תשתדלי לא להיכנס לדיכאון, וכשבעלך חוזר מהעבודה או משהו כזה, תקפידי לעלות לישון כמה שעות טובות ושהוא יטפל בו, דבר שני לפעמים כואב להם הבטן או משהו אחר תנסי לבדוק אולי יש לו גזים , תקפידי שהוא יעשה גרפס כמו שצריך לפני השינה, במיוחד אם הוא אוכל כל כך טוב, מקלחת לפני השינה והחלפה גם יכולים לעזור לו לישון יותר טוב.

בהצלחה!!!

ובכל אופן רב הפעמים זה עובר אחרי כמה חודשים

יכול להיות שהוא ילד שרגיש לרעשים.

תינוק "נורמלי- אבל לפי הספרים" אמור לקום כל 3-4 שעות ולאכול. ואם זה ביום- אז גם לשחק קצת.  יכול להיות שכשהוא קם בלילה ואוכל, הוא עדיין עירני? אם כן, יכול להיות שהחלפת לו את הלילה ביום. והוא רוצה "זמן משחק".  זה לא משהו שהייתי מעודדת.

שמת לב שרשמתי הרבה "יכול להיות"? פשוט כי אף ילד לא דומה לילד אחר ומה שמתאים לאחד, לא מתאים למקרה אחר. במקןמך הייתי עירנית יותר לגבי הסדרים שלו-  כל כמה זמן מתעורר, האם קם בפתאומיות בגלל רעש או לבד,  האם הוא שבע בסיום הארוחה, האם את "מפעילה" אותו במהלך היום (בערך שעה בגיל הזה[שוב, לפי הספר] אחרי הארוחה), האם יש סדר יום וכו' וכו'

אני אישית מכורה ללוחשת לתינוקות, והיא סידרה לי את כ-ל בעיות השינה של הגדול, ובזכותה (וכמובן הרבה סייתא דשמיא) לקטן שלי לא היו כלל בעיות שינה. מאד מאד מאד ממליצה.

והאם זה מותר לפי ההלכה

המחברת נותנת עצות מעשיות ומצוינות לבעיות שעולות בגידול הילדים כמו בעיות שינה, בעיות אכילה וכו'

בשבילי עוד מהילד הראשון זה הסוד לשנת לילה טובה עם תינוק קטן.

החל מהקימה הראשונה שלו בלילה הוא ישן איתי במיטה. הוא ישן, אני ישנה וכולם שמחים (והוא כזה מתוק, איזה כיף לקום עם חיוכים על הבוקר).

וככה גם כשהוא קם לאכול זה כמעט לא מפריע לי.

ועוד דבר שיכול לעזור - נסי עיטוף תינוקות. ועם את נוהגת ללבוש מטפחות גדולות ודקות (כמו אלו של בית עין) אז את יכולה להשתמש במטפחת שלבשת במהלך היום לעטוף אותו בלילה, ולהרוויח כפול, גם עיטוף, גם ריח של אימא צמוד אליו.

בשינה עם תינוק צמוד אליך, זה מסוכן! קרו מקרים שפשוט בלי לשים לב ישנו עליו וחסמו לו את הנשימה וכו' ה' ישמור אז פשוט להיזהר, לא אומר לא לעשות בכלל אבל לשים לב.

עיטוף, ושינה לידי והלוחשת לתינוקות...

לא עובד

עם עיטוף הוא ישן כל לילה ועדיין מתעורר המון,(אבל אנסה את הקטע עם מטפחות שלי)

ובשינה לידי כל פעם שהוא מתעורר הוא רוצה רק לינוק אפילו שהוא סיים לאכול לפני שעה

ובודאות הוא לא רעב.. ואז אני עוד יותר מותשת.

הוא לא נראה לי מחליף את היום בלילה, כי בלילה הוא מאוד עייף, ואחרי שהוא מתעורר הוא נרדם מהר(עם בכי) אבל מתעורר שוב אחרי קצת זמן.

והלוחשת לתינוקות-ניסיתי הלילה פעם ראשונה את העצות שלה, ואיכשהו היה יותר גרוע..

הבנתי שהיא נפטרה, אבל אם היא הייתה בחיים, נראה אותה מתמודדת עם הגבר גבר שלי..זה היה אתגר עבורה, אין ספק

הוא סובל מגזים, אבל אני מנסה מלא דברים שעוזרים לו..ובלילה הוא  פשוט לא מוציא גרעפס..פשוט שעות ולא יוצא..

י אז בסוף אני מוותרת, אני בטוחה שכואבת לו הבטן, אבל לא נראה לי שזאת הסיבה העיקרית לחוסר שינה שלו..איך אפשר לדעת?

ומקלחת רני עושה לו לפני השינה תמיד, והחלפה-כל פעם שהוא קם בלילה

אצלי הרבה פעמים לא הייתי מצליחה שהוא יעשה גרפס, הייתי נותנת לבעלי הוא היה מניח אותו עליו ואז הוא היה עושה. (מוזר אבל זו האמת) וחוסר גרעפס יכול להפריע לו כל הלילה מניסיון.

תנסי כל מיני תנוחות כולל טפיחות על הגב.

אחרי שעם הגדולה היה לי ממש ככה, משעה 8 בערב היא היתה לא רגועה, סבלה מגזים, ואני כבר חשבתי שזאת גזירה ואין מה לעשות, פשוט לחכות שלושה חודשים שזה יעבור...

1. תנסי את שיטת הקסם של יוקטנה. כשמה כן היא, ממש קסם! עם הבן השני שלי: כל ערב בערך בשמונה בערב, כשראינו שהוא מתחיל להיות עצבני מגזים, לקחנו לכיור לעשות קקי, וזה עבד כמו קסם, אח"כ הוא ישן איזה 4-5 שעות רצוף, ואז קם כל שעתיים לינוק כרגיל. ככה עשינו במשך שבוע בערך, עד שראינו שהוא כבר מתרוקן לבד במהלך היום וכבר לא עצבני בערב, והולך לישון רגוע

2. אני דוקא מהמצדדות לישון עם התינוק במיטה, אבל אני רואה שכשהוא ישן איתי, הוא מתעורר לינוק כל שעה, ואני כל הלילה מסתובבת מצד לצד להניק וקמה סהרורית, אז החלטתי שהוא ישן במיטה שלו צמוד למיטה שלי, ואני לא מתעצלת ומתיישבת להניק, ולא בשכיבה... 

3. אם את אומרת שהוא קם לינוק כל שעתיים-שלוש אני חושבת שזה סביר ואין לך מה להתבאס מזה, בעז"ה זה ישתנה, אבל כרגע הוא עדיין קטן וכנראה צריך את זה.

אני לא מבינה את המושג 'מחליף את היום בלילה', לא יודעת, לי זה לא מסתדר.

התינוק בימים הראשונים שלו צריך אוכל לעיתים קרובות, ולרוב בשעות הערב מערכת העיכול והמערכת החיסונית נכנסות לפעולה וזה דורש הרבה אנרגיה ומשאבים מהגוף, אז קשה לו יותר בשעות הערב והלילה.

פשוט להוריד לו את הטיטול ולשים אותו מעל הכיור.?

אלא להמשיך ולהמשיך עד ההצלחה, וגם לאחריה.

כשהגדול שלי בגיל 10 חודשים לא היה מסכים לישון בלעדיי (וזה חירפן אותי וגם קצת את בעלי)  לקח לי שלושה ימים להרדים אותה במיטה שלו, ועוד שבוע עד שלא קם בכלל בלילה.

מלשים תינוק לישון במיטת תינוק

היו מקרים ל"ע ששמו תינוק לישון במיטה והוא פשוט מת! (מוות בעריסה)

והסיכוי לתינוק שישן עם ההורים למות בשנתו קטן יותר מתינוק שישן במיטה.

איפה בהתהוות שתביא את העלון בנוגע לשינה בטוחה עם התינוק?

