אין לי ניסיון עם צירים ממושכים... אבל מציעה לך למלא אמבטיה חמימה עד למעלה, קצף, ולהיכנס אליה עם ספר טוב.

להחזיק קרוב אלייך את צינור הטוש ולהזרים מים על הבטן כשמתחיל ציר. זה מאוד מקל.

אותי אגב, זה העיף לחדר לידה. 

נכנסתי כי לא הבנתי אם יש לי צירים או סתם התקשויות וזה הלחיץ אותי, אז החלטתי להירגע באמבטיה.

עשיתי קצת עיסוי פטמות ו.... עפתי לחדר לידה.

אולי יצליח לך? הלוואי!!!!!!!

אם לא בא לך אמבטיה, אולי סרט טוב? משהו שיסיח לך את הדעת?

איזו לידה שאת שלך?

אני שמחה שהיין קצת עזר. זה נשמע שאת בתחילת הלידה והשלב הלטנטני בדר"כ זה השלב הכי ארוך בלידה.

אם את באזור ירושלים יש גמ"ח של מכשיר איזי טנס שיכול להקל עליך ושוב מקלחות ואמבטיה.

יכול להיות מרוב סטרס ועייפות נהפכו לך הצירים לצפופים אבל ללא אפקטיבים!

ובע"ה תשני מצויין!!

חיבוק

למחיקה ופתיחה

זו לידה ראשונה?????

מכירה את ההרגשה של חוסר האונים בשבוע 41, שאת מרגישה שזה אוטוטו בא אבל עדיין לא,

שאת עם צירים ביום ובלילה אבל מתלבטת מה הרגע הנכון לנסוע לחדר לידה...

בעזרת ה' הכל יעבור בשלום ואני מקווה שנשמע ממך בשורות טובות!

משהו שעזר לי, מבחינה רוחנית -לפני הלידות סיימתי את ספר תהלים.

בלידה השלישית ב"ה, לפני חודשיים, היה לי קשה נפשית להתפלל בחודש התשיעי, רק רציתי כבר להיות אחרי.

שבוע 41, הייתי כמה ימים עם צירים שהלכו ובאו, והתחלתי לומר תהלים. בשבת בצהריים סוף סוף הצלחתי למצוא את השקט לשבת עם עצמי ולסיים.

אחר הצהרים הצירים הלכו והתחזקו, משעה לשעה המרווחים התקצרו, במוצ"ש כבר היה ברור שזה קרוב,

בלילה נסענו לבי"ח ובבוקר ילדתי.

ממש הרגשתי שהקב"ה חיכה שאתפלל! 

אין לי הרבה מה להגיד, רק שולחת הרבה כוחות!

מקווה שהיום תעדכני אותנו בבשורות משמחות.

תנסי לחשוב על דברים אחרים ולהירדם עם הכאב..

כי העייפות הופכת את הכאב לבלתי אפשרי.. ויכול להיות שהכאב הוא ממש קטן אבל העייפות מגבירה אותו..

יכול להיות עדיין מאוד רחוק. זה מתקרב!!! 

תחזיקי מעמד, תני צדקה ותבקשי שבזכות ר' מאיר בעל הנס, הלידה תתקדם.

תגידי, לא הציעו לך כבר זירוז?

יש לי חברה לא יולדת בלי זירוז. כבר ארבע לידות והם יודעים את זה. יכולים להיות צירים אינסופיים סדירים וכואבים תופת שלא מצליחים להביא ללידה. היא חייבת זירוז בשביל ללדת.

הדבר הזה זו לידה...

לפעמים בלידה ראשונה זה לוקח זמן ופשוט מתיש....

אבל לדעתי, עדיף לעבור את השעות המעצבנות האלה בבית ולא בבית חולים.

בסוף התינוקת תצא בעז"ה,

ואז היא תבכה, ותרצה לאכול ותרצה ידיים ותרצה ותרצה....

אז נשמע שממש ממש קשה לך עכשיו, וזה הכי מובן בעולם,

אבל אולי תנסי לא לצפות ולחכות לציר הבא, אלא לחיות את הרגע ולנסות להינות כרגע (למרות שזה קשה מאד!!)

ובעז"ה תגיע הלידה ובעז"ה תעבור בשלום ובהצלחה!

ממש לא התכוונתי לדפרס או לפגוע בך!!!!

אם זה נשמע כך - אני מצטערת. זה החסרון במילה כתובה.....

אני מבינה מאד את הקושי, ובעז"ה זה קושי שיחלוף.

גם אם יהיו התמודדויות אח"כ - גם אותן תעברי וגם הן יחלפו.

כרגע את כואבת ועייפה - אז הכל נראה בלתי אפשרי, אבל זה אפשרי ובעז"ה את תעברי את זה.

אני מקווה שעד עכשיו כבר ילדת, ואם לא - שאת מצליחה לישון או לנוח קצת - כדי שלא תגיעי מותשת לגמרי ללידה.

ובכל מקרה - מצטרפת לשאר הדברים שכבר כתבו. אין לי משהו יותר חכם להגיד יותר.

בהצלחה ובשורות טובות!

אחרי יממת צירים,  הצקצב שלהם היה כל 3 דקות. אז נסענו לבית הרפואה. שם התברר שאני רק בפתיחה של 3... מאד התאכזבתי. אבל הם לא הסכימו לשחרר אותי כי כבר הייתי ב41.

אחרי עוד יממה בחדר לידה, החלטתי לקחת אפידורל. מיד אח"כ עשו לי פקיעת מי שפיר, נרדמתי, ואחריי שעתיים התעוררתי עם צירי לחץ. תוך שעה הבן המתוק  שלנו היה בחוץ.

לדעתי, כדאי לך לשאול רב בנוגע לפקיעה.

אחרי 24 שעות פניתי למיון יולדות, עשו לי זירוז 20 דקות, והתינוקת הייתה בחוץ.

לטובה"- ועוד מרבי עקיבא!!!

תראי, תנסי להירגע ולנוח (זה לא קל אני יודעת)

או שתתקשרי לרב שוב ותבקשי ממנו להגיע לחדר היולדות ולעשות פקיעת מים (עם אפידורל) זה עזר לי מאד (וכתבתי את זה בשירשור הנ"ל למעלה).

המון המון בהצלחה ושנשמע רק בשורות טובות

ומקווה בשבילך שהמצב השתפר ואם לא אז כדאי פשוט לעבור לגור באמבטיה...

ולא, ההתמודדות הזאת ממש ממש לא אומרת שום דבר רע על עצמך או על העתיד אלא רק מספרת לך מה התכנית שנקבעה לך משמים ברגעים האלו ואת לא צריכה כרגע לחשוב למה ואם כבר -אז רק לתת לעצמך ח"ח שעמדת בזה בגבורה עד עכשיו ושבגלל זה יש לך שכר הרבה הרבה יותר גדול מסתם לידה ושאת לא יודעת חשבונות שמים ואיזה צער זה חוסך לך בעתיד. המציאות הזאת אפילו בכלל לא מספרת איך תהיה בסוף הלידה. זה שלב ארוך ומייגע ולא נעים אבל זה זמני מאד מאד. הדבר האחרון שאת צריכה לעשות זה להאשים את עצמך בזה!

מקווה יחד עם כולן לשמוע ממך בקרוב מאד בשורות טובות...

גם לי הייתה לידה סיוטית שרק רציתי לישון תוך כדי, אומנם לא כ"כ הרבה זמן כמו שאת מתארת, אבל התנחמתי בעובדה שבסוךף כל הריון נגמר כשהתינוק בחוץ, ומן הסתם לא אהיה בהריון לנצח.....

תעדכני! יכול להיות שכדאי לך לקחת אפידורל כדי שתהייי יותר רגועה (והשרירים רפויים) ואז הלידה תוכל להתקדם

ואל תקשיבי לאנונימית שמלחיצה אותך שאחרי הלידה יותר קשה... פשוט אל תקשיבי.

אחרי הלידה את מוצפת בכזה אושר גדול שגם אם לא קל ועייפים וכו', יש לך אוצר חלומי לחבק ולהתרפק אתו, וזה ממיס לך את כל הקושי.

מה שאת עוברת עכשיו זה באמת לא קל!

כל כך קיוויתי שכבר תיעלמי לנו ואז תודיעי ככה במילה שילדת ובכל בסדר....

אבל זה יגיע! בקרוב ממש!

עוד קצת!!!!

אם את מרושלים מוזמנת לטיפול.

יש נשים שהשלב הלטנטי שלהם ארוך גם שבוע. מה שביה"ח יכול לעזור לך בשלב כזה זה טישטוש. לא ממליצה על זירוז. תני לגוף לעשות את שלו. חיבוק גדול!!

מבטיחה לך שזה בסוף נגמר

זה נשמע פשוט נורא... ככה כל כך הרבה זמן ובלי שינה וכו???

אין לי מה לנחם אותך כי עדיין לא ילדתי ואני עוד לא יודעת מה זה לחכות כל כך הרבה זמן.

אבל שתדעי שהתפללתי עלייך הבוקר וקיויתי שכשאני יפתח את הפורום אני יגלה שילדת...

מקווה שהקבה ישלח לך המון המון המון כוחות לעבור את השעות הקשות האלה.

וכמה עצות קטנות, לא מנסיון...

נראה לי שדווקא לא כדאי לך לחשוב שזה עומד להגמר כל שעה. אלא ההפך, תחשבי שזה יקח עד שבת. אולי זה נשמע מפחיד אבל ככה לא תצטרכי להתאכזב כל שעה מחדש. תחשבי על זה שרק עוד כמה ימים את תלדי. וככה אולי זה יעזור לך לא להתיאש שוב ושוב. 

נשמע שהכי קשה עכשיו זה כל המחשבות שלך אז אם את מסוגלת תנסי לעשות משהו בשביל לא לחשוב. 

אולי מוזיקה באוזניים בקולי קולות? אמבטיה חמה? סרטים שאת אוהבת? אפילו אם לא תתרכזי בהם זה יעזור לך קצת לעבור את השעות האלה.

אם את מסוגלת נסי להתפלל תהילים או סתם מהלב על החיים של הילד שלך. הצלחה בריאות וכו' זה בסך הכל שעות גדולות שאלוקים נמצא איתך (מפתח של לידה נתון רק בידי הקב"ה!) ותנסי לחשוב על כך שבעצם זכית בכל כך הרבה שעות של להיות יחד עם ה'. לידה= ליד ה'.

המון המון המון הצלחה וסיעתא דשמיא. מקווה שהעצות שלי לא מעצבנות כי באמת לא ניסיתי עדיין לידה...

אני בלידה הראשונה הייתי 3 שבועות עם צירים  (מסוף 38 ובסוף ילדתי ב42), 3 פעמים במיון יולדות, 2 פעמים הובלתי לחדר הלידה, פעם 1 יצאתי משם עם בטן ובפעם השניה אחרי 5 שעות כואבות עם תינוק מתוק.

שמעתי עשרות פעמים שאני מתקדמת עם פתיחה (השתחררתי בפתיחה 3 ללא התקדמות) ושאני נמצאת בשלב הלטנטייייייייייייייי או איך שלא קוראים לזה...

בלידה הרביעית סיפור דומה....

בעז"ה תעמדי בשלב זה בגבורה ובעוז!!! ובסוף תזכי לספר את זה לרך הנולד לכשיגדל ותיזכרי כמה הוא לא נתן לך לישון ושלא החליט אם הוא רוצה להשאר בבטן או לצאת... (יענו מצחיק...)

אם את יכולה לנשום עמוק,לא לחשוב יותר מדי, ולהרדם - עדיף.

אם את בכל מקרה שוקעת במחשבות, דברי עם הקב"ה. ספרי לו שאת מצידך מוכנה ושכעת את מצפה לישועתו. שבחסדיו יוולד התינוק בשעה הנכונה, הטובה והמוצלחת. ממש תרגישי שאת בידיים של הקב"ה.

אל תרשי למחשבות לא טובות להגיע. סלקי אותן. הרי אנחנו יכולים לחשוב רק מחשבה אחת בכל רגע נתון ואם נבחר במחשבה טובה נשנה את כל הלך הרוח. קראתי בספר של מרים אדהאן ואהבת שמחשבות רעות הן כמו חתולים - נותנים לאחת דריסת רגל, ומיד מגיעה קבוצה שלמה ששואבת אותך למטה.

להיפך: את עומדת בגבורה בשעות רבות כל כך של צירים, את פשוט נהדרת. נקודה.

עוד מעט ואת מביאה חיים  חדשים לעולם, מופיעה נשמה חדשה בעם ישראל.

את שותפה לקב"ה במעשה כל כך פלאי ועוצמתי - הקב"ה בכבודו ובעצמו לא רוצה שתחשבי על עצמך שום דבר רע. 

ותוסיפי עוד כהנה וכהנה מחשבות טובות עד שאת נרגעת. 

תתפללי מעט (שוב, כדי לא להשאב למערבולת של רגשות שליליים) שימי את עצמך בצד - עד כמה שהדבר ניתן - ותני לקב"ה לעשות את שלו.

מברכת אותך בלידה קלה מאוד, ברגע קטון ממש.

אבל בסוף זה נגמר...

חלק מהקושי שלך הוא שאת כל הזמן חושבת שמי יודע מה עוד צפוי לך, אם זו רק ההתחלה.

אבל תדעי לך שמאד יכול להיות שהחלק הקשה ביותר כבר מאחורייך.

בלידה האחרונה שלי לקח לי שבועיים להגיע לפתיחה 4, ועוד שעה עם אפידורל וכמעט בלי כאבים - ללדת.

פשוט גיבורה

נכנסתי לפה כל שעתיים בשביל לבדוק מה שלומך

מזל טוב! הרבה נחת יהודי אמיתי !ותגדלי אותה באושר ועושר,

ושתזכו לגדלה לתורה, חופה, ומעשים טובים!!

איזה כיף לשמוע שנגמר בסוף טוב וחמוד....

מזל טוב!!

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב!

מחכה לקרוא את סיפור הלידה.

מאחלת שהילדה תמלא אותך בכאלו כמויות של אושר שישכיחו ממך את הצער שידעת...

היה לי צמרמורות התרגשות כשקראתי שילדת..
ב"ה!! איזה כיף!!
 

(אני כתבתי ת'אנונימי שלפני... הייתי מסוקרנת...!!)

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

רק סחטתי להקלה

כן שמתי בין ההנקות כזה שתמיד יהיה עלי וכל פעם החלפתי לאחרים כשהתחמם

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

וממש מתאים לחנוכה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

אלא אם יש במתנס השכונתי,

ואז מה שהם מבינים, זה נחמד בלי טרחה מרובה.

אם תלכי להצגות בסגנון של תיאטרון, מה תעשי אם הקטנה תבכה והגדול ירצה להישאר בהצגה?

וגם תכלס חבל על הכסף.

אפשר לעשות כל יום משהו אחר קטן נחמד.

אתלי מאוד אהבו פנסים וסביבונים מדליקי אורות או צבעוניים.

אפשר להכין להם כתרים (או לשמור מהגן אם שרד..)

שירים, ריקודים קצת, ארוחת ערב וזהו..

את מדליקה איתם נרות?

אם הם הולכים לישון לפני שבעלך חוזר, כדאי להדליק איתם גם לפני כן כשהם ערים עדיין

ואח"כ את ההדלקה האמיתית תעשו אתם כזוג.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

אתמול רקדנו, שיחקנו בסביבונים, קיבלו מטבע שוקולד ושרנו את הסביבון ישן שהם מאוד אוהבים וזה סוג של פעילות.

אנחנו גם יוצאים כל ערב להדלקה בשכונה עם חבד, הם מאוד אוהבים.

בעיקרון בשנים קודמות קניתי כמה הפתעות קטנות וכל יום קיבלו משהו.

היום ניתן להם פנסים ונחשיך את הבית, בשנים קודמות אהבו לטייל בבית החשוך עם הפנס. אפשר לשחק מחבואים ככה.

עוד יום, יצירה לחנוכה מהסטוק

ועל השאר עוד לא חשבתי