בס"ד

ביקשתי שיתפללו. לא אמרתי על מה. מניחה שאולי הם ניחשו. בכל מקרה.. לא עברתי...

לא היה לי כח לבזבז אנרגיות על להסתיר את זה.

אם שאלו על תכניות שיש לי באותו יום סיפרתי, לא בלכתחילה באת וסיפרתי, רק אם יצא תוך כדי שיחה. זרמתי כזה..

וממש לא הרגשתי פאדיחה מזה שלא עברתי גם כשידעו מזה, זה שהם יודעים לא מחייב אותי לעבור. וזה לא פאדיחה לא לעבור טסט.

בס"ד

עצוב שככה זה גורם לך להרגיש..

דווקא השיח יכול לעזור, טיפים וכאלה מחברים שעושים באותו איזור את הטסט.

חבל על האנרגייה של הסתרה.

זה לא אומר שצריך לתלות שלטים בראש חוצות, אבל כמו שהחברים שלך שותפים בשאר השמחות והדברים העצובים של חייך, למה לא לשתף אותם גם בזה?

ומצד שני, די ללחץ הזה של לעבור. אין שום דבר רע בלהיכשל. עדיף להיכשל בטסט מאשר בהרבה דברים אחרים... ובכלל, הרבה מההצלחה בטסט קשורה למצב רוח של הבוחן. זה ממש, ממש לא פדיחה.

בס"ד

יש כאלו שלטעמי לספר ולדבר יכול ממש לעזור להם!! ויש כאלו שזה עלול ממש להלחיץ וללחוץ, ורצוי שלא.

אני בקשתי שיתפללו. אבל לא סיפרתי על הטסט לאיש. מי שידע- ידע.

ואני אישית כן שמחה על כך. כי לצערי הרב מאוווד!! יש אנשים בעולם שלא אוהבים אנשים שמצלחים עד שזה מגיע לפסים אישיים. יש כאלו שישמחו על מפלתך. לאידך. יתנו לך את התחושה שאתה כשלון חרוץ. לא הייתי רוצה שיגיע אל אדם כזה הידיעה כמה זמן אני לומדת ואיזה טסט עברתי.

וזה עצוב. זה באמת עצוב שיש מצב כזה. שאנשים צריכים להסתיר את מספר השיעורים.. את מספר הטסטים.. את מספר התיאוריות. עצוב לי שאני מזוהה כאנונימית!!

אבל רק המחשבה שמישהו יחשוב שלא עברתי חלילה טסט ראשון.. שעשיתי יותר מ28 שיעורים {מי ישמע!! רוב העולם עובר אותם..}  נורא מרתיעה אותי. אני חושבת שחלק מספיק גדול {לא יודעת אם חצי. אבל הרבה} מהעצב שהיה לי בעקבות כך שנכשלתי בטסט היה-- כולם היו בטוחים שאני אעבור. מה ההם יגדו.. ומה האלה יחשבו.. וכולי.

עד שהבנתי.. אני לא חייבת חשבון לאף אחד!! לא לגבי מספר השיעורים ולא לגבי הטסטים. אם מישהו זכאי לדעת זה הורי שמשלמים. חבל כל כך על המאמץ הקשה הזה.

אז אם אתה בחברה באמת טובה שאין ח"ו קנאה ותחרות- תספר לחברייך הטובים. בכל זאת לדעתי לא צריך לספר לכל אחד מהטעם של "הדבר הסמוי מהעין יש בו ברכה"

המון ברכה והצלחה!!!

והעיקר-- רוגע!! וחיוך..

נ.ב חשוב שתדעו {אני לא ידעתי}---- לא מכשילים טסט על כביית מנוע!! לי כבה המנוע די בתחילה מרעידות ברגל וחשבתי שהטסט כבר הלך לי. לא משנה כמה גרוע הלך לכם. תמשיכו כל דקה כאילו היא הראשונה ותעשו את הטוב ביותר!!

ואם לא עברתם חלילה-- אתם לא אמורים להתנצל על זה בפני אף אחד!!  |אומר טיפה לכם והרבה לעצמי..|

באמת שככה השם רצה!!  יש מישהו שרק יעמוד בפקקים ויעבור ויש אחד שיסע יפה כל הדרך ובשניה אחת של חוסר תשומת לב יכשל.  {יש לי חברה שלמדה שעתיים לתיאוריה. בכלל לא מחוברת. עשתה כמה שאלות ועברה. בכלל לא למדה את כל התמרורים. עשתה 28 שיעורים ועברה ראשון. 28 שיעורים!!! שעתיים למדה!! היא בכלל לא יודעת הכל. ועל זה האמת אמרתי לה--- אני מפחדת להיות איתך על הכביש. אני לא חושבת שיש הזכות להיות על הכביש כשאתה לא מכיר אותו על בוריו. אבל מצד שני זה מראה-- לה השם סידר נסיון במקום אחר..}

ריבונו של עולם, זכני לעבור כבר בקרוב! אמן!

אצלי אף אחד לא ידע!!!!! אפילו לא אבא ואמא..

    ואני באמת רואה בהרבה דברים בחיים שיש ברכה בדברים שפחות אנשים יודעים עליהם..

   אצלי חברות היו בשוק שעברתי טסט כי בכלל לא ידעו שלמדתי..

רק אחרי 3 חוד' בערך מאז שהתחלתי ללמוד חברה טובה גילתה את זה.. 

    ממליצה בחום לשמור על סוד! בהחלט עוזר..

       בסוף ב"ה עברתי ראשון ולא הרבה שיעורים.. ב"ה!! מאחלת לכולם ובקלות!!

לכל החברות בכיתה שיש לי טסט. הם ידעו שלמדתי נהיגה אבל לא אמרתי להם מתי התאריך של הטסט.

סתם כי זה הלחיץ אותי כל העסק שכולם יודעים מתי בדיוק יש לי טסט.

המשפחה הקרובה ידעה וגם החברה הטובה אבל בעיקרון זה לא היה ידוע..

עברתי בראשון ב"ה. אני לא חושבת שזה שלא סיפרתי זה מה שעזר לי אבל בכל זאת זה כן נתן לי יותר ביטחון ואח"כ היה ממש כיף לספר שעברתי טסט (הייתי ראשונה בכיתה)

אמא שלי התחרפנה מהלחץ שלי ביום של הטסט

המ"ה

סיפרתי למשפחה (ברור) וגם לחברות. קיבלתי הרבה טיפים, התפללו עלי

וב"ה עברתי (ראשון).

אבל גם אם לא הייתי עוברת, זה הכל מה'.

אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין!!!

התפילות שלך יעזרו לך לעבור בטסט ראשון בעז"ה!!!

לך עיניים

בעיקרון לא הגענו כ"כ למסקנה מתבקשת אבל לדעתי לא צריך לשמור את זה בתור סוד אבל גם לא לפרסם את זה בכל העולם.. לדו' בן אדם שעובר טסט: יש כאלה שמספרים רק להורים ולא מדברים על זה בכלל.. ויש כאלה ששולחים אסמסים לכל העולם ואשתו "עברתי טסט! " ושניהם לדעתי דרכים שגויות.. אפשר להתייעץ עם חברים קרובים\משפחה\מישהו שיעזור אבל לא לפרסם בכל העולם..

אומנם להורים כן..

(ובטסט האחרון אף אחד לא ידע.)

אבל לא רציתי שכל העולם ידע. סתם מציצנות וחטטנות

לא למדתי עדיין..

פסיכיים ומאד שונים בין מקומות שונים

בית שאן

אופקים

שם עברתי טסט לפני שנים רבות, למרות שאת רוב השיעורים (ואת הטסט הפנימי) עשיתי בירושלים.

תפילה להצליח להיות ברוגע ובתפקוד נכון על הכביש,

דימיון מודרך של הצלחה, לנסות לדמיין את איך שאת רוצה להיות במהלך הנהיגה, לערב את כל החושים בדימיון הזה. 

בנוסף לזהות את גורמי הלחץ במהלך הנהיגה (מה הפחד שלך שם?) ולעשות איתם עבודה, אם צריך עם מאמנת. 

בהצלחה! 

לקחת קלונקס או כדור הרגעה כזה או אחר. שמעתי שזה עוזר בהקשר הזה

כשממליצים למישהו על תרופות פסיכיאטריות שדורשות מרשם רופא (בדר"כ נוירוחוג או פסיכיאטר). זה לא צחוק, ולא פיתרון קסם.

על אחת כמה וכמה שאינך מכיר את השואלת, ושבעתיים ברגע שאינך איש טיפול.

ולשואלת - אם לא תצליחי להתגבר על זה, אז יש כמה אפשרויות:

1. להמתין. אני לא יודע בת כמה את, וייתכן שזה גיל קצת צעיר בשבילך. אני התחלתי ללמוד בגיל 17 ואח"כ עשיתי הפסקה והוצאתי רישיון רק בגיל 22. זה קצת באסה, בטח חברתית, אבל לא נורא.

2. אימון טכני. כמו שהציעו כאן, אולי להסתובב קצת עם אבא שלך (אם הוא יסכים לזה) בסביבות מקום המגורים שלך (חניון ציבורי, אזור שקט ודל תנועה וכדומה) בשעות הלילה.

