אין לי ניסיון עם צירים ממושכים... אבל מציעה לך למלא אמבטיה חמימה עד למעלה, קצף, ולהיכנס אליה עם ספר טוב.

להחזיק קרוב אלייך את צינור הטוש ולהזרים מים על הבטן כשמתחיל ציר. זה מאוד מקל.

אותי אגב, זה העיף לחדר לידה. 

נכנסתי כי לא הבנתי אם יש לי צירים או סתם התקשויות וזה הלחיץ אותי, אז החלטתי להירגע באמבטיה.

עשיתי קצת עיסוי פטמות ו.... עפתי לחדר לידה.

אולי יצליח לך? הלוואי!!!!!!!

אם לא בא לך אמבטיה, אולי סרט טוב? משהו שיסיח לך את הדעת?

איזו לידה שאת שלך?

אני שמחה שהיין קצת עזר. זה נשמע שאת בתחילת הלידה והשלב הלטנטני בדר"כ זה השלב הכי ארוך בלידה.

אם את באזור ירושלים יש גמ"ח של מכשיר איזי טנס שיכול להקל עליך ושוב מקלחות ואמבטיה.

יכול להיות מרוב סטרס ועייפות נהפכו לך הצירים לצפופים אבל ללא אפקטיבים!

ובע"ה תשני מצויין!!

חיבוק

למחיקה ופתיחה

זו לידה ראשונה?????

מכירה את ההרגשה של חוסר האונים בשבוע 41, שאת מרגישה שזה אוטוטו בא אבל עדיין לא,

שאת עם צירים ביום ובלילה אבל מתלבטת מה הרגע הנכון לנסוע לחדר לידה...

בעזרת ה' הכל יעבור בשלום ואני מקווה שנשמע ממך בשורות טובות!

משהו שעזר לי, מבחינה רוחנית -לפני הלידות סיימתי את ספר תהלים.

בלידה השלישית ב"ה, לפני חודשיים, היה לי קשה נפשית להתפלל בחודש התשיעי, רק רציתי כבר להיות אחרי.

שבוע 41, הייתי כמה ימים עם צירים שהלכו ובאו, והתחלתי לומר תהלים. בשבת בצהריים סוף סוף הצלחתי למצוא את השקט לשבת עם עצמי ולסיים.

אחר הצהרים הצירים הלכו והתחזקו, משעה לשעה המרווחים התקצרו, במוצ"ש כבר היה ברור שזה קרוב,

בלילה נסענו לבי"ח ובבוקר ילדתי.

ממש הרגשתי שהקב"ה חיכה שאתפלל! 

אין לי הרבה מה להגיד, רק שולחת הרבה כוחות!

מקווה שהיום תעדכני אותנו בבשורות משמחות.

תנסי לחשוב על דברים אחרים ולהירדם עם הכאב..

כי העייפות הופכת את הכאב לבלתי אפשרי.. ויכול להיות שהכאב הוא ממש קטן אבל העייפות מגבירה אותו..

יכול להיות עדיין מאוד רחוק. זה מתקרב!!! 

תחזיקי מעמד, תני צדקה ותבקשי שבזכות ר' מאיר בעל הנס, הלידה תתקדם.

תגידי, לא הציעו לך כבר זירוז?

יש לי חברה לא יולדת בלי זירוז. כבר ארבע לידות והם יודעים את זה. יכולים להיות צירים אינסופיים סדירים וכואבים תופת שלא מצליחים להביא ללידה. היא חייבת זירוז בשביל ללדת.

הדבר הזה זו לידה...

לפעמים בלידה ראשונה זה לוקח זמן ופשוט מתיש....

אבל לדעתי, עדיף לעבור את השעות המעצבנות האלה בבית ולא בבית חולים.

בסוף התינוקת תצא בעז"ה,

ואז היא תבכה, ותרצה לאכול ותרצה ידיים ותרצה ותרצה....

אז נשמע שממש ממש קשה לך עכשיו, וזה הכי מובן בעולם,

אבל אולי תנסי לא לצפות ולחכות לציר הבא, אלא לחיות את הרגע ולנסות להינות כרגע (למרות שזה קשה מאד!!)

ובעז"ה תגיע הלידה ובעז"ה תעבור בשלום ובהצלחה!

ממש לא התכוונתי לדפרס או לפגוע בך!!!!

אם זה נשמע כך - אני מצטערת. זה החסרון במילה כתובה.....

אני מבינה מאד את הקושי, ובעז"ה זה קושי שיחלוף.

גם אם יהיו התמודדויות אח"כ - גם אותן תעברי וגם הן יחלפו.

כרגע את כואבת ועייפה - אז הכל נראה בלתי אפשרי, אבל זה אפשרי ובעז"ה את תעברי את זה.

אני מקווה שעד עכשיו כבר ילדת, ואם לא - שאת מצליחה לישון או לנוח קצת - כדי שלא תגיעי מותשת לגמרי ללידה.

ובכל מקרה - מצטרפת לשאר הדברים שכבר כתבו. אין לי משהו יותר חכם להגיד יותר.

