בס"ד

תזכירי לי מתי ילדת?

כל הרגשה נורמלית אחרי לידה, צריך לשים לב שזה נשאר בגדר הנורמה ולא מתדרדר.

ילדת רגיל? ניתוח? יכול להיות השפעה של האפידורל. מומלץ לשאול את הצוות- בשביל זה הם שם

כאבי גב הרבה פעמים קשורים לאפידורל.

חגורת בטן- למיטב ידיעתי- לא כדאי בשלב מוקדם כ"כ.

הנקה כואבת מאוד מאוד מאוד בהתחלה, זה הולך ומשתפר, אל תפחדי! זה בעז"ה לא יהיה כל הזמן כך.

בהתחלה ממש היה לי דם! אוי זה היה סיוט. תהיי חזקה...

תמצאי מישהי מקצועית שתבדוק שאת מניקה נכון.

זה ממש הבדל משמעותי ברמת הכאב אם מניקים נכון או לא.

אם אין מישהי בבי"ח- תדאגי כשאת משתחררת ישר ללכת ליועצת הנקה. אם לא תטפלי בזה מההתחלה ולא תדאגי להנקה שתהיה בטוח נכונה זה יכול להיות ממש קשה....

מזל טוב!!

ובזכותה לא היו לי כאבים אף פעם בהנקה

רק מתי שהם התחילו להצמיח שיניים וקצת לנשוך אבל יש לך זמן לזה

מצטרפת לאנונימית. כדאי לשאול מישהי מנוסה אם את מניקה נכון

כי לעניות דעתי זה אמור להיות כיף להניק גם לך וכמובן לנסיכה

הימים הראשונים אחרי לידה הם כואבים ולאט לאט -כל יום יותר טוב!!

בהצלחה רבה!! והרבה מזל טוב!!

לגבי השרירים התפוסים - גם לי לאחר הלידה האחרונה היה כך. כאב לי כל פעם שקמתי מהמיטה, וכל פעם שהייתי צריכה להרים את הרגל כדי ללבוש/להוריד מכנסיים, גרביים וכו'. זה טבעי, ועובר בעז"ה אחרי כמה ימים.

לגבי ההנקה - זה אכן כואב... אצלי כמה שניות ראשונות של ההנקה היו כואבות אבל בהמשך הכאב נרגע, נראה לי שאם זה כואב כל הזמן כדאי לקבל ייעוץ.

את תראי שמיום ליום הכל ישתפר בעז"ה!!!!!

שוב מזל טוב וגידול נעים וקל!

מה שעברת...

דבר ראשון תדעי לך שזה נורמלי לחלוטין, זה מאכזב, כל אחת חושבת שישר היא תניק ויהיה סבבה.

אמנם לא ציינת אבל אם כשאת מניקה את מרגישה גם התכווצויות בבטן- קחי לפני זה אקמול, ההנקה מכווצת את הרחם ומסייעת לו להחלים.

דבר שני- היעזרי במשחת "רפאל" למניקות, זה טבעי ואפשר להניק עם זה, זה מקל על הפטמות ומרכך אותן כי לפעמים מגיעים למצב שהן סדוקות, יבשות ופצועות.

בשבועות הראשונים ההנקה כואבת בהשתחררות החלב. אח"כ זה עובר כלא היה.

אם חשבה לך ההנקה,תנשמי עמוק עד שזה יעבור ואח"כ תזכי להנות מזה.

כדאי מאוד מאוד כבר עכשיו שתהיה לך כרית הנקה, זה מציל!!! זה נוח מאוד לגב, ממליצה על הרגילות הרכות הללו של מילגה.

ובאמת-תירגעי, זה נורמלי, אם יש לך יועצת הנקה בביה"ח (סביר להניח שיש) בקשי הדרכה.

התינוקת צריכה לכסות בשפתיה את כ-ל העטרה שמסביב לפטמה.

חפשי סרטונים כאלו באינטרנט. זה עוזר.

בע"ה שתחלימי במהרה, תנוחי הרבה, תשתי הרבה, ושהכל יעבור!!

שלום רב

הכאבים מאוד יכולים להיות קשורים לאפידורל תבררי אם אכן הם לא פיספסו ונכנסו עמוק מדי (לאשתי זה קרה, ואז מכניסים חומר אחר) אל תוותרי להם תבקשי לדעת בדיוק מה עשו ולמה את ככה זה שאין להם זמן מעניין את הסבתא תשלחי את בעלך או אמא שלך שישגע אותם כל פעם שיש רופאים, הם מזלזלים כמובן שאל תכנסי ללחץ אלא רק תנסי להבין את התופעות כדי לדעת איך לטפל בהם

לגבי ההנקה זה לא פשוט לוקח זמן אל תתייאשי זה יגיע בסוף כל לידה מחדש זה סרט חוזר בהצלחה והמון מזל טוב

אני רוצה להגיד לך שאני ממש מבינה אותך, גם אני סבלתי המון בתחילת ההנקה.