3. אימון רגשי. אולי אימון קצר יכול לסייע לך. סי-בי-טי או משהו בסגנון הממוקד הזה.

4. אם יש לך קשיים כאלה בתחומים נוספים, אולי לשקול איש טיפול מעמיק יותר כתרפיסט/ית או פסיכולוג/ית או עו"ס/ית קליני/ת. אבל זו הצעה שנכתבת רק כדי "לצאת ידי חובה". ממש אין צורך להתחיל מהמחשבה הזו או מהכיוון הזה. לחץ ומתח ואתגרים זה דבר לגיטימי וטבעי, בדר"כ פתרונות בסגנון סעיף 1 ו2 שכתבתי הם הדרך הרגילה בחיים.

כתבת יפה וברגישות, ומרגישים שזה בא עם ניסיון.

חשוב לי להצטרף לקריאה לזהירות עצומה כשממליצים על תרופה פסיכיאטרית, כמי שראתה את ההשפעות שלה. וחושבת שלא רק שצריך זהירות עצומה בהקשר הוירטואלי, גם אם זה היה איש טיפול מקצועי שכותב *אסור* לשלוח לקחת תרופות ככה בלי קשר ישיר בלי הכרת הרקע האישי והרפואי. וגם לא סביר שאדם עם הסמכה רפואית מתאימה, היה לוקח סיכון ושולח מישהו לקחת תרופה כזו ככה.

מה גם, שלקחת תרופה כזו צריך לדעת את המינונים המתאימים, את ההשפעות לטווח קצר וארוך, להבין שזה משפיע לא רק על תחושת הרוגע המבוקשת אלא הרבה הרבה מעבר... ולצורך העניין זו רשימת תופעות הלוואי של הקלונקס שהוזכר כאן (העתקתי את הרלוונטי לעניין) :

"תופעות הלוואי השכיחות יותר כוללות עייפות וחשק לישון, בלבול וערפול, קושי בדיבור,... סחרוחורת, קשיי שיווי משקל,..., כאבי שרירים וחולשה,...ערפול ראייה, ... תחושות שמזכירות חמרמורת, חוסר מוטבציה, הזיות וקשיי ריכוז, לחצים בחזה ועצבנות. "

לא חושבת שזה מתאים למי שמבקש לעלות על ההגה...

כן שמעתי על מי שנעזרו בתמצית המוכרת של פרחי באך שמרגיעות (רסקיו), שהיא כן בלי צורך במרשם רופא.

@advfb

יותר בקטע של טסטים, ומשפט שאמרו לי מלא זה שאחרי הטסט הנהיגה לא בשיעורים זה ממש לא אותו דבר.

אבל בשיעורים זה כן מלחיץ אז מה שלי עזר זה להסיח את הדעת. כלומר לתת לעצמך תחושה שזה לא שיעור אלא סתם נסיעה שגרתית. אצלי  זה יותר לדבר עם המורה או לגרום לו לדבר, ולנסות להבין לאיפה מה הדרך, כל זה כדי להרגיש אחרי וקצת להסיח את הדעת מזה שאני בשיעור ופשוט לנהוג חלק, כי אני לא בשיעור מלחיץ שכל שנייה חייב להסתכל במראה. וכו' ואז זה נהיה יותר קליל וסתמי. 

חוץ מזה להיות ליד נהג שנוהג ממש חלק וזהיר וטוב כזה לטסט נתן לי ביטחון מודל לחיקוי. (נניח סבא..)

אל תדאגי שיעור 9 זה ממש בהתחלה,ובסוף יש שיעור אחד שבו הכול נקלט ויודעים לנהוג.
שיעור 9 זה ממש סבבה

או אפילו ברחבת חנייה גדולה, קורדינציה של גז ברקס ותמרון בסיסי עם ההגה, להרגיש שאת שולטת במכונה הזו. רק כדי לצבור ניסיון וביטחון באזור לא מלחיץ שאין אף אחד.. אבל אין לי מושג אם אני מגזים, זה תלוי בך ובסיבה של הקושי. אם זה נשמע הגיוני, זה לא יכול להזיק להקדיש לזה שיעור אחד..

תני לעצמך עוד כמה שיעורים. אם לא עבר הלחץ. קחי חופש. אבל תבטיחי לחזור. אין שום סיבה להיות בלחץ. הלחץ על המורה לא עלייך. תאכלי משהו לפני השיעור. תשני טוב. ותבדקי אם זה רק בנהיגה או בעוד דברים. שוב, אין סיבה להיות בלחץ.