שתצטרכי להשלים קורסים, תבדקי בדרישות הקבלה לתואר שני.

אם זה אותו דבר אולי זה נקרא אחרת במוסדות לימוד שונים, יש גם תואר ראשון בייעוץ חינוכי.

בעקרון פסיכולוגיה זה מסלול של טיפול וחינוך זה מסלול של הוראה או תרפיה אז אולי זה ההבדל.

מניסיוני , תואר ראשון בפסיכולוגיה דורש המון המון מאמצים. כדי להתקבל לתואר שני , עלייך להשיג ממוצע מעל 90 וכן לעבור מבחן מתא"ם ( המורכב מסטטיסטיקה ומאמרים באנגלים) ובשביל להתקבל לחינוכית אז צריכה ציון די טוב.

אז עצתי היא כזאת... אם את בנויה ללימודים ארוכים וקשים- אך בסוף נחשבים ומספקים יותר( לפי דעתי), אז לכי על זה ותשקיעי באנגלית. אך אם זה יהיה קשה כדאי להשקיע באפשרות השנייה ולהצליח בכך מאוד והעבודה היא גם מאד מעניינת . ( אם נניח תעשי תואר ראשון בפסיכולוגיה ולא תשיגי ממוצע ותרצי לעשות הסבה, תצטרכי לעשות כל מיני השלמות וחבל. המון המון בהצלחה

אי אפשר ללמוד פסיכלוגיה חינוכית אם לא משיגים ממוצע 90? למרות שזה לא כמו להתקבל לפסיכולוגיה קלינית?

גם השאלה איך אני יודעת אם יהיה לי קשה? צריך מתמטיקה ברמה גבוהה בשביל הסטטיסטיקה? זה מצחיק כי אני בן אדם הומני ולא ריאלי ולכן מאוד מעניין אותי פסיכלוגיה אבל אם העובדה שהתואר השני תלוי גם בכישורי המתמטיקה שלי אז אולי זה בעייתי תכל'ס..

יותר דומה לפסיכומטרי מאשר לבגרות במתמטיקה, אבל יש הרבה קורסים אחרים שיכולים לפצות בממוצע גם אם לא הולך..

הממוצע צריך להיות גבוה- כי יש הרבה שמנסים להתקבל (משתנה בין מוסדות הלימוד)

מאחר ובחירת תואר ראשון היא בחירה אחת ותואר שני היא בחירה שנעשית בזמן אחר, מקום אחר וכוללת היבטים שונים אני הייתי ממליצה לבחור רק את מה שנראה לך רלוונטי כעת.

תואר ראשון במדעי ההתנהגות ישרת אותך? מעניין לך? פרקטי? האם ניתן לעבוד איתו ואיפה?

אותן שאלות כמובן שאלי את עצמך (וקבלי מידע ממקומות משמעותיים!) לגבי תואר ראשון בחינוך מיוחד.

מהניסיון שלי - רבות מחברותיי שהתחילו בתואר ראשון נשארו גם בעבודה בתחום, ובשל אילוצים ורצונות שונים כלל לא השיכו לתואר שני כך שהבחירה בתואר ראשון היא בחירה שעלייך לקחת בחשבון כי היית רוצה לעבוד בה.

תואר שני בתחומי הפסיכולוגיה והייעוץ תלוי במסלולים רבים המציעים איפיונים שונים וכן - מידת ההצלחה בתואר הראשון.. כך ששוב - יש סיבה מדוע עושים תואר ראשון, מתמקצעים ואז שוב בודקים - מתאים לי להמשיך? אני רוצה? מעניין לי? מה עושים עם התואר השני בפועל?

ולעניין ההבדל בין פסיכולוגית חינוכית ויועצת - תפקידים משיקים אך בהחלט שונים. בעוד היועצת הינה חלק אינטגרלי מהמערכת הבית ספרית, פסיכו' בית ספר מגיע לכמה שעות בודדות בשבוע, ובד"כ משרת מספר בתי ספר.

על כל אחד מהתפקידים, אם מעניין אותך, כדאי ללכת ממש לבית ספר - להתבונן, לשאול, למצוא אדם בתחום שמוכן להסביר לך ולראות אם מתאים... ושוב - בעיתו ובזמנו...

בהצלחה רבה עם כל החלטה!

אשמורת,

יועצת.

תודה רבה על התשובה, העניין הוא שתואר ראשון במדעי ההתנהגות וגם בפסיכולוגיה לא נותן כלום, לכן אם אני מסתכלת רק על התואר הראשון מבלי לחשוב על השני, אז זה בעייתי.. התואר נשמע מאוד מעניין אבל ישרת אותי רק בעוד הרבה שנים ורק במקרה שאני אתקבל לתואר 2..אז אולי אני באמת אלך על תואר פרקטי כמו חנ"מ..

ובעיקרון אני אישית לא מכירה יועצת..מחיפושים באינטרנט אפשר לראות מה אופי העבודה אבל ראיתי שרשמת שאת יועצת ואני אשמח לדעת מהניסיון שלך אם בתכל'ס - זה מקצוע מספק? מה בדיוק התפקיד? זה הרבה טפסים וניירת ופחות טיפול? או שזה בכלל לא טיפול אלא ממש לייעץ איך ללמוד? מה קורה בשטח?

זה יותר קשר של ילד (תלמיד) - מערכת, עם שימת לב לצד הרגשי של שניהם.

(כלומר, של נציגי המערכת )

יועץ חינוכי נכנס הרבה פעמים לתפקיד של הדרכה. הדרכת מורים, הדרכת הורים, אבל אין לו הכשרה של מטפל.

הוא נוגע קרוב לתחום הטיפול, וזה מה שמבלבל פה, אבל עדיין מדובר בשני תפקידים שונים.

ואגב, יותר קל להתקבל לפסיכולוגיה חינוכית מאשר קלינית, אבל עדיין - תואר בפסיכולוגיה הוא תואר קשה. ואם את מרגישה שהתמודדות עם מתמטיקה וסטטיסטיקה עלולה להוות לך מכשול - אז אולי באמת כדאי לך ללכת על תואר קל יותר.

יש תחרות גבוהה על מקומות הלימוד לתואר שני ולכן צריך ממוצע גבוה מהרגיל. אבל, לא מדובר בתואר קשה יותר מתארים אחרים (לא מדברת על תארים כלליים ומדעי הרוח) וקשיים במתמטיקה הם לא דבר קריטי, חוץ מסטטיסטיקה (שהיא לא מתמטיקה נטו) אין כמעט קורסים ריאלים בתואר הזה (יש את סטטיסטיקה רב משתנית שאומרים שהיא קלה יותר ועל עוד קורסים כאלה אני לא יודעת.

בכל אופן, שזה לא מה שיעצור אותך.

תואר ראשון בפסיכולוגיה נחשב לתואר קשה. אם את לא מתכוונת להמשיך לפסיכולוגיה תואר שני אל תעשי את זה לעצמך.

רק כדי להבין את הפרופורציות- התחלנו שנה א' עם 40 בנות, מסיימות אותה עם 20 ומשו..

צריך המון המון מוטיבציה ודבקות במטרה כדי לסיים את התואר הזה. הוא קשה!!

וממוצע גבוה זה לא משהו שאפשר להגיע אליו בקלות במקצוע הזה. וסטטיסטיקה.. בעע.. 

אם את סגורה על פסיכו' חינוכית בעתיד ברור שעדיף לך תואר ראשון בפסיכו', אחרת לא יודעת מה הסיכוי שתתקבלי לתואר שני בפסיכו' עם תואר ראשון במדעי ההתנהגות..

אוף, אני ממש אוהבת את התחום אבל לא מצליחה להגיע להחלטה..

ברור לי שהתחום מעניין אותי ומספק..אבל אין מצב שאני עושה שוב פסיכומטרי מה שאומר שאין לי ברירה אלא ללמוד 

מדעי ההתנהגות ולא פסיכולוגיה..וגם אם זה אותם קורסים וכו' אז מלחיץ כל העניין הזה שזה תואר קשה וחצי פורשים..

ברור לי שאם זה מה שאני רוצה אני אשקיע את כל כולי..(מצד שני,אמרתי את זה גם על הפסיכומטרי.. ;) )

וגם, אני מניחה שכל מי שהלך ללמוד את זה ידע את כל הנתונים האלה ובכל זאת, הרבה לא מוצאים את עצמם באמת פסיכלוגים אחרי 9 שנים..

זה נורא מתסכל למצוא את עצמך באמצע התואר ולהבין שאין לך סיכוי להמשיך וחבל על השנה.

מעבר לזה, גם מי שכן מצליח בתואר ראשון, יש כל הזמן את המתח הזה של מה יהיה אחרי. מה הסיכוי להתקבל לתואר שני, מה נעשה אם לא..

זה תואר שמלווה בהמון חוסר ידיעה וזה מחרפן לפעמים!!
אתה רוצה ללמוד ולדעת שתעבוד בזה בסוף, זה קשה שהכל לוט בערפל. ועוד שנצרכת כ"כ הרבה השקעה ולא יודעים אם זה בכלל ישתלם בסוף.

מצטערת אם אני מבאסת אותך, אבל עדיף שזה יקרה עכשיו מאשר באמצע הלימודים..

אם את רוצה עוד פירוט, מוזמנת לאישי..

זה לא אינדיקציה לבחירת מסלול- כמה פורשים.

הרבה מגלים שלא מתאים להם התואר סתם ובלי קשר לתואר עצמו.

אז אל תתני לזה להפחיד אותך!

בתואר לפסיכולוגיה יש הרבה צעירים ונשים נשואות שיולדות וזה נראה לי עיקר הסיבה לפרישה מוגזמת.

את זה את והם זה הם. אין קשר. התואר לא קשה והקורס סטטיסטיקה לא כזה נורא שבשבילו כדאי לוותר!

אם הציונים לקבלה לא מספיקים, זה סיפור אחר, תעשי את השיקולים שלך. בהצלחה!

אבל קחי בחשבון שבתארים מתקדמים בדר"כ צריך השלמות אם את מגיעה מתואר ראשון בתחום אחר (לפחות במקומות מסוימים).

כך שבשביל מסלולים של פסיכולוגיה לתואר שני תצטרכי גם תואר ראשון בפסיכולוגיה.

ובשביל ייעוץ חינוכי ייתכן שיהיה צורך בתואר ראשון שקשור בחינוך.

לפי מה שאני מכירה את ציינת כאן שלושה תחומים נפרדים: מדעי ההתנהגות/חברה, חינוך ופסיכולוגיה.

אם את סגורה על מה שתרצי בתואר שני עדיף לך להתחיל מלכתחילה באותה מחלקה ולא לעשות הסבות למיניהן אח"כ.

וספציפית לגבי המסלולים שציינת - יש לי תחושה לא מבוססת שייעוץ חינוכי באמת קל יותר מפסיכולוגיה חינוכית, מבחינת לימודים. כי בדר"כ תואר בפסיכולוגיה לא משנה איזה מסלול זה דבר תובעני. ואם כך אז עדיף לקחת בתואר ראשון מה שהכי קרוב לחינוך.

(מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי טוב בלי לבלבל...P

1. סטטיסטיקה - תואר ראשון ושני

2. בגדול, כן.

3. החזרתי את ההשקעה מהתואר הראשון, עד כה התואר השני לא השתלם כלכלית.

4. הורים מימנו. (היו לי מלגות לחצי מהזמן)

5. בין 3-5 שנות ותק.

6. לא בדיוק, עובד בתחום שהספיק בו תואר ראשון ומשתמש בידע נוסף שלמדתי שם.

7. התואר הועיל בעיקר ככרטיס כניסה, פחות משתמש בידע מהלימודים ברוב הזמן.

שני - לא.

ביחס למתמטיים אחרים: הנדסות, מחשבים?

אם כי עדיין לא אומר שיש זמן לעבוד בשנה א, ההנחה היא שרק לומדים לפחות בשנה ראשונה. בשנה שניה יש אחוז סביר שכבר עובד במקביל.

ואם יש לך מושג גם מבחינת שכר

אנליסט, דאטה אנליסט, דאטה סיינטיסט (קשה יותר להתקבל כי בשביל זה צריך יכולות תכנות טובים), תפקידים העוסקים בלמידת מכונה, יועץ סטטיסטי, סטטיסטיקאי, אקטואר.

1. חינוך

2. כן, מאוד.

3. לא השקעתי שקל בתואר ב"ה הסבר בתשובה הבאה.

4. עשיתי את תוכנית המצוינות רג"ב (היום רו"ם), כלומר הם שילמו לי על כל התואר + קיבלתי מלגה נוספת לכיס. אחת ההחלטות הטובות שעשיתי! מעבר לחסכון הגדול בכסף קיבלתי שם המון מבחינה מקצועית.

5. מתחילה את שנתי הרביעית כמורה ומחנכת בתיכון.

6. אכן כן, אני אפילו מלמדת רק את ההתמחויות שלמדתי! אחד הכיפיים!

1. פיתוח אפליקציות

2. כן

3. עלות של 2 משכורות ראשונות אחרי הלימודים (קורס+ מחשב ספציפי)

4. עבדתי משרה מלאה במקביל

5. שלב גבוה ממה שחלמתי ויש עוד פוטנציאל אם אני ארצה

6. יש נקודות השקה

1. לומדת עדיין, הנדסת תוכנה

2. לא, אבל אני עדיין לומדת כאמור וזה תואר קשה ומייאש

3. כנל

4. מלגות החזר חלקי

5. סוף התואר

6. עדיין לא

7. יש תחושת ייאוש באוויר כשהתחלתי ללמוד זה היה תואר נחשק עכשיו יש מלא עובדים בשוק ואין עבודות וכל הAI שינה את צורת העבודה ואני מרגישה קצת שפן ניסוי של המכללה שעדיין לומדת איך ללמד בעידן הAI

1. למדתי אחיות -סיעוד

2. אני מרוצה שלמדתי את התואר הזה כי זה נקודת פתיחה טובה למה שאני רוצה לעסוק בו- תחום הרפואה המשלימה

3. כן. זה פתח לי דלתות ופטר אותי מקורסי אנטומיה ואנגלית בלימודים אחרים

4. מילגה

5. עדיין לא פיתחתי ממש קריירה, מסיבות שלא קשורות ללימודים. אבל יש לי חזון

6. לא עובדת בתחום

7. לימודים חשובים לכל העניין של טיפולי גוף, קונבנציונליים ולא קונבנציונליים. אז אם מישהו או מישהי רוצים לעסוק בתחום כלשהו שקשור- ממליצה בחום!

2. מרוצה מאוד

3. בהחלט

4. חלק וחלק.

5. מומחית.

6. כן. לגמרי

לפני 10 שנים סיימתי את הלימודים.

אחרי שנתיים סטאז' בקסלמן (חלק מה-BIG 4) בשכר 5,700 ש"ח לחודש, עברתי לתפקיד עוזר חשב בחברת נדל"ן ציבורית ענקית שכולכם מכירים בשכר 15,000 ש"ח לחודש, אחרי שנתיים קודמתי לתפקיד חשב בשכר 24,000 ש"ח בחודש, גם היום אני באותה החברה ובאותו התפקיד.

השכר הנוכחי שלי הוא 34 אלף ש"ח בחודש + רכב + קרן השתלמות על כל הסכום + בונוס שנתי שתלוי ברווח של החברה. כשהתחלתי את עבודתי בחברה הבונוס הראשון שלי היה שכר של חודש אחד (15,000 ש"ח) באפריל האחרון זה היה 70,000 ש"ח (קצת יותר משני חודשי עבודה).

עבודה לא קשה מדי. יש תקופות שבהן אני מגיע למשרד ובקושי יש לי מה לעשות.

מצד שני לפני פרסום דוחות כספיים לפעמים אני נשאר לעבוד עד הלילה.

ההורים מימנו לי את התואר. האם הוא החזיר את ההשקעה? כבר בשנה הראשונה של אחרי הסטאז' החזרתי אותה.

בעלי עשה את אותו מסלול - סטאז בביג פור, עוזר חשב בחברת נדלן גדולה (שיא הגדילה היתה כשהוא התחיל לעבוד שם, ומהיר מאוד הפכה לציבורית), לא קודם מעבר לעוזר חשב, והמשכורת עלתה בצורה הדרגתית מאוד בשעות עבודה קשוחות מאוד.

אחרי כמה שנים עזב, והיום עובד בחלקיות משרה כחשב/סמנכל כספים. משכורת כמובן בהתאם, למרות שבנטו לא יוצא שינוי גדול מדי, אבל אין להשוות את הזמן בית שלו.

2. כן

3. מניח שכן לא חישבתי

4. מימנתי לבד

5. אני חשמלאי בחברה גדולה השתמשתי ברישיון החשמל שהגיע יחד עם התעודה

6. אני עובד בחשמל

7. אחרי שסיימתי את ההנדסאי קירור ומיזוג אויר לא מצאתי באזור שלי משרה להנדסאי קירור ומיזוג אויר ללא ניסיון וללא רישיון נהיגה אז אמרתי שאני אתחיל לעבוד כעוזר חשמלאי כי קיבלתי עם התעודה רישיון חשמלאי עוזר ונשארתי בתחום, מאז עליתי לדרגת חשמלאי מעשי ובמקביל התחלתי ללמוד גם הנדסאי חשמל.

1. הוראה. תואר ראשון ושני

2. בגדול כן. מערכת קשה. שכר נמוך מדי לדעתי במיוחד בתחילת הדרך (עכשיו הרבה יותר טוב)

   אבל יציבות מטורפת. קורונה. מלחמות. הכל. שכר קבוע.

3. כן

4. תואר ראשון היו מלגות. אבל ההורים בעיקר עזרו לממן. תואר שני יצאתי בפלוס אפילו. כי היו מלגות+ מימון של משרד החינוך

5. מורה כבר כמה שנים. יש גם תפקידים והגשת בגרויות

6. כן. עבדתי בתחילת הדרך בעוד דברים כדי להשלים הכנסה. אבל עכשיו המצב הרבה יותר טוב.

7. לדעתי מי שאוהב את התחום. זה מסלול די טוב.

   כמו שכתבתי. יש יציבות. עם תואר שני והגשת בגרויות מגיעים לשכר סביר משהו כמו 16 ברוטו. אפשר גם יותר אם עובדים מעל 100% משרה (שזה עדיין פחות ממשרה מלאה בשאר המשק)

1. תקשורת חזותית עם תעודת הוראה

2. אני בשנה האחרונה של התואר, עדיין מוקדם מידי להגיד לגבי המשמעות בשוק העבודה. הרבה דברים באופן ההתנהלות של המוסד כמו רמה מקצועית וניהול בירוקרטי, אני לא ממש לא מרוצה מהם.

3. ברור שעוד לא

4. שנה אחת החזר מלגת פריפריה, שנתיים מלגת פר"ח ושנה אחרונה כנראה אממן לבד.

5. מתחילה סטאז' בהוראה

6. טכנית כן, בתכלס לא. אני רוצה להיות מעצבת גרפית. אני עובדת בהוראה רק כי זה חלק מהמסלול של התואר, אבל לא שוללת לחלוטין את האופציה, נראה איך יילך.

1. קלינאית תקשורת

2. בגדול מרוצה ושמחה בבחירה שלי.

3. ההורים מימנו את התואר. אבל בכל מקרה ברור שהעבודה לאורך השנים החזירה הרבה יותר מסכום הלימודים.

4. כנ"ל - ההורים מימנו (וגם קיבלתי איזו מלגה, נראה לי של משרד החינוך שהפחיתה את שכר הלימוד).

5. עובדת כבר 12 שנים באותו מקום (בי"ס חנ"מ) ושמחה שם.

6. כן, עובדת במה שלמדתי.

7. אחד היתרונות מבחינתי הקלינאיות תקשורת זה שיש יחסית מגוון גדול של אפשרויות תעסוקה. גם מבחינת תוכן וסגנון עבודה (אודיולוגיה, שפה, תקשורת, גמגום, קול, אכילה, ועוד), וגם מבחינת מסגרת עבודה - פרטי, עמותות, קופות חולים, בתי חולים, משרד החינוך וכו'. בגדול העבודה במסגרת ציבורית (משרד הבריאות במשרד החינוך) פחות מתגמלת מאשר בפרטי. אבל לי באופן אישי מאוד נוח לעבוד במשרד החינוך, למרות הביקורת שיש לי עליהם, והיחס שלהם שלא ממש מושך עוד עובדים פרא-רפואיים גורם למחסור גדול, שמוסיף עוד עומס על מי שכן במערכת... אני נהנית קודם כל מחופשים עם הילדים, שעות עבודה מתאימות לאמא (רק בקרים, ואני גם בחרתי את גודל המשרה שלי ושעות העבודה שלי לפי היכולת והאיזון מול הבית. לא בכל עבודה זה מתאפשר הגמישות זו, אפילו לא לכל מורה זה מתאפשר). וגם סגנון העבודה בבי"ס זה משהו שאני אוהבת - לא רק טיפולים פרטניים, יש גם הרבה קבוצתי, הדרכת צוות, חשיבה מערכתית ופרויקטים בית ספריים, ועוד.

אבל איך זה עובד עם חופשים של משרד החינוך?

אין משמעות לרצף טיפול, או מקרים שבהם ההפסקה הזו בעייתית?

אולי זה מתפרש רע. אבל השאלה הזו היא לא ביקורת (עלייך בטוח לא, אולי על המערכת), וזה לא התחום שלי בשום צורה, רק קפץ לי בקריאה ומסקרן אותי

למען האמת, הבעיה האמיתית במשרד החינוך היא הרבה מעבר להפסקה הטיפולית במשך החופש. יש מחסור כל כך גדול של מטפלות שלמעשה אין לי כמעט תלמידים שמקבלים טיפול פרטני. עם רובם אני עושה טיפול קבוצתי (אחד או שניים בשבוע בד"כ), והדרכת צוות להמשך עבודה והתנהלות גם כשאני לא בכיתה.

דווקא מבחינת ה'חופש' זה פחות בעייה בעיני. כשמקבלים טיפולים דרך הקופ"ח לרוב מקבלים סדרה של 9-12 טיפולים, לפעמים מקבלים אישור לכמה סדרות, לפעמים עושים הפסקה ואחר כך רואים אם צריך המשך (ןלרוב גם שם יש הפסקה באוגוסט, ממה שיצא לי להכיר). אז במשרד החינוך יש רצף של כמה חודשים של עבודה, עם הפסקות בחגים ועוד הפסקה ארוכה יותר בחופש הגדול. וחוזרים לעבוד שוב עם חשיבה מחודשת כשמתחילים שנה חדשה.

(ובתור אמא לפעוט במעון שיקומי שגם שם יש חופש, אמנם קצר יותר אבל גם הפסקה ברצף הטיפולי - דווקא בחופש היו התקדמויות בדברים שלא קרו לאורך השנה. גם בזכות שעבדתי איתו על פי הדרכה שקיבלתי מהצוות, לבקשתי, וגם כי יש דברים שעובדים עליהם הרבה זמן בלי לראות שינוי, והשינוי קורה לפעמים דווקא בהפסקה..)

למדתי הנדסאי כימיה, כל הלימודים כמעט במימון המענק של אחרי צבא, עסקתי בתחום בתעשייה הבטחונית. בזמן הקורונה התקשיתי לנהל את זה עם תינוקות קטנים כי במעבדה לא עובדים מהבית וזה חיוני ואין מסגרות. הבנתי שפחות מתאים לי להיות הגיבורה הלאומית עח הבית והחלטתי לעשות הסבה ולמדתי חשבות שכר. ההשקעה החזירה את עצמה, כבר שנה רביעית בתחום. מרוצה.

אין מקצוע שאין בו חסרונות אבל בהתחשב בכלל המערכות והמלחמות שהגיעו אחרכך, הנוחות והגמישות במקצוע החדש עשתה את שלה וזה גם מעניין מאוד. גם המעבדה מעניינת אבל אולי בגלגול אחר כי היום אני מרוויחה יותר ולא ממצה עדיין את פוטנציאל ההשתכרות

ביחס לוותק. אבל העבודה הראשונה בתחום תמיד בשכר נמוך ונשארתי בה קצת יותר מדי כי היו בה תנאים מעולים אבל שכר נמוך ואופק התפתחות מקצועי מוגבל.

עכשיו אני במשרה מס 2 עם עלייה של 30 אחוז ונסיקה משמעותית בידע המקצועי הנדרש לתנופה בהמשך. זה נחשב מקצוע רווחי ביחס להשקעה בו. אחותי בתחום כבר 10 שנים ומרוויחה 20+, יש לי קולגות עם 6 שנות וותק שמרוויחות 17+,מנהל מדור שכר יכול להרוויח גם 30k.

תלוי איפה עובדים

1. מה למדתם? מדעי המחשב ואחרי שנים הנהלת חשבונות

2. האם אתם מרוצים? סה"כ כן, ב"ה

3. החזרתם כבר את ההשקעה? תואר ראשון יכול להיות שהחזרתי בכלום זמן שעבדתי בתחום. הנהלת חשבונות החזרתי תוך חודש...

4. חייתם על מילגות או מימנתם לבד? קיבלתי קצת מלגות לתואר. ואת הלימודי הנהלת חשבונות העבודה מימנה חלקית.

5. איזה שלב בקריירה אתם? 4 שנות נסיון

6. האם אתם עובדים במה שלמדתם? תואר ראשון עבדתי ממש קצת. הנהלת חשבונות אני עובדת כיום.

7. פרטו באופן חופשי.

   בעייתי כל הקטע של התארים. מצד אחד מי שאין לו תואר נחשב פחות, מצד שני יש כ"כ הרבה אנשים שלמדו ולא עושים כלום עם התואר שלהם. או כי הם למדו כדי לסמן וי או כי הם נכנסו לעולם התעסוקה וגילו שזה לא בשבילם.

   על עצמי אני יודעת להגיד שאחרי שהתחתנתי הבנתי שזה לא בשבילי. חיפשתי עבודה שתתאים לי בתור אמא. גם מצד השעות, גם מצד המרחק וגם מצד המעסיק. היום ב"ה אני יכולה להגיד שהגעתי למקום כזה. וזה לא שלא ביררתי את העניין לפני שבחרתי מה ללמוד. אבל עד שאתה לא במציאות הזו, אתה לא באמת יודע...

1. הפרעות בתקשורת

2. מאד מרוצה

3. כן

4. ההורים מימנו

5. עובדת בתחום כבר מספר שנים

6. כן

כאשר פתחתי שרשור להשכלה באופן כללי?

א. נכנסתי לזה כי היה לי ניסיון עבר בתחום וידעתי כמה אני מחוברת אליו ושיש לי כישורים טבעיים בתחום.

ב. לא היה מעורב בכלל השיקול כתואר קל. אני אפילו מתבאסת מזה שהוא היה קל מידי ולא מספיק מקצועי, הייתי רוצה לקבל הרבה יותר ידע מקצועי ממה שקיבלתי.

