מנהגי אבלות דיבורים של כאב וחורבן.
רק אני לא מחובר לעניין.
קשה לי לרצות דבר שאיני יכול לשער את פשרו, קשה לי להצטער על חורבן שהיה ואינו.
כשנפרצה החומה אי אז בתמוז הרחוק, נקבע הזמן לדמע ומיעו שחוק. אפר בראש החתן, כוס לשבירה בחופה, טפח לא מסויד, איסור תספורת ואיסור רחיצה , בלי בשר ותו נגינה.
וקשה לי כי אני לא כל כך מבין. ירושלים בנויה היום חותר מהזמן שלפני החורבן. ואנחנו כאן ריבונים על עצמנו וארצנו ומתנהגים כאילו עדיין חרבה עירנו.
אז נכון בית המקדש חסר וזה זועק, אבל למה לא נודה לה' על גאולה וארץ וירושלים, ובשלושת השבועת נצחק ונרים כס לחיים. ונזכור בתשעה באב מה עוד חסר, ושהשלם ישתלם כשנרצה יותר.

