מפורקת לרסיסים...ביצת עין

אני לא יודעת אם זה הפורום, כי אנחנו כבר לא ממש זוג טרי...

לא כ"כ יודעת מאיפה להתחיל אבל מעולם לא ליקקנו דבש בחיינו , אבל אני מרגישה שהמצב רק הולך ומתדרדר.

התחתנו צעירים יחסית ויתכן שפה הטעות.

בעלי מאוד איש העולם הגדול ומאוד משופשף בעבודה, היא ממלאת לו המון, ואני בסגנון הרבה יותר פשוט.

אומנם שנינו מאותה עדה אבל יש משהו מאוד שונה במנטליות. ואני מרגישה שאין לו כלל ענין בי. שהוא לא צריך את אותי.

אנחנו יוצאים אז הוא "כאילו" משועמם, השיחה לא מספיק מעניינת אותו.

ביום רגיל הוא גמור מהעבודה, מגיע הבית אפילו לא תמיד אוכל ארוחת ערב ומיד הולך לישון.

אני מרגישה בתוך כל מעגל החיים הזה בדידות נוראית.

הוא לא באמת מתעניין, הוא סגור בד' אמות שלו והעבודה. וזהו.

 

אולי באמת זה לא מתאים, זה לא זה, אולי באמת יש מקום לשים לזה סוף? בוכה

אני באמת אוהבת אותו אבל אני מרגישה שזה לא הדדי, למרות שהוא אומר את זה.

 

אין לי כל כך את מי לשתף, אז מקווה שאני במקום הנכון.

 

אולי ....b.n

אולי כדאי ללכת ליעוץ זוגי??

או לפתוח איתו שיחה הכי כנה למה המצב ככה מן הסתם גם הוא מרגיש ככה...יכול להיות יש משבר או קרה משהו...

 

לשוחח!משיח עכשיו!

לשוחח ביחד על כוס קפה, להסביר את תחושותייך .

 

הייתי מציעה לבעלך לחזור הבייתה בשעה מוקדמת יותר... או לקבוע ערב פנוי בשבוע שמזמינים בייביסיטר ויוצאים ביחד.

קודם כל,ד.

הפורום פה זה לא רק ל"נשואים טריים" - למרות שמו המרמז אולי על ההתחדשות הראויה תמיד..

 

לגבי הענין - נראה שהצעד הראשון צריך להיות לבקש ממנו שתפנו זמן לשוחח - ולדבר על זה בנחת.

 

הרבה פעמים, האחד כלל אינו רואה/מודע למה שהשני. חווים אחרת את הדברים ומפרשים אותם אחרת.

 

אל תחשבי על עצמך דברים רעים;תסתכלי בעין טובה ובוודאי תמצאי גם בך דברים "מעניינים" על אף "הסיגנון הפשוט"..

 

את צריכה לדבר איתו, להסביר לו את המצוקה שאת חשה; לא להאשים - להסביר את המשמעות מבחינתך ומבחינת בנין ה"ביחד" של שניכם.

 

לבקש שתחשבו על רעיונות איך לשפר את זה. אולי לימוד של משהו ביחד, אולי זמנים קבועים בשבוע שהוא חוזר קצת מוקדם יותר ויוצאים ברעננות. כשיש זמן קבוע מראש - אז לפעמים גם צפים נשואים לדבר שיכולים להיות ענין לשניכם. את יכולה להתענין כשמשוחחים מה קורה בעבודה שלו; אם זה "עולמו" - אז התענינות בעולמו יכולה להיות טובה לו ולהמשיך אח"כ  שיחה הדדית, כולל אמירה מפורשת: עכשיו חשוב לי שתתענין קצת במה שאני רוצה לשתף...

 

לבנות את ה"ביחד" מחדש, בהתענינות הדדית.  כדאי לענ"ד קודם למצות את הדרך הנ"ל, לבנות בתוך עצמכם. אם לא יספיק אפשר לבקש אותו שתלכו לייעוץ עם מישהו שיוכל לעזור בענין. שוב - ללא "טענות והאשמות", מתוך כבוד, פשוט כדי  שיציע אולי דרך להגביר את ההתענינות והשיתוף ההדדיים.

 

ו"לשים לזה סוף" - זה לא צעד-בקלות. גם אין ביטוח שה"בדידות" אח"כ תהיה טובה יותר. קודם כל לנסות מהלך בונה באמון אמיתי שאפשר, ברוח טובה, בשמחה, באמון בך, באמון בו, באמונה בקב"ה שייענה לתפילתך.

 

בהצלחה רבה.

ניסינו... לשוואביצת עין

תודה על העצות גם את אלו ניסינו.

אני כבר ממש על סף ייאוש, ניסינו את כל הדברים הנ"ל.

וההגעה בערבים גם היא לא יכולה להיות משהו קבוע כי זאת עבודה דינמית. (למרות תחנוני החוזרים ונישנים).

אני מרגישה שזה רק מציק לי ולא זה לא אכפת, כשישבנו ודיברנו הוא טען שאפשר ליצור ענין,

אבל זה דרך החיים למצוא נושאי שיחה?

זה השיגרה, זה היומיום זה הילדים.

אני ממש לא מבינה איך, צריך לחפש נושא בשביל למצוא על מה לדבר??? מה אנחנו זרים??? יותר מעשור ועדיין צריך לחפש???

אני כבר לא יודעת מה לחשוב.

רוצה להוסיף שפעם הוא עוד איכשהוא היה מתייחס קונה דברים ליומולדת, חושב...

היום...גם זה לא.עצוב

 

ניסיתם ייעוץ?ד.
יואו נשמה מתוקה..אקונהמטטה

בא לי לבכות בשבילך!

 

 

אין לי כ"כ עיצות...

 

רק לתת לך חיבוק!נשיקה

 

אל תוותרי!! זה נשמע שפעם היה לכם טוב ביחד!

 

את האישה בבית, את העיקר! סומכת עליך שאת יודעת מה לעשות ולמי לפנות כדי להציל את העסק..

 

וסומכת עליך שגם תעשי הכל בשביל הילדים..!!

 

בהצלחה מותק!

כואב לשמועבת 30

רוצה להוסיף שנשמע שלא רק לך כואב.

ההתנהגות שלו, לפי מה שכתבת, מעידה על מצוקה כלשהיא שלו.

גבר צריך את הבית ,את אשתו. אם הוא מתיחס לבית כאל משהו טכני- אוכל, מיטה, וכד', אז כנראה שגם לו משהו כואב, גם אם אולי הוא לא מוכן להודות בזה.הוא צריך את התמיכה שלך, את ההערכה שלך, לא יתכן שהוא מקבל הכל מהעבודה שלו.

 

נשמע ששניכם כואבים, גם אם ברמת מודעות שונה.

אין לי עצות, רק מאחלת מעומק הלב שתהיה סיעתא דשמיא והרבה כוח לעבור את המשוכה ולהיולד מחדש, זוג אוהב ומחובר.

 

אגב, לגבי נושאי השיחה. לדעתי דווקא כן, כדאי ליזום נושאי שיחה אחרים, לאו דווקא שקשורים ליומיום.

למשל, ללמוד ביחד פעם בשבוע, זה פותח את הראש והלב לדברים שמעל ליומיום ויכולים לחבר אתכם מעבר ליומיום.

 

או אם יוצאים- אז לא רק לבית קפה אלא למקום שנותן גירוי חיצוני לשיחה- מוזיאון מענין או כל מרכז מבקרים אחר, טיול בהדרכה טובה, ואפילו גן חיות...

 

^^^ מזה בדיוק מגיע התסכול שליביצת עין

מהידיעה שהמצוקה שלו נובעת המ"פער" לכאורה שיש ביננו כמו שכבר כתבתי, איש העולם הגדול.

ואני פחות בקטעים האלה.

לכן אני באמת חושבת שזה לא בטוח שזה ענין שיש מה לנסות וליצור נושאי שיחה, זה לטווח של יום יומיים חודש חצי שנה אבל לא עד בכלל.

 

בוכהבוכהבוכה

 

 

בלי לדון על המקרה הספציפי,ד.

אך בעקירון - לדעתי זה כלל וכלל לא נכון.

 

מאז ומעולם היה האיש יותר "איש העולם הגדול" והאשה יותר בבית. נכון שהיום השתנו כמה דברים, אבל עקרונית זה אומר שיש "משותף" גם אם העיסוק הוא בתחומים שונים. זה "בחוץ" וזו "בפנים".

 

ההתענינות, למשל, אחד בעולמו של השני, לא כי זה "עולמי", אלא כי זה האדם ומה שעובר עליו חשוב לי - היא "נושא משותף" הרבה מעבר לפרטיו (הרצי"ה זצ"ל ראה אצל תלמידים "שירי רחל", שאל אותם, מה זה? אמרו לו - זה לא יענין את הרב.. אמר להם: כל מה שמענין אתכם - מענין אותי).

 

בנין המשפחה, הילדים, חוויותיהם וחינוכם - שייך לשני ההורים. 

 

עצם עבודת המידות הזו - להתענין זה בזה, לצאת מהעוגה הצרה שלי בלבד, וליצור קשר סביב האיכפתיות העמוקה מהזולת, משמחתו ומאבו, מה שמגביר את האהבה - שייך ומשותף לשניכם. משפחה זה לא "סימפוזיון" לאנשי אותה פקולטה בלבד..

אני רוצה לומר לך משהו מהלבזהר הרקיע
'ונהי אנחנו בעיננו כחגבים וכן היינו בעיניהם.''

תנסי לעשות הכל כדי לא לראות כך את עצמך. כי כשאת מאמינה לזה את נותנת לזה כח ואז הוא גם מרגיש את זה.

זה נשמע שידעתם ימים יפים.
הוא בחר בך! רצה אותך. את מי שאת. זה לא בטעות. הוא צריך את מה שיש לך להביא. גם אם זה שונה ממנו. את חיבת להאמין בזה. להזכיר לעצמך כמה יש בך לתת.כמה את מיוחדת.
תצאי למסע של לגלות את עצמך. להתחבר לטוב שלך .
ולתת לו נוכחות.
אל תתעסקי עם מה הוא חושב עליך ומה חסר לו בך.
פשוט תעשי הכל כדי להאמין בעצמך ותשדרי את זה- כי זה באמת מה שהוא רוצה.
אותך.
כל ההבדלים הם לא הענין.
לאהבה יש כח עצום.
רק צריך להאמין שזה אפשרי. שבפנים היא קיימת.

נכון שלמצוא נושאי שיחה זה מאולץ.
אבל נשמע לי שאתם צריכים שמשהו יפגיש אתכם עם מה שאתם רוצים להיות יחד. משהו שיתן לכם אמון שזה אפשרי. שאתם יכולים.

בנוסף למה שכתבו כבר היתי ממליצה ללכת יחד לסדנא או לקורס קצר שמענין אתכם.
אפילו למשהו עם הידיים-קדרות למשל.
או משהו יותר רעיוני.
זה יצור ביניכם מפגש מסוג אחר ויתן ללב אמון שאפשר גם אחרת.

ואפשר!
אפשר הכל!
בעז''ה.
קושי זוגירפואה זוגית

את מתארת כאב וקושי רב ומעלה תהיות לגבי הקשר. 

היות שהתחתנתם ואהבתם זה את זו, יש סיכוי טוב שהקשר ביניכם יכל להיות מוצלח וטוב. 

לעתים צריך ללמוד דברים והניסיון האישי אינו מספק. 

ממליצה לך לפנות לייעוץ אישי - זוגי לפני שאת מתייעצת. לפעמים כלים פשוטים בתחום התקשורת וההתנהלות הזוגית יכולים לעזור מאוד. בהצלחה!

מאוד חשוב שתבדקי עם עצמךהדסדס

האם יכול להיות שההרגשה שלך עם עצמך (כפי שתיארת את עצמך כ"פשוטה" ביחס אליו) היא היא הגורמת לך לחשוב שאת לא מעניינת אותו וכו'.

הרי ידוע שגברים מטבעם יותר משוחחים טכנית מאשר "שיחות נפש"- גם כאשר הם אוהבים את האישה שלהם .

והרבה פעמים הם לא יודעים להביע את התעניינותם ורגשותיהם במחוות כגון מתנות וכו'.

האם יכול להיות שאת בטעות מקשרת את זה לכך שהוא לא מתעניין בך כי הוא 'איש העולם הגדול' וכו'?

 

הרי הרבה פעמים ,דוקא גבר שהוא כזה מחוספס ומפותח בתחום העבודה, מחפש את הבית הנעים ואישה יציבה ותומכת,ולא מחפש משהי מחוספסת ו'אשת העולם הגדול' כמוהו.

 

יש לי הרגשה שיכול להיות שאולי את פתחת רגשי נחיתות כלשהם לידו ,ולכן את מפרשת כך גם את התייחסותו אלייך?

בבקשה תבדקי את זה עם עצמך, כי ממש ממש חבל.

אל תתפרקי...סוף סוף!

תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב - את אשתו!

 

אין אדם בעולם שמעניין אותו יותר ממך!

 

אין אדם בעולם חשוב לו יותר ממך!!!!

 

יש לו רק אשה אחת וזאת את, אין סיכוי שאת לא הדבר הכי חשוב לו.

 

עכשיו יש לך 2 אפשרויות:

 

1. לשאול בשיא הפשטות - מה בא לך לעשות היום?

 

2. להחליט מה בא לו לעשות היום ולקוות שאת קולעת לטעמו.

 

3. לכתוב לו מכתב יפה ומתוק - רצוי בורוד עם לבבות. ולפרט כמה שאת אוהבת אותו. בלי שום תלונה, בלי שום בעיה, ושלא יהיה ארוך מדי. סביר להניח שהוא יחשוב שזה תינוקי, אבל ליבו יימס אחרי כמה כאלו.

 

את האשה - את חייבת להציל את הקשר הזה. אם הוא כזה שתקן אל תצפי שזה יבוא ממנו כי יכול להיות שזה לא יבוא.

 

את יכולה להכין את הבית עם נרות, להניח לו שוקולד מתוק על הכרית, לכתוב לו בכל מקום "אני אוהבת אותך"

 

אחרי כמה ימים / שבועות הוא יישבר ואו שיעריך את זה או שיחשוב שאת תינוקת - בכל אופן הוא יגיב.

 

ואז תגידי "מה נראה לך? אתה בעלי! אני לא אוותר עליך בחיים!!!! אם זאת לא הדרך תגיד לי מה הדרך כי אני מתכוונת להילחם על שלום בית בכל מחיר!!! בבית הזה תהיה אההב אחווה דיצה ורינה!!!"

 

את יכולה גם לשים על המקרר תמונה מהחתונה,

 

תמונה של הילד אם יש לכם,

 

וכו'.

 

העיקר להסביר לו שאת לא מוותרת !

 

הוא יעריך את זה.

 

מה לא לעשות?:

 

1. לא להאשים אותו גם כשאת יודעת שהוא אשם (הוא יודע את זה גם בלעדייך)

 

2. לא להעיר לו על כלום (תאמיני לי שהוא מרגיש דפוק כשהוא לא מתנהג כמו שצריך)

 

3. לא לרמוז אפילו בהבעת פנים שהוא הביא אתכם למה שאתם...

 

4. לא לבקש ממנו לבוא מוקדם! תגרמי לו שכל כך כיף בבית

 

שגם אם הוא חוזר באמצע הלילה גמור מעייפות - כל מה שבא לו זה רק אותך!

 

זה ייקח זמן,

 

אבל זה אפשרי.

 

 

 

עיצה אחרונה - תקחי אותו לרב שלכם, או למדריך חתנים שלו,

 

שינער אותו קצת

 

 

 

בהצלחה!!!!!!

 

אל תוותרי ! יש לך רק בעל אחד!!!!

