בעיקר בשביל לנסות לענות תשובות שנונות לאנשים, וגם קצת להתעדכן מה שלום חברי ברחבי העולם.

אבל אין בו שום כלום, והוא חסום למציאה ע"י אחרים. ורק לפני יומיים הוספתי חברה לראשונה, כי רציתי שהיא תצרף אותי לאיזו קבוצה שלצורך זמני רציתי להיות חברה בה. בסוף לא צירפו אותי וכבר אין צורך... נראה שהמצב יישאר כזה. כלומר, יש חשבון רזה חסר שימוש, פרט לעתים רחוקות מאוד שרוצים אולי לאתר מישהו, או לחפש משהו בקשר לעסק שיש לו דף פייסבוק או משהו

ויש לי ניחוש פרוע לגבי איזו קבוצה מדובר...

אני מאוד מסופקת אם הניחוש שלך נכון...

אבל לא ממש פעיל.

ופה אני מחפש את הרמה הגבוהה.

אבל יש לי 

אה הבנתי

הצתה של פלוריסנט

ואני לא מבינה למה אנשים פה מתביישים בזה או מתרצים למה יש להם אתזה..

לדעתי אנשים שפותחים פייסבוק צריכים להיות שלמים עם זה, ואם לא אז שלא יפתחו אחד כזה ולא יצטדקו כאילו עשו איזה דבר אסור!!

לפחות מה שאני כתבתי זה פשוט תיאור מציאות, לא הצטדקות.

ואני מניחה שגם מי שכתב שהוא כמוני ומי שכתבה שיש לה חשבון לא מאוד פעיל - תיארו מציאות.

באופן כללי.. שקוראת במיוחד אצל דוסים

בחייאת, קצת הגזמתם.. זה כולה פייס! אם לא מתמכרים אז לדעתי זאת לא בעיה

יותר משעה בשבוע אלא אם כן מדברים אם חברים וזה במקום שיחות בטלפון..

חוצמיזה, אנשים פה מכורים במידה יותר גדל, אז מה, פה זה פחות בעיה מהפייס?!

מבחינת התמכרות..

אבל יאמר לזכות הערוץ שהכרתי מפה אנשים יקרים שהם חלק מהחיים הלא וירטואליים שלי! 

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל זהלא קשור לפתיחת פייסבוק, ומי שרוצה קשר עם כל הידידים/ ידידות שלו ימצא את זה גם אם לא יהיה לא פייסבוק. ומי שלא רוצה את זה  גם אם הוא יפתח פייסבוק הוא לא חייב להיגרר לדברים האלו.

ויש מצב שהוא יגרר לדברים כאלו אז אולי באמת שלא יפתח פייבוק

וחושבים שלדעת כל מה שעובר עליהם בלי להחליף איתם מילה (במקרה הטוב :"מה קורה אחי?") זה נקרא 'קשר'.

אולי עדיף שנהיה יותר 'מנותקים' ואז בשביל להיות באמת קשורים לחברים שלנו, נתקשר אליהם,נשאל באמת בשלומם, נשמע את הקול שלהם..

לכן, יש בטח הרבה עם פייס.

למרות שאני לא  הכי אוהבת את זה.

וגם אינסטגרם

נולד מכורח המציאות ונשאר כדי לשמור על קשר....

ואוהבת להיכנס אליו,

יש שם הרבה דברים טובים, חברות, אירועים ודפים כמו דוסים מצייצים ^__^

אבל בתקופת מבחנים זה בעייתי.. וגם הפורום הזה!!

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל