מבינה את הקושי הנפשי שלך.

עצות מנסיוני: לצאת 3 פעמים בשבוע להליכה, כשבעלך שומר על הילדים.

תדאגי לעשות זאת דוקא בשעות הקשות של הערב- אז תרגישי צפור דרור.

זה מונע שחיקה, טוב לבריאות ולגזרה, מעלה מצב רוח ולא עולה כסף...

חשוב שבעלך יהיה שוותף לתהליך.השהות והשגרה בבית אכן שוחקים מאד...

בהצלחה.

עבודה מלבד ההכנסה הכספית שיש בצידה,,נותנת לאשה ערך מוסף התפתחות אישית הכרות עם אנשים נוספים.

למידת נושאים חדשים.נשים עובדות מטופחות יותר (ברוב המקרים)מודעות יותר לעצמן .

כשאת מגיעה הביתה אחרי 5-8 שעות עבודה שבהן לא ראית את הילדים את רוצה להשקיע בהם.

את צריכה לחשוב מה יתן לך סיפוק יש נשים יש שהשארות בבית גורמת לדכדוך עד דיכאון ממש.

צריך לחשוב במה את רוצה לעבוד אולי משרה חלקית ,אם מקום העבודה נותן שכר מינימום אפשר אחרי שיש ניסיון בתחום לחפש עבודה מכניסה יותר.

אני אמא עובדת הרבה שעות ,אם לא הייתי עובדת הייתי יוצאת מדעתי. לידה קלה ובהצלחה.

יש בזה ערך, יש בזה זכות גדולה ועצומה אין בזה חובה.

יש על הגבר חובת פרו ורבו- וגם היא לא אומרת שחייבים להביא צפוף.

בעיני יותר חשוב מלהביא ילדים- לגדל אותם בחום אהבה ושמחה.

מעבר לזה- אולי תחפשי עבודות שהן לא בשכר מינימום? ניקיון לדוג', או שיעורים פרטיים, 

עוד משהו אם זה מתאים לך לאופי- לטפל בילדים אצלך בבית. ככה גם את מרויחה כסף וגם נמצאת עם הילדים שלך. אבל זה לא מתאים לכל אחת- צריך בשביל זה הרבה אהבה לילדים והמון סבלנות.

עוד משהו שכדאי להשקיע בו באמת זה מקצוע- לא חייב תואר גם תעודה תעזור לך.

אבל כדאי לך להשקיע עכשיו שנתיים של לחץ כלכלי - ולהרויח בעתיד משכורת גבוהה יותר שתתן לך יכולת לשלוח את הילדים למסגרות ועדיין להרויח..

כנ"ל כדאי להשקיע גם במקצוע לבעל..

בס"ד

ואם את מרגישה שאין לך את הכוחות לגדל אותם- אל תביאי אותם!

שמעתי שהרב דב ליאור והרב נבנצאל אומרים שאין צורך לאישה לבקש היתר למנוע שנתיים (!)- היא יכולה למנוע, כדי שיהיה לה כוח לגדל את ילדיה בשמחה.

מי שיכולה, אדרבה...

מאד צורם לי הביטוי " להביא ילדים".

נראה לי שהוא מגיע מעולם רחוק מיראת השם.

ילדים לא "מביאים". 

זו ברכה גדולה, ולנו יש אפשרות להיות שותפות בזכות העצומה הזו. ואני לא נכנסת לעצם הדיון- אם יש לך כוחות לכך או לא. 

אם תרצי- ללדת, להביא לעולם, להוריד נשמה...ויש עוד אפשרויות רבות שלא מצליחה להיזכר בהן כרגע.

אולי לא חיפשת מספיק טוב? אני בטוחה שאם הילדים יהיו במסגרות, ואת תוכלי לצאת מהבית אז תרגישי הרבה יותר טוב נפשית.

ותחשבי אחורה על החיים שלך , מה עשית בהם, מה היה חשוב לך, מה הספקת בינתיים,

מה יגרום לך להיות מרוצה ממה שעשית בחיים?

אולי יש דברים שהיום חשובים לך מאוד, ובמבט כולל לאחור הם יראו לך פחות חשובים?

אני אישית לא הייתי ולא אהיה אישה של בית. 

ב"ה ילדתי השנה בת כיום היא בת 7 חודשים. החופשת לידה הייתה סיוט! לטפל בתינוק מהבוקר עד הערב זה באמת לא קל! חיכיתי שחופשת הלידה תגמר והתחלתי לעבוד במשרה מלאה. אני מקבלת את ביתי מהפעוטון כל יום בשעה 4 וממש טוב לי עם זה. יש לי תינוקת מקסימה ומאושרת אני מטפלת בה ודואגת לה, היא מקבלת צומת לב ואמא סבלנית כלפיה. אם הייתי איתה כל היום היחס שלי אליה כנראה היה שונה והנפגעת העיקרית הייתה ביתי היקרה. לא לכל אחת מתאים לטפל ימים שלמים בתינוקות... 

אבל ... לא הייתי יכולה לעשות את זה אם לא הייתי שולחת למעון של משרד התמ"ת. מעון של משרד התמ"ת מטרתו לאפשר לך מה שתארת.. את תמיד תפסידי אם תשלחי לפרטי.. לדעתי כדאי לך לעשות חשיבה מחודשת על הנושא לחפש מעון טוב , לשים את הילדה לחודש ניסיון ובוא לבקר בהתחלה עד שיהיה לך מספיק ביטחון. 

אני אישית מאוד מרוצה מהפעוטון. ביתי פוגשת הרבה ילדים , משחקת נהנת , המטפלות נותנות לה הרבה יחס, יודעות ליעץ כששואלים אותן שאלות, לא משנה מתי תגיע למעון תמיד יהיה שקט ונעים.. אז חישבי על זה שוב.. בלי זה באמת תצטרכי להישאר בבית עם כל ילד.. את תפסידי וכנראה שגם ילדייך.. 

 מההורמונים, ובע"ה הכל ירגע ויסתדר (אין לי מושג איך) בעצמו

עדיף לטובת הילדים ולטובתך, שלא תלדי ילדים רבים, ואני מסייגת, זה במידה והשורה הזאת משקפת את האופי שלך,

ולא רק סימן של דיכדוך זמני שלא משקף את האופי האמיתי. 

וכאן אביא ציטוט שלך : "רוצה להיות במשרה מלאה עובדת לפגוש את הילדים למשך 4 שעות אחרי צהריים להכין להם ארוחת ערב לקלח אותם קצת לשאול איך עבר עליהם היום.. ושילכו לישון. ומידי ערב לצאת עם בעלי. ולהשאיר אותם עם ביביבטרית"

אמא שרואה בילדים שלה עול, שרוצה להיות איתם 4 שעות אחרי צהריים ושילכו לישון כבר , ולהשאיר אותם עם בייביסיטר ולצאת מידי ערב, (אני יוצאת לא מעט יחסית לנשים אחרות, וזה טוב לי ומאוורר, אני ממליצה לכולן, אבל כל ערב זה ממש לא הגיוני). כי זה מה שנשמע שכתבת, עדיף לה להסתפק במעט ילדים שמחים במקום במשפחה מרובת ילדים מתוסבכים לאמא ממורמרת.

גילוי נאות,

אני אמא מאוהבת ומשקיענית, אני איתה בבית והיא בת שנתיים, כיף לי איתה ואני שמה אותה בגן כי אין לי ברירה,

ועדיין, עם כל הצער שבדבר, אני יודעת שלא אהיה מסוגלת מבחינת סבלנות ויכולת פיזית ומנטלית לטפל במשפחה גדולה,

כי במקום 3-4 ילדים שמחים ומאושרים עם אמא שמחה שמשקיעה בהם ומאוהבת בהם,

הם יקבלו צל של אותה אמא צעירה ומלאת שמחת חיים , בגירסא עצבנית ועייפה.

אני לא מתכוונת להגיד לך מה לעשות,

אני גם לא מכירה אותך ולא יודעת אם ההודעה הזאת משקפת את האופי האמיתי והיכולות האמיתיות,

ואולי ההודעה סתם מבטאה דיכדוך זמני, 

אבל אני ממליצה לך אחרי הלידה לקחת הפסקה ארוכה, שנתיים זה צפוף ומעייף להרבה אימהות, יש דעות בהלכה שאפשר למנוע 5 שנים (אם זה קריטי למישהי אתן מקור ממאמר של הרב אבינר באתר דעת, עכשיו אין לי כח לחפש את זה בגוגל)

, ואת יודעת למה את מסוגלת, לא אף אחד אחר, במיוחד אם את צעירה ויש לך זמן עוד להחליט אם ללדת עוד ילדים.

אני מונעת שנתיים, ומתכננת להמשיך עוד שנה וחצי לפחות, כי אני מכירה את עצמי ויודעת את המגבלות שלי ולמה אני מסוגלת ולמה לא. לא התחתנתי בת 19 בשביל ללדת כל שנתיים.

וד"א

במה המדינה אשמה בדיוק, ומדוע את מרגישה שהיא פוגעת בך...?

נראה לך שמדינות אחרות מחלקות כסף בחינם?

המדינה פוגעת באנשים שהיא זורקת מהבתים שלהם והורסת אותם ואת כל מה שבנו,

המדינה פוגעת בכך שלזקנים אין תרופות מסובסדות מספיק,

המדינה פוגעת בכך שבפריפריה אין חינוך מספיק טוב

המדינה פוגעת באנשים באי הטיפול שלה בתחומים מסויימים,

אבל היא לא פוגעת באימהות שרוצות ללכת לקוסמטיקאית,

נהפוכו, המדינה מכשירה קוסמטיקאיות בקורסים של משרד התמ"ת

ומסבסדת את לימודיהן, ככה שיהיה מבחר קוסמטיקאיות,

ועלויותיהן יהיו זולות יותר בגלל התחרות.

(נאמר בציניות למי שלא הבינה)

מה זאת אומרת "לפגוש את הילדים ל4 שעות". את יכולה לרצות להיות עם הילדים רק 4 שעות. אבל העניין הוא להיות איתם . לא "לפגוש אותם". זה לא שיש לך גם חברות לצאת לקפה וגם ילדים לקלח. זה לא על אותה סקאלה.

אבא לילדים.

אזהרה: פוסט זה מכיל ביקורת, אם אין לך כח לביקורת דלגי.

הצבת הרבה "דרישות" מהחיים.

לעבוד בשכר נאה (מיד, לפני שצברת נסיון?).

שהילדים את ובעלך יהיו תמיד מסודרים ומטופחים (דיי מובן, בגבול).

מצד שני, שהילד לא ילך למעון + בייביסיטרית בכל ערב.

לעניות דעתי, את מבקשת הרבה מדי מהר מדי.

רוב הזוגות שאני מכיר עברו תקופות לא קלות- כלכלית- בהתחלה.

צריך סדרי עדיפויות, אי אפשר להחליט שאת רוצה הכל וזהו.

מתפשרים על חלק לבינתיים.

אני ממש מבינה את מה שכתבת!!!זה כ"כ נכון...ו...לא נכון...אני לא ישבתי ממש בבית מאז שילדתי את בני בכורי הראשון והיחיד בינתיים ...כי בהתחלה הייתי סטודנטית ואז היה צורך בעוד משכורת אז יצאתי לחופשה אקדמית ע"מ לעבוד..ו...יש ימים שאני כ"כ מקנאה בנשים שיושבות בבית מטפלות בילדים וכו', אבל אז אני אומרת לעצמי, את לא תהי מסוגלת לשבת בבית ולדעת שאין לך יכולת פיננסית..

ומה גם שבאמת כייף לי לצאת לעבוד,  ויותר מזה אני יגיד לך ללכת לעבוד פי מיליון יותר קל מלשבת בבית ולטפל בילדים...

אבל - לצערינו היום במצב הכלכלי של התקופה , לא ברור ששווה לך לצאת לעבוד כאשר את צריכה להוציא 2 ילדים למסגרת באיזה שהוא שלב את תרגישי שאת טוחנת מים , כי לא תצליחי להנות מהכסף ואז תגידי לעצמך בשביל מה אני יוצאת לעבוד אם אני לא מרגישה את התזרים מזומנים??

בקיצור, אחרי שכתבתי כל מה שעלה לי בראש...

אני מבינה את ההרגשה, אני מאחלת לך להגיע לאיזה החלטה שלמה ונכונה לגביך, ושתרגישי טוב ושמחה...כי זה מה שהכי חשוב לילדים...אמא שמחה!!!

לא? זה השלב של גיל 3-4.  אז זה כן ישתלם לה לצאת לעבוד.

וחוץ מזה יש המון משפחתונים זולים. אני משלמת על בן השנה שלחי 1400 ובן השנתיים וחצי 1000. וזה עד 16:00.משכורת מינימום אם אינני טועה זה בסביבות  4000. אז מבחינה כלכלית זה כן ישתלם, אבל בכלל מדובר פה על הבחינה הרגשית. אני הבחנתי בצורך דחוף של יציאה מהבית ל"עולם המבוגרים". יכול להיות כמובן שטעיתי...

אם מה שיהפוך אותך להיות אמא שמחה זה לצאת מהבית, לעבוד ולהתאוורר קצת בלי הילדים,

אז כן. למרות שכלכלית זה לא הכי משתלם, לך ולילדים זה *הכי* משתלם.

הם יהיו בבוקר במסגרת שמסוגלת להכיל ולאהוב אותם ואחה"צ יחזרו לאמא שמחכה להם, רוצה אותם ויש לה סבלנות ושמחה כלפיהם.

כי החיים פתאום משתנים ויש הרבה אחריות והרבה דברים לעשות

כנראה כשהם יגדלו ואת תתרגלי וגם תוכלי לצאת לעבודה יהיה יותר קל

יש מקומות זולים יותר- פריפריה, יישובים שיכולים להגדיל את הכסף ביד.

הרבה נשים מוותרות על הרבה דברים למען האמהות, אבל כשזה לא בא

ממקום שלם, זהנ יוצר תסכולים- כמו אצלך, ואז הפסדנו פעמיים..

האם בעלך יודע מה את מרגישה??

התסכול הזה שלך הוא מהותי מאד, ואתם צריכים לקחת אותו בחשבון בסדר העדיפויות שלכם.

א. גם אם לא נשאר כסף מהעבודה שלך- ויצאת, וטוב לך עם עצמך, ותהיה סבלנות לילדים

בצהריים- טוב שתעבדי משתשארי בבית.

ב. מה בעלך עושה? חשבו אם יש דרך להגדיל גם את ההכנסות שלו.

ג. איפה אתם גרים?? כדאי לבדוק אפשרות לחגור במקום שיאפשר לכם יותר רווחה כלכלית.

(לקחת בחשבון: שכירות, מיסים.+ארנונה, אחזקת+הוצאות רכב או נסיעה, מקומות ותנאי עבודה זמינים,

אפשרויות טיפול בילדים).

במקומות קהילתיים יחסית אפשר לעשות משפחתון אמהות- כל יום אמא אחרת שומרת על כולם וזה לא עולה כסף

(את יכולה גם לקחת מחליפה בתשלום ועדיין זה יעלה בד"כ פחות ממטפלת).

יש מקומות בהם יש משפחתונים של התמ"ת- כך שאם יהיו לך מספיק שעות עבודה

תוכלי לשלוח למסגרת יחסית קטנה וחמה בהנחה.

יש הרבה פתרונות וכיוונים, שלב ראשון- כמו שעשית- להבין שזה קשה לך וחסר לך ואקוטי למשפחה שלכם:

לבעלך כדי שתהיה לו אשה שמחה, לילדים, וכמובן לך עצמך.

בהצלחה!

תתיעצי עם אנשים מבוגרים בעלי נסיון שמכירים אותך (חשוב מאוד) ונסי לקבל פרספקטיבה.

אשה יקרה,

גם אני הייתי פעם במקום דומה לשלך- מרוב עקרונות דאגתי לכל העולם ולכל הערכים

חוץ מלעצמי. זה כמו שבית המשפט העליון דואג לכל הזכויות של כל המיעוטים אבל הוא

לא דואג לכך שיהודי יוכל לעלות לאוטובוס בלי להתפוצץ...

משהו בחישוב מוטעה אם זו התוצאה.

כאשר אני הפסדתי מכל העקורונות שלי, בסוף גם העקרונות שלי יצאו נפסדים כי לא היה

בי עוד כח לשמור עליהם, וגם הייתי כל כך לא מאוזנת עד שהתחלתי לפגוע באחרים.

אז אולי עדיף תינוק במעון לא משהו, אבל אמא שמחה, לא ממורמרת ומטופחת כי זה חשוב לה?

אולי החויה הזו של אין בחרה גורמת לך לפגוע בעצמך?

הכי חשוב זה לא להיות במקום של אין ברירה, מקום שלא מחליט ולא מקבל את המציאות

אלא מרגיש מתרסק על ידה. יש מוצא והוא קיים ויש לך את כל הכלים למצוא אותו.

אני הייתי מתחילה בתפילה.

מציעה לך לשאול את עצמך: מי מפסיד מהמצב? האם זה הגיוני שאת תמיד תפסידי?

ועוד דבר, הריון הוא מלא דאגות וחששות, אבל הרבה פעמים אחרי הלידה הכל נראה אחרת והמציאות הרבה יותר פשוטה וברורה.

במיוחד אם יש לידה טובה.

בלידה אשה חווה התגלות אלוקית והיא צופנת בחובה תשובות רבות עבורך.

אם את מתפללת וממתינה ומכינה כלים אז בלידה פתאום הכל מתברר.

זו פגישה מאד חשובה, פגישה אישית עם בורא עולם. תתכונני לפגישה כי הוא זה שסידר לך את המציאות הזו

והוא רוצה לומר לך משהו. מה הוא מנסה להגיד לך?

אני מאחלת לך לידה שמחה, ממליצה מאד ללמוד את ההכנה ללידה על פי ימימה.

כל טוב

שהוא לא שווה פחות אם את מרוויחה יותר, וזה תלוי מאוד איך את משדרת את זה.

דרך אגב אני מרוויחה פי 10 מבעלי והוא יותר בבית עם הילדים כך שאני יוצאת לעובד ומרוויחה יותר בזכות זה, וזו בחירה של שנינו כי מה לעשות עכשיו במקצוע שלי אני מרוויחה הרבה יותר, מקוה שבעתיד זה יתהפך ואני יהיה יותר בבית.

אז נכון שאנחנו צוחקים שאני מביאה כסף והוא אחראי על הפרנסה...

אבל זו בחירה משותפת!

תמנעי לשנתיים הקרובות שתתאוששי ותוכלי קצת לעבוד, הוא יראה שטוב לו שאת עובדת כי החיים שלכן יהיו נעימים ומרווחים יותר והוא ירצה שאת תצאי לעבוד ותרווחי מזה גם לנשמה וגם כסף.

(סליחה שזה מאנונימי, פשוט מכירים ואתי ולא את חשבון הבנק שלי...) 

אף אחד לא חייב לך כלום!

המדינה לא צריכה לתת לך קיצבת ילדים!

והחיים קשים!!!

אחרי שהדברים ברורים - אפשר להתמודד איתם.

בעלך עובד קשה לפרנסתכם.

הגיוני מאוד שהוא חושש שתרוויחי יותר ממנו, כי מבחינת גברים - 

הצלחתם בנושא הכלכלי, היא סוג של הגדרה עצמית.

האם את מפרגנת לו בשאר המישורים? על היותו מוצלח?

האם את גורמת לו לדעת שאת סומכת עליו ואוהבת אותו - לא משנה מה יקרה?

האם סיפרת לו באופן מפורש על הצרכים הלא ממומשים שלך?
כגון טיפוח, יציאה החוצה, הקושי בגידול הילדים

הקושי בלהסתפק במשכורת קטנה כ"כ..
התחושה שהוא לא ממלא את תפקידו כבעל שאמור לזון ולכלכל אותך והילדים...

(או שרק רמזת לו וציפית שהוא יבין..)

שבו ודברו על זה!!

בדיוק כמו שאת כותבת כאן! באופן הכי ישיר, הכי כנה!

והקב"ה לא יושב למעלה ומחכה להעניש אותך על כל נפילה קטנה, או על עצירת ילודה.

הוא רחום ואוהב, ומחכה לשמוע אותך.

סיפרת לו על הקשיים שלך? הוא היחיד שעוזר באמת!

כל השאר - אחיזת עיניים!

המדינה אולי לא חייבת לנו קיצבת ילדים

אבל הגזרות חדשות לבקרים הופכות אנשים במעמד הביניים לחסרי כל

מסביבי המון משפחות ש2 בני הזוג עובדים קשות לפרנסתם ולא מצליחים לפרגן לעצמם קצת מותרות וחלקם לא גומרים את החודש

המצב פה קטסטרופלי למעמד הביניים

קיבלתי תלוש של 11 אלף(בחופש מקבלים הבראה ועוד) מתוכם 2000 הלכו למיסים!!!

המדינה הזו פשטה את הרגל ביחס לאזרח 

"המדינה" לא חייבת לך.

הכסף שהם לוקחים? הולך לדברים חיוניים (ברובו בגדול).

שחיתות יש בכל מקום שאפשר להשיג ממנו כוח, לא הגענו למצב שאנחנו "מפרנסים" את המדינה.

יותר נכון לומר שהמאמץ הקבוצתי (המתקרא "מדינה") מפרנס אותנו.

המצב לא "קשה".

בהשוואה ללפני 30 שנה-50 שנה והלאה המצב היום מדהים!

הבעיה שהיום אנשים יותר מתלוננים.

מגיע לי!

כלכלות ענקיות בעולם קורסות ואנחנו לא, תגידו תודה.

הכלכלה שלנו בהחלט קורסת אבל בניגוד לכלכלות אחרות בעולם שקורסות-

אנו מעדיפים לעצום את העיניים

המציאות היא הקובעת ואם מעמד הביניים קורס

אז המדינה אוכלת יושביה

מים חשמל גז ומזון מינימלי - גומרים את הכסף עוד לפני שהספקת לספור אותו

מה? לא תדליק מזגן? לא תתרחץ? עוד מעט יהיה מס על האויר המפויח שאתה נושם ותגיד שהמס נועד לדברים חיוניים שהמדינה משתמשת.

תרשה לי לנחש שאינך נמנה על  משפחות מעמד הביניים

אם הכלכלה קורסת אז ברור למה יש פחות משאבים שיתחלקו לשאר האזרחים לא?

אתה אומר שאין כסף למדינה (הכלכלה קורסת) ובמשפט הבא טוען שאם אנשים נאנקים תחת העול הכלכלי זו אשמת המדינה.

הכלכלה של המדינה דרך אגב, עדיין בדרך פלא, לא קורסת.

שאלת השאלות היא מאיפה הכסף שאתה רוצה יגיע בדיוק?

אני אכן ממעמד הביניים, ורוב משפחתי נמצאים במצב כלכלי זהה הוא נמוך יותר, שכל ישר לא קשור למעמד כלכלי.

את מאשימה פה את החרדים במצבך הכלכלי. הלו? קצת אינטליגנציה!

הרי קיצוץ של 20 ש"ח בקצבת ילדים לא ייקח מאנשים את אמונת חייהם!!!

הם לא אברכים בשביל לקבל קיצבאות, הם מוסרים נפשם על התורה, גם אם לך זה לא נראה, והקיצוץ לא יוציא אפילו אברך אמיתי אחד מהכולל.

תתעלי קצת מעל הפוסטים של יאיר לפיד.

גם אני צריכה ללדת בקרוב בעז"ה ועברתי תק' שהרגשתי בדיוק אותו דבר.

מניסוח ההודעה הזו (האחרונה) שלך נראה שכדאי לכם להתייעץ עם מישהו/מישהי ששניכם סומכים

עליו/עליה, כדי להתקרב ולתקשר טוב יותר אחד עם השני.

נראה שיש ביניכם פער שכדאי לגשר עליו ולא לתת לו לגדול.

וזה אפשרי!

בהצלחה רבה!

ישר- כח!!

רעיונות לטיפוח הבית, בעז"ה....

גם אני חולמת על היום שאחרי, שבעלי יתחיל לעבוד בצורה מסודרת (סטודנט כרגע עם עבודות מזדמנות), בלי להיעזר בהורים, לקנות לעצמי קצת יותר בגדים ולא חולצות מלפני 6 שנים כי אין מספיק כסף, לקנות אוכל יותר מגוון ולא רק את הלחם האחיד כי הוא הכי זול, לעבור לדירה יותר גדולה- צפוף לנו לגמרי, ועד ועוד.

באמת נשמע שאת צריכה לדבר עם בעלך, כי עם משכורת כזאת באמת נראה לי א"א להסתדר ולחשוב ביחד איך להעלות את ההכנסה שלו, אפילו אולי ללמוד איזה קורס אם צריך.

לגבי עצמך -  באמת קשה להרגיש טוב כשכל היום בבית, גם לי הייתה תקופה ארוכה כזאת אבל ידעתי מתי היא נגמרת כך שהיה לי לאן לשאוף. אפילו סתם תתלבשי יפה ותצאי לסיבוב בשכונה. תבני מעין מערכת שעות שתקל עלייך. אני מרגישה שכשנמצאים בחופש יש יותר בזבוז כסף על חיפוש תעסוקה אז גם זה מצב בעייתי.

ונכון שרוב המשפחות היום קשה להם - אבל תסתכלי על מה שכן יש לך, לי לזה עוזר

לגבי מצב כלכלי - אני חושבת שלא תמיד זה שיקול אל להמשיך ללדת או לא, משפחה מרובת ילדים (לא כותבת מספר כי אצל כל אחד ההגדרה שונה) יכולה להרשות לעצמה לא ללדת עוד, אבל קצת ילדים - כדאי כן ללדת (עם הפסקה שתקל עלייך) - כשהם גדלים זה כיף שיש הרבה ילדים סביב שלוחן שבת, משפחה חמה ומגובשת, ואם להיות אגואיסטית - שיהיה מי שיטפל בכם לעת זיקנה \ מי שיבוא לבקר בבית אבות.... הכסף יגיע ב"ה

תחשבי רגע על ההורים - אם הם נותנים בשמחה ויש להם אז זה פחות נורא בעיני, העיקר שתצליחי להסביר לבעלך בעדינות שכל החיים א"א להסתמך על אבא ואמא, ומי יעזור לילדים שלכם כשהם יתחתנו בתחילת דרכם אם לא אתם? בשביל זה צריך לפחות להכפיל את משכורת.

שלא לדבר עם קניית דירה ( או משכנתא)

סביב שולחן השבת אבל זה לא משכנע אף אחת ללדת הרבה ילדים. שולחן השבת , עם כל קדושתו, הוא רק כמה שעות בשבוע. מה עם כל הימים והלילות והשנים שמטפלים בילדים?? אם הייתי במקומה זה ממש לא היה משכנע אותי, הפסטורליה הזאת, כי אני יודעת טוב מאוד מה זה דורש ממני ובמה זה כרוך ואם לא הייתי מוכנה לכל מה שקודם לישיבה בשולחן שבת עם בגדים יפים וחיוכים אין סיכוי שזה מה שהיה משכנע אותי.

גם בעלי מרוויח שכר זעום ולא רוצה ללמוד מקצוע

בינתיים יש לנו רק ילד אחד

אני פשוט הצבתי לו עובדה שאנחנו לא מביאים עוד אחד עד שתהיה כאן משכורת נורמלית!

בינתיים אני לומדת ועד שאסיים מצטמצמים

מה זאת אומרת "הוא רוצה ממך ילדים"?

אני לא מבינה למה כאשר ההורים גרושים האבא חייב לשלם על כל ילד 1500 ש"ח בחודש, אבל כשנשואים זה לא כל כך ברור גם כן?

אם תביאי עוד ילד ועוד ילד: היום זה בא על חשבון הביגוד וההנעלה, מחר זה יבוא על חשבון האוכל בבית!

מי שמביא ילדים צריך לדאוג להם לא רק למזון ולמקום לישון בו, הוא צריך גם לדאוג שיהיו להם הורים נורמלים ושמחים כדי לגדל אותם. מה זה עוזר לילדיך החמודים שיש להם מה לאכול ומה ללבוש אם הם יגדלו חס ושלום עם אמא מתוסכלת?

לדעתי, קחי הפסקה, צאי ללמוד לימודי תעודה: הנהלת חשבונות/גרפיקה/טכנאית מחשבים/ועוד ועוד.... והכי חשוב: צאי לעבוד

העיקר שתעצרי את כדור השלג הזה ומהר.

בהצלחה רבה

דרך אגב: לקחת את הבעל ליעוץ זה מאוד עוזר, בהחלט שווה את ההשקעה הכספית.

מביאים ילדים.

הבאת הרבה יילדים גורמת למשבר נפשי לאשה ויכול אף להדרדר לדיכאון בנוסף למצב כלכלי ירוד וחוסר יחס ותשומת לב לילדים ולא צריך לשים לב ללחץ החברתי של היישוב כי לא הנשים בגינה יטפלו לך בילדים ורק יצקצקו בלשונן ויגידו איזו מסכנה... היא חלשה נפשית... וימשיכו הלאה אדם צריך לקחת אחריות על עצמו ועל משפחתו

ברור שאדם צריך לקחת אחריות על עצמו ומשפחתו...

אבל מי שיולדת מבחירה-

ויולדת הרבה ילדים

לא נהיית תשושה נפשית!

שרוב בני האדם מצטערים על כך שלא הביאו יותר ילדים כשהיו צעירים.

לעולם אם לא ארצה בכך, רק כי זה יפה בשולחן שבת וכי אולי אצטער אח"כ. אין מה להצטער, צריך לזכור שההחלטות והבחירות היו מתוך שיקול דעת.והילדים שכן זכינו להם עד כה היו מרצון , בחירה, ומעל הכל- מתנה משמיים.אז די עם הטיעונים הלא רלוונטיים הללו. הריון זה דבר שצריך לרצות. לא ב"פנצ'ר" ולא באוטומט.

וביחד עם השמחה הגדולה של גידול ילדים, תמיד יהיה הקושי שהוא אתגר.

כדאי לזכור זאת ולקבל באהבה כי בעולם הזה המתנות באות עם אתגרים. אז חבל לדמיין אימהות קלילה של 4 שעות..

והבשורה הטובה- שני הילדים הראשונים זה באמת הכי קשה.. כשהם טיפה גדלים הם עוזרים וגם מהווים חברה וקב תומכת לבאים אחריהם.

רק טוב

מבחינת ההלכה אישה כלל לא חייבת בפרו ורבו..

ושמחה מאוד שאתם מחדשים את הבית. חשוב מאוד שכשאת בבית הרבה שעות, יהיה לך טוב ונעים בו. איזה כיף, תתחדשו!!!

לשטוף איתך כלים (אפשר גם לבד)

בובות ועגלה

כלי מטבח

בצק

כדור

מכוניות

פאזל פשוט (2-4 חלקים, לפי מה שהיא מצליחה)

פאזל עץ שמתאימים צורה לתוך שקע

לוטו

ממש רשימה מרשימה 😊

היא מאד אוהבת מים 

בגיל הקטן הם לא נעלבים אם תשטפי אחריו שוב, מבחינתו זה משחק.

הוא עומד לידך, את מניחה קרוב אליו כמה כוסות פלסטיק וכמה כפיות, הוא מסבן ומניח חזרה בכיור...

בסוף כשאת שוטפת הכל, את יכולה לתת גם לו לשטוף את הכלים 'שלו' ולהניח לייבוש. אבל גם בלי זה, הוא ייהנה לשטוף איתך כי הם מאוד אוהבים את המשחק במים ובסבון.

אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.

בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים

אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.

בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים.

לקחת בחשבון שהילד, בגדיו וכל הסביבה ירטבו. סיר עם מים שמנסים לשטוף בהחלט עלול להשפך על הרצפה

תכניסי לשם כלים קטנים מפלסטיק או כפיות מתכת, שימיממעט מים עם מעט סבון ושישפשף בהנאה 😄

כמובן אח"כ שוטפים הכל שוב.

אפשר גם לתת כלים נקיים מראש ואז לשטוף רק מהסבון.

אנחנו נותנים לו משטח להניח את הכלים השטופים..

ואחכ עוברים עליהם.

כשהוא שוטף חלבי, אני בשרי וכו'..

שירי משחק ואצבעות (הקטנה שלי משוגעת על זה).

עגלה ובובה.

סתם לפזר כל מיני צעצועים ואז לאסוף.

להיכנס למטבח ולפתוח ארונות ולהוציא כלים כדי שלאמא תהיה יותר עבודה בערב.

לטפס על דברים בצורה מסוכנת ולהפיל לאמא את הלב.

לחטט לאחים הגדולים בדברים שלהם, לפלח משם אוצרות, ואז להסתכל בעיניים תמות כשהם כועסים.

להיכנס לשירותים ולא להבין למה לאחות הגדולה יותר יש התנגדות להיכנס לשם - הרי יש שם כל כך הרבה אוצרות! מים שאפשר לזרוק לתוכם דברים, מברשת אסלה מעניינת, אסלה שאפשר לפתוח ולסגור שוב ושוב...

🤭😅😵‍💫

אצלינו הקטן (7.5 חודשים) גילה את השירותים והמקלחת🤦‍♀️

לק"י

הוא כמובן עדיין לא מצליח להתעסק במים שבאסלה.

לא יודעת מה מעניין דוקא שם מכל החדרים.

אבל כרגע ב"ה לא מצא שם יותר מידי מה לעשות.

רק מצחיק שכשהוא נכנס לשירותים ואחותו שם היא צועקת לי "אמא, בואי לקחת אותו, הוא נכנס איתי לשירותים, הוא לא מכבד את הפרטיות שלי😂😂"

יום אחד מצאתי כתמים כחולים על הרצפה

ממש עקבות מסלול שלם

עד שגילית שהגברת שלפה את הסבון אסלה הכחול והלכה איתו בכל הבית

מאז יש סבון אסלה שקוף😅

מגה בלוקס

משחקי דמיון כמו כלי מטבח ובובה ועגלה

ממש אוהב מגנטים, בונה דברים מרשימים

ועוד רשימה -

מגה בלוקס

פאזלים - תתחילי מקטנים, הוא עכשיו בונה פאזלים 24 חלקים לבד, אבל חשוף לזה מגיל קטן.

מאודדד אוהב לצייר

כלי אוכל ומטבח קטן

וואו הבת 4 שלי רואה בפאזלים 24 חלקים אתגר

הבן 1.7 אפילו פאזל עץ לא ממש מצליח...

מאוד אוהבת מדבקות

וגם טושים (לצערי צבעים לא) אם יש לך כח אז גם גואש

ובר בצק

אני לאחרונה הבאתי לה 2-3 אנשים של פליימןביל והמגלשה מאודד שמחה

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.

תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.

תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.

אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.

מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד

מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.

תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.

אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.

כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות 

נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.

הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?

יותר עצלות.

על הרעיון של ברכת המזון, כדי להתחבר יותר, וככה העצלות מתגמדת...

בהצלחה יקרה!!!

זה לא פשוט להתחיל מה שלא רגילים.

לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.

אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.

במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.

לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)

ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...

בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.

בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .

בהצלחה !

ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.

בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...

(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)

מזדהה עם החוסר סבלנות.

אני כן מברכת וכן משתדלת להתפלל שתי תפילות ביום (משתדלת. לא אגיד שתמיד מצליחה)

אבל ממש מרגישה שזה בלי סבלנות. אני מברכת וחושבת על זה שאני רוצה כבר לשטוף את הכלים שאכלתי בהם, מתפללת וחושבת על מה צריכה לעשות אחרי התפילה.

זה קשוח כאמהות, אין לי מה להגיד חוץ מלחבק.

ואולי אוסיף, שאני כרגע ממשיכה להתפלל למרות חןסר הכוונה והסבלנות בדיוק כדי שזה ימשיך להיות הרגל ובעז"ה שיום אחד גפ תחזור הסבלנות.

אז מעודדת אותך להתרגל לזה חזרה גם אם זה לא יהיה בשיא הכוונה כרגע

אבל היפראמזיס חריף אז לא יודעת אם זה מדד.

פעם רופאים לא האמינו לי פשוט ואמרו שלפני שבוע 7 זה לא קשור להריון או שאני מדמיינת...

היום כבר מכירים ולא מזלזלים.

בכל מקרה תדעי ששום שלב לא מוזר. הבחילות יכולות להגיע בכל שלב. זה הגיוני ואמיתי וכדאי לך לבקש טיפול שיעזור לך.

בהצלחה!! זה קשוח בחילות ❤️

בלי היפראמזיס- 5 עד 18

תודה לה' בלי קשר על מלא מלא ניסים בהריון.

אל דאגה, סובלת מאוד בהריון מדברים אחרים;) 

התחילו בשבוע 8,

וערב לפני הלידה עוד לקחתי בונגסטה. 😅

(לקחתי גם זופרן. אבל הוא נגמר לי כמה ימים לפני הלידה ולא קניתי חדש)

נראה לי מתחיל לי באזור שבוע 7 ומפסיק באזור 12

כמובן שזה לא על השעון. גפ בדכ זה מתחיל בהדרגה וגם מפסיק בהדרגה..

בהלם ממה שאנשים מרשים לעצמם להתערב...

קודם כל הגבת ממש יפה ברגע האמת! אני נראה לי הייתי משתתקת מההלם.

לגבי מה לעשות- כיוון שהיא כבר התקשרה והתנצלה אז לא יודעת אם יש עוד משהו לעשות כרגע, אבל אולי לפני הפעם הבאה שאתם באים (ואלופה אם תסכימי בכלל😉❤️) שבעלך יבקש בעדינות לא להתערב בענייני הילדים.

ובנוסף להבא את האמת הייתי נמנעת מלשתף אותה בדברים שאני לא רוצה שאחרים ידעו, אם אח"כ זה יוצא ועוד מול כולם...

ובבקשה תני לעצמך לכאוב את הפגיעה, תוציאי את זה לחברה או מישהו קרוב אחר שיהיה לך קצת עיבוד לזה, חוויה לא נעימה בכלל!❤️‍🩹❤️

עברו שנים

העלתה את זה מהאוב

אם חלילה שוב יקרה,

תזכרי את הנעלבים ואינם עולבים ..

ותתפללי בשקט מיד על מה שחשוב לך . 

יכול להיות שהיא מדקנת...

ולעת זקנה לפעמים הטקט גן כן מזדקן...

ברמה שסבא שלי אמר על התינוק של בת דודה שלי שהוא מכוער🤷‍♀️😱

הלםםםם

כדי שלהבא לא יקרה.

אולי היא מאלה שחושבות שאם היא התנצלה אז זה נמחק, ובפעם הבאה שוב הלשון תשתחרר...

משהו בסגנון- שלום רבקה. חשוב לי להתייחס למה שקרה לפני שבועיים. אמנם התנצלת מאז אבל זה עדיין כואב לי ואני מבקשת שלא להתייחס לתפקוד שלנו כהורים.

את האמת שזו הלבנת פנים, וטוב מאוד שלא הלבנת את פניה חזרה. אבל זה ממש ממש פוגע. חיבוק גדול 

הערות על חינוך ילדים מכניסה מאוזן אחת, מוציאה מהשניה.

מה שאת חווית זה יותר חמור מהערות על חינוך ילדים.

אין לי הגדרה טובה לזה אבל וואלה לא סתם יש חיסיון רפואי ולא סתם רק אנשי מקצוע רשאים לתת אבחנות.

חיבוק גדול!!

לא יודעת מה הייתי עושה מולה, אבל קודם כל מולך להבין את עוצמת הפגיעה לא בגלל שהתערבו לך בחינוך שזה הרבה סבים וסבתות קצת נופלים בזה, אלא בגלל שהפרו ברגל גסה את הזכות שלך לפרטיות רפואית ואת הזכות שלך לא להיות מתוייגת. (לא שזה רע ללכת לטיפול, לא מצאתי הגדרה יותר טובה לעובדה שזכותו של כל אדם שלא כל מישהו ישלח אותו לטיפול..)

משלוח חינם זה בפחות מזה.

נס שלפחות מה שקניתי התאים לנו אחרת היתי מתבאסת ממש

כשהוא רואה שהמילים מפעילות אותך הוא ימשיך להשתמש בהם. גם אם תכעסי עליו או תענישי אותו..

אפשר להגיב במשפט קבוע בנחת, לדוגמה- בבית שלנו אנחנו שומרים על הפה נקי וממדברים במילים נעימות.

גם כשכועסים אנחנו שומרים על הפה..

אנחנו באדישות מוחלטת שולחים לשירותים

לא בכעס, בציון עובדה- זה מילים שאנחנו מרשים להגיד רק בשירותים. לך לשירותים תגיד את זה כמה שבא לך תחזור אלינו.

זה משהו שלמדתי מאמא שלי וזה עובד נהדר. לכל ילד יש את השלב שהוא הולך לשירותים וצורח משם פיפי-קקי-פיפי-קקי וכו וגם מילים מעבר לזה. נותנים לו לצעוק כמה שבא לו וזהו

מתייחסת לזה ממש בצורה זהה לזה שילד אומר לי "יש לי פיפי" אחלה אז תלך מהר לשירותים ותעשה שם, ככה גם אם הילד אומר את המילים האלה בתור קללה- אה אוקי אתה צריך להגיד מילים של שירותים- אין בעיה, לך לשירותים תגיד ותחזור אלינו אחרי.

יצא לי גם לקחת אקטיבית ילד לשירותים כשהוא אומר מילים כאלה.. קצת כמו שלוקחים אקטיבית ילד בגמילה שצועק "יש לי פיפי!!!" מהר מהר לשירותים- אותו דבר ומשתדלת לשדר שזו אותה התייחסות. זה מילים שצריכות לצאת כמו הפסולת של הגוף שצריך לצאת

זה שצריך אשכרה ללכת לשירותים כדי להגיד מוריד מזה את העוקץ מהר מאוד וזה פשוט מפסיק מתישהו..

כמו מנטרה.

ילד שלי בן 5 אמר עליי שאני מטומטמת ושהוא קורע אותי בשניות !

הייתי בהלם ממש. חוצפן.

למעשה עדיין לא הגבתי על זה כי הייתי גוססת במיטה.

היום אני מתכננת להגיב, ולא בא לי רק דיבורים כי כבר דיברנו איתו מלא פעמים, הוא ילד מותק ממש, אבל יש לו יציאות שממש חוצות את הקווים, אם יש לכן רעיון איך להגיב. 

לגבי מילים לא יפות, אני מגיבה הכי מהר שאני יכולה

לא בכעס, אלא עוצרת הכל - מגיעה למקום, אומרת שאין מילים כאלה בבית שלנו ו"קונסת" את מי שברח לו, כדי שהפה שלו יזהר יותר.

כרגע זאת דקה שיורדת מהתור היומי במסך. זה יכול להיות - לשים 3 דברים במקום.

העניין הוא להיות עקביים ומהירים.

לי זה מאד מאד חשוב אז אני ממש על זה וזה עובד.

ואני בצד של הילד - עוזרת לו לשמור על הפה שלא יברחו מילים לא יפות

בשביל ילד בגיל הזה כבר עבר נצח מאז שאמר את המילים האלה, הוא כבר הלאה...

וזו לא חוצפה, המילים האלה. אלה דברים ששמע איפשהו והוא חוזר עליהם. הוא עדיין קטן מכדי לייחס לו כוונות של חוצפה...

(כמובן, קל מאוד לכתוב את זה והרבה יותר קשה להפנים את זה ללב... גם לי הבוקר בת הארבע, שקמה בעייפות גדולה מדי, אמרה לי שאני סתומה, ואף שידעתי היטב שזו פשוט מילה שהיא שמעה והבינה שהיא מעליבה ולכן חוזרת עליה בזמני עייפות כאלה - נעלבתי בכל זאת, ולקחו לי כמה רגעים לפני שיכולתי לחזור לארגן אותה...)

אפשר להגיד אפילו:

פעם קראו לי מטומטמת וזה היה לי לא נעים כפתיח לשיחה.

העניין הוא לא מתי זה נעשה, אלא עצם המעשה ואנו רוצים ללמוד לעתיד איך לנהוג בחברה.

לכן גם אפשר לספר סיפור על שני אחים או שני חתולים שרבו וקראו אחד לשני בשמות גנאי ואיך זה הרגיש ואיך היה אפשר לנהל את הסיטואציה אחרת.

מהבחינה הזו לזמן ולדמויות בסיפור פחות יש משמעות, אלא למעשה עצמו ולמסר שאנחנו רוצים ללמד ממנו.

הוא יודע שזה מילים אסורות ואפשר גם בזמן רוגע להתייחס למילים ולדבר על זה אבל בזמן אמת הייתי מנסה רק לתת מקום לרגש הכועס / נעלב / עצוב/ מתוסכל וכו.

לא להתרגש זה לא אומר שיגדל להיות איש שמדבר ככה

כשאומרים מילים לא יפות אנחנו מסתכלים עליהם בפנים רציניות אבל אדישות לחלוטין ואומרים להפ שבבית שלנו לא מדברים ככה. אם הם אומרים שיש ילדים בגן שכן אז אומרים להם שבכל בית יש כללים אחרים, אבל בבית שלנו זה הכלל כי אלה מילים לא יפות.

לגבי איומים, גם לי יש ילד שאומר אני יותר חזק ממך וכאלה. אמנם דברים פחות קיצוניים. אני אומרת לו זה בכלל לא משנה מי יותר חזק, אני אמא שלך ואתה גם צריך לדבר בצורה מכובדת וגם אנחנו במשפחה מתנהגים בצורה מכבדת אחד לשני. לא משנה מי יותר חזק. הקטע לדבר איתם באדישות על הדברים האלה, כשזה מפעיל אותנו אז קשה להם לקלוט את המסר כי הם עסוקים בדינמיקה ויחסי הכוחות ביננו ובפחד שלנו ממה שהם אמרו. כשמדברים איתם באדישות הם קולטים שזה בכלל לא אישיו התוכן וזה לא מפחיד אבל שהצורה צריכה להשתנות כי לא מדברים כך ולא מתנהגים כך.

לגבי הפחדים הגיוני לצערנו, אפשר לפנות לפסיכולוגית של הגן או לקבל עזרה ממרכז חוסן בשירות הפסיכולוגי של העיריה.

נשמע שבאופן כללי זה משהו שיושב עליו ואולי ההתנהגויות שתיארת לפני זה נובעות מרצון להרגיש חוזק ושליטה באיזשהו מקום בחיים שלו. 

תעשה לכם פלאים.

במקום להקצין תגובה כדי לשדר לו כמה זה חמור

תשאלי את זה עצמך למה הוא עושה את זה?

כל ילד יודע שזה מילים של "שירותים" ושלא ראוי להשתמש בהם.

האם להגיד לו שזה אסור יקדם פתרון? פחות. וגם אם הוא יקבל מרות שזה אסור כי אמא אמרה, זה עדיין לא פותר את הבעיה מהשורש.

מה שהכי מדליק נורה אדומה, זה שהוא מהצד שלו גם מחריף צעדים.

את בעצמך בתת מודע מבינה שכשהוא אומר אני אהרוג אותך, זה נובע מאותו מקום שהוא אמר את המילים האחרות.

כשילד מחריף צעדים, זה אומר שמשהו בתגובה לא פתר לו את הבעיה שהוא מתמודד איתה.

במקרה כזה כשגם ההורה מחריף צעדים, נוצר ריחוק ופער בין ההורה לילד, הילד מתחיל להיות יותר מופנם, וההורה אמנם נתפס כסמכותי אבל לא כהורה נגיש. כשיגדל ויהיה במצוקה, ההורה זה לא בדיוק הדמות שהוא ירצה לפנות אליה.

במקום כל זה, כדאי לנסות להבין יותר לעומק מה מציק לו ולטפל בגורם ולא בסימפטום.

יכול להיות שילד בגן מדבר אליו ככה ואין לו כלים להתמודד

יכול להיות שהילדים בינם לבין עצמם מדברים ככה והוא לומד שכדי להיות בחברה צריך להשתמש במילים גסות.

יכול להיות שזו דרך שלו לבטא מצוקה

יכול להיות שהוא מנסה להתקרב אליכם וכדי להפעיל אתכם הוא משתמש באסטרטגיה שלא תוכלו להישאר אדישים כלפיה.

יכול להיות פה הרבה אולי, מה שבטוח שלתת לו עונש או לעשות משהו שירגיש שזה חמור בדרך מרחיקה, לא תפתור אף תרחיש שהעליתי פה כדוגמה. וגם לא תפתור תרחישים אחרים.

אפשר ורצוי להפריד בין חינוך ילדים, לבין תגובה ותקשורת בבית. במיוחד כשזה משהו שחוזר על עצמו.

כשילד עושה משהו שלא לרוחך, תצייני לך את זה בראש. לא צריך "לחנך" אותו לזה באופן מיידי.

למשל את רואה שהוא זרק עטיפה על הרצפה, והוא עייף ומוצף ועצבני, לא יקרה כלום אם את תרימי את העטיפה ותצייני לעצמך שזו נקודה לעבוד עליה בזמן שהוא קשוב.

בזמן שהוא אומר את המילים האלו, תנסי לקלוט רמזים מהסביבה מה יכול לגרום לו להגיד אותם.

האם הוא ביקש לפני כן משהו ולא הירשת לו? (שזה בסדר, רק שזה שופך אור שהוא כרגע מתמודד עם דחיית סיפוקים)

אולי חזרתם הביתה וחם לו?

האם הוא משועמם?

האם הוא מבטא מצוקות בעוד דרכים והמילים האלו זו עוד דרך?

איפה הוא ואיפה את עומדים/ יושבים כשזה קורה?

האם זה קורה גם בגן? גם ברחוב או רק בבית?

בנוסף לכל זה, אפשר להגיד:

אני מבינה שאתה נסער/ עייף/ עצבני/ שילדים הציקו לך

ועכשיו הלב שלך עמוס וקשה לך להירגע.

מה יעזור לך להירגע?

אתה רוצה שנעשה משהו ביחד?

אתה רוצה להתקלח אולי?

אם הוא ממשיך להגיד מילים כאלו, לומר בפשטות, זה לא נעים לי לשמוע מילים כאלו. אם תרצה שאעזור לך להתמודד אני פה בשבילך. לא צריך להחריף כלום. ילד בבסיס שלו רוצה שיהיה נעים איתו.

רק שהוא לא יודע איך לעבור מהמצב שהוא נמצא בו למצב של רוגע ונעימות ושיתוף פעולה.

לגבי 2, פתרון טכני אפשרי הוא לסדר לו מזרון בחדר שלכם לידכם. יהיה לכם את תחילת הלילה בפרטיות, ובמהלך הלילה כשהוא מתעורר, במקום שאתם תקומו ותהרסו את רצף השינה שלכם, הוא יוכל להיכנס ולישון לידכם.

אם הוא בוכה, אפשר להניח עליו יד. או לתת לו חיבוק ארוך. שיצליח להרגיע את הפחד. ככל שתרחיקו אותו מכם הוא יצטרך יותר, ככל שתמלאו את הצורך בקרבה, הוא ירגיש חזרה מוגן ובטוח וישחרר מעצמו.

יש ילדים בני 10 שעדיין מתקשים להתמודד עם הפחד בלילות, המצב הביטחוני זה לא מפלצת בארון שאפשר לפתור עם לוכד חלומות או פנס.

הם באמת צריכים את החוסן שלנו קרוב קרוב.

ומספיק אזעקה אחת כדי לעורר את המצוקה שחוו בתקופות קודמות.

יכול להיות שלשבת לידו לא פותר לו את המצוקה, יכול להיות שהוא צריך יותר קרבה כמו מגע ולכן גם לשבת לידו שעה לא עוזר.

תנסי לחבק אותו ארוכות לפני השינה, לעשות מסאג והרפיה לפני השינה. אולי זה יקל עליו וההרדמה לא תהיה כ"כ ארוכה.

תשאלי אותו מה יכול להקל עליו. לפעמים בגיל 6 כבר מספיק מודעים למה מרגיע. לא תמיד, אבל שווה לנסות.

כנראה שעוברת עליו תקופה קשה, וזה מתבטא הן בפחדי הלילה והן בדיבורים הלא יפים.

הדרך הנכונה והקשה היא לשדר לו הכלה והבנה ואהבה, להראות לו שאתם דואגים לו ורוצים בטובתו, רוצים שהוא יהיה רגוע ושליו ושפשוט יהיה לו טוב... אבל כאמור, זו הדרך הקשה והארוכה.

אפשר בינתיים להיעזר בטיפים נקודתיים -

בשביל הלילה: לומר איתו קריאת שמע מלאה בטון איטי ורגוע, לשיר לו מספר שירים שאתם קובעים מראש, לקנות לו בובת חיבוק ש"תגן" עליו, להשאיר מנורת לילה אם אין...

בשביל המילים הלא יפות: לומר בטון תקיף אבל רגוע שאצלנו בבית לא מדברים ככה. אם הוא ממש מרגיש צורך לדבר ככה - אז שיצא החוצה (לא ממש לצאת החוצה, כמובן, אלא למרפסת אם יש לכם או להושיב על אדן החלון). ואפשר גם להגיב לו בצורה שתבטא את האהבה שלכם: "ואני דווקא אוהבת אותך ובכלל לא רוצה להרוג אותך" וכו'.

בהצלחה...

מילים גסות זה מאד לא נעים לשמוע, אבל אם תנקי מהן את ההדיסוננס החינוכי - תוכלי לראות שזו דרך לפרוק תסכול.

יש הרבה תסכול בחיים של הילד שלך בתקופה האחרונה. משהו לא עובד לו, משהו לא מסתדר לו. יש גם בהלה, ויש מרדף -נסיון לשמור על קרבה איתכם כדי לחזור ולהרגיש בטוח.

תסכול, בהלה ומרדף הם רגשות שהולכים יד ביחד.

אלה רגשות ראשוניים, אי אפשר לכבות אותם -הם צריכים להתבטא, ולקבל מענה.

אז קודם כל לפקוח את העיניים ולחפש - מה לא עובד לילד שלי?

אולי משהו בבית הספר?

אולי עם החברים?

אולי מול אחד ההורים קורה משהו?

לבהלה - לתת בטחון, לתת קרבה בשפע. לתת מגע מווסת, לשחק - משחקי דמיון, משחקי בהלה (מחבואים, תופסת וכו').

לייתר את המרדף. לרדוף בעצמכם אחרי הילד ולהציע לו קרבה. הציעו כאן מזרן בחדר שלכם. גם במהלך היום תציעי לו כמה שיותר להיות יחד.

לתסכול - אם את מבינה שהתסכול מתבטא באגרסיביות, את יכולה למשוך לתוך משחק אגרסיבי. 

(מלחמת כריות, התגוששות וכד')

לה לאסוף אחרי שאתם הולכים

אופציה אחרת - תביאי איתך שקית לבגדים משומשים ותכניסי מיד. אני תמיד כשהתארחתי או ישנתי מחוץ לבית - אף פעם לא השארתי תחתונים זרוקים בחדר. ואני חושבת שכדאי לקחת בחשבון שבלי קשר יכולים להיכנסאנשים לחדר באמצע האירוח אז כדאי להימנע מלהשאיר בגדים אינטימיים (גם לא משומשים) בחוץ

סיטואציה מאוד לא נעימה. ממשש

חיבוק♥️

ועל המיטה שלי

כשהיא לקחה את המגבת זה נפל ונפתח

וחוצמזה שהייתי באמצע להתארגן מהמקלחת, כמובן לקחתי איתי הכל הכל 

היא לחוצת כביסה. הייתה חייבת לקחת כל מה שאפשר. אוף בא לי למןת

והאמת? תני לזה רבע להירגע. אולי גם היא הייתה מובכת ותחשוב פעמיים לפני שהיא נכנסת. וכן הייתי מבקשת מבעלי שידבר איתה ולא תכנס עד שאתם יוצאים

קודם כל בשבילי זה ממש חדירה לפרטיות להכנס כשאת עוד בשלבי התארגנות... זה כבר לא נעים.

בעסה ממש על הפדיחה והאי נעימות שלך!

אני רק ינחם אותך שכנראה הייתה כ"כ חדורת מטרה על הכביסה שלא עניין אותה בטח כל המתרחש מסביב, העיקר שהגיעה לכביסה...

זאת אומרת לא היית לבושה לגמרי? נכנסה בלי לדפוק?

מנסה להבין את הסיטואציה 

זה באמת נשמע חולי.

מבינה את הפדיחה שלך, רק שיהיה ברור לך שההתנהלות שלה לא תקינה.  שבעל יבהיר לה שהיא נכנסה לרשות הפרט..

לא הבנתי מה הלחץ לכבס כשאת עוד מתארגנת ...

אבל נראה לי שבסוף כדאי לך לנסות לשכוח מהמקרה... אל תעמיסי על זה דימוי גוף וכו'.

ואם מותר לי- סליחה אבל הצחיק אותי הצורך לשאוב את הריצפה בגלל תחתונים שנפלו 🙈 נשמע קצת הזוי...

הבעיה האמיתית היא שזה פגע לך בביטחון העצמי

כמה אפשרויות. את יודעת מה הכי יעבוד.

או שבעלך ידבר עם חמותך כמו שכתבו פה

או שתנסי להיות מסודרת יותר שם (במסגרת האפשרי. אפשרי?)

או שתנסי לעשות עבודה בעצמך שההערות/מעשים כאלו לא יפגעו בך.

השלישי הכי חשוב. בסוף היא עושה את זה מכוונה טובה, ואתן פשוט מאוד שונות.

פשוט לא לעניין להיכנס לחדר שמתארחים בו.

בעיני ממש חשוב להגדיר עכשיו גבולות כאלה

ואולי אפילו להגיד לה שאתם תדאגו לשים הכל מסודר במכונה כשאתם יוצאים..

סתם חושבת בקול, תראי אם מתאים לך.

את מתארת שחמותך חולת ניקיון.

שבת יוצאת אחרי שלכולם יוצאת הנשמה.

האם מתאים להתקלח בבית החמות בסיטואציה הזו?

מתי תכננתם לצאת?

אני הכי יכולה להבין אותך, שאת רוצה המשך של הפרטיות עד שאתם עוזבים,

אבל גם יכולה להבין אותה שהיא רוצה כבר להפעיל מכונה מיד במוצ"ש.

גם אותי משגע שכל הבגדים והמגבות הכל מפוזר בבית במוצש, ואני ממש ממש לא חולת ניקיון. אז מה היא..

אני חושבת שהתיאום ציפיות פה צריך להיות לגבי העזיבה.

מתי נכון שתעזבו כדי שהיא תוכל לנקות ולארגן את החדר אחריכם (ופחות יש סיכוי שהיא תסתפק בניקיון שלכם אחריכם אם היא חולת ניקיון. היא תרצה לנקות בעצמה)

ומצד שני לא נכנסים לחדר עד שאתם מוציאים את כל הדברים שלכם מהחדר. בסיסי.

(זה יכול להיות בגלל בגדים פרטיים וזה יכול להיות בגלל תכשיט יקר ששמת במקום מאוד ספיציפי וזה יכול להיות בגלל ציוד מסוכן שיש לכם בחדר (נשק למשל).

שטיפה של החדר נניח אפשר לחכות עם זה חצי שעה, להפעיל מכונה חצי שעה באיחור, או לגלות שאחרי שהפעלת מכונה יש עוד מגבת גוף מסתובבת זה ממש מעצבן.

פה אני חושבת שהיא צודקת וספציפית לגבי הכביסה כדאי לעשות מאמץ עילאי לוודא שאין טקסטיל שלה בחדר השינה שלכם במוצש כשהיא רוצה להפעיל מכונה. אולי תביאו איתכם מצעים ומגבות.

אולי כדאי שתארגני את החדר מיד כשהגברים יוצאים לערבית, כשבעלך חוזר הוא יעזור לך לארגן ורק אח"כ תעשו הבדלה.

