נראה לי שזה קצת בעיה.

אבל אולי זה פשוט קצב שלך או עניין של אופי,

יכול להיות?

תבואי ב"ראש פתוח", בהתענינות - ותראי אם משהו משתנה, זז.

שוב אותם דיבורים וכו'..

סוג של בזבוז זמן.

אין התקדמות..אין כלום

אני באה בצורה הכי פתוחה..ואנחנו שוב נהנים ומדברים על דברים סתם..אבל עכשיו אני פתאום תופסת את עצמי וקולטת שפגישה 7 היא כמו 2..

שאין שום התקדמות. כלום.

לא רגשית ולא מבחינת השיח.

השאלה היא איך משנים את השיח...ואולי ככה יהיה חיבור רגשי וכו'..

איך מגיעים לקרבה ולפתיחות?

לק"י

תמיד יש עליות וירידות ברצון לקשר.

יש ימים עם הרגשת בעסה כזאת..

זה שאת פחות מתלהבת די הגיוני במידה מסויימת, זה אומר שהוא כבר לא מישו זר שאת במתח ממנו.

אבל עדיין אם אין לך שום רצון לפגוש אותו זה קצת מוזר..

מציעה לך להתייעץ עם מישו שמכיר אותך טוב ושיש לו ניסיון.

ובעיקר, את לא רוצה לפספס אותו - את חושבת יהיה לך טוב איתו - אז לדעתי - ממש ממש לא להוריד!

עד כמה אתם פתוחים אחד עם השני? השיחות שלכם הן ברמת מעורבות רגשית גבוהה, או יותר שיחות על נושאים שונים, ופחות שיחות עליכם? אולי יותר שיתוף בדברים אישיים - יכול להעביר את הקשר שלכם שלב.

זה מפריע לי..

השיחות זה עדיין ברמה של פגישה 1 ו2..

זה עדיין חברים ומשפחה..ברמת פתיחות מאד נמוכה.

מאד זורמים ונוח לנו ומצחיק ונחמד. אבל אין שום דבר מעבר..

אין קשר, אין חיבור, אין קירבה..

איך יוצרים את זה?

שיתוף בדברים אישיים, איך..מה?

לפעמים עולות אסוציאציות שבוחרים "לסנן", כי זה אישי מדיי, או יוציא אותי לא כל-כך טוב.

אולי כדאי להוציא את המנגנון הזה מ"אוטומט" ולהעביר אותו לבקרה מודעת יותר.

כמובן, לא מייד להתחיל להשתפך, אבל לאט לאט, לשתף בדברים יותר עמוקים ומשמעותיים מבחינתך. (אגב, זה לא חייב להיות אפילו דבר שכל אחד אחר היה חושב שזה אישי. מה אישי מבחינתך - זה  אינדיוידואלי.)

ב. מעבר לזה, גם הייתי מציעה שתחשבי עם עצמך - מה למשל חסר לך בהיכרות איתו? אילו רבדים של האישיות שלו את עדיין לא מכירה, והיית רוצה להכיר? ולכוון לשם את השיחה - תוך שיתוף על עצמך גם-כן, כמובן, ולא רק שאלות אליו.

את יכולה לעשות את זה בצורה "גלויה" - לספר איך את מרגישה, וכו', ואת יכולה לנסות לעשות את זה בצורה יותר "סמי-ספונטנית". קשה לי להסביר איך, אבל כמה פעמים חשבתי מראש על נושאים שאני רוצה לדבר עליהם, וזה הצליח לעלות יפה בשיחה, ע"י כיוונון נכון ומציאת הרגע המתאים, בלי שזה ייראה מלאכותי.

שבא אחרי ההשלמה ה"שכלית" עם דמותו של הבחור כאיש מתאים,

ולפני שהרגש התחיל לנבוט ולבצבץ?

כי לפעמים ההתלבטות השכלית, השאיפה לברר וללמוד וללבן - 

יכולים אולי לייצר את המוטיבציה הגדולה ללכת לפגישות,

וברגע שהגענו לתובנה שהעלם דנן "בסדר שכלית" אבל עדיין אין רגש - מה מייצר את המוטיבציה?

ולגיטימי שאחרי שבע פגישות עדיין אין רגש.

אפשר להירגע ולבנות בינתיים חוויות משותפות, להעמיק בתחומי עניין משותפים.

להירגע כי הלחץ בעניין, כשעוד מוקדם, עשוי להטריד ולהעיק.

להניח ללחץ לפנות את מקומו,

לטובת היצירתיות והדמיון השובב,

של איך אפשר להכניס צבע לפגישות.

בהצלחה

למרות שיותר התרגשתי בהתחלה. ז"א כן היתה התלהבות מסויימת ומשהו שנראה כמו חיבור ורגש..קטנטן.

אבל עכשיו אין.

נראה לי מוזר שפגישה 7..ומדברים שוב ושוב על חברים ומשפחה ועל העולם. ואין שום חיבור ושום דבר..

חוויות משותפות?

אנחנו שוב נצא לאיזה פארק ונדבר על אותם הדברים. וזהו..

אפשר אולי לשתף באיזשהי דילמה שהיתה לך בתחום מסויים,

קצת יותר לעומק, בתחום הלימודים או בתחום הבין-אישי.

(היכן שאת כמובן יכולה להרשות לעצמך לשתף)

למשל דילמות שהיית רוצה לשתף בפורום "צעירים מעל עשרים",

שמצד אחד את יכולה להתייעץ איתן על גבי הפורום,

ומצד שני הן לא אינטימיות מדי...

שהוא ירגיש שהוא שותף במידה מסויימת, זה פותח...

ז"א על זה שאני מרגישה שנחמד לנו אך שבכ"ז הייתי מצפה ליותר פתיחות וכו' ושחסר לי משהו..

שאני לא מרגישה שאנחנו מתקדמים..

אולי לשאול אותו מה הוא מרגיש.. אם הוא מרגיש או חושב שיש התקדמות וכו'..

מה אומרים?

לאיך מתמודדים עם הנקודה,

כדי לאותת לו שאת בעניין של דילוג על משוכה ולא של מבוכה משתקת חלילה

זה..אחרת הייתי מיישמת כבר..

הפתרון היחיד שלי זה כמו הפתרון לשתיקות..- לדבר על זה..חח

וזה אכן עלול ליצור מבוכה ..ואי נעימות.

אז מה באמת עושים אחרי..? 

איך אני מציעה להתמודד עם זה?? 0.: (ז"א, איך *אתה* מציע להתמודד... )

אני חושבת שהשיתוף כבר "מקרב" וכמובן הדעה שלו כלפי הנושא תתן לך קצת כיוונים להמשך..

אולי זה גם מציק לו ואז תחשבו יחד איך אפשר לשנות,

אולי אין לו מושג על מה את מדברת והוא נמצא במקום אחר...

פשוט תדברו ועל זה ותגלי את הצד שלו!

לפי דעתי אם פגישה שביעית היא כמו פגישה שניה- זו בהחלט "בעיה", 

אמנם בעיה שניתן לפתור, אך זה לא מצב מומלץ- וטוב שאת מודעת לכך.

לפי הניסיון שלי, כשמתרחשת סיטואציה כזאת, זה יכול להיות מכמה סיבות:

1. כל הפגישות עם אופי זהה- ישיבה על ספסל ודיבורים על כל הנושאים בעולם חוץ מעל עצמנו ועל שאיפות העתיד.

2. אחד/ת מבין שני הפגושים- באופן כללי קשה לו להיפתח רגשית וקשה לו לבטא רגשות, ולכן האווירה בקשר היא מאוד מסוימת ומאופקת, לכן גם מרגישים אי התקדמות.

3. יש משהו בו שמפריע לך ואת לא מצליחה לקבל אותו, להכיל אותו, להיות שלמה בו- ולכן זה משפיע לך על ההערכה כלפיו, על הרגש כלפיו במודע או בתת מודע- זה יכול להיות מראה חיצוני, פרט כלשהוא בנתונים היבשים שלו, אי התאמה למה שתמיד חלמת, את לא יודעת איך המשפ'/החברות יסתכלו עליו וכו'. 

4. אתם לא מיועדים לזה, למרות ששכלית יש התאמה והוא יכול להיות אחלה חברה,

כי אתם צריכים להתרגש ולכסוף זה אל זו, זה צריך קשר להיות ברמה גבוהה יותר מקשר עם עוד חברה. 

כמובן אפשר להוסיף פה עוד כמה סעיפים שמהווים סיבה..

את צריכה לחשוב עם עצמך מה באמת גורם למצב הזה ולפעול בהתאם.

לדוג' אם סעיף 3 הוא הנכון:

את צריכה לברר עם עצמך מה הם אותם דברים ש"מפריעים" לרגש ולחשק להופיע ולבדוק עד כמה בגללם שווה לך לאבד את אותו בחור,

אם הם מאוד מהותיים ותמיד יטרידו אותך באי שלמות- אין טעם להמשיך.

אבל אם את מרגישה שאת תהיי מסוגלת לקבל אותו כמו שהוא,

למרות ש.... ולמרות ש..., בלי לחכות שישתנה או שאת תשני אותו-

תגידי את זה לעצמך! תשכנעי את עצמך כמה זה לא מספיק חשוב וכמה דברים טובים יש בו שהם מהותיים יותר!

ואז את תראי שכל הגישה שלך לקשר תשתנה.

את תרצי אותו, ואת לגמרי תתרגשי כשהוא מתקשר!

הלוואי יהיה לכם טוב.

מה אם זה 4..?

איך יודעים?

דיבור ארוך עם אחות ועם גיסה..ששתיהן התחתנו בלי רגש, ויש להן זוגיות מעולה- מביא לתהיות רבות..

אני יודעת שיש אפשרות שעל אף הנתונים..לא יווצר ביננו "משהו", ונוריד. מצד שני אולי לא כדאי להוריד? אולי רואים שיש פוטנציאל אז כדאי כן ללכת על זה..והרגש והחיבור יגיעו?

בכל מקרה אני אנסה היום להעלות את זה, וכמו שאמרת- לבדוק מה הוא אומר ומרגיש בעניין. 

אני מודעת לכך שיש הדוגלים בגישה שלא צריך להיות רגש, 

העיקר שתהיה התאמה שכלית ואחרי החתונה כבר אפשר לעבוד על הרגש לפתח את האהבה.

אם זה מה שטוב לאחותך ולגיסתך- מצוין. 

לי קשה עם הגישה הזאת.

חייבת להיות מציאת חן, רצון בקשר, הערכה, חשק, געגוע, הערצה, משיכה- 

גם אם עדיין לא ניתן להגדיר את זה כ-"אהבה".

כן, דווקא בשביל אותם שלבים קשים בחיים, תסכולים.

הרי כולנו יודעים שזוגיות זה דבר מורכב הדורש עבודה מרובה לאורך כל החיים. 

ואם אין רגש להתרפק עליו- אז הכל יכול להתפרק ברגע קט. 

צריך חיבור!

אפילו הרבי מליובאוויטש בהדרכתו לעניין השידוך מתייחס לנטיית הלב, למציאת חן. שזה חייב להופיע.

וגם עוד כמה רבנים גדולים בעלי ניסיון רב ממני..

בהצלחה הערב בשיחה איתו!

שתזכו לבהירות..

יש מציאת חן, יש משיכה. יש הערכה.

אין קשר רגשי ולא יכול להיות קשר רגשי מ7 פגישות..שרובן עוסקות ב..בלא משו מיוחד ולא בנו..

בקיצור, בעז"ה מתכוונת לפתוח את זה היום.. מקווה שה' ישים לי את המילים הנכונות בפה, ומה שצריך לקרות יקרה..

תודה רבה רבה !

וגם מודעות עצמית לא חסרה לך.

קשה לאמר שהייתי מצליחה לבטא עצמי בצורה ישירה כזו, וברורה.

הבעיה היא שזה לא ממש עוזר..המודעות לא תורמת..

(אלא אם היום הדיבור על זה ישנה משהו. )

זו הנקודה /שולף/!

אם אכן יש לך כזו מודעות, ויש לך כזו, בנוסף קל לך לבטא אותה- טוב ויפה.

מול עצמי זה טוב..אולי, אבל נניח היום תכלס לא העלתי את זה בכלל.

ואגב, לא העלתי את זה ..ובכ"ז היתה פגישה טובה יותר..

כן התקדמנו קצת מבחינת שיתוף וקרבה.

שה' יעזור הלאה..!

משמח לשמוע שהייתה התקדמות...

ותודה רבה נקודה...

וגם למחפשת.

שתמצאי בקרוב ממש, בעז"ה !

(פה הכל פתוח עוד..כן? אבל בכ"ז ב"ה שהיתה פגישה טובה.. )

לבצלםאלוקים

הייתי שמח לנסות לעזור לך אך חסרים לי כמה נקודות

1. אינני מבין למה את מתכוונת במה שאת כותבת שאין קשר רגשי אך מצד שני יש משיכה הערכה וכו

2. לשם הקמת בית יש שורה ארוכה של דברים חשובים אחרים האם הם ישנם

3. למה את מתעכבת על קשר רגשי מהו על פי תפיסתך קשר רגשי והאם הוא יתכן בקשר של שידוך וא"כ עד כמה?

4. האם את יכולה לשחזר אם אילו תחושות/מחשבות יצאת לאחר כל פגישה

5. ישנם ארבעה סוגים ורמות של קשר א. שכלית  ב. רגשית   ג. פיזית  ד. נפשית.   הראשונה יוצרת עניין, השניה יוצרת חיבה, השלישית יוצרת תשוקה ועוררות, הרביעית יוצרת תחושה של ידידי נפש.  היכן את אוחזת?

6. היכן המשודך עומד בכל השידוך, עד כמה נראה לך שהוא עמוק בקשר. יתכן שיש כאן ריקוד זוגי

7. אינני חושב שיש ממה לדאוג בקשר לכך שאין קשר רגשי ובמילא אין מה למהר לחתוך

8. מעניין שציינת שנראה לך שיהיה לך טוב איתו. האם תוכלי להאריך על זה יותר?

הייתי גם כן במצב שלך, 

וכן, גם כן לא הרגשתי התקדמות כלשהי בפגישות (גם מבחינה רגשית..)

מפאת אילוצים ורצון של שנינו לנסות לרענן את הקשר יצא שלא נפגשנו לשבוע בערך, ובאמת זה עורר את שנינו למחשבה מחודשת ולהבנה ששנינו באמת מוכנים להשקיע בקשר הזה קצת יותר- שזה אומר להיפתח יותר אחד אל השני לשתף את השני יותר וכו.. וזה גרם לכך שהקשר התחזק ונעשה רציני הרבה יותר..

לעיתים צריך לעצור ולחשוב על הרצון המשותף ועל הנכונות של כל אחד מהצדדים ותרומתו ע"מ לבסס ולחזק את הקשר.. וברור שהכי טוב יהיה דיבור משותף שלכם על העניין הזה, אם תדעי שזה לא רק "הבעיה" שלך יהיה לכם הרבה יותר קל להתמודד ביחד!!.

המון בהצלחה!

וכו',

מאז היו עוד 2 פגישות, בהן התקרבנו יותר, נפתחנו יותר, ונוצר רגש 

נבהלתי, אכן

אם היה ממשיך כך זו בעיה..אבל ב"ה שהשתנה דרסטית.

בהצלחה לכולם!

ותודה רבה על החיזוק והעצות הנבונות!!

כאשר את תתני לו מקום לחזר(לא יודעת אם זה ככה...אז אם יש כבר נתינת מקום אז אל תקחי את דברי...)

הוא יהיה משפיע לתוך כלי..

ואני יסביר...

גם לי קרה לא פעם שיצאתי עם בחור ואז הוא אומר לי...

הכל טוב לי מאד,אני שמח בקשר הזה וחוזר באורות מהפגישות...

אבל,והאבל הזה הוא גדול...

אבל אני רוצה לומר שבגלל שאת (אני ז'תומרת)בחורה מתלהבת במהותך אז זה גבול דק כזה של לחזר אחריי ולכן תתני לי מקום עוד קצת..

ותראי איך שהקשר עף למקומות גבוהים וטובים בהרבה יותר....

אז בגדול זה מה שלמדתי על בשרי בדרכים קצת לא הכי נעימות שבעולם...

ואני יכולה לומר בוודאות שבאמת ככה הקשר מגיע למקומות ממש ממש טובים...

כי אז הגבר יכול להשפיע זה תפקידו ולא תפקיד האישה...

בהצלחה ממש ובשורות טובות..

נ.ב.

אם משו פגע,העליב או לא היה במקום אז מחילה מראש...

ובהצלחה הללי רחל.

איזה כיף לפתוח יום כזה עם תפילת הלל. זה הכי במקום שיש !

איזה טוב אבא..!!

בשמחות אצל כולם / ן !!

איזה יופי! המון מזל טוב! מגיע לזה שירשור חדש, לא?

שנכתבה בימים האחרונים זה מבשר שמחות..

שיהיה המון מזל טוב!!!

לכי תדעי אולי הוא גם נימצא בפורום וקרא את כל הדברים (למרות שאולי הוא לא מודע שזאת את) ולקח את הדברים לצומת ליבו..

שיהיה פולים מזל טוב!!!!

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך