מותר לך להרגיש צביטה בלב, אבל מייד אח"כ - אל תשכחי לתת מקום לשכל:

* האוצרות שלכם מחכות לזמן הנכון עבורם ועבור עמ"י

* יש לך יותר זמן לעבוד עם בעלך על הזוגיות שלכם, וליהנות מהעובדה שזה רק שניכם (גם כשיש ילדים - אסור לשכוח לטפח את הזוגיות! אבל ברור שזה יהיה אחרת...)

* יותר זמן לעבוד על המידות שלכם ולארגן עד כמה שאפשר את ערכי/אידאלי הבית שאתם בונים יחד, לפני שבאים הילדים (כשיש הסכמה בין ההורים, ועקרונות הבית ברורים - קל יותר לחנך את הילדים ללכת בדרך הנכונה מבחינתכם).

אל תיבהלי מזה שאת מרגישה קצת קנאה!! ככה מרגישות רוב הנשים (אני מניחה).

אבל בבקשה אל תישארי במקום הזה. זה לא יעשה לך טוב...

הדרך תהיה עבורך קשה מנשוא (כי תמיד יהיה במה לקנא: "וואי, איזה כייף לה שהיא כבר ילדה, ולי יש מלא זמן עד הלידה, וכולי פחדים שהעובר לא ייפול חלילה", "איזה כייף לה שהיא מחזיקה כבר תינוק ביד, ואני עוד צריכה להתמודד עם כאבי הלידה שעוד מחכים לי", "איזה כייף לה שהילד שלה כבר גדול וגמול, ואני צריכה כל היום להחליף למתוק טיטולים ולהניק אותו כל שעה-שעתיים" וכד').

ב"הצלחה רבה!!

שה' ימלא משאלות לבך לטובה!! (רק הוא יודע מה הטובה עבורך ועבור בעלך)

חמודה ,בדרך כלל צריך לתת לזמן לעשות את שלו,אם אתה לחוצה זה לא עובד כי הגוף שלך מפריש פרולקטין שמונע ביוץ(פרולקטין הוא הורמון שאחראי על יצירת חלב)

הכי חשוב להירגע ולהיות עסוקים במשהוא אחר וזה הוקוס פוקוס  זה קורה.

בנתיים תנצלי תזמן לעשות דברים שלא תוכלי עם ילדים כמו טיולים עם הבעל וכו'

חיבוקים לבנתיים.

אם שנה- שנה וחצי אז שווה ללכת לבדוק לדעתי. ואכן להיות ברוגע.

אפשר לקנות אבן רובי (בחנות תכשיטים אמינה), עולה 30 שח תלוי בגודל, זו אבן שעוזרת בפריון הריון ולידה. זו האבן של ראובן באבני החושן והוא זה שהביא רחל את הדודאים. זה כתוב באותה פרשה בפירוש של רבינו תם (או רבינו בחיי?)

לא יועיל - לא יזיק

מגיל מסוים ומעלה כדאי להתייעץ עם רופאת נשים בלי להמתין.

אחרת כמו שכתבו, עד שנה לפחות מהחתונה זה תקין.

נשואה אוטוטו שנה, בת 22.

גיל צעיר ועוד לא שנה, תהיי רגועה!

סוג של סגולה לא בדוקה - לתרום למכון פועה.....

ועוד הרבה פעמים החודשים הראשונים לא ממש נחשבים לצורך העניין כי לוקח זמן לזוג להכיר את עצמו (לא נכון לכל הזוגות)

התחתנתי בדיוק בתקופה שעוד כמה בנות שאני איתן באופן יומיומי גם התחתנו (בהפרשים מאוד קטנים), ועם כל כמה ששמחתי שאצלן זה בא בקלות- היה בכל זאת צביטה כלשהי לראות אותן בהריון, וגם יולדות, כשאצלנו עוד אין כלום.

אני באמת השתדלתי לחזק את המחשבה על כך שב"ה שאצלן אין קושי, ולנסות לשמוח עבורן.

בכל מקרה, ב"ה עכשיו אני בהריון (נכנסתי אליו שנה ושבעה חודשים לאחר החתונה) ומהמקום הזה עכשיו אני באמת שמחה שזה בא בשלב הזה, אחרי שהספקתי לבנות את הקשר עם בעלי (בלי קשיים של הריון, ובלי טיפול בתינוק ראשון), וגם אחרי שגמרתי את הלימודים המטורפים שהיו לנו (בלי אפשרות לחופשת לידה נורמלית- אפילו פחות מחודש).

כשמצפים להריון להגיע, זה יותר קשה לשמוח מהדברים האלו, כי לא יודעים אם הוא לא מגיע כי יש בעיה, או שזה בסדר וזה יגיע עוד מעט. (תחשבי איך היית מרגישה אם היית כבר מהחתונה שתיכנסי להריון בדיוק שנה וחודשיים לאחר החתונה, למשל. זה הרבה יותר קל כי יודעים שהכל בסדר, ואפשר לנצל בינתיים את הזמן לכל הדברים שאח"כ יהיה קשה לעשות בהריונות ועם ילדים..). בכל מקרה, תאמיני בקב"ה שגם אצלכם זה יגיע (ישועת ה' כהרף עין!), ותנסו באמת ליהנות מהתקופה הזו שלא תחזור בהמשך..

ומשהו שבעלי תמיד היה אומר לי- כל פעם שמשהו מזכיר לי את הקושי הזה של זה שעוד לא נכנסתי להריון, במקום לשקוע בצער, אפשר לנתב את זה לתפילה על הנושא- מתוך הצער שמרגישים, להתפלל לקב"ה שיפקוד גם אותנו, ואת כל שאר המשפחות שמצפות לכך.

אני זוכרת שבחודש שבו גיליתי את ההריון, ידעתי שאמור להגיע מחזור בקרוב. כמו כל חודש, קיוויתי מאוד שהפעם הוא לא יגיע, אבל פתאום קלטתי שאני לא באמת מאמינה שזה יכול לקרות. קלטתי שכבר הגעתי למצב שגם כשאני מקווה, אני לא באמת מאמינה בזה עד הסוף. אז החלטתי שזה לא צריך להיות כך- אם כל כך הרבה זוגות מצליחים להיכנס להריון, זה לא משהו על טבעי! זה משהו שבאמת יכול לקרות במציאות, ואני צריכה להאמין שזה באמת יכול להיות, ברגע שהקב"ה מחליט! ובאמת, הקב"ה החליט דווקא באותו חודש שהגיע הזמן של הנשמה של התינוק שלנו לרדת לעולם..

מה שכן, אחרי שנה מהחתונה כן כדאי להתחיל לבדוק את הדברים (לפנות לרופא/ת נשים, אפשר לפנות למכון פוע"ה שימליצו על רופאים טובים באזור שלכם). לי היה מאוד קשה עם השלב הזה, כי זה הרגיש כמו להודות בזה שיש לנו בעיה, ומי יודע מתי נצא מזה, וכו'. אבל באמת לא צריך להילחץ- יכול להיות שבאמת יש איזו בעיה קטנה שפתרון פשוט יוכל לעזור (אם זה בעיה בביוץ, יש כדורים פשוטים שלוקחים, בלי שום טיפול חודרני ושום דבר, וזה יכול לפתור הכל), ויכול להיות שגם לא ימצאו שום בעיה ותוך כדי הבירורים תצליחו להיכנס להריון באופן טבעי (כמו שקרה לנו, ב"ה). וגם אם כן יש בעיה יותר משמעותית, ח"ו, יש היום המון פתרונות, שעוזרים גם למצבים מסובכים ביותר (שאצלכם בעז"ה לא יהיה בכלל צורך בהם..).

עוד משהו שכדאי להיות מודעים אליו- לפעמים בציבור שלנו, ההדרכה שמקבלים לפני החתונה לא מספיק מפורטת וברורה, ויכולות להיות שגם שנה אחרי החתונה עדיין לא יודעים לעשות את זה כמו שצריך. אם אתם חושבים שיש סיכוי שכך זה אצלכם, אפשר להתקשר למכון פוע"ה ולהתייעץ עם הרבנים שם, ולוודא שהבעיה לא בשלב הזה (אפשר להתייעץ באופן אנונימי, לא חייבים להזדהות).

שיהיה המון בהצלחה, ובשורות טובות בעז"ה!

סליחה שיצא כל כך ארוך..

והנה המספר של מכון פוע"ה, שיהיה לכם למקרה שתרצו להתייעץ איתם: 02-6515050

חברה שקבעה תור למכון פועה חרי שנה ומשהו של נישואים, ועוד לפני שהתור הגיע היא נכנסה להריון. כנראה היא הורידה מעצמה כל דאגה  - נראה מה יגידו אחרי התור - בנתיים הלחץ ירד וזה עזר.

ועוד חברה שלקח לה יותר משנתיים, והיא מה-זה-שמחה אח"כ, כי זה יצא לה על סוף הלימודים והיא אמרה "אין סיכוי שהייתי מצליחה ללמוד עם ילדים"...

גם לי לקח שנה וחצי להיכנס חהריון... בהתחלה הייתי לחוצה...אבל אז הרפתי מהכל המשכתי את החיים וזהו...ואז נכנסתי להריון...הדאגה והלחץ גם עלולים לעכב את זה...

את מזכירה לי את עצמי.

הייתי ועדיין משוגעת על ילדים.

התחתנתי והייתי בטוחה במליון אחוז שתוך חודש- חודשיים אנחנו נזכה בהריון.

אך במציאות לקח 3.5 שנים...

כל חודש היה קשה מקודמו.

ומה עזר לנס לקרות?- גוף רפוי ללא לחץ!!!!

לכן אנונימית יקרה, תשתדלי ככל האפשר להתחזק באמונה שהכל מאיתו- להרפות!!!

אם עוזר לך- לראות את החיובי במצבך, לחזק את הזוגיות, לעבוד על המידות(צ2 הדברים תאגרי לך לשנים הברוכות הבאות...)

ו----כמובן------תפילה, הרבה תפילה,

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

לשני הילדים אין כתמים.

אני בגישה שאם יש לך חשק לפיצה, כנראה הגוף רוצה את זה.

תאכלי ותהני.

אם לא יהיה חשק, אל תאכלי בכח. 

איך פיצה תרגום לכתם לעובר? מהכוונה בכתם?

סליחה, אבל נשמע כמו איזו אמונה תפלה.

וגם אם היה בזה שמץ של אמת- מה הבעיה בכתם בצורת פיצה? נראה לי מגניב ממש

אבל אם יש חשק אז למה לא לאכול?

בכל מקרה כתם לא יהיה את יכולה להיות רגועה

שלא מומשו

הרעיון זה פשוט לסלוח לעצמך כשיש לך חשק כי זה טבעי ואם בא לך ויש לך אפשרות - פרגני לעצמך ותאכלי אם את רוצה

זה הכל

אכלתי פיצה אחת

ועכשיו אכלתי עוד אחת

למזלי לפחות אין לי תאבון

כי לפני ההריון הייתי אוכלת אפילו 3

בשם ד"ר רז בכר. היא עובדת בשיבא ומומחית באדומטריוזיס, ובאחד הפרקים של הפודקאסט היא אירחה פיזיותרפיסטית רצפת אגן שמטפלת בנשים עם אנדו'.

מצרפת קישור, אולי יהיו לך תובנות מהפרק שיעזרו לך

על הצלקת אני לא יודעת להגיד

לגבי השרירים, הגעת מתישהו לשלב שהם היו תקופה בסדר?

או רק להטבה כל פעם?

משתמשת במאמני נרתיק בין הביקורים אצל הפיזיותרפיסטית?

משתמשת במאמנים

הגעתי רק לשיפורים קצרים

לא נעלם לגמרי

מתיחות של האזור כדי לשחרר את השרירים התפוסים?

מוזר, אם זה רק שרירים תפוסים זה אמור להשתפר די מהר עם מתיחות ותרגול עם מאמנים.

צלקת מהלידה זה מציק אבל גם בר טיפול ומשתפר עם הזמן.

לפעמים טיפול רגשי יכול לעזור, כי הגוף כבד מתרגל שזה כואב ומתכווץ כל פעם וזה גורם למעגל של כאב.

וגם את מוזמנת לפנות בפרטי ואשלח לך קישורים לקבוצות וואצאפ ופייסבוק של מתמודדות עם כאבים.

אני יודעת שהיו מקרים שהיא פספסה דברים.

בכל מקרה ממליצה להיכנס לקבוצות היעודיות ולהתייעץ עם מתמודדות בעצמן.

אולי היא תיתן המןצה לטיפול שונה

או תמקד את הפזיותרפיסטית

לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.

הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.

התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)

כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.

אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.

אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.

מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה

כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...

לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.

בעלי מחשב את הימים.

אני זוכרת.

לא מרגישה צורך במשהו נוסף.

נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:

* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.

* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.

אני רושמת שם

זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות

מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי

ושלום

(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)

ומסתדרת סבבה

לא רואה צורך באפליקציה 

ספורט קבוע

קורס דיגיטלי או פרונטלי לפיתוח תחביב

לימוד תורה

השתלמויות אם יש דברים רלוונטיים

הכנה לשנה הבאה

לסדר או לעצב איזו פינה בבית

התנדבות

לקבוע עם חברות או משפחה או לנסוע למקומות מעניינים כי יש זמן

מזדהה עם הקושי לסדר לעצמי לו"ז ולא ללכת לאיבוד בזמן הפנוי, אולי בזה אני שמחה שאני לא מורה ;)

כל מיני פרוייקטים בבית כמו סידור ארונות וכו'

ספורט

התנדבות

קורס 

אבל אחרי שאני רואה את העבודה שלהן כל השנה, אוותר על החשק הזה...חחחח
 

האמת שבשלב הזה בחיים הייתי שמחה לעבודה עם פחות יציאות מהשגרה, אפילו שמדובר בחופש... אבל מניחה שעם הילדים החשק הזה יעבור

למשהו קבוע יותר עוד אין לי תוכניות. מחכה שבעלי יסיים את המילואים ואז נראה...

יש לך רעיון איפה יש השתלמויות לא יקרות מידי?

בד"כ קבוע מחכה לסדר אלבומים בקיץ

קורס

ימי עיון לנשמה - תנ"ך, בכל לבבך

לקבוע עם חברות/אחים/משפחה

להגיע לסדר דברים שאין לך זמן היומיום

ליצור

וכמובן להאט את הקצב ולהנות מהנחת

משלוח חינם זה בפחות מזה.

נס שלפחות מה שקניתי התאים לנו אחרת היתי מתבאסת ממש

אין סיכוי שיוותרו לי?

להגי שעריןר ניסיתי וזה היה כזה מסובך האתר הרשמי ודורש טפסים ויאללה התיאשתי

ואצלי עוד היתה סיבה כי כשהמזנתי הזמלא היה מפורסם ישרד המכס

הז כבר הופץ ופורסם לפחות שבוע-שבועיים

אני כבר קבלתי את החבילה לשי אפילו

יש לי הזמנה גדולה משם

לק"י

רציתי להזמין בסכום גבוה יחסית. אבל אולי זה יהיה בסדר.

איך אני יודעת מי המוכר?

וניסיתי עם כרטיס אשראי שאני משתמשת בו בשגרה.