קודם כל - חיבוק וירטואלי...

זו חוויה חדשה בשבילך, ההורמונים עוד משתוללים והכל על סף דמעות, וזה בסדר!!!

אם כואב לך, מכל סיבה שהיא - אל תהססי ותבקשי משכך כאבים, אני השתמשתי באופטלגין, כדורים או נוזלי, שהאחיות נתנו לי בלי בעיה. (גם כל משכך כאבים אחר אמור להועיל לך אם את רגישה לאופטלגין או מתנגדת לשימוש בו, וזה משפר את המצב וגם את מצב הרוח כשהכאבים פוחתים)

אם קיבלת מנות דם בלידה ואת מתעלפת - תחשבי שבביה"ח רוצים בטובתך כשמשאירים אותך להשגחה. זה פחות נעים להתעלף לבד בבית כשאת עם שני קטנטנים, ולהתלבט אם יש צורך לחזור לבית החולים. מלבד זאת כך גם הקטנצ'יק נמצא תחת עיניים מקצועיות פקוחות ואת נשארת קרובה אליו ולא צריכה לדלג בין הבית לביה"ח עם בקבוקים שאובים בשבילו.

שבת בבי"ח - צדדים חיוביים:

עוד יום של מנוחה, בלי אחריות על כביסה נקיון ואוכל בבית, פחות ביקורים כשאת מנסה להתאושש ולא בא לך לראות אף אחד חוץ מבעלך, זמן איכות שלך ושל בעלך יחד, לעכל, לתמוך...

אחרי שתצאי מבית החולים - כדאי אולי שתקחי יועצת הנקה באופן פרטי, להניק תאומים זה בוודאי משהו שמצריך תרגול ותמיכה, וחבל שתוותרי על זה בגלל יועצת הנקה לא נחמדה, זה חשוב לילדים. תזכרי שהם יונקים במרווחים קצרים כי תהליך ייצור החלב עדיין בהתהוות, וכל הנקה מעודדת ייצור של עוד חלב.

החלמה מהירה, בריאות טובה ושמחה לך, לבעלך ולילדים!

מאחלת לך החלמה מהירה בע"ה!! אני תמיד חושבת שאם היו/יהיו לי אי פעם תאומים- לא אעמוד בהנקות!!

אני מציעה לך לשלב תמ"ל או לשאוב, וכל פעם אחד יקבל בקבוק ואחד יינק, ובהאכלה הבאה להחליף, ככה מישהו אחר יכול לתת להם בקבוק , גודש- להפחית ע"י שאיבה או עלי כרוב. יקרה, בע"ה זה יעבור ואת תחזרי הביתה ומיום ליום זה יהיה קל יותר בע"ה!!

ותקחי יועצת אחרת!! יש כאלו מצליחות להניק תאומים לאורך זמן, אבל בתנאי שזה לא פוגע בבריאות הנפשית והגופנית שלך!! יש יועצות מסובסדות ע"י קופ"ח.

גודש זה נורמלי אחרי לידה, זה יסתדר בהמשך בע"ה.

נשמח לשמוע מה שלומך בע"ה כשתשתחררי!

לנסות להאכיל אותם גם מטרנה, אני בכל הלידות בימים הראשונים בבית החולים הייתי נותנת לאחיות להאכיל אותם כשהייתי חלשה, (ולי לא היו תאומים), וכשהתחזקתי המשכתי רק הנקה, לגודש יש כל מיני עצות כמו שכתבו לך. תשתדלי לנוח הרבה.

הרבה מזל טוב הרבה הצלחה וכל טוב .

אין לי עצות, רק להרגיע אותך שכל ההרגשות הנוראיות האלו הגיוניות ונורמליות לגמרי!

לא ילדתי תאומים, אבל הרגשתי בדיוק בדיוק כמו שאת מתארת, ואצלך זה תאומים אז בטח זה סיוט כפול...

גם אותנו השאירו בגלל בילירובין ולא היה לי נעים כבר לבכות בחדר הכ"כ לא פרטי של הבית חולים, אז נכנסתי לשירותים ובכיתי יותר משעה...ואז יצאתי, וכמובן המשכתי לבכות...

בקרוב, אולי עוד כמה שעות ואולי עוד כמה ימים, תרגישי הרבה יותר טוב, גם פיזית וגם נפשית! וההורמונים האלו שמשתוללים- כמו שהם גורמים לעצב ובכי וכאבים, ככה גם פתאום יכולה להתחלף לך ההרגשה, למרות שעכשיו נראה לך שאין סיכוי...

אולי תנסי בינתיים לקרוא/ לראות סרט/ שמישהו יקנה לך משהו טעים לאכול..וכמובן תקחי משככי כאבים (שהאמת לא מאוד עוזרים לכאבים הנוראיים בחזה ובכל הגוף..)

חיבוק גדול גדול!!רק תדעי שזה נורמלי ויעבור בקרוב בעזרת ה'!מזל טוב! 

שולחת לך כוחות, חיבוקים וחיזוקים מרחוק.

תשלבי תמ"ל, ויש מצב , לא לכתחילה כמובן, גם להפסיק אם קשה לך כל כך...

זה קשה עם תאומים..

אל תהרגי את עצמך ...

הנקה זה חשוב ובריא, וצריך להניק, כל עוד לא רע לאמא נפשית.

אם האמא סובלת, עייפה, עצבנית, כאובה וכו'...

זה לא לטובתם של התינוקות הקטנים. 

אם לאמא טוב עם זה ברור שכן,

או שאם סביר להניח שעוד מעט יהיה יותר טוב

אז לא לוותר...

אבל אם לא, אז לא בכל מחיר.

לי היה אסור להניק למרות שמאוד מאוד רציתי,

והתינוקת שלי, היום בת שנתיים, הייתה עם סימילאק מהלידה, 

היא בקושי הייתה חולה, על פחות מיד אחת, פשוטו כמשמעו, אפשר לספור את הפעמים שהיה לה משהו

מאז שהיא נולדה, כולל חום אחרי חיסון והצטננויות קלות של חורף. 

היא התפתחה מדהים, מגיל קטן מאוד ראינו שהיא חזקה פיזית,

היא תקשרה מגיל פיצפון, אמרה מילים ראשונות מוקדם מאוד מאוד,

והיא ממש ילדה זורחת ומלאת חיוניות ובריאות.

וראיתי ילדים שינקו והיו כל שבוע חולים.

ככה שזה לא אומר...

היום התמ"לים באיכות גבוהה הרבה יותר מפעם.

וברור שלהפסיק את ההנקה זה בדיעבד גמור... אבל זו אופציה אם זה ייטיב איתך.

תעשי מה שמרגיע אותך וטוב לך.

עוד מעט כשההורמונים ירגעו יהיה לך יותר טוב..

אני אחרי הלידה הייתי משוגעת לגמרי...

ואני אדם רגוע יחסית.

פלורויטל - יקר אבל מעולה, שבעלך יקנה בחנת טבע (צריך לשמור בקירור)

ממש מזדהה עם הכאבים והעייפות, גם אני הייתי ככה ובכיתי לבעלי שאני רוצה כבר הבייתה כי בבי"ח לא יכולתי לישון.

בסוף זה עובר.....

קחי משככי כאבים (נוזלי משפיע מהר יותר מכדורים, אבל לפחות זמן)

אני בעד הנקה, אבל אם את סובלת ולא מצליחה להירדם אז אפשר פעם פעמיים ביום תחליפים, ואם את צריכה תשאבי

דבר ראשון, ההורמונים האלה נורמלים אחרי הלידה.. (יום שלישי אחרי לידה? בד"כ אז הם מתפרצים..)

דבר שני- תבקשי עזרה!! את לא חייבת להניק אותם כל שעתיים וחצי! את יכולה לבקש שיאכילו אותם בתינוקיה.
(אני עמדתי על זה בתוקף גם כשהן "רוקנו" את התינוקיה מכל התינוקות.. הודעתי להם שאני לא מסוגלת להיות עם התינוק ולכן שידאגו לו.. והיה לי לילה שלם לישון..הגוף זקוק לזה!)