מצד אחד- לא בטוח ששווה לילדה שלך אמא לחוצה בגלל ההנקה,

מצד שני- לכולן זה קשה בהתחלה, וגם את וגם התינוקת עוד צריכים ללמוד את זה, אז למה לא לתת צ'אנס?

ממליצה לקרוא ליועצת הנקה בכל פעם שמתאפשר, אפילו ישר כשאת מתחילה להניק. בימים הראשונים לומדים המון! (השעות שלמדתי בהן הכי הרבה על ההנקה- בין 2 ל-4 בלילה במחלקת היולדות).

בהתחלה זה כואב להרבה נשים, שלא נאמר רוב הנשים. הצעות- להשאיר את הפטמות לאיוורור אחרי ההנקה, למרוח עליהן קצת חלב-אם ואולי גם לנולין (או משחות כלשהן, רצוי כאלה שלא תצטרכי לשטוף לפני ההנקה כי זה סיוט וגורם להתעצל למרוח). אפשר גם לבקש מהאחיות, בדרך כלל יש להן דוגמיות כאלה של לנולין טהור.

וללמוד! אנחנו אמנם נולדות עם קצת אינסטינקטים להיות אמהות, ולומדות קצת בקורס, ומקבלות עוד אינסטינקטים עם הלידה והלאה, אבל אף אחד לא מצפה שתדעי הכל בן לילה. (ולשאול פה זה באמת מצוין)

לגבי משך ההנקה- זה משתנה. אני יכולה לספר לך שהייתי מניקה פעם בסביבות השעה בכל פעם, או לפחות 45 דקות. (עכשיו קצת "ירד", בערך חצי שעה). לעומת זאת אני יודעת על תינוקות שיונקים עשר דקות ושבעים מזה. עם הזמן לומדים מתי צריך להפסיק אותם (לא יודעת לגמרי איך עדיין בעצמי, 7 חודשים אח"כ...)

שיהיה בשעה טובה המון מזל טוב! תגדלי אותה בנחת ובאהבה

ואם את רוצה אני פה באישי...מקווה שעזרתי...

לגבי כאבי השרירים איני יודעת לומר לך כיון שלי לא היו כל תופעות לוואי לאפידורל.

כדאי אולי באמת שתציינו זאת לרופאים, שיבדקו אם הכל בסדר.

לגבי ההנקה- אוי שמה שזה כואב בהתחלה...

כאב לי החזה רצח, הבת שלי פלטה דם כל הזמן, היה זוועה וממש בכיתי כל פעם כשהייתה צריכה לינוק.

אבל שתדעי שאת במצב טוב הרבה יותר.

זה שהבת שלך יונקת מהר וחזק זה מצוין. כך את עוברת את זה מהר יותר.

אצלי היא הייתה פיצית וכל הנקה הייתה ארוכה ומסיטת כי היא הייתה חלשה והייתי צריכה גם בעצמי ללחוץ ולעזור לה... 

אבללללללללל- זה עובר!!

זו רק ההתחלה!

אל תישברי מזה!

אני הייתי ממש בהלם, ולכן כשהיה ממש נורא, נתתי לה בקבוק כזה של ביה"ח.

לא הרס לנו את ההנקה בכלל בכלל בכלל.

היא ינקה אח"כ מלא ורצוף ללא שום בעיות.

בהצלחה!!!

אם את צריכה אסרטיביות מול הצוות- תבקשי עזרה מבעלך/חברה/ אמא/ דודה/ וכו'...

הכאבים בגב יכולים להיות מאד תקינים והגיוניים אחרי אפידורל, אבל תמיד שווה לבדוק כמו שצריך...

לגבי ההנקה- בלידה ראשונה אני זוכרת כאבים עד גיל חודש וכולם אמרו לי שככה זה...

מצד שני, זה אמור להיות כואב בעיקר בתחילת ההנקה בכל פעם ואז להחלש, ממש חשוב להפגש עם יועצת הנקה טובה!!! שתתן לך טיפים ותבדוק אם התינוק/ת יונק/ת ותופס/ת את הפטמה נכון... לפעמים זה עניין של שינוי תנוחה או טיפ קטן והחיים נראים אחרת לגמרי.

אל תוותרי ליועצת הנקה ואם את מרגישה שאת לא מקבלת מענה- שווה גם להזמין פרטי לבית חולים או מיד אחרי שמשתחררת (יש גם דרך קופות החולים)...

