לא שעשיתי את זה כל-כך הרבה או כל-כך לאחרונה שאני זוכרת היטב. אבל להוריד את הפלסטר - למה שזה יכאב? ולתרום - אולי מלווה בתחושות לא נעימות אחרות, שאינן כאב, אבל הדקירה כנראה כן קצת כואבת.

|משתפת פעולה במחקרים של אחרים|

אבל אנשים לא נמנעים מתרומת דם בגלל הכאב

אלא בגלל פוביה

לק"י

כי הדופק שלי היה מהיר מידי.. לחץ, התרגשות וכו'..

ולא הצלחתי להירגע.

זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שבכלל שמעתי שבודקים דופק לפני תרומת דם.

אבל זה לא נכלל באפשרויות

כי אין כסף למד"א!

לק"י

מוסיפות מה עוד לקרוא..

ואני תוהה מה לעשות עם עצמי.

בערך ממתי שמד"א חתמו על הסכם שבו התחייבו לא לפעול ביו"ש (ולא ראיתי שהם הכריזו שהם חוזרים בהם מההסכם, אשמח מאוד לראות שהם חוזרים בהם) הפסקתי לתרום,

ללכת לבי"ח כדי לתרום לא יצא לי עד עכשיו ולא נראה לי שיצא לי,

להמשיך לא לתרום לא נראה שתורם משמעותית לנושא ההסכם, אבל עדיין לא מרגיש לי בסדר לגמרי לחזור לתרום כאילו לא היה כלום.

רק רוצה שתדע

בפועל מד"א עובדים בשטחים כרגיל עם כל מדיהם וסמילהם!

זה שלאמבולנסים היישובים(אלו בהחזקת המועצות) הורידו את הסמלים זה כי הורידו בכל הארץ את הסמלים מאמבולנס של מועצות!

ובנוסף מד"א גם הוא זה שבת'כלס מתפעל ומזניק את האמבולנסים האלו!

בלי קשר להסרת הסמלים ולהסכם

אחד העובדים(מתרימי דם) של מד"א אמר לי שבכ"מ באיזון מד"א לא באמת מרוויח הרבה על כל מנה

כי מעבר למנות יש:

שכר לעובדים

דלק

הוצאות על ציוד

ודפקים של מנות שלא עברו את הבדיקה!

עם כל זה הרב זלמן מלמד אמר לגבי התרמות של אירגו(לא זוכר את שמו כרגע) שמארגן את ההתרמה למרות שבסופו של דבר מד"א אלו שבאים להתרים זה בסדר ומצווה גדולה לתרום!

לק"י

כשאני חושבת על זה שוב- אז כל כאב זה סוג אחר של כאב..

הייתי צריכה לשאול אולי מה הכי נורא..

לק"י

4 אנשים אמרו 1- לתרום דם.

6 אנשים אמרו 2- להוריד את הפלסטר..

ועוד כמה ציינו את בדיקת ההמוגלובין כהכי כואבת.

עד כאן שידורינו להיום בנוגע לתרומת דם ולסבל שהיא גורמת לנו..

וכמו שכתבתי- שמסתבר שהכל כואב..השאלה מה הכי נורא מבין השלושה.

אם כי אחרי הבדיקה של ההמוגלובין האצבע גם כואבת לי כמה דקות,

והדקירה לא נעימה במיוחד אבל נסבלת.

ללא ספק.

{לכן, כשאני דוקרת, אני עושה זאת בצד של האצבע ולא בול במרכזה, כדי שהנדקר לא יזכור אותי לאורך השבוע..}

לק"י

פעם אחת כשתרמתי טרומבוציטים, אז העובדת שם אמרה משו כמו: "אני רק דוקרת אותה"..

איזו אלימות..

מפחיד אותי

זה הכי כואב!

כשאת רוצה לתרום וזה פשוט לא יוצא

אז אחרי כמה ניסיונות מוציאים לך את זה מהוריד!!

ואפילו מציעים לך בחיוך

ש"פשוט תנסי את היד השניה

ואל תדאגי מותק,גם לך ניתן מדבקה אדומה.."

לק"י

ב"ה שיש לי ורידים מספיק עבים..

לי כשחובש מתחיל שם לי עירוי כשהייתי קרוב להתייבשות ועשה לי שמש מי שמכיר זה לא נעים בכלל

בוף אחרי מאמצים רבים הוא לא הצליח ושם לי את זה בוריד מאחורי כף היד עוד יותר כואב

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד