אל תרגישו חובה להתייחס. אם בא לכם.
אני לא בל"חית בד"כ. אבל עזרתי לאיזה בחור אמריקאי מקליפורניה להגיע לאנשהו ודיברנו וזה המון (ככה יצא, מלכתחילה לא הייתי מדברת איתו), ואז השארנו פרטים אחד לשני ופייסבוק וזה. אח"כ כתבתי לו משהו, ואחרי כמה זמן הוא הגיב- דברים בקטע של "איך זה כאן בישראל" וכו'.
הקטע שהחזרתי לו מייל לפני שבועיים. הוא לא ענה.
זה פשוט נורא וחבל שקרה בכלל- כי מצד אחד זה שהוא לא מגיב זה ממש מערער כזה... אני לא אדם חסר בטחון כזה, אבל זה איפשהו קצת פוגע כזה (לי נחמד לכתוב לך ואתה שוכח אותי. אני לא מעניינת כנראה- דברים בסגנון). אז חוסר התגובה שלו ממש מבעס אותי.
הסיבוך מהצד השני- בוא נגיד שהוא שוכח אותי, זה ממש כואב אבל בסדר. אם הוא מגיב לי אני נכנסת לסבך אם זה בסדר בכלל הלכתית.
חוץ מזה שמכל כיוון זה בלתי אפשרי אפילו כאופציה הזויה- הוא גדול ממני ב-6 שנים, גר במקום אחר, בא מרקע דתי אחר ומשפה אחרת לגמרי. אוףףףף.
אני רוצה שהוא ישכח אותי, ככה התסבוכת ההלכתית הזו תפתר לפחות. אבל אני גם בו זמנית לא רוצה שהוא ישכח אותי- כי זה כואב.
איזה לב מטומטם. איזה רגשות מפגרים. איזה נשי ודבילי זה להתאהב וליצור תלות רגשית כזאת על הרגע הראשון.
זה פשוט עצוב לי- שהוא לא מגיב, ושאני לא אמורה להתעסק בבנים בגיל הזה, ושהוא אשקרה שכח אותי. הוא היה נשמע ממש סקרני וכתב לי מכתב ממש ארוך ושאל וזה... אני פשוט טובעת לפעמים בעצוב וברגשי מהדבר המיותר והלא צפוי הזה.
וחוץ מזה- בניתי על זה כדי לשפר את האנגלית שלי! אני אכתוב לו והוא יכתוב לי ובתמורה אני אלמד אותו עברית.
אנחה.
בסדר,זה רגע חולף...זה באמת
)