חחחחחח

למצוא מישהו בררן, לא החלטי ו"חי בהוליווד"..

יש סיכוי שתתאימו.

אבל אם תתחתני - תצטרכי לוותר על התואר הנכבד הבלח"י.

בכל זאת שווה.

הצלחה רבה.

אם לא היה מובן- הייתי צינית. 

דבריי נאמרו בעקבות אותם אנשים שמעיזים לקבוע למה קיימת תופעת הרווקות וכמובן מוצאים את מי להאשים..

"עידוד" בדרך המפותלת (והאמת - חשבתי שאת באמת "מאשימה" כך את עצמך.. אז הצעתי בחיוך למצוא מישהו שגם חושב על עצמו דברים כאלה.  לא הייתי מעודכן שכך אומרים על מי שעוד לא הצליח למצוא.. נו, "כך משיבים את המעוקות"?...).

ובכל זאת - הצלחה רבה. נקוה שכגודל הציפיה תהיה גודל המציאה, בלי צורך לצפות עוד יותר מידי.

ב"ה שזכו

אני אישית לא בעד להתחתן בגילאים כאלה

אבל יש לי כמה חברים שעשו את זה

וחיים נפלא ב"ה

כך שכל אחד יחליט לעצמו מה טוב בשבילו ויעשה זאת

ובעז"ה הקב"ה יעזור להם

מזל טוב

יעידו אלו שיוצאים כבר הרבה זמן...

הן שנה ראשונה שירות.. 7 נשואות (מתוך 40) והן לא לומדות במעלה לבונה או משהו.. 

גם אצלנו סוף שיעור ב' יש 5 נשואים מהמחזור (מתוך 43) ואנחנו עוד בנים!!!

(דרך אגב במחזור מעלינו יש רק 2 ומעליהם רק 4, אז תבינו את השינוי אולי)

(אם את רוצה לעשות אנטר בפלאפון תכנסי לרשימה של הסמלים בסוף יש חץ כזה)

לכן שאלתי אם גם אתם מרגישים או שאולי זה סתם נראה לי.

(למרות ששמעתי כך ממשהו מבוגר כך שזה לא רק השערה אישית שלי)

החבר'ה בשכבה שלי בישיבה,

סוף שיעור א'.

שני מאורסים.

[למיטב זכרוני. פשוט הם מאורסים לחברות שלי ישמצב שיש עוד ]

והם גם מתוך איזה 40 ומשו..

דיברתי על זה עם חברה שלי. הגענו למסקנה ששנה הבאה בעז"ה יש לנו עוד לפחות 10 מאורסות בקצב הזה.. [הן די בונות גם עלי בתוך ה10 האלה :O נו שויין..]

יכול להיות שפשוט מבינים את ההגיון בלהתחתן צעיר, וב"ה הם מוצאים את האחד/אחת שלהם מהר..

אני לא התחתנתי כי הייתי תמימה, ולא "פשוט קפצתי למים והייתי מופתעת".

זה פשוט היה הכי נכון שיש. 

ואי אפשר להתווכח על משהו אמיתי.

מתחתנים כי זה הגיוני?

אשמח ממש להסבר..

אני חושבת שזה תמים לומר שמתחתנים מהגיון...

ולכל כלל יש יוצא מן הכלל.

(אמרו לך פעם מתי ההורים שלי התחתנו? לפנייך)

אני התכוונתי לתופעת הבל"חיות. לנישואין בגיל צעיר כנורמה, כי זה ברור, כי "זה הכי הגיוני".

את לא היית שם (אני זוכרת...).

בתור"אמא" שלכם בגיל-

א. מי מסביר לי מה זה ב"ח ולהתבל"ח??? (זה אולי :"בלי חשבון"? אולי ,להתחתן בלי חשבון"?)

ב. איכשהו תמיד כשספרנו רווקים בני 30 , 40 - מאז ומעולם הוזמנו לחתונות של בני 17-20. הכי זקנים -בני 22.

כל הזמן תיבת הדואר מוצפת בהזמנות לחתונות. אז יש תופעת רווקות מתבגרת? או שהתקשורת היום יותר מפותחת אז היא שמה זרקור? כי תמיד הצעירים מתחתנים. תמיד! אין בזה כל חידוש.

על כל שני רווקים שסופרים שערות שיבה - יש זוג או שניים שמתחתנים.

בקיץ הקודם קיבלנו לא מעט הזמנות של ילדים, בזמן שאף חברה  שלי לא מתחתנת.

מגמה?

וכן בל"חית= בת לחוצת חתונה.

ב את צודקת, זה ממש לא חדש, לא הבנתי על מה המהומה.

מה רע בלהיות בל"ח? מעולה! טוב לגדול ביחד!!!

רוחכם הצעירה והבריאה מאירה את חיי!

תמשיכו!

אבל הוא לא טוב אם הוא מניע אותך לעשות משהו שתתחרט עליו.

אבל כן, טוב לגדול ביחד. כל עוד זה לא בא על חשבון הילדים. הם צריכים הורים מאושרים.

11  כלות, כיום שנתיים אחר כך- כבר 26 כלות בלי עין הרע.

את המושג הזה...

בל"ח - מישהו שרוצה להתחתן?

מישהו שמחפש?

מישהו צעיר שמתחתן?

(בעע)

כך זה קורה בשכבות מעלי וזה היה כך נראה לי מאז ומעולם... ואנחנו אולפנא דוסית.

שאני שומעת על אולפנות אחרות שבגיל 20 כולם מתחתנות- אני חושבת לעצמי שזה נורא נחמד וטוב ויפה- אם זה באמת בא מהסיבות הנכונות.

אז בשנים האחרונות כל הזמן מדברים בציבור שלנו על תופעת הרווקות המאוחרת, והיא מפחידה מאד, מאד!!! בכל מקום מדברים על זה- בעיתונים, באינטרנט... סדרות, טלוויזיה...

שומעים על הבחורות והבחורים המוצלחים והמהממים שהגיעו לגיל X ועדין לא מצאו את האחד... ואז אנחנו, בנות העשרים ו- הצעירות, שמתחילות עכשיו לצאת, נכנסות לפאניקה- אם לומר את הדוגרי.

אבל לעניות דעתי צריך לשים לב שלא הולכים בגלל זה לקיצוניות השנייה. לא נראה לי שחסר היום צעירים וצעירות שחושבים שחתונה זה שמלת כלה לבנה ומפיות יפות, ולא שמודעים לכמה עבודה קשה זה וכמה מוכנות נפשית זה דורש.

ונכון מאד שחייבים לשים לב לא להיות בררנים מידי אבל מצד שני- באמת להתחתן עם המתאים... קצת קשה לחשוב שזה "מקרה" שרואים כמה בנות באותו סגנון שכולן מתחתנות עם הראשון/שני שהן יצאו איתו... (שוב, אם זה באמת כי הוא מתאים- אז ב"ה! זה יפה מאד! אבל מלחיץ לחשוב שאולי לא...)

בתור בלח"ית מגיל 0, - לא עזר לי  להתחתן צעירה ואני מאד בעד. ולעומת זאת - יש לי חברה שהיא סבתא, כי הכירה את בעלה בכתה ט' באיזו הזדמנות והתחתנו אחרי פחות משנת שירות והילדה שלה גם התחתנה בגיל 18-19 ועכשיו היא כבר סבתא לכמה...ואצלם זה דור שלישי -כי ההורים שלו גם התחתנו בגיל כזה. אני הייתי שיא הבלח"ית...

מה רע להתחתן צעיר מאד? נראה לי שיא היפה. גם צריך להיות לחוץ בשביל זה?! זה לא בא טבעי - שאם מכירים או שאם סתם רוצים?

נו טוב.

נושא רגיש.

אני תקוה שהילדים שלי יתחתנו מאד צעירים (זה כבר אינטרסים שלי - לזכות לזה...) (ציור לתשעה באב...)

(אמלחי"ת -אמא לחוצת חתונה...)

כותב ברביבים שבגיל צעיר אפ' שיודעים שהחיים קשים בכל זאת שמים את זה פחות מול העניים. אבל כשמתבגרים החששות הרבה יותר מעיקות. לכן הרבה יותר קל להתחתן מוקדם. וגם כתב שבגיל צעיר יש הרבה יותר התלהבות ושמחת חיים לכן יש יותר חשק להתחתן.

וגם שמעתי בשם הרב יהושוע שפירא שמי שפוסל יותר מ5 בנות, הוא בררן. א"כ להתחתן עם השידוך הראשון שני לא כל כך מוזר.

מבינים שרק טוב יכול לצאת מבלחים

אישית אני גם בעד חתונה בגיל צעיר, כך גם טוב מבחינת ההלכה.

ואני כן חושב שיש תופעה כזאת אצלנו.

למה זה קורה? יש הרבה סיבות...

אבל השאלה היא, האם הזוג עשה את השיקולים הנכונים.

כי בתיאוריה אפשר לרכוש מקצוע מפרנס ולדחות קצת את ההריונות, אבל במציאות זה לא תמיד מצליח.

ולכן זה יכול לגרום להרבה קשיים בתחילת הדרך ולהעיב ל"ע על בניין הבית.

זה שאלה מאוד פרסונלית, כי יש כאלה שמראש מתכננים חיים מאוד צנועים ומצומצמים והם מאושרים בכל דבר שהוא אקסטרה מבחינתם..

אבל יש כאלה שהם לא מעטים שכן רוצים בית משלהם, רכב, בגדים נאים, חינוך רציני וכן הלאה והם לא ירצו לסמוך על גמחי"ם כל שהם, פה השאלה, האם הזוג הצעיר שלפנינו ששניהם טרום מקצוע, מודעים למצב שהם יכולים להתאכזב ממצבם בעתיד?

זה שאלה מאוד אישית. וברגע שלפחות לבעל כבר יש פרנסה השאלה פחות חזקה, וכל אדם צריך להכיר את כוחו..

שיהיה להם מזל טוב וחיימאושרים !!

חבר שלי בן 18 וארבעה חודשים מתחתן שבוע הבא.

זה דווקא משמח

שני ילדים קטנים, מה הם מבינים מהחיים שלהם??!!

איזה דברים נוראיים יקרו לזוג צעיר?

לפני כל  דבר חייבים היום  לעשות דוקטורט. יאללה תזרמו.

קצת ביטחון  בה' לא יזיק מידי פעם.

למה רק קצה?

בעז"ה שכולם יתחתנו בזמן שנכון להם. בלי קשר למה שהאחרים אומרים.

(אישית אני חושבת שחתונה לפני 20 זה ממש לא האידאל. לא מבינה לאן אנשים רצים. יש לכם חיים שלמים להיות נשואים, תתכוננו לזה עוד שנתיים..)

אך לא צריך להיסחף עם הגיל לשני הכיוונים.

הרב לבנון לדוג' לא מרשה בישיבה שלו שיהיו אברכים לפני שיעור ד'.

הקביעה הזו לא סתם, היו מעולם מקרים של נישואין בגיל צעיר שגררו גירושין ל"ע גם בגיל צעיר.

ויה"ר שכל אחד ימצא את בח"ל בנחת ובזריזות ויזכו לבנין עדי עד אמן ואמן.

שהוא הדריך נערים חלונים לבר מצווה וילד אחד עשה בעיות.

אז אמא שלו תפסה אותו ואמרה לו: משה תתנהג יפה, ברמצווה זה פעם בחיים לא כמו חתונה!

 או שבעצם

ת בשלים ובוגרים לא משנה הגיל 

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.