ג. מאוד מרוצה שבחרתי בתחום.

ד. אני אכן עוסקת בזה גם היום, מתחילה עכשיו את שנתי הרביעית בחינוך והוראה בתיכון.

ה. מאוד מרוצה מחיי היום יום! אחת העבודות הכי מספקות שיש! בטח כשיש לי את הכישורים ואני מרגישה מימוש עצמי מלא ואני מרגישה שמעריכים אותי על הכישורים האלה. כן הייתי רוצה שיהיה פחות דורש 24/6, אבל יתכן שזה יגיע עם השנים וההתמקצעות..

אני מאמינה מאוד שהמקצוע הזה שייך רק למי שיש לו אש בעיניים, חדור שליחות, ובאמת יש לו את הכישורים המתאימים. בלי הדברים האלו מגיעים לשחיקה מאוד מהירה. מי שמגיע לתחום כי זה מקצוע 'נוח' לא ישרוד הרבה זמן (הדור של פעם כן הצליח לשרוד גם בלי כל הנ"ל, אבל לעניות דעתי היום לא תשרוד מכל מיני סיבות..).

להשוות בין המקצועות

(יש לי תעודת הוראה שידעתי מראש שאף פעם לא אעשה בה שימוש)

הכי קשים

והכי לא מתגמלים

לא באמת מפתה

היחידה שלי (בתור בחורה דוסית שלא רוצה ללמוד במקום מעורב, ומקצועות ריאליים לא מתאימים לה).

אבל לא עסקתי בזה מעולם (למעט ניסיון כושל קטנטן אחד), והשתמשתי בתואר הראשון כמקפצה ללימודי התעודה שלמדתי אח"כ (שדרשו תואר ראשון), ובזה אני עוסקת היום.

(גם בתואר בהוראה בחרתי במקצועות שמעניינים אותי ויכולים לספק מקצוע מעבר להוראה)

אם תוכלי לפרט גם אם במסר אני אשמח

תודה

למדתי עריכת לשון, ואני עובדת כעצמאית. היו שנים קשות שבהן לא הכנסתי כמעט, אבל עכשיו ב"ה יש עבודה יציבה למדי (עדיין זה לא קבוע כמובן וגם לא יוצאת משכורת גבוהה מאוד, אבל מספיקה לי).

אני חושב שלחלק גדול מיועצי המס יש לפחות תואר אחד מתחום הפיננסים, מנעס, חשבונאות וכדו' אבל אני לא מכיר את התחום מספיק כדי לענות על זה.

מה שאני עושה כרגע זה עובר על

אנטומיה פיזיולוגיה בקצב 8 עמודים ביום...

לוקח מה שצריך משם בגדול..

ורושם אנגלית - כי הבנתי שיש דגש על שפה שם

פשוט לא שוים יותר מידי.

יש מעט מאוד נישות באקדמיה ששווה ללמוד אותם מהצד של פרנסה.

יש רפואה ופרא רפואה, STEM, משפטים וראיית חשבון, הוראה ואדריכלות, זהו בערך.

אם המטרה היא פרנסה אפשר ללמוד מגוון תעודות ורישיונות שלא באקדמיה, תיווך נדלן, רתכות ומסגרות, אינסטלציה ושיפוצים, טכנאים וחשמלאים למיניהם, רישיון מנוף או טרקטור או מלגזה או משאית, הלוואי שהציבור החרדי (והציבור הישראלי בכלל) יתמקד בזה במקום בתארים מיותרים במדעי הרוח והחברה, אין שום פרנסה בתחומים האלה.

כמו שכתב ריה"ל "ואל תפתיך חוכמה יוונית שאין לה פירות כי אם פרחים".

גם מעניינת אותי ההזדמנויות שיש ללימודי תואר "מהדרין"

אגב אולי בפרוג יהיו תשובות רלוונטיות יותר

קמפוס שטראוס,

יש להם מכינה לגברים, מניח שיש גם לנשים אבל לא יודע