בעזה"י יום א' לסדר כי תצא ה' אלול ה'תשע"ג
שלום וברכה אל ... נ"י
ראה לחזק את עצמך ביתר שאת ביתר עוז רק להיות בשמחה עצומה, כי השמחה זה הגאולה, כי הרגע שאדם שש ושמח על ידי זה הוא נכלל בו יתברך, כי אצלו יתברך נאמר (דברי הימים א' ט"ז כ"ז) "הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו", ולכן חזק ואמץ מאד להיות בשמחה, ותכריח את עצמך רק להיות בשמחה, כי השמחה זה רפואה בין בגשמי בין ברוחני, וכשאדם שמח מתרחב דעתו ויכול להחדיר בעצמו אמונה פשוטה בו יתברך, והרגע שחזק באמונה שאין בלעדו יתברך כלל והכל לכל אלקות גמור הוא, על ידי זה נפתח פיו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו, אשר זה התענוג הכי גדול, וטועם טעם עולם הבא בעולם הזה, וכמו שכתוב (ויקרא כ"ו י"ב) "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם", ופירש רש"י "אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני" וכו', איזה תענוג שאדם מרגיש שמלוא כל הארץ כבודו והוא נמצא ואין בלעדו נמצא, והוא יכול לדבר עמו יתברך פנים אל פנים, ואל מדריגה זו רביז"ל רוצה להביא אותנו, וזה זוכים על ידי תוקף השמחה, ולכן תמסור את נפשך להיות בשמחה, וזה כל פרשת השבוע "כי תצא למלחמה על אויביך", כי עיקר האויב זה הס"מ שמכניס את האדם בעצבות ובמרירות ובדכאון פנימי, וזה מלחמה תדירה שאדם צריך להלחם עם האויב הזה שזה הס"מ שמכניס באדם עצבות ומרה שחורה, עם כל זאת התורה הקדושה מבטיחה לנו "ונתנו הוי"ה אלקיך בידיך", אשר מובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"א) אשר יד יסוד השמחה, כמו שכתוב (דברים י"ב) "ושמחתם בכל משלח ידיכם", כי על ידי כלי זמר שמנגנים ביד, על ידי זה שורה הנבואה על הנביאים, ומגרש מהם את הרוח רע עצבות ומרירות שתופס את האדם, ולכן יד זה ענין של שמחה, ואם אדם מכריח את עצמו להיות תמיד בשמחה, על ידי זה הוא מנצח את המלחמה, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, ותמיד נותן תודה להקדוש ברוך הוא על החסדים והרחמים גמורים שעושה איתו, היינו הן שמאיר עליו שם הוי"ה שהוא רחמים וחסדים, סוד היה הוה ויהיה, שזה שם של חסד, והן שמאיר עליו שם אלקים שהוא דין, סוד אלקי"ם שעולה כמספר הטב"ע שמתגבר עליו הדינים והמרירות וכו' וכו', עם כל זאת יודע שהכל ממנו יתברך, ושש ושמח, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, כי באמת עובר על כל אדם צרות ויסורים מרירות ומכאובים, ורוצים להפיל אותו בעצבות ובדכאון, וכשבר ישראל מתחזק בכל הכוחות רק להיות בשמחה, על ידי זה הוא בא לבירור המדמה, עד שאינו רוצה אף אחד רק את הקדוש ברוך הוא בעצמו, ולזה צריכים שמחה, וכך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ד) ששאלו הסבי דבי אתונא איפה האמצע של העולם? והראה רבי יהושע בן חנניה עם אצבעו פה, שאלו אותו מי אומר שכך הוא? אמר