לגבי ההנקה- תחשבי עד כמה חשוב לך להניק, אם כן, תנסי להשיג יועצת הנקה נחמדה שתבוא לעזור לך (דרך הבי"ח או בפרטי), בנתיים תוכלי לשאוב לפעמים אם יש גודש.
אם את רוצה לייבש את החלב, שמים עלי כרוב על החזה.
בשביל להוריד מהגודש רק מרוקנים מעט כשכואב (וזה כואב ...)

ועזרה בשבילך- יש לך מי שיעזור? בעל, אחות, אמא? תבקשי פינוקים, תבקשי שעות שינה..

אענה לך מניסיוני, כאם לתאומים.

התאומים שלי נולדו בשבוע 34 והיו בפגייה, ולכן קיבלו בקבוקים בהתחלה, עד שידעו לינוק. כל הזמן שהיו בפגייה הם ינקו ושתו מבקבוק לסירוגין. כשעזבו את בית החולים - בתחילה רק ינקו, ובגיל חודשיים בערך התחלתי לשלב בקבוקי תמ"ל.

להניק תאומים זה קשה! המלצתי,  מלבד התייעצות עם יועצת הנקה טובה - לשלב בקבוקי תמ"ל. ולא משנה מה יגידו לך.

לגבי האשפוז - מבינה אותך. אני הייתי אחרי קיסרי, ולכן יותר זמן בביה"ח. אך דווקא שמחתי, כי כל יום שהייתי מאושפזת אומר שאני קרובה לקטנים שבפגייה, ולא צריכה לנסוע אליהם. (ב"ה, בסוף הם היו מאושפזים רק שבוע וחצי).

תרשי לעצמך להיות מצוברחת, להרגיש חוסר כוח וחולשה. אני מקווה שיש לך איפה לנוח לאחר שתחזרי מבית-החולים, ושיש מי שיהיה איתך ועם התאומים ויעזור לך בתקופה הקרובה, שאין מה לעשות - קשה.

שוב מזל טוב ונחת!

לא צריך ללדת תאומים כדי להתחבר להרגשה... זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול (לידה ראשונה לפני כמעט 8 שנים...)

מתחברת לכל העצות (יועצת הנקה, להיעזר בקרובים וכו') אבל צריך לקחת נשימה עמוקה ולדעת שאת בתחילתו של מסע של להפוך להורה. ההתחלה באמת קשה! ההורמונים, החולשה, חוסר השינה, מצבי הרוח, הכאבים. זה בעז"ה ישתפר, אבל לא מחר בבוקר. צריך להבין שכרגע זו המציאות, להתאזר בסבלנות עד שהגוף שלך מתחיל להתאזן ולהתחזק והמתוקים מתחילים להסתגל, ובינתיים ללכת על קטן - אני למשל למדתי בלידה השלישית שלי להתאפר בבי"ח, גם כשמרגישה בטטה, או למשל להזמין עיסוי לרגליים, לשים לעצמך מוזיקה שאת אוהבת (סוף סוף מותר...) שוב, גם כשממש 'נחס' לך ולא בא לך.

ולזכור שיום אחד תחזרי לעצמך. לשמחה, לנוחות עם הגוף. כולנו היינן שם...

מברכת אותך בהחלמה קלה - גוף ונפש ובסבלנות.

קבלת משימה כפולה ומכופלת

נראה לי ששווה להיות בהשגחה אם באמת אין לך כוח כמו שאת אומרת.

נסי לדבר בטלפון גם אם חברות אחרות וקרובי משפחה נוספים.

אולי אפשר לקבל כדורי ברזל אחרים שאת יודעת מההריון שיותר טובים לך.

אני השתחררתי פעם עם המוגובין נמוך מאוד- 7.6. צריך להקפיד על הברזל, ועל שתיה ואכילה מספיקים, כדי לעזור לפחות התעלפויות.

גם לא לעבור משכיבה לעמידה במהירות, אלא לשבת קודם עד שמרגישים בטוח

דבר נוסף עם את מרגישה שאין לך כוח תתישבי מיד גם אם זה באמצע המסדרון, שלא תיפלי.

לדעתי בטיפול בתאומים חייבים עזרה של הבעל, וגם של כל מי שיכול עוד לעזור

ולכן עדיף כמו שכתבו שילוב של בקבוקים.

לגבי ההנקה בהתחלה אין מספיק חלב, אז הם מוצצים המון, אח"כ כשיש יותר מדי, אולי קשה להם לתפוש, וכדאי להוציא קצת ביד

כדי שיהיה להם נוח לתפוש טוב. כדאי לתת מוצץ עם צריך להרגיע אותם, כדי שלא יהיה לך גודש.

תתיעצי עוד גם פה בפורום בשאלות ספציפיות, כולן ישמחו לעזור.

קבלת מתנה כפולה ואותו ה' שנתן לך אותן יהיה בעזרת ה' בעזרך!!

לא ילדתי תאומים אבל חלק ממה שאת מתארת עברתי בלידתי את

 בתי הראשונה, זה כואב גם למעלה וגם למטה וגם הצירים לכווץ את הרחם וגם

חולשה. הכל יחד גורם לעצבות עד בכי!!

טיפים:

* נסי לבקש שיתנו לך וונופר/ברזל דרך הווריד (אפילו שקבלת בלידה בקשי עוד) אחרת

לגמרי מרגישים לאחר מכן.

ובקשי להמשך וונופר גם לאחר צאתך מבית הרפואה בקופתהחולים לה את שייכת

(בבית רפואה מקבלים מנה אחת או שתיים לא יותר מזה וניתן לקבל עוד דרך הקופה).

* לי עזר מאוד לבקש מאחיות בחדר תינוקות שבלילה מ12:00 עד :00 8 בבוקר

להאכיל את התינוקת בתמ"ל. דבר שעזר לי לישון לילה שלם בשקט ולהתאושש

בבוקר למחרת ליום חדש נסי אולי גם כן.

* נסי כמו שכתבה אחת מעלי לקחת כדורים להפחתת כאב כמו אופתלגין (לי עזר במקרה

ספציפי אחר להרגיש אחרת לגמרי אחרי כדור כזה! היה זה אקמול...) מקווה שלא יזיק אם תנסי זאת!!

* בקשי כל הזמן שישלחו לך את הילדים ולא שאת תצטרכי לקום ולקחתם וגם כדי להחזיר בקשי מן הסייעת או אחות להחזיר וקומי מהמיטה רק לשירותים וכו' דבר שגם יאושש אותך קצת.

מאחלת לך מכל הלב שהרגשתך תתשתפר ותרגישי הרבה יותר טוב מאז שכתבת וגם אח"כ

רפואה שלימה ומהירה! ובמהרה תראי גם את הנחת הזורח משתי תאומים מדהימים!!

מבחוץ ולא מדריכת הנקה כמו שבד"כ יש בבי"ח. זה יכול לשפר את ההרגשה שלך וגם את ההנקה בטוח! (אשמח להמליץ לך אם את באיזור המרכז)

עוד דבר שאני ממליצה שמישהו תמיד יהיה איתך-בעלך, אמא, אחות, גיסה ואפילו מישהי בתשלום (דולה פוסט-פארטום/בחורה צעירה) כדי שלא תרגישי את הלבד הכל כך טבעי ומוכר הזה אחרי לידה ושיעזרו לך עם כל התזוזות מכאן ולשם.

בהצלחה וחיבוק גדול

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

האם עשיתם אבחון תקשורת?

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...

יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז

שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.

זה בסיסי ביותר

אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

הגדולה ידעה מיד (לא כי רציתי היא קלטה עלי)

לזו שאחריה סיפרתי בשבוע 13

לבאה בתור סיפרתי אחרי הסקירה השניה

והקטן תוך כדי דיבור בבית

לק"י

גיל ההתבגרות מתחיל עוד לפני....

השאלה אם הדברים שאת מתארת התחילה בשנה-שנתיים האחרונות, או שזה כבר שנים ככה...

אם הוא מגיל צעיר כך - אז זה לא קשור לגיל ההתבגרות (אולי גיל ההתבגרות מעצים את זה).

יש לכם עם מי להתייעץ? הדרכת הורים?

מסודרת

הזנחתי את זה בגלל דברים חשובים לא פחות

יש לכן המלצה?

מקווה מאוד שתהיב לך המלצה כאן!

יכול להיות שיש ל @רינת 24 המלצה?

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה

לך לקחת יועצת הנקה מקצועית

צהבת שעולה בשילוב עם זה כמעט אין יציאות

נשמע שממש צריך פה לעזור עם ההנקה

תפני למישהי מקצועית וכמה שיותר מהר יותר טוב

בהצלחה!

כל הילדים שלי עם צהבת גבוהה! חלקם היו באור. הדבר היחיד שעזר זה להאכיל המון! הקטנציק אצלי הגיע כבר למיון עם ערכים של צהבת גבוהים מאוד ואז הסתבר לי שהוא פשוט מיובש והבנתי שאני חושבת שהוא יונק, והוא לא באמת ינק טוב בגלל מבנה הלסת..

מרגע שהתחלתי לשאוב לו ולראות שהוא באמת אוכל הצהבת התחילה לרדת.

בהצלחה! זה ממש סיוט!

להוציא לשמש,שמש עדינה של בוקר,

עוד משהו סגולי:ליטול את הידיים בבוקר.

כשלבן שלי היה לפני 8 שנים

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער

בגלל זה השאלה.

ומסיבה רפואית אני רוצה ללדת בבית חולים מסוים.

פחות מעוניינת בבתי חולים בטווח הקרוב.

ואין אצלי מספיק חוקיות וסדר גלידות כדי שאדע לפעם הזאת ...

(היו לי שתי אופציות) הרופא אמר לי משבוע 33 לא להתרחק מידי מביה"ח אבל גם היה חשש שיצטרכו ליילד מוקדם.

כל עוד מרגישה בנוח עם הנסיעה

אבל מבחינתי זה לא נורא אם אמצא את עצמי יולדת בבית חולים אחר ממה שתכננתי אז "מרשה" לעצמי.

לא הייתי רוצה ללדת בצפון הרחוק/ אילת כי זה מאוד מסרבל לוגיסטית אם הילדים בתקופת האישפוז. אז בערך משבוע 36 אני לא אסע נסיעות כאלו ארוכות. נסיעות של שעה/שעה וחצי אני נוסעת עד הלידה אם חשוב לי בית חולים מסויים זה זמן סביר להספיק להגיע או סך הכל לשנות קצת תוכניות וללדת בבית חולים אחר.

הוא חייב את האישור שלך ולדעתי עדיף שיפטר רותך למרות שאת כנראה יכולה להתפטר בדין מפוטר

תכתבי מייל רשמי ותכתבי את משאבי אנוש שבהמשך לשיחה מקודם את לא מסכימה לאולטימטום הזה

אגב, הוא מחויב לעשות במקרה כזה שיחת שימוע עפ חוק וזה יכול לעלות לו הרבה כסף

אם תחליטי לתבוע

לגבי מה שאמרת שאתבע אותו, אני לא ממש הטיפוס לתבוע..

השאלה אם אני לא מוכנה לרדת ל50%, מה הוא יכול לעשות חוץ מלהשאיר אותי באותו אחוז משרה או לפטר אותי?

שאם במקרה כזה את מתפטרת בגלל הרעת תנאים, אז את יכולה לקבל אבטלה כאילו הוא פיטר אותך.

אני חייבת לא להסכים ל50%?

או שגם אם אני מסכימה ל50% זה נחשב הרעת תנאים?

האפשרות להתפטר בדין מפוטר קמה בגלל אי הסכמות

אז אני בעצם חייבת לשלוח לו מייל שאני לא מסכימה. זה בסדר, או שעצם זה שהסכמתי בשיחת טלפון אז זה קובע?

זה סמוך לשיחה ומתועד בכתב

זה הגיוני

אוף אין לי כח לשטויות האלה.

במידה והוא עדיין מוריד אותי ל50%, אני זכאית להתפטר ולקבל פיצויים? או שרק אם אני תובעת אותו?

יש מישהי ממש תותחית בשם עדי פריינטה, היא נותנת גם ייעוץ טלפוני אאלט. תנסי ליצור איתה קשר

(לא פרסומת)