בעזה"י יום ד' לסדר דברים י"ז מנחם אב התשע"ג
שלום וברכה אל ... נ"י
ידוע שרביז"ל הקפיד מאד מאד על דרך ארץ להילדים, ואמר (ספר המדות אות בנים סימן ס"ד) צריך ללמד את התינוק דרך ארץ מנעוריו; ואצל רביז"ל היה העיקר שבכל העיקרים מדת הדרך ארץ, עד כדי כך שהתבטא ואמר "קיסרים ומלכים היו צריכים לשלוח את הילדים שלהם אלי ללמוד דרך ארץ", כי גודל הדרך ארץ שהחדיר רביז"ל אצל אנשיו, זה אי אפשר לתאר ולשער כלל, אף פעם לא דחפו את עצמם אליו לקבל שלום וכו', וכן לא דחפו את עצמם לקבל ממנו שיריים וכו', אלא כולם עברו בתור בדרך ארץ גדול מאד, וכל אחד לקח רק קצת, והשאיר לחבירו, ודבר זה אי אפשר להסביר כלל, איזה גודל דרך ארץ היה אצל רביז"ל, ואת זה הוא החדיר בין אנשי שלומינו, ולכן אני מאד מאד מבקש אותך שתראה למסור את נפשך להחדיר בילדיך מדת הדרך ארץ, שאף פעם לא יקללו ולא ינבלו את פיהם, ולא יחציפו בעזות נגד מבוגר מהם, וזה יסוד מוסד אצל רביז"ל, ויען שקהילתינו הקדושה הולכת רק על פי הנהגת רביז"ל, ולכן אני מאד מבקש ומתחנן אליך, שאתה ואשתך תעשו כל מיני אופנים שבעולם ללמד את הילדים דרך ארץ מנעוריהם, שאף פעם לא יוצאים נגד הזולת יהיה מה שיהיה ויהיה איך שיהיה וכו', לא הולכים להפגנות וכו', לא מחציפים פנים אל אף יהודי וכו', ומכל שכן שלא מגביהים ידים על אף יהודי, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ילקוט שמות רמז קס"ז) אמר רבי שמעון בן לקיש כל המגביה ידו על חבירו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע; וצריכים מאד מאד להזהיר את הילדים שלא יתחילו עם שכנים, ולא יציקו להם וכו' וכו', ולא כמו שנוהג אצל משפחות מופרעות וכו', שבמקום לרסן את ילדיהם שלא יעשו היזקות אצל השכנים וכו', אלא עוד ההורים מסיתים את הילדים שילכו לעשות היזקות, שזה מראה שההורים אינם שפויים בדעתם וכו', ולא יקח הרבה זמן שהילדים שלהם יציקו להם בעצמם וכו' וכו', ולכן אני מאד מאד מבקש את כל אחד מאנשי שלומינו היקרים המציית את רביז"ל, תראו למסור את נפשכם לחנך את ילדיכם על מדת הדרך ארץ, ועוד מגיל קטנות להחדיר בהם שאסור להתחצף לאדם מבוגר יהיה איך שיהיה, וכשמחדירים בהילדים דרך ארץ מנעוריהם, אזי מצליחים מאד איתם, ותמיד אני חוזר ומדגיש אשר חינוך מתחיל מהבית, אם הבעל והאמא לא יקללו אחד את השני, ולא ינבלו את פיהם בביתם וכו' וכו', על ידי זה הילדים יגדלו בריאים בנפשם ובשכלם, ויהיו בעלי דרך ארץ, וכבר אמרו חכמינו הקדושים (סוכה נ"ו: ) שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה, מה שהתינוק מדבר בשוק, זה שמע או מהאבא או מהאמא, ולכן ההורים צריכים קודם לחנך את עצמם, ואחר כך לתבוע גם מהילדים, כי אנחנו חיים עכשיו בדור פרוע מאד שהילדים נמצאים בסכנה מאד מאד גדולה ברוחניות וגם בגשמיות, בקלות יכולים להדרדר עד התהום ולקחת סמים ולגנוב ולגזול ולגמור בבית סוהר וכו' וכו', וכל זה חייבים ההורים בעצמם שלא חינכו את ילדיהם כשהיו בגיל צעיר וכו', תמיד אמרו מה זה סתם ילד צעיר, יש לי עוד זמן לחנך אותו וכו' וכו', ופה מונח הטעות כי רביז"ל אמר שצריכים ללמוד את הילדים דרך ארץ מנעוריהם, והחכם מכל אדם אמר (משלי כ"ב ו') "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה".
נא ונא ראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז להיות בשמחה, ותשמח את אשתך, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ראש השנה ו.) אשה בעלה משמחה, וכן לשמח את הילדים, כי בבית ששורה אוירה של שמחה, אז באותו בית יש אוירה של רגיעה, אף פעם לא נכנסים בלחץ, ואף פעם לא נמצאים עם כעס ורציחה, וממילא הילדים גודלים בריאים בנפשם ובשכלם, אבל הרגע שבבית יש מלחמה בין הבעל והאשה ורבים תמיד ומקללים ומנבלים את הפה אחד על השני, אזי מה יכולים כבר לצפות מהילדים איך שיגדלו?
הרגל את עצמך לדבר הרבה עם הקדוש ברוך הוא, ולבקש ממנו יתברך כל דבר קטן מה שאתה צריך, כי אצלו יתברך מאד מאד חשוב תפלה, ואמרו חכמינו הקדושים (ויקרא רבה פרשה ל' סימן ג') בדורות הללו שאין להם לא מלך ולא נביא לא כהן ולא אורים ותומים ואין להם אלא תפלה זו בלבד אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אל תבזה את תפלתם (תהלים ק"ב) "תכתב זאת לדור אחרון" מכאן שהקדוש ברוך הוא מקבל השבים, "ועם נברא יהלל יה" שהקדוש ברוך הוא בורא אותן בריה חדשה; והלוואי הלוואי שהיינו כבר מצייתים את רביז"ל, והיינו מרגילים את עצמינו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולבקש ממנו יתברך כל מה שאנחנו צריכים בתמימות ובפשיטות גמור, ובפרט על הצלחת ילדינו.
שאלו את הגאון האלקי הבעל "חתם סופר" זי"ע איך זכה לבנים ובנות כל כך מוצלחים? ענה ואמר כל לילה בעת תיקון חצות מלאתי את הכוס עם דמעות, והתפללתי על הצלחת ילדיי, וכך זכיתי לזה.
וכן מסופר מאחד מאנשי שלומינו שהיה לו עשר ילדים, וכולם היו מוצלחים ובעלי דרך ארץ גדול, ושאלו אותו אנשי שלומינו איך זכית לילדים טובים כאלו? ענה ואמר מה אתם חושבים שהם צמחו לי על העץ? כל לילה שפכתי דמעות להקדוש ברוך הוא, ומלאתי את הכיפה שלי עם הדמעות, ואחר כך רחצתי את פני עם הדמעות וכו', עד שזכיתי לראות מהם מה שראיתי וכו', ואמרו חכמינו הקדושים (תנא דבי אליהו רבה פרק י"ח) מעשה בכהן אחד שהיה ירא שמים בסתר, והיו לו עשרה בנים מאשה אחת, ששה זכרים וארבע נקיבות, ובכל יום ויום היה מתפלל ומשתטח ומתחנן ומבקש רחמים ומלחך בלשונו עפר, כדי שלא יצא אחד מהן לידי עבירה ולידי דבר מכוער, מה היה עושה, בכל יום ויום היה מכניסן לבית פנימי, וישב ומשמרן בבית החיצון, ומתפלל ומשתטח ומבקש רחמים ומלחך בלשונו עפר כדי שלא יהא אחד מהן בא לידי עבירה ולידי דבר מכוער, אמרו, לא יצאת אותה שנה ולא שינתה ולא שילשה, עד שבא עזרא והעלה את ישראל מבבל, והעלה אתו כהן עמהם, לא נכנס אתו כהן לבית עולמו, עד שראה כהנים גדולים ופירחי כהונה מבניו ומבני בניו עד חמשים שנה, ואחר כך נכנס אותו כהן לבית עולמו, ועליו הכתוב אומר (תהלים ל"ז ג') "בטח בהוי"ה ועשה טוב" וגו'; אשרי האבא והאמא שיכניסו את הדברים האלו בתוך לבם, ואזי יזכו לילדים מוצלחים, וירוו רוב נחת דקדושה מהם.
