שיחה יז:

הוכיח את אחד על התמדת הלמוד ואמר לו: מדוע לא תלמד מה תפסיד בזה הלא תקבל עולם הבא על הלמוד. ואין צריך לומר כשהתורה מראה אהבה לאחד אז אין רוצה כלל עולם הבא רק שרוצה את התורה בעצמה. והלא גם השם יתברך לומד כמו שמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה (עבודה זרה ג: ) סדר היום שיש להקדוש ברוך הוא שלש שעות עוסק בתורה וכו'. ובדורות הללו בעוונותינו נפל למוד התורה מאד. ודע שהגדולים שהיו בדורות שלפנינו דהינו הרבנים הגדולים שהיו אז לא היו יודעים שום כונות ואף על פי כן היו יכולים לעשות מופתים רק על ידי למוד התורה הקדושה כי על ידי זה כשהיו אומרים איזה דבור נתקים כך: 

שיחה יח:

פעם אחד ספרנו עמו מענין הדפסת ספרים שבדורות הללו נתרבו מאד בעלי מדפיסים והם מדפיסים בכל פעם ספרים הרבה מאד מראשונים ואחרונים. וקפצו עליהם זבינא מאד כי הכל קונים ספרים עכשו וכו'. ואמר רבנו זכרונו לברכה כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קלח: ): "עתידה תורה שתשכח מישראל", על כן מדפיסים ספרים הרבה וכל אחד קונה ספרים כדי שיהיו ספרים ביד כל אחד כדי שלא תשכח התורה על ידי רבוי הספרים הנמצאים ביד כל אחד ואחד. ואפלו ביד חיט וכיוצא נמצאים עכשו ספרים וכל אחד חוטף וקונה ספרים כדי שיהיה ספרים ביד כל אחד כדי שלא תוכל התורה להשתכח על ידי זה. אבל זה אין יודעים, שכשאין לומדים התורה אין מועילים הספרים כלל כי בעוונותינו הרבים נפל למוד התורה מאד והלמוד הוא מועט מאד עכשו בעוונותינו הרבים (הינו כי מה יועילו הספרים הרבים שלא תשתכח התורה מאחר שאין לומדים אותה בעוונותינו הרבים):

שיחה יט:

ואמר: נכספתי מאד להמשיך את העולם אל עשיה שיהיה חיוב אצל כל אחד ואחד ללמד כך וכך בכל יום ולא יעבר וכיוצא. ואמר שאפלו אותן האנשים הרחוקים מן הקדשה מאד שנלכדו במצודה רעה עד שרגילין בעברות חס ושלום רחמנא לצלן רחמנא לשזבן. אף על פי כן הכח של התורה גדול כל כך עד שיכולה להוציא אותם מן העברות שרגילין בהם חס ושלום. ואם יעשו להם חק קבוע וחיוב חזק ללמד בכל יום ויום כך וכך יהיה איך שיהיה בודאי יזכו לצאת ממצודתם הרעה על ידי התורה כי כח התורה גדול מאד:

וכל עקר מגמתו וחפצו היה תמיד רק לעבדות ועשיות של קדשה בלי שום חכמות כלל, רק שנעסק תמיד בעשיות של קדשה בפשיטות, דהינו להרבות בלמוד התורה ולעשות מצוות הרבה בכל יום ולהרבות בתפלה ותחנונים תמיד והכל בפשיטות בלי שום חכמות. והזהיר מאד להיות בשמחה תמיד והרבה מאד לדבר עמנו מזה מענין שמחה כמבאר בספרים הקדושים אך יותר מזה הרבה לדבר עמנו בעל פה והזהיר מאד בכמה אזהרות כמה וכמה פעמים להיות אך שמח תמיד:

שיחה כג:

ענה ואמר: הרחמנות של העולם הזה הכל רואין. ובשביל זה הכל רודפין אחר העולם הזה. כי רואין כשהאדם רעב וצמא וכיוצא קשה לו מאד ויש רחמנות גדול עליו. וכן מי שהולך עירם ויחף יש רחמנות גדול עליו. אבל מי שיש לו עינים ורואה גדל הרחמנות שיש על הנשמות שבעולם הבא, כי שם בעולם הבא נמצאים בני אדם שהולכים ערמים ממש ואי אפשר לרחם עליהם כלל. כי בעולם הזה כשהאדם עירם בלא מלבוש אזי אפשר לקבץ נדבות עבורו ולעשות לו קאפטין א, אבל בעולם הבא מי שהולך עירם אי אפשר לרחם עליו כלל. כי שם אין מועיל שום רחמנות כי איזה מלבוש הוא צריך הלא הוא רק מלבוש של תורה ומצוות ולזה אין מועיל שם רחמנות. אבל מי שזוכה להתקרב לצדיק אמתי הוא יכול לרוץ להצדיק ולקח אצלו איזה מלבוש להתלבש עצמו:

שוב שמעתי שיחתו הקדושה מעין זה. שאמר בעולם הבא מנחין כמה בני אדם בחוץ והם צועקים בקול מר: תנו לנו מה לאכל. ובאין אצלם ואומרים להם: הרי לכם אכילה ושתיה אכלו ושתו, והם משיבים: לא לא. אין אנו צריכים אכילה זאת. רק אנו צריכים אכילה ושתיה של תורה ועבודה. וכן מנחים כמה בני אדם ערמים בחוץ והם צועקים גם כן מאד: תנו לנו במה להתכסות. ובאין אצלם ואומרים: הרי לכם מלבושים, והם משיבים: לא, אין אלו מלבושים נצרכים לנו כלל. רק אנו צריכים מצוות ומעשים טובים להתלבש בהם:

ענה ואמר: אשרי מי שזוכה לאכל כמה פרקים משניות ולשתות אחר כך איזה קפיטליך תהלים ולהתלבש באיזה מצוות 

שיחה כח:

ראוי לאדם שיעבר וילך בזה העולם בכל הספרים הקדושים וללמד כלם כדי שיהיה בכל מקום, כמו שנמצא השרים הגדולים שהולכים ועוברים במדינות, ומוציאים הוצאות רבות על זה כדי שיוכל אחר כן להתפאר ולומר שהיה במדינות כמו שדרך השרים להתפאר ולומר הייתי בורשא וכיוצא בזה. כמו כן ראוי שיהיה האדם בעולם הזה בכל מקומות הקדושים של התורה, כדי שיוכל להתפאר בעולם הבא שהיה בכל מקום דהינו בכל הספרים הקדושים כנ"ל. ולעתיד בעולם הבא מזכירין אותו כל מה שלמד בעולם הזה:

שיחה כט:

ועל למוד הפוסקים הזהיר מאד מאד ביותר מכל הלמודים. וראוי ללמד כל הארבעה שלחן ערוך כלם מראשם עד סופם כסדר. אם יכול ללמד כל הארבעה שלחן ערוך עם כל הפרושים הגדולים מה טוב. ואם לאו על כל פנים ילמד כל הארבעה שלחן ערוך הקטנים. והוא תקון גדול מאד. כי על ידי חטאים נתערב טוב ורע, ועל ידי למוד פוסק שמברר הכשר והפסול המתר והאסור הטהור והטמא, על ידי זה נתברר ונפרש הטוב מן הרע וכמבאר במאמר ראיתי מנורת זהב (לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן ח') ובשאר מאמרים (עין שם, סימן סב) מעלת למוד הפוסקים. ואמר שכל איש ישראלי מחיב ללמד בכל יום ויום פוסקים ולא יעבר. ואף אם הוא אנוס ואין לו פנאי, ילמד על כל פנים איזה סעיף שלחן ערוך באיזה מקום שהוא אפלו שלא במקומו שהוא עומד עתה בשלחן ערוך. כי צריך ללמד איזה דין בשלחן ערוך בכל יום ויום כל ימי חייו. וכשאינו אנוס ילמד כסדר כל הארבעה שלחן ערוך מדי יום ביומו וכשיגמר ויסים הארבעה שלחן ערוך יחזר ויתחיל ללמדם כסדר. וכן ינהג כל ימי חייו:

שיחה עו:

שמעתי בשמו מכבר שספר, שלמד כל הארבעה שלחן ערוך שלש פעמים. פעם אחת כפשוטו ופעם שני למד וגמר אותם. והיה יודע בכל דין ודין מארבעה שלחן ערוך השרש שלו בגמרא פרוש רש"י ותוספות. ופעם שלישי למד וגמר אותם וזכה לידע בכל דין ודין סוד הכונה של הדין מפני מה הדין כך על פי סוד. וכפי הנשמע, כל זה היה בימי נעוריו כי אחר כך חזר וגמר אותם עוד כמה פעמים. ודרכו היה תמיד שהיה לומד הרבה הרבה כל ימיו עד הסוף אפלו בעת החולאת הכבד שהיה לו בסוף. ואף על פי שהיה עליו טרחא דצבורא שהיה עוסק הרבה עמנו ועם כל אנשיו לקרבם לעבודת ה' ולתן לנו עצות בכל עסקינו וכו' וכו', וגם מחו היה משוטט תמיד בהשגות גבוהות ונוראות תמיד וכו' וכו', אף על פי כן היה עוסק בלמוד התורה בפשיטות הרבה בכל יום ויום. ולא היה טרוד כלל רק תמיד היה בישוב הדעת. ובענין זה היה חדוש נפלא ואי אפשר לספר מזה כלל. ומחמת זה היה לו פנאי על כל דבר. ותמיד היה למודו במהירות גדול מאד. והיה לומד כמה דפין פוסק בשעה אחת עם כל הפרושים כלם שסביב הארבעה שלחן ערוך הנדפסים בכרך גדול, שהם הטורי זהב והמגן אברהם והבאר הגולה ופרי חדש ועטרת זקנים וכיוצא בהם בשאר החלקים. וספר שבעת שהעולם מכינים עצמן להתפלל בבקר בעת שמתחילין להתקבץ עד שמתחילין להתפלל, באותה השעה הוא לומד ארבעה דפין פוסק. וכן כל מה שלמד גמרא או פוסק וכיוצא, הכל היה במהירות גדול מאד. וספר עמנו הרבה הרבה בענין זה שטוב ללמד במהירות ולבלי לדקדק הרבה בלמודו. רק ללמד בפשיטות בזריזות. ולבלי לבלבל דעתו הרבה בשעת למודו מענין לענין רק יראה להבין הדבר בפשיטות במקומו. ואם לפעמים אינו יכול להבין דבר אחד אל יעמד הרבה שם ויניח אותו הענין וילמד יותר להלן. ועל פי הרב ידע אחר כך ממילא מה שלא היה מבין בתחלה כשילמד כסדר בזריזות להלן יותר. ואמר, שאין צריכין בלמוד רק האמירה לבד לומר הדברים כסדר, וממילא יבין. ולא יבלבל דעתו בתחלת למודו שירצה להבין תכף ומחמת זה יקשה לו הרבה תכף ולא יבין כלל רק יכניס מחו בהלמוד ויאמר כסדר בזריזות וממילא יבין. ואם לא יבין תכף יבין אחר כך. ואם ישארו איזה דברים שאף על פי כן לא יוכל לעמד על כונתו, מה בכך. כי מעלת רבוי הלמוד עולה על הכל וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת סג.): לגמר והדר לסבר ואף על גב דלא ידע מה קאמר, שנאמר (תהלים קיט, כ): "גרסה נפשי לתאבה" וכו', כי על ידי רבוי הלמוד שילמד במהירות ויזכה ללמד הרבה, על ידי זה יזכה לעבר כמה פעמים אלו הספרים שלומד לגמרם ולחזר להתחיל ולגמרם פעם אחר פעם. ועל ידי זה ממילא יבין בפעם השני והשלישי כל מה שלא היה מבין בתחלה, כל מה שאפשר להבין ולעמד על דבריהם. ודבר הרבה מאד בענין זה, ואי אפשר לבאר דברים אלו בכתב היטב. אבל באמת הוא דרך עצה טובה מאד בענין הלמוד, כי על ידי זה יכולים לזכות ללמד הרבה מאד לגמר כמה וכמה ספרים וגם יזכה להבין הדברים יותר מאשר היה לומד בדקדוק גדול כי זה מבלבל מאד מן הלמוד. וכמה בני אדם פסקו מלמודם לגמרי על ידי רבוי הדקדוקים שלהם, ומאומה לא נשאר בידם. אבל כשירגיל עצמו ללמד במהירות כנזכר לעיל בלי דקדוקים הרבה, התורה תתקים בידו ויזכה ללמד הרבה מאד, גמרא ופוסקים כלם ותנ"ך ומדרשים וספרי הזהר וקבלה ושאר ספרים כלם. וכבר מבאר לעיל (בסימן כח) שיחתו של רבנו זכרונו לברכה שטוב לאדם שיעבר בחייו בכל הספרים של התורה הקדושה:

ופעם אחד חשב רבנו זכרונו לברכה מה שהאדם צריך ללמד בכל יום עד שאין היום מספיק. דהינו לגמר בכל שנה ש"ס עם הרי"ף והרא"ש וארבעה שלחן ערוך הגדולים וכל המדרשים כלם וכל ספרי הזהר ותקונים וזהר חדש וכל ספרי קבלה מהאר"י זכרונו לברכה. גם צריכין ללמד איזה שעור ביום בקצת עיון. ועוד חשב הרבה דברים. גם צריכין לומר תהלים בכל יום ותחנות ובקשות הרבה הרבה ואז ספר הרבה מענין זה שצריכין ללמד במהירות גדול ובזריזות ולבלי לבלבל דעתו בדקדוקים הרבה מענין לענין. והדברים הללו הם בדוקים ומנסים:

גם לא היה מצוה לחזר תכף על למודו, רק רצונו תמיד היה ללמד הספר או הפוסק שלומד כסדר מראשו לסופו בזריזות ואחר כך יתחיל פעם שני ויגמר אותו כלו וכן פעם אחר פעם:

שיחה צא:

סגלה להתמדה, שיזכה להיות מתמיד בלמודו, הוא להזהר לבלי לדבר על שום איש ישראלי. כמו כשהכלה היא יפה אזי האהבה בשלמות. אבל כשיש להכלה איזה חסרון ומום, אזי בודאי אין האהבה בשלמות. כמו כן התורה נקראת כלה כמו שכתוב (דברים לג, ד): "תורה צוה לנו משה מורשה", ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות נז.): אל תקרי מורשה אלא מאורסה, וכל אחד מישראל יש לו אות בתורה כי ששים רבוא אותיות התורה כנגד ששים רבוא נשמות ישראל, וכשיש חסרון באחד מישראל נמצא שיש חסרון בתורה ששם שרש נשמות ישראל כנ"ל, ועל כן בודאי אי אפשר לאהב את התורה בשלמות. אבל כשיזהר מלדבר על שום ישראל ולבלי למצא שום חסרון בשום ישראלי נמצא שאין בהתורה שום חסרון ומום אזי בודאי יאהב את התורה מאד, ואזי יתמיד בלמוד התורה מגדל האהבה כנזכר לעיל:

וזהו "תורת ה' תמימה" (תהלים יט, ח), הינו כשתורת ה' היא תמימה בלי שום חסרון ומום דהינו כשנזהרין לבלי לדבר ולבלי למצא שום חסרון בשום ישראלי שהוא אות מהתורה נמצא שאז תורת ה' תמימה בלי שום חסרון ומום, אזי היא משיבת נפש, כי אז דייקא זוכין לאהבת התורה, ומרגישין טעם מתיקות התורה שמשיבה את הנפש מאחר שאין בה שום חסרון כנ"ל, ואז זוכין להתמדה כנזכר לעיל:

שיחה רנא:

בימי אלול ועשרת ימי תשובה וימים נוראים עד הושענא רבא צוה לכמה אנשים לומר אז כל ספרי תנ"ך מתחלתם ועד סופם. וגם הוא בעצמו נהג כך כמה פעמים. גם היה גומר כמה ספרים בימים הללו ואיני זוכר לבארם היטב:

שיחה רסז:

אמר: מי שרוצה לחדש בתורה מותר לו לחדש ולדרש כל מה שירצה כל מה שיזכה לחדש בשכלו ובלבד שלא יוציא איזה דין חדש על פי דרושיו שדורש בדרך דרוש וסוד. והמובן מדבריו היה שאפלו בכונות האר"י זכרונו לברכה ודרכי הקבלה מותר לחדש בהם כאשר ישיג שכלו ובלבד שלא יוציא מהם שום דין חס ושלום:

שיחה רפה:

שמעתי מפיו הקדוש פעם אחת שדבר בהפלגת גדלות סודות נוראות תורתנו הקדושה. אמר: הלא כל ספר תקונים הוא על תבת בראשית לבד. ועל ספר התקונים לבד לא יספיקו אלפים ספרים לבאר עצם רבוי הסודות שיש שם, אשר לא יכילם העיון. כידוע לכל גדלת קדשת התקונים הקדושים אשר כל עורות אילי נביות לא יספיקו לבאר סודותיו ורמיזותיו וכו'. וכל ספר התקונים עם כל מה שנכלל בו כנזכר לעיל הוא רק פרוש על תבת בראשית לבד. וכן על תבת ברא יכולין גם כן לעשות ספר תקונים עם רבוי סודות וכו' כנזכר לעיל. ומזה יכולין להבין ולשער קצת גבהות עמקות תורתנו הקדושה כי כן על כל תבה ותבה של התורה יש סודות רבות כמו אלו הסודות הכלולים בספר התקונים שהוא על תבת בראשית לבד. ועתה כלליות התורה הקדושה שיש בה הרבה תבות כאלו. מה גדלו סודותיה, אשר אי אפשר לבאר ולדבר מזה כלל: 

שיחה רפז:

אמר: מה יש להאדם לעשות בזה העולם. אין צריך כי אם להתפלל וללמד ולהתפלל: 

אז  כדאי להיצמד לשביל ישראל. לפי המקטעים הרגילים של שביל ישראל זה בערך 3 ימים.

אני גם רוצה 

גם אני עסקתי רבות בסוגיה הזאת.. והייתי מהמתנגדים ליציאה מהארץ.

ובסוף כשקיבלתי הזמנה מרבנו, אמרתי לעצמי שאני נוסעת לצדיק באמת בשביל לחזק את עבודת ה'- להיות בבחינת תלמיד שהולך לרבו.

לי מאוד הפריע שהרבה נוסעים לאומן וגם לשוק שם לעשות קניות... אז אמרתי לעצמי שאני מגיעה באמת בשביל להשתטח ולא לשופינג.

וגם לפני ובמהלך הנסיעה עזר לי מאוד ללמוד את שיחות הר"ן ט"ו שם רבנו מספר לר' נתן על מעלת ארץ- ישראל.

וכשחזרתי לארץ התחברתי הרבה יותר לקדושתה ומעלתה..

ולגבי עם מי מתייעצים על זה, כל אחד יגיד לך מנקודת ההשקפה שלו. וצריך לדעת עם מי להתייעץ בנושא- בצד ההלכתי ובצד ההשקפתי.

שתזכי להזמנה אישית!

כל צעד מקרב אותנו

לגלות שוב את פנייך

אני קניתי לא מזמן, עולה 180 שקל, ולדעתי, שווה כל שקל!  על כל ליקוטי מוהר"ן מסודר, וגם על חגים.

מסביר הכל ממש יפה וברור ומוריד את הכל למעשה

אני גם חיפשתי שיעורים על הספר מהאינטרנט ולא מצאתי, עד שגיליתי את זה באתר "ברסלב נייעס" 

יש שם שיעורים שלו לשמיעה ישירה אבל לא הכל. את יכולה לשמוע ולשפוט אם זה מתאים לך 

להלן קישור שיש בו גם שיעור וגם פרטים על הדיסק אונקי

תורה ה' תניינא 'תִּקְעוּ אֱמוּנָה': שיעור מפי הגר"ש טייכנר #01 |♪ » ברסלב נייעס

השיערים הולכים גם לפי הסדר של התורות?