מבינה את הקושי הנפשי שלך.

עצות מנסיוני: לצאת 3 פעמים בשבוע להליכה, כשבעלך שומר על הילדים.

תדאגי לעשות זאת דוקא בשעות הקשות של הערב- אז תרגישי צפור דרור.

זה מונע שחיקה, טוב לבריאות ולגזרה, מעלה מצב רוח ולא עולה כסף...

חשוב שבעלך יהיה שוותף לתהליך.השהות והשגרה בבית אכן שוחקים מאד...

בהצלחה.

עבודה מלבד ההכנסה הכספית שיש בצידה,,נותנת לאשה ערך מוסף התפתחות אישית הכרות עם אנשים נוספים.

למידת נושאים חדשים.נשים עובדות מטופחות יותר (ברוב המקרים)מודעות יותר לעצמן .

כשאת מגיעה הביתה אחרי 5-8 שעות עבודה שבהן לא ראית את הילדים את רוצה להשקיע בהם.

את צריכה לחשוב מה יתן לך סיפוק יש נשים יש שהשארות בבית גורמת לדכדוך עד דיכאון ממש.

צריך לחשוב במה את רוצה לעבוד אולי משרה חלקית ,אם מקום העבודה נותן שכר מינימום אפשר אחרי שיש ניסיון בתחום לחפש עבודה מכניסה יותר.

אני אמא עובדת הרבה שעות ,אם לא הייתי עובדת הייתי יוצאת מדעתי. לידה קלה ובהצלחה.

יש בזה ערך, יש בזה זכות גדולה ועצומה אין בזה חובה.

יש על הגבר חובת פרו ורבו- וגם היא לא אומרת שחייבים להביא צפוף.

בעיני יותר חשוב מלהביא ילדים- לגדל אותם בחום אהבה ושמחה.

מעבר לזה- אולי תחפשי עבודות שהן לא בשכר מינימום? ניקיון לדוג', או שיעורים פרטיים, 

עוד משהו אם זה מתאים לך לאופי- לטפל בילדים אצלך בבית. ככה גם את מרויחה כסף וגם נמצאת עם הילדים שלך. אבל זה לא מתאים לכל אחת- צריך בשביל זה הרבה אהבה לילדים והמון סבלנות.

עוד משהו שכדאי להשקיע בו באמת זה מקצוע- לא חייב תואר גם תעודה תעזור לך.

אבל כדאי לך להשקיע עכשיו שנתיים של לחץ כלכלי - ולהרויח בעתיד משכורת גבוהה יותר שתתן לך יכולת לשלוח את הילדים למסגרות ועדיין להרויח..

כנ"ל כדאי להשקיע גם במקצוע לבעל..

בס"ד

ואם את מרגישה שאין לך את הכוחות לגדל אותם- אל תביאי אותם!

שמעתי שהרב דב ליאור והרב נבנצאל אומרים שאין צורך לאישה לבקש היתר למנוע שנתיים (!)- היא יכולה למנוע, כדי שיהיה לה כוח לגדל את ילדיה בשמחה.

מי שיכולה, אדרבה...

מאד צורם לי הביטוי " להביא ילדים".

נראה לי שהוא מגיע מעולם רחוק מיראת השם.

ילדים לא "מביאים". 

זו ברכה גדולה, ולנו יש אפשרות להיות שותפות בזכות העצומה הזו. ואני לא נכנסת לעצם הדיון- אם יש לך כוחות לכך או לא. 

אם תרצי- ללדת, להביא לעולם, להוריד נשמה...ויש עוד אפשרויות רבות שלא מצליחה להיזכר בהן כרגע.

אולי לא חיפשת מספיק טוב? אני בטוחה שאם הילדים יהיו במסגרות, ואת תוכלי לצאת מהבית אז תרגישי הרבה יותר טוב נפשית.

ותחשבי אחורה על החיים שלך , מה עשית בהם, מה היה חשוב לך, מה הספקת בינתיים,

מה יגרום לך להיות מרוצה ממה שעשית בחיים?

אולי יש דברים שהיום חשובים לך מאוד, ובמבט כולל לאחור הם יראו לך פחות חשובים?

אני אישית לא הייתי ולא אהיה אישה של בית. 

ב"ה ילדתי השנה בת כיום היא בת 7 חודשים. החופשת לידה הייתה סיוט! לטפל בתינוק מהבוקר עד הערב זה באמת לא קל! חיכיתי שחופשת הלידה תגמר והתחלתי לעבוד במשרה מלאה. אני מקבלת את ביתי מהפעוטון כל יום בשעה 4 וממש טוב לי עם זה. יש לי תינוקת מקסימה ומאושרת אני מטפלת בה ודואגת לה, היא מקבלת צומת לב ואמא סבלנית כלפיה. אם הייתי איתה כל היום היחס שלי אליה כנראה היה שונה והנפגעת העיקרית הייתה ביתי היקרה. לא לכל אחת מתאים לטפל ימים שלמים בתינוקות... 

אבל ... לא הייתי יכולה לעשות את זה אם לא הייתי שולחת למעון של משרד התמ"ת. מעון של משרד התמ"ת מטרתו לאפשר לך מה שתארת.. את תמיד תפסידי אם תשלחי לפרטי.. לדעתי כדאי לך לעשות חשיבה מחודשת על הנושא לחפש מעון טוב , לשים את הילדה לחודש ניסיון ובוא לבקר בהתחלה עד שיהיה לך מספיק ביטחון. 

אני אישית מאוד מרוצה מהפעוטון. ביתי פוגשת הרבה ילדים , משחקת נהנת , המטפלות נותנות לה הרבה יחס, יודעות ליעץ כששואלים אותן שאלות, לא משנה מתי תגיע למעון תמיד יהיה שקט ונעים.. אז חישבי על זה שוב.. בלי זה באמת תצטרכי להישאר בבית עם כל ילד.. את תפסידי וכנראה שגם ילדייך.. 

 מההורמונים, ובע"ה הכל ירגע ויסתדר (אין לי מושג איך) בעצמו

עדיף לטובת הילדים ולטובתך, שלא תלדי ילדים רבים, ואני מסייגת, זה במידה והשורה הזאת משקפת את האופי שלך,

ולא רק סימן של דיכדוך זמני שלא משקף את האופי האמיתי. 

וכאן אביא ציטוט שלך : "רוצה להיות במשרה מלאה עובדת לפגוש את הילדים למשך 4 שעות אחרי צהריים להכין להם ארוחת ערב לקלח אותם קצת לשאול איך עבר עליהם היום.. ושילכו לישון. ומידי ערב לצאת עם בעלי. ולהשאיר אותם עם ביביבטרית"

אמא שרואה בילדים שלה עול, שרוצה להיות איתם 4 שעות אחרי צהריים ושילכו לישון כבר , ולהשאיר אותם עם בייביסיטר ולצאת מידי ערב, (אני יוצאת לא מעט יחסית לנשים אחרות, וזה טוב לי ומאוורר, אני ממליצה לכולן, אבל כל ערב זה ממש לא הגיוני). כי זה מה שנשמע שכתבת, עדיף לה להסתפק במעט ילדים שמחים במקום במשפחה מרובת ילדים מתוסבכים לאמא ממורמרת.

גילוי נאות,

אני אמא מאוהבת ומשקיענית, אני איתה בבית והיא בת שנתיים, כיף לי איתה ואני שמה אותה בגן כי אין לי ברירה,

ועדיין, עם כל הצער שבדבר, אני יודעת שלא אהיה מסוגלת מבחינת סבלנות ויכולת פיזית ומנטלית לטפל במשפחה גדולה,

כי במקום 3-4 ילדים שמחים ומאושרים עם אמא שמחה שמשקיעה בהם ומאוהבת בהם,

הם יקבלו צל של אותה אמא צעירה ומלאת שמחת חיים , בגירסא עצבנית ועייפה.

אני לא מתכוונת להגיד לך מה לעשות,

אני גם לא מכירה אותך ולא יודעת אם ההודעה הזאת משקפת את האופי האמיתי והיכולות האמיתיות,

ואולי ההודעה סתם מבטאה דיכדוך זמני, 

אבל אני ממליצה לך אחרי הלידה לקחת הפסקה ארוכה, שנתיים זה צפוף ומעייף להרבה אימהות, יש דעות בהלכה שאפשר למנוע 5 שנים (אם זה קריטי למישהי אתן מקור ממאמר של הרב אבינר באתר דעת, עכשיו אין לי כח לחפש את זה בגוגל)

, ואת יודעת למה את מסוגלת, לא אף אחד אחר, במיוחד אם את צעירה ויש לך זמן עוד להחליט אם ללדת עוד ילדים.

אני מונעת שנתיים, ומתכננת להמשיך עוד שנה וחצי לפחות, כי אני מכירה את עצמי ויודעת את המגבלות שלי ולמה אני מסוגלת ולמה לא. לא התחתנתי בת 19 בשביל ללדת כל שנתיים.

וד"א

במה המדינה אשמה בדיוק, ומדוע את מרגישה שהיא פוגעת בך...?

נראה לך שמדינות אחרות מחלקות כסף בחינם?

המדינה פוגעת באנשים שהיא זורקת מהבתים שלהם והורסת אותם ואת כל מה שבנו,

המדינה פוגעת בכך שלזקנים אין תרופות מסובסדות מספיק,

המדינה פוגעת בכך שבפריפריה אין חינוך מספיק טוב

המדינה פוגעת באנשים באי הטיפול שלה בתחומים מסויימים,

אבל היא לא פוגעת באימהות שרוצות ללכת לקוסמטיקאית,

נהפוכו, המדינה מכשירה קוסמטיקאיות בקורסים של משרד התמ"ת

ומסבסדת את לימודיהן, ככה שיהיה מבחר קוסמטיקאיות,

ועלויותיהן יהיו זולות יותר בגלל התחרות.

(נאמר בציניות למי שלא הבינה)

מה זאת אומרת "לפגוש את הילדים ל4 שעות". את יכולה לרצות להיות עם הילדים רק 4 שעות. אבל העניין הוא להיות איתם . לא "לפגוש אותם". זה לא שיש לך גם חברות לצאת לקפה וגם ילדים לקלח. זה לא על אותה סקאלה.

אבא לילדים.

אזהרה: פוסט זה מכיל ביקורת, אם אין לך כח לביקורת דלגי.

הצבת הרבה "דרישות" מהחיים.

לעבוד בשכר נאה (מיד, לפני שצברת נסיון?).

שהילדים את ובעלך יהיו תמיד מסודרים ומטופחים (דיי מובן, בגבול).

מצד שני, שהילד לא ילך למעון + בייביסיטרית בכל ערב.

לעניות דעתי, את מבקשת הרבה מדי מהר מדי.

רוב הזוגות שאני מכיר עברו תקופות לא קלות- כלכלית- בהתחלה.

צריך סדרי עדיפויות, אי אפשר להחליט שאת רוצה הכל וזהו.

מתפשרים על חלק לבינתיים.

אני ממש מבינה את מה שכתבת!!!זה כ"כ נכון...ו...לא נכון...אני לא ישבתי ממש בבית מאז שילדתי את בני בכורי הראשון והיחיד בינתיים ...כי בהתחלה הייתי סטודנטית ואז היה צורך בעוד משכורת אז יצאתי לחופשה אקדמית ע"מ לעבוד..ו...יש ימים שאני כ"כ מקנאה בנשים שיושבות בבית מטפלות בילדים וכו', אבל אז אני אומרת לעצמי, את לא תהי מסוגלת לשבת בבית ולדעת שאין לך יכולת פיננסית..

ומה גם שבאמת כייף לי לצאת לעבוד,  ויותר מזה אני יגיד לך ללכת לעבוד פי מיליון יותר קל מלשבת בבית ולטפל בילדים...

אבל - לצערינו היום במצב הכלכלי של התקופה , לא ברור ששווה לך לצאת לעבוד כאשר את צריכה להוציא 2 ילדים למסגרת באיזה שהוא שלב את תרגישי שאת טוחנת מים , כי לא תצליחי להנות מהכסף ואז תגידי לעצמך בשביל מה אני יוצאת לעבוד אם אני לא מרגישה את התזרים מזומנים??

בקיצור, אחרי שכתבתי כל מה שעלה לי בראש...

אני מבינה את ההרגשה, אני מאחלת לך להגיע לאיזה החלטה שלמה ונכונה לגביך, ושתרגישי טוב ושמחה...כי זה מה שהכי חשוב לילדים...אמא שמחה!!!

לא? זה השלב של גיל 3-4.  אז זה כן ישתלם לה לצאת לעבוד.

וחוץ מזה יש המון משפחתונים זולים. אני משלמת על בן השנה שלחי 1400 ובן השנתיים וחצי 1000. וזה עד 16:00.משכורת מינימום אם אינני טועה זה בסביבות  4000. אז מבחינה כלכלית זה כן ישתלם, אבל בכלל מדובר פה על הבחינה הרגשית. אני הבחנתי בצורך דחוף של יציאה מהבית ל"עולם המבוגרים". יכול להיות כמובן שטעיתי...

אם מה שיהפוך אותך להיות אמא שמחה זה לצאת מהבית, לעבוד ולהתאוורר קצת בלי הילדים,

אז כן. למרות שכלכלית זה לא הכי משתלם, לך ולילדים זה *הכי* משתלם.

הם יהיו בבוקר במסגרת שמסוגלת להכיל ולאהוב אותם ואחה"צ יחזרו לאמא שמחכה להם, רוצה אותם ויש לה סבלנות ושמחה כלפיהם.

כי החיים פתאום משתנים ויש הרבה אחריות והרבה דברים לעשות

כנראה כשהם יגדלו ואת תתרגלי וגם תוכלי לצאת לעבודה יהיה יותר קל

יש מקומות זולים יותר- פריפריה, יישובים שיכולים להגדיל את הכסף ביד.

הרבה נשים מוותרות על הרבה דברים למען האמהות, אבל כשזה לא בא

ממקום שלם, זהנ יוצר תסכולים- כמו אצלך, ואז הפסדנו פעמיים..

האם בעלך יודע מה את מרגישה??

התסכול הזה שלך הוא מהותי מאד, ואתם צריכים לקחת אותו בחשבון בסדר העדיפויות שלכם.

א. גם אם לא נשאר כסף מהעבודה שלך- ויצאת, וטוב לך עם עצמך, ותהיה סבלנות לילדים

בצהריים- טוב שתעבדי משתשארי בבית.

ב. מה בעלך עושה? חשבו אם יש דרך להגדיל גם את ההכנסות שלו.

ג. איפה אתם גרים?? כדאי לבדוק אפשרות לחגור במקום שיאפשר לכם יותר רווחה כלכלית.

(לקחת בחשבון: שכירות, מיסים.+ארנונה, אחזקת+הוצאות רכב או נסיעה, מקומות ותנאי עבודה זמינים,

אפשרויות טיפול בילדים).

במקומות קהילתיים יחסית אפשר לעשות משפחתון אמהות- כל יום אמא אחרת שומרת על כולם וזה לא עולה כסף

(את יכולה גם לקחת מחליפה בתשלום ועדיין זה יעלה בד"כ פחות ממטפלת).

יש מקומות בהם יש משפחתונים של התמ"ת- כך שאם יהיו לך מספיק שעות עבודה

תוכלי לשלוח למסגרת יחסית קטנה וחמה בהנחה.

יש הרבה פתרונות וכיוונים, שלב ראשון- כמו שעשית- להבין שזה קשה לך וחסר לך ואקוטי למשפחה שלכם:

לבעלך כדי שתהיה לו אשה שמחה, לילדים, וכמובן לך עצמך.

בהצלחה!

תתיעצי עם אנשים מבוגרים בעלי נסיון שמכירים אותך (חשוב מאוד) ונסי לקבל פרספקטיבה.

אשה יקרה,

גם אני הייתי פעם במקום דומה לשלך- מרוב עקרונות דאגתי לכל העולם ולכל הערכים

חוץ מלעצמי. זה כמו שבית המשפט העליון דואג לכל הזכויות של כל המיעוטים אבל הוא

לא דואג לכך שיהודי יוכל לעלות לאוטובוס בלי להתפוצץ...

משהו בחישוב מוטעה אם זו התוצאה.

כאשר אני הפסדתי מכל העקורונות שלי, בסוף גם העקרונות שלי יצאו נפסדים כי לא היה

בי עוד כח לשמור עליהם, וגם הייתי כל כך לא מאוזנת עד שהתחלתי לפגוע באחרים.

אז אולי עדיף תינוק במעון לא משהו, אבל אמא שמחה, לא ממורמרת ומטופחת כי זה חשוב לה?

אולי החויה הזו של אין בחרה גורמת לך לפגוע בעצמך?

הכי חשוב זה לא להיות במקום של אין ברירה, מקום שלא מחליט ולא מקבל את המציאות

אלא מרגיש מתרסק על ידה. יש מוצא והוא קיים ויש לך את כל הכלים למצוא אותו.

אני הייתי מתחילה בתפילה.

מציעה לך לשאול את עצמך: מי מפסיד מהמצב? האם זה הגיוני שאת תמיד תפסידי?

ועוד דבר, הריון הוא מלא דאגות וחששות, אבל הרבה פעמים אחרי הלידה הכל נראה אחרת והמציאות הרבה יותר פשוטה וברורה.

במיוחד אם יש לידה טובה.

בלידה אשה חווה התגלות אלוקית והיא צופנת בחובה תשובות רבות עבורך.

אם את מתפללת וממתינה ומכינה כלים אז בלידה פתאום הכל מתברר.

זו פגישה מאד חשובה, פגישה אישית עם בורא עולם. תתכונני לפגישה כי הוא זה שסידר לך את המציאות הזו

והוא רוצה לומר לך משהו. מה הוא מנסה להגיד לך?

אני מאחלת לך לידה שמחה, ממליצה מאד ללמוד את ההכנה ללידה על פי ימימה.

כל טוב

שהוא לא שווה פחות אם את מרוויחה יותר, וזה תלוי מאוד איך את משדרת את זה.

דרך אגב אני מרוויחה פי 10 מבעלי והוא יותר בבית עם הילדים כך שאני יוצאת לעובד ומרוויחה יותר בזכות זה, וזו בחירה של שנינו כי מה לעשות עכשיו במקצוע שלי אני מרוויחה הרבה יותר, מקוה שבעתיד זה יתהפך ואני יהיה יותר בבית.

אז נכון שאנחנו צוחקים שאני מביאה כסף והוא אחראי על הפרנסה...

אבל זו בחירה משותפת!

תמנעי לשנתיים הקרובות שתתאוששי ותוכלי קצת לעבוד, הוא יראה שטוב לו שאת עובדת כי החיים שלכן יהיו נעימים ומרווחים יותר והוא ירצה שאת תצאי לעבוד ותרווחי מזה גם לנשמה וגם כסף.

(סליחה שזה מאנונימי, פשוט מכירים ואתי ולא את חשבון הבנק שלי...) 

אף אחד לא חייב לך כלום!

המדינה לא צריכה לתת לך קיצבת ילדים!

והחיים קשים!!!

אחרי שהדברים ברורים - אפשר להתמודד איתם.

בעלך עובד קשה לפרנסתכם.

הגיוני מאוד שהוא חושש שתרוויחי יותר ממנו, כי מבחינת גברים - 

הצלחתם בנושא הכלכלי, היא סוג של הגדרה עצמית.

האם את מפרגנת לו בשאר המישורים? על היותו מוצלח?

האם את גורמת לו לדעת שאת סומכת עליו ואוהבת אותו - לא משנה מה יקרה?

האם סיפרת לו באופן מפורש על הצרכים הלא ממומשים שלך?
כגון טיפוח, יציאה החוצה, הקושי בגידול הילדים

הקושי בלהסתפק במשכורת קטנה כ"כ..
התחושה שהוא לא ממלא את תפקידו כבעל שאמור לזון ולכלכל אותך והילדים...

(או שרק רמזת לו וציפית שהוא יבין..)

שבו ודברו על זה!!

בדיוק כמו שאת כותבת כאן! באופן הכי ישיר, הכי כנה!

והקב"ה לא יושב למעלה ומחכה להעניש אותך על כל נפילה קטנה, או על עצירת ילודה.

הוא רחום ואוהב, ומחכה לשמוע אותך.

סיפרת לו על הקשיים שלך? הוא היחיד שעוזר באמת!

כל השאר - אחיזת עיניים!

המדינה אולי לא חייבת לנו קיצבת ילדים

אבל הגזרות חדשות לבקרים הופכות אנשים במעמד הביניים לחסרי כל

מסביבי המון משפחות ש2 בני הזוג עובדים קשות לפרנסתם ולא מצליחים לפרגן לעצמם קצת מותרות וחלקם לא גומרים את החודש

המצב פה קטסטרופלי למעמד הביניים

קיבלתי תלוש של 11 אלף(בחופש מקבלים הבראה ועוד) מתוכם 2000 הלכו למיסים!!!

המדינה הזו פשטה את הרגל ביחס לאזרח 

"המדינה" לא חייבת לך.

הכסף שהם לוקחים? הולך לדברים חיוניים (ברובו בגדול).

שחיתות יש בכל מקום שאפשר להשיג ממנו כוח, לא הגענו למצב שאנחנו "מפרנסים" את המדינה.

יותר נכון לומר שהמאמץ הקבוצתי (המתקרא "מדינה") מפרנס אותנו.

המצב לא "קשה".

בהשוואה ללפני 30 שנה-50 שנה והלאה המצב היום מדהים!

הבעיה שהיום אנשים יותר מתלוננים.

מגיע לי!

כלכלות ענקיות בעולם קורסות ואנחנו לא, תגידו תודה.

הכלכלה שלנו בהחלט קורסת אבל בניגוד לכלכלות אחרות בעולם שקורסות-

אנו מעדיפים לעצום את העיניים

המציאות היא הקובעת ואם מעמד הביניים קורס

אז המדינה אוכלת יושביה

מים חשמל גז ומזון מינימלי - גומרים את הכסף עוד לפני שהספקת לספור אותו

מה? לא תדליק מזגן? לא תתרחץ? עוד מעט יהיה מס על האויר המפויח שאתה נושם ותגיד שהמס נועד לדברים חיוניים שהמדינה משתמשת.

תרשה לי לנחש שאינך נמנה על  משפחות מעמד הביניים

אם הכלכלה קורסת אז ברור למה יש פחות משאבים שיתחלקו לשאר האזרחים לא?

אתה אומר שאין כסף למדינה (הכלכלה קורסת) ובמשפט הבא טוען שאם אנשים נאנקים תחת העול הכלכלי זו אשמת המדינה.

הכלכלה של המדינה דרך אגב, עדיין בדרך פלא, לא קורסת.

שאלת השאלות היא מאיפה הכסף שאתה רוצה יגיע בדיוק?

אני אכן ממעמד הביניים, ורוב משפחתי נמצאים במצב כלכלי זהה הוא נמוך יותר, שכל ישר לא קשור למעמד כלכלי.

את מאשימה פה את החרדים במצבך הכלכלי. הלו? קצת אינטליגנציה!

הרי קיצוץ של 20 ש"ח בקצבת ילדים לא ייקח מאנשים את אמונת חייהם!!!

הם לא אברכים בשביל לקבל קיצבאות, הם מוסרים נפשם על התורה, גם אם לך זה לא נראה, והקיצוץ לא יוציא אפילו אברך אמיתי אחד מהכולל.

תתעלי קצת מעל הפוסטים של יאיר לפיד.

גם אני צריכה ללדת בקרוב בעז"ה ועברתי תק' שהרגשתי בדיוק אותו דבר.

מניסוח ההודעה הזו (האחרונה) שלך נראה שכדאי לכם להתייעץ עם מישהו/מישהי ששניכם סומכים

עליו/עליה, כדי להתקרב ולתקשר טוב יותר אחד עם השני.

נראה שיש ביניכם פער שכדאי לגשר עליו ולא לתת לו לגדול.

וזה אפשרי!

בהצלחה רבה!

ישר- כח!!

רעיונות לטיפוח הבית, בעז"ה....

גם אני חולמת על היום שאחרי, שבעלי יתחיל לעבוד בצורה מסודרת (סטודנט כרגע עם עבודות מזדמנות), בלי להיעזר בהורים, לקנות לעצמי קצת יותר בגדים ולא חולצות מלפני 6 שנים כי אין מספיק כסף, לקנות אוכל יותר מגוון ולא רק את הלחם האחיד כי הוא הכי זול, לעבור לדירה יותר גדולה- צפוף לנו לגמרי, ועד ועוד.

באמת נשמע שאת צריכה לדבר עם בעלך, כי עם משכורת כזאת באמת נראה לי א"א להסתדר ולחשוב ביחד איך להעלות את ההכנסה שלו, אפילו אולי ללמוד איזה קורס אם צריך.

לגבי עצמך -  באמת קשה להרגיש טוב כשכל היום בבית, גם לי הייתה תקופה ארוכה כזאת אבל ידעתי מתי היא נגמרת כך שהיה לי לאן לשאוף. אפילו סתם תתלבשי יפה ותצאי לסיבוב בשכונה. תבני מעין מערכת שעות שתקל עלייך. אני מרגישה שכשנמצאים בחופש יש יותר בזבוז כסף על חיפוש תעסוקה אז גם זה מצב בעייתי.

ונכון שרוב המשפחות היום קשה להם - אבל תסתכלי על מה שכן יש לך, לי לזה עוזר

לגבי מצב כלכלי - אני חושבת שלא תמיד זה שיקול אל להמשיך ללדת או לא, משפחה מרובת ילדים (לא כותבת מספר כי אצל כל אחד ההגדרה שונה) יכולה להרשות לעצמה לא ללדת עוד, אבל קצת ילדים - כדאי כן ללדת (עם הפסקה שתקל עלייך) - כשהם גדלים זה כיף שיש הרבה ילדים סביב שלוחן שבת, משפחה חמה ומגובשת, ואם להיות אגואיסטית - שיהיה מי שיטפל בכם לעת זיקנה \ מי שיבוא לבקר בבית אבות.... הכסף יגיע ב"ה

תחשבי רגע על ההורים - אם הם נותנים בשמחה ויש להם אז זה פחות נורא בעיני, העיקר שתצליחי להסביר לבעלך בעדינות שכל החיים א"א להסתמך על אבא ואמא, ומי יעזור לילדים שלכם כשהם יתחתנו בתחילת דרכם אם לא אתם? בשביל זה צריך לפחות להכפיל את משכורת.

שלא לדבר עם קניית דירה ( או משכנתא)

סביב שולחן השבת אבל זה לא משכנע אף אחת ללדת הרבה ילדים. שולחן השבת , עם כל קדושתו, הוא רק כמה שעות בשבוע. מה עם כל הימים והלילות והשנים שמטפלים בילדים?? אם הייתי במקומה זה ממש לא היה משכנע אותי, הפסטורליה הזאת, כי אני יודעת טוב מאוד מה זה דורש ממני ובמה זה כרוך ואם לא הייתי מוכנה לכל מה שקודם לישיבה בשולחן שבת עם בגדים יפים וחיוכים אין סיכוי שזה מה שהיה משכנע אותי.

גם בעלי מרוויח שכר זעום ולא רוצה ללמוד מקצוע

בינתיים יש לנו רק ילד אחד

אני פשוט הצבתי לו עובדה שאנחנו לא מביאים עוד אחד עד שתהיה כאן משכורת נורמלית!

בינתיים אני לומדת ועד שאסיים מצטמצמים

מה זאת אומרת "הוא רוצה ממך ילדים"?

אני לא מבינה למה כאשר ההורים גרושים האבא חייב לשלם על כל ילד 1500 ש"ח בחודש, אבל כשנשואים זה לא כל כך ברור גם כן?

אם תביאי עוד ילד ועוד ילד: היום זה בא על חשבון הביגוד וההנעלה, מחר זה יבוא על חשבון האוכל בבית!

מי שמביא ילדים צריך לדאוג להם לא רק למזון ולמקום לישון בו, הוא צריך גם לדאוג שיהיו להם הורים נורמלים ושמחים כדי לגדל אותם. מה זה עוזר לילדיך החמודים שיש להם מה לאכול ומה ללבוש אם הם יגדלו חס ושלום עם אמא מתוסכלת?

לדעתי, קחי הפסקה, צאי ללמוד לימודי תעודה: הנהלת חשבונות/גרפיקה/טכנאית מחשבים/ועוד ועוד.... והכי חשוב: צאי לעבוד

העיקר שתעצרי את כדור השלג הזה ומהר.

בהצלחה רבה

דרך אגב: לקחת את הבעל ליעוץ זה מאוד עוזר, בהחלט שווה את ההשקעה הכספית.

מביאים ילדים.

הבאת הרבה יילדים גורמת למשבר נפשי לאשה ויכול אף להדרדר לדיכאון בנוסף למצב כלכלי ירוד וחוסר יחס ותשומת לב לילדים ולא צריך לשים לב ללחץ החברתי של היישוב כי לא הנשים בגינה יטפלו לך בילדים ורק יצקצקו בלשונן ויגידו איזו מסכנה... היא חלשה נפשית... וימשיכו הלאה אדם צריך לקחת אחריות על עצמו ועל משפחתו

ברור שאדם צריך לקחת אחריות על עצמו ומשפחתו...

אבל מי שיולדת מבחירה-

ויולדת הרבה ילדים

לא נהיית תשושה נפשית!

שרוב בני האדם מצטערים על כך שלא הביאו יותר ילדים כשהיו צעירים.

לעולם אם לא ארצה בכך, רק כי זה יפה בשולחן שבת וכי אולי אצטער אח"כ. אין מה להצטער, צריך לזכור שההחלטות והבחירות היו מתוך שיקול דעת.והילדים שכן זכינו להם עד כה היו מרצון , בחירה, ומעל הכל- מתנה משמיים.אז די עם הטיעונים הלא רלוונטיים הללו. הריון זה דבר שצריך לרצות. לא ב"פנצ'ר" ולא באוטומט.

וביחד עם השמחה הגדולה של גידול ילדים, תמיד יהיה הקושי שהוא אתגר.

כדאי לזכור זאת ולקבל באהבה כי בעולם הזה המתנות באות עם אתגרים. אז חבל לדמיין אימהות קלילה של 4 שעות..

והבשורה הטובה- שני הילדים הראשונים זה באמת הכי קשה.. כשהם טיפה גדלים הם עוזרים וגם מהווים חברה וקב תומכת לבאים אחריהם.

רק טוב

מבחינת ההלכה אישה כלל לא חייבת בפרו ורבו..

ושמחה מאוד שאתם מחדשים את הבית. חשוב מאוד שכשאת בבית הרבה שעות, יהיה לך טוב ונעים בו. איזה כיף, תתחדשו!!!

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.