מפורקת לרסיסים...ביצת עין

אני לא יודעת אם זה הפורום, כי אנחנו כבר לא ממש זוג טרי...

לא כ"כ יודעת מאיפה להתחיל אבל מעולם לא ליקקנו דבש בחיינו , אבל אני מרגישה שהמצב רק הולך ומתדרדר.

התחתנו צעירים יחסית ויתכן שפה הטעות.

בעלי מאוד איש העולם הגדול ומאוד משופשף בעבודה, היא ממלאת לו המון, ואני בסגנון הרבה יותר פשוט.

אומנם שנינו מאותה עדה אבל יש משהו מאוד שונה במנטליות. ואני מרגישה שאין לו כלל ענין בי. שהוא לא צריך את אותי.

אנחנו יוצאים אז הוא "כאילו" משועמם, השיחה לא מספיק מעניינת אותו.

ביום רגיל הוא גמור מהעבודה, מגיע הבית אפילו לא תמיד אוכל ארוחת ערב ומיד הולך לישון.

אני מרגישה בתוך כל מעגל החיים הזה בדידות נוראית.

הוא לא באמת מתעניין, הוא סגור בד' אמות שלו והעבודה. וזהו.

 

אולי באמת זה לא מתאים, זה לא זה, אולי באמת יש מקום לשים לזה סוף? בוכה

אני באמת אוהבת אותו אבל אני מרגישה שזה לא הדדי, למרות שהוא אומר את זה.

 

אין לי כל כך את מי לשתף, אז מקווה שאני במקום הנכון.

 

אולי ....b.n

אולי כדאי ללכת ליעוץ זוגי??

או לפתוח איתו שיחה הכי כנה למה המצב ככה מן הסתם גם הוא מרגיש ככה...יכול להיות יש משבר או קרה משהו...

 

לשוחח!משיח עכשיו!

לשוחח ביחד על כוס קפה, להסביר את תחושותייך .

 

הייתי מציעה לבעלך לחזור הבייתה בשעה מוקדמת יותר... או לקבוע ערב פנוי בשבוע שמזמינים בייביסיטר ויוצאים ביחד.

קודם כל,ד.

הפורום פה זה לא רק ל"נשואים טריים" - למרות שמו המרמז אולי על ההתחדשות הראויה תמיד..

 

לגבי הענין - נראה שהצעד הראשון צריך להיות לבקש ממנו שתפנו זמן לשוחח - ולדבר על זה בנחת.

 

הרבה פעמים, האחד כלל אינו רואה/מודע למה שהשני. חווים אחרת את הדברים ומפרשים אותם אחרת.

 

אל תחשבי על עצמך דברים רעים;תסתכלי בעין טובה ובוודאי תמצאי גם בך דברים "מעניינים" על אף "הסיגנון הפשוט"..

 

את צריכה לדבר איתו, להסביר לו את המצוקה שאת חשה; לא להאשים - להסביר את המשמעות מבחינתך ומבחינת בנין ה"ביחד" של שניכם.

 

לבקש שתחשבו על רעיונות איך לשפר את זה. אולי לימוד של משהו ביחד, אולי זמנים קבועים בשבוע שהוא חוזר קצת מוקדם יותר ויוצאים ברעננות. כשיש זמן קבוע מראש - אז לפעמים גם צפים נשואים לדבר שיכולים להיות ענין לשניכם. את יכולה להתענין כשמשוחחים מה קורה בעבודה שלו; אם זה "עולמו" - אז התענינות בעולמו יכולה להיות טובה לו ולהמשיך אח"כ  שיחה הדדית, כולל אמירה מפורשת: עכשיו חשוב לי שתתענין קצת במה שאני רוצה לשתף...

 

לבנות את ה"ביחד" מחדש, בהתענינות הדדית.  כדאי לענ"ד קודם למצות את הדרך הנ"ל, לבנות בתוך עצמכם. אם לא יספיק אפשר לבקש אותו שתלכו לייעוץ עם מישהו שיוכל לעזור בענין. שוב - ללא "טענות והאשמות", מתוך כבוד, פשוט כדי  שיציע אולי דרך להגביר את ההתענינות והשיתוף ההדדיים.

 

ו"לשים לזה סוף" - זה לא צעד-בקלות. גם אין ביטוח שה"בדידות" אח"כ תהיה טובה יותר. קודם כל לנסות מהלך בונה באמון אמיתי שאפשר, ברוח טובה, בשמחה, באמון בך, באמון בו, באמונה בקב"ה שייענה לתפילתך.

 

בהצלחה רבה.

ניסינו... לשוואביצת עין

תודה על העצות גם את אלו ניסינו.

אני כבר ממש על סף ייאוש, ניסינו את כל הדברים הנ"ל.

וההגעה בערבים גם היא לא יכולה להיות משהו קבוע כי זאת עבודה דינמית. (למרות תחנוני החוזרים ונישנים).

אני מרגישה שזה רק מציק לי ולא זה לא אכפת, כשישבנו ודיברנו הוא טען שאפשר ליצור ענין,

אבל זה דרך החיים למצוא נושאי שיחה?

זה השיגרה, זה היומיום זה הילדים.

אני ממש לא מבינה איך, צריך לחפש נושא בשביל למצוא על מה לדבר??? מה אנחנו זרים??? יותר מעשור ועדיין צריך לחפש???

אני כבר לא יודעת מה לחשוב.

רוצה להוסיף שפעם הוא עוד איכשהוא היה מתייחס קונה דברים ליומולדת, חושב...

היום...גם זה לא.עצוב

 

ניסיתם ייעוץ?ד.
יואו נשמה מתוקה..אקונהמטטה

בא לי לבכות בשבילך!

 

 

אין לי כ"כ עיצות...

 

רק לתת לך חיבוק!נשיקה

 

אל תוותרי!! זה נשמע שפעם היה לכם טוב ביחד!

 

את האישה בבית, את העיקר! סומכת עליך שאת יודעת מה לעשות ולמי לפנות כדי להציל את העסק..

 

וסומכת עליך שגם תעשי הכל בשביל הילדים..!!

 

בהצלחה מותק!

כואב לשמועבת 30

רוצה להוסיף שנשמע שלא רק לך כואב.

ההתנהגות שלו, לפי מה שכתבת, מעידה על מצוקה כלשהיא שלו.

גבר צריך את הבית ,את אשתו. אם הוא מתיחס לבית כאל משהו טכני- אוכל, מיטה, וכד', אז כנראה שגם לו משהו כואב, גם אם אולי הוא לא מוכן להודות בזה.הוא צריך את התמיכה שלך, את ההערכה שלך, לא יתכן שהוא מקבל הכל מהעבודה שלו.

 

נשמע ששניכם כואבים, גם אם ברמת מודעות שונה.

אין לי עצות, רק מאחלת מעומק הלב שתהיה סיעתא דשמיא והרבה כוח לעבור את המשוכה ולהיולד מחדש, זוג אוהב ומחובר.

 

אגב, לגבי נושאי השיחה. לדעתי דווקא כן, כדאי ליזום נושאי שיחה אחרים, לאו דווקא שקשורים ליומיום.

למשל, ללמוד ביחד פעם בשבוע, זה פותח את הראש והלב לדברים שמעל ליומיום ויכולים לחבר אתכם מעבר ליומיום.

 

או אם יוצאים- אז לא רק לבית קפה אלא למקום שנותן גירוי חיצוני לשיחה- מוזיאון מענין או כל מרכז מבקרים אחר, טיול בהדרכה טובה, ואפילו גן חיות...

 

^^^ מזה בדיוק מגיע התסכול שליביצת עין

מהידיעה שהמצוקה שלו נובעת המ"פער" לכאורה שיש ביננו כמו שכבר כתבתי, איש העולם הגדול.

ואני פחות בקטעים האלה.

לכן אני באמת חושבת שזה לא בטוח שזה ענין שיש מה לנסות וליצור נושאי שיחה, זה לטווח של יום יומיים חודש חצי שנה אבל לא עד בכלל.

 

בוכהבוכהבוכה

 

 

בלי לדון על המקרה הספציפי,ד.

אך בעקירון - לדעתי זה כלל וכלל לא נכון.

 

מאז ומעולם היה האיש יותר "איש העולם הגדול" והאשה יותר בבית. נכון שהיום השתנו כמה דברים, אבל עקרונית זה אומר שיש "משותף" גם אם העיסוק הוא בתחומים שונים. זה "בחוץ" וזו "בפנים".

 

ההתענינות, למשל, אחד בעולמו של השני, לא כי זה "עולמי", אלא כי זה האדם ומה שעובר עליו חשוב לי - היא "נושא משותף" הרבה מעבר לפרטיו (הרצי"ה זצ"ל ראה אצל תלמידים "שירי רחל", שאל אותם, מה זה? אמרו לו - זה לא יענין את הרב.. אמר להם: כל מה שמענין אתכם - מענין אותי).

 

בנין המשפחה, הילדים, חוויותיהם וחינוכם - שייך לשני ההורים. 

 

עצם עבודת המידות הזו - להתענין זה בזה, לצאת מהעוגה הצרה שלי בלבד, וליצור קשר סביב האיכפתיות העמוקה מהזולת, משמחתו ומאבו, מה שמגביר את האהבה - שייך ומשותף לשניכם. משפחה זה לא "סימפוזיון" לאנשי אותה פקולטה בלבד..

אני רוצה לומר לך משהו מהלבזהר הרקיע
'ונהי אנחנו בעיננו כחגבים וכן היינו בעיניהם.''

תנסי לעשות הכל כדי לא לראות כך את עצמך. כי כשאת מאמינה לזה את נותנת לזה כח ואז הוא גם מרגיש את זה.

זה נשמע שידעתם ימים יפים.
הוא בחר בך! רצה אותך. את מי שאת. זה לא בטעות. הוא צריך את מה שיש לך להביא. גם אם זה שונה ממנו. את חיבת להאמין בזה. להזכיר לעצמך כמה יש בך לתת.כמה את מיוחדת.
תצאי למסע של לגלות את עצמך. להתחבר לטוב שלך .
ולתת לו נוכחות.
אל תתעסקי עם מה הוא חושב עליך ומה חסר לו בך.
פשוט תעשי הכל כדי להאמין בעצמך ותשדרי את זה- כי זה באמת מה שהוא רוצה.
אותך.
כל ההבדלים הם לא הענין.
לאהבה יש כח עצום.
רק צריך להאמין שזה אפשרי. שבפנים היא קיימת.

נכון שלמצוא נושאי שיחה זה מאולץ.
אבל נשמע לי שאתם צריכים שמשהו יפגיש אתכם עם מה שאתם רוצים להיות יחד. משהו שיתן לכם אמון שזה אפשרי. שאתם יכולים.

בנוסף למה שכתבו כבר היתי ממליצה ללכת יחד לסדנא או לקורס קצר שמענין אתכם.
אפילו למשהו עם הידיים-קדרות למשל.
או משהו יותר רעיוני.
זה יצור ביניכם מפגש מסוג אחר ויתן ללב אמון שאפשר גם אחרת.

ואפשר!
אפשר הכל!
בעז''ה.
קושי זוגירפואה זוגית

את מתארת כאב וקושי רב ומעלה תהיות לגבי הקשר. 

היות שהתחתנתם ואהבתם זה את זו, יש סיכוי טוב שהקשר ביניכם יכל להיות מוצלח וטוב. 

לעתים צריך ללמוד דברים והניסיון האישי אינו מספק. 

ממליצה לך לפנות לייעוץ אישי - זוגי לפני שאת מתייעצת. לפעמים כלים פשוטים בתחום התקשורת וההתנהלות הזוגית יכולים לעזור מאוד. בהצלחה!

מאוד חשוב שתבדקי עם עצמךהדסדס

האם יכול להיות שההרגשה שלך עם עצמך (כפי שתיארת את עצמך כ"פשוטה" ביחס אליו) היא היא הגורמת לך לחשוב שאת לא מעניינת אותו וכו'.

הרי ידוע שגברים מטבעם יותר משוחחים טכנית מאשר "שיחות נפש"- גם כאשר הם אוהבים את האישה שלהם .

והרבה פעמים הם לא יודעים להביע את התעניינותם ורגשותיהם במחוות כגון מתנות וכו'.

האם יכול להיות שאת בטעות מקשרת את זה לכך שהוא לא מתעניין בך כי הוא 'איש העולם הגדול' וכו'?

 

הרי הרבה פעמים ,דוקא גבר שהוא כזה מחוספס ומפותח בתחום העבודה, מחפש את הבית הנעים ואישה יציבה ותומכת,ולא מחפש משהי מחוספסת ו'אשת העולם הגדול' כמוהו.

 

יש לי הרגשה שיכול להיות שאולי את פתחת רגשי נחיתות כלשהם לידו ,ולכן את מפרשת כך גם את התייחסותו אלייך?

בבקשה תבדקי את זה עם עצמך, כי ממש ממש חבל.

אל תתפרקי...סוף סוף!

תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב - את אשתו!

 

אין אדם בעולם שמעניין אותו יותר ממך!

 

אין אדם בעולם חשוב לו יותר ממך!!!!

 

יש לו רק אשה אחת וזאת את, אין סיכוי שאת לא הדבר הכי חשוב לו.

 

עכשיו יש לך 2 אפשרויות:

 

1. לשאול בשיא הפשטות - מה בא לך לעשות היום?

 

2. להחליט מה בא לו לעשות היום ולקוות שאת קולעת לטעמו.

 

3. לכתוב לו מכתב יפה ומתוק - רצוי בורוד עם לבבות. ולפרט כמה שאת אוהבת אותו. בלי שום תלונה, בלי שום בעיה, ושלא יהיה ארוך מדי. סביר להניח שהוא יחשוב שזה תינוקי, אבל ליבו יימס אחרי כמה כאלו.

 

את האשה - את חייבת להציל את הקשר הזה. אם הוא כזה שתקן אל תצפי שזה יבוא ממנו כי יכול להיות שזה לא יבוא.

 

את יכולה להכין את הבית עם נרות, להניח לו שוקולד מתוק על הכרית, לכתוב לו בכל מקום "אני אוהבת אותך"

 

אחרי כמה ימים / שבועות הוא יישבר ואו שיעריך את זה או שיחשוב שאת תינוקת - בכל אופן הוא יגיב.

 

ואז תגידי "מה נראה לך? אתה בעלי! אני לא אוותר עליך בחיים!!!! אם זאת לא הדרך תגיד לי מה הדרך כי אני מתכוונת להילחם על שלום בית בכל מחיר!!! בבית הזה תהיה אההב אחווה דיצה ורינה!!!"

 

את יכולה גם לשים על המקרר תמונה מהחתונה,

 

תמונה של הילד אם יש לכם,

 

וכו'.

 

העיקר להסביר לו שאת לא מוותרת !

 

הוא יעריך את זה.

 

מה לא לעשות?:

 

1. לא להאשים אותו גם כשאת יודעת שהוא אשם (הוא יודע את זה גם בלעדייך)

 

2. לא להעיר לו על כלום (תאמיני לי שהוא מרגיש דפוק כשהוא לא מתנהג כמו שצריך)

 

3. לא לרמוז אפילו בהבעת פנים שהוא הביא אתכם למה שאתם...

 

4. לא לבקש ממנו לבוא מוקדם! תגרמי לו שכל כך כיף בבית

 

שגם אם הוא חוזר באמצע הלילה גמור מעייפות - כל מה שבא לו זה רק אותך!

 

זה ייקח זמן,

 

אבל זה אפשרי.

 

 

 

עיצה אחרונה - תקחי אותו לרב שלכם, או למדריך חתנים שלו,

 

שינער אותו קצת

 

 

 

בהצלחה!!!!!!

 

אל תוותרי ! יש לך רק בעל אחד!!!!

 

 

תקשיבי להם ^^^ בהצלחה רבה!!חיותא

 

שלום רבסתם פה

האמת שקשה מאוד לענות על שאלתך צריך להכיר מבפנים את הקשר אבל בכל זאת לפי מה שאת מתארת אני אנסה, קודם כל שתדעי תמיד בזוגיות יש את האחד היותר דומיננטי ששומר על הקשר במקרה הזה כנראה זו את, כך שאין לך מה להרגיש רע עם זה, אצלינו  (אני ואשתי)למשל אני מרגיש שאני שומר על הקשר אנחנו נשואים כ9 שנים ואני חושב אולי אפילו בטוח שלולא הרבה דברים שעשיתי היינו גרושים מזמן,

נראה לי שאת צריכה מצידך ליצור עניין בעבודה שלו, להתעניין במה שהוא עושה אולי אפילו לעזור לו בדברים שאת יכולה, כמו כן במשך היום לשלוח לו סמסים כמו מתגעגעת וכו' דברים שמחממים את הלב (עשיתי את זה עם אשתי אפילו שהיא רשמה לי שאני צבוע וסתם אומר המשכתי זה עזר) למשוך אותו אלייך בדברים שאשה מושכת גבר, תעשי לו דברים שיהיה לו כיף שהוא ירצה להיות איתך, זה קשה בהתחלה אתה מרגיש בודד במערכה לא תמיד מקבל את תשומת הלב חזרה אבל זה משתלם לדעתי לנסות, את ארוחות הערב שהוא אוכל תאכלי איתו יחד אפילו שאת עסוקה באותו זמן וכו' וכו' שבי איתו תשאלי איך עבר היום מה קרה בעבודה תשמעי אותו תנסי את להתעניין בו, ספרי לו על הילדים דברים מיוחדים שעשו דברים שקרו איתם אל תספרי לו את השיחות שעשית עם החברות שלך זה לא מעניין שום גבר, אני מקווה שתצליחי לשקם את הנישואים כי זה הדבר הכי חשוב תכלס שיש לנו בחיים .

מקווה שעזרתי קצת, ד"א לא לפסול ייעוץ זוגי כמובן לשים לב את מי בוחרים לייעוץ, זה עזר להרבה זוגות

תרגישי נוח לפנות גם בפרטי

מה עם גירושין ?יוניאל

כולם נותנים עצות של זוגיות וכו' זה לא עובד עובדה ניסיתם אני אומר שבלי נס לא ישתנה כלום בינתיים את אשתו ואם הילדים שלו והוא מרוויח הרבה כסף תשמחי במה שיש ואל תתני לו לבגוד אם זה מגיע למצב כזה לא יהיה שייך להמשיך את הקשר 

יכול להיות שאת לא ברמה האינטלקטואלית שלו ולכן השיחות שלכם לא מעניינות מצד שני תחומי העניין שלכם לא דומים ולא ייתכן לדרוש ממך ללמוד ולהתפתח בכיונים הנפשיים שלו העצה תעבדי על עצמך בכיוונים שלך ! ותהיי אישה יותר טובה ומוצלחת בדברים המעניינים אותך פשוט מאוד אם זה במידות בבישולים בחינוך במשמעת בהכל ! 

ואז בעלך גם אם זה לא דברים שמתאימים לו הוא יעריך אותך על זה שאת אישה טובה בדרך שלך וממילא יאהב אותך !( סה"כ הוא בחר בך לאשתו וא אם ילדיו הוא לא יכול לזרוק אותך לא נראה לי שאתם פשוט לא זוג והתחתנתם בטעות ... אם כי עצם זה שהתחתנם בגיל צעיר יכול לצערי להוות את המשוואה הבאה - התחתנתם בגלל ששניכם רציתם חתונה בגיל צעיר ותו לא ובאמת אינכם זוג נא לגשת לרבנות עד כאן לבינתיים 

בהצלחה שום דבר לא אבוד ( גם אם אני ישלח אתכם ךרב לאו או הרב יוסף זה לא אבוד זה להתחיל את החיים אם אדם אחר 

 

מנקודת מבט אמונית ראוי לך לשוב בתשובה ( גם בלי חטאים התקרבות לה'=חזרה בתשובה ) ולהתפלל רבות לקב"ה שינחה אותך בדרך עיצה טובה ויצליח את כל דרכייך גם שלא ע"פ דרך הטבע ושייתן חינך בעיני בעלך וכו' וכו' ללמוד דברים שמתאימים לנשים .......

פה- את כתבת שיש לך בעל תומך ...יוניאל

 

 

 

ממש מבינה לליבך, מודה לקב"ה ששלח לי בעל מבין ותומך ומעודד. כמו שאמרו קודמותי ואני ממש מרגישה את זה תפילות, תפילות ושוב תפילות, יש רק משיהו אחד שמחליט ואני מאמינה שכשיגיע הזה המתאים זה יקרה.

 

תהי חזקה, ותעשי את ההשתדלות שלך, והקב"ה יעשה את שלו.

 

שנתבשר כולנו בבשורות טובות.

תעמידי את עצמך על הרגליים ותחייכישלומיתז

איך את מרגישה בשאר תחומי חייך?

האם את מבואסת גם בשאר התחומים?

לפעמים כשאנחנו נמצאים בבאסה או בדכדוך אנחנו נוטים לראות את העולם כשחור. ולכן גם כשבעלך לא אומר לך שהוא לא אוהב אותך את מרגישה כאילו הוא לא...

האם יש משהו שאת עושה בשביל עצמך? שמשמח אותך? (חוג/ הליכה/ קורס וכו'..)

לדעתי הדבר הראשון הוא לגרום לעצמך אייכשהו להיות יותר שמחה! (ואולי גם ללכת לטיפול שיעזור לך ויחזק אותך..)

ברגע שתהיי יותר שמחה וחיונית את תענייני יותר את בעלך וגם אולי תראי את כל המציאות בצורה אחרת, חיובית יותר.

דבר שני, האם את מוכנה לעשות למענו הכל? ולאהוב אותו בכל מחיר?

אני הולכת להגיד משהו מהפכני... שהוא הפוך על הפוך...

לדעתי את צריכה לתת לו את ההרגשה שאת לא בכיס הקטן שלו ולגרום לו להבין שהוא צריך להתאמץ ולחזר אחרייך כדי לזכות לאהבתך. את לא מוכנה לעשות למענו הכככלל. הוא גם צריך לעשות דברים למענך! ברגע שהוא מרגיש שתאהבי אותו בכל מחיר- הוא מרגיש שאין לו למה להתאמץ או להראות לך את אהבתו. ככה זה גברים- הם צריכים להרגיש קושי בהשגת המטרה. הם צריכים שיתנו להם את ההזדמנות לחזר...

בניגוד לקשר עם הורים או ילדים- שהוא לא ניתן לבחירה

הקשר בין בני זוג הוא בבחירה. זה הקושי הגדול וזה העוצמה הגדולה. תשתמשי בזה. תגרמי לכם להרגיש שהקשר שלכם הוא לא מובן מאליו ושאתם צריכים לבחור בו ושיש דברים שאת לא תקבלי בכל מחיר...

בהצלחה נשמה!

תהיי חזקה!

 

מסכימה בהחלט!osnatt

מצטרפת לדעתה של שלומיתז..

גם אני חושבת (מניסיון) שגברים צריכים להרגיש מחזרים, זה מאתגר אותם ומרגש אותם

אבל מה, זה קצת קשה לעשות את זה מאולץ (בתור האישה) ולכן כדי שזה יהיה אמיתי את צריכה באמת להתעסק יותר בדברים שאת אוהבת שהם לאו דווקא קשורים אליו (לצאת עם חברות, קניות, משפחה - וכל מה שעושה לך טוב) ושיראה שאת שמחה וטוב לך, ואז ממילא הוא יתקרב.

בכלל - גברים אוהבים נשים שמחות, ברגע שהם רואים שהאישה מידי "שמה עליהם" מה שנקרא - הם נחנקים (כאילו מה - אתם לא יכולים פשוט לתת יותר תשומת לב? אבל ככה הם בנויים מסתבר..)

 

זו דעתי בעניין...

 

לא מסכים עם מה שכתבתן..ד.

ה"ניתוח" הזה בשם "גברים" - הוא מסוכן מאד לדעתי:

 

"גברים צריכים להרגיש מחזרים, זה מאתגר אותם ומרגש אותם"...

 

"ברגע שהם רואים שהאישה מידי "שמה עליהם" מה שנקרא - הם נחנקים"...

 

ואצל הקודמת: " לדעתי את צריכה לתת לו את ההרגשה שאת לא בכיס הקטן שלו ולגרום לו להבין שהוא צריך להתאמץ ולחזר אחרייך כדי לזכות לאהבתך" (משפט הרסני לדעתי).

 

"ככה זה גברים- הם צריכים להרגיש קושי בהשגת המטרה. הם צריכים שיתנו להם את ההזדמנות לחזר"...

 

 

 

מאיפה לקחתן את זה?.. אני לא מסכים עם המשפטים הללו. וחוששני שאשה ש"תיזהר" לא להתייחס יפה מידי אל בעלה ולא לאהוב מידי, כדי ש"יחזר", עלולה אח"כ לא להבין פתאום מאיפה זה נחת עליה..

נשים שמנסות ליצור לבעליהן "אתגר" ו"קושי" להשיגן - עלולות לדעתי לחוש זמן-מה שכאילו זה "הולך", כי הוא מתאפק, עד שבסוף יימאס לו...

 

מה שנכון הוא, שבאמת צריכה להשתדל להיות שמחה מצד עצמה, להתעודד, בלי גאוה ויצירת מרחקים מלאכותיים; וגם נכון שהיחס צריך הדדיות והשקעה, משני הכיוונים. וצריך לדבר. ולדבר מתוך אמון שיש רצון טוב בסיסי, ושהבעל לא מודע בדיוק לאיך אשתו מרגישה - כמו שגם היא לא מודעת לאיך הוא תופס את המצב.

את צודק, אבל הכל עניין של ניסוח והסתכלותosnatt

מובן שלא התכוונתי שהאישה צריכה לפגוע (ח"ו) בבעלה - ברור שלא!

התכוונתי לדבר אחד בלבד: שהאישה לא צריכה להיות תלויה בבעלה, והמצב רוח והשמחת חיים לא צריכים להיות רק ממנו.

ונשים - בדר"כ כך פועלות, וזה (לדעתי, מניסיוני) הרסני.

כי האישה "מחפשת" את בעלה ומוצאת ממה להיפגע על ימין ועל שמאל, ועושה "פרצופים" וכו' - כי הוא בזכוכית מגדלת אצלה.

וברגע - כמו שכתבת - שהיא שמחה מצד עצמה - זה רק עושה טוב לקשר.

 

וזה גם להפך (אבל נראה לי שיותר נפוץ מצב שהאישה תלויה בבעלה, למרות שזה לא בהכרח)

 

קשר בריא הוא לא תלות

 

וזה נראה לי גם מה שאתה התכוונת

ואני חייבת להוסיף - שהמשפט ששלומיתז כתבה בנושא -osnatt

כל כך חזק, אם חושבים עליו לעומק..

עם מה שהבהרת בהודעה שלפני זו - אני מסכים..ד.

אבל המשפט של "שלומית ז" שציטטתי הוא לדעתי לא "חזק", אלא ממש הרסני. אוי ואבוי למי שתסתכל כך.

 

אני מפנה שימת הלב למשהו שכתבה ימימה מזרחי, אע"פ שאני לא בהכרח מסכים עם כל מה שכתבה שם, אבל זה בכיוון הפוך מהמשפט הנ"ל...

 

לא מוצא את הקישור בדיוק. אבל זה היה כאן בערוץ לפני כמה ימים, "המרָצה" לאשה לחזר אחר בעלה... על אף שאיש דרכו לחזר..

 

העובדה שהיא תעמוד על הרגליים ותחייך - סותרת?osnatt

חיזור מתוך חיוך יותר מתקבל מחיזור עם דמעות... (של תחנונים, לא התרגשות..)

הרי לא על זה דיברתי...ד.

אלא על הניתוח של ה"גברים", שלה...

 

שהוא סותר לחלוטין.

בעיני זה לא משפט הרסני אלא- מהפכני כמו שאמרתי..שלומיתז

ככה עולמנו בנוי. לא סתם הקב"ה ניסר בין אדם לחווה למרות שזה היה משהו מאוד הרסני. אולם, עם כל "ההרסניות" שבזה, רק כך מתאפשרת מציאות של הולדה בעולם. של יצירה. של חיבור אמיתי מתוך בחירה. העובדה שהקשר בין בעל ואישה אינו "גב לגב" היא מצד אחד הרסנית כיוון שהיא לא ניצחית/ ברורה מאליה/ בלתי ניתנת לערעור אבל מצד שני רק כך זה מאפשר את הבחירה אחד בשני ואת החיבוא העמוק והאמיתי.

כמו שאדם צריך להגיד לעצמו מצד אחד "אנוכי עפר ואפר" ומצד שני "אין העולם נברא אלא בשבילי"(משפט הרסני)

האישה והגבר צריכים להגיד לעצמם את שתי האמרות ביחד, בנשימה אחת:

1. אני אוהבת אותו ללא גבולות 

2. אני אוהבת אותו אבל לא בכל מחיר

 

אם היא תמיד רק תהיה בעמדה נפשית של "אני אוהבת אותו ללא גבול" ולא משנה מה הוא יעשה לה או איך היא תרגיש זו תהיה מציאות של "גב לגב" וזה לא יהיה מתוך בחירה אמיתית ומתוך הבאה של עצמה לתוך הקשר מבחירה וזה גם ימנע חיבור יותר גדול ועמוק שלהם. 

אם היא תהיה בשתי האמירות ביחד- זה יאפשר לה להיות בתוך הקשר, בתור עצמה. זה יאפשר לבעלה לראות אותה, את האישה שלו, את המיוחדות שלה, זה יעשה לו חשק להתאהב בה ולעשות אותה שלו

 

זה דברים עמוקים מאוד מאוד לדעתי שצריך לקחת נשימה ולהתבונן על העומק שלהם לפני שעונים וחושבים בצורה הרגילה והפשוטה. זו דעתי.

המון בהצלחה! שתרבה אהבה בבתי ישראל!

הרסני לחלוטין.ד.

ו"פראי" לגמרי... ("ככה זה גברים"...  יש לך טעות חמורה - ואני מקוה שאינך הולכת "להסביר" לי שאת יודעת מה זה גברים יותר ממני.. ומי שמסבירה בשם ה"בחירה", צריכה להבין שאנשים זה לא איזה "יצור אינסטינקטיבי" בלבד..)

 

ומספיק לתלות כל סגנון חמור ב"סתרי תורה". לפני תורה אפילו כפשוטה, יש דברים בסיסיים. מי שכותבת: "את צריכה לתת לו את ההרגשה שאת לא בכיס הקטן שלו".. ו:"ככה זה גברים- הם צריכים להרגיש קושי בהשגת המטרה" ועוד - זה לא "עמוק" ולא "סתרי תורה, אלא בוטה והרסני.

 

לפעמים לוקחים מידות בעייתיות שיש בעולם, ו"מלבישים" אותם על עניינים שבנסתר. אח"כ מתפלאים למה זה לא הולך...

 

את אינך הקב"ה לפני ה"נסירה" - ונא לא להשוות בין סיגנון דברייך שבהודעתך הקודמת, לבין מעשה בראשית, כאילו "גם זו הריסה"..

אנחנו כבר בעולם שנברא, והסיגנון בו כתבת מקודם, הוא מרחיק ומשניא ומקרר - ואינו מקרב, שזה דבר שמצריך עדינות ובנין.

 

 

אם היית מייעצת לה שתגרום בעדינות גם לבעלה "לחזר אחריה" - זה ענין אחר, וגם לא צריך בשבילו דווקא כל מיני ציטוטים מ"נסתר", כביכול. אלו דברים מאד פשוטים שמספיק הבנה ותחושה ישרה בשבילם.

 

כאן לא דובר על אשה שטוענת שבעלה, חלילה, "מתעלל" בה, והיא "אוהבת אותו בל מחיר", שאז לעיתים יש מקום לסיוגים, בשכל.

 

וסתם אשה שצריכה להזכיר לעצמה כל הזמן "אני לא אוהבת אותו בכל מחיר".. היא לדעתי אשה אומללה, ואומלל בעלה.

 

זה, אגב, דבר קלאסי כשקופצים להדריך ישירות מתוך "סתרי תורה", טרם בשלות מתאימה, שהדברים עלולים להיעשות "רובוטיים" במידת-מה לפחות, ולעקר בריאות נורמלית.  ולא פלא שבהודעה הקודמת, יצאו הדברים ה"עיוניים" שרצית לומר פה, בסיגנון שיצאו; וגם בתוך ההודעה הזו השתרבבו סגנונות כאלה.

 

ואין לכך כל קשר לזה שע"י שה' הפריד את האיש מהאשה, יש אפשרות לבנות קשר בבחירה ולחבר את כחות הרגש וההכרה העמוקים אליו.  לחשוב "אני לא בכיס הקטן שלו", "אני לא אוהבת אותו בכל מחיר" - סתם כ"נורמה" - זה בדיוק ההיפך מלבנות קשר. גם אם בדמיון "מסדרים" לפי זה את דברי חז"ל העמוקים, וגם את ה"פסיכולוגיה" כביכול  של הגבר...  הדברים הללו עדינים בהרבה, ובדרך אחרת לגמרי.  

 

ואוי לה לאשה, שבשביל להרגיש את "עצמה" חייבת להזכיר לעצמה שאינה "אוהבת את בעלה בכל מחיר"..

 

ולכתוב: "זה דברים עמוקים מאוד מאוד לדעתי שצריך לקחת נשימה ולהתבונן על העומק שלהם לפני שעונים וחושבים בצורה הרגילה והפשוטה", זה גם בעייתי...  את באמת חושבת שזו פעם ראשונה שנגלה "רז הנסירה" בעולם, ועד כה כולם חושבים בצורה "רגילה ופשוטה"?.. ואת באמת חושבת שהצורה "הרגילה (אצל מי?) והפשוטה" היא כ"כ שטחית?.. אז לא. ה"גרעין" שבדברים, אינו חידוש. הצורה שאת חשבת ליישם אותו, היא הבעייתית.

 

הסיגנון בו כתבת מקודם אינו דבר שצריך "לקחת נשימה" לפני שעונים עליו, לדעתי. ההיפך, צריך לדחותו מייד, לפני שייכנס משהו ממנו אל הנפש. ואינו מרבה "אהבה בבתי ישראל" אלא בדיוק ההיפך.

 

וזה אינו סותר לכך שבוודאי אחרי שאיש ואשה נישאו ונתקשרו בנשמתם בעומק המציאות, הם צריכים הדדית - בבחירה ובאהבה, בעדינות ובהתחשבות, בהערכה הדדית ובחוכמת-ביטויה - להוציא לפועל את החיבור הפנימי הזה ולגלותו בעולם.

אני חושבת אחרתשלומיתז

אני לא אמרתי חס וחלילה לעשות את הדברים הללו בדורסניות או בגסות רוח. ניתן להיות בעמדה נפשית כזו גם בעדינות רבה מאוד ומתוך אהבה גדולה מאוד, כאמור.

אני לא חושבת שרק אישה שמגיעה למקום קיצוני של התעללות צריכה להיות בעמדה נפשית כזו. אני חושבת שכל אישה וגם גבר צריכים להיות במקום הזה.

אתה יכול לא להסכים איתי. אני חושבת שזה כן מקרב. ואני לא חושבת שזה לא הופך אנשים לאומללים אלא למאושרים. העובדה שאני יכולה לבחור בבעלי האהוב בכל פעם מחדש לא מתוך מחיקה עצמית אלא מתוך העצמה עצמית (אין מה לעשות, צריך שניים בשביל קשר) היא מיוחדת ועוצמתית מאוד.

אני יודעת שאני הייתי בעבר במקום דומה של הכותבת והשיטה הזו (שהיא רחבה הרבה יותר ממה שכתבתי פה ולא אני זו שהמציאה אותה והיא מגיעה מאנשים יראי שמיים) מאוד חיזקה אותי, עודדה אותי, הפריחה אותי מחדש והעצימה את הקשר שלי עם בעלי.

אתה יכול לא להסכים איתי. בעיני יש כאן אמת גדולה ועוצמתית.

בכל מקרה, הייתי שמחה אם היית מגיב בצורה קצת יותר נעימה. אנחנו אנשים בוגרים ואין סיבה שנדבר על דברים בצורה לא בוגרת.

 

 

שלומיתז וosnattז'וז'ואיתאחרונה

אני מצטרפת לדעתכן ומחזקת אותה.

מסכימה מאד עם הגישה הזו (למרות שצריך לדעת להיות מאד זהירים איתה כי אם לא מבינים אותה כראוי היא עלולה להפחיד או אפילו ח"ו להזיק).

 

ביצת עין יקרה, התסכול שלך זועק לשמים!

אני לא יודעת אם זו הנקודה, אם זה לא הכיוון תתעלמי ממה שכתבתי אם זה כן, אולי זה יוכל לעזור קצת:

 

קראתי פעם משהו יפה על זוגיות:

יש כאלו שמאמינים ש 1+1=1, ז"א - 1 איש + 1 אישה = ישות אחת. עולם אחד. מיזוג טוטאלי של שניהם יחד. 

יש כאלו שמאמינים ש 1+1=2, שזה אומר שאיש + אישה = 2 עולמות שונים, 2 ישויות נפרדות לחלוטין. 

ויש כאלו (ואני בתוכםמוציא לשון) שמאמינים ש 1+1=3. ז"א: איש + אישה = עולם שלו, עולם שלה, ועולם משותף.

 

אולי בעלך חי בצורה כזו, בנוסחה השלישית. יש לו את העולם שלו בנוסף לעולם שלכם המשותף.

הוא איש העולם הגדול, אמרת. יש לו חיים משל עצמו, עבודה, חברים...

אבל אולי את לא רואה את הדברים כמוהו... ואולי חסר לך קצת העולם שלך, בלי קשר לבעלך, לבית, לילדים (אם יש).

 

לכן אני מאד מזדהה עם מה שכתבו מעלי שלומית ואסנת - תנסי ליצור לך גם עולם משל עצמך. תעשירי את עצמך.

ברגע שהוא יראה שמצב הרוח שלך לא תלוי רק בו, שיש לך עניין בחיים גם אם הוא לא משתף אותך, אולי הוא יתעורר פתאום. תמיד עושה חשק להיות ליד אנשים מלאים ועשירים (לא בכסף), וגם לך בתור אישה אני בטוחה שזה יעשה טוב....

את לא חייבת להיות סלב פתאום, או להצליח במשהו מטורף. פשוט להתמלא ממשהו שאת אוהבת ועושה לך טוב.

שבעלך יחזור הביתה לאישה עם חיוך.

או שיחזור הביתה כדי ויראה שאת בדיוק הולכת לחוג או לשיעור ולא רק יושבת ומחכה שהוא יתייחס אלייך סוף-סוף.

שכשתדברי עם בעלך השיחות יוכלו לקבל מפנה מפתיע על דברים חדשים שלמדת או גילית או חווית.

 

מתוקה, לפני שאת (אם את) מחליטה לשים לזה סוף, תנסי כמה כיוונים...

אם זו בעיה שניתן לפתור אותה בהתנהלות מסוימת, אז חבל לגמור ככה נישואין..

אבל אם לא, ואת מנסה כל כיוון אפשרי (כולל ייעוץ לפי דעתי, אפילו לא זוגי, תתחילי עם משהו אישי בשבילך, העצמה, קאוצ'ינג.. זה יכול לעשות לך טוב..) אז ב"ה אנחנו יהודים. לא נוצרים קטולים.

ולחיות באומללות זו ההחלטה הכי פחות נכונה...

אז קחי זאת לתשומת ליבך יקירתי!

והלוואי שהשכינה כבר תבוא ותצטופף בינכם!! 

מפורקתמנחם חפץ

שלום ביצת עין

אינני חושב [לפי מה שתיארת] שאת יכולה לפטור בעיה זאת ביניכם יחד, מה גם שצריך לעשות אבחון והערכה בשאר נושאי הזוגיות, לכן עצתי היא לפנות ליעוץ זוגי.

בדבר הגירושין זה תמיד אופציה ודוקא בגלל זה לא כדאי למהר בכיוון זה, מה גם שצריך קודם לעשות הכל, אבל הכל, בכדי שהנישואין יחזיקו מעמד

אגב אינך צריכה להיבהל מעצמך מכך שאת חושבת על גירושין, [זה קורה להרבה נשים בפרט בזמן כעס] מה שאומר שאינך צריכה לקחת זאת כ"כ ברצינות

הפער בינכם - יכול להיות שזה מסע חייכםzugorgil

נשמע שקיים פער בינכם, לפי מה שאת אומרת, הפער הוא שבעלך כלכך איש של חוץ שכאשר הוא מגיע לאינטראקציה עם תכנים של עולמות פנימיים של הבית האינטימי, קשה לו שם. השיעמום זה סממפטום של זרות שלו ביחס לעולמו האינטימי, הוא אפילו אינו מודע לצורך הבסיסי באינטימיות רגשית (אינטמיות רגשית היא צורך, לפחות כמו מזון).

אצלך כנאה הפוך, העולם האינטימי שלך ברור, קיים, את שרוייה שם ומשם שואבת את כוחך, מובן לך , שאי אפשר בלי אינטמיות רגשית-נפשית ואת מתוסכלת שהוא לא מבקש את זה. העולם החיצוני פחות דומיננטי אצלך.

 

זה הפער. כמובן שזה שהתחתנתם בא ללמד את שניכם איך לבנות את העולם שהשני חזק בו, כמובן שזה ניתן לגישור ואף יכול להפוך לאתגר של שניכם ולהפוך את הקושי לאתגר מפרה , לסיפור חייכם שירחיב את האשיות של שניכם.

 

אפשר לפנות אלי באישי לפירוט בעניין

 

בהצלחה

 

מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןoo

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

האמת?עוד מעט פסח

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.


רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.


דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג


ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לא מכירה כתובעוד מעט פסח
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
יעזור לך לדעת שהילדים חוזרים למסגרות ביום ראשון?רוני 1234
זה לא וודאי. ותלוי בכל מיני דבריםיעל מהדרום

לק"י


אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לא כולם חוזרים כנראה5+אחרונה
גם אם יחזירו, לא בכל המוסדות קיים מרחב מוגן ולא בכל מקום יחזירו. צריך להערך לזה. 
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה לצביעהאדם פרו+

משהאחרונה
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אפשר להשקיע ולמצוא דירה קרובה. אפשר בתשלום ויש הרבאיציק אברג'ל
רעיוןחיוך2019אחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוג

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook


עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
לשאול בחוות באיזור אולי5+אחרונה
לבעלי החוות יש קבוצות ווצאפ
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אולי יעניין אותך