כמסוכנת. חסרות לך הוכחות לכך?  

ואני דווקא ראיתי מחקר שנראה די רציני שהשווה בין תמותת תינוקות בשינה אצל תינוק שישנים במיטה משלהם, לאלו שישנים במיטה של ההורים שלהם. התוצאות היו באופן חד משמעי לטובת שינה עם ההורים.

קמה כל הזמן וגם הוא יונק מי שבא לו, ואגב ההנקה בלילה מסייעת מאוד לשמירה על כמות החלב, יותר טוב מאשר לקום עם גודש... תחפשי באינטרנט איך לישון באופן בטוח איתו

בס"ד

הוא עדיין רוצה לישון איתך במיטה

ולמה שיתרגל לישון במיטה שלו

אם לא הרגילו אותו לזה?

והחיים שלכם כזוג- מה קורה להם?!

אני לא מתחברת, יש כאלה שכן

והייתי מעיזה ואומרת שגם לא לרובן המוחלט.

מאד קשה להרגיל אח"כ את הילד לישון במיטה משלו, מניסיון אישי של 10 חודשים- היחסים בין ההורים (...) פוחתים. אני הרגשתי מאושרת למצוא את עצמי סוף סוף לבד במיטה, חזרה לפרטיות ולאניטמיות, וליכולת לישון באיזה תנוחה שאני רוצה, אחרי 10 חודשים שבהם הגדול שלנו ישן איתנו.

[את הבן השני כבר מגיל חודש הרגלתי לישון במיטה משלו, והייתי קמה בלילה כשהוא היה בוכה, מניקה, וחוזרת לישון לבד במיטתי- זה היה מאד קשה לקום באמצע הלילה ולהניק, אבל זה לדעתי היה שווה את זה, כשבגיל 4 חודשים הוא כבר ישן לילות שלמים (!!!) במיטה משלו] .

עם כאבי בטן וצריחות נוראיות במשך רוב היום

עזר לה- טיפות של גליכול(משהו הומאופטי שמוכרים בבתי מרקחת(לגיסתי עזר תכשיר אחר שאינני זוכרת את שמו)

גם נידנוד בידיים בתנוחה מסוימת שמצאתי אותה נוחה ומרגיעה(עם לחיצה עדינה על הבטן -כל פעם תנוחה אחרת- להזהר מטילטול!!!

והרבה פעמים לא עזר כלום...

חיפשתי אנשים שאני סומכת עליהם-אמא, בעל והאצלתי עליהם סמכות לשעה שעתיים. וכך צברתי לי אנרגיות

בהצלחה רבה!

תמיד הזכרתי לעצמי שזו תקופה וגם זה יעבור

אני מצטרפת לממליצות על שינה משותפת. גם אצלי זה בדרך כלל פותר את בעית הלילות הלבנים...

אגב, אני לא ראיתי אצל אף אחת שאח"כ היה קשה לה להתרגל לישון לבד. תמיד הייתה להן מיטה, לידינו, והן התרגלו ללכת לישון במיטה ובלילה מתישהוא לעבור אלינו.

אגב, אם קשה לך שהוא ישן איתך במיטה, אפשר לקחת מיטת תינוק, להוריד לה דופן אחת ולחבר בברגים למיטה שלך. עשיתי את זה עם הקטנה וזה פשוט תענוג. אני יכולה להתרווח לי כרצוני, וכשהיא מתעוררת אני לא צריכה לקום, רק מגלגלת אותה אלי, ואחרי ההנקה מגלגלת בחזרה...או נרדמת איתה, כמובן.

עוד רעיון, אם קשה לך להרדים אותו, נסי לשים אותו במנשא. זה ירדים אותו די מהר אם הוא עייף, ויחסוך לך את המתח סביב ההרדמה- את פשוט תסתובבי בבית ותעשי מה שאת צריכה והוא ירדם תוך כדי. לי לפחות, המנשא היה ועודנו הצלת נפשי העייפה...

ועוד דבר, לגבי שינה משותפת, יש נתון שלפיו דווקא במדינות שבהן כל התינוקות ישנים עם האמהות (יפן, אינדונזיה וכד'), כי זו התרבות, אחוז המקרים של מוות בעריסה הוא אפסי. אז ממש לא צריך להפחיד בנוגע לשינה משותפת.

שאל אותי אם נגמר הדימום

אם משהו כואב באופן חריג

ולא בדק כלום

אני חזרתי לקיים יחסים עוד לפני הבדיקה

ואמרתי לו שזה קצת כואב

הוא אמר שהגיוני ושאני אהיה קשובה לגוף ואם זה לא כאב חזק מסתבר שהכל בסדר

ובאמת לאט לאט הכאבים עברו

כל עוד אין תלונות

ויש לה us  ומיטה והכל

לא אמור להיות בעיה

כשיש שאריות בד"כ יש דימום או כתמים

אני סומכת על הרופא שלי

הוא ממש מומחה

ואני שמחה שלא בודק אותי כשלא צריך

לא אוהבת להיבדק

ומה הכוונה הכל חזר למקום? מה יצא מהמקום?

שמזיז שם הכל

זה מה שהרופאה שלי אמרה

אם את סומכת עליו אז מושלם

בעיני רופא שלא עושה א"ס אחרי לידה/ נותן הפניה לא"ס זו רשלנות. 

אם התפרים נמסו

חוטים לבנים כאלה

אני בכל אופן ראיתי

וראיתי שנעלמו לאט לאט

עד הביקור אצל הרופא לא היה כבר

אבל לא היו לי הרבה תפרים

איפה התפרים

בכל מקרה אם את מרגישה לא רגועה את יכולה לבקש לעשות בדיקה

אני מעדיפה כמה שפחות להיבדק כל עוד אין צורך

לא היו לי כאבים חריגים (גם לא ביחסים) מבחינתי הכל טוב והאמת היה בסדר ולא היה צורך בבדיקות לאחר מכן ב"ה

בלי תפרים

כבר הייתי אחרי מקווה וחזרתי לקיים יחסים.

אמרתי שאין דימום בכלל, ואין כאבים.

אמר שמעולה ולא צריך בדיקה.

יחסים

אבל כן כדאי בדיקה פיזית לשאריות שליה

גם אם יש שאריות וגם אם יש תפרים שלא החלימו לגמרי

אני לא חושבת שזה מסוכן

אין שאלה בכלל.

אז תחליפי פעם בשנה שטיח. (לכבוד החגים או לכבוד פסח…)

במה לבחור מבין השלושה? תלוי בצבעים של הסלון, ריהוט, וילונות, רצפה …

זה רק הסיגנון

והעניין כאן הוא לא כלכלי😅

זה יותר בעניין שמבחינתי ניקיון זה יומיומי ולא שנתי כלומר הליכלוך בשטיח אני מניחה שייצבר הרבה לפני שיעבור שנה ולכן שאלתי בנות עם ניסיון

אלא באופן שוטף, כמעט יומיומי, תלוי בלכלוך.  

באופן טבעי, אחרי שעוברת שנה, עם כל הניקיונות והתחזוקה, נשארים כתמים שעם הזמן לא יורדים, וגם נהיה דהוי. וצריך להחליף שטיח שכבר לא נראה יפה. לזה התכוונתי להחליף כל שנה.  

(לי בגלל זה אין שטיח בבית)

וחמישי.

מכאלה שאני מכירה באופן אישי..

בכל אופן כאחת שחשוב לה ניקיון, לדעתי שטיח זה עוד דבר שצובר לכלוך ופחות מומלץ למי שמפריע לה..

לכן אני לא אשים שטיח בבית, בשביל מה?!

אבל זה אפשרי רק בקיץ

מה כולן או מוותרות על שטיח או לא מנקות או כל היום מנקות🤦‍♀️

ניקוי יסודי לשטיח עם חומרי ניקוי ושואב ידני פעם בכמה חודשים

רובוט פשוט ולא מתוחכם. 

גם לנו יציאה לחצר מהסלון. (אין בוץ בחצר. רחבה מרוצפת קרמיקה, ודשא). 

לדבר איתו על מה שהוא חווה, כלומר

שמת לב שתמיד בבוקר אנחנו כועסים עליךהרבה? ושהרבה פעמים חברים כועסים ש....?

בגלל זה רצינו ללכת לרופא שישאל אותך הרבה שאלות ויחשוב איך עוד אנחנו יכולים לעזור לך

כשעשיתי לילד אבחון קשב

וגם כשהוא מקבל טיפול תרופתי

אני מדברת איתו על זה בצורה ברורה וגלויה

משתמשת במונחים המקצועיים

אין בושה בשום אבחון

גם ילד מאוד מאוד חכם ומודע, קצת יותר קטן.

לא הכנו אותו הרבה מדי זמן מראש למרות שזה היה במחשבות שלנו כמה שבועות לפני כן. אמרנו לו יום או יומיים לפני שביום הזה הוא יסע עם אמא ואבא ויפגוש רופאים שישחקו איתו וידברו איתו ועם אמא ואבא.

זה היה הכנה ממש מספיקה בשבילו.

מה שכן, כדאי לדאוג שמדברים איתכם עליו בתשאול ומוסרים לכם את תוצאות האבחון שהוא לא יהיה נוכח וזה לא יהיה מעל הראש שלו אלא שהוא יהיה בחדר אחר או שיזמינו אתכם בנפרד בלעדיו. 

יש שאלה אחרת, איך מתווכים לילד את האבחנה שהוא קיבל. את זה את מוזמנת לשאול אם הוא יקבל אבחנה 

מעל גיל שש צריך לפנות לבריאות הנפש של הקופה לפסיכיאטר

הוא מפנה לפסיכולוג אם רואה צורך

זה לפחות היה התהליך אצלינו

בכללית עד גיל 9 פונים להתפתחות הילד, והאבחון נעשה אצל פסיכולוג ובהמשך אצל רופא התפתחות.

לפותחת - למיטב ידיעתי האבחון העיקרי לתקשורת נעשה אצל פסיכולוג שמומחה לזה, ואחר כך מוסיפים אבחון אצל פסיכיאטר או אצל רופא התפתחות.

אם את רוצה ללכת בפרטי, אז הכי ממליצה על דינה זלזניק בירושלים.

בכל אופן, מה מסבירים לילד:

"אנחנו רואים שיש לך כמה קשיים בכמה נקודות (מפרטים), ושיש כמה דברים שאתה חזק בהם במיוחד (ומפרטים). אנחנו רוצים ללכת איתך לאישה נחמדה שתדבר איתך ותשחק איתך בכל מיני משחקים, ותוך כדי היא תוכל להבין למה יש לך את הדברים המיוחדים שיש לך."

לתווך לו את זה כמשהו נחמד מצד אחד וכמשהו נצרך מצד שני.

בע"ה שתראו ברכה ממנו!

אם בסוף האבחון יוצא חיובי, אז זה שווה את התוספת הגדולה במחיר (אפילו במובן הכלכלי, שהרי מתחילים לקבל קצבת נכות מוקדם יותר)

שלא בעזרת הקופה.

אני טועה? 

היום ביטוח לאומי עושה בעיות עם האבחונים הפרטיים...

עדיף ללכת דרך הקופה, ואם אין תורים קרובים ללכת דרך מכונים גדולים ומוכרים, כאלה שעובדים בהסדר עם חלק מהקופות-גם אם צריך ללכת בפרטי, כדי להקל על התהליך מול ביטוח לאומי, גם אם זה אומר לנסוע קצת רחוק או לחכות קצת יותר

תמיד יכולים לפנות גם גברים שמתחזים לנשים או נשים עם שריטות.

וזה נכון לשני הצדדים.

התייעצות כללית

תודה

בשניהם צריך להזהר.

להקשיב לאזהרה הזאת ולהתייחס לזה בכובד ראש.

היו מקרים שהיו נראים נורמטיביים לחלוטין ולקח זמן רב עש שהבינו שיש גאן בעיה

ובנות נפגעו.

לא סתם יעל מאד מזהירה על כך.

בהצלחה רבה לך.

ממליצה על ליאורה בוקסנבוים

ועדיין, פניה באישי בנושא אינטימי עלולה להגיע למחוזות לא נעימים. וגם אם את תדעי לעצור או להתעלם, לא כולם יודעים/ לא נעים להם.

ועוד דבר- אנשים שכותבים פה הרבה, בסוף מרגישים "חברים", והרבה פעמים הזהירות נשחקת. ולמרות שאני מניחה שרובינו פה אנשים טובים, יש כאלה שלא.

אנחנו לא יודעות מי את.

אלו שפונות אלייך לא יודעות מי את.

את לא יודעת מי אלו שפונות אלייך.

אז מזהירות את כולן, אותך ואת האחרות - במיוחד בנושאים כאלו צריך זהירות מוגברת.

ומזכירה שאתן אף פעם לא צריכות להמשיך בשיחה אם משהו מרגיש לכן לא נעים או לא בטוח. גם אם זה לא משהו בעייתי באופן מובהק.

וממליצה לדווח לנו על כל דבר חשוד. (עצם זה שאנחנו מקבלות ואוספות את הדיווחים מכל אחת שיש לה סימן שאלה, מאפשר לנו לזהות בצורה יותר ברורה ניקים חשודים/בעייתיים).

אני לא מכירה, מקפיצה ובהצלחה

על לימור טורקל. מקבלת באריאל, אם רלוונטי

לק"י

ואז כבר עברתי בחנות בגדים באחת הפעמים.

אבל זה לא היה בילוי לשעות.

כן יצא לנו לנסוע לשבת או ללכת לארוחה אצל שכנים בגיל כמה ימים ובגיל שבוע וחצי- שבועיים.

לק"י

מה שהבנתי שאת שואלת לא על להסתובב רגלית עם תינוק, אלא להיות איתו מחוץ לבית.

וזה משהו שאני עושה לפי החשק שלי.

היה קר ולא רציתי להוציא אותו, אבל באיזשהו שלב כבר הייתי חייבת לצאת מהבית ולא היה איך להשאיר אותו

גיליתי שזה דווקא לא נורא

מלבישים טוב ויוצאים

מגיל שבוע טיילתי בשכונה

מהר מאוד התחלתי ללכת איתו לנקות את הראש לשתות קפה בקניון לקנות שטויות

פעם הייתי באירוע עם תינוק בגיל ארבעה ימים  שאלו איך קוראים לו ואמרנו שעוד לא הייתה הברית.

ספגתי מבטי הלם.

לא אכפת לי

מבחינתי זה היה צורך נפשי ועשה לי טוב הרבה יותר מלהיות במיטה או בבית. אחרי תשעה חודשים של אשפוזים - אני מטיילת עם התינוקות מגיל יומיים.

לכולם שלום.  

שניה אחרי לידה...

אני העזתי לצאת שבוע אחרי לקניון וכמעט נפלתי שם, ראיתי שחור...

קיצור לא מומלץ 

אבל אני גם לא ממש בכוחות..

כן יצאתי לראשונה בגיל חודש לכך מיני מקומות..השתדלתי שיהיה בעגלה או במנשא עם בד מעל , כמובן בזהירות שינשום אבל שלא יהיה ממש חשוף ..

היה לי בגיל 4 ימים לטרם

בגיל שבועיים וחצי לברית של אחיין מרחק שעתיים נסיעה

בגיל שלושה שבועות מרחק כנל.

זה מה שאני זוכרת...

אהה נזכרתי גם

בגיל שבוע וחצי הלכתי לשחרר את אחותי (שילדה שבוע אחרי) מהבי"ח,

הסתובבנו בעיר, נענו לבקר את הסבתות שלהם וכו' יום שלם

זה היה יום שנגמרתי בו בסוף.

אותי אישית זה מאוד מעייף ומתיש, לא הייתי עושה את זה אחרי לידה אלא אם כן משהו דחוף כמו שאוטוטו פסח וצריך בגדים לילדים. 

אבל גם יש הבדל בין לצאת לקפה או לצאת לערוך סידורים 

שאני בבית אז אני יכולה לשבת לנוח, בקניון רק הולכים

לסידורים אני משתדלת להימנע כמה שאני יכולה לדחות, לביקורים בקרב משפחה קרובה שאפשר לרבוץ גם בגיל כמה ימים.

נראה לי הכי מוקדם היה בגיל 10 ימים לברית של אחיין אחר, כמובן לא כולל יציאות לטיפת חלב, מעקב צהבת וכו

הייתי מאד מסוחררת. וככל שזזתי הדימום התגבר...

אבל יש נשים שחייבות לצאת בשביל לחזור לעצמן.

מבחינת הבייבי-

אני באופן אישי מעדיפה לא להוציא תינוק עד גיל חודש מהבית

לא יודעת להסביר למה, ככה מקובלני מבית אמא....

גם יש כ"כ הרבה מחלות שמסתובבות, נכון שנעים עכשיו אבל עדיין חורף ופחות מאוורר וכו'

אבל שוב- אם לך זה טוב, תצאי!

לא משנה מה טוב ונכון בעיני האחרת

ומזל טוב יקרה

גידול קל בבריאות ובשמחה

בחמישה חודשים....

נולדה בדצמבר אז היה קר לפני וגם סתם לא היה כל כך כוח להתארגן וכו עד שקלטתי שהחופשת לידה מסתיימת בלי שניצלתי אותה בכלל חחח

כשהרגשתי שיוצאות לי קרניים

אבל יציאה קצרה ובלי הרבה מאמץ

בגלל החולשה שלי לא בגלל הבייבי

הגיוני שנהייתה לו שם דלקת

במיוחד אם את רואה שם נפיחות

חיבוק

מבאס ממש

אבל אם נהיה זיהום בשן זה יכול להיות מזה

צריך לבדוק אם צריך אנטיביוטיקה

אבל האמת שלא נתקלתי בחום עם דלקת

אולי זה התחבר 🤦

אבל אם זה הגיע למצב של חום כנראה שיש זיהום

שמצריך אנטיביוטיקה

דלקת בדרך כלל מגיעה עם חום... 

שלו לצערי הרב

והקודמים לא היו עם חום

הג'יפיטי ישר אומר ללכת למיון 😂

קבעתי תור לרופא אונליין נראה מה יגיד

לבן שלי גם היה והיה חייב אנטיביוטיקה דחוף

ורק אחרי זה לטפל בשיניים ואצלו היה חייב עקירות בגלל זה

אל תזניחי זה היה ארוע קצת מסוכן כי הזיהום עלול לפגוע במח חו''ש

הבן שלי גם העלה חום מאד גבוה בעקבות זיהום בשן

יש צורך באנטיביוטיקה 

לק"י

להדביק מדבקות על קו.

לצייר קווים/ ציורים פשוטים בטוש בהיר/ קווקווים, והוא יעבןר עליהם בטוש.

לצבוע או להדביק מדבקות לפי דגם של 2 צבעים.

התאמת צבעים, לעשות קוים בצבעים ושידביק מדבקות לפי צבע

צורות מקווקוות שהוא חוזר עליהן ומשלים את הצורה

לצבוע מספרים

את מציירת לה משהו והיא גוזרת מסביב, תלוי ברמה שלה, אם קשה אז רק לצייר קו ישר לגזור על הקו. 

גזירת קווים קטנים בצד הדף.

אפשר לגלגל נחשים מברבצק, לשטח פיתה

להתנסות בצביעה בתוך שטח מסויים- ברור שיצא מהקווים, אבל שינסה להתמקד בשטח ולא סתם לקשקש.

