המממ יש לי כמה סיפורים

מקרה 1:

פעם אחת יצאתי עם הצוות שלי על הלבן למקרה של היפוגליקמיה.

כשהגענו למקרה מסתבר שהאישה היקרה אבחנה את עצמה כחולת סכרת, עשתה בדיקת סוכר, והגיעה למסקנה ש90 זה לא מספיק...

אז כמו כל צוות טוב, נעתרנו לבקשתה להתפנות לבי"ח *******. ואז היא התחילה לעלות לי על העצבים.

בהתחלה היא ביקשה שאני אעזור לי לארוז מזוודה. שאלתי אותה בשביל מה, והיא אמרה שהם בטח ירצו לאשפז אותה לכמה ימים- כן בטח!

אח"כ העלנו אותה לאמבולנס, וביקשתי ממנה למדוד לה ל"ד. אז היא התחילה להוריד את השרוול של המעיל, וקצת הסתבכה, ואז התחילה לצעוק עלי למה אני יושבת כמו גולם ולא עוזרת לה!! לא משנה כמה הסברנו לה שאני לא יכולה לעשות את זה אם היא לא מבקשת (שלא תתבע אותי על הטרדה או משהו..) , לא עזר. אותו סיפור כשהיא היתה צריכה להחזיר את השרוול.

כשהגענו לבי"ח היא התחילה לקלל אותי! חצופה שכמותה.

רק המחשבה עליה מעלה לי את העצבים... בקושי הדחקתי את הצורך לתת לה כאפה ולצעוק עליה.

מקרה 2:

פעם קיבלנו נסיעה על כאבים בחזה, והגענו לשיכור בכניסה למאפייה. השיכור לא הסכים שהמע"ר יטפל בו, ורצה שרק הבנות יטפלו בו... העלנו אותו ואז הוא ביקש שניקח אותו הביתה כי הוא קבע עם 'בחורה' (יצאנית...). בסוף לקחנו אותו לבית חולים במרחק חצי שעה נסיעה (לפי בקשתו) , ובדרך הוא דרש שנשים שירים על פווווווווווווווווווווווווווווול ווליום (באמבולנסים של השברולט- הסוואנות- בערך 50 או יותר ווליום!), וכל הדרך הוא שר לנו שלמה ארצי ומחא כפיים והמע"ר והמע"רית מאחורה שיתפו איתו פעולה ושרו ורקדו..

ואז באמצע הדרך הוא אמר שהוא חייב להשתין, והשתין בשקית הקאה- ואז נזכרתי שהשארנו את המע"רית המסכנה איתו מאחורה ומהר קראתי לה לפאראמדיק...

כשהגענו לבי"ח והכנסנו אותו למיון כל פעם שהגיע איש צוות של המיון הוא הוציא להם לשון וירק עליהם ( כמו שהילדים הקטנים עושים קולות של פלוץ כזה?).

אוי.... זה היה סיוט.

ואז אחרי 10 דקות קיבלנו נסיעה להעביר אותו לבית חולים הרבה יותר קרוב למקום שממנו לקחנו אותו... 

בעעע!!

גם לאיחוד הצלה וגם למד"א.

אני יודע פשוט שבאיחוד הצלה מצוי יותר קורסים נפרדים.

ולפי מה שידוע לי מד"א מכבדים את הקורס של איחוד הצלה.

(ואם אתה מתכוון להתנדב, אז התשלום סמלי..)

כי נוער לא מתעסקים בזה..
מקסייימום מלמדים בדיקת סוכר שזה עם מחט לא ניראית