הרבה יותר ממה שנדמה לנו.. תארו לכן את המדריכות שלכן שהייתן בגיל של חניכות שלכן הולכת עם קצר..? לא מסתדר בראש נכון..?

היום לא כל כך.

דבר שני -אין שום בנים בתנועה. מדריכה שנמצאת בסניף בחצאית קצרה, לא מחטיאה אף אחד.

דבר שלישי -אף אחד לא מושלם

דבר רביעי -
לא כולן רואות את כללי הצניעות אותו דבר .בעוד שהבנים (וההלכה במידה מסוימת) מחשיבה יותר את הבולט, הרי שאצל בת מכוסה = צנוע. בת מרגישה נעים ללכת במכנס ליד בנים, אבל בנים לא מרגישים נעים מזה. אותו דבר לגבי בגדים אחרים שבנות מרגישות חופשי ללכת ואת הבנים זה מביך שזה לידם.

עוד..?

ובפועל שהמדריכה מתנהגת אחרת. אני לא אומרת עכשיו שמדריכה צריכה להיות מושלמת - מדריכה היא בן אדם בדיוק כמו החניכה וגם למדריכה קשה להתכוון ממש בתפילה או ללכת בצניעות וכל אחת והקשיים שלה.. אבל צריך לעשות את ההשתדלות שלנו, כי בסופו של דבר - את דוגמה בשבילן, אז אם חניכות יראו אותך הולכת עם קצר הן ילמדו שללכת עם קצר זה בסדר כי אם המדריכה הולכת עם קצר אז מותר.

כדי להעביר פעולה על תפילה לדו' את לא צריכה שהתפילה שלך תרקיע שחקים אבל את כן צריכה להתחבר לנושא של הלהתחזק בתפילה ולעשות את המקסימום שלך...

בע"ה

(לי לא היתה בעיה עם דוגמא אישית - הייתי מדריך חוץ )

קודם כל - יש בעיה שישנה סלחנות כלפי עברות מסוימות ולעברות אחרות - הסלחנות היא אחרת. ב

ברור שהסלחנות לעברות משתנה ממקום למקום, ובגוש עציון סולחים לעברות אחרות מאשר ביצהר או מעבר לכביש בהר ברכה. בעוד שישנם יישובים שמדריכה עם מכנס לא תזיז למישהו משהו, יש מקומות שההורים יתערבו אצל הקומונרית או אצל יוסי.

בקיצור: כל חברה דתית סלחנית לעברות, למצוות ולדברים אחרים.

מההבנה הזו, אמרתי את מה שאמרתי: רבש"ע מתחשבן עם כולם, אבל הזדעזעתם ממה שאני כתבתי. למה? כי יש כל מיני חברות דתיות, שבהן זה פחות חמור מאשר, למשל, ביטול קרבן הפסח - שבעיני זה עברה חמורה מאוד, בחברה הדתית של בני ברק יש סלחנות כלפיה.
 

עכשיו  -לאיזה דברים אנחנו סלחניים? האם צניעות האישה יותר חשובה מלשון הרע? לא ברור בכלל.

[הנקודה של הדוגמא האישית שהזכרת הזכירה לי בדיוק את זה: מדריכה דוסית שתלך לא צנוע, תשדר לחניכות שזה בסדר, ולמעשה -אם היא בסדר בשאר התחומים זה אולי אפילו הרבה יותר חמור, כי "המדריכה הדוסית שלי היא..."].

כל עוד המדריכה אומרת מדי פעם לחניכות "אני יודעת שאני לא בסדר בזה" - אני לא כ"כ רואה בזה בעיה, בפרט שבדרך כלל זה לא בדברים חמורים (העולם לא יפול אם המדריכה תגיע בשרוול קצר לסניף, מצטער. לא בטוח שאפילו מישהו יסתכל עליה בדרך]

ולגבי הכותרת:
 

כן, אפשר להגיד את זה על כל עברה שהיא, כי אף אחד לא מושלם, ואכן זה דמוגיגה. בכל מקום צריך להקפיד דבר ראשון על הגבולות של החברה שעוד לא נפרצו (במקרה הזה, בתנועתנו הקדושה- צניעות),  ואח"כ גם על הדברים האחרים.

עם זאת, אני אישית לא החלטתי לי על מה אני מעוניין שבחברה הדתית בה אני אחיה יקפידו. האם על השרוולים של המדריכה, או שמא על הדיבורים בתפילה? האם יקפידו בה על כבוד בתי המדרש, או על איכות התפילה בהם?

ועוד ועוד ...

סלחנות במובן שאתה מתאר לעולם ראויה לגינוי.

אתה לוקח מצב קיים עגום ועושה ממנו אידיאל,

דווקא בתנועה שמנסה לפרוץ הלאה ולרומם את רוח הנוער (היכן שניתן!

התפקיד של תנועת הנוער היא לא לפרוץ דרך היכן שהציבור נתון בקיפאון מדי,

אלא לחזק את הנוער בנקודות שאפשר לחזק. אתה מוותר על הקרב מההתחלה)

כתבת דברי אנתרופולוגיה מעולים,

אבל לא אנתרופולוגים אמורים לחנך אלא מחנכים.

"מדריכה שנמצאת בסניף בחצאית קצרה, לא מחטיאה אף אחד"?!

אנחנו רוצים להיות צנועים כי זה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו, כי זו ההלכה, כי ככה אנחנו מבטאים את עצמנו באמת... אפשר לומר הרבה תשובות. אבל מה שבטוח- אנחנו לא צנועים בשביל 'לא להחטיא'.

לגבי המשך הדברים- צריך להבדיל בין העשייה בפועל לשאיפה. אם המדריכה בעצמה לא שואפת לערך מסוים, היא בוודאי לא יכולה לחנך אליו. אם היא שואפת ונתקלת בקשיים בדרך- זה כבר משהו אחר..

כולנו מחנכים לבית המקדש, לכמה הוא חשוב - ואנחנו לא מקיימים את זה! למה? כי יש מכשולים במציאות. וזה שעכשיו אנחנו לא זוכים לקיים, לא אומר שאנחנו מדברים מהפה לחוץ.

אבל כמובן, אדם ששואף באמת- מנסה לגבור על המכשולים. לא מספיק רק לשאוף באוויר. וכל אחד נמצא במקום אחר, כמה הוא רוצה וכמה הוא מוכן להקריב בשביל הרצון שלו. וכאן המקום לשיקול דעת, האם הרצון אמיתי ומתבטא במעשים.

ועוד הערה קטנה וחשובה- יש כאן לא רק את הערך המצומצם של צניעות או תפילה, אלא את הערך של שמירת ההלכה. האם אני שומר הלכה או מוותר עליה בשביל דברים אחרים? וכאן גדלה עוד יותר השאלה- עד כמה אני רוצה את זה?..

אז ברור שמדריכה צריכה ללכת עם חצאית מתחת לברך וחולצות שלושת רבעי

מדריכה צריכה ללכת צנוע ולפי כללי הצניעות, לפני הכל כי ככה ה' והתורה ציוו!! ורק אח"כ כי היא מדריכה....

אם ככה,

אז אני לא יכולה להעביר שום פעולה על תפילה.

או על אהבת ישראל.

או על שמחה.

או על עבודת ה' מכל הלב.

כי אני לצערי לא עומדת באףאחד המדברים האלה במקום שאותו אני רוצה להעביר לחניכות שלי.

כולנו בניאדם. אפחד לא מושלם. ואם כל אחד יומר לשני רק דברים שהוא מושלם בהם, חבל.

לא. אני עובדת עלזה.

גם חניכות שלי צכות לעבוד עלזה.

בואו נעבוד עלזה ביחד!!

***אני חושבת שמדריכה צריכה ללכת בצניעות קודם כל מהיותה בת לעם ישראל.

התגובה שלי היתה לא על הדיון הכללי פה, אלא על מה ששוקוניל כתבה.

בו?

בערך המהמם של השמחה,

בתפילה הכוונה,

באהבת ישראל..

בעוד מליון ואחד דברים.

ובאמת יש סיכוי שאני יעביר על זה פעולה לחניכות שלי. (בעעע )

אבל אני לא נמצאת במקום מושלם מבחינת הדברים האלה.

אני ממש לא תמיד שמחה, גם אם אני מאוד משתדלת.

הרבה פעמים התפילה שלי לא בכוונה, גם אם אני מאוד רוצה.

אבל אני לא חושבת שזה מונע ממני להעביר על זה פעולות.

בעזהי"ת

אבל צריך להיות בה. במקום נורמטיבי. כשהנורמה נקבעת לפי ההלכה ולפי מנהג המקום [וכן, 'מנהג המקום' זה לא 'לחץ חברתי', זה מושג הלכתי.]

למשל.

אני לא בנאדם שאפעם לא עצוב. אבל אני גם לא דיכאונית. יש בי מקום של שמחה ברמה ממוצעת;

אז אני יכולה להעביר על זה פעולה.

אבל לכל אחד יש את הנקודות שלו יותר קשה להם.

לי למשל קשה עם תפילה. לא תמיד התפללתי, ואני לא מתכוונת ל'לא התכוונתי' רק. הייתי במקום שהוא יוצא מהנורמה בחברה שבה אני נמצאת בנושא הזה; לכן מעולם לא העברתי פעולה על תפילה.

אבל אני יכול להמציא סיבות למה אם תרצה.

אני סתם נכנס לפורומים נטושים וכותב בהם משהו.

אגב מסתבר שהפורום הזה אפילו מופיע בתפריט הפורומים אז כנראה הוא דווקא פעיל כביכול...

מתקשרים לתנועה יש בטוח מספר בגוגל

😜

מחפשים מבנה שלא אכפת לו שיצבעו עליו (אנחנו צבענו על איזה מחסן של בית כנסת ששימש לנו גם כחדר ציוד של הסניף....), הכי טוב לדוגמא מבנה שטרם צבעו אותו והוא עוד בבנייה ואז יש סיכוי גבוה שייתנו לצבוע. אפשר לנסות לדבר עם העירייה/מועצה ולצבוע ארונות חשמל או קירות בעיר (יש קירות בעיר שלנו שאיזה ארגון של נוער צבע אותם).

בהצלחה רבה

מאוד

ישיבה קטנה? ישיבה גבוהה? מה זה "מקום כמו ישיבה"? 

בהנחה שהתכוונת למסגרת לימודית כלשהי, אז מה חשוב לך שיהיה שם?

מבחינת סגנון  דתי/חרדי, מה חשוב לך?

איפה אתה מרגיש שאתה עומד מבחינת הרצינות שלך? כלומר - בהנחה שאתה מתכוון למסגרת לימודית, יש מסגרות שמיועדות לאנשים שלא כל כך יש להם כח ללמוד, ורוצים יותר מקום עם אווירה טובה אבל מחובר לקדושה, ויש מסגרות שמיועדות לאנשים שרוצים ללמוד בכל הכח...