יואו, איך נגיע לשם? זה סוף העולם..!!

ואו... באיזה שעה?

וואי, איך באלי לבוא..
הלוואי שייסתדר..

בנות, מישי באה איתי?

בס"ד
הלוואי שהייתי יכולה להשתחרר מהאולפנא בשביל זה..=(..
יישר כח באמת!
שבוע טוב ובצלב"א..
אפרת

בס"ד
חה, פת'ום התלהבתי לגלות את חברה שלי בעסק...

ואולי טימון מצטרפת...
חבר'ה, מי שבא- חולצתנועה!! בארוור?!
יאללה, נתפגש שם..

מי שלא בא- נעלללל!! [אהמממ]

ודי, אל דברו איתי על זה.. אני ממש מדוכאת מזה.
שכוייח לכל מי שהלך.

מקורות אותנו אתמול.
אני וענת תיכננו לעלות על האוטובוס של 7.. יצאתי לי בניחותא מהבית בשעה לערך 6 ורבע.. עד שבא האוטובוס, שש וחצי.. הגענו בשבע וחמישה!! פיספסנו אוטובוס ב-5 דק'!!
אחרי שבכינו, ומיררנו, פרצנו בצחוק עליז על עצם טיפשותנו, והיא מה רבה.
חשבנו בליבנו, שהרי זהו יצר הרע, שבזדון עשה כך, ע"מ שלא נגיע לכנס.
הוצאנו ליצר הרע לשון [] והחלטנו לחכות עד 8..
ונפגוש אנשים מהפורום, ונאכל אוכלים.. ונהנה, ונשתעשע עד מאוד..
לפתע, מורתי האהובה שלחה לי אסמס אם אני אכן נוסעת לראשון. [היא מראשון במקור..]
התקשרתי אליה והצעתי לה להצטרף. היא השיבה בחיוב.
בעודי יושבת ומחכה לה עם ענת, קיבלתי אסמס שאין לנו אוטובוס חזור..
ואצחק, ואבדוק, ואראה שאכן אמת הדבר..
ושוב, נחשוב בליבנו שהרי זהו יצר הרע הבא במפגיע בשנית, [ות'אמת? גם די התעצבנו, כבר קנינו כרטיסים הלוך חזור!!] ונחליט לנסוע בכלזאת, ומה שיהיה- יהיה.
ונתיישב באוטובוס, אני וענת [מורתי לא הצטרפה סוף דבר.] ואחוש בחילות. נסענו נסענו נסענו, ונצחק כל הדרך על טיפשותינו והיא מה רבה.
ואבדוק ואגלה, שאני ר-ק עם פלאפון וכמה שקלים..
ואתגלגל מצחוק, ויחשבו האנשים לשיכורה אני.
סוף דבר- ונגיע לראשון. ונחפש דרכינו להגיע למחוז חפצינו, ולא ידענו איה.
ונתקשר להודיה [זו ההזדמנות לומר ממש תודה..] ותבוא הודיה לקחתנו.
ונגיע ונגלה שעוד חצי שעה נגמרת השיחה.. ונצחק ונעלוז..
ותקנה ענת 2 צמידים של פולארד ונרד את המדרגות הרבות [!!].
לפתע, החליט ריבונו של עולם שהגיע הזמן לברך את האדמה בטללי גשם, ונשמח עד מאוד.
בעודנו מנסות להגיע לתחנה המרכזית בראשון, החלטנו לנסות לדבר עם הדר ואביה שנלך אליהם לישון.
הם כמובן שוב, לא האמינו לנו.
ונגיע לתחנה המרכזית, ונתפוס מונית שירות עד רחובות.
ובדרך תהינו לעצמנו תהיות.
תנו רבנן: "מה לעזאזל אנחנו עושות באמצע רחובות?"
ענו רבנן: "בחיי שאינלי שמץ.."
תנו רבנן: "למה אנחנו ברחובות?"
ענו רבנן: "כי אנחנו טיפשות מאוד מאוד.."
תנו רבנן: "למה אנחנו לא מגיעות בחיים למקום הנכון?"
ענו רבנן: "כי אנחנו סופר דופר טיפשות מאוד מאוד.."
ונמשיך לתהות ולהקשות קושיות..
ונגיע לרחוב ***** [מצונזר עקב בעיות ביטחון] ואחפש את הבניין של אביה, הרי הייתי שם, ואני אמורה לדעת.
ואחפש, ואמצא בניין השזור בדמיוני, ואחליט- זהו הבניין!
ואלך ואסתכל בתיבות דואר, ואראה את שם המשפחה של אביה שצונזר גם הוא, עקב בעיות ביטחון [מבוווווקשת!!] ואכנס, ואחליט שזוהי הקומה השניה, ולהפתעתי, אכן כך. הגענו. נקשנו קלות בדלת. אין קול ואין עונה.
וארים את טלפוני, ואתקשר להדר ואומר "הדר הדר, פיתחתי לי ואבוא"..
והדר לא פתחה.
כי זה בכלל לא היה הבית!!
ונטעה, ונלך לבני דודים של אביה.
ונחזור לרחוב, ונחפש את הבניין.
ונמצא את הבית- ונכנס.
וענת- מתוך עייפותה והיא מה רבה, קרעה ברך על המיטה, וחרפה לתוך שינה עמווווקקה!!
ואנחנו- מכורות קשות- עלינו לנו לפורומיישן ועשינו שטויות בש"א.
לאחר שיגועים מעין אלו, החלטנו להתעייף, ולעלות לישון.
ונעיר את ענת בבוטות יתר, ונזרוק אותה על הרצפה.. [הו, זה היה מצחיק!]
ונלך לישון.
ויהי שקט.
ולפתע, ואפרוץ לי בצחוק מתגלגל..
ויתהו הבנות: "מה עובר עליה?"
לבסוף השתתקתי. וארדם.
באמצע הלילה אני מרגישה ליחשושים וציחקוקים..ענת התעוררה.
וארביץ לענת, ואחזור לישון.

ונקום כולנו ב-7 וחצי. [סטטטטללנייוותתת]
ונכין אוכלים, ונלך.
ונחשוב ענת ואנוכי, כי האוטובוס לירושלים הוא בעשרה ל-9. ונלחיץ את הבנות מאוד מאוד.
לאחר ביקור באולפנת צביה רחובות, צעדנו לנו [רצנו?] בגשם לעבר התחנה.
ונחכה ונמתין, ונמתין ונמתין..
והאוטובוס לא בא.
ונסתכל שוב בדפים, ונמצא כי האוטובוס אמור לבוא רק ב-9 ועשרה.
ונתייבש בתחנה [תרתי משמע] מאוד.
ובאוטובוס- צללנו לתוך שינה עמוקה..
ונחזור לירושלים עליזים, עייפים, אך מרוצים..

זהו המקום להודות לאביה והדר, שקיבלנו את פנינו בסבר פנים יפות [למרות היותינו מג'ויפות, מסריחות ומשוגעות].
עימכם הסליחה.


-----------
ווואו, חפרתיי!! שיהיה לכוולם יומטווב!!
אוהבתת!!

נחשב פרוגרסיבי מדי?