להם רבי יהושע בן חנניה, תביאו חבלים ותמדדו ותראו שאני צודק, ומגלה רביז"ל שיש בזה סוד נפלא מאד, כשמתחיל הבלבולים עם האדם איפה המקום שלו להיות ולגור? אזי העצה להגיד לו פה, איפה שאני נמצא שם אמצע העולם, ועם כל זאת כשהקליפות והמשחיתים שברא מחמת עוונותיו מבלבלים אותו ושואלים מי אומר שאתה צריך לגור פה, אולי אתה צריך לגור במקום אחר? ואחר כך כשילך למקום אחר וכו', גם שמה יגידו לו מי אומר שאתה צריך לגור פה, אולי אתה צריך לגור במקום אחר? כי כשאדם חוטא בפגם הברית אזי הוא בורא קליפות ומשחיתים, והם מבלבלים את דעתו ומעקמים את לבו וכו', בקושיות וספיקות, ולא מוצא את המקום שלו, אבל אם אדם מאמין בו יתברך, ומכניס בדעתו את אמתת מציאותו יתברך, על ידי זה איפה שרק תשים אותו הוא יהיה רק שמח, כי אין עוד שמחה כשמחת האמונה בהשם יתברך, ולאמונה הזאת זוכים על ידי הצדיק, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ז') שעל ידי הצדיק זוכים לאמונה ולתפלה ולנסים, היינו שהצדיק פותח את העינים לראות ולהתבונן באמתת מציאותו יתברך, ועל ידי זה הוא זוכה להתפלל תמיד אליו יתברך, עד שזוכה לראות נסים ונפלאות, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ר"נ) הטבע מחייב כך והתפלה משנית את הטבע, ולכן צריך האדם כל יום וכל שעה לבקש את הקדוש ברוך הוא על מדת השמחה, להיות רק בשמחה, ואז יתרחב לבו ודעתו, ועל ידי זה יזכה לראות את אמתת מציאותו יתברך, ויהיה רגיל לדבר אליו יתברך, ויראה נסים נגלים שיעשה עמו, ולכן אני מאד מבקש אותך אל תבלבל את עצמך משום בריה שבעולם, אתה לא צריך ללכת אל שום מקום, רק לשמוח עם נקודת יהדותיך, ולהרגיל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ואתה צריך מאד מאד לשמוח שאתה נמצא ביבנאל עירו של רביז"ל, כי תהלה לאל יש שם כבר קיבוץ גדול של אנשי שלומינו היקרים, אשר חיים חיים טובים חיים נעימים חיים מאושרים, ושם זוכים למה שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י') הר שדה בית, כי איך שיוצאים מהבית כבר יש שדות להתבודד להקדוש ברוך הוא, ואיך שיוצאים להשדות, כבר יש הרים גבוהים שיכולים לטפס עליהם ולהתיישב על סלע ולהתבודד ולצעוק אליו יתברך, ואף אחד לא יראה אותו, והמקום הזה זה גן עדן התחתון, אשרי מי שזוכה לגור ביבנאל עיר ברסלב, ויצטרף לקהילתינו הקדושה, כי היא קהילה נאה וחסודה חממה של אמונה, וכלי של חסד.
נא ונא תעשה כל מה שביכולתך ללמוד בכל יום מקרא: מפרשת השבוע, משנה: לגרוס בכל יום כמה פרקים משניות, גמרא: להיות חזק מאד ללמוד את הדף היומי, כי דף גמרא ליום זה חיות להנפש, והשלושה לימודים האלו הם עיקר העשירות של האדם, כי להיפך אמרו חכמינו הקדושים (שבת ק"כ.) "ובביתי אין לחם ואין שמלה" שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד; שזה נקרא עני מי שלא לומד בכל יום את השלוש לימודים האלו.
העיקר תרגיל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא בכל יום, אשר כל דיבור ודיבור שמדברים אליו יתברך זה הצלחה נצחית, הצלחה כזו אשר אין לתאר ואין לשער כלל, ואם בני אדם היו יודעים מה זה לדבר אל הקדוש ברוך הוא, היו מתמידים בזה מאד מאד, ולכן אל תהיה בטלן, אפילו כמה דיבורים שמדברים עמו יתברך, זה עושה רושם גדול בשמים.המאחל לך כתיבה וחתימה טובה
שלום וברכה אל ... נ"י
ראה לחזק את עצמך ביתר שאת ביתר עוז רק להיות בשמחה עצומה, כי השמחה זה הגאולה, כי הרגע שאדם שש ושמח על ידי זה הוא נכלל בו יתברך, כי אצלו יתברך נאמר (דברי הימים א' ט"ז כ"ז) "הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו", ולכן חזק ואמץ מאד להיות בשמחה, ותכריח את עצמך רק להיות בשמחה, כי השמחה זה רפואה בין בגשמי בין ברוחני, וכשאדם שמח מתרחב דעתו ויכול להחדיר בעצמו אמונה פשוטה בו יתברך, והרגע שחזק באמונה שאין בלעדו יתברך כלל והכל לכל אלקות גמור הוא, על ידי זה נפתח פיו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו, אשר זה התענוג הכי גדול, וטועם טעם עולם הבא בעולם הזה, וכמו שכתוב (ויקרא כ"ו י"ב) "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם", ופירש רש"י "אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני" וכו', איזה תענוג שאדם מרגיש שמלוא כל הארץ כבודו והוא נמצא ואין בלעדו נמצא, והוא יכול לדבר עמו יתברך פנים אל פנים, ואל מדריגה זו רביז"ל רוצה להביא אותנו, וזה זוכים על ידי תוקף השמחה, ולכן תמסור את נפשך להיות בשמחה, וזה כל פרשת השבוע "כי תצא למלחמה על אויביך", כי עיקר האויב זה הס"מ שמכניס את האדם בעצבות ובמרירות ובדכאון פנימי, וזה מלחמה תדירה שאדם צריך להלחם עם האויב הזה שזה הס"מ שמכניס באדם עצבות ומרה שחורה, עם כל זאת התורה הקדושה מבטיחה לנו "ונתנו הוי"ה אלקיך בידיך", אשר מובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"א) אשר יד יסוד השמחה, כמו שכתוב (דברים י"ב) "ושמחתם בכל משלח ידיכם", כי על ידי כלי זמר שמנגנים ביד, על ידי זה שורה הנבואה על הנביאים, ומגרש מהם את הרוח רע עצבות ומרירות שתופס את האדם, ולכן יד זה ענין של שמחה, ואם אדם מכריח את עצמו להיות תמיד בשמחה, על ידי זה הוא מנצח את המלחמה, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, ותמיד נותן תודה להקדוש ברוך הוא על החסדים והרחמים גמורים שעושה איתו, היינו הן שמאיר עליו שם הוי"ה שהוא רחמים וחסדים, סוד היה הוה ויהיה, שזה שם של חסד, והן שמאיר עליו שם אלקים שהוא דין, סוד אלקי"ם שעולה כמספר הטב"ע שמתגבר עליו הדינים והמרירות וכו' וכו', עם כל זאת יודע שהכל ממנו יתברך, ושש ושמח, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, כי באמת עובר על כל אדם צרות ויסורים מרירות ומכאובים, ורוצים להפיל אותו בעצבות ובדכאון, וכשבר ישראל מתחזק בכל הכוחות רק להיות בשמחה, על ידי זה הוא בא לבירור המדמה, עד שאינו רוצה אף אחד רק את הקדוש ברוך הוא בעצמו, ולזה צריכים שמחה, וכך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ד) ששאלו הסבי דבי אתונא איפה האמצע של העולם? והראה רבי יהושע בן חנניה עם אצבעו פה, שאלו אותו מי אומר שכך הוא? אמר להם רבי יהושע בן חנניה, תביאו חבלים ותמדדו ותראו שאני צודק, ומגלה רביז"ל שיש בזה סוד נפלא מאד, כשמתחיל הבלבולים עם האדם איפה המקום שלו להיות ולגור? אזי העצה להגיד לו פה, איפה שאני נמצא שם אמצע העולם, ועם כל זאת כשהקליפות והמשחיתים שברא מחמת עוונותיו מבלבלים אותו ושואלים מי אומר שאתה צריך לגור פה, אולי אתה צריך לגור במקום אחר? ואחר כך כשילך למקום אחר וכו', גם שמה יגידו לו מי אומר שאתה צריך לגור פה, אולי אתה צריך לגור במקום אחר? כי כשאדם חוטא בפגם הברית אזי הוא בורא קליפות ומשחיתים, והם מבלבלים את דעתו ומעקמים את לבו וכו', בקושיות וספיקות, ולא מוצא את המקום שלו, אבל אם אדם מאמין בו יתברך, ומכניס בדעתו את אמתת מציאותו יתברך, על ידי זה איפה שרק תשים אותו הוא יהיה רק שמח, כי אין עוד שמחה כשמחת האמונה בהשם יתברך, ולאמונה הזאת זוכים על ידי הצדיק, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ז') שעל ידי הצדיק זוכים לאמונה ולתפלה ולנסים, היינו שהצדיק פותח את העינים לראות ולהתבונן באמתת מציאותו יתברך, ועל ידי זה הוא זוכה להתפלל תמיד אליו יתברך, עד שזוכה לראות נסים ונפלאות, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ר"נ) הטבע מחייב כך והתפלה משנית את הטבע, ולכן צריך האדם כל יום וכל שעה לבקש את הקדוש ברוך הוא על מדת השמחה, להיות רק בשמחה, ואז יתרחב לבו ודעתו, ועל ידי זה יזכה לראות את אמתת מציאותו יתברך, ויהיה רגיל לדבר אליו יתברך, ויראה נסים נגלים שיעשה עמו, ולכן אני מאד מבקש אותך אל תבלבל את עצמך משום בריה שבעולם, אתה לא צריך ללכת אל שום מקום, רק לשמוח עם נקודת יהדותיך, ולהרגיל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ואתה צריך מאד מאד לשמוח שאתה נמצא ביבנאל עירו של רביז"ל, כי תהלה לאל יש שם כבר קיבוץ גדול של אנשי שלומינו היקרים, אשר חיים חיים טובים חיים נעימים חיים מאושרים, ושם זוכים למה שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י') הר שדה בית, כי איך שיוצאים מהבית כבר יש שדות להתבודד להקדוש ברוך הוא, ואיך שיוצאים להשדות, כבר יש הרים גבוהים שיכולים לטפס עליהם ולהתיישב על סלע ולהתבודד ולצעוק אליו יתברך, ואף אחד לא יראה אותו, והמקום הזה זה גן עדן התחתון, אשרי מי שזוכה לגור ביבנאל עיר ברסלב, ויצטרף לקהילתינו הקדושה, כי היא קהילה נאה וחסודה חממה של אמונה, וכלי של חסד.
נא ונא תעשה כל מה שביכולתך ללמוד בכל יום מקרא: מפרשת השבוע, משנה: לגרוס בכל יום כמה פרקים משניות, גמרא: להיות חזק מאד ללמוד את הדף היומי, כי דף גמרא ליום זה חיות להנפש, והשלושה לימודים האלו הם עיקר העשירות של האדם, כי להיפך אמרו חכמינו הקדושים (שבת ק"כ.) "ובביתי אין לחם ואין שמלה" שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד; שזה נקרא עני מי שלא לומד בכל יום את השלוש לימודים האלו.
העיקר תרגיל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא בכל יום, אשר כל דיבור ודיבור שמדברים אליו יתברך זה הצלחה נצחית, הצלחה כזו אשר אין לתאר ואין לשער כלל, ואם בני אדם היו יודעים מה זה לדבר אל הקדוש ברוך הוא, היו מתמידים בזה מאד מאד, ולכן אל תהיה בטלן, אפילו כמה דיבורים שמדברים עמו יתברך, זה עושה רושם גדול בשמים.המאחל לך כתיבה וחתימה טובה