משחת לנולין עוזרת ומרגיעה וגם להיות בלי חזיה כמה שאפשר. ואם את משתמשת ברפידות הנקה- להחליף כל הנקה בלי להתקמצן, למרות שזה המון, לי עזר מאד...

מזל טוב ובהצלחה!!!

היא מניקה, אבל הלו, זה עלול לכאוב מאוד גם כשההנקה נעשית פרפקט!

אצלי ההנקה והתנוחה זרמה בטבעיות, כאב רצח.

יועצת ההנקה שבאה לראות אמרה שאני מניקה נכון, וזה כאב הגיוני שעוד יעבור... זו פעולה פיזית שהשד לא מורגל אליה, וזה כואבבב! 

יודעות מתי הכאב החריף?

כשהחליטו בביה"ח שהיא קטנה מדי ומתקשה לינוק, וכדאי ששאזיז לתנוחה אחרת שהאחיות והיועצת הראו לי.

מה לא כאב לי אז..... 

ויודעות ממתי הכאב הלך ונחלש, וההנקה החלה להיות נסבלת יותר?

מרגע בבית שבו תפסתי אומץ והפסקתי להקשיב להן.

וב"ה שגם זה עבר, והסוף היה נחמד מאוד.

אז אל תלחיצו אותה שמן הסתם היא לא עושה זאת נכון.

יכול להיות שהיא בסדר, ורק לשד לוקח זמן להתרגל.

ברגעים האלה ומתמלאת בהתרגשות.

זה קשה מאוד.. ויש כאבים..בכל מקום אפשרי אבל האושר...

אחח.

הכל עובר בסוף ב"ה. הכאבים בהנקה-

אני ממש עבדתי על המחשבות כשהנקתי.  כאב לי ממש בהתחלה..אבל החלטתי שזה מה שאני רוצה וזהו.

הצמדתי אליי את הילדה והסתכלתי עליה...וחשבתי רק עליה..ניסיתי להתנתק מהכאב..וכן, כאב לי מאוד- אבל אפשר להתנתק  מזה ולהתרכז באור החדש שהבאת לעולם.

מלא הצלחה ושמחה

בס"ד

דבר ראשון- עכשיו אחרי שהכאבים של הצירים הבלתי נסבלים וההמתנה הארוכה הזאת- אני יכולה להגיד לך שברוך ה' שזה כך.. כי בדרך כלל תינוקות שנולדים בשבועות מאוחרים (הם גם לרוב שמנמנים יותר..) יאכלו טוב יותר ויגדלו בצורה טובה בעזרת ה'..

ולגבי ההנקה- זה כל כך מתסכל שאף אחד לא אומר כמה זה כואב בהתחלה.. הסבל הוא נורא!! לא נראה לי שיש אחת שלא התלבטה אם להפסיק להניק רק בגלל הכאב הנורא הזה!!

אז חשוב שתדעי- שלמרות שקשה להאמין בהתחלה- זה עובר.. ככל שתניקי יותר- זה יהיה קל יותר ופשוט יותר [אגב- גם הכאבים ההסיטריים מהלידה- אני חשבתי שאני לעולם לא אחזור לעצמי בערך וארחי כמה שבועות- לאט לאט- הגוף מסתגל וחוזר לעצמו..]

תבקשי עזרה מאנשים שסביבך- במיוחד אם קשה לך לקום- תבקשי שיעזרו לך להרים את פיצית אלייך- אצלי להגיע מהמיטה עד לעריסה שלי (שהיתה בערך 20 ס"מ ממני..)- היתה משימה בלתי אפשרית בערך..

כמו שהמליצו קודמותיי- תדרשי את (או מישהו קרוב אליך) את מה שמגיע לך מהבית חולים (לא יודעת אם זה משפיע- אבל הבי"ח מקבל עלייך מלא כסף.. אז אין סיבה שלא תקבלי מה שמגיע לך)

אני החלטתי שעדיף לבת שלי לקבל אמא רגועה ומטרנה ביד מלקבל חלב של אמא עייפה, עצבנית ומתוסכלת.. מה שכן חשוב- אם חשובה לך ההנקה- תמשיכי איתה אפילו באופן חלקי- ואז כשיהיה לך כוח וסבלנות להניק יותר- זה יהיה לך יותר קל בעזרת ה'..

עוד דבר שיכול לעזור- זה לשאוב ולתת לה חלב שאוב- נכון שמפספסים את אפקט ההנקה וזה נראה שזה לוקח הרבה יותר זמן- אבל מרוויחים את התזונה המתאימה לפיצית (ולי אישית נראה לי זה לקח פחות זמן לשאוב ולהאכיל אותה- כי היא לא הפסיקה לישון.. אכלה 3 דקות, נרדמה, הנחתי אותה בעריסה- קמה, אכלה 3 דקות נרדמה וכן הלאה...)

בכל מקרה- שיהיה מלא ב"הצלחה!! מזל טוב!! ותשאלי תמיד את כל השאלות שלך- אני למדתי מלא מהפורום הזה..

קודם כל - מזל טוב! טוב שאת אחרי.....

לדעתי, כל מה שאת מרגישה כרגע - הוא נורמלי (ומי בכלל מגדיר מה נחשב נורמלי?)

העייפות היא נורמלית, התסכול, הציפייה, האכזבה, העצבות, הכאבים - הכל הכל נורמלי. 

תזכירי את זה לעצמך כל הזמן כי הדבר האחרון שאת צריכה כרגע זה לחשוב שמשהו בתחושות שלך הוא לא נורמלי.

לגבי הכאבים - יכול להיות שאלו כאבי שרירים כתוצאה מהמאמץ האדיר שעברת בחודשים האחרונים, ובעיקר בימים האחרונים שלפני הלידה. היית מאד מתוחה, הגוף היה מתוח בגלל הצירים, בטח התאמצת גם בלידה, אז עכשיו יש "נפילת מתח" של כל המאמץ האדיר של הגוף. זה עובר.... 

לגבי ההנקה - כתבו כבר לפני ונותר ל רק להסכים - בהתחלה זה כואב.... אבל גם זה עובר.

חשוב שתנסי לא להילחץ מזה ולמצוא דרכים להתגבר על הכאב. 

יחד עם זאת - אם וכאשר את מרגישה שזה שואב ממך כוחות שאין לך - מותר גם להרפות טיפה ולתת מדי פעם בקבוק.

בטח בימים הראשונים כשאת עוד חלשה וכאובה. 

אולי בלילה, אולי חלק מהשעות ביום.. 

אל תרגישי רע עם זה - ככה אולי גם תוכלי להיות יותר רגועה באותו זמן שאת כן מניקה.

ו.... אל תשכחי לפרגן לעצמך!!! עברת קושי מאד גדול ובעז"ה תעברי את כל ההתמודדויות הללו!!!!

בהצלחה רבה!!

לא קשור לכאבים ולקשיים באופן ישיר, 

אני שונאת בית חולים ואחרי לידות קשה לי ורע לי.

לכן, אני מנסה שבתוך המציאות הזו, יהיה לי כמה שיותר כיף וטוב.

אני לא (!) לובשת פיג'מה של בית חולים, אלא בגדים מהבית, אני מתקלחת הרבה (גם מוקדם בבקר, לפני ההנקה ולפני שכולן קמות...) אני מבקשת שיביאו לי אוכל טעים או קפה או כל מיני כאלה

ואז.... זה לא פותר את הנאכס, אבל לפחות זה עושה לי טוב ואז אני יכולה להתמודד עם טיפה יותר כח.....

ותראו מה זה יולדות חרדיות- פשוט נסיכות! חלוקי קטיפה שחורים חגיגיים, איפור, תכשיטים...

ממש- גם אני אחרי לידה ראשונה הייתי רק עם בגדי בית חולים, ובלידות הבאות הקפדתי לשמור על טיפוח, זה ממש משפר את ההרגשה.

זה גרם לי להרגיש כ"כ טוב עם עצמי.

ממליצה לכולן.

השאירו את פיג'מת בית החולים בחדר הלידה.

לכו על חלוק מהמם כהה, או חצאית נוחה וכהה גם היא- למה להסתובב בכותונת המכוערת והבהירה ההיא שגורמת למצבים מביכים לפעמים? לכל אחת עלול לקרות פתאום זרם דימום חזק בדיוק כשהיא יושבת מול חמיה שבא לביקור ואז היא קמה רגע לתינוק ו....

עזבו, פנקו את עצמכן במראה אסטטי, ריחני ורענן.

רק אתן תרוויחו מכמה דקות ההשקעה הללו.

מאוד משפר את ההרגשה.

למה להסתובב מסמורטטת? גם ככה מרגישים חולשה וכאב.

והחיצוניות משפיעה על הרגשה פנימית יותר טובה.

בדוק!!

מניסיון של כמה וכמה לידות!

אבל עפתי לחדר לידה מהאמבטיה, ובקושי להתלבש הצלחתי מרוב צירי לחץ פתאומיים. הייתה לידה מואצת מאוד...

מקווה הפעם כן להצליח! חשוב מאוד בעיני!

ללבוש את הפיג'מה של בית החולים, שזה נוח למקרה שהיא מתלכלכת, ואפשר להחליף אותה בלי נקיפות מצפון של כביסה אחר-כך... ומעליה, כשקמים מהמיטה, ללבוש חלוק יפה, שנעים להסתובב איתו, ומטפחת יפה.

כך אני עשיתי בלידה האחרונה - והסתובבתי הרבה, כי הם היו בפגייה -והיה ממש נעים. פעם, כשחזרתי למחלקה בשעת ערב מאוחרת, השומרת לא רצתה לתת לי להיכנס, כי הייתי נראית כמו מבקרת...

לק"י

ואז כבר עברתי בחנות בגדים באחת הפעמים.

אבל זה לא היה בילוי לשעות.

כן יצא לנו לנסוע לשבת או ללכת לארוחה אצל שכנים בגיל כמה ימים ובגיל שבוע וחצי- שבועיים.

היה קר ולא רציתי להוציא אותו, אבל באיזשהו שלב כבר הייתי חייבת לצאת מהבית ולא היה איך להשאיר אותו

גיליתי שזה דווקא לא נורא

מלבישים טוב ויוצאים

מגיל שבוע טיילתי בשכונה

מהר מאוד התחלתי ללכת איתו לנקות את הראש לשתות קפה בקניון לקנות שטויות

פעם הייתי באירוע עם תינוק בגיל ארבעה ימים  שאלו איך קוראים לו ואמרנו שעוד לא הייתה הברית.

ספגתי מבטי הלם.

לא אכפת לי

מבחינתי זה היה צורך נפשי ועשה לי טוב הרבה יותר מלהיות במיטה או בבית. אחרי תשעה חודשים של אשפוזים - אני מטיילת עם התינוקות מגיל יומיים.

לכולם שלום.  

שניה אחרי לידה...

אני העזתי לצאת שבוע אחרי לקניון וכמעט נפלתי שם, ראיתי שחור...

קיצור לא מומלץ 

אבל אני גם לא ממש בכוחות..

כן יצאתי לראשונה בגיל חודש לכך מיני מקומות..השתדלתי שיהיה בעגלה או במנשא עם בד מעל , כמובן בזהירות שינשום אבל שלא יהיה ממש חשוף ..

היה לי בגיל 4 ימים לטרם

בגיל שבועיים וחצי לברית של אחיין מרחק שעתיים נסיעה

בגיל שלושה שבועות מרחק כנל.

זה מה שאני זוכרת...

אהה נזכרתי גם

בגיל שבוע וחצי הלכתי לשחרר את אחותי (שילדה שבוע אחרי) מהבי"ח,

הסתובבנו בעיר, נענו לבקר את הסבתות שלהם וכו' יום שלם

זה היה יום שנגמרתי בו בסוף.

אותי אישית זה מאוד מעייף ומתיש, לא הייתי עושה את זה אחרי לידה אלא אם כן משהו דחוף כמו שאוטוטו פסח וצריך בגדים לילדים. 

אבל גם יש הבדל בין לצאת לקפה או לצאת לערוך סידורים 

שאני בבית אז אני יכולה לשבת לנוח, בקניון רק הולכים

לסידורים אני משתדלת להימנע כמה שאני יכולה לדחות, לביקורים בקרב משפחה קרובה שאפשר לרבוץ גם בגיל כמה ימים.

נראה לי הכי מוקדם היה בגיל 10 ימים לברית של אחיין אחר, כמובן לא כולל יציאות לטיפת חלב, מעקב צהבת וכו

הייתי מאד מסוחררת. וככל שזזתי הדימום התגבר...

אבל יש נשים שחייבות לצאת בשביל לחזור לעצמן.

מבחינת הבייבי-

אני באופן אישי מעדיפה לא להוציא תינוק עד גיל חודש מהבית

לא יודעת להסביר למה, ככה מקובלני מבית אמא....

גם יש כ"כ הרבה מחלות שמסתובבות, נכון שנעים עכשיו אבל עדיין חורף ופחות מאוורר וכו'

אבל שוב- אם לך זה טוב, תצאי!

לא משנה מה טוב ונכון בעיני האחרת

ומזל טוב יקרה

גידול קל בבריאות ובשמחה

כזו

אם הבעל לא עושה ואת מתמרמרת, את יכולה להקל על עצמך

את לא חייבת לעשות הכל לבד

תיעזרי באופציות שיקלו עלייך ותורידי סטנדרטים

חוץ מזה שלדעתי, המרמור נוגע בשורש של חוסר שותפות ותחושה שלא רואים אותך ומתבטא בחוסר עזרה בבית אבל הוא לרוב עמוק יותר, ולדעתי משם צריך להתחיל, במקביל למה שכתבתי למעלה

הערת אגב - לדעתי לא נכון לשתף את אמא במה שקורה בזוגיות. חכמה וניטרלית ככל שתהיה, היא עדיין אמא שלך ונגועה בדבר

חיבוק♥️

היא שזה לא באמת הכלים או המקלחות של הילדים. זה רק טריגר/ סיבה חיצונית למרמור שלך

אישה שמרגישה שלבעלה אכפת ממנה ורואה אותה, לא תישבר מדבר כזה. זה יכול להפריע אבל לא להיות גורם עיקרי לתסכול כי יש הרבה פתרונות טכניים לכל מיני עניינים כאלה

הנכון הוא להסתכל על הזוגיות כמכלול. האם במכלול - את מרגישה שבעלך רואה אותך? אכפת לו ממך? את חשובה לו?

חשיבות לא מגיעה רק בעזרה בבית. כלומר גם, אבל לא רק. זה גישה כללית לזוגיות והתייחסות לפרטים קטנים.

לפעמים מה שיכול לשנות את התמונה זה התבוננות שלך בפרטים קטנים, ולפעמים באמת יש בעיה בדינמיקה הזוגיות שצריך לטפל בה

ורוצה להתחיל טיפול מקצועי.

אבל ספציפית לשאלה שלך זו מורכבות, כי אני כן מרגישה שהוא רואה אותי ואכפתי אלי, לא ב100 אחוז, אבל בדרך שלו..

ובכל זאת החוסר עזרה בבית אפילו שלפעמים אני מבינה שזה לא ביכולתו ואנחנו אנשים שונים עם יכולות שונות מציקה לי מאד.

בתור נשואה לגבר עם קש"ר - שההתיחסות אל אדם כבעל מוגבלות, מקבעת את המוגבלות שלו

אני לא חושבת שצריך לכעוס ולצעוק עליו שהוא יכול, כן? אבל הרבה פעמים הטייטל הוא תירוץ לחוסר התמודדות, והביקורת שלנו גורמת לכך שהוא מרגיש שמה שהוא לא יעשה זה לא יהיה טוב, ובעצם נוצר דפוס של הימנעות

ולכן, אל תצפי מ0 ל100 אבל כן תבקשי עזרה במה שאת צריכה ותני לו לעשות כמו שהוא יודע (ולא כמו שאת יודעת) ותשחררי

אצלי זה עבד ובעלי עושה היום המון דברים שבעבר הייתי יכולה רק לחלום עליהם

תחושת המסוגלות שלו נבנתה מהצלחות קטנות ומזה שלא עשיתי לו הנחות ושחררתי המון דברים

מנסיון

שיכולות קשב מאד מושפעות מהמצב הרגשי והאוירה הכללית.

אדם מאותגר קשב שחווה ביקורת על התפקוד שלו, גם אם היא לא נאמרת אלא רק נמאת ברקע - זה מחמיר מאד את תסמיני הקשב, גלגל קסמים שכזה.

יעשה לכם ממש טוב...

חבל לחיות ככה אתן יכולים להנות מעצמכם ומהחיים הרבה יותר..

אם את רוצה המלצה יכולה לתת לך בשמחה!

כי היא מתארת מצב שחור לבן

או לקבל או לא

אפשר לא לקבל אבל גם לא להיפרד

לא שזה מצב טוב

אבל גם לקבל/ להיפרד

לא אומר מצב טוב

כולנו אנשים פגומים

לכל בן זוג יהיו תכונות בלתי נסבלות

הקושי תמיד יהיה שם

ההבדל הוא בדינמיקה הכוללת

אם היא בוויב חיובי

אם התועלת מהזוגיות עולה על העלות

הזוגיות תהיה יותר טובה

בעלי עושה המון בבית

יותר ממני

זה לא הופך את החיים שלי למאושרים

יש דברים הרבה יותר חשובים מעשייה בבית

לא שזה לא חשוב

זה חשוב

ומובן הבאסה שלך

לא חושבת שיש לזה פתרון באמת

זה המורכבות של החיים

לחיות כל הזמן במרמור? באשמות? בציפיות שלא מתממשות? אני חיה ככה כבר הרבה זמן זה פוגע גם בי וגם בו ואין לנו באמת זוגיות שמחה בגלל זה.

אפשר לא לקבל

אבל להפחית ציפיות/ מרמור/ האשמות

לא כל דבר אפשר לקבל

גם אם רוצים

גם אם מאמינים שמקבלים

זה יכול להמשיך להציק

אפשר להבין שזה מציק/ כואב

ולהניח לזה

למצוא דרכים עוקפות

זה לא ימחק את הכאב

אולי יקהה אותו

ואולי לא

לפני כמה שנים חמי עליו השלום התארח אצלנו. בשיחת ווידאו חמותי נתנה לו הרבה עצות מועילות . הוא הקשיב בעניין , רשם הכל על הדף. בשניה ששיחת ווידאו הסתיימה , הוא שם את הדף הזה לפח. בשביל מה אני כותבת את זה ? כי אנחנו לא יכולות לחנך בן אדם בוגר שאולי אפילו בוגר מאיתנו. זה לא יקרה.

כן , בעלי בגיל 45 יודע לעשות הרבה דברים שלא ידע בגיל 25 אבל זה תהליך התבגרות טבעי. בגדול הוא נשאר אותו בן אדם כמו שהוא היה בגיל 25...

מה הוא עושה ביומיום?

מה הוא כן נותן לך ולזוגיות?

מה הוא נותן לילדים כאבא?

האם הוא עושה קניות/ תיקונים?

לפעמים קשה לראות אם היש,

צריך לחפש אותו ומשם להמשיך למקומות האחרים.

לדעתי להתגרש בגלל כלים בכיור או מי מקךח את הילדים זה ממש חבל,

כי בסוף הילדים גדלים והם מתקלחים לבד,

כלים אפשר לשים במדיח

ואפשר להביא מנקה.

מבינה שאם את עם שלושה קטנים זה שיא הקושי והעומס שלך בבית, אבל זו לא סיבה לעזוב.

כדאי להתחיל ייעוץ זוגי.

לפעמים להגיד את אותו דבר באותו אופן לא מביא תוצאות, אבל גישה שונה יכולה לעשות פלאים.

וחושבת שלא כדאי לשתף את אמא שלך בדברים כאלו, תלכו לטיפול מקצועי.

בהצלחה!

שלכל אחד מאיתנו יש מטלות שהוא עיוור אליהן, פשוט כי הוא לא מודע אליהם

יש מטלות שבן הזוג עושה ואנחנו לא שמות לב, זה יכול להיות קניות, או טסט לרכב, מילוי דלק, חשבונות או מין העבר השני מקלחות, ארוחות ערב ועוד ועוד...

יכול להיות שהוא עושה דברים שאת אפילו לא רואה?

ואשאל עוד, מה את רואה בו שטוב? למה התחתנת? מה הוא כן נותן לך?

שנית - שאלה:

הדבר שקשה לך הוא שהוא לא שותף בבית. אם תיפרדי ממנו - גם לא יהיה לך שותף בבית, נכון? אז בעצם מה תרוויחי?

אז דבר ראשון נראה לי שכדאי שתערכי שתי רשימות: אחת - מה את כן מרוויחה ממנו במצב הנוכחי (כלומר, איזה טוב יש בו ואיזה טוב הוא נותן לך או לילדים), והשנייה - מה תרוויחי אם תיפרדו.

אולי זה קצת יעשה לך סדר...❤️

שהתכוונה שכבר אין לה מחזור?

לא יודעת בת כמה אמא שלך

זה שאין לה מחזור זה מובן מאליו (עברה את ה-70...).

זה היה לגמרי ספציפית על טבילה בזמן שאישה טהורה לבעלה, לקראת עלייה להר הבית.

אבל בהחלט יכול להיות שאישות זה דבר שכבר פחות קיים גם אצל זוגות שחוו יחסים אינטימיים טובים בגילאים מוקדמים יותר

אין לי מושג איך זה בגיל הזה

ותהיתי לפעמים באמת

עד איזה גיל זוגות יכולים לקיים יחסים?

גם מבחינת הגבר נראה לי שבאיזשהו שלב זה כבר לא עובד להם..

גברים מייצרים זרע מגיל ההתבגרות ועד… המוות.

זה נכון שיש עם הגיל יותר קושי בלהגיע לעוררות פיזית אבל יש לזה פתרונות מאוד נגישים (למשל ויאגרה).

ודווקא יש נשים שאומרות נגיד שעם הגיל זה משתפר. נניח שבגיל 50-60 הן גילו עולם וחוו אישות הרבה יותר טובה מבגיל 30.

ואפשר גם בגילים מבוגרים יותר. 70+. (אל תשאלו אותי איך אני יודעת. אולי כי סבתא מדברת על זה. אבל מכחישה חחחח)

זה היה מאוד מאוד ספציפי על טבילה בעקבות יחסי אישות, משהו שאי אפשר היה לפרש אחרת.

ההורים שלי גם לא בקשר הכי טוב והרבה מחלוקות. הרבה פעמים היו בריב שאמרו שהם מתגרשים?ובסוף לא. הם ישנים בחדרים נפרדים כבר המון שנים. בהתחלה היה לי קשה עם זה אבל עם השנים למדתי להוציא את עצמי מהסיטואציה.. זה שלהם ואין מה לעשות עם זה..

