מבינה את הקושי הנפשי שלך.

עצות מנסיוני: לצאת 3 פעמים בשבוע להליכה, כשבעלך שומר על הילדים.

תדאגי לעשות זאת דוקא בשעות הקשות של הערב- אז תרגישי צפור דרור.

זה מונע שחיקה, טוב לבריאות ולגזרה, מעלה מצב רוח ולא עולה כסף...

חשוב שבעלך יהיה שוותף לתהליך.השהות והשגרה בבית אכן שוחקים מאד...

בהצלחה.

עבודה מלבד ההכנסה הכספית שיש בצידה,,נותנת לאשה ערך מוסף התפתחות אישית הכרות עם אנשים נוספים.

למידת נושאים חדשים.נשים עובדות מטופחות יותר (ברוב המקרים)מודעות יותר לעצמן .

כשאת מגיעה הביתה אחרי 5-8 שעות עבודה שבהן לא ראית את הילדים את רוצה להשקיע בהם.

את צריכה לחשוב מה יתן לך סיפוק יש נשים יש שהשארות בבית גורמת לדכדוך עד דיכאון ממש.

צריך לחשוב במה את רוצה לעבוד אולי משרה חלקית ,אם מקום העבודה נותן שכר מינימום אפשר אחרי שיש ניסיון בתחום לחפש עבודה מכניסה יותר.

אני אמא עובדת הרבה שעות ,אם לא הייתי עובדת הייתי יוצאת מדעתי. לידה קלה ובהצלחה.

יש בזה ערך, יש בזה זכות גדולה ועצומה אין בזה חובה.

יש על הגבר חובת פרו ורבו- וגם היא לא אומרת שחייבים להביא צפוף.

בעיני יותר חשוב מלהביא ילדים- לגדל אותם בחום אהבה ושמחה.

מעבר לזה- אולי תחפשי עבודות שהן לא בשכר מינימום? ניקיון לדוג', או שיעורים פרטיים, 

עוד משהו אם זה מתאים לך לאופי- לטפל בילדים אצלך בבית. ככה גם את מרויחה כסף וגם נמצאת עם הילדים שלך. אבל זה לא מתאים לכל אחת- צריך בשביל זה הרבה אהבה לילדים והמון סבלנות.

עוד משהו שכדאי להשקיע בו באמת זה מקצוע- לא חייב תואר גם תעודה תעזור לך.

אבל כדאי לך להשקיע עכשיו שנתיים של לחץ כלכלי - ולהרויח בעתיד משכורת גבוהה יותר שתתן לך יכולת לשלוח את הילדים למסגרות ועדיין להרויח..

כנ"ל כדאי להשקיע גם במקצוע לבעל..

בס"ד

ואם את מרגישה שאין לך את הכוחות לגדל אותם- אל תביאי אותם!

שמעתי שהרב דב ליאור והרב נבנצאל אומרים שאין צורך לאישה לבקש היתר למנוע שנתיים (!)- היא יכולה למנוע, כדי שיהיה לה כוח לגדל את ילדיה בשמחה.

מי שיכולה, אדרבה...

מאד צורם לי הביטוי " להביא ילדים".

נראה לי שהוא מגיע מעולם רחוק מיראת השם.

ילדים לא "מביאים". 

זו ברכה גדולה, ולנו יש אפשרות להיות שותפות בזכות העצומה הזו. ואני לא נכנסת לעצם הדיון- אם יש לך כוחות לכך או לא. 

אם תרצי- ללדת, להביא לעולם, להוריד נשמה...ויש עוד אפשרויות רבות שלא מצליחה להיזכר בהן כרגע.

אולי לא חיפשת מספיק טוב? אני בטוחה שאם הילדים יהיו במסגרות, ואת תוכלי לצאת מהבית אז תרגישי הרבה יותר טוב נפשית.

ותחשבי אחורה על החיים שלך , מה עשית בהם, מה היה חשוב לך, מה הספקת בינתיים,

מה יגרום לך להיות מרוצה ממה שעשית בחיים?

אולי יש דברים שהיום חשובים לך מאוד, ובמבט כולל לאחור הם יראו לך פחות חשובים?

אני אישית לא הייתי ולא אהיה אישה של בית. 

ב"ה ילדתי השנה בת כיום היא בת 7 חודשים. החופשת לידה הייתה סיוט! לטפל בתינוק מהבוקר עד הערב זה באמת לא קל! חיכיתי שחופשת הלידה תגמר והתחלתי לעבוד במשרה מלאה. אני מקבלת את ביתי מהפעוטון כל יום בשעה 4 וממש טוב לי עם זה. יש לי תינוקת מקסימה ומאושרת אני מטפלת בה ודואגת לה, היא מקבלת צומת לב ואמא סבלנית כלפיה. אם הייתי איתה כל היום היחס שלי אליה כנראה היה שונה והנפגעת העיקרית הייתה ביתי היקרה. לא לכל אחת מתאים לטפל ימים שלמים בתינוקות... 

אבל ... לא הייתי יכולה לעשות את זה אם לא הייתי שולחת למעון של משרד התמ"ת. מעון של משרד התמ"ת מטרתו לאפשר לך מה שתארת.. את תמיד תפסידי אם תשלחי לפרטי.. לדעתי כדאי לך לעשות חשיבה מחודשת על הנושא לחפש מעון טוב , לשים את הילדה לחודש ניסיון ובוא לבקר בהתחלה עד שיהיה לך מספיק ביטחון. 

אני אישית מאוד מרוצה מהפעוטון. ביתי פוגשת הרבה ילדים , משחקת נהנת , המטפלות נותנות לה הרבה יחס, יודעות ליעץ כששואלים אותן שאלות, לא משנה מתי תגיע למעון תמיד יהיה שקט ונעים.. אז חישבי על זה שוב.. בלי זה באמת תצטרכי להישאר בבית עם כל ילד.. את תפסידי וכנראה שגם ילדייך.. 

 מההורמונים, ובע"ה הכל ירגע ויסתדר (אין לי מושג איך) בעצמו

עדיף לטובת הילדים ולטובתך, שלא תלדי ילדים רבים, ואני מסייגת, זה במידה והשורה הזאת משקפת את האופי שלך,

ולא רק סימן של דיכדוך זמני שלא משקף את האופי האמיתי. 

וכאן אביא ציטוט שלך : "רוצה להיות במשרה מלאה עובדת לפגוש את הילדים למשך 4 שעות אחרי צהריים להכין להם ארוחת ערב לקלח אותם קצת לשאול איך עבר עליהם היום.. ושילכו לישון. ומידי ערב לצאת עם בעלי. ולהשאיר אותם עם ביביבטרית"

אמא שרואה בילדים שלה עול, שרוצה להיות איתם 4 שעות אחרי צהריים ושילכו לישון כבר , ולהשאיר אותם עם בייביסיטר ולצאת מידי ערב, (אני יוצאת לא מעט יחסית לנשים אחרות, וזה טוב לי ומאוורר, אני ממליצה לכולן, אבל כל ערב זה ממש לא הגיוני). כי זה מה שנשמע שכתבת, עדיף לה להסתפק במעט ילדים שמחים במקום במשפחה מרובת ילדים מתוסבכים לאמא ממורמרת.

גילוי נאות,

אני אמא מאוהבת ומשקיענית, אני איתה בבית והיא בת שנתיים, כיף לי איתה ואני שמה אותה בגן כי אין לי ברירה,

ועדיין, עם כל הצער שבדבר, אני יודעת שלא אהיה מסוגלת מבחינת סבלנות ויכולת פיזית ומנטלית לטפל במשפחה גדולה,

כי במקום 3-4 ילדים שמחים ומאושרים עם אמא שמחה שמשקיעה בהם ומאוהבת בהם,

הם יקבלו צל של אותה אמא צעירה ומלאת שמחת חיים , בגירסא עצבנית ועייפה.

אני לא מתכוונת להגיד לך מה לעשות,

אני גם לא מכירה אותך ולא יודעת אם ההודעה הזאת משקפת את האופי האמיתי והיכולות האמיתיות,

ואולי ההודעה סתם מבטאה דיכדוך זמני, 

אבל אני ממליצה לך אחרי הלידה לקחת הפסקה ארוכה, שנתיים זה צפוף ומעייף להרבה אימהות, יש דעות בהלכה שאפשר למנוע 5 שנים (אם זה קריטי למישהי אתן מקור ממאמר של הרב אבינר באתר דעת, עכשיו אין לי כח לחפש את זה בגוגל)

, ואת יודעת למה את מסוגלת, לא אף אחד אחר, במיוחד אם את צעירה ויש לך זמן עוד להחליט אם ללדת עוד ילדים.

אני מונעת שנתיים, ומתכננת להמשיך עוד שנה וחצי לפחות, כי אני מכירה את עצמי ויודעת את המגבלות שלי ולמה אני מסוגלת ולמה לא. לא התחתנתי בת 19 בשביל ללדת כל שנתיים.

וד"א

במה המדינה אשמה בדיוק, ומדוע את מרגישה שהיא פוגעת בך...?

נראה לך שמדינות אחרות מחלקות כסף בחינם?

המדינה פוגעת באנשים שהיא זורקת מהבתים שלהם והורסת אותם ואת כל מה שבנו,

המדינה פוגעת בכך שלזקנים אין תרופות מסובסדות מספיק,

המדינה פוגעת בכך שבפריפריה אין חינוך מספיק טוב

המדינה פוגעת באנשים באי הטיפול שלה בתחומים מסויימים,

אבל היא לא פוגעת באימהות שרוצות ללכת לקוסמטיקאית,

נהפוכו, המדינה מכשירה קוסמטיקאיות בקורסים של משרד התמ"ת

ומסבסדת את לימודיהן, ככה שיהיה מבחר קוסמטיקאיות,

ועלויותיהן יהיו זולות יותר בגלל התחרות.

(נאמר בציניות למי שלא הבינה)

מה זאת אומרת "לפגוש את הילדים ל4 שעות". את יכולה לרצות להיות עם הילדים רק 4 שעות. אבל העניין הוא להיות איתם . לא "לפגוש אותם". זה לא שיש לך גם חברות לצאת לקפה וגם ילדים לקלח. זה לא על אותה סקאלה.

אבא לילדים.

אזהרה: פוסט זה מכיל ביקורת, אם אין לך כח לביקורת דלגי.

הצבת הרבה "דרישות" מהחיים.

לעבוד בשכר נאה (מיד, לפני שצברת נסיון?).

שהילדים את ובעלך יהיו תמיד מסודרים ומטופחים (דיי מובן, בגבול).

מצד שני, שהילד לא ילך למעון + בייביסיטרית בכל ערב.

לעניות דעתי, את מבקשת הרבה מדי מהר מדי.

רוב הזוגות שאני מכיר עברו תקופות לא קלות- כלכלית- בהתחלה.

צריך סדרי עדיפויות, אי אפשר להחליט שאת רוצה הכל וזהו.

מתפשרים על חלק לבינתיים.

אני ממש מבינה את מה שכתבת!!!זה כ"כ נכון...ו...לא נכון...אני לא ישבתי ממש בבית מאז שילדתי את בני בכורי הראשון והיחיד בינתיים ...כי בהתחלה הייתי סטודנטית ואז היה צורך בעוד משכורת אז יצאתי לחופשה אקדמית ע"מ לעבוד..ו...יש ימים שאני כ"כ מקנאה בנשים שיושבות בבית מטפלות בילדים וכו', אבל אז אני אומרת לעצמי, את לא תהי מסוגלת לשבת בבית ולדעת שאין לך יכולת פיננסית..

