אני חושבת שהתאהבתי בבן דוד שלי!
מה אני עושה?
אוי אני מרגישה משוגעת.
אני חושבת שהתאהבתי בבן דוד שלי!
מה אני עושה?
אוי אני מרגישה משוגעת.
כי זה לא מקובל אצלכם?
עניינים גנטים?
כי הוא בן 10?
לא מקובל? תלוי את מי שואלים- את ההורים שלי או שלו...
גם עניינים גנטיים וגם כי נראה לי שהוא בכלל לא בכיוון
והוא גדול ממני בשנתיים ככה שמבחינת הגיל זה בסדר.
צד אחד כנראה שכן.
לגבי גנטיקה- יש היום בדיקות שאפשר לעשות מראש.
זה באמת יכול להיות מוזר, לפחות כשאני חושבת על בני דודים שלי,
אבל יש לא מעט מקרים כאלה גם בימינו.
דברי איתו דוגרי, תראי מה הוא חושב..
מוזמנת לאישי מתי שתיהי פה!!
(הייתי חייבת
)
שיחה כנה איתו יכולה לעשות כ"כ הרבה טוב.
תדעי מה הוא חושב ומרגיש לגבי כיוון כללי.
ואם הוא בעניין- תוכלו לגשש כל אחד מהצד שלו מה תהייה תגובת האנשים.
אם זה יהיה סבבה, תתחילו לצאת...
מבחינה גנטית- עושים בדיקות וזהו.
אם הוא לא בכיוון- זה בכלל בכלל בכלל לא פדיחה!
אז חשבת שאולי וזה לא. כל אחד מכם יקים בית לתפארת ותמשיכו להיות בני דודים 
הצלחה!
בכל אופן אתם בני דודים...
לדעתך זה ישמע לו הזוי?
אולי תגיעי למקום שהוא נמצא, תרימי אליו טל' ותאמרי לו שאת שם ואם בא לו להיפגש לכמה דק'....
ואולי כדאי שתשלחי בדודה לברר...
היא צריכה תשובה לכאן או לכאן.
אם היא תישאר באוויר (מבחינתה, זה בכלל לא משנה שהוא לא יודע על זה) זה הכי קשה והכי לא כיף.
ג'נדס
את פניך אבקשוברצינות, גם זה קורה לפעמים.. יעבור לך!
אני פשוט מדמיינת אותו כאבא של הילדים שלי...
נשוי לבת דודה שלו. כנראה לא מופרך.
מה את עושה? תביאי לי את המספר שלו ואני אדבר אתו 
כיום זה לא נראה נורמלי (זו המילה ?) בעיני אחרים...
מנסיון אישי.
כמו שאמרו מעלי, מותר להתחתן עם בן דוד. ואת לא משוגעת.
רק כמו כל אחד, צריך לבדוק אם זה מתאים וזה ראלי.
עזבי, המשפחה תתרגל, השאלה אם זה שייך - זה השיקול היחיד.
מה ואיך - אשמח מאוד לדבר,
מחכה לך מאוד באישי.
תודה ![]()
אין לי מספיק הודעות בפורום...
אנחנו לא אחים. ההורים שלנו אחים
ו-יש לי את זה במשפחה וזה לא ממש מפריע לי
שהם בני דודים.
השיקול של מה החברים של הילדים שלכם יגיבו כשהם יבינו שאתם בני דודים זה בערך השיקול הכי מגוחך ולא רלוונטי לענין.
נכון, זה לא הכי מקובל.
נכון, זה די מפתיע
נכון, צריך בהחלט לעשות בדיקות גנטיות
אבל אז מה?
אם זה זה, אז זה זה.
בהצלחה, ובלי פחד.
דווקא לצאת ולנסות.
להילחם בסטיגמות.... 

שההורים בני דודים...
הי,
גם אני במצב בדיוק כמוך,
החלטתי שאני רוצה לצאת עם בן-דוד שלי וכו,
ההתלבטות הייתה בעיקר האם לדבר איתו ישירות או דרך צד שלישי,
היות וזה משפ', וא"א להחזיר את הגלגל אחורה ...
בסופו של דבר בחרתי בדרך השניה, ואתמול בדיוק הוא אמר שהוא איננו מעוניין 
צריך להיות מוכנה לתשובה של לא..
אני באופן אישי ידעתי שיש סיכוי שזה מה שיגיד כיוון שצריך פתיחות לזה, סה"כ זה לא קיים בכל משפ' שניה..
יכול להיות שאם הייתי פונה אליו ישירות,הוא היה מגיב אחרת. תחשבי איך היית רוצה שיציעו לך..
לגמרי מזדהה איתך!
בהצלחה!!
עזבי רגע את ההורים ואת ילדים, אותו שאלת אם הוא בכלל פנוי/מעוניין?
לי הציעו פעם בת דודה שניה, סירבתי לא בגלל שהיא בת דודה אלא בגלל שזה לא היה רלוונטי.
רק בגלל שאת מכירה אותו טוב? לפעמים מי שמוכר נראה הכי בטוח,
אבל אם את בטוחה בהחלטה שלך, כדאי שתתני לו לשמוע על זה,
אם הוא האחד זה יילך 
וצד שלישי זה פתרון ממש טוב, יש לו אחיות במקרה?!
יש לו אחיות קטנות ככה שזה לא ילך.
ליזום פגישה לא שייך- מה אני בדיוק עושה באזור של הבסיס שלו? (הוא בצבא...)
כתבתי יחד במקום לכתוב כמה תגובות ![]()
הוא בטוח יתקשר להגיד תודה..
תשאלי מה שלומו ומתי הוא חוזר הביתה..
ואם בא לו לקפוץ אליכם..
או לא יודעת מה...
תזרמי..
מקסימום יגיד לא..
אנחנו משפחה די מצומצמת
כמעט כולה בנים.
להגיד שאתמודד עם תשובה שלילית? לא בטוחה. לכן חוששת לפעול
אני לא לגמרי שלמה עם זה
אם הייתי שלמה כנראה שלא הייתי פה...
כדאי לך לדבר איתו על זה... אך יחד עם זאת לדעת שאת עלולה לקבל 'לא'... (כמו חלילה בכל קשר ונקווה שלא נגיע לזה)
תפגשו פעם אחת דברו ביניכם... זרמי עם השיחה.
ואם לא נעים לך, אז יש צד שלישי.....
או שפשוט תחפשי את מה שמצאת בו- בבחור אחר
הרבה הצלחה ובשורות טובות 
פה בשבילך
אני נשבע לך שאתה מספיק טוב
כן, אתה מספיק טוב
המציאות זו לא האמת
אתה מספיק טוב, אני נשבע שאתה מספיק טוב.
גם שאף אחת לא רואה את זה בך, אני רואה.
גם שאתה בעצמך לא רואה, אני רואה.
גם אם במציאות אף אחת לא רוצה אותך, זה לא אומר כלום.
אני אומר לך, א ת ה מ ס פ י ק ט ו ב.
אני נשבע.
גם אם אתה בטוח שהקב"ה לא זוכר אותך.
אתה מספיק טוב.
וואי כמה הוא לא זוכר.
שחכת אותי ריבנו של עולם.
אני גם פה
ואני כבר מספיק טוב
א נ י. מ ס פ י ק טוב.
אני כבר לא מסוגל להתפלל אליך, אני מרוסק מצפייה
ואני מספיק טוב, אתה יודע את זה.
אני ראוי, גם שאני רוצה יותר מדי,
אני לא מסוגל להמשיך לבקש ממך את זה, כי אני כל כך מאמין בך, שאני ממש מתאכז
וזה כואב לי האכזבה, כואב,
אבל בעיקרון היא צודקת, לא?
הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה..
פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות
הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)
אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל
את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,
הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת.
ולא הוסיף יותר.
אני בעד,
לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:
1. היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.
2. זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.
3 הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!
ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)
אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.
וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.
לפי ענ"ד.
תפרגנו על מעשה טוב ואז ממנו תדברו על התכונה שאתם אוהבים בה/ו באישיות.
דוגמא -
תודה שאתה מפרגן לי כל הזמן, ממש אני רואה בזה את העין הטובה שלך 
הוא @חתול זמני.
פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום
עם שטויות
פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃
זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"
ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"
אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)
את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.
אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה.
והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".
רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.
יש עוד מחקרים דומים.
הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?
ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.
זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים.
המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה,
ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.
לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.
הוא כמובן לא קשור לכאן
באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד
ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר
בקרוב אצל כולם בע"ה!
איזה מרגש
שתבנו בית קדוש ושמח ביחד
ארץ השוקולדמזל טוב,
שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות
איזה יופי!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!
המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!
איזו בשורה משמחת ומרגשת
בשעה טובה ומבורכת ממש
שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳
שלום
האם קיים קבוצת ווצאפ עם הצעות של בחורים דתי לאומי תורני או חרדלניקים בגיליי 20-29?
היי לכולם,
בעז"ה אנחנו נתחתן בחודש אב, ובאזור חנוכה שאחרי אני מתחיל תפקיד ג'וב בתור קצין פרוייקט דרך עתודה (עדיין אין שיבוץ לאיפה נהיה בארץ)
כל הזמן מדברים איתנו על קורס קצינים וואלה בא לי לצאת כי אי אפשר להתקדם בצהל בפיקודי אם אתה לא קצין
הקטע זה שאם נגיד אצא בתחילת התפקיד כלומר 3 חודש אחרי שנתחתן, אז זה אומר שכשאהיה בבהד אחד 3 חודש אחזור רק לשישי-שבת
ודיברתי איתה על זה והיא מוכנה ודוחפת אותי שאני אצא כדי שדלתות בצבא יפתחו.
אבל לאחרונה גיליתי שגם ההכשרה החילית היא שבועיות ואז זה יוצא חצי שנה של רק שישי-שבת, זה לא יותר מידי?
מה שאר החיילים הנשואים עושים?
הראשונים.
לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.
מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.
רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....
חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.
נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?