כשקראתי את התגובה שלך גם אני הבנתי כמו הבנות מעלי שהתכוונה לזה שאין לה כבר וסת אז אין לה למה לטבול.. אולי באמת התכוונה לזה? בכל מקרה זה שלה לגמרי ואל תקחי את זה אישית❤️ אם זה קשה לך אז תנסי לא לדבר על נושאים כאלה איתה.. 

יש רבנים ספרדים שמתירים 2 אצבעות

(הרב עובדיה אם אני לא טועה)

לא מצאתי רק אשכנזי שמתיר

אבל קודם כל ממה שזכור לי כבר בגמרא אומרים שמותר להוציא מעט שערות מקדימה (ברמת ה"שוונצים", עדיין משתמשים במילה הזאת?), חוץ מזה מכירה דעה שמותר 2 אצבעות מקדימה, ועוד דעה (אולי הרב פיינשטיין?) שמותר סהכ בכל השיער טפח על טפח גלוי, מקדימה או מאחורה או ביחד. טפח זה בין 8-10 סמ, אז טפח על טפח זה די הרבה.

מכירה גם דעות יותר מתירניות או פחות אבל מבינה שזה לא מה שאת מחפשת 

לא יודעת לבגיד בשם מי

מה שכן זה מוזר לי קצת מה שאת אומרת על הטפח על טפח

כי זה בערך השטח של כל הראש..

אשמח אם תוכלי לכתוב מקור כי זה מעניין אותי (אם תמצאי כמובן וזה לא בטירחה גדולה)

לא זוכרת מקורות

מודה שאני מצד אחד לא מוציאה הרבה יחסית

מצד שני לא מודדת ולא מדקדקת כי זה גדול עלי

אז ממה שמוצאת

זה בכיוונים של מה שכבר אמרו פה

הרב עובדיה (ילקוט יוסף אוצר דינים עמ' שס"ח) 2 אצבעות: "נשים הנוהגות לגלות אצבע או שתיים משערות ראשן כלפי פנים, אין למחות בידן, שכן מנהגינו"

והרב פיינשטיין זה ארוך יותר לצטט, תחפשי אם זה מעניין אותך (אגרות משה אבן העזר נ"ח): "אבל הוא רק ערך ב' אצבעות בגובה שהפנים הוא ערך אורך ב' טפחים ויהיה בצרוף פחות מטפח ויותר אסורה"

תודה לקלסרים מהמדרשה שהביאוני עד הלום 😅

ומרפרוף קל מגוגל נראה שתוכלי למצוא גם שם הפניות.

הורמונלית..

צ'ט ג'יפיטי גם אמר לי את זה, אבל דווקא שמעתי על הרבה נשים שנכנסו מייד להריון - מה שאומר שהמערכת ההומונלית מייד מתחילה לעבוד.

כמה זמן את אחרי לידה?

והאם הנקת?

ואני 4 וחצי שנים אחרי לידה. הנקתי במשך בערך חצי שנה אחרי הלידה, כבר שעבר די הרבה זמן מאז.

כבר 4 פעמים ברצף

זאת אומרת שיום אחרי המקווה התחיל מחזור, והפעם ביום השביעי לטהרה כתם שאוסר.

ועוד פעם שפשוט התחבר

סיוט🥲

וכתמים בלי סוף

גם אני אחרי הוצאת מירנה

כי הבעיה בעצם היא שההתקן החליף את היצור של הפרוגסטרון ועכשיו הגוף לומד באיטיות לייצר בעצמו

ושיח אבהרם אמור לעזור ביצור שלו

מקווה שיעבוד אולי יעזור גם לך

נשמע סיוטטט.
איזה גיבורים אתם!
 

דיברת עם רופא נשים או משהו?
למרות שהתגובות פה אומרות על זה שזה תקין שיהיו שיבושים, עדיין נשמע לי לא תקין מה שאת מתארת.
ממש מוזר שלא שמעתי כלום על זה שיש גם דימומים והסתגלות אחרי ההוצאה.

אחרי לידה ואז שימוש במניעה הורמונלית, הגוף עבר כמה טלטלות הורמונליות... ככה שזה לא ממש משנה מה היה לפני ההריון...

הגוף שלך עכשיו בתהליך התאזנות... זה טבעי שזה יקח לו זמן...

ויחד עם זה, חיבוק על ההפתעה.... 

יש הרבה טוב ב"ה. 

שליה קדמית

התחלתי להרגיש בשבוע 16

בהריון הקודם הרגשתי ב19

את הגלים האלה אני מחכה כלכך להרגיש תנועות בעזרת השם

הייתי בטוחה שבשני ארגיש מוקדם כי הכל קורה מוקדם יותר כזה

זה מתגבר ונהיה ברור ומוחשי ותכוף