 

 

תקשיבי להם ^^^ בהצלחה רבה!!חיותא

 

שלום רבסתם פה

האמת שקשה מאוד לענות על שאלתך צריך להכיר מבפנים את הקשר אבל בכל זאת לפי מה שאת מתארת אני אנסה, קודם כל שתדעי תמיד בזוגיות יש את האחד היותר דומיננטי ששומר על הקשר במקרה הזה כנראה זו את, כך שאין לך מה להרגיש רע עם זה, אצלינו  (אני ואשתי)למשל אני מרגיש שאני שומר על הקשר אנחנו נשואים כ9 שנים ואני חושב אולי אפילו בטוח שלולא הרבה דברים שעשיתי היינו גרושים מזמן,

נראה לי שאת צריכה מצידך ליצור עניין בעבודה שלו, להתעניין במה שהוא עושה אולי אפילו לעזור לו בדברים שאת יכולה, כמו כן במשך היום לשלוח לו סמסים כמו מתגעגעת וכו' דברים שמחממים את הלב (עשיתי את זה עם אשתי אפילו שהיא רשמה לי שאני צבוע וסתם אומר המשכתי זה עזר) למשוך אותו אלייך בדברים שאשה מושכת גבר, תעשי לו דברים שיהיה לו כיף שהוא ירצה להיות איתך, זה קשה בהתחלה אתה מרגיש בודד במערכה לא תמיד מקבל את תשומת הלב חזרה אבל זה משתלם לדעתי לנסות, את ארוחות הערב שהוא אוכל תאכלי איתו יחד אפילו שאת עסוקה באותו זמן וכו' וכו' שבי איתו תשאלי איך עבר היום מה קרה בעבודה תשמעי אותו תנסי את להתעניין בו, ספרי לו על הילדים דברים מיוחדים שעשו דברים שקרו איתם אל תספרי לו את השיחות שעשית עם החברות שלך זה לא מעניין שום גבר, אני מקווה שתצליחי לשקם את הנישואים כי זה הדבר הכי חשוב תכלס שיש לנו בחיים .

מקווה שעזרתי קצת, ד"א לא לפסול ייעוץ זוגי כמובן לשים לב את מי בוחרים לייעוץ, זה עזר להרבה זוגות

תרגישי נוח לפנות גם בפרטי

מה עם גירושין ?יוניאל

כולם נותנים עצות של זוגיות וכו' זה לא עובד עובדה ניסיתם אני אומר שבלי נס לא ישתנה כלום בינתיים את אשתו ואם הילדים שלו והוא מרוויח הרבה כסף תשמחי במה שיש ואל תתני לו לבגוד אם זה מגיע למצב כזה לא יהיה שייך להמשיך את הקשר 

יכול להיות שאת לא ברמה האינטלקטואלית שלו ולכן השיחות שלכם לא מעניינות מצד שני תחומי העניין שלכם לא דומים ולא ייתכן לדרוש ממך ללמוד ולהתפתח בכיונים הנפשיים שלו העצה תעבדי על עצמך בכיוונים שלך ! ותהיי אישה יותר טובה ומוצלחת בדברים המעניינים אותך פשוט מאוד אם זה במידות בבישולים בחינוך במשמעת בהכל ! 

ואז בעלך גם אם זה לא דברים שמתאימים לו הוא יעריך אותך על זה שאת אישה טובה בדרך שלך וממילא יאהב אותך !( סה"כ הוא בחר בך לאשתו וא אם ילדיו הוא לא יכול לזרוק אותך לא נראה לי שאתם פשוט לא זוג והתחתנתם בטעות ... אם כי עצם זה שהתחתנם בגיל צעיר יכול לצערי להוות את המשוואה הבאה - התחתנתם בגלל ששניכם רציתם חתונה בגיל צעיר ותו לא ובאמת אינכם זוג נא לגשת לרבנות עד כאן לבינתיים 

בהצלחה שום דבר לא אבוד ( גם אם אני ישלח אתכם ךרב לאו או הרב יוסף זה לא אבוד זה להתחיל את החיים אם אדם אחר 

 

מנקודת מבט אמונית ראוי לך לשוב בתשובה ( גם בלי חטאים התקרבות לה'=חזרה בתשובה ) ולהתפלל רבות לקב"ה שינחה אותך בדרך עיצה טובה ויצליח את כל דרכייך גם שלא ע"פ דרך הטבע ושייתן חינך בעיני בעלך וכו' וכו' ללמוד דברים שמתאימים לנשים .......

פה- את כתבת שיש לך בעל תומך ...יוניאל

 

 

 

ממש מבינה לליבך, מודה לקב"ה ששלח לי בעל מבין ותומך ומעודד. כמו שאמרו קודמותי ואני ממש מרגישה את זה תפילות, תפילות ושוב תפילות, יש רק משיהו אחד שמחליט ואני מאמינה שכשיגיע הזה המתאים זה יקרה.

 

תהי חזקה, ותעשי את ההשתדלות שלך, והקב"ה יעשה את שלו.

 

שנתבשר כולנו בבשורות טובות.

תעמידי את עצמך על הרגליים ותחייכישלומיתז

איך את מרגישה בשאר תחומי חייך?

האם את מבואסת גם בשאר התחומים?

לפעמים כשאנחנו נמצאים בבאסה או בדכדוך אנחנו נוטים לראות את העולם כשחור. ולכן גם כשבעלך לא אומר לך שהוא לא אוהב אותך את מרגישה כאילו הוא לא...

האם יש משהו שאת עושה בשביל עצמך? שמשמח אותך? (חוג/ הליכה/ קורס וכו'..)

לדעתי הדבר הראשון הוא לגרום לעצמך אייכשהו להיות יותר שמחה! (ואולי גם ללכת לטיפול שיעזור לך ויחזק אותך..)

ברגע שתהיי יותר שמחה וחיונית את תענייני יותר את בעלך וגם אולי תראי את כל המציאות בצורה אחרת, חיובית יותר.

דבר שני, האם את מוכנה לעשות למענו הכל? ולאהוב אותו בכל מחיר?

אני הולכת להגיד משהו מהפכני... שהוא הפוך על הפוך...

לדעתי את צריכה לתת לו את ההרגשה שאת לא בכיס הקטן שלו ולגרום לו להבין שהוא צריך להתאמץ ולחזר אחרייך כדי לזכות לאהבתך. את לא מוכנה לעשות למענו הכככלל. הוא גם צריך לעשות דברים למענך! ברגע שהוא מרגיש שתאהבי אותו בכל מחיר- הוא מרגיש שאין לו למה להתאמץ או להראות לך את אהבתו. ככה זה גברים- הם צריכים להרגיש קושי בהשגת המטרה. הם צריכים שיתנו להם את ההזדמנות לחזר...

בניגוד לקשר עם הורים או ילדים- שהוא לא ניתן לבחירה

הקשר בין בני זוג הוא בבחירה. זה הקושי הגדול וזה העוצמה הגדולה. תשתמשי בזה. תגרמי לכם להרגיש שהקשר שלכם הוא לא מובן מאליו ושאתם צריכים לבחור בו ושיש דברים שאת לא תקבלי בכל מחיר...

בהצלחה נשמה!

תהיי חזקה!

 

מסכימה בהחלט!osnatt

מצטרפת לדעתה של שלומיתז..

גם אני חושבת (מניסיון) שגברים צריכים להרגיש מחזרים, זה מאתגר אותם ומרגש אותם

אבל מה, זה קצת קשה לעשות את זה מאולץ (בתור האישה) ולכן כדי שזה יהיה אמיתי את צריכה באמת להתעסק יותר בדברים שאת אוהבת שהם לאו דווקא קשורים אליו (לצאת עם חברות, קניות, משפחה - וכל מה שעושה לך טוב) ושיראה שאת שמחה וטוב לך, ואז ממילא הוא יתקרב.

בכלל - גברים אוהבים נשים שמחות, ברגע שהם רואים שהאישה מידי "שמה עליהם" מה שנקרא - הם נחנקים (כאילו מה - אתם לא יכולים פשוט לתת יותר תשומת לב? אבל ככה הם בנויים מסתבר..)

 

זו דעתי בעניין...

 

לא מסכים עם מה שכתבתן..ד.

ה"ניתוח" הזה בשם "גברים" - הוא מסוכן מאד לדעתי:

 

"גברים צריכים להרגיש מחזרים, זה מאתגר אותם ומרגש אותם"...

 

"ברגע שהם רואים שהאישה מידי "שמה עליהם" מה שנקרא - הם נחנקים"...

 

ואצל הקודמת: " לדעתי את צריכה לתת לו את ההרגשה שאת לא בכיס הקטן שלו ולגרום לו להבין שהוא צריך להתאמץ ולחזר אחרייך כדי לזכות לאהבתך" (משפט הרסני לדעתי).

 

"ככה זה גברים- הם צריכים להרגיש קושי בהשגת המטרה. הם צריכים שיתנו להם את ההזדמנות לחזר"...

 

 

 

מאיפה לקחתן את זה?.. אני לא מסכים עם המשפטים הללו. וחוששני שאשה ש"תיזהר" לא להתייחס יפה מידי אל בעלה ולא לאהוב מידי, כדי ש"יחזר", עלולה אח"כ לא להבין פתאום מאיפה זה נחת עליה..

נשים שמנסות ליצור לבעליהן "אתגר" ו"קושי" להשיגן - עלולות לדעתי לחוש זמן-מה שכאילו זה "הולך", כי הוא מתאפק, עד שבסוף יימאס לו...

 

מה שנכון הוא, שבאמת צריכה להשתדל להיות שמחה מצד עצמה, להתעודד, בלי גאוה ויצירת מרחקים מלאכותיים; וגם נכון שהיחס צריך הדדיות והשקעה, משני הכיוונים. וצריך לדבר. ולדבר מתוך אמון שיש רצון טוב בסיסי, ושהבעל לא מודע בדיוק לאיך אשתו מרגישה - כמו שגם היא לא מודעת לאיך הוא תופס את המצב.

את צודק, אבל הכל עניין של ניסוח והסתכלותosnatt

מובן שלא התכוונתי שהאישה צריכה לפגוע (ח"ו) בבעלה - ברור שלא!

התכוונתי לדבר אחד בלבד: שהאישה לא צריכה להיות תלויה בבעלה, והמצב רוח והשמחת חיים לא צריכים להיות רק ממנו.

ונשים - בדר"כ כך פועלות, וזה (לדעתי, מניסיוני) הרסני.

כי האישה "מחפשת" את בעלה ומוצאת ממה להיפגע על ימין ועל שמאל, ועושה "פרצופים" וכו' - כי הוא בזכוכית מגדלת אצלה.

וברגע - כמו שכתבת - שהיא שמחה מצד עצמה - זה רק עושה טוב לקשר.

 

וזה גם להפך (אבל נראה לי שיותר נפוץ מצב שהאישה תלויה בבעלה, למרות שזה לא בהכרח)

 

קשר בריא הוא לא תלות

 

וזה נראה לי גם מה שאתה התכוונת

ואני חייבת להוסיף - שהמשפט ששלומיתז כתבה בנושא -osnatt

כל כך חזק, אם חושבים עליו לעומק..

עם מה שהבהרת בהודעה שלפני זו - אני מסכים..ד.

אבל המשפט של "שלומית ז" שציטטתי הוא לדעתי לא "חזק", אלא ממש הרסני. אוי ואבוי למי שתסתכל כך.

 

אני מפנה שימת הלב למשהו שכתבה ימימה מזרחי, אע"פ שאני לא בהכרח מסכים עם כל מה שכתבה שם, אבל זה בכיוון הפוך מהמשפט הנ"ל...

 

לא מוצא את הקישור בדיוק. אבל זה היה כאן בערוץ לפני כמה ימים, "המרָצה" לאשה לחזר אחר בעלה... על אף שאיש דרכו לחזר..

 

העובדה שהיא תעמוד על הרגליים ותחייך - סותרת?osnatt

חיזור מתוך חיוך יותר מתקבל מחיזור עם דמעות... (של תחנונים, לא התרגשות..)

הרי לא על זה דיברתי...ד.

אלא על הניתוח של ה"גברים", שלה...

 

שהוא סותר לחלוטין.

בעיני זה לא משפט הרסני אלא- מהפכני כמו שאמרתי..שלומיתז

ככה עולמנו בנוי. לא סתם הקב"ה ניסר בין אדם לחווה למרות שזה היה משהו מאוד הרסני. אולם, עם כל "ההרסניות" שבזה, רק כך מתאפשרת מציאות של הולדה בעולם. של יצירה. של חיבור אמיתי מתוך בחירה. העובדה שהקשר בין בעל ואישה אינו "גב לגב" היא מצד אחד הרסנית כיוון שהיא לא ניצחית/ ברורה מאליה/ בלתי ניתנת לערעור אבל מצד שני רק כך זה מאפשר את הבחירה אחד בשני ואת החיבוא העמוק והאמיתי.

כמו שאדם צריך להגיד לעצמו מצד אחד "אנוכי עפר ואפר" ומצד שני "אין העולם נברא אלא בשבילי"(משפט הרסני)

האישה והגבר צריכים להגיד לעצמם את שתי האמרות ביחד, בנשימה אחת:

1. אני אוהבת אותו ללא גבולות 

2. אני אוהבת אותו אבל לא בכל מחיר

 

אם היא תמיד רק תהיה בעמדה נפשית של "אני אוהבת אותו ללא גבול" ולא משנה מה הוא יעשה לה או איך היא תרגיש זו תהיה מציאות של "גב לגב" וזה לא יהיה מתוך בחירה אמיתית ומתוך הבאה של עצמה לתוך הקשר מבחירה וזה גם ימנע חיבור יותר גדול ועמוק שלהם. 

אם היא תהיה בשתי האמירות ביחד- זה יאפשר לה להיות בתוך הקשר, בתור עצמה. זה יאפשר לבעלה לראות אותה, את האישה שלו, את המיוחדות שלה, זה יעשה לו חשק להתאהב בה ולעשות אותה שלו

 

זה דברים עמוקים מאוד מאוד לדעתי שצריך לקחת נשימה ולהתבונן על העומק שלהם לפני שעונים וחושבים בצורה הרגילה והפשוטה. זו דעתי.

המון בהצלחה! שתרבה אהבה בבתי ישראל!

הרסני לחלוטין.ד.

ו"פראי" לגמרי... ("ככה זה גברים"...  יש לך טעות חמורה - ואני מקוה שאינך הולכת "להסביר" לי שאת יודעת מה זה גברים יותר ממני.. ומי שמסבירה בשם ה"בחירה", צריכה להבין שאנשים זה לא איזה "יצור אינסטינקטיבי" בלבד..)

 

ומספיק לתלות כל סגנון חמור ב"סתרי תורה". לפני תורה אפילו כפשוטה, יש דברים בסיסיים. מי שכותבת: "את צריכה לתת לו את ההרגשה שאת לא בכיס הקטן שלו".. ו:"ככה זה גברים- הם צריכים להרגיש קושי בהשגת המטרה" ועוד - זה לא "עמוק" ולא "סתרי תורה, אלא בוטה והרסני.

 

לפעמים לוקחים מידות בעייתיות שיש בעולם, ו"מלבישים" אותם על עניינים שבנסתר. אח"כ מתפלאים למה זה לא הולך...

 

את אינך הקב"ה לפני ה"נסירה" - ונא לא להשוות בין סיגנון דברייך שבהודעתך הקודמת, לבין מעשה בראשית, כאילו "גם זו הריסה"..

אנחנו כבר בעולם שנברא, והסיגנון בו כתבת מקודם, הוא מרחיק ומשניא ומקרר - ואינו מקרב, שזה דבר שמצריך עדינות ובנין.

 

 

אם היית מייעצת לה שתגרום בעדינות גם לבעלה "לחזר אחריה" - זה ענין אחר, וגם לא צריך בשבילו דווקא כל מיני ציטוטים מ"נסתר", כביכול. אלו דברים מאד פשוטים שמספיק הבנה ותחושה ישרה בשבילם.

