במיוחד במיוחד שהיא רק בת חצי שנה ואין בכלל חשיבות אם היא תיכנס באמצע השנה או בהתחלה. זה לא שהיא מפספסת חומר.

שהמנהלת ממליצה כך כי פשוט להם זה נוח שכולם מגיעים יחד בתחילת שנה, ולא מתחילים אחרי החגים שוב סידרת הסתגלויות. להם זה נוח ומובן, אבל הבת שלך לא צריכה להפסיד אותך בגלל זה.

ולגבי ימי עבודה, נראה לי כדאי שתהיה לך קצת הכנסה. אם יש אופציה כזו, ולילדה יהיה טוב במעון,  תוכלי לעבוד, למה לא?

אבל אולי תחכי קצת עם ההחלטה, תראי  איך היא במעון ואז תהיי חכמה יותר.

מאוד חשוב הקשר האישי ולהיות איתם כמה שרק אפשר, כשתתחילי ללמוד/ לעבוד זה כבר סיפור אחר.

אבל כל עוד את בבית, בוודאי שכל רגע איתה חשוב ויקר ואם את מניקה אותה, כך תוכלי להניק אותה עוד חודש מלא שזה רווח שלך ושלה....

כשאני חזרתי לעבודה, המשכתי לשאוב פעם ביום בעבודה, אבל זה לא אותו דבר וזה גם קשה כי צריך להסחב עם המשאבה, לאחסן את החלב במקרר, לזכור לקחת אותו הביתה ולדאוג לציידנית שלא יתקלקל בדרך וכו' וכו'...

שיהיה לך בהצלחה רבה

הבת שלי התחילה במעון כמו כולם (שתדעי ההתחלה לא קלה...) ועד שהתרגלה העבירו אותה לקבוצה אחרת אחרי החגים- תביני, הילדים כבר התרגלו והיא היתה צריכה להסתגל מחדש וזה היה לה יותר קשה- רק היא היתה בוכה כל הזמן וכבר לא הבינו למה כי כולם התרגלו...

בקיצור, יש חשיבות להנקה (ותאמיני לי שאני יודעת מה זה ההתלבטות הזו כי אני כבר בשני ילדים על שאיבות כדיח לא להפסיק הנקה בגלל לימודים) אבל כדאי שכבר תתרגל עם כולם...

בהצלחה

מול ילדים אחרים.

בגיל יותר מבוגר (משנה והלאה נגיד) כן הייתי אומרת לך להכניס את הילדה עם כולם, אבל בגיל כזה, גם ככה האינטראקציה החברתית היא לא כזאת משמעותית ואת ההסתגלות היא תעשה לבד מול המטפלת..

לגבי מסגרת מלאה- אולי תנסי בימים שאת בבית להוציא אותה יותר מוקדם, אבל כן הייתי שומרת על סדר יום כמו במעון (גם ככה יש שבת שמשבשת את זה, אז עוד יום זה מבלבל את הילד..)

בהצלחה!

בס"ד

באמת כל מי שכתבה כאן זה מניסיון או רק שלום ורעות??

ושלום ורעות- רציתי לשאול לדעתך אם בחודש הזה אני כן אביא אותה למעון מדי פעם אבל לא לימים שלמים- מה דעתך??

מה נראה לך מינון נכון??- להביא כמה פעמים לכמה שעות? להביא כל יום לכמה שעות?? להביא כל יום ליום מלא??

וגם- בת כמה הבת שלך היתה כשהיא התחילה את המעון?? [אצלי- במהלך הסמסטר האחרון היא גם היתה באופן חלקי אצל מטפלת , אז היא לא היתה כל הזמן רק איתי.. ובנוסף- היא די חברותית- היא לא בוכה על אנשים אחרים וכאלה.. היא בדרך כלל שמחה ונחמדה לכל מי שסביבה.. זה קשור??]

אשמח לשמוע תובנות מחכימות..

תודה רבה!!

גם אם היא לא מניקה (כמוני, למשל) אני ממליצה לה להיות עם התינוקת כמה שהיא יכולה. כמה סיבות

1. חיסכון בתשלום חודש תמים- שגם ככה הוא מלא בחגים וחופשות

2. בגלל החופשות בספטמבר, הילדה בכל מקרה תהיה חייבת להתרגל לגן מחדש

3. הילדה לא מפסידה חומר

4. הזמן איכות עם הילדה חשובה לפני האינטנסיביות של הלימוודים.

אישית, פעמיים שמתי את הילדים של רק באוקטובר, השנה בעז"ה אני אעשה ככה עם הקטן , בן השנה. (הגדול הולך בעז"ה לחיידר אז הוא יכנס מתחילת השנה)

בכל מקרה, בכל החלטה, כדאי להתייעץ עם מישהו מבין ומנוסה בחינוך (אמא שלך למשל) אבל לא עם המנהלת של הגן, שיש לה כמובן אינטרס אישי בעניין.

אצלך העבירו את הילדה מקבוצה לקבוצה שזה משהו באמת לא אידיאלי. כי הסתגלה סופסוף ואז הייתה צריכה שוב מהתחלה.

כאן זה שונה, היא נשארת עם אמא, שום דבר לא משתנה, ורק אח"כ התחלה אחת חדשה.

השנה ספטמבר ממש לא משמעותי מבחינת הסתגלות כי הוא נורא קצר וגם ככה כל הגננות מתכוננות להסתגלות רצינית אחרי החגים.

לי אישית השאיבות ממש קשות ומקטינות את ההנקה בצורה משמעותית ביותר ולכן אני משאירה בבית בשלב הזה כל עוד אפשר, זה הדרך היחידה שלי לשמר הנקה.

אם אני הייתי במצבך, הייתי משאירה את הקטנה איתי בבית עד אחרי החגים (היא גם באמת קטנה- אחרי שבועיים מיום כיפור עד אחרי סוכות קשה לי להאמין שתזכור את המטפלות יותר מידי...)

ולגבי אחרי החגים- מתחילה בארבעה ימים. אם את רואה שזה קשה/עמוס/משבש- תמיד תוכלי להוסיף ימים (תסכמי איתם מראש). להוריד ימים בדר"כ בעייתי יותר.

לא היה לי מצב בדיוק כמו שלך- אבל זה מה שאני עשיתי עם הילדים שלי במצבים שונים והייתי מאד מרוצה, אבל כמו שאת רואה- זה מאד אינדבידואלי ואת צריכה לחשוב מה יהיה הכי טוב לך ולבת שלך!!

בהצלחה!!

שנה שעברה עד שהבן שלי התחיל להסתגל כבר היו חגים. בשנה ר"ה שבוע אחרי שמתחילים מעון.

גם ככה ההסתגלות תהיה אחרי החגים.

למה למרוח תקופת הסתגלות?

עדיף לא לשגע את הילדה, כבר עדיף להתחיל אחרי החגים....

ככה גם לכם יהיו חגים רגועים יותר....

כדאי לשאול את הרופא המטפל.

אבל אם לא קיבלת הנחיה להפסיק, אני לא חושבת שצריך.

לא כל הגדרה של הריון הסיכון קשורה להפסקת הנקה.

אולי אתן יודעות יש בעיה עם אספירין בהנקה ?

זה הידיעה שיחסי אישות גורמים להתכווצות הרחם הרבה יותר חזקה מאשר הנקה. אז כל עוד אין הנחיה להימנע מיחסים, להבנתי אין בעיה עם הנקה.

אבל אני לא גורם מוסמך או משו.

לא הייתי סומכת בזה לשאול כל רופא, כי רוב הרופאים מחזיקים בדעות מיושנות לגבי הנקה, ומה אכפת להם לומר לך להפסיק, הם לא מפסידים מזה כלום, בעיניהם אם לא יזיק לא יועיל...

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אז יש ילדים שיותר צרכים שקט ויש את אלה שתמיד יהיו בסלון. יסודי ממש אין צורך.

יש שולחן מטבח, סלון, שולחן יצירות קטן, רצפה, כל אחד מתיישב איפה שהוא רוצה. בכתה א' זה בגדול בעיקר תרגול קריאה אז זורם לגמרי בספה.

יותר תחשבו על מקום לחוברות, תיקים, כלי כתיבה שאפשר לקחת כשחסר. 

זה שלב בירוקרטי, לא מהותי. הרופא לא יכול להוציא הפניה למי שפיר, רק ליעוץ גנטי, אז הולכים ליעוץ ושם מוציאים לך הפניה למי שפיר. ככה הסבירו לי בזמנו.

אבל בפעם אחרת שעשיתי בגלל גיל ולא בגללל סיכון למום אז עשיתי יעוץ בפגישה וירטואלית כזה רק לסמן וי. וגם כדי לבחור מה אנחנו רוצים לבדוק ומה לא

אם בכל מקרה לא תעשי, אז אין מה לעשות יעוץ.

אני עוד מתלבטת אבל אם כן אלך פרטי. 

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

שאם את תהיי בביטחון מול הנושא הזה זה לא כ"כ יפעיל אותך,

את אשכרה הבאת הרבה חיים לעולם, מעל הממוצע,

עברת הריונות, לידות, את מגדלת אותם מוסרת את גופך ונפשך עליהם, תעופי על עצמך! זה סימן לגדלות, לא סימן לקטנות!

אם את בינך לבין עצמך תהיי עם מצפון שמסכנים שאיםמלי מספיק זמן לכל אחד , אוי מסכנים שהבגדים שלהם תמיד משומשים מאח אחר, אוי מסכנים ש... ווטאבר, אז המשפטים האלו מערערים אותך.

פעם ילדה מתבגרת אמרה לאבא שלה- למה להביא כ"כ הרבה ילדים? מה הקטע? ובא שלה אמר לה - תסתכלי פה על כולם, היה אפשר לוותר על מישהו? וזהו, השתתקה. 

ראיתי מנסיוני שכשאמא מביאה הם בוכים וכשאבא או מישהו אחר הם נפרדים בקלות יותר.

בהצלחה בהחלטות

אבל את מכירה את הילד שלך ואנשי הצוות הגי טוב כמובן. הוא בוכה רק בכניסה או גם במשך היום?

אם זה בכי של דקה בפרידה ונרגע נראה לי שעדיף עם חברים

זה כנראה תלוי רופא.

וגם תלוי אם מצליחים לראות ככה או לא.

הרופא אמר לי שסקירה מוקדמת תהיה וגינלית

קבעתי תור במרפאה אחרת, לרופאה.

היא עשתה בטני והייתה עדינה ומתחשבת ואמרה שוגינלי גם בכלל לא יעזור.

היה לה קשה לראות את הלב מספיק טוב אז שלחה לאקו לב עובר.

אז ממש תלוי רופא

אני די רזה ולא פעם בגלל מנח של העובר היה צריך גם פנימי

ובשבוע 14

אבל אני נחשבת רזה ניראלי

אז אם זה קשור אולי זה למה

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו