גם אני התפללתי בכיתי וכו',ולא עברתי בראשון

לפני הטסט השני התפללתי שוב ועוד יותר מעומק הלב ועברתי..

למרות שהיה נראה שנתתי את כולי תפילות ומה לא, לפני הטסט הראשון,לא עברתי,אבל אז מה?

ה' מתכנן לנו דברים אחרים,זה אשכרה ניסיון באמונה,ויש כאלה שלא עברו טסט עשירי והיו על סף יאוש..כמעט הרימו ידיים,ניסו שוב והנה עברו.

כל מה שה' מתכנן לנו זה לטובה,נכון נמאס וקשה לך לשמוע שאומרים את זה כי אתה במצב נאחס כרגע

אבל זאת האמת.

אני יותר התחזקתי לפני הטסט השני התפילות עשו לי רק טוב ולימדו אותי שיעור לחיים- שאסור להתייאש!

אז בעז"ה מקווה שתעבור פעם הבאה,אל תרים ידיים,ואם חס וחלילה לא,תסמוך על הקב"ה..הוא יודע מה מתוכנן לנו.

בדרך לדברים טובים צריכים הרבה פעמים לעבור קושי מסויים או מספר קשיים.ויש כאלה שלא צריכים בכלל

נסתרות דרכי הא-ל.

בהצלחה!

האמת היא שלרוב האנשים זה קורה... לימוד נהיגה זה לא כזה קל כמו שחושבים... 

ניסיון לא פשוט, בעזרת ה' תצליח!!!!!!!!!!!

ותדע שבכללי זה לא פשוט לעבור טסט ראשון. אל תרגיש רע עם זה.

פשוט לבוא עם אנרגיות חיוביות ואופטימיות לטסט הבא. וה70 שיעורים? יש יותר גרוע מזה.

בעז"ה יהיה בסדר

בהצלחה!!

8 טסטים באוטומט!!

שזה ממש מלא..

אבל שסופו של דבר הוא עבר איתי טסט..

אז באמת אל תתייאש ובעז"ה תאמין שטסט הבא אתה עובר בעז"ה

בס"ד

בגלל שאנחנו כמה אנשים שעונים מאנונימי אני מציין מי אני.

וקודם כל תודה רבה על התגובות!!

אבל שימו לב.. גם מי שאמרה שהיא מכירה מישהי שעברה טסט שמיני. אני לא מכירה מישהו שעשה טסט ראשון אחרי 70 שיעורים!!! אני גם מכיר מישהי שעשתה 80 וקצת שיעורים וניגשה לטסט ראשון. והיא עברה!! ב"ה. {היתה לה ממש סיעתא דשמיא. הוא בכלל לא ביקש חניה. וזה היה רק רבע שעה. ממני הוא דרש 24 ד"ק.. }

ואני מבין שהשם לא רצה שאני אעבור. כי הרי אם הוא היה רוצה אז זה לא משנה כמה אני טוב או לא. {כמו ההוא שהיה בפקקים 25 דק ופשוט עבר בלי לעשות יותר מדי}.

אבל.. כשחבר שלך אומר שהוא עבר ראשון וכל העולם לוחץ עלייך. זה קשה!!! זה המון 70 שיעורים. כל מי ששומע את זה םוער את השפה של "וואו!! מה נסגר איתך? איך בכלל מגיעים למצב כזה??" כן.. כן.. תחושת התסכול גוברת. והרגש של כמה אני לא גרוע ולא מוצלח עולה אף הוא במלא הדרו. זה גם משהו שאין לו מועד ב'. אין מועד ב' לטסט ראשון. מועד ב' נקרא טסט שני. זה מתסכל.. בתור אחד שרגילים לראות אותו כאחד שב"ה מצליח..

אתם לא מבינים כמה התפללתי!! {באמת אתם לא מבינים כמה!!!} וכמה התפללו עלי!!

ואני לא חושב שאני אצליח להתפלל ככה לפני הטסט השני. גם כי אני שבור וגם כי זה קשה להמשיך להתפלל כשאתה מרגיש שהוא לא מקשיב. אדם לא צריך להרוג את עצמו לפי דעתי. אלא לעשות לפי השתדלותו.

ועכשיו אני רוצה דווקא להתייעץ אתכם-

מישהו אמר לי שלא טוב שהרבה התפללו עלי. כי אז כאילו אומרים בשמיים: "מה? הוא עד כדי כך צדיק שכל גע מזכירים אותו?" ואז בודקים את אותו אדם. מצד שנני אומרים לקבל ברכה מכל מי שרק אפשר.

אני לא יודע מה לעשות!!!

ולהתפלל עוד, לקרוא עוד ספרי תהילים, שיר השירים, נשמת כל חי ועוד ועוד.. כוחות הנפש שלי לא בטוח יצליחו.

מה לעשות??

נ.ב שוב יש הפסקה של יותר משבוע מאז השיעור הקודם {שהיה הטסט}. כי לו היה חופש כשאני יכולתי, ואני הייתי בנופש כשהוא יכול היה.

יאווו!! דיי!! אני מרגיש פשוט ייאוש..

י-א-ו-ש

ואני כל כך רוצה לדבר עם אבא שבשמיים!! אבל זה קשה. אני יודע שזה ישמע אנוכי שאני אומר שקשה לי כי הוא לא שמע לבקשתי. אבל זה לא בא ממקום כזה של "רציתי ולא קיבלתי"זה בא ממקום של "אבל.. אבל אבא.. התפללתי. וכל כך השתדלתי. וכל התקופה הזו של הלמידה גם היא היתה נסיון עצום!! וכל שיעור מעל ה28 היה כאב. וחשבתי שזה הכנה לטוב שיבוא בטסט הראשון. וכל כך האמנתי בך. בתפילות שלי". זה בא ממקום של עקרון- מה קרה לתפילות שלי?

{כי זה כבר תקופה שאני "שומע" מד' לא ולא ולא ולא. ועכשיו זה ה"לא" שדי שבר את גב הגמל {או את גג האוטו}. }

אנא אל תשפטו..

נהיגה זה לא משחק.

נהיגה זה דבר נרכש. ככל שמתאמנים, נהיים יותר טובים. [זה אגב הרעיון של הרישיון ההדרגתי].

מה אכפת לך כמה שיעורים אחרים עושים?

בשביל מה אתה צריך את ההשוואות האלה?!

אתה צריך לשאול את עצמך- האם אני עושה את ההשתדלות שלי?

לעניין התפילות, אתה נכנס כאן לנושא הרבה יותר רחב [אם הקב"ה גזר שהחולה ימות, למה שאני אתפלל שהוא יבריא, זה כנראה עדיך שהוא ימות, לא?]

תדאג להיות מרוכז, להביט רחוק, להסתכל במראות, לציית לחוקי התנועה.

רוב העניין בבחינה המעשית זה פחות התפקוד של הרכב, אלא יותר ההתמודדות שלך עם הרכבים והתמרורים. לגבי החנייה, שיטה קטנה: תראה באוטו שלך איפה אתה צריך להיות יחסית לאוטו השני [לדוגמה, החלון הקדמי שלך צריך להיות בקו של החלון האחורי של הרכב השני].

ועוד עניין קטן.

הצלחה בטסט לא קשורה לנהיגה. זה קשור לאיך הבוחן קם בבוקר.

זו אחת הפעמים הראשונות בחיים שבו אנו נדרשים להתמודד עם סולם הצלחה שלא קשור בהצלחה שלנו.

וזה כואב וקשה.

אבל אנחנו צריכים ללמוד מזה. להתחזק ולהתקדם.

ולא עברה בטסט הראשון.

אני מאמינה שזה קשה ההרגשה, כי אני גם שונאת את המצב שלי שלא ממש מזהיר.

אבל נהיגה זה כשרון, אין מה לעשות.

יש שקולטים מיד ומתקתקים ויש שלוקח להם יותר זמן.

הכי חשוב זה לא להישבר. להאמין שכל שיעור שאתה לוקח רק יעזור לך יותר, ילמד אותך לעתיד ובעז"ה יהיה שווה.

בקשר לתפילות-

לפני טסט שני אל תספר ליותר מידי אנשים, למה אז תרגיש פחות לחוץ, שיש פחות אנשים שמחכים לשמוע שעברת

(שלדעתי זה גם גורם לך ללחץ), וגם שיש ברכה בדבר הסמוי מן העין.

ותפילה זה לא כספומט שמבקשים משהו ומיד יוצא.

יש דברים שאחרי תפילה אחת רואים ישועות ויש דברים שצריך הרבה הרבה יותר.

אבל תהיה בטוח- ה' יודע למה הוא עושה את זה. גם אם לך לא ברור ממש למה.

שיהיה המון המון בהצלחה!

ולא עברה.

לא סוף העולם. אתה תצליח בעזרת ה'! יהיה טוב

מחכה לשמוע בשורות טובות . 

אז לא עברת טסט ראשון.. ו....?

ברישיון נהיגה לא רשום איזה טסט עברת, אם אתה ממש רוצה אני יכולה להראות לך את שלי. לא כתוב את המספר תיאוריה שעברת ולא את המספר טסט.

וחוץ ממך וממי שאתה מספר לו אף אחד לא יכול לדעת..

יש לי חברה שעברה רק בטסט חמישי!!

המנהל שלי בעבודה עבר רק בטסט עשירי!! 

אני אישית עברתי בטסט שני כשהייתי בטוחה שאעבור בראשון כי זה מורה שכולם עוברים אצלו בראשון, וכל האחים שלי למדו אצלו ועברו בראשון, ורק אני באתי ולא עברתי. ו...? קרה משהו??

היום אני נוהגת יופי ואף אחד לא זוכר בכלל שעברתי טסט שני.

תוציא לך את זה מהראש!! אתה לא כישלון!!

בס"ד

ראשון חוץ ממך? ובהתחלה זה לא ביאס אותך? העציב אותך? ישר החליק לך סבבה בגרון?

{גם אצלי  עם המורה נהיגה שלי זה דומה. אחותי למדה אצלו ועברה ב"ה ראשון. רוב התלמידים עוברים אצלו ראשון. חשבתי שגם אני אעבור. ולא עברתי.. והבאסה לא באה דווקא מהראשון או השני, אלא בלמידה כבר נעשו השוואות כמה אחותי טובה. כמה היא מעולם לא התווכחה עם המורה לעומתי. וזה לימד אותי לא לקחת מורה שלמד אצלו מישהו שאתה מכיר. כי לפעמים השוואות נעשות בעל כורחך. ואכן בתחום הזה ב"ה אחותי הייתה טובה יותר.}

בס"ד

לא היה בזמנך?

אני ממש מצליחה להבין אותך.

נכשלתי עכשיו בטסט רביעי (כשכולם חשבו שאעבור בראשון), מאותה סיבה כמו שלך...

אני גם עברתי עכשיו תהליך, בעיקר נפשי, והייתי בטוחה שעכשיו ה' ייתן לי לעבור, אחרי שהשתניתי והבנתי את הטעויות (בעיקר נפשיות) שהיו לי.

זה קשה, וזה המווווון כסף (שחשבתי כבר מזמן שאני אסיים עם זה), הטסט הראשון שלי היה באזור טבת...

כבר קשה לי להסתובב במקום שאני גרה, כי הכל מזכיר לי את הטסטים שנכשלתי בהם, ואם משהו מדבר על נהיגה- בכלל...

מה שאני מנסה לעשות עכשיו, זה לא לחשוב.

אני לא יודעת מה ה' מצפה ממני, ולמה הוא עשה את זה, אבל זה בטוח לטובה, כי הוא אבא שלנו והוא אוהב אותנו!

(וסתם לתזכורת... עם הטסט לא מגיעים לשמיים אחרי 120, אבל עם האמונה שהייתה לנו, והתחזקה אחרי שנכשלנו, כן)

המון המון בהצלחה!!!

אני אוהבת את הרעיו ששמורים בסוד! לגמרי!!

אין הברכה שורה.. באמת זה נכון!

אצלי כשעברתי טסט חברות אמרו לי שבכלל לא ידעו שלמדתי..

     זה יחסית היה בשקט.. (ולמדתי חצי שנה)

אני באמת רואה את זה שיש יותר ברכה בדברים שלא המון אנשים יודעים עליהם..

   אז פעם הבאה, שלא ידעו.. תתפלל לך לקב"ה.. הוא רוצה אותך!

      (אצלי אפילו אבא ואמא לא ידעו )

בס"ד

קודם כל רציתי לומר לכולכם ממש תודה על התגובות. זה ממש עוזר!! ומשמח! כל פעם שאני קורא פה תגובה {בעיקר את אלו שלא שופטים את זה שאני מתבאס ותוהים עם סימני שאלה וקראה למה אני מבואס} עולה חיוך על פני. וגם אלו שכותבים לי "אז מה קרה??!!" קצת קשה לשמוע את זה. כי אתה כאוב, שרוי בתוך המלבן הקטן שלך. אבל צריך גם את זה לשמוע.. אז תודה לכולכם!!

דבר נוסף- לאנונימי שכתבה "לאנונימי הראשון".  את עדיין לומדת או שנכשלת מזמן? על גיר או אוטומט?

ואני ממש מבין את זה. כל שיעור היה עבורי שיעור לחיים. למדתי כל כך הרבה. השתנתי כל כך הרבה!! וחשבתי שכל זה זו הסטירה עבור טסט מדהים. מה שלא קרה..

שאלתי את המורה שלי היום {היום היה שיעור אחרי שבוע וחצי הפסקה} מתי יהיה לי טסט, שנעשה שיעורים רצופים. הוא רק אמר "כשתהיה מוכן". ושיש לנו הרבה עבודה.

כן.. כי 71 שיעורים זה ממש לא הרבה...

ואני מנסה להתאפק. לא לשבור את הכלים. כאילו.. אני גם ככה מרגיש נורא!!! קיוויתי שהשם יתן לי שיעור מזהיר. ולא איומיים מצד המורה שאם אני אמשיך כך- הוא ישלח אותי למהלומה שניה חס ושלום!! בטל ומבוטל!

כבר כל כך רוצה שזה יגמר!!!!

ליעלה אביגד- אני שמרתי בסתר את עניין הנהיגה. אבל זזה התגלה אט אט. {בעיקר התגלה למישהי שלא רציתי שתדע. דווקא היא. ד' מנסה אותנו..} לגבי הטסט- רק אחותי ידעה {כי היא היתה כשקבענו את זה} ואמא שלי {היא שילמה..}.

כשלא עברתי סיפרתי לחברים הקרובים אלי ביותר.

אני עדיין לומדת, אבל בנתיים בהפסקה כי אני מחכה שיהיו למורה שלי עוד טסטים, וש21 הימים שאחרי הטסט יעברו.

ואני על אוטומט (התחלתי ישר עליו, כדי לא להסתבך, וזה לא עזר לי)

תהיה חזק! זה קשה, וזה הרבה פעמים מדכא, אבל אתה תגמור עם זה בסוף!

אני לא שמרתי בסוד, כל החברות שלי יודעות שאני לומדת, (וגם שנכשלתי בכמה טסטים) גם אם זה קצת קשה לי שנכשלתי, אני יכולה לדבר עם בנות שמתחילות ולעזור להן...

תסמוך על ה'! הוא לא נותן נסיון למי שלא יכול לעמוד בו, ואם יש לך כזה נסיון לא פשוט- כנראה שאתה אדם גדול, שיכול לעמוד בו בכבוד ולהתעלות ממנו...

בהצלחה רבה!

לא למדתי עדיין..

פסיכיים ומאד שונים בין מקומות שונים

בית שאן

אופקים

שם עברתי טסט לפני שנים רבות, למרות שאת רוב השיעורים (ואת הטסט הפנימי) עשיתי בירושלים.

תפילה להצליח להיות ברוגע ובתפקוד נכון על הכביש,

דימיון מודרך של הצלחה, לנסות לדמיין את איך שאת רוצה להיות במהלך הנהיגה, לערב את כל החושים בדימיון הזה. 

בנוסף לזהות את גורמי הלחץ במהלך הנהיגה (מה הפחד שלך שם?) ולעשות איתם עבודה, אם צריך עם מאמנת. 

בהצלחה! 

לקחת קלונקס או כדור הרגעה כזה או אחר. שמעתי שזה עוזר בהקשר הזה

כשממליצים למישהו על תרופות פסיכיאטריות שדורשות מרשם רופא (בדר"כ נוירוחוג או פסיכיאטר). זה לא צחוק, ולא פיתרון קסם.

על אחת כמה וכמה שאינך מכיר את השואלת, ושבעתיים ברגע שאינך איש טיפול.

ולשואלת - אם לא תצליחי להתגבר על זה, אז יש כמה אפשרויות:

1. להמתין. אני לא יודע בת כמה את, וייתכן שזה גיל קצת צעיר בשבילך. אני התחלתי ללמוד בגיל 17 ואח"כ עשיתי הפסקה והוצאתי רישיון רק בגיל 22. זה קצת באסה, בטח חברתית, אבל לא נורא.

2. אימון טכני. כמו שהציעו כאן, אולי להסתובב קצת עם אבא שלך (אם הוא יסכים לזה) בסביבות מקום המגורים שלך (חניון ציבורי, אזור שקט ודל תנועה וכדומה) בשעות הלילה.

3. אימון רגשי. אולי אימון קצר יכול לסייע לך. סי-בי-טי או משהו בסגנון הממוקד הזה.

4. אם יש לך קשיים כאלה בתחומים נוספים, אולי לשקול איש טיפול מעמיק יותר כתרפיסט/ית או פסיכולוג/ית או עו"ס/ית קליני/ת. אבל זו הצעה שנכתבת רק כדי "לצאת ידי חובה". ממש אין צורך להתחיל מהמחשבה הזו או מהכיוון הזה. לחץ ומתח ואתגרים זה דבר לגיטימי וטבעי, בדר"כ פתרונות בסגנון סעיף 1 ו2 שכתבתי הם הדרך הרגילה בחיים.

כתבת יפה וברגישות, ומרגישים שזה בא עם ניסיון.

חשוב לי להצטרף לקריאה לזהירות עצומה כשממליצים על תרופה פסיכיאטרית, כמי שראתה את ההשפעות שלה. וחושבת שלא רק שצריך זהירות עצומה בהקשר הוירטואלי, גם אם זה היה איש טיפול מקצועי שכותב *אסור* לשלוח לקחת תרופות ככה בלי קשר ישיר בלי הכרת הרקע האישי והרפואי. וגם לא סביר שאדם עם הסמכה רפואית מתאימה, היה לוקח סיכון ושולח מישהו לקחת תרופה כזו ככה.

מה גם, שלקחת תרופה כזו צריך לדעת את המינונים המתאימים, את ההשפעות לטווח קצר וארוך, להבין שזה משפיע לא רק על תחושת הרוגע המבוקשת אלא הרבה הרבה מעבר... ולצורך העניין זו רשימת תופעות הלוואי של הקלונקס שהוזכר כאן (העתקתי את הרלוונטי לעניין) :

"תופעות הלוואי השכיחות יותר כוללות עייפות וחשק לישון, בלבול וערפול, קושי בדיבור,... סחרוחורת, קשיי שיווי משקל,..., כאבי שרירים וחולשה,...ערפול ראייה, ... תחושות שמזכירות חמרמורת, חוסר מוטבציה, הזיות וקשיי ריכוז, לחצים בחזה ועצבנות. "

לא חושבת שזה מתאים למי שמבקש לעלות על ההגה...

כן שמעתי על מי שנעזרו בתמצית המוכרת של פרחי באך שמרגיעות (רסקיו), שהיא כן בלי צורך במרשם רופא.

@advfb

יותר בקטע של טסטים, ומשפט שאמרו לי מלא זה שאחרי הטסט הנהיגה לא בשיעורים זה ממש לא אותו דבר.

אבל בשיעורים זה כן מלחיץ אז מה שלי עזר זה להסיח את הדעת. כלומר לתת לעצמך תחושה שזה לא שיעור אלא סתם נסיעה שגרתית. אצלי  זה יותר לדבר עם המורה או לגרום לו לדבר, ולנסות להבין לאיפה מה הדרך, כל זה כדי להרגיש אחרי וקצת להסיח את הדעת מזה שאני בשיעור ופשוט לנהוג חלק, כי אני לא בשיעור מלחיץ שכל שנייה חייב להסתכל במראה. וכו' ואז זה נהיה יותר קליל וסתמי. 

חוץ מזה להיות ליד נהג שנוהג ממש חלק וזהיר וטוב כזה לטסט נתן לי ביטחון מודל לחיקוי. (נניח סבא..)

אל תדאגי שיעור 9 זה ממש בהתחלה,ובסוף יש שיעור אחד שבו הכול נקלט ויודעים לנהוג.
שיעור 9 זה ממש סבבה

או אפילו ברחבת חנייה גדולה, קורדינציה של גז ברקס ותמרון בסיסי עם ההגה, להרגיש שאת שולטת במכונה הזו. רק כדי לצבור ניסיון וביטחון באזור לא מלחיץ שאין אף אחד.. אבל אין לי מושג אם אני מגזים, זה תלוי בך ובסיבה של הקושי. אם זה נשמע הגיוני, זה לא יכול להזיק להקדיש לזה שיעור אחד..

תני לעצמך עוד כמה שיעורים. אם לא עבר הלחץ. קחי חופש. אבל תבטיחי לחזור. אין שום סיבה להיות בלחץ. הלחץ על המורה לא עלייך. תאכלי משהו לפני השיעור. תשני טוב. ותבדקי אם זה רק בנהיגה או בעוד דברים. שוב, אין סיבה להיות בלחץ.