זה השפיע על איכות התשובות?

ברור שיכולתי לפרט יותר, לכתוב עוד..להוסיף עוד פסקי דין וכו'..

בכל אופן אני מקווה שהצלחתי בו.

גם במבחן הקודם היה לי אתזה. זה סיוט.

תודה...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

וחוצמזה שלמרות הכל ב"ה היה מבחן סביר ואני מקווה שהצלחתי.

כתבתי מה שצריך, אני מקווה. אז אין לי סיבה לחזור על העינוי שוב ..

סתם רואה שחורות או שזה לחץ-מבחנים, או מה?

אף פעם לא יצא לי לבקש מועד מיוחד אז אני לא יודעת לפי מה מקבלים, אבל תכל'ס כל אחד יכול להגיד שהוא לא הרגיש טוב. זה לא נשמע לי כמו סיבה שהיו מתחשבים בה גם ככה.

אם כי... פעם כשהייתי בעמדה סמכותית כלשהיא במבחן, נבחנת סיפרה לי שהיה לה התקף של מחלה כרונית מסוימת. לא ידעתי כל-כך מה לומר לה... אמרתי שטוב שהיא אמרה לי (ככה אם ישאלו אותי אני יכולה לומר שהיא נראתה לא טוב.. ולכל הפחות - לא המציאה את הסיפור אחרי המבחן), שאני מתארת לעצמי שהגיוני שיתנו לה מועד ג', אבל אני לא יודעת... ושתנסה לעשות מה שהיא יכולה... מעניין מה קרה עם זה בסוף..

שמחה שהלך לך טוב למרות הכל

ויודעת את החומר.

אני באה רגועה..רואה שאני יודעת תשאלות..וכו'.

אין סיבה ללחץ ואני לא מרגישה לחוצה- אבל הבטן הורגת אותי ואני מתפתלת.

זה לא ככה לאורך כל המבחן אבל זמן רציני..ואח"כ שוב וכו'.

זה סיוט

(לא משהו שהיה / ישנו תמיד. אבל נניח זה היה ככה ב 2 המבחנים האחרונים. ז"א היום ובמבחן הקודם.., אז ..)

אם יש למישהו מחלה כרונית כדאי שיהיה לו אישור רפואי..זה יחסוך ביורוקרטיה ואי נעימות.

תודה.. ב"ה.

אין לי מושג איזה פתרון יכול להיות לזה, אבל אפשר לקוות שכמו שזה הגיע בפתאומיות, זה ייעלם בפתאומיות...

לגבי המחלה - באמת אמרתי לה שבטח האוניברסיטה מודעת לזה, כי כשנרשמים נראה לי שצריך להצהיר גם על מצב בריאותי. והיא אמרה שהיא לא זוכרת אם כתבה על זה בהרשמה... בכל אופן, אחרי המבחן כתבתי לה שתפנה למזכירות, ומאז לא היה לי קשר לנושא...

בואי נאמר שתמיד כשאני לחוצה המקום בו אני מרגישה אתזה זה בבטן..

גם לפני **** נניח..(תביני לבד..אסור לכתוב פה..0: ), כואבת לי הבטן רצח וכו'..אפילו שאני לא מבינה למה אני בלחץ ומבחינתי לא אמור להיות לחץ..אבל זה ככה- וברגע שאני מתחילה..מבחן (ככה תמיד היה) או **** -מיד הייתי שוכחת מהלחץ של לפני..וזהו.

אבל היו בשנה שעברה איזה פעמיים שזה היה רציני יותר, וגם בסמסטר הזה..

מה שאני מקווה זה שנגמרו לי המבחנים לתואר.. בעז"ה..הלוואי אמן. אינלי כוח לעוד..

את צודקת, אין מצב למשהו רציני שלא מודיעים עליו. (אם יש ולא מודיעים ..חבל..זה יכול רק להועיל)

היית שומרת שם?

זה נראלי מגניב, להיות במבחן בלי שוווום לחץ..

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

גמאני לא הצלחתי להירדם אתמול..0: (בכל שאר המבחנים הסמסטר, גם ביותר קשים ישנתי מעולה..0: )

אני מאד מזדהה עם מה שאת מתארת. זה ממש מה שאני מרגישה עם הכאבים.. הכל רגוע ואין סיבה ללחץ - ובכ"ז הגוף משדר דברים אחרים. 

המבחן הקודם היה מבחן ענק , הכי קשה בתואר..והוא היה מגעיל. לא היה זמן, אמריקאי קשה שהפיל הרבה חללים..ובנוסף לכל הרגשתי זוועה..אני מאד מאד מאד מאד מקווה שעברתי. אפילו על הנקודה .אפילו לא להצליח בו..(למרות ש"שלום לחלומות על תואר אחר מתישהו אי פעם בהיסטוריה.." כי זה יפיל תממוצע..0: )..קיצר מאד מקווה שסיימתי עם התואר הזה. בעז"ה.

מה ז"א לענות על שאלות?

היית חלק מצוות הקורס....?

בכל מקרה, מגניב. אצלנו לא נותנים אפילו למרצים להיכנס..רק אם יש שאלה טכנית קולקטיבית מרשים לצלצל או אם הם במקום- מישהו מוציא אליהם שאלה על פתק..והם עונים..

(אין לי מבחן היום, כפי שאולי משתמע)

חני ליבנה, האחת והיחידה

ארץ שבעת המינים - חני ליבנה (ווקאלי)

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.