כדי שלא יטעו בכותרת 

(או שכל הנשואים חושבים שכיף להם, ואתה בא להוציא אותם מטעותם. ואז אנחנו קצת בבעיה )

נשואים = יודעים שהחיים עבודה 

כולם = כל הנשואים, ולא באתי לדבר בשם כולם 

קפיש ?

דברי קשלש: "כולם חושבים שעם הנישואים באים "הכיף חיים"

ולא היא ! בלי ליאש חס ושלום"

שאלת ריבוזום: "ממ. מיהם ה"כולם" הללו?"

לא מבינה את הצורך ליידע אותנו שנישואין הם המון עבודה,

החיים הם עבודה, כל יום, כל היום,

לא חושבת שיש אנשים בוגרים שלא מודעים לכך,

אני כן חושבת שלשמוע יותר מידי כמה נישואין הם עבודה קשה זה מזיק,

מי שמורגל בחיים של עבודה גם ברווקות, אולי יצטרך ללמוד סוג נוסף של עבודה בנישואין,

אבל זה לא יפול עליו מהשמיים,

המנגנון קיים, ההבנה קיימת, האמונה בזה ישנה-

אז בע"ה נתמודד עם זה בשמחה, בנחת.

בכלל אני לא אוהבת את המילה "עבודה",

עבודה זה משהו שעושים מחוסר ברירה, צורך הישרדותי,

שלא תמיד יש לו תמורה הולמת, שלא בהכרח מתאים לך,

עושים כי צריך.

אני מאוד מקווה שבנישואין לא עושים כי צריך, עושים כי רוצים,

עושים בשביל מטרה קצת יותר גדולה מאשר הישרדות,

וגם התמורה לא נמדדת בכמות אלא באיכות,

אני מעדיפה לקרוא לזה "התמודדות , "אתגרים", "צמיחה", "השקעה", "תהליך"

משהו שמשקף גם את הצד הטוב שבזה, ויש כזה,

ועליו צריך לדבר יותר מאשר על הצד הקשה יש לנו מספיק מזה, באמת.

וזה גם לא "אוטומאטית" הסתכלות של כל אחד.

ונישואים טובים - זה דבר טוב מאד.

ולבנות דבר טוב מאד בהתחשבות הדדית (שיש פה הרבה בעלי מידות מעולות שמוכשרים לה ורגילים בה),

זה עצמו דבר לא פחות טוב..

ואם נכניס לרגע את הפיזיקה לעניין, עבודה היא למעשה כוח לאורך דרך.

אתה בוחר לאן לכוון את הכוחות שלך, ומהי הדרך אליה אתה שואף.

והעבודה היא השילוב בין השניים.

במובן הכי לכתחילי שיש.

עם הלב, בגלל הלב, 

כמו שהוא תיאר את זה למעלה זה לא היה נשמע כך.

שלא הבינו כאן את כוונת קשלש.

הרבה מאוד פעמים, אנשים בטוחים שלהתחתן זה לחיות חיים של לבבות ורודים פורחים באויר,

ופרפרים בבטן כל בוקר,

ומן עולם אוטופי מושלם כזה.

וקשלש, לא אומר שהרובד הנחמד הזה אינו קיים כלל בחיי נישואים,

אלא הוא אומר- שמה שמחזיק ומעצים וגורם לזה-

זו עבודה. עבודת מידות רצינית, הלבבות הורודים נשארים כרובד מסויים, וכפועל יוצא של העבודה על חיי הזוגיות,

וזו עבודה שהיא יותר תובענית מעבודת מידות לפני החתונה, 

ואשרי מי שנכנס לחיי נישואין במודעות שזו הולכת להיות עבודה.

עבודה- זה לא אומר שסובלים ממנה. וודאי שחפצים לעבודה אותה- זה הרי עם אדם שבחרנו היטב, שאנו אוהבים

ורוצים לעבוד איתו. אין סתירה בין השניים.

וכמו שפעם חברה נשואה הגדירה: נישואים זו העבודה הכי מתוקה שיש

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"