נחל דולב הוא אחד משלושה נחלים (יחד עם נחל המערה ונחל אוזן) הנמצאים בתחומי שמורת נחל דולב. שלושת הנחלים מהווים חלק מאגן הניקוז של נחל שורק. הם יורדים מהרי ירושלים ממזרח למערב ומתנקזים אל נחל זנוח המתחבר לנחל שורק שממשיך עד לים התיכון. השמורה ממוקמת בכפיפה של הרי ירושלים לכיוון השפלה. בתוכה אפשר למצוא את מערת הנטיפים ומערת התאומים הנמצאת בנחל המערה .
את המסלול הביאו עזריאל ודניאל יחזקאל, אשר אשר הוציאו את הספר 'מעיינות בהר'. הספר סוקר מעל ל 90 מעיינות בהרי ירושלים -
http://www.maayan-bahar.com.איך מטיילים
המסלול מעגלי ומשכו 9 ק''מ.
דרגת הקושי בינוי עד מיטבי לכת. סופו בעליה מתונה.
לאחר גשמים, ישנה סכנת החלקה
איך מגיעים
עין הפירים
מנקודת החנייה ממשיכים ברגל כשלושים מטר על שביל העפר ויורדים ימינה (ללא שביל מסומן) בין עצי אורן כ 100 מטר עד למשטח סלע גדול. לידו עצי זית עתיקים. שם נמצא מעיין (צריך קצת לחפש...) - עין הפירים. מדובר במעיין קטן הממוקם מערבית לישוב נס הרים. המעיין נובע אל תוך חלל מערה בעל שלושה פירים גדולים אשר אחד מהם קרס. הירידה אל המערה נעשית דרך סולם מאולתר אשר נמצא בפתח הפיר שקרס. המים הנאספים אל תוך חלל המערה, יוצרים בתוכו בריכה בעומק של כמטר וחצי. מעל לפירים סוכך עץ אלה גדול. עליו הרבים מעטרים את קרקעית הבריכה ויוצרים שכבת בוצה עמוקה (תערובת של עלים ובוץ) - אז היזהרו, גובה המים עמוק בכחצי מטר מהקרקעית הנראית. המים במערה מעט עכורים, ואין ספק כי שיפוץ קטן לא יזיק למקום, אך בעלי מוטיבציה מבין המטיילים ייהנו מהמים הקרים.
השם עין הפירים הינו עיברות לשם ביר אל-ביאר אשר מופיע במפות המנדטוריות משנות ה 40. במפת סימון השבילים המעיין מסומן ללא שם. באזור המעיין עצי זית עתיקים, חלקם בעלי גזע בקוטר של יותר ממטר, ושרידים של בריכה ריבועית עתיקה בנויה אבני גזית. המקום מתאים לארוחת בוקר.
נחל דולב ועין דולב
נחזור לרכב וניסע חזרה לכביש נס הרים-בית שמש (3866), נפנה שמאלה , נחלוף על פני הפנייה לכיוון מערת הנטיפים [2] ונתחיל לרדת בפיתולי הכביש לכיוון בית שמש. כ 1.8 קמ לאחר הפנייה למערת הנטיפים נראה בצד שמאל של הכביש שלט קטן נחל דולב [3]. נפנה ונחנה את הרכב (לבעלי היכולת ניתן להתקדם כ 200 מטר עד למפגש שבילים שחור ואדום[4]). מכאן מתחיל מסלול הטיול.
עולים עלייה קצרה עם הסימון השחור על שביל עפר נוח, חוצים את סימון השבילים האדום [4] וממשיכים ויורדים עם השביל השחור מעבר לשלוחה עד למפגש עם ערוץ הנחל עצמו [5]. מנקודה זו ההליכה היא בשביל צר שחלקו בתוך ערוץ הנחל תחת חורש ים תיכוני סבוך וחלקו על גבי השלוחה שמצפון.
עין דולב
לאחר כקמ הליכה בשביל הצר, השביל יורד חזרה אל תוך הערוץ בנקודה בה הנחל נפתח מעט למעין אמפיתאטרון רחב [6]. האמפיתאטרון תחום ממזרח בטרסת אבנים גדולות שחוצה את הנחל. במרכז האמפיתאטרון גדל עץ אלון וסביבו עץ אלה אטלנטית גדול. חיטוט בתוך ענפיו הסבוכים יוביל אתכם לגילוי של שלוש שקתות אבן קטנות, ובריכה מלבנית יבשה הבנויה מאבני גזית, בגודל של כמטר וחצי על שניים ובעומק של יותר משני מטרים. מדרגות תלולות יורדות אל הבריכה. בפינה ניתן לראות נביעה קטנה מאוד (כיום יש שם שלולית מים קטנה). לא קל למצוא את הבריכה – עץ האלה מסתיר אותה היטב וצריך לזחול מעט בין ענפיו כדי לרדת פנימה.
ממשיכים עם השביל בערוץ היפה כקמ וחצי עד לכביש עפר נוח, ו 800 מטר נוספים עד למפגש עם שביל אדום שיורד מהשלוחה שמצפון [7]. בנקודה זו נפנה ימינה בשביל האדום, נחצה את ערוץ הנחל (כשמשמאלכם מאהל בדואי קטן), ונעלה בשלוחה שמצפון לנחל דולב לכיוון שרידי הכפר דיר-אבאן [8].
חורבות דיר אבאן
דיר אבאן היה כפר ערבי אשר ננטש ב 20/10/1948 במהלך מלחמת העצמאות. הכפר מנה בזמן זה 2290 תושבים. ב 1950 הוקמו על אדמות הכפר היישובים מחסיה (הנראה מצפון לכפר) וזנוח (מדרום). תחנת הרכבת של בית שמש אשר נבנתה בתקופת השלטון העות'מאני נקראה בזמנו תחנת דיר אבאן עש הכפר הסמוך.
סיפורה של שיירת הל''ה לראש הדף
לאחר הכרזת האום בכט בנומבר 1947 על הקמת שתי מדינות בשטח מדינת ישראל, החלה השלב הראשון במלחמת העצמאות. שלב זה התבטא בעיקר בכוחות לוחמים קטנים של המחתרות, ועמידת ישובים רבים במצור ופיגועים בידי כוחות ערבים שונים. בין השאר, הפך גוש עציון אשר מנה 4 ישובים: כפר עציון, עין צורים, משואות יצחק ורבים, לנצור. קרב שנערך ב 13/1/1948 בין תושבי הגוש לערבים מהסביבה אשר ניסו לכבוש אותו הותיר את תושבי הגוש ללא תחמושת ונשק.
בליל ה-16 לינואר 1948, אורגנה קבוצה של 38 לוחמי פלמח להביא תחמושת וחומרי נפץ אל גוש עציון הנצור. הלוחמים, בפיקודו של דני מס, יצאו ממושבת הרטוב הסמוכה, ובדרך חלפו כאן למרגלות הכפר דיר אבאן. בהמשך הדרך, בסמוך לעיינות דקלים קרה המקרה ואחד הלוחמים, ישראל גפני, נקע את רגלו. הוא נשלח חזרה להרטוב יחד עם עוד שני לוחמים (אורי גביש ומשה חזן) בהוראתו של דני מס מפקד השיירה. מספר הלוחמים ירד ל 35 (ל''ה בגימטריה), וסיפור גבורתם ידוע: הם זוהו עי מקושש עצים מקומי, שככל הנראה חסו על חיו, אשר הזעיק את תושבי הכפרים הסמוכים. לאחר יום שלם של לחימה עיקשת כל לה הלוחמים נהרגו. עם השנים כונתה השיירה שיירת הלה ועל שמם הוקם קיבוץ נתיב הל''ה שנמצא בנתיב הליכתם כ 8 קמ דרומית לכפר. הל''ה קבורים בחלקת קבר בהר הרצל בירושלים.
כיום ניתן למצוא במקום עצי זית , סברסים ועצי חרוב, ובין החורבות ניתן למצוא מספר לא קטן של מערות ו 4 בורות מים. שיחי כתלה ואזוב גדלים כאן לרוב ואפשר לנצל אותם להכנת תה צמחים. מומלץ מאוד לעצור כאן למנוחה ולשוטט מעט במקום.
חזרה בשביל האדום:
החזרה לרכב נעשית בעלייה מתונה לאורך השביל המסומן באדום המוביל למפגש עם השביל השחור איתו התחלנו [4]. מדובר בהליכה של קצת יותר משני קמ על גבי השלוחה שמצפון לנחל דולב, בתחילה חוצה השביל יער אורנים שניטע במקום עי קקל ובהמשך נחצה בשטחי ביתה (בעיקר סירות קוצניות וקידות) , שטחי גריגה וחורש ים תיכוני בנקודת הסיום.