בס"ד

נראה לי כדאי לך לברר עליו אולי עם חברים קרובים/אנשים שמכירים אותו- ולנסות לברר אם הבחור כן יודע מה הוא רוצה מעצמו..

ו-אם ישמע לך מתאים, והוא ירצה- אז אולי הכי פשוט- זה פשוט לנסות ולראות איך הולך...

בהצלחה רבה

לפחות ביחס לרוב המקרים.

בקשר לבחור:

את צריכה לברר עם אנשים שמכירים אותו טוב ממש, האם לדעתם הוא מספיק בוגר לחתונה עכשיו. אם יגידו שכן, אז זה לא כזה משנה שהוא לא התנסה בצבא ובעוד שנה בישיבה - אם הוא מספיק בוגר כעת, אישיותית וכו', אז אפשר יותר לחשוב על זה.

דבר נוסף שאת צריכה לברר בנוגע לבחור זה, גם במקרה שאומרים לך שהוא מספיק בוגר עכשיו לחתונה - האם הוא ירצה להתחתן בטווח זמן של כמה חודשים במקרה שזה יתאים.

אם יגידו לך שהוא מספיק בוגר אבל יגידו לך גם שמבחינתו אם הוא פותח עכשיו קשר הוא בכל מקרה לא יתחתן עד אחרי שיגמור את הצבא (נניח שהסדר, אז זה עוד יותר משנתיים) או לפחות בשלב מתקדם בצבא - אז ממש ממש לא מומלץ לפתוח בקשר שמראש יהיה לטווח ארוך כזה גם אם באמת תרצו להתחתן ולחכות את כל הזמן הזה לחתונה - זה לא בריא, מניסיונות של המון מקרים דומים...לא שווה את הסיכון.

אז אם הוא מספיק בוגר+מצידו אם זה מתאים, להתחתן בטווח זמן הקרוב - אז בנוגע לצד שלו התשובה חיובית.

בקשר אליך:

את צריכה לברר עם עצמך האם את מסוגלת לחיות עם אדם שרק התחיל את לימודיו בישיבה ויעברו כמה שנים טובות נוספות שלו בישיבה וגם בצבא, כנראה, על כל המשתמע מכך - גם אולי שהוא ישתנה מבחינה תורנית מעט - יתחזק, בעזרת ה', בעקבות עוד כמה שנים בישיבה למשל... וגם כמובן, העניין הכלכלי והכל...

אם מבחינתך התשובה גם חיובית, אני הייתי ממליץ להתגבר על החששות ולבדוק האם זה מתאים ביניכם... (בתנאי כמובן שגם מה שכתבתי למעלה לגביו, תקף...).

ב"הצלחה בכל בחירה שתעשי!!!

ברוכה הבאה לפורום! מי יתן ותרדי פורום אחד מטה..

המלצה שלי: דברי איתו על העניין, שהוא קצת צעיר ולא מבוסס רעיונית ואישיותית, תראי איך יגיב, ופעלי ע"פ זה וע"פ האינטואיציה שלך..אם לא נראה לך לך כרגע, תאמרי לו שכרגע את חושבת שלא מתאים לך, אולי עוד שנה-שנתיים..איך אומרים:"כשתגדל תבין"

ממש חידדתם לי נקודות למחשבה.. באמת תודה!

מאוד מורכב לי הסיפור.

אני חושבת שבאמת אברר עליו

ואם זה ישמע שיש בסיס, אז אפתח איתו את זה ונראה אם הוא מבין את זה.

אם וכאשר, זה יהיה קשר מורכב בכל אופן..

הרוב המוחץ של הר"מים בישיבות היו מסכימים איתך לגמרי ואומרים לו לחכות כמה שנים.

בהחלט טענה הגיונית.

(גם אני חושב כמוך)

שוב, ממש מחזק ומעורר מחשבה לשמוע את תשובותכם

אהבה אחישנה- למה החלטתי שיהיה מורכב?

כי זה מרגיש לי ככה ואני רואה את זה מורכב מבחינה שכלית. יש פערים. נקודה.

מה זה בעצם "בשל לנישואים"? זה שאלה גדולה.

נשמע שיש לו בשלות מסויימת. בהחלט.

אבל עוד שנה-שנתיים-שלוש זה יהיה בשלות ברמה אחרת.

החוויות, הלמידה והחשיפה יהיו יותר משמעותיים ויעצימו את האישיות שלו.

אפילו רגשית- מתפתחים ומתבגרים..

שאלה גדולה.

בעזהי"ת.

למה לא לנסות? יש אנשים שמאוד בוגרים גם בגיל הזה..

ביכולת להקים משפחה כשהוא עוד לא התחיל את החיים, אז נכון שיש זוגות שנישאו בגיל מוקדם, אבל זה עדיין בעייה..

לעשות צבא? להתחיל ללמוד מקצוע?

ואם מדובר בבחור שמתכוון ללמוד הרבה שנים טובות בישיבה ורק אז ללכת לצבא ורק אחרי זה ללמוד אז מה?

אז מדובר שלא היה מספיק שנים בישיבה?

בישיבה כל המצב הוא סטטי מלבד ההתפתחות הרוחנית -כלומר, אין לך התנסויות מעשיות כמו בצבא, או ביציאה ללימודים לעבודה והתנסות עם העולם הפתוח, ככה שאם בכל מקרה מדובר בבחור שאמור לשבת בישיבה בשנים הקרובות ובכל מקרה מתכוון להתחתן במהלך השנים האלו - אז אם מבחינה נפשית הוא בוגר מספיק כבר בשיעור א'/ב', אין שום סיבה בעולם שלא ייצא ויבדוק, ואין שום סיבה בעולם שלא ייתחתן, אם הוא בוגר מספיק כאמור - כי גם הטענה שלך ש"הוא לא התחיל את החיים", לא רלוונטית כל כך כי בכל מקרה גם אם ייתחתן רק בשיעור ד'/ה', זה עדיין כשהוא בתוך אותה מסגרת של ישיבה, כשכל ההתפתחות היא רוחנית/נפשית, ואת זה כאמור, הוא יכול לראות על עצמו כבר בשיעור א'/ב', האם הוא כבר בנוי מספיק מהבחינה הזאת...

אלא אם כן אתה מתכוון שבחור ח-י-י-ב להתנסות בדברים מעשיים לפני החתונה, ולדוגמא, לא להתחתן לפני הצבא בכל מקרה גם אם הוא מתכוון להתחיל צבא רק בגיל 23/24 - אם לזה אתה מתכוון, אז אני חולק עלייך עוד יותר...

יום טוב

ואגב - זה לא "בעיה" זה אולי לא רגיל כל כך, אבל אין בזה שום "בעיה".

מהיכרות אישית. מאוד אישית. מאוד מאוד אישית. (הווי אומר, הורי היקרים ועוד קרובי משפחה מדרגה ראשונה ושנייה...)

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?