באופן כללי קשה לי לנהל שיחה במקום ציבורי בקול רם.

גם כי השיחה שלי היא העסק שלי וגם כי במקום ציבורי

אדם צריך לדעת את מקומו.

נשמע לי הזוי לגמרי.

אחרי שחותכים / מתחתנים אפשר להעיר על דברים כאלה...

אבל תוך כדי הפגישה - נראה לי ממש פוגע.

(אם זה ממש מוגזם אז פשוט תחתוך באמצע הדייט, ואז גם תוכל להעיר )

יש הערה ויש את צורת ההגשה שלה.

אני מאמינה שאפשר להבהיר איכשהו בעדינות אם זה *ממש* בלתי נסבל.

אבל בעדינות המקסימלית.

בנות רגישות, הן תוכלנה על פי רוב לקלוט רמזים דקים.

נראה שהיא לא ממש רגישה...

ורגע, אין מצב להגיד באמצע הדייט - ברגישות - "היי, נראה לי שזה לא זה"? |שואל בתמימות|

וזה חוסר טאקט

1. למה "להעיר"="לחתוך"? פשטני מדי.

2. התיאור של הבחורה הסתכם בשתי שורות, כמעט אפס נתונים.

3. למה להעיר לבחורה בעדינות על רעש זה חוסר טאקט ולחתוך

את הקשר בצורה שהצעת זה לגיטימי?

1. לא התכוונתי ש"להעיר" = "לחתוך". מה גרם לך להבין את זה מדברי?

2. מסכים, ועדיין, צריך להתייחס לדוגמא שפותח השרשור הציג: בחורה (או בחור) שכנראה לא מספיק רגישה לסביבה, ולכן עושה משהוא מביך שמפריע לך.

3. בכוונה לא השתמשתי במילה טאקט, בגלל שהיא מורכבת. 

לעניות דעתי יש דברים שאי אפשר להגיד לבחורה שיוצאים אותה. לדוגמא - הערות מסוג מסויים. ולכן עדיף להגיד לה את הדברים לאחר שתיפרד ממנה, בעיקר בשביל להסב את תשותמת ליבה לבעיה שהפריעה לך, כך שהיא תוכל (אם תרצה) לטפל בה.

לגבי להיפרד ממנה באמצע הדייט: בתור בן, אולי אני רואה את זה באופן שונה מאיך שבנות רואות את זה.

ואם את אומרת שזה ממש לא רגיש - קיבלתי.

1. "אם זה ממש מוגזם אז פשוט תחתוך באמצע הדייט, ואז גם תוכל להעיר".

   משמע שאי-אפשר להעיר בלי לחתוך, משום שלפני כן אי-אפשר.

2. משתנה מאירוע לאירוע, אבל יכול להיות.

3. נראה לי שדווקא אחרי שנפרדים כבר לא רלוונטי להעיר לה. הדבר הזה לא

   נחוץ משום שהוא יפסיק לפגוע בך.

אני בן. לא חושב שזה קשור לפרספקטיבה גברית/ נשית, אלא ליחסי אנוש.

1. א. זה נאמר עם , ב. שוב, לענ"ד יש דברים שאפשר להגיד רק אחרי שהקשר נחתך או מתחבר סופית.

2. מסכים. 

3. זה בשבילה, כדי לעזור לה בפגישות הבאות.

סבבה, אבל הנורמה של יחסי האנוש משתנים בין גברים לנשים.

ו... אופס ה'תהילה' התקיל אותי...

החוכמה זה לעשות את זה ברגישות אמיתית, כך שהיא בכלל לא תפגע ותרגיש עם זה טבעי לחלוטין

במידה ואי אפשר, יש לשקול טוב האם כדאי לפתוח את הנושא

לק"י

וגם אז בעדינות, אני לא מתכוונת לחנך אותו.

מתואר פה מצב שבחורה או בחורזה לא משנה שמעמידים את המדוייט במצב לא נעים בכלל

הייתם ממשיכים בדייט כרגיל בלי להעיר כלום?

לק"י

ואם זה ממש לא נראה לי- אני לא הולכת לשנות את הבנאדם, אלא פשוט למצוא מישהו שכן יתאים לי.

טיב הקשר, מקום האירוע, מספר הדייט,אפילו מצב הרוח יכול להיות גורם בעל משקל רציני.

אבל תכל'ס, זה המצב כמעט בכל שאלה בפורום הזה |מהורהר|.

אבל ממש מסכים.

שבגלל הלחץ אני מדברת בקול רם מדי או עושה תנועות עם הידיים

תלוי איך מתנהגים בכל שאר השיחה, לא?!

גם אני עושה המון תנועות עם הידיים

טבעי אולי גם בן זוגי לשיחה היה עושה זאת,תעשו ניסוי. זה עובד, ככה בלי להעיר ועם רמז שאולי כדאי לדבר יותר בשקט.

כי זה בהחלט מצב מביך ותחשבו שזה קורה הפוך ואתן הולכות עם המדוייט ומבטים ננעצים בכם?

עכשיו מה אתן אומרות?

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

/forum/f76

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות. 

הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!