ומה גם שבאמת כייף לי לצאת לעבוד,  ויותר מזה אני יגיד לך ללכת לעבוד פי מיליון יותר קל מלשבת בבית ולטפל בילדים...

אבל - לצערינו היום במצב הכלכלי של התקופה , לא ברור ששווה לך לצאת לעבוד כאשר את צריכה להוציא 2 ילדים למסגרת באיזה שהוא שלב את תרגישי שאת טוחנת מים , כי לא תצליחי להנות מהכסף ואז תגידי לעצמך בשביל מה אני יוצאת לעבוד אם אני לא מרגישה את התזרים מזומנים??

בקיצור, אחרי שכתבתי כל מה שעלה לי בראש...

אני מבינה את ההרגשה, אני מאחלת לך להגיע לאיזה החלטה שלמה ונכונה לגביך, ושתרגישי טוב ושמחה...כי זה מה שהכי חשוב לילדים...אמא שמחה!!!

לא? זה השלב של גיל 3-4.  אז זה כן ישתלם לה לצאת לעבוד.

וחוץ מזה יש המון משפחתונים זולים. אני משלמת על בן השנה שלחי 1400 ובן השנתיים וחצי 1000. וזה עד 16:00.משכורת מינימום אם אינני טועה זה בסביבות  4000. אז מבחינה כלכלית זה כן ישתלם, אבל בכלל מדובר פה על הבחינה הרגשית. אני הבחנתי בצורך דחוף של יציאה מהבית ל"עולם המבוגרים". יכול להיות כמובן שטעיתי...

אם מה שיהפוך אותך להיות אמא שמחה זה לצאת מהבית, לעבוד ולהתאוורר קצת בלי הילדים,

אז כן. למרות שכלכלית זה לא הכי משתלם, לך ולילדים זה *הכי* משתלם.

הם יהיו בבוקר במסגרת שמסוגלת להכיל ולאהוב אותם ואחה"צ יחזרו לאמא שמחכה להם, רוצה אותם ויש לה סבלנות ושמחה כלפיהם.

כי החיים פתאום משתנים ויש הרבה אחריות והרבה דברים לעשות

כנראה כשהם יגדלו ואת תתרגלי וגם תוכלי לצאת לעבודה יהיה יותר קל

יש מקומות זולים יותר- פריפריה, יישובים שיכולים להגדיל את הכסף ביד.

הרבה נשים מוותרות על הרבה דברים למען האמהות, אבל כשזה לא בא

ממקום שלם, זהנ יוצר תסכולים- כמו אצלך, ואז הפסדנו פעמיים..

האם בעלך יודע מה את מרגישה??

התסכול הזה שלך הוא מהותי מאד, ואתם צריכים לקחת אותו בחשבון בסדר העדיפויות שלכם.

א. גם אם לא נשאר כסף מהעבודה שלך- ויצאת, וטוב לך עם עצמך, ותהיה סבלנות לילדים

בצהריים- טוב שתעבדי משתשארי בבית.

ב. מה בעלך עושה? חשבו אם יש דרך להגדיל גם את ההכנסות שלו.

ג. איפה אתם גרים?? כדאי לבדוק אפשרות לחגור במקום שיאפשר לכם יותר רווחה כלכלית.

(לקחת בחשבון: שכירות, מיסים.+ארנונה, אחזקת+הוצאות רכב או נסיעה, מקומות ותנאי עבודה זמינים,

אפשרויות טיפול בילדים).

במקומות קהילתיים יחסית אפשר לעשות משפחתון אמהות- כל יום אמא אחרת שומרת על כולם וזה לא עולה כסף

(את יכולה גם לקחת מחליפה בתשלום ועדיין זה יעלה בד"כ פחות ממטפלת).

יש מקומות בהם יש משפחתונים של התמ"ת- כך שאם יהיו לך מספיק שעות עבודה

תוכלי לשלוח למסגרת יחסית קטנה וחמה בהנחה.

יש הרבה פתרונות וכיוונים, שלב ראשון- כמו שעשית- להבין שזה קשה לך וחסר לך ואקוטי למשפחה שלכם:

לבעלך כדי שתהיה לו אשה שמחה, לילדים, וכמובן לך עצמך.

בהצלחה!

תתיעצי עם אנשים מבוגרים בעלי נסיון שמכירים אותך (חשוב מאוד) ונסי לקבל פרספקטיבה.

אשה יקרה,

גם אני הייתי פעם במקום דומה לשלך- מרוב עקרונות דאגתי לכל העולם ולכל הערכים

חוץ מלעצמי. זה כמו שבית המשפט העליון דואג לכל הזכויות של כל המיעוטים אבל הוא

לא דואג לכך שיהודי יוכל לעלות לאוטובוס בלי להתפוצץ...

משהו בחישוב מוטעה אם זו התוצאה.

כאשר אני הפסדתי מכל העקורונות שלי, בסוף גם העקרונות שלי יצאו נפסדים כי לא היה

בי עוד כח לשמור עליהם, וגם הייתי כל כך לא מאוזנת עד שהתחלתי לפגוע באחרים.

אז אולי עדיף תינוק במעון לא משהו, אבל אמא שמחה, לא ממורמרת ומטופחת כי זה חשוב לה?

אולי החויה הזו של אין בחרה גורמת לך לפגוע בעצמך?

הכי חשוב זה לא להיות במקום של אין ברירה, מקום שלא מחליט ולא מקבל את המציאות

אלא מרגיש מתרסק על ידה. יש מוצא והוא קיים ויש לך את כל הכלים למצוא אותו.

אני הייתי מתחילה בתפילה.

מציעה לך לשאול את עצמך: מי מפסיד מהמצב? האם זה הגיוני שאת תמיד תפסידי?

ועוד דבר, הריון הוא מלא דאגות וחששות, אבל הרבה פעמים אחרי הלידה הכל נראה אחרת והמציאות הרבה יותר פשוטה וברורה.

במיוחד אם יש לידה טובה.

בלידה אשה חווה התגלות אלוקית והיא צופנת בחובה תשובות רבות עבורך.

אם את מתפללת וממתינה ומכינה כלים אז בלידה פתאום הכל מתברר.

זו פגישה מאד חשובה, פגישה אישית עם בורא עולם. תתכונני לפגישה כי הוא זה שסידר לך את המציאות הזו

והוא רוצה לומר לך משהו. מה הוא מנסה להגיד לך?

אני מאחלת לך לידה שמחה, ממליצה מאד ללמוד את ההכנה ללידה על פי ימימה.

כל טוב

שהוא לא שווה פחות אם את מרוויחה יותר, וזה תלוי מאוד איך את משדרת את זה.

דרך אגב אני מרוויחה פי 10 מבעלי והוא יותר בבית עם הילדים כך שאני יוצאת לעובד ומרוויחה יותר בזכות זה, וזו בחירה של שנינו כי מה לעשות עכשיו במקצוע שלי אני מרוויחה הרבה יותר, מקוה שבעתיד זה יתהפך ואני יהיה יותר בבית.

אז נכון שאנחנו צוחקים שאני מביאה כסף והוא אחראי על הפרנסה...

אבל זו בחירה משותפת!

תמנעי לשנתיים הקרובות שתתאוששי ותוכלי קצת לעבוד, הוא יראה שטוב לו שאת עובדת כי החיים שלכן יהיו נעימים ומרווחים יותר והוא ירצה שאת תצאי לעבוד ותרווחי מזה גם לנשמה וגם כסף.

(סליחה שזה מאנונימי, פשוט מכירים ואתי ולא את חשבון הבנק שלי...) 

אף אחד לא חייב לך כלום!

המדינה לא צריכה לתת לך קיצבת ילדים!

והחיים קשים!!!

אחרי שהדברים ברורים - אפשר להתמודד איתם.

בעלך עובד קשה לפרנסתכם.

הגיוני מאוד שהוא חושש שתרוויחי יותר ממנו, כי מבחינת גברים - 

הצלחתם בנושא הכלכלי, היא סוג של הגדרה עצמית.

האם את מפרגנת לו בשאר המישורים? על היותו מוצלח?

האם את גורמת לו לדעת שאת סומכת עליו ואוהבת אותו - לא משנה מה יקרה?

האם סיפרת לו באופן מפורש על הצרכים הלא ממומשים שלך?
כגון טיפוח, יציאה החוצה, הקושי בגידול הילדים

הקושי בלהסתפק במשכורת קטנה כ"כ..
התחושה שהוא לא ממלא את תפקידו כבעל שאמור לזון ולכלכל אותך והילדים...

(או שרק רמזת לו וציפית שהוא יבין..)

שבו ודברו על זה!!

בדיוק כמו שאת כותבת כאן! באופן הכי ישיר, הכי כנה!

והקב"ה לא יושב למעלה ומחכה להעניש אותך על כל נפילה קטנה, או על עצירת ילודה.

הוא רחום ואוהב, ומחכה לשמוע אותך.

סיפרת לו על הקשיים שלך? הוא היחיד שעוזר באמת!

כל השאר - אחיזת עיניים!

המדינה אולי לא חייבת לנו קיצבת ילדים

אבל הגזרות חדשות לבקרים הופכות אנשים במעמד הביניים לחסרי כל

מסביבי המון משפחות ש2 בני הזוג עובדים קשות לפרנסתם ולא מצליחים לפרגן לעצמם קצת מותרות וחלקם לא גומרים את החודש

המצב פה קטסטרופלי למעמד הביניים

קיבלתי תלוש של 11 אלף(בחופש מקבלים הבראה ועוד) מתוכם 2000 הלכו למיסים!!!

המדינה הזו פשטה את הרגל ביחס לאזרח 

"המדינה" לא חייבת לך.

הכסף שהם לוקחים? הולך לדברים חיוניים (ברובו בגדול).

שחיתות יש בכל מקום שאפשר להשיג ממנו כוח, לא הגענו למצב שאנחנו "מפרנסים" את המדינה.

יותר נכון לומר שהמאמץ הקבוצתי (המתקרא "מדינה") מפרנס אותנו.

המצב לא "קשה".

בהשוואה ללפני 30 שנה-50 שנה והלאה המצב היום מדהים!

הבעיה שהיום אנשים יותר מתלוננים.

מגיע לי!

כלכלות ענקיות בעולם קורסות ואנחנו לא, תגידו תודה.

הכלכלה שלנו בהחלט קורסת אבל בניגוד לכלכלות אחרות בעולם שקורסות-

אנו מעדיפים לעצום את העיניים

המציאות היא הקובעת ואם מעמד הביניים קורס

אז המדינה אוכלת יושביה

מים חשמל גז ומזון מינימלי - גומרים את הכסף עוד לפני שהספקת לספור אותו

מה? לא תדליק מזגן? לא תתרחץ? עוד מעט יהיה מס על האויר המפויח שאתה נושם ותגיד שהמס נועד לדברים חיוניים שהמדינה משתמשת.

תרשה לי לנחש שאינך נמנה על  משפחות מעמד הביניים

אם הכלכלה קורסת אז ברור למה יש פחות משאבים שיתחלקו לשאר האזרחים לא?

אתה אומר שאין כסף למדינה (הכלכלה קורסת) ובמשפט הבא טוען שאם אנשים נאנקים תחת העול הכלכלי זו אשמת המדינה.

הכלכלה של המדינה דרך אגב, עדיין בדרך פלא, לא קורסת.

שאלת השאלות היא מאיפה הכסף שאתה רוצה יגיע בדיוק?

אני אכן ממעמד הביניים, ורוב משפחתי נמצאים במצב כלכלי זהה הוא נמוך יותר, שכל ישר לא קשור למעמד כלכלי.

את מאשימה פה את החרדים במצבך הכלכלי. הלו? קצת אינטליגנציה!

הרי קיצוץ של 20 ש"ח בקצבת ילדים לא ייקח מאנשים את אמונת חייהם!!!

הם לא אברכים בשביל לקבל קיצבאות, הם מוסרים נפשם על התורה, גם אם לך זה לא נראה, והקיצוץ לא יוציא אפילו אברך אמיתי אחד מהכולל.

תתעלי קצת מעל הפוסטים של יאיר לפיד.

גם אני צריכה ללדת בקרוב בעז"ה ועברתי תק' שהרגשתי בדיוק אותו דבר.

מניסוח ההודעה הזו (האחרונה) שלך נראה שכדאי לכם להתייעץ עם מישהו/מישהי ששניכם סומכים

עליו/עליה, כדי להתקרב ולתקשר טוב יותר אחד עם השני.

נראה שיש ביניכם פער שכדאי לגשר עליו ולא לתת לו לגדול.

וזה אפשרי!

בהצלחה רבה!

ישר- כח!!

רעיונות לטיפוח הבית, בעז"ה....

גם אני חולמת על היום שאחרי, שבעלי יתחיל לעבוד בצורה מסודרת (סטודנט כרגע עם עבודות מזדמנות), בלי להיעזר בהורים, לקנות לעצמי קצת יותר בגדים ולא חולצות מלפני 6 שנים כי אין מספיק כסף, לקנות אוכל יותר מגוון ולא רק את הלחם האחיד כי הוא הכי זול, לעבור לדירה יותר גדולה- צפוף לנו לגמרי, ועד ועוד.

באמת נשמע שאת צריכה לדבר עם בעלך, כי עם משכורת כזאת באמת נראה לי א"א להסתדר ולחשוב ביחד איך להעלות את ההכנסה שלו, אפילו אולי ללמוד איזה קורס אם צריך.

לגבי עצמך -  באמת קשה להרגיש טוב כשכל היום בבית, גם לי הייתה תקופה ארוכה כזאת אבל ידעתי מתי היא נגמרת כך שהיה לי לאן לשאוף. אפילו סתם תתלבשי יפה ותצאי לסיבוב בשכונה. תבני מעין מערכת שעות שתקל עלייך. אני מרגישה שכשנמצאים בחופש יש יותר בזבוז כסף על חיפוש תעסוקה אז גם זה מצב בעייתי.

ונכון שרוב המשפחות היום קשה להם - אבל תסתכלי על מה שכן יש לך, לי לזה עוזר

לגבי מצב כלכלי - אני חושבת שלא תמיד זה שיקול אל להמשיך ללדת או לא, משפחה מרובת ילדים (לא כותבת מספר כי אצל כל אחד ההגדרה שונה) יכולה להרשות לעצמה לא ללדת עוד, אבל קצת ילדים - כדאי כן ללדת (עם הפסקה שתקל עלייך) - כשהם גדלים זה כיף שיש הרבה ילדים סביב שלוחן שבת, משפחה חמה ומגובשת, ואם להיות אגואיסטית - שיהיה מי שיטפל בכם לעת זיקנה \ מי שיבוא לבקר בבית אבות.... הכסף יגיע ב"ה

תחשבי רגע על ההורים - אם הם נותנים בשמחה ויש להם אז זה פחות נורא בעיני, העיקר שתצליחי להסביר לבעלך בעדינות שכל החיים א"א להסתמך על אבא ואמא, ומי יעזור לילדים שלכם כשהם יתחתנו בתחילת דרכם אם לא אתם? בשביל זה צריך לפחות להכפיל את משכורת.

שלא לדבר עם קניית דירה ( או משכנתא)

סביב שולחן השבת אבל זה לא משכנע אף אחת ללדת הרבה ילדים. שולחן השבת , עם כל קדושתו, הוא רק כמה שעות בשבוע. מה עם כל הימים והלילות והשנים שמטפלים בילדים?? אם הייתי במקומה זה ממש לא היה משכנע אותי, הפסטורליה הזאת, כי אני יודעת טוב מאוד מה זה דורש ממני ובמה זה כרוך ואם לא הייתי מוכנה לכל מה שקודם לישיבה בשולחן שבת עם בגדים יפים וחיוכים אין סיכוי שזה מה שהיה משכנע אותי.

גם בעלי מרוויח שכר זעום ולא רוצה ללמוד מקצוע

בינתיים יש לנו רק ילד אחד

אני פשוט הצבתי לו עובדה שאנחנו לא מביאים עוד אחד עד שתהיה כאן משכורת נורמלית!

בינתיים אני לומדת ועד שאסיים מצטמצמים

מה זאת אומרת "הוא רוצה ממך ילדים"?

אני לא מבינה למה כאשר ההורים גרושים האבא חייב לשלם על כל ילד 1500 ש"ח בחודש, אבל כשנשואים זה לא כל כך ברור גם כן?

אם תביאי עוד ילד ועוד ילד: היום זה בא על חשבון הביגוד וההנעלה, מחר זה יבוא על חשבון האוכל בבית!

מי שמביא ילדים צריך לדאוג להם לא רק למזון ולמקום לישון בו, הוא צריך גם לדאוג שיהיו להם הורים נורמלים ושמחים כדי לגדל אותם. מה זה עוזר לילדיך החמודים שיש להם מה לאכול ומה ללבוש אם הם יגדלו חס ושלום עם אמא מתוסכלת?

לדעתי, קחי הפסקה, צאי ללמוד לימודי תעודה: הנהלת חשבונות/גרפיקה/טכנאית מחשבים/ועוד ועוד.... והכי חשוב: צאי לעבוד

העיקר שתעצרי את כדור השלג הזה ומהר.

בהצלחה רבה

דרך אגב: לקחת את הבעל ליעוץ זה מאוד עוזר, בהחלט שווה את ההשקעה הכספית.

מביאים ילדים.

הבאת הרבה יילדים גורמת למשבר נפשי לאשה ויכול אף להדרדר לדיכאון בנוסף למצב כלכלי ירוד וחוסר יחס ותשומת לב לילדים ולא צריך לשים לב ללחץ החברתי של היישוב כי לא הנשים בגינה יטפלו לך בילדים ורק יצקצקו בלשונן ויגידו איזו מסכנה... היא חלשה נפשית... וימשיכו הלאה אדם צריך לקחת אחריות על עצמו ועל משפחתו

ברור שאדם צריך לקחת אחריות על עצמו ומשפחתו...

אבל מי שיולדת מבחירה-

ויולדת הרבה ילדים

לא נהיית תשושה נפשית!

שרוב בני האדם מצטערים על כך שלא הביאו יותר ילדים כשהיו צעירים.

לעולם אם לא ארצה בכך, רק כי זה יפה בשולחן שבת וכי אולי אצטער אח"כ. אין מה להצטער, צריך לזכור שההחלטות והבחירות היו מתוך שיקול דעת.והילדים שכן זכינו להם עד כה היו מרצון , בחירה, ומעל הכל- מתנה משמיים.אז די עם הטיעונים הלא רלוונטיים הללו. הריון זה דבר שצריך לרצות. לא ב"פנצ'ר" ולא באוטומט.

וביחד עם השמחה הגדולה של גידול ילדים, תמיד יהיה הקושי שהוא אתגר.

כדאי לזכור זאת ולקבל באהבה כי בעולם הזה המתנות באות עם אתגרים. אז חבל לדמיין אימהות קלילה של 4 שעות..

והבשורה הטובה- שני הילדים הראשונים זה באמת הכי קשה.. כשהם טיפה גדלים הם עוזרים וגם מהווים חברה וקב תומכת לבאים אחריהם.

רק טוב

מבחינת ההלכה אישה כלל לא חייבת בפרו ורבו..

ושמחה מאוד שאתם מחדשים את הבית. חשוב מאוד שכשאת בבית הרבה שעות, יהיה לך טוב ונעים בו. איזה כיף, תתחדשו!!!

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

שתקשורת הורה ילד

באחריות ההורה באחוזים גבוהים

בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים

בה יש ציפייה וצורך מהצד השני

תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה

שהוא לא בלבל של הילד

שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות

לכן כשילדה אומרת משהו שלילי

אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו

אלא להבין את הצד שלה

גם אצלי היו בעבר אמירות דומות

ובצדק

עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים

אז הייתי עונה בסתמיות

נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי

לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות

זכותם לתהות ולרצות

וזכותי לבחור לעשות אחרת

אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי

אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה

היא גם קצת צודקת

אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים

זה לא אומר שהיא לא בסדר

זה אומר שיש מצב מורכב

והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים

(ולרצות 2 ילדים זה טוב

לא בגלל מספר כלשהו

אלא

יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר

זה דבר מעולה)

תנסי את האבקה של אלטמן

לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים

לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות

חיבוק❤️

לא פשוט

אבל כמו שאומרים

שהיא תהיה אמא רק אז תבין כמה זה לא פשוט

ותתפחי לעצמך על השכם !! על כל דבר את עושה למען הבית והמשפחה

זה לא מובן מאליו במציאות המטורללת הזאת..!

תנסי לדבר לליבה ולדבר אליה כנו מבוגר

להסביר לה את הקושי שלך מנקודת מבטך

בלי צעקות וכעס

תני לה כמה ימים

לפעמים השתיקה זה הדבר הכי חכם לעשות

וזה גורם לצד השני לערער .

בשוט'

גם למתבגרת שלי יש אמירות דומות (פתחתי על זה שרשור בפורום אמ''ה, מאמינה שהוא עוד בעמוד הראשון).

עוזר לי לזכור שזה 'בורח' לה. זה לא היא- זה הגיל. וכמו שאני לא מתרגשת כשלבן ה-3 בורח פיפי, ככה לא צריך להתרגש ממה שהיא אומרת. ואולי זו השוואה מעליבה, אבל לי זה עוזר להחליק ולא לקחת ללב.

האמת שמאז השרשור שם שמתי לב שאני לוקחת כמובן מאליו את המעט שהיא עושה בבית. והחלטתי להעצים את מה שהיא כן עושה.

ביום שישי היא שטפה כלים. אז נכון שזה היה הדבר היחיד שהיא עשתה- אבל החמאתי לה על זה ממש, שהם יצאו נקיים, ואיך היא הצליחה לארגן אותם במתקן ייבוש של פסח...

ואז אחרי הדלקת נרות היא הציעה לקחת איתה את הקטן לתפילה כדי שאוכל לנוח.

אז אולי גם היא מבקשת פה משהו, שהוא לאו דווקא אמא מתפקדת במשרה מלאה. אולי היא צריכה שתראי יותר את מה שהיא כן עושה, אולי היא רוצה שתקדישי לה זמן למרות העייפות, אולי היא פשוט דואגת לך וככה זה יוצא לה (במיוחד אם היא לא יודעת על ההריון). לפי האמירה על השני ילדים- אולי אפילו היא שואלת את עצמה איך היא תסתדר כשהיא תהיה בהריון, זה כבר יכול להתחיל להדאיג בגילאים הללו...

בקיצור, תנסי לשמוע בין המילים, ולספק את הצורך המהותי שלה גם בלי לקום מהספה.

להבין שככה זה גיל ההתבגרות....אני חושבת שאני נופלת ממש שהיא יוצאת עליי כי אני בעצמי מרגישה גרועה.

אז בעצם היא באה לקרקע רעועה לכתחילה ורק נשאר לה להדליק לי את האור לכאורה...

ומראה לי מה שאני חושבת על עצמי.

שאני מרגישה לא בסדר.

שאני חלשה,שאין לי כח לסדר את הבית,לשמור עליו נקי,להיות אמא רגועה....

כאילו מעצמי אני מרגישה לא בסדר על התפקוד שלי...

אז להיות מולה ברוגע אני צריכה קודם להיות חזקה בבפנים שלי ואני לא יודעת איך לעשות זאת..

תמיד לזהות את נקודות התורפה של ההורים וללחוץ דווקא עליהן (קראתי פעם מחקר שהתדר של הבכי של התינוק מתאים לחדר ספציפי שהכי יפעיל את ההורה הספציפי שלו).

וזה מה שכל כך מגדל אותנו בהורות...

ואני חושבת שעצם המודעות שלך היא כבר צעד ענק בכיוון. כי באמת את עושה כרגע את הדבר הכי גדול בעולם (מגדלת בתוכך חיים). ובאמת מותר לך להיות חלשה ופחות מתפקדת.

וכל כך קשה לנו כנשים להצליח לאהוב את עצמנו גם כשאנחנו ''לא עושות כלום''.

אבל את מדהימה, אלופה ואהובה מעצם היותך. לא צריכה לעשות כלום כדי להיות זכאית לזה.

אלא לקבל את עצמך גם כשאת חלשה ולא מתפקדת

זה בסדר לא לתפקד

זה לא מהות חיינו

להפך

מהות החיים

זה להיות שלמים עם עצמנו

גם ברגעים חלשים

כשאנחנו בטוחות בעצמינו אז האמירות בחוץ לא מסעירות אותנו

ואז את יכולה לעמוד מולן בשוויון נפש יותר ולא להתערבב

לזהות מה היא צריכה לשמוע

ולא לדבר מהבטן ומהפגיעות

ולא להצטדק מולה.את לא צריכה בכלל להכנס לעמדה ולשדר לה עלבון

זה לא בריא לשתיכן

גיל ההתבגרות.
אני לא הייתי נותנת לבת שלי לדבר אלי בכזו צורה, כמובן נותנת לה מקום לבטא רגש, ומחשבות אבל לא בדרך מזלזלת כלפי אמא ובחוסר כבוד, בפרט שזה פוגע בך ונותן בך תחושות לא טובות.

אני מעמידה לה גבולות.

אומרת-תדברי בכבוד או לא ככה מדברים.

מרגישה שזה סיסמא שהרבה מדברים עליה

לתת מקום לרגש,אבל לא לדבר בחוצפה.

יש מתכון כזה ?

אשמח לשמוע.

אבל מה היית עושה?

לכי מהבית?

הרבה פעמים גם אצל מבוגרים יש האשמה  והשלכה החוצה כשמרגישים תסכול במקום להתרכז במה שאנחנו מרגישים בעצם

ולכן הנכון הוא להסביר לה את זה

שתדבר על מה היא מרגישה במקום להאשים אותך

לדוגמה - אני מרגישה חוסר אונים כשאת שוכבת ככה ונראית חולה כל היום

את חסרה לי/ האוכל שלך חסר לי/ אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד פה בבלאגן

סביר להניח שזה מה שהיא באמת מרגישה אבל לא יודעת לבטא

יש לדבר רגשוץת, שזו לפעמים למידה נרכשת
ויש לדבר לאמא לא בכבוד

"ככה לא מדברים
"תדברי בכבוד"
זה כמו לדבר אוויר
זה הרבה יותר מעבר, הרבה יותר עמוק.
מה אני מרגישה? מפריע לי ש....
הייתי רוצה ש...
ולא האשמה
את...
ואת...
ואת...
זה שלב ראשון
 

הייתי מציעה שבעלך יאיר את עיני הבת בעניין.
לא נראה לי שמה שאכפת לך עכשיו זה איך היא מדברת... פשוט זה מציק לך בלב וחבל.
 

א. לגבי הברזל ממליצה על ברזל עדין של סולגאר- זה לא עושה בכלל תופעות לוואי ולי כן עזר. ויש גם עוד תוספים טבעיים שנותנים כח

גם לאכול תזונה נכונה לחיוזק ברזל עוזר..

ב. לגבי הבת המתבגרת- היא יודעת על ההריון?

וגם אם לא..אני היתי לוקחת אותה במזן רגוע לשיחה..

מסבירה לה שאת מבינה שבתור ילדה יש לה כל מיני מסקנות ורגשות סביב מה שקורה בבית

משתפת שיש דברים שקל לחשוב כשאת מחוץ לסיטואציה..ושיש דברים שלומדים ומבינים אותם מתוך הנסיון חיים.. שקל לחשוב שאנחנו הכי חכמים ויודעים הכל יותר טוב מההורים אבל שתקח בחשבון שלא הכל היא יודעת..ולא הכל כזה קל כמו שנדמה לה..

ושמותר לה לגבש דעות עצמאיות ושונות..אבל שאדם בוגר לומד לא לומר כל דעה שיש לו בקול רם..לא כביקורת..קל להשמיע ביקורת אבל צריך גם רגישות לחשוב האם הז מועיל או רק פוגע ומחליש

היתי מזמינה אותה בכיף לשתף בתחוושת ןבשאלות- אמא אני רןאה שאת חלשה ובלי כח ושהכל מרגי ש לך קשה זה גורם לי לחשוב שלא כדאי להביא הרבה ילדים.. מה את אומרת

ולפתח שיחה סביב זה

ולא לומר בהתרסה כל דבר..

תלוי איך את מכירה אותה ומה נשמע ומה לא..אבל כן שיחה בוגרת שמזמינה אותה לגדול לא רק בדעתנות אלא גם ברגישות

מול הבת שלך!!!
בפירוט...
אפילו בדברים הקטנים ביותר
את לא צריכה להיפגע מביתך וכדאי שתשקפי לה בהתאמה מה דבריה מחוללים אצלך, וכמה צער זה מקנה לך, בנוסף להעצמה ןהערכה שתראי לבת שלך על העזרה.
אני עם הריונות קשים של היפרמאזיס- חוסר תפקוד מוחלט לכמה חודשים בתחילת כל הריון.
בעלי לא נתן למתבגרות בבית לדבר אליי בזלזול ובמילים של כל היום את ישנה, לא מתפקדת וכו..
תמיד דאג לפאר ולרומם, כמובן שיחס מזלזל כלפי אמא לא התקבל, ולאחר שיח גם לא המשיך. 
אני לא הייתי מוכנה שהבת שלי תדבר אליי ככה, כמובן תעשי את מה שנכון לך.

א. לגבי אוכל. היית ממליצה על שייקים, מרק ירקות וכאלה. אפשר להכין כמות גדולה ואז לאכול כל פעם קצת.

ב. לגבי הבת שלך. אני חושבת שאץ צריכה לתת מיסגור: היא מתבגרת והביטויים שלה בעיקר מצחיקים. ומצד שני- את בהריון ורמת ההורמונים משפיעה על הרגישות הגבוהה שלך. ולכן זה עוד יותר פוגע. הייתי מתעלמת מהאירוע ומתייחסת לזמנים הטובים שלה.

מאחלת לך לצלוח בשלום את הימין האלה.

הרבה פעמים הסתכלתי על הורים שילד שלהם התנהג מוזר או לא בפרופורציה, וחשבתי לעצמי שההורה הזה לא יודע לשים גבולות. או ריחמתי שהמצב כל כך חריג. או תהיתי איך הם נותנים למצב כזה להמשיך?!

עד שזה מגיע אלי... עד שזה קורה אצלי...

הנערים- מלשון התנערות.

מתבגרים מדברים לפעמים בצורה שהשומע לא מאמין!

עד שזה קורה אצלך בבית... במשפחה טובה של "אנשים שיודעים לחנך".

וגם הורים שזוכרים את גיל ההתבגרות של עצמם - נראה שכל דור מתעלה על הדור הקודם .

אז פותחת יקרה, זה באמת לא נעים שהבת מתחצפת ככה,

אבל עד שזה לא קורה בבית שלך אתה לא מבין באמת.

כשאומרים "איך אתם נותנים לה לדבר ככה" - אותי לפחות זה מחליש מאוד.

קודם כל חזקי את עצמך על המציאות המורכבת שבה את נמצאת, באמת שלא הכל בשליטתך או באחריותך

מה הילדה אמרה

הוציאה בלי פילטרים את שעל ליבה

זה הרבה יותר טוב מבית שאסור לדבר בו

שמשתיקים את הילדים

והמחירים עלולים להיות כבדים למשך שנים ארוכות

(אצל ההורים שלי השתיקו

והמחיר של זה

קשר רופף מאד עד היום

למרות שאני מעל 20 שנה מחוץ לבית)

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

אם תרימי משקולות זה כבר יותר יכול להשפיע.

הליכה זה חשוב גם לנפש

בלי לקחת אחריות, ככה אני מכירה.

מלא ללכת...

תודה!!

אחכה שירגעו הכתמים

פשוט לא חושבת שהליכות ישפיעו על הכתמים, אבל לשיקולך..

אם זה סוג של אינדיקציה, אז כשהייתה לי המטומה אסור היה לי להרים כבד (ברמה של קומקום)

ועם הליכות לא הייתה בעיה. (אבל לא עשיתי הליכות ספורטיביות, פשוט הליכות רגילות של לצאת להתאוורר)

ההמוטומה שלי הייתה מאוד רגישה אז אם היתה בעיה ישר הייתי יודעת.

מצד שני אם בלי קשר להליכות זה יתפתח למחזור תאשימי את ההליכות..

ובאסה כל ההכתמות האלו..

Share on WhatsApp שלחו לי הודעה!

וגם במרפאות אחרות שבדקתי באפליקציה.

כרגע אני מחפשת מקום שפתוח מחר לבדיקות דם.

אם אני אמצא מקום כזה, אני אנסה להתקשר ולבדוק אם אפשר להכנס בלי תור.

עונה גם ל@יראת גאולה

שלבדיקת פרופיל הורמונלי, לבוא גם בלי תור, ולדפוק אצל האחות לומר שאני צריכה פרופיל הורמונלי ואין לי תור.

פעם אחרת הייתי עם ילד שקיבל הנחיה במיון להגיע לביקורת בעוד שלושה ימים, כשהתקשרתי למזכירה במרפאה היא נתנה לנו תור בין התורים.

כשתהיה לך הפניה, נראה לי שכדאי להתקשר למזכירה ולומר לה, והיא תיתן לך תור נוסף, יש לה אפשרות כזו.

ותבקשי שיכניסו, חושבת שיבינו שזאת בדיקה שיש לה מועד מסויים שלא מתחשב התורים🤷🏻‍♀️

אצלנו בכל אופן מכניסים גם בלי תור מראש

מוציאים פתק במזכירות

אני מחפשת מקום שיש בו מחר בדיקות דם.

גם אם אין תור פנוי.

התקשרתי גם למוקד של הקופה, מצאו לי רק בבית שמש ובמודיעין עלית.

הגיוני שבכל ירושלים אין שום מעבדה שעובדת בחול המועד?

בכל מקרה, בינתיים עוד לא קיבלתי הפניה.

ואין חי אפשרות לנסוע על הבוקר לעשות במקום רחוק.

אז ננסה לעשות ביום חמישי. מקווה שזה לא יהיה מאוחר מידי.

וגם לזה אני צריכה להשיג תור.

אוף..

אבל בכל זאת הייתי עושה ומציינת לרופא שזה היה ביום 5, עדיין יכול להיות שיהיו נתונים רלוונטיים.

בינתיים בקושי יש דימום, אבל זה לא אומר שבימים הבאים יהיה יותר. נראה לי זה חלק מהבלאגן שיש לי.

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.