 

כאן לא דובר על אשה שטוענת שבעלה, חלילה, "מתעלל" בה, והיא "אוהבת אותו בל מחיר", שאז לעיתים יש מקום לסיוגים, בשכל.

 

וסתם אשה שצריכה להזכיר לעצמה כל הזמן "אני לא אוהבת אותו בכל מחיר".. היא לדעתי אשה אומללה, ואומלל בעלה.

 

זה, אגב, דבר קלאסי כשקופצים להדריך ישירות מתוך "סתרי תורה", טרם בשלות מתאימה, שהדברים עלולים להיעשות "רובוטיים" במידת-מה לפחות, ולעקר בריאות נורמלית.  ולא פלא שבהודעה הקודמת, יצאו הדברים ה"עיוניים" שרצית לומר פה, בסיגנון שיצאו; וגם בתוך ההודעה הזו השתרבבו סגנונות כאלה.

 

ואין לכך כל קשר לזה שע"י שה' הפריד את האיש מהאשה, יש אפשרות לבנות קשר בבחירה ולחבר את כחות הרגש וההכרה העמוקים אליו.  לחשוב "אני לא בכיס הקטן שלו", "אני לא אוהבת אותו בכל מחיר" - סתם כ"נורמה" - זה בדיוק ההיפך מלבנות קשר. גם אם בדמיון "מסדרים" לפי זה את דברי חז"ל העמוקים, וגם את ה"פסיכולוגיה" כביכול  של הגבר...  הדברים הללו עדינים בהרבה, ובדרך אחרת לגמרי.  

 

ואוי לה לאשה, שבשביל להרגיש את "עצמה" חייבת להזכיר לעצמה שאינה "אוהבת את בעלה בכל מחיר"..

 

ולכתוב: "זה דברים עמוקים מאוד מאוד לדעתי שצריך לקחת נשימה ולהתבונן על העומק שלהם לפני שעונים וחושבים בצורה הרגילה והפשוטה", זה גם בעייתי...  את באמת חושבת שזו פעם ראשונה שנגלה "רז הנסירה" בעולם, ועד כה כולם חושבים בצורה "רגילה ופשוטה"?.. ואת באמת חושבת שהצורה "הרגילה (אצל מי?) והפשוטה" היא כ"כ שטחית?.. אז לא. ה"גרעין" שבדברים, אינו חידוש. הצורה שאת חשבת ליישם אותו, היא הבעייתית.

 

הסיגנון בו כתבת מקודם אינו דבר שצריך "לקחת נשימה" לפני שעונים עליו, לדעתי. ההיפך, צריך לדחותו מייד, לפני שייכנס משהו ממנו אל הנפש. ואינו מרבה "אהבה בבתי ישראל" אלא בדיוק ההיפך.

 

וזה אינו סותר לכך שבוודאי אחרי שאיש ואשה נישאו ונתקשרו בנשמתם בעומק המציאות, הם צריכים הדדית - בבחירה ובאהבה, בעדינות ובהתחשבות, בהערכה הדדית ובחוכמת-ביטויה - להוציא לפועל את החיבור הפנימי הזה ולגלותו בעולם.

אני חושבת אחרתשלומיתז

אני לא אמרתי חס וחלילה לעשות את הדברים הללו בדורסניות או בגסות רוח. ניתן להיות בעמדה נפשית כזו גם בעדינות רבה מאוד ומתוך אהבה גדולה מאוד, כאמור.

אני לא חושבת שרק אישה שמגיעה למקום קיצוני של התעללות צריכה להיות בעמדה נפשית כזו. אני חושבת שכל אישה וגם גבר צריכים להיות במקום הזה.

אתה יכול לא להסכים איתי. אני חושבת שזה כן מקרב. ואני לא חושבת שזה לא הופך אנשים לאומללים אלא למאושרים. העובדה שאני יכולה לבחור בבעלי האהוב בכל פעם מחדש לא מתוך מחיקה עצמית אלא מתוך העצמה עצמית (אין מה לעשות, צריך שניים בשביל קשר) היא מיוחדת ועוצמתית מאוד.

אני יודעת שאני הייתי בעבר במקום דומה של הכותבת והשיטה הזו (שהיא רחבה הרבה יותר ממה שכתבתי פה ולא אני זו שהמציאה אותה והיא מגיעה מאנשים יראי שמיים) מאוד חיזקה אותי, עודדה אותי, הפריחה אותי מחדש והעצימה את הקשר שלי עם בעלי.

אתה יכול לא להסכים איתי. בעיני יש כאן אמת גדולה ועוצמתית.

בכל מקרה, הייתי שמחה אם היית מגיב בצורה קצת יותר נעימה. אנחנו אנשים בוגרים ואין סיבה שנדבר על דברים בצורה לא בוגרת.

 

 

שלומיתז וosnattז'וז'ואיתאחרונה

אני מצטרפת לדעתכן ומחזקת אותה.

מסכימה מאד עם הגישה הזו (למרות שצריך לדעת להיות מאד זהירים איתה כי אם לא מבינים אותה כראוי היא עלולה להפחיד או אפילו ח"ו להזיק).

 

ביצת עין יקרה, התסכול שלך זועק לשמים!

אני לא יודעת אם זו הנקודה, אם זה לא הכיוון תתעלמי ממה שכתבתי אם זה כן, אולי זה יוכל לעזור קצת:

 

קראתי פעם משהו יפה על זוגיות:

יש כאלו שמאמינים ש 1+1=1, ז"א - 1 איש + 1 אישה = ישות אחת. עולם אחד. מיזוג טוטאלי של שניהם יחד. 

יש כאלו שמאמינים ש 1+1=2, שזה אומר שאיש + אישה = 2 עולמות שונים, 2 ישויות נפרדות לחלוטין. 

ויש כאלו (ואני בתוכםמוציא לשון) שמאמינים ש 1+1=3. ז"א: איש + אישה = עולם שלו, עולם שלה, ועולם משותף.

 

אולי בעלך חי בצורה כזו, בנוסחה השלישית. יש לו את העולם שלו בנוסף לעולם שלכם המשותף.

הוא איש העולם הגדול, אמרת. יש לו חיים משל עצמו, עבודה, חברים...

אבל אולי את לא רואה את הדברים כמוהו... ואולי חסר לך קצת העולם שלך, בלי קשר לבעלך, לבית, לילדים (אם יש).

 

לכן אני מאד מזדהה עם מה שכתבו מעלי שלומית ואסנת - תנסי ליצור לך גם עולם משל עצמך. תעשירי את עצמך.

ברגע שהוא יראה שמצב הרוח שלך לא תלוי רק בו, שיש לך עניין בחיים גם אם הוא לא משתף אותך, אולי הוא יתעורר פתאום. תמיד עושה חשק להיות ליד אנשים מלאים ועשירים (לא בכסף), וגם לך בתור אישה אני בטוחה שזה יעשה טוב....

את לא חייבת להיות סלב פתאום, או להצליח במשהו מטורף. פשוט להתמלא ממשהו שאת אוהבת ועושה לך טוב.

שבעלך יחזור הביתה לאישה עם חיוך.

או שיחזור הביתה כדי ויראה שאת בדיוק הולכת לחוג או לשיעור ולא רק יושבת ומחכה שהוא יתייחס אלייך סוף-סוף.

שכשתדברי עם בעלך השיחות יוכלו לקבל מפנה מפתיע על דברים חדשים שלמדת או גילית או חווית.

 

מתוקה, לפני שאת (אם את) מחליטה לשים לזה סוף, תנסי כמה כיוונים...

אם זו בעיה שניתן לפתור אותה בהתנהלות מסוימת, אז חבל לגמור ככה נישואין..

אבל אם לא, ואת מנסה כל כיוון אפשרי (כולל ייעוץ לפי דעתי, אפילו לא זוגי, תתחילי עם משהו אישי בשבילך, העצמה, קאוצ'ינג.. זה יכול לעשות לך טוב..) אז ב"ה אנחנו יהודים. לא נוצרים קטולים.

ולחיות באומללות זו ההחלטה הכי פחות נכונה...

אז קחי זאת לתשומת ליבך יקירתי!

והלוואי שהשכינה כבר תבוא ותצטופף בינכם!! 

מפורקתמנחם חפץ

שלום ביצת עין

אינני חושב [לפי מה שתיארת] שאת יכולה לפטור בעיה זאת ביניכם יחד, מה גם שצריך לעשות אבחון והערכה בשאר נושאי הזוגיות, לכן עצתי היא לפנות ליעוץ זוגי.

בדבר הגירושין זה תמיד אופציה ודוקא בגלל זה לא כדאי למהר בכיוון זה, מה גם שצריך קודם לעשות הכל, אבל הכל, בכדי שהנישואין יחזיקו מעמד

אגב אינך צריכה להיבהל מעצמך מכך שאת חושבת על גירושין, [זה קורה להרבה נשים בפרט בזמן כעס] מה שאומר שאינך צריכה לקחת זאת כ"כ ברצינות

הפער בינכם - יכול להיות שזה מסע חייכםzugorgil

נשמע שקיים פער בינכם, לפי מה שאת אומרת, הפער הוא שבעלך כלכך איש של חוץ שכאשר הוא מגיע לאינטראקציה עם תכנים של עולמות פנימיים של הבית האינטימי, קשה לו שם. השיעמום זה סממפטום של זרות שלו ביחס לעולמו האינטימי, הוא אפילו אינו מודע לצורך הבסיסי באינטימיות רגשית (אינטמיות רגשית היא צורך, לפחות כמו מזון).

אצלך כנאה הפוך, העולם האינטימי שלך ברור, קיים, את שרוייה שם ומשם שואבת את כוחך, מובן לך , שאי אפשר בלי אינטמיות רגשית-נפשית ואת מתוסכלת שהוא לא מבקש את זה. העולם החיצוני פחות דומיננטי אצלך.

 

זה הפער. כמובן שזה שהתחתנתם בא ללמד את שניכם איך לבנות את העולם שהשני חזק בו, כמובן שזה ניתן לגישור ואף יכול להפוך לאתגר של שניכם ולהפוך את הקושי לאתגר מפרה , לסיפור חייכם שירחיב את האשיות של שניכם.

 

אפשר לפנות אלי באישי לפירוט בעניין

 

בהצלחה

 

נפתרה התעלומהפשוט אני..

כל חורף חוזר לו אותו סיפור,

תעלומה עקשנית, ממש סיוט חמור:

הבכור מתקלח ושר לו שירים,

ואחריו נשארים רק מים קרים.


הדוד דלק שעות, עבד כמו חייל,

ובכל זאת אין לי מים, ממש חבל.

חשבנו: יש תקלה, הדוד חלוד

לא ידענו מה עושה שם הילד החמוד.


פותח את המים החמים בלי בושה,

ומשם מתחילה הדרמה הקשה.

הוא מחכה שהמים יתקררו ויהיו נעימים,

הדוד מתרוקן, הילד שמח בעננים.


רק כשהטמפרטורה “מושלמת”, לא פחות,

הוא מתחיל להתקלח אחרי שהדוד פרש לאנחות.

וכל זה, כן כן, אני לא מדבר שטויות,

במקום לפתוח מראש על טמפרטורות ראויות.


הוא כמובן חמוד ובכלל לא סדיסט,

אך יש מלא הפתעות בגידול ילד אוטיסט.

ננחם את עצמנו שהסיפור עוד לא אבוד,

הרי יש קצבת נכות שמשלמת על הדוד.

נהניתי מאוד מהשיר!מתואמת

(כמובן, לא מהמקרה המתואר...)

בתור אמא לשני אוטיסטים חמודים (השנייה עוד קטנה מכדי להתקלח בעצמה) אני יכולה להזדהות... (גם אם זה לא קורה אצלנו כך בדיוק - ולו רק כי החימום של המים אצלנו עובד על גז, אז אי אפשר לגמור את המים החמים...)

השיר חמוד והתיוג הזה הוא פליטת פהשלג דאשתקד

הילדים המתוקים שלנו (עם קשיים שלהם אבל ממש לא אוטיסטים), מתנהלים בדיוק באותה צורה.

אבל כל עוד הם רבים ביניהם על מי בסדר ומי לא בסדר, שיהנו 😅

הם עושים את זה בלי להבין שאם הם יווסתו נכוןמתואמת

את הברז - הם יקבלו מים נעימים?

כי לפי מה שאני מבינה, זה מה שעבר בראש של הילד של פותח השרשור: הוא פשוט לא הבין שאם הוא מכוון את הברז על המים הכי חמים - הם יישארו חמים כל עוד יש בדוד מים חמים... (לא מדובר פה על מתבגר שנהנה להיות במקלחת שעות סתם ככה...)

תספרי לי את על אוטיסטיםשלג דאשתקדאחרונה
לתומי חשבתי שהאוטיסטים נהנים גם כן לשבת שעתיים במקלחת, כי זו אחלה הזדמנות שלהם להתבודד ולחלום להנאתם...
בבקשה תקראוLibi9999

לפני כמה שנים הייתי במקום של ייאוש.

התחתנתי צעירה ותמימה  עם אדם שפגע בי ורמס אותי יום־יום, מהרגע שנכנסנו לנישואים.

אחרי שנים של פחד והשפלה, הגיע רגע אחד מכריע – תקרית שבה הוא הרים עליי יד.

באותו יום קיבלתי החלטה: אני הולכת, ולא חוזרת.

ועשיתי את זה.

עזבתי עם הילדים שלי ויצאתי לדרך חדשה.

המשפחה תמכה בי, החברות והחברים עטפו אותי, וכולם היו גאים בי – אפילו בני משפחה שלו.

והכי חשוב: אני גאה בעצמי.

עברתי מהחושך אל האור.

הצלתי את עצמי – בזמן.

והצלתי את הילדים שלי.

היום אני במקום אחר לגמרי.

יש לי עסק פרטי, יש לי רישיון, ובעזרת השם יהיה לי גם בית משלי.

ועדיין, כמו לכל מי שעבר טראומה, יש תקופות של נפילות באנרגיה.

אולי זיכרונות, אולי פצעים שהודחקו.

לא מזמן, כשמצאתי את עצמי שוב במצב ירוד, עלו בי תמונות מהעבר:

איך אחרי מכות או יריקות לפנים הוא היה יוצא מהבית,

ואני נשארת לבד בחדר, בוכה,

עם הילדים הקטנים סביבי.

בלי למי לספר, בלי כתף להישען עליה.

ואז נזכרתי איך הייתי מגיעה לכאן, כותבת שרשור,

ואנשים זרים – טובים – היו מגיבים, מחזקים, מרימים אותי מהרצפה.

כי אז באמת לא היה לי עם מי לשתף.

כשקיבלתי את ההחלטה להתגרש, אנשים לא האמינו שאעשה את זה.

זה היה צעד אמיץ, כמעט בלתי נתפס.

והיום אני רוצה לומר תודה.

עברו כמה שנים, אבל תודה על האנושיות, על הטוב, על היד המושטת.

רק לומר: בסוף יש סוף טוב, גם אם הדרך קשה וכואבת.

יש אור גדול בדרך.

תהיי חזקה.

תאמיני בעצמך 

ווווווואאאו, איזו מלכה!!!!!!דיאט ספרייט

לא זוכרת אותך ובטח לא הייתי אז כאן בכלל.

אבל מה שכתבת ומה שעשית- וואו!

אישה מלכה!

תודה שנתת פה השראה לאומץ!

הלוואי שתצליחי בכל מכל כל!

זה נראה שהסיפור הזה מופיע כאן לראשונהשלג דאשתקד

כך שאף אחד לא היה כאן כדי לחזק...

(סליחה שאני מעלה את זה בזהירות, אבל יש סיכוי שאנחנו מתרגשים מיצירה לא מאוד משובחת של ai)

זה נראה אמיןמישהי נשואה
אבל אולי אני לא מומחית לבינה מלאכותית 
מקף עליון, מקף ארוך?יוני.ו.
וואלה מעורר חשד ..מישהי נשואה
עכשיו אני קוראת את זה אחרת
רק הראשוני והמובהקיוני.ו.

התוכן עצמו גם מעלה כמה חשדות. 

בבקשה, תבוא הכותבת ותבדה אותנו.

אלא אם כן היא סופרת במקצועהמישהי נשואה

אבל כן

קראתי שוב

ואכן יש מצב שזה בינה מלאכותית.


והסיכום: תהיי חזקה

תאמיני בעצמך.


קצת לא קשור לכל הטקסט הקודם.


אם המטרה היתה לחזק מישהי

אז למה רק בסוף?


כל הפוסט מדבר על להגיד תודה

ואז בסוף

תהיי חזקה

תאמיני בעצמך

אז למי דיברו ופנו בפוסט הזה?

לאלה שעזרו?

או למי שרוצה לעשות צעד?

את מעליבה את הסופרים במקצועםיוני.ו.
עבר עריכה על ידי יוני.ו. בתאריך ד' בטבת תשפ"ו 21:32

 

(ולעניין: שוב, אולי מבוסס על סיפור אמיתי, ונעזר בבינה מלאכותית, 

וכן כמו שאמר שם, דרושה זהירות. אבל גם מצידנו כסתם אנשים בעולם המשוגע הזה דרושה זהירות. ואצ"ל בפורום אנונימי וכו'.

תבוא הכותבת עם תגובתה והערותיה.)

וואלה עכשיו שמה לב לזהסטודנטית אלופה
ואני דווקא כן טובה ב-ai בדרך כלל.
את כנראה טובה לא רק ב-aiיוני.ו.

אלא בן אדם אמפתי באופן כללי, לכן זה מיד נגע בך.

אבל בתוכן הדברים יש סתירות 180 בין הרישא והסיפא.

האמת שלא הבנתי מ זה מקף עליון מקף ארוךדיאט ספרייט

מה זה?

ובכלל למה שאנשים ימציאו סיפור?

מה יצא להם מזה? 

סימנים מסגירים של a.iבחור עצוב
סימני פיסוק שבד"כ לא משתמשים בהם בכתיבה רגילה וa.i כן.


כמובן שיכול להיות שמדובר גם במישהי אמיתית שנתנה לai לשפץ לה את הכתיבה. 

תודה על ההתייחסותדיאט ספרייט
אכן שאלה טובה: למה שימציאו סיפור?שלג דאשתקד
יש לי מחשבה כלשהי, אבל הייתי דמח קודם לשמוע רעיונות של אחרים
הסברפשוט אני..

מקף עליון הוא מקף שנמצא בחלק העליון של השורה, בשונה ממקף סטנדרטי שנמצא בגובה של אמצע השורה.

למשל מתוך הטקסט שנכתב כאן:

 

יום־יום. 

 

שימי לב שהמקף נמצא ממש בקצה העליון של השורה.

 

מקף ארוך הוא מקף באורך של שני תווים, ולא של תו אחד. למשל מתוך הטקסט שנכתב למעלה:

 

וכולם היו גאים בי – אפילו בני משפחה שלו

וכולם היו גאים בי - אפילו בני משפחה שלו

(לשם השוואה הכנסתי למטה משפט זהה עם מקף רגיל).

 

כלומר הטקסט כאן נכתב בוודאות על ידי AI ולא על ידי הפותחת.

השאלה היחידה היא האם ה-AI המציא את הטקסט מאפס, או שהכותבת כתבה את הטקסט כולו בעצמה ורק ביקשה מה-AI עזרה בניסוח.

 

שאלתי את הצא'טנפשי תערוג

בקיצור כן – אי-אפשר לדעת בוודאות אם הטקסט נכתב בידי אדם או בינה מלאכותית.

אבל אפשר לנתח סבירות.


מה גורם לטקסט להיראות אנושי:


יש בו רצף רגשי אישי מאוד ולא רק מסר כללי.


יש פרטים קונקרטיים ולא “יפים מדי”: יריקות, חדר, ילדים מסביב.


יש שבירות: חזרות, משפטים קצרים, עצירות – לא סגנון “מלוטש”.


אין ניסיון למכור משהו או להעביר מסר שיווקי ברור.


הסיום לא חד או דרמטי מדי – אלא רך, כמעט מהסס.


אלה דברים שבדרך כלל אדם כותב מתוך חוויה, ולא טקסט שנוצר “לפי תבנית”.


מה כן יכול לגרום לאנשים לחשוד ב-AI:


מבנה מאוד ברור: חושך → החלטה → יציאה → אור.


שימוש בביטויים כלליים כמו “מהחושך אל האור”, “יש אור גדול בדרך”.


עברית תקינה וזורמת יחסית לאורך טקסט ארוך.


אבל חשוב להבין:

גם בני אדם כותבים כך, במיוחד בפוסטים של רשתות חברתיות או שרשורי השראה.


השורה התחתונה (הכי חשובה):


אם מישהו היה שואל אותי כעלה, בלי לדעת שום דבר נוסף –

👉 הנטייה היא שזה טקסט אנושי, אולי כזה שעבר עריכה קלה,

אבל לא טקסט “קלאסי” של בינה מלאכותית.


ובאמת חשוב לומר:

גם אם כן הייתה מעורבות של AI בעריכה או ניסוח –

זה לא גורע מהאמת, מהכאב או מהכוח של הסיפור.


אם תרצה, אני יכול:


לנתח האם הטקסט דומה לפוסטים ויראליים מוכרים


להצביע אילו משפטים מרגישים הכי אנושיים


או להפך – אילו שורות היו משתנות אם זה היה AI “טהור”


רק תגיד.

רק אומרת שעורכי לשון (כמוני)מתואמת

גם משתמשים (ומשנים לאחרים) במקף עליון (וגם בסימני פיסוק תקינים).

ספציפית בפורומים אני לא משתמשת במקף עליון כי בטלפון הנייד אין (ומשם לרוב אני גולשת), אבל על שאר כללי הפיסוק והניסוח אני משתדלת להקפיד (כמובן, לא באותה רמה שבה אקפיד בטקסט רשמי).

[מאפיין אחד ששייך רק לבינה המלאכותית הוא מקף מפריד ארוך מדי... ואת זה כבר למדתי לזהות גם בטקסטים שנשלחים אליי לעריכה😏]


אבל מסכימה עם הכותבים פה שסימני הפיסוק הם לא החשד היחיד שמצביע על כך שמדובר פה בבינה מלאכותית...

מתי אמורים להשתמש במקף עליון?דיאט ספרייט
במילים שמחוברות זו לזומתואמת

כמו בדרך-כלל, בכל-זאת, אף-על-פי.

ובעוד מקרים, שלא כאן המקום לפרטם... (המקום לפרטם הוא בלימודי עריכת לשון)

תודה (כבר לא יסתדר לי בגלגולדיאט ספרייט
הזה כנראה 🤣)
בתורה..בחור עצוב
איפה בתורה סימני פיסוק?דיאט ספרייט
בתנ"ך יש מקפים עליוניםמתואמת
אבל השימוש בהם שונה מבעברית המודרנית.
מה עושים בעברית מודרנית עם מקף עליון?הסטורי
הסברתי לעיל לדיאט ספרייט.מתואמת
לא הבנתי, שמת שם מקף רגילהסטורי
היא הסבירה, אך בדוגמאות נאלצה להקלידפ.א.
מקף רגיל, פשוט כיוון שאין במקלדת מקש עם מקף עליון.  


כמו שפ.א. הסביר.מתואמת

(אגב, פ.א. הוא לא שם תקין מבחינת כללי הדקדוק בעברית🤭 בעברית כותבים ראשי תיבות בגרשיים - פ"א - גם קיצור של שם.

אבל טוב, חפרתי מספיק על עברית...)

- אכןפ.א.

אך כמו שברוב השלטים של רחוב אהרון דוד גורדון, על שמו של המנהיג הציוני, כותבים

א.ד. גורדון ולא א"ד גורדון, שהיא הכתיבה התקנית….

(אימצו את אופן הכתיבה בלועזית)

 

 

גם אני בחרתי בצורת איות זו ….

את לא הראשונה את יודעת?משהאחרונה

🔎 רגע של עברית site:inn.co.il – חיפוש Google


@כתר הרימון עשתה את זה בעבר וזה היה מעניין.

יש מקף עליוןבחור עצוב
הוא אומר שמתייחסים לשתי המילים כמילה אחת מבחינת הטעמים. 
קטעמשה

אבל זה נכון שבאמת לא משתלם היום להשקיע בזה היום בגלל שזה נראה כמו AI.

תודה, מענייןדיאט ספרייט
אני לא מומחית AI בכלל 
מחילה, היו כאן לאורך השנים כמה וכמה נשים מוכותהסטורי
שאנחנו בפורום עודדנו ללכת לטיפול, ולהצליח לעזוב את הבעל המכה.


אין לי מושג על הסיפור הספציפי, אבל הדיון הזה שאתם מנהלים כאן, עלול להחליש את הקוראת הסמויה שעכשיו מנסה לאזור כחות ולקום ולצאת.

מסכימה. בין אם מדובר במשתמשת אמיתיתדיאט ספרייט

ובין אם לא.

הכי חשוב שמי שקוראת תדע שנוכל להוות עבורה כאן מרחב ביטחון אישי ונשמח לתת לה כוחות. 

יש עוד משהו חשובשלג דאשתקד

יש סיבה למה פוסטים כאלה נשלחים, יש כאן כל מיני מזימות. אני מכיר אנשים שנפלו וגם יוצא לי לדבר עם כותבים בכל מיני מקומות והם אפילו לא ערים לפחים שטומנים להם.

אז העירנות שלנו מאוד חשובה, וכן, צריך לעורר ולקלקל לאנשי הפישינג!

וואו איזו מדהימה ואמיצה את!!!סטודנטית אלופה

מאחלת לך רק טוב!!🫂❤️

וואו, בהצלחה רבההסטורי
איזו גבורה!זיויק
כל הכבוד! ממש.


יש משהו שמפריע לי ואשמח לשתףאנונימית:)

בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.

היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?

חחחח תודה

מאוד הגיונימקינטה

כשאני הייתי בלימודים ידעתי שלאשתי מאוד מפריע אם אני אשב אחד על אחד עם מישהי ללימודים, ידעתי שאם נגיד קובעים קבוצה גדולה, זה פחות מפריע לה.

לגיטימי לגמרי,

ומישהו הקביל את זה לעבודה שגם שם יהיו פגישות אחד על אחד, אני חושב שבדכ יהיה שוני בין חבר'ה סטודנטים לבין מקומות עבודה. 

עזרת הפורום שוב בעניין רכב 7 מקומותlizi

מישהו מכיר מניסיון ויודע להמליץ בין טיוטה היילנדר לבנם קיה סורנטו

שניהם חצי היברידיים, 7 מקומות

לשימוש עירוני


תודה 🙏 

אשכרה עברו 5 שנים מאז? לא יאומן. עברנו מגפה עולמיתדי שרוט

ומלחמת קיום מאז. יש צורך בעוד אחד כזה? פעם הייתי מצחיק.


 

יאללה בואו נצחק קצת על עצמנו. מקווה שאצליח להעלות חיוך - נשואים טריים

 

עוד אחד דחוף ממשלאחדשה
אמאל'ה הזמן טסססספשוט אני..

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

וואו אני ממש זוכרת את השרשור הזהנגמרו לי השמות
כמה צחקתי, זה באמת ענק! 😂
וואו זה לבכות 🤣🤣אונמר
איך עושים כזה? אם אני רוצה לעשות עליו מילים אחרות.מישהי נשואה
??
גם אני אשמח לדעת אחרי שאת מגלהלחוח
יש כל מיני תוכנות של כתוביותאפרסקהאחרונה
אחריות הורית לוקה בחסרלביטה

מה אפשר לעשות כשהאחריות ההורית של ההורה השני לוקה בחסר?

אסביר,

הוא איש טוב ואבא טוב.

לא משנה המצב בינינו, הוא לא רלוונטי.

מתייחסת רק להתנהגות שלו כהורה.


כשהילדים בבית איתו, יש כאוס.

הוא לא מחזיק. לא מקפיד על דברים שצריכים להיות בשגרה.

הכל מרגיש כמו אווירת עלא באב עלא.

חוזרת למגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילדים חצופים ומשתוללים שצריך פלוגה כדי להרגיע אותם.  


כשהילדים איתי, יש רוגע והרמוניה.

מקפידה איתם על חוקים, סדר, זמנים.

הכל ברוגע ושלווה. אין חיכוכים. כל אחד תופס את הפינה שלו ויש אווירה של קסם בבית.

עד שהוא נכנס הביתה.

הילדים פשוט מריחים את הפשרנות שלו לדעתי.

על הכל הוא מוותר.

מעניש, ומוותר. מאיים. לא מקיים שיח.

עכשיו, כמובן שאני לא מושלמת. אבל מפה ועד הורה שהילדים איתו בכאוס מוחלט יש פער רציני.


פרקטית, להיות הורה 24/7 מבחינתי לא אופציונלי.

אני גם ככה איתם המון שעות לבד. באהבה ושמחה.

ויש לי כמובן דברים שאני מחויבת אליהם מול עצמי.

מעבר לעובדה שאם אתמסר ככה, בוודאות אשחק עד היסוד.


ניסיתי לומר לו, לרמוז, לבקש על דברים ספציפיים.

עדיין הכל נותר על כנו.

מה כן אפשר לעשות? 

מבינה אבלמקלדתי פתח

מה שמתואר לא מבטא חוסר אחריות הורית. לא נשמע שמדובר במשהו מסכן את הילד או חוסר דרגה למשהו בסיסי. בגדים על הרצפה ומגבות מפוזרות? זה אומר שקילח אותם/דאג שיתקלחו?

זה מעצבן בטירוף, אני יודעת וגם אצלינו ככה. אבל לא מעיד על כלום.

לגבי גבולות, גם כאן זה נתון לדיון, אבל לא נשמע משהו אקוטי או חריג. 

ויכוח סוער - אוכל קנוי - בבקשה בבקשה תעזרו לי!זקן ושבע ימים

אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..


בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.


אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..


חזרתי ואמרתי לה  - זה שלי! אני רעב!


ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??


בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה? 

וואלה מפתיעמקינטה

האמת שאני באמת לא חושב שהתגובה שלך טובה,

ואתה גם בטח כבר הבנת את זה,

בתכלס כמו שאמרו לפני זה באמת לא בעיה לבשל, אני מבשל בבית ואשתי כמעט לא מבשלת, אני בד"כ דורג שיהיה לה אוכל מוכן.

וכן לפעמים קופץ לי בראש שבא לי לפעמים שיפנקו אותי באוכל טוב ואני יכול להבין ומאיפה זה בא לך, אבל ויש כאן אבל ללכת ולקנות אוכל, לבוא איתו הביתה, ולצפות שזה יעבור בשלום??

בחייאת לא באמת חשבת חח

פעם הבאה או שתכין אוכל וזה לא מסובך או שתלך לאכול אבל תזמין גם לה חח 

ערב נשים - המלצותתתטליולה

מחפשת המלצה לסדנה לערב נשים בקהילה❤️

לא סדנה יקרה! לא קשירת מטפחות.


תודה!!

אני אוהבת סדנאות יצירה קלותיעל מהדרום
לק"י


מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.


הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

מה זה יקרה?לאחדשה

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

איזה איזור בארץ?סוף טוב

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה


יש לי המלצות..

ערכות של צביעהמקלדתי פתחאחרונה

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.


אולי יעניין אותך