לגבורה עצומה

קשה למחול על כזה דבר, ולהחמיץ.

הגבורה היא כעין שתיקה.

אוף...

כי זה כל-כך קשה...

זו גבורה, לראות את העלבון של אז כמשהו שאת לא נותנת לו להשפיע עלייך, על האישיות שלך, שעומדת בפני עצמה, וחזקה יותר מזה.

זו גבורה, להשליט את האישיות המוסרית וההגיונית, שהיא הרבה יותר את, על תאוות הנקם, שהיא פחות. גם אם זה דורש ומתבקש, את פשוט יותר מזה.

(נראה לי.. חבל... אבל לא יודעת, אם אני הייתי מקשיבה לעצמי..)

פשוט נקראת לי כאן הזדמנות להשיב על כבודי, באותו הפורום (הכיתתי) שזה אירע, רק במייל...

DONE

בכל אופן.

מקווה שלא יתפתח מזה משהו רע.

תמיד אפשר להגיע כמה ימים אחרי ולהבהיר לאותו אחד שהוא פגע ולבקש שזה לא יחזור שנית.

הוא יותר יתפדח..

"הנעלבים ואינם עולבים ..." 
ועל הנהגת החסידות האמורה לעיל דרשו חז"ל (שבת פח: גיטין לו: "הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים, עליהם הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'". ע"כ.
מעלה נפלאה וגדולה זו, של אדם השומע עלבונו וחרפתו ואינו משיב ומקבל ביזיונות באהבה! נלמדת מהפסוק (בראשית א', ט"ז): "ויעש א-לוהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן ...". ע"כ.
וכתב רש"י: "שווים נבראו ונתמעטה הלבנה על שקיטרגה ואמרה: אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד". ע"כ. ולשון חז"ל בגמרא (חולין ס: "כתיב: 'ויעש א-לוהים את שני המאורות הגדולים' וכתיב: 'את המאור הגדול ואת המאור הקטן'. אלא אמרה ירח לפני הקב"ה: ריבונו של עולם [וכי] אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?! אמר לה: לכי ומעטי את עצמך". ע"כ.
ולדברינו עד עתה נמצא שהנהגה זו היא המביאה את האדם לקנות את מידת החסידות. ולפי זה יש להטעים כמין חומר את דברי הרמב"ם (הל' ת"ת פ"ז, הי"ג): "וכן היה דרך חסידים הראשונים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, ולא עוד אלא שמוחלים למחרף וסולחים לו".ובדווקא נקט "חסידים", שהרי מידות אלו שייכות לתחומה של החסידות, והאדם המתנהג בהן הוא אשר בשם חסיד יקרא.
והגה"ק רבי זלמן מוולאז'ין זת"ע ("תולדות אדם" פט"ז) פירש את מאמר "הנעלבים ואינם עולבים" לאור3 הנהגות המצויות בבני אדם . כי יש אדם שכשיחרפוהו אויביו, ישיב להם בדברי עלבונות וגידופים. ויש אדם שלא ישיבם עלבון כגמולם, אך יענה ויאמר שאין בו ממה שמלעיזים עליו. ויש שישתוק ויבלום פיו, אך ליבו יכאב וידאב.
וכנגד שלושתן אמרו חכמים, הנעלבים ואינם עולבים , ואינם משיבים ועולבים בעולביהם. ולא עוד אלא ששומעים חרפתם ואינם עונים ואומרים שאין הדברים נכונים. ולא עוד אלא שאף לבבם לא יכאב, אלא עושים מאהבה ושמחים בייסורים, עליהם נאמר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", באשר נתעלו המה שלא כדרך שאר בני האדם, ונתחסדו ביותר.
 

מקור:http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=13472

ולכן- לא.

בהצלחה!

מקסים מצדך.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.