בס"ד
בד"כ האדם עושה דברים כדי לקבל מזה תועלת,זה מהות האדם,הרצון שלו לקבל הנאה ותענוג,אם יש משהו שלא משתנה באדם,זה הרצון ליהנות ולהתענג. אם אדם עושה מצוות כדי שיהיה לך טוב בעולם הזה כי היהדות מלמדת לערכים וחיי נתינה וכו',או כדי לזכות לחיי העולם הבא,או כדי לקבל כבוד וכו',או בטחון והישענות על ה', זה טוב,וזה הרבה יותר טוב מלא לעשות בכלל,אבל זה עדיין לא מושלם.
האם בכלל אפשר לבטל את הרצון לקבל הנאה ותענוג? האם זה דבר שהוא פגום באדם?
עפ"י הקבלה הרצון לקבל אי אפשר לשנות אותו,אבל אפשר לנתב אותו,כלומר אדם צריך לנצל את הרצון לקבל הנאה ותענוג,על מנת להשפיע לסביבה, לדוגמא: אם יש לי רצון לכסף,אזי צריך לקחת את הרצון הזה,ועם הכסף לעזור לאחרים ולשאר הסביבה.
אם זה בין אדם לקב"ה: אז ללמוד תורה כדי להטיב לאחרים וכדי לקרב אנשים לקב"ה,וכן יוצא מכן שאדם כזה מנצל את הרצון לקבל שלו למקומות איכותים וזה מהות האדם.
חז"ל שואלים: 'וכי אפשר להידבק בקב"ה? אומרת בגמרא כן,הידבק במידותיו.
הגמרא אומרת: 'מה הוא רחום אף אתה אהיה רחום,מה הוא חנון אף אתה אהיה חנון וכו'.
כדי לחבר בין אנשים,קבוצות וכל דבר,צריך שיהיה מכנה משותף.
אם אדם יהלך במידותיו של הקב"ה, הוא יתחיל להיות דומה לקב"ה.,מהות האדם להשתנות,ההפך מאוגיאזם,מה ה' נותן,גם אנחנו ניתן.