השחלת חרוזים על מנקה מקטרות.

גואש, פנדה, צבעי מים, פלסטלינה, חימר, חול, דבק לבן.

לצייר את הנוף או משחקים. מפתח יכולת להעביר מתלת מימד לדו מימד, חיקוי, דיוק ועוד.

להתאים בין מספר לכמות

לבנות בתלת מימד - קופסאות, גלילים, פלסטלינה וכו'

קיפולי נייר - מניפה, כובע

מבוך

ציור חופשי מאוד מפתח בגיל הזה, עדיף עם צבעים ולא טושים.

בצד אחד ים, שני כביש

למעלה עננים ואיפשהו פסי רכבת

מביאה לו מדבקות של כלי תחבורה והוא מדביק במקום המתאים (כבת על הפסים, מכונית בכביש, אונייה בים ומטוס בשמיים)

אפשר אולי בכמה דפים שונים, אני עשיתי באחד גדול.

כנל גם עם חיות, מה בכלוב כי מסוכן, מה מטייל מה על העץ ומה באגם

ועם כל מיני משימות חשיבה ומוטוריקה

במקס סטוק למינהם

מדבקות

בצק

וכו

אחד מהם של הדבקת מדבקות צורניות במקום מתאים

והשני של צביעה בצבע מתאים לפי קווי מיתאר

יש רבנים ספרדים שמתירים 2 אצבעות

(הרב עובדיה אם אני לא טועה)

לא מצאתי רק אשכנזי שמתיר

אבל קודם כל ממה שזכור לי כבר בגמרא אומרים שמותר להוציא מעט שערות מקדימה (ברמת ה"שוונצים", עדיין משתמשים במילה הזאת?), חוץ מזה מכירה דעה שמותר 2 אצבעות מקדימה, ועוד דעה (אולי הרב פיינשטיין?) שמותר סהכ בכל השיער טפח על טפח גלוי, מקדימה או מאחורה או ביחד. טפח זה בין 8-10 סמ, אז טפח על טפח זה די הרבה.

מכירה גם דעות יותר מתירניות או פחות אבל מבינה שזה לא מה שאת מחפשת 

לא יודעת לבגיד בשם מי

מה שכן זה מוזר לי קצת מה שאת אומרת על הטפח על טפח

כי זה בערך השטח של כל הראש..

אשמח אם תוכלי לכתוב מקור כי זה מעניין אותי (אם תמצאי כמובן וזה לא בטירחה גדולה)

זה יוצא בערך רוחב 2 אצבעות

שמדובר על טפח מרובע

כלומר שסה"כ יש טפח גלוי

אבל לא בדקתי את זה..

לא זוכרת מקורות

מודה שאני מצד אחד לא מוציאה הרבה יחסית

מצד שני לא מודדת ולא מדקדקת כי זה גדול עלי

אז ממה שמוצאת

זה בכיוונים של מה שכבר אמרו פה

הרב עובדיה (ילקוט יוסף אוצר דינים עמ' שס"ח) 2 אצבעות: "נשים הנוהגות לגלות אצבע או שתיים משערות ראשן כלפי פנים, אין למחות בידן, שכן מנהגינו"

והרב פיינשטיין זה ארוך יותר לצטט, תחפשי אם זה מעניין אותך (אגרות משה אבן העזר נ"ח): "אבל הוא רק ערך ב' אצבעות בגובה שהפנים הוא ערך אורך ב' טפחים ויהיה בצרוף פחות מטפח ויותר אסורה"

תודה לקלסרים מהמדרשה שהביאוני עד הלום 😅

ומרפרוף קל מגוגל נראה שתוכלי למצוא גם שם הפניות.

אפשר בפרטי

אני אישית לא נוהגת ככה ומכסה מלא לדמרי ומאוד שמחה בזה

אבל זה כן מותר הלכתית

יש גם דעות שפאה מותר

ויש גם דעות שבבית אפשר להקל יותר.

תבדקי

שבעים פנים לתורה.