שתדעי לך שזה קרה פה להרבה בנות, וביניהם אני..
אפשר לספר לך מה היו ההרגשות שלי?
בהתחלה כשהתחלתי לדבר איתו בטלפון הרגשתי ממש מוזר. מן הרגשת מצפון כזאתי - כי מה לילדה ייחסית דוסה שמשתדלת להקפיד על ההלכות לדבר פתאום עם בן?! ועוד שראינו אחד את השניה רק בתמונות..
וגם אני כל פעם הייתי נעלמת בערבים ובלילות ומתחילה להסתובב בשעות לא שעות..-מה לא עושים בשביל להסתיר מההורים?
מהר מאוד נפתחתי והתחלתי לדבר איתו על מלא נושאים ואני לא יכולה להגיד שזה לא היה כיף.
אבל לאט לאט בלי שהרגשתי זה שחק לי את הנפש, ועד כמה שזה נשמע קלישאתי (גם אני בהתחלה חשבתי שזה חארטה) -זה נכון !
וחוץ מיזה שזה שחק לי את הנפש (וזה לא שדיברנו על נושאים תתי רמה או עמוקים מידי, סתם כמו דיבור יום יומי עם חברה)
זה גם בזבז לי מלא זמן בהתעסקות איתו, במחשבות עליו, והוא פשוט לא יצא לי מהראש!!!! זה היה נוראי... התחלתי לזלזל קצת בחברות ולהרגיש טיפה מעליהם, לא הלכתי לפעילויות עם המשפחה או עם החברות רק כי רציתי לדבר איתו או שהוא רצה לדבר איתי ולא היה לי נעים להגיד לו "לא"..
(בסופו של דבר ההורים שלי גילו, ואמרו לי בנחישות ובעדינות שהם לא מסכימים לקשר עכשיו.. אז ברור שהתנגדתי וניסיתי להסביר להם וכו'.. אבל ב"ה, הם עמדו במילה שלהם ודרשו ממני לחתוך בהדרגה.. (להפסיק עם הטלפון ולעבור רק לצ'אט, ומשם להפסיק לגמרי..) אחרי כמה זמן באמת הפסקתי, והים שאני הרבה יותר בוגרת, אני שמחה שההורים שלי עשו את זה.. עם כל הכאב, זה היה שווה את זה)
לפי מה שכתבת, את ממש אבל ממש לא רוצה להתחיל קשר עכשיו.
אז הדבר היחיד שאת יכולה לעשות זה להסביר לו יפה ובעדינות שאת רוצה לחתוך~
זה קשה מוות, אבל את מסוגלת!!!! תעשי בהדרגה.. תתפסי זמן ששתיכם רגועים ייחסית ותגידי לו בעדינות שאת מעוניינת לסיים את הקשר ושזה ממש לא אישי נגדו.
אל תתחילי עכשיו עם אי נעימויות, את חייבת להיות שלימה עם עצמך ועם הלב העדין שלך!!
תשמרי אותך לבעלך היקר!!!! הוא היחיד ששווה אותך 
~~
מקווה שעזרתי
תעדכני אותי כשאת חותכת.. מקווה שבקרוב.. אוהבת אותך ומאמינה בך!!!
ב"הצלחה מותק!!!!!!!
)