בעזה"י יום ב' לסדר שופטים כ"ט אב (ערב ראש חודש אלול) התשע"ג

שלום וברכה אל ... נ"י

הנה עכשיו נכנס חודש אלול, ראה להקפיד ביותר להתפלל את השלוש תפלות שחרית מנחה ערבית במנין דייקא, שאין דבר יותר גדול מזה, עד כדי כך שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ח') שמחנה ישראל הוא שלוש פרסאות, היינו שלוש תפלות, היינו כל זמן שאדם נזהר בהשלוש תפלות, הוא ישאר יהודי מאמין בהקדוש ברוך הוא, ותיכף ומיד כשיתחיל להתרשל אפילו מתפלה אחת, הוא כבר יוצא ממחנה ישראל, ולכן תעשה כל מה שביכולתך להתפלל את השלוש תפלות במנין דייקא, וכן תהיה זהיר ללמוד בכל יום בחודש אלול כמה דפים תיקוני זוהר, שזה מזכך את הנשמה מכל מיני חלודה, ועל כולם תראה להתבודד להקדוש ברוך הוא אשר אין למעלה מזה, אשר בפירוש גילה לנו רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה. ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות. ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע, ואמר אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד), והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר איי איי פראסטיק; אשרי מי שחזק בזה כל ימות השנה, ובפרט בחודש אלול, ומי יתן שתזכה ללמוד בכל יום את המאמר בלקוטי מוהר"ן, המדבר מחודש אלול, ולומר עליה התפלה מלקוטי תפלות, שזה מסוגל מאד מאד להתעוררות, ולחזור בתשובה שלימה:
תורה קמ"א
אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ. כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גֹּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת. וַאֲזַי מִגֹּדֶל הַחֲרָטָה, יַרְגִּישׁוּ גַּם כָּל הַלְּבָבוֹת שֶׁל כָּל הַטִּפּוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ, וּלְכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְשְׁכוּ, יַרְגִּישׁוּ שָׁם בַּמָּקוֹם שֶׁהֵם, הֵן אוֹתָם שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנּוּ וְנִתְהַוּוּ מֵהֶם בָּנָיו מִמִּין בְּנֵי אָדָם, וְהֵן אוֹתָם שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנוּ לְמָקוֹם אַחֵר חַס וְשָׁלוֹם, וְגַם שָׁם יֵשׁ לָהֶם לֵב וּשְׁאָר אֵיבָרִים. וַאֲזַי כְּשֶׁיָּמוּל אֶת לְבָבוֹ, וְיַרְגִּישׁ לְבָבוֹ גֹּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיַתְחִיל לְהִצְטַעֵר וּלְהִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת, אֲזַי יַרְגִּישׁוּ שָׁם כָּל הַלְּבָבוֹת שֶׁל הַטִּפּוֹת, וְיִתְוַדַּע לָהֶם הָאֱמֶת הַאֵיךְ הֵם מֻטָּלִים בִּמְקוֹם טִנּוֹפוֹת בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית. כִּי מִתְּחִלָּה נִדְמֶה לָהֶם שֶׁטּוֹב לָהֶם, כִּי הֵן מַזִּיקֵי עָלְמָא. רַק אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּמּוֹל לְבָבָם, עַל יְדֵי שֶׁנִּמּוֹל לְבַב אֲבִיהֶם, אֲזַי מַרְגִּישִׁין הֵיכָן הֵם, וּמַתְחִילִין לְקוֹנֵן וּלְהִצְטַעֵר, וְנַעֲשֶׂה שָׁם רַעַשׁ גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם. וְזֶהוּ (דְּבָרִים ל) "וּמָל הוי"ה אֶת לְבָבְךָ, וְאֶת לְבַב זַרְעֲךָ", הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל ה' אֶת לְבָבוֹ, יִמּוֹל גַּם לְבַב זַרְעוֹ. וּלְהֵיכָן שֶׁנִּמְשָׁךְ הַזֶּרַע, הֵן לְמִין בְּנֵי אָדָם, אֲזַי מְחֻיָּבִים בָּנָיו שֶׁיַּרְגִּישׁוּ גַּם - כֵּן הִרְהוּר תְּשׁוּבָה עַל יְדֵי שֶׁנִּמּוֹל לְבַב אֲבִיהֶם. וְכֵן אִם נִמְשָׁךְ לְמָקוֹם אַחֵר חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי יִמּוֹלוּ שָׁם הַלְּבָבוֹת וְיַרְגִּישׁוּ כַּנַּ"ל:
וְהַזְּמַן הַמְּסֻגָּל לָזֶה הוּא חֹדֶשׁ אֱלוּל, כִּי אֱלוּל רָאשֵׁי - תֵּבוֹת אֶ'ת לְ'בָבְךָ וְ'אֶת לְ'בַב. הַיְנוּ שֶׁיָּמוּל ה' אֶת לְבָבוֹ וְאֶת לְבַב סְתָם הַתָּלוּי בּוֹ, לְהֵיכָן שֶׁנִּמְשָׁךְ כַּנַּ"ל. הַיְנוּ הַלֵּב שֶׁל הַטִּפּוֹת לְאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁנִּמְשְׁכוּ, אִם שֶׁנִּמְשְׁכוּ וְנִתְהַוּוּ מֵהֶם בָּנָיו מִין בְּנֵי אָדָם, וְהֵן שֶׁנִּמְשְׁכוּ, חַס וְשָׁלוֹם, לְמָקוֹם אַחֵר וְגַם הֵם בָּנָיו, וְהֵם תְּלוּיִים בּוֹ. וְעַל כֵּן כְּשֶׁנִּפְטָר הָאָדָם הֵם הוֹלְכִים אַחַר הַמִּטָּה וּמְקוֹנְנִים עָלָיו, כְּמוֹ בָּנָיו מַמָּשׁ מִמִּין אָדָם, אַךְ שֶׁזֶּה שֶׁהֵם הוֹלְכִים וּמְקוֹנְנִים אַחֲרָיו, הוּא לוֹ לְבִזָּיוֹן וּלְחֶרְפָּה גְּדוֹלָה, רַחֲמָנָא לִצְלָן רַחֲמָנָא לִצְלָן מֵעֳנָשִׁים הַלָּלוּ כַּיָּדוּעַ:

תפלה פ"ה המיוסד על תורה זו
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנוּ וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, שֶׁאֶזְכֶּה מְהֵרָה לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי הָרַבִּים וְהַגְּדוֹלִים וְהָעֲצוּמִים מְאֹד מְאֹד עַד גָּבְהֵי שְׁמֵי שָׁמַיִם, וְעָמְקוּ מִתְּהוֹם רַבָּה וְכָבְדוּ מֵחוֹל יַמִּים, וְרַבּוּ מֵעֲפַר הָאָרֶץ, וְעָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשֵׁינוּ, וְגָבְהוּ מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֵּנוּ וּבִפְרָט הַחֲטָאִים שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית, פְּגַם טִפֵּי הַמֹּחַ שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנִּי לְבַטָּלָה בְּשׁוֹגֵג וּבְמֵזִיד בְּאֹנֶס וּבְרָצוֹן, אֲשֶׁר אִם הָיִיתִי מַתְחִיל לְהַרְגִּישׁ עֹצֶם הַכְּאֵב שֶׁל הַפְּגַם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, אֵינִי יוֹדֵעַ אִם הָיִיתִי יָכוֹל לִחְיוֹת אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתָּ לָנוּ עַל יְדֵי צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים עֹצֶם הַפְּגַם הַזֶּה, אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה מַאֲרִיכִין חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמְעַכְּבִין הַגְּאֻלָּה וּמוֹרִידִין אֶת הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת חַס וְשָׁלוֹם, וּמַמְשִׁיכִין נְשָׁמוֹת עַרְטִלָּאִין בִּמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת, וְנִבְרָאִין מִכָּל טִפָּה וְטִפָּה מַזִּיקֵי עָלְמָא רַחֲמָנָא לִצְלָן רַחֲמָנָא לִצְלָן, וּשְׁאָר פְּגָמִים עֲצוּמִים וְנוֹרָאִים הַנַּעֲשִׂים עַל-יְדֵי-זֶה כִּי כָל הַתּוֹרָה תְּלוּיָה בְּתִקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא יְסוֹד הַכֹּל, וּבֶעָוֹן זֶה פּוֹגְמִין בְּכָל הַכ"ב אָתְוָן דְּאוֹרַיְיתָא שֶׁהַטִּפָּה כְּלוּלָה מֵהֶם וְכוּ' וְכוּ' וּבֶאֱמֶת לִבִּי אָטוּם וּמְבֻלְבָּל וּמְעֻקָּם כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵינִי מַרְגִּישׁ כְּלָל כְּאֵב עֲווֹנוֹתַי הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים וְהַגְּדוֹלִים מְאֹד מְאֹד, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֵּר מֵהֶם אוֹי לִי וַי לִי, אוֹי לִי וַי לִי, וְאִם אוֹמַר אֶלֶף פְּעָמִים אוֹי לִי וַי לִי, עֲדַיִן אֵינִי מַרְגִּישׁ כְּלָל מָה אוֹמַר מָה אֲדַבֵּר, מָה אֶתְאוֹנֵן מָה אוֹמַר מָה אֲדַבֵּר מָה אֶצְטַדָּק, אַךְ אַתָּה מְרַחֵם עַל כָּל בָּשָׂר וְאַתָּה צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת וְאַתָּה עָתִיד לְתַקֵּן אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ כַּאֲשֶׁר הִבְטַחְתָּנוּ, עַל-כֵּן שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי, גּוֹאֵל חָזָק הֱיֵה בְּעֶזְרִי וְלַמְּדֵנִי וְהוֹרֵנִי בְּכָל עֵת, בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ בְּאֵיזֶה אֹפֶן אֶזְכֶּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, מֵרַע לְטוֹב מִמָּוֶת לְחַיִּים, כִּי מַר לִי מְאֹד:
אָבִי יוֹצְרִי וְגוֹאֲלִי וּפוֹדִי, עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי חִישׁ קַל מְהֵרָה שֶׁאֶזְכֶּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וּמֹל אֶת עָרְלַת לִבִּי הָרָע, וְתִפְתַּח אֶת לִבִּי בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב וּמַכְאוֹב עֲווֹנוֹתַי הָעֲצוּמִים עַד שֶׁאֶזְכֶּה לִצְעֹק מִן הַלֵּב זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לִי לִזְעֹק וְלִצְעֹק עַל עֲווֹנוֹת רַבִּים וּגְדוֹלִים כָּאֵלֶּה אוֹי אוֹי אוֹי, וְאֶזְעֹק וְאֶצְעֹק וַאֲשַׁוֵּעַ אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה מִקִּירוֹת הַלֵּב, עַד שֶׁיַּרְגִּישׁוּ גַּם כָּל הַלְּבָבוֹת שֶׁל כָּל הַטִּפּוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ מִמֶּנִּי לְכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְשְׁכוּ, הֵן אוֹתָן הַטִּפּוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ בְּהֶתֵּר וְנִתְהַוּוּ מֵהֶם בָּנַי שֶׁיִּחְיוּ לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים, הֵן לְהַבְדִּיל אוֹתָן הַטִּפּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנִּי לְבַטָּלָה בְּשׁוֹגֵג אוֹ בְּמֵזִיד, וְנַעֲשָׂה מִכָּל טִפָּה וְטִפָּה מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה אוֹי לִי וַי לִי, וְכֻלָּם יִהְיֶה נִמּוֹל לְבָבָם, וְיַרְגִּישׁוּ כֻלָּם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם אֶת עֹצֶם כְּאֵבָם וְצַעֲרָם וְהֵיכָן הֵם מֻנָּחִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת בִּמְקוֹמוֹת הַמְּטֻנָּפִים שֶׁלֹּא נִתַּן לְהִזָּכֵר וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה רַעַשׁ גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם, וְיִתְעוֹרְרוּ כֻלָּם לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת וְיַתְחִילוּ לְהִתְגַּעְגֵּעַ וּלְהִצְטַעֵר וְלִכְסֹף בֶּאֱמֶת לְהִתְתַּקֵּן וְלָשׁוּב אֶל יְהֹוָה בֶּאֱמֶת עַד שֶׁתְּעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ הַטּוֹבִים, רַחֲמֶיךָ הַגְּנוּזִים, רַחֲמֶיךָ הַפְּשׁוּטִים, רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָלַי וַעֲלֵיהֶם וְתַעֲסֹק בְּתִקּוּנֵנוּ, וְתִגְאָלֵנוּ מְהֵרָה מִבְּאֵר שַׁחַת מִטִּיט הַיָּוֵן וּמִכָּל מְקוֹמוֹת הַמְּטֻנָּפִים וְהַמְקֻלְקָלִים מִכֻּלָּם תִּגְאָלֵנוּ וְתִפְדֵּנוּ וְתוֹצִיאֵנוּ לְשָׁלוֹם וּתְתַקְּנֵנוּ וְיָשִׁיב הַמֶּלֶךְ אֶת נִדָּחָיו מְהֵרָה, כִּי אַתָּה חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמְּךָ נִדָּח וּמֹל אֶת לְבָבֵינוּ לְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ, כְּמָה שֶּׁכָּתוּב: "וּמָל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ".
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵינוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתְךָ אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ, זַכֵּנִי מְהֵרָה לָמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבִי וּלְבַב זַרְעִי, וּבִפְרָט בִּימֵי אֱלוּל הַקְּדוֹשִׁים זַכֵּנִי מֵעַתָּה שֶׁאֶזְכֶּה לְהָכִין עַצְמִי בֶּאֱמֶת, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה בִּימֵי אֱלוּל הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיִּהְיֶה נִמּוֹל בִּשְׁלֵמוּת לְבָבִי וּלְבַב זַרְעִי בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁאֶזְכֶּה בַּחַיִּים חַיּוּתִי שֶׁיְּתַקְּנוּ אוֹתִי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בִּשְׁלֵמוּת אוֹתִי וְאֶת זַרְעִי וְאֶת כָּל הַתְּלוּיִים בִּי לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ וְלֹא אֶכָּלֵם וְלֹא אֶכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד וְלֹא אֵעוּל בְּכִסּוּפָא קַמָּךְ, וְלֹא יִהְיֶה כֹחַ לְהַחַטָּאת לִרְבוֹץ עַל פֶּתַח קִבְרִי חַס וְשָׁלוֹם, רַק אֶזְכֶּה לְתַקֵּן הַכֹּל בַּחַיִּים חַיּוּתִי, בְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, כִּי אֵין לִי שׁוּם תִּקְוָה וּסְמִיכָה כִּי אִם עֲלֵיהֶם לְבַד, וּבְכֹחָם וְהַבְטָחָתָם אָנוּ מְצַפִּים עֲדַיִן לְכָל טוֹב.
מָלֵא רַחֲמִים חוּס וְרַחֵם עָלַי וְהַצִּילֵנִי מֵחֶרְפּוֹת וּבִזְיוֹנוֹת, שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ לְשׁוּם מַזִּיק וּמַשְׁחִית לְהִתְקָרֵב אֵלַי בְּעֵת מִיתָתִי וְלֹא יֵלְכוּ אַחַר מִטָּתִי חַס וְשָׁלוֹם, רַק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תְּגָרְשֵׁם מִמֶּנִּי וּתְבַטְּלֵם בְּבִטּוּל גָּמוּר מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם וְתָחוֹס עָלַי בְּחֶמְלָתְךָ הַגְּדוֹלָה וּבַחֲנִינוֹתֶיךָ הָעֲצוּמִים, שֶׁאֶזְכֶּה לְתַקֵּן בְּחַיַּי אֶת כָּל אֲשֶׁר שִׁחַתְתִּי, וְתָחוֹס וְתִמְחַל וְתִסְלַח לִי עַל הַכֹּל בַּחַיִּים חַיּוּתִי, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָלַי שׁוּם דִּין וּמִשְׁפָּט אַחַר כַּךְ אִם אָמְנָם יָדַעְתִּי בֶּאֱמֶת כִּי אֲנִי רָחוֹק מִישׁוּעָה כָּזֹאת, כִּי בַּמֶּה יִזְכֶּה נַעַר כָּמֹנִי לָזֶה, אַךְ עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים אֲנִי בּוֹטֵחַ, וְעַל חַסְדְּךָ אֲנִי נִשְׁעָן וְלִסְלִיחוֹתֶיךָ אֲנִי מְקַוֶּה, וְלִישׁוּעָתְךָ אֲנִי מְצַפֶּה, בְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ, וּבִזְכוּת כָּל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר עֲלֵיהֶם אָנוּ נִשְׁעָנִים, בָּהֶם תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי לִשְׁאֹל כָּל אֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ, עַל כֵּן עֲדַיִן אֲנִי עוֹמֵד וּמְצַפֶּה וּמְקַוֶּה וּמְיַחֵל לִישׁוּעָתְךָ הַגְּדוֹלָה שֶׁאֶזְכֶּה מְהֵרָה לְכָל מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי מִלְּפָנֶיךָ כִּי אַתָּה צוֹפֶה לָרָשָׁע וְחָפֵץ בְּהִצָּדְקוֹ, וְאִם אֲנִי מִתְמַהְמֵהַּ הַרְבֵּה לָשׁוּב, וְעוֹד הוֹסַפְתִּי קִלְקוּלִים וַעֲווֹנוֹת הַרְבֵּה גְדוֹלִים וַעֲצוּמִים בְּכָל יוֹם, אַף-עַל-פִּי-כֵן עֲדַיִן אֲנִי מְחַכֶּה בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבֹא גְאֻלָּתִי וּפְדוּת נַפְשִׁי, שֶׁאֶזְכֶּה מְהֵרָה לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתִי וְלָקוּם מִנְּפִילָתִי וְלַעֲמֹד מִירִידָתִי וְלִחְיוֹת מִמִּיתָתִי וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם לִהְיוֹת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת אֲנִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי וְכָל זֶרַע עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, אָמֵן סֶלָה:
הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך חודש מבורך ותשובה שלימה

