אמן שתבינו. ואפשר גם לאא.
כי אני כותבת בעיקר בשביל עצמי.
היא מדברת איתי יחסית הרבה.
חברה מתוקה מתוקה!
ופשוט קשה לה בחיים.
ברמה שאין איך לעזור, זה תמונת מצבב.
עובדה. נקודה.
והלוואי ויכולתי לחשוף פרטים, כי אתם לא תבינו לעולם כמה קשה.
משו שאבא עובד בו, שגורם שכמעט לא רואה אותו.
ועכשיו עוד משו שהמם אותי! (מלשון הלם..)
היא פשוט מסכנה. ואני אוהבת ורוצה לעזור.
והחיים שלה ככ קשים.
משו שחי איתך כל הזמן, שרודף.
שהוא מציאות כזאתי מכעיסה, מאוד. שלא נתונה בידיך.
הדבר היחיד שיכולתי לעזור בו זה להקשיב לה,
ולא יותר.
אז זהו. רק לכתוב את זה, כי מרחמת.
ואין לכם מה לומר.
רק לקרוא ולרחם עליה גם,
ולהתפלל שלכל עמ"י יהיה כבר טוב!
כי זהו, צריך גאולה. ועכשיו זה סופי. עלייי.
אז לילה טוב שיהיה! גם לה, שכל הלילות יהיו טובים לה!
(ואגב, המשו המאוד מאוד קשה כבר די "עבר",
זה פשוט משו שלעולם ישאיר חותם בלב,
והוא כבר הרס משהו שא"א לתקן יותר.
בעצם עבר זה לא מילה מתאימה..
לוידעת.
יש לו השלכות לכלללל החיים, אז זה מעצבן.
למרות שעכשיו נראלי הרבה יותר טובב!)
ותודה שיש איפה לכתוב.
)