בזמן הזה שחמותך תתעסק עם המטבח או משהו.

זה יכול לענות בדיוק על הרבע שעה החסרה שתסדר לכולם את הלו"ז ותאפשר לכם לצאת מהחדר עם מזוודות סגורות לפני שהיא נכנסת אליו.

לגבי בגדים אישיים, באמת כדאי לקנות שק ייעודי ומסומן לבגדים משומשים. ובגדים נקיים לאחסן בתא ייעודי בתוך המזוודה.

מותר לך להיות מבולגנת, זה לא חטא. הדבר היחיד שצריך לפתור פה, זה את הפער בינך לבין חמותך בנקודות חיכוך האלו. תסתכלי על זה ככה ולא כשאשמה/ בושה על מה שאת.

במהלך השבת היא מכבדת את הפרטיות שלכם שם? יש מפתח לחדר?

בגלל הרגישות הגבוהה שלה לניקיון, כדאי לוודא שהיא לא מפרה צרכים שלכם. לפעמים מפתח עושה את העבודה מצויין. היא לא רוצה לפגוע לכם בפרטיות,

היא רוצה שהבית שלה יהיה נקי.

כשמגדירים את זה ככה יותר קל למצוא פתרונות שמכבדים את כולם.

לגבי הדימוי גוף אין לי מה להגיד אבל לא בא לי להשאיר בלי התייחסות, אז חיבוק גדול!

את טובה וראויה! 💚

אצלנו ההורים שלי כאלו !!

וואי על כמות הפדיחות !!! מאז שהיינו ילדים, למשל היו מסדרים לנו את השולחן וזורקים לנו בטעות ציוד...הכל מהר בלי מחשבה. וזאת הנקודה.

פשוט ממש ממש מנסה להיות מסודרת שאני אצלם, לא משאירה כלום בשום מקום, אפילו לא לדקה ומחשבת כל דבר שאני עושה. נגיד נכנסתי להתקלח ואני יוצאת להתארגן, אני מודיעה שלא סיימתי ולא להיכנס עד שלא ניקיתי.

להגיד לך שזה נעים? לא.

אבל אני לא מתעסקת עם חולי סדר וניקיון, לא יעזור כלום.

אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות

לא יפה לצחוק, אבל כתבת את זה כל כך חי שהרגשתי את הפדיחה בכל הגוף שלי

ואני מכירה ומלמדת שלא נכנסים לחדר בלי רשות! מכבדים את הפרטיות, כן, גם הילד שויתר על החדר שלו לא נכנס עד כל האורחים עושים צ'ק אאוט, או שמוודאים שסיימו.

ואם צריך משהו - מבקשים רשות!

והאמת נראה לי שהפריחה היא שלה, כי היא זאת שהפילה ולקחה, ולא שמה לב

אוף

לפחות תנצחי בתחרות פדיחות 

לנעול את הדלת כל פעם כשאתם בפנים שאף אחד לא ייכנס ויפתיע אותך.

את אנושית!!
זה בהחלט היה יכול לקרות גם לי...
חיבוק גדול. איזו סיטואציה קשה וכואבת.

האמת היא שהיא קצת הביאה את זה על עצמה. לו אני חמות שנכנסת עכשיו לחדר של כלתי עוד לפני שהם יצאו מהבית (מה שלא יקרה!! בע"ה), ברור לי שאני יכולה ליצור פאדיחות.

היא יצרה את הפאדיחה, לא את.
את לא רובוט, ולא צריכה להיות רובוט.
כשהבן של בעלי ישן אצלנו בחדר שבו יש עוד ילדים, אני לא נכנסת. אם אני צריכה פתאום טיטולים, אני דופקת בשקט, כדי שאם הוא יבין את הרמז, הוא יוכל להתארגן ולפתוח.

אם לא פתח- בעיה שלי! לא שלו. 
אין מצב להפתיע אנשים מבוגרים ולהתעסק בכלי המיטה שלהם. זה מזמין בושה לשני הצדדים!
 

תודה לכל אחת ואחת, כל כך הייתי זקוקה לאמפתיה הזאת ולפריקה. מי ששאלה על מפתח, זה הממד

משום מה היא מרגישה איתי יותר בנוח מכלות אחרות ואני לא מדמיינת אותה מעיזה להיכנס כשחלקן שם בלי רשות

אני מנסה להרגיע את עצמי שזה יותר פדיחה שלה משלי ושגם אני נתקלתי בחזיות שלה אבל עדיין מתקשה לעכל את האירוע. ולא נראה לי רלוונטי שבעלי ידבר איתה כי זה אולי יעכיר קצת את הקשר וגם כי הוא לא ממש מבין את הבושה שלי אבל גם די התעלם כשסיפרתי לו כי אין לו מה להגיד על זה

עדיין לא מאמינה שזה המקרה שלי

@שוקולד פרה. איזה כיף לו שאת ככה ואיזה כיף לכלות העתידיות שלך בע"ה!

@אמאשוני זה קצת שונה, ספיציפית במקרה הזה זהלא היה העניין וגם היא הציעה שנישאר (אחרי לידה ועוד) אם אפרט עוד כבר יהיה לי אאוטינג אבל מבינה מזה שכתבת שוט הפעם זה לא היה העניין בכלל. 

סתם אובסססיה להפעיל ברגע זה את המכונה ולא עוד כמה דקות כמו שבעלי הציע לה שיעשה בעצמו

עם הארוחת ערב כי לא נורא לא צריך לקום מוקדם...

אין אי אפשר לתכנן כלום פה. 

מסחרר ומבלבל

כאילו מישהו משחק בנו 

הוא בנה על חופש יותר ארוך

אני בקושי שמתי לב למלחמה הזו

בלי חדשות

אזעקה אחת בבוקר

כשחזרתי מהעבודה לרגע שמתי וויז והדרך היתה פנויה לגמרי

ואז נזכרתי

כן יש מלחמה

הכבישים פנויים

טוב שזה נגמר

כבר ברור שזה לא מועיל לכלום 

זה מטריף אותי

אתמול בלילה

אין לימודים

היום בערב

מחר סבבי כרגיל מה סבבה ומה כרגיל.

יום ככה יום ככה

התנודות החדות האלה

הזיה

אז עכשיו כבר כולם אוהים אותנו ונוסעים לטייל בטהרן?

איף

כבר קרה שבבוקר החזירו פתאום ללימודים.

את כנראה לא היחידה שזה הטריד אותה😉

אבל בסוף אני כן שמחה שחוזרים

עם כמה שזה מבלבל

לא מתאים לי עכשיו מלחמה🙈

סוף סוף משהו חיובי יוצא מזה שלא חזרנו לשגרה משאגת הארי. רצף מילואים מקצת אחרי פורים.

אנחנו ממילא הפוכים, קצת ימינה קצת שמאלה לא משנה הרבה.

לא הרגשתי שום אפס, שום מאה, לא מבינה על מה אתן מדברות חח אנחנו בעננה מתמשכת של בלאגן.

כבר לא מתרגשים מכלום 😄

גם לא הייתי מתרגשת אם היו מקפיצים עכשיו לסבב נוסף.

מעניין מה יכול לקרות שכן יפתיע אותי.

וקצת שמחה שהירי היה גם עלינו ולא רק על הצפון, אולי זה הכי מפחיד אותי שנקבל בשלווה וכמובן מאליו ירי על הצפון.

במובן מסויים היום הזה בבית עם כולם עזר לי להתאפס  דווקא.

גם כשהן חיוביות... (אם כי ברור שאני מעדיפה את הצד החיובי)

אבל בעיקר לא ברור לי - חזרו לשגרה כי נגמרה המלחמה או רק כדי לא "להשבית את המשק" וכו'?

כלומר - אפשר לגמרי להסתובב חופשי בלי חשש או שלא?

ככה מובן מהחדשות.

ביבי העדיף להקשיב לטראמפ...כדי לא להלחם בלי תמיכה של ארהב.

אני דווקא שמחה לחזור. היו לי הרבה תכניות לימים האחרונים האלו שנשארו לי לעבוד, וחבל לי להפסיד.
 

אבל לילדים שלי היה ממש קשה ההודעה שפתאום כבר חוזרים (למרות שבבוקר נתתי לכל אחד מהילדים לנחש כמה זמן תהיה המלחמה הזאת, ואחד מהם אכן ניחש שזה יהיה רק יום אחד... הוא באמת קיבל את זה יפה כשהודיעו שחוזרים. אבל האחרים ציפו למשהו ארוך יותר...)

מחר ב6 בבוקר 😶

אז אל תהיו מידי שאננות 😆

אי אפשר לדעת מה יהיה אחכ..

אומר שהמצב פה ממש ממש עדין ( לא שצריך את פיקוד העורף כדי להבין אבל זה ממחיש)