ליקוטי מוהר"ן ס"א פיסקא ה'

בתורה זו רבינו מדבר מעניין אמונת חכמים,

אמונה בצדיקים אמיתיים בבחינת נביאי אמת.

ולא להסמיך בשם רבי את אלו שאינם הגונים לכך,

שאין תורתם דבר ה' ומדברים מדעתם,

וכשאין דעתם סמוכה לדעת ה' אז היא מעורבבת טוב ורע.

עצתם מקלקלת ומזיקה, מחלישה כתב ישראל,

וגורמת לישראל להיות מגורשים מארצם.

בפסקה ה':

רבינו מדבר כשזוכים להסמיך רבי הגון,

כלומר צדיק אמת נביא אמת בבחינת דברי ה' ממש.

אז זוכים "וְלֹא יֵחָצוּ לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד, וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם".

פירוש:

על נביא שקר יחלקו רבים,

ואין בכוחו להושיע את העם,

ולכן התוצאה המשך הצרות ומחלוקת.

לעומת רבי אמת כמו משה רבינו,

יש בכוחו לגאול אותנו,

ובכוח שה' נתן לו גם לגאול את העם ולהמשיך תורה לישראל.

ולכן על ידי רבי אמת יתבטל המחלוקת,

ונזכה להיות עם שלם.

פירוש אחר לדברי רבינו,

הכפירה נמשכת לישראל דווקא מתוך אותם הקוראים לעצמם רבי, ומעשיהם רעים מאוד, או תורתם הפך דעת ה',

והם מרחיקים את ישראל מה' יתברך ומקלקלים האהבה בין ישראל ובין ישראל לה' יתברך.

"כַּמּוּבָן מֵרְמָזָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁהִזְכִּיר הַפָּסוּק: "בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לא הִשְׁבִּית לָךְ גּוֹאֵל" וְכוּ'. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁמִּתְּנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָז וּמִנְּעִימוּת הַקּוֹל וְהַנִּגּוּן שֶׁאָמַר פָּסוּק זֶה הָיָה נִרְאֶה כְּנוֹתֵן בְּעַצְמוֹ גַּם כֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁנָּתַן לָהֶם גּוֹאֵל כָּזֶה לַעֲסֹק בְּתִקּוּן וּגְאֻלַּת נַפְשׁוֹתָם וּבְהַמְשָׁכַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ עַל יְדֵי הַמְשָׁכַת תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים כָּאֵלֶּה." (חיי מוהר"ן מג')

מתוך דרשת תורתו האחרונה של רבינו נחמן מברסלב,

שאמר בראש השנה האחרון סמוך להסתלקותו,

המדברת כולה על השיר פשוט כפול משולש מרובע,

שיתגלה לעתיד בעת ביאת גואל.

חיי מוהר"ן מג' לקריאה מתוך ויקיטקסט:

חיי מוהר"ן מג – ויקיטקסט

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן - מאומן

פשוט כפול משולש מרובע

לפי מה שכתוב המרחק הוא 50.5 קילומטר

https://nearby.co.il/%D7%9E%D7%A8%D7%97%D7%A7/%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%91%D7%A8%D7%A7/%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D

סליחה אם הנושא קצת לא קשור, לא ידעתי באיזה פורם לשאול.

אהלן
מישהו או מישהי פה טסו פעם לרבינו?
היה לכם מחשבות על היציאה מארץ ישראל?
אני ספציפית מאד רוצה לטוס ודיברתי עם מישהו, אמרתי לו שאני מרגישה שזה חלק מהעבודת ה' שלי,
הוא אמר לי שעיקר עבודת ה' זה להיות חלק מכלל ישראל, מתהליך הגאולה שעמ"י עובר, 
וארץ ישראל היא חלק בלתי נפרד מהתהליך הזה..
הוא אמר שאי אפשר לטוס כדי לעבוד את ה' עם עבודת ה' היא כלל ישראלית..
אבל אני מרגישה שיש פה נקודה שהיא מעבר...
אז אשמח לשמוע מחשבות ותשובות נוספות..
תודה רבה!

וואי אני לא מאמין שאני לא באומן...

יש בי רצון מטורף להיות שם עכשיו

מי כבר סגר כרטיס ומי עוד עובד על זה?