בהצלחה ובשורות טובות!

אחרי יממת צירים,  הצקצב שלהם היה כל 3 דקות. אז נסענו לבית הרפואה. שם התברר שאני רק בפתיחה של 3... מאד התאכזבתי. אבל הם לא הסכימו לשחרר אותי כי כבר הייתי ב41.

אחרי עוד יממה בחדר לידה, החלטתי לקחת אפידורל. מיד אח"כ עשו לי פקיעת מי שפיר, נרדמתי, ואחריי שעתיים התעוררתי עם צירי לחץ. תוך שעה הבן המתוק  שלנו היה בחוץ.

לדעתי, כדאי לך לשאול רב בנוגע לפקיעה.

אחרי 24 שעות פניתי למיון יולדות, עשו לי זירוז 20 דקות, והתינוקת הייתה בחוץ.

לטובה"- ועוד מרבי עקיבא!!!

תראי, תנסי להירגע ולנוח (זה לא קל אני יודעת)

או שתתקשרי לרב שוב ותבקשי ממנו להגיע לחדר היולדות ולעשות פקיעת מים (עם אפידורל) זה עזר לי מאד (וכתבתי את זה בשירשור הנ"ל למעלה).

המון המון בהצלחה ושנשמע רק בשורות טובות

ומקווה בשבילך שהמצב השתפר ואם לא אז כדאי פשוט לעבור לגור באמבטיה...

ולא, ההתמודדות הזאת ממש ממש לא אומרת שום דבר רע על עצמך או על העתיד אלא רק מספרת לך מה התכנית שנקבעה לך משמים ברגעים האלו ואת לא צריכה כרגע לחשוב למה ואם כבר -אז רק לתת לעצמך ח"ח שעמדת בזה בגבורה עד עכשיו ושבגלל זה יש לך שכר הרבה הרבה יותר גדול מסתם לידה ושאת לא יודעת חשבונות שמים ואיזה צער זה חוסך לך בעתיד. המציאות הזאת אפילו בכלל לא מספרת איך תהיה בסוף הלידה. זה שלב ארוך ומייגע ולא נעים אבל זה זמני מאד מאד. הדבר האחרון שאת צריכה לעשות זה להאשים את עצמך בזה!

מקווה יחד עם כולן לשמוע ממך בקרוב מאד בשורות טובות...

גם לי הייתה לידה סיוטית שרק רציתי לישון תוך כדי, אומנם לא כ"כ הרבה זמן כמו שאת מתארת, אבל התנחמתי בעובדה שבסוךף כל הריון נגמר כשהתינוק בחוץ, ומן הסתם לא אהיה בהריון לנצח.....

תעדכני! יכול להיות שכדאי לך לקחת אפידורל כדי שתהייי יותר רגועה (והשרירים רפויים) ואז הלידה תוכל להתקדם

ואל תקשיבי לאנונימית שמלחיצה אותך שאחרי הלידה יותר קשה... פשוט אל תקשיבי.

אחרי הלידה את מוצפת בכזה אושר גדול שגם אם לא קל ועייפים וכו', יש לך אוצר חלומי לחבק ולהתרפק אתו, וזה ממיס לך את כל הקושי.

מה שאת עוברת עכשיו זה באמת לא קל!

כל כך קיוויתי שכבר תיעלמי לנו ואז תודיעי ככה במילה שילדת ובכל בסדר....

אבל זה יגיע! בקרוב ממש!

עוד קצת!!!!

אם את מרושלים מוזמנת לטיפול.

יש נשים שהשלב הלטנטי שלהם ארוך גם שבוע. מה שביה"ח יכול לעזור לך בשלב כזה זה טישטוש. לא ממליצה על זירוז. תני לגוף לעשות את שלו. חיבוק גדול!!

מבטיחה לך שזה בסוף נגמר

זה נשמע פשוט נורא... ככה כל כך הרבה זמן ובלי שינה וכו???

אין לי מה לנחם אותך כי עדיין לא ילדתי ואני עוד לא יודעת מה זה לחכות כל כך הרבה זמן.

אבל שתדעי שהתפללתי עלייך הבוקר וקיויתי שכשאני יפתח את הפורום אני יגלה שילדת...

מקווה שהקבה ישלח לך המון המון המון כוחות לעבור את השעות הקשות האלה.

וכמה עצות קטנות, לא מנסיון...

נראה לי שדווקא לא כדאי לך לחשוב שזה עומד להגמר כל שעה. אלא ההפך, תחשבי שזה יקח עד שבת. אולי זה נשמע מפחיד אבל ככה לא תצטרכי להתאכזב כל שעה מחדש. תחשבי על זה שרק עוד כמה ימים את תלדי. וככה אולי זה יעזור לך לא להתיאש שוב ושוב. 

נשמע שהכי קשה עכשיו זה כל המחשבות שלך אז אם את מסוגלת תנסי לעשות משהו בשביל לא לחשוב. 

אולי מוזיקה באוזניים בקולי קולות? אמבטיה חמה? סרטים שאת אוהבת? אפילו אם לא תתרכזי בהם זה יעזור לך קצת לעבור את השעות האלה.

אם את מסוגלת נסי להתפלל תהילים או סתם מהלב על החיים של הילד שלך. הצלחה בריאות וכו' זה בסך הכל שעות גדולות שאלוקים נמצא איתך (מפתח של לידה נתון רק בידי הקב"ה!) ותנסי לחשוב על כך שבעצם זכית בכל כך הרבה שעות של להיות יחד עם ה'. לידה= ליד ה'.

המון המון המון הצלחה וסיעתא דשמיא. מקווה שהעצות שלי לא מעצבנות כי באמת לא ניסיתי עדיין לידה...

אני בלידה הראשונה הייתי 3 שבועות עם צירים  (מסוף 38 ובסוף ילדתי ב42), 3 פעמים במיון יולדות, 2 פעמים הובלתי לחדר הלידה, פעם 1 יצאתי משם עם בטן ובפעם השניה אחרי 5 שעות כואבות עם תינוק מתוק.

שמעתי עשרות פעמים שאני מתקדמת עם פתיחה (השתחררתי בפתיחה 3 ללא התקדמות) ושאני נמצאת בשלב הלטנטייייייייייייייי או איך שלא קוראים לזה...

בלידה הרביעית סיפור דומה....

בעז"ה תעמדי בשלב זה בגבורה ובעוז!!! ובסוף תזכי לספר את זה לרך הנולד לכשיגדל ותיזכרי כמה הוא לא נתן לך לישון ושלא החליט אם הוא רוצה להשאר בבטן או לצאת... (יענו מצחיק...)

אם את יכולה לנשום עמוק,לא לחשוב יותר מדי, ולהרדם - עדיף.

אם את בכל מקרה שוקעת במחשבות, דברי עם הקב"ה. ספרי לו שאת מצידך מוכנה ושכעת את מצפה לישועתו. שבחסדיו יוולד התינוק בשעה הנכונה, הטובה והמוצלחת. ממש תרגישי שאת בידיים של הקב"ה.

אל תרשי למחשבות לא טובות להגיע. סלקי אותן. הרי אנחנו יכולים לחשוב רק מחשבה אחת בכל רגע נתון ואם נבחר במחשבה טובה נשנה את כל הלך הרוח. קראתי בספר של מרים אדהאן ואהבת שמחשבות רעות הן כמו חתולים - נותנים לאחת דריסת רגל, ומיד מגיעה קבוצה שלמה ששואבת אותך למטה.

להיפך: את עומדת בגבורה בשעות רבות כל כך של צירים, את פשוט נהדרת. נקודה.

עוד מעט ואת מביאה חיים  חדשים לעולם, מופיעה נשמה חדשה בעם ישראל.

את שותפה לקב"ה במעשה כל כך פלאי ועוצמתי - הקב"ה בכבודו ובעצמו לא רוצה שתחשבי על עצמך שום דבר רע. 

ותוסיפי עוד כהנה וכהנה מחשבות טובות עד שאת נרגעת. 

תתפללי מעט (שוב, כדי לא להשאב למערבולת של רגשות שליליים) שימי את עצמך בצד - עד כמה שהדבר ניתן - ותני לקב"ה לעשות את שלו.

מברכת אותך בלידה קלה מאוד, ברגע קטון ממש.

אבל בסוף זה נגמר...

חלק מהקושי שלך הוא שאת כל הזמן חושבת שמי יודע מה עוד צפוי לך, אם זו רק ההתחלה.

אבל תדעי לך שמאד יכול להיות שהחלק הקשה ביותר כבר מאחורייך.

בלידה האחרונה שלי לקח לי שבועיים להגיע לפתיחה 4, ועוד שעה עם אפידורל וכמעט בלי כאבים - ללדת.

פשוט גיבורה

נכנסתי לפה כל שעתיים בשביל לבדוק מה שלומך

מזל טוב! הרבה נחת יהודי אמיתי !ותגדלי אותה באושר ועושר,

ושתזכו לגדלה לתורה, חופה, ומעשים טובים!!

איזה כיף לשמוע שנגמר בסוף טוב וחמוד....

מזל טוב!!

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב!

מחכה לקרוא את סיפור הלידה.

מאחלת שהילדה תמלא אותך בכאלו כמויות של אושר שישכיחו ממך את הצער שידעת...

היה לי צמרמורות התרגשות כשקראתי שילדת..
ב"ה!! איזה כיף!!
 

(אני כתבתי ת'אנונימי שלפני... הייתי מסוקרנת...!!)

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

קודם כל - ברכות על ההיריון!!

ב"ה יש הריון!

וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.

בתכל'ס :

דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.

מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.

לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...

ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה

וגם אני דאגתי מה יהיה...

המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!

ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.

שורה תחתונה

את הכי חשובה!

מעולה שטיפלת בעצמך!

וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.

מזל טוב!

המשך הריון רגוע ובריא.

מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.

ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!