עד כמה כדאי וצריך להשקיע בכל דבר בחיים בכלל
ובקשר בפרט ?
האם צריך וכדאי לשים גבולות או ללכת לכיוון נתינה ללא גבולות ?
הדרך הישרה--היא מידה בינונית (רבינו הרמב"ם דעות א´,ו´)
נאמר בפרשה:
כא וַיָּרַח יְהוָה אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר
לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. כב עֹד כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר
וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ.(בראשית ח´)
מה בעצם מתאר הפס´ ? שלאחר שנח הקריב קורבן הקב"ה החליט שלא יוסיף לקלל את האדמה בגלל
האדם. ומה עוד ? הזמנים תמיד יהיו וישמשו ולא יפסקו
השאלה היא .. למה העניין הוזכר כאן ? מה זה קשור למבול ?
רש"י מסביר (פס´ כב´) שהמזלות לא שימשו בימי המבול ולכן יום ולילה לא ניכרו וכעת מכאן והלאה לא
יפסקו כל אלה להתנהג כסידרן. (מדרש רבה: "א"ר יוחנן לא שמשו מזלות כל י"ב חדש א"ל רבי יונתן
שמשו אלא שלא היה רשומן ניכר ר"א ור´ יהושע ר"א אומר לא ישבותו לא שבתו רבי יהושע אומר לא
ישבותו מכלל ששבתו:")
כלומר ההבדל הוא בין ימי המבול לבין שאר ימי עולם ששם המזלות והעונות לא שימשו.
לעומתו מסביר הספורנו (פס´ כב´) שקודם ימי המבול השמש תמיד היתה הולכת בקו המשווה וכפועל יוצא
מכך תמיד העונה הייתה אביב ענה ממוזגת ונוחה וזה היה הגורם לתיקונם של הצמחים בעלי החיים ואורך
ימיהם.ומתי יחזור דבר זה? לעתיד לבוא כשהקב"ה יעשה ארץ חדשה ושמים חדשים.
אזי א"כ מהי הסיבה שהפס´ נאמר כאן כי המבול בעצם גרם לשינוי סידרי בראשית.
אנו מכירים את הפס´ הראשון בתורה "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" ..וכמה פסוקים אחר
כך "ביום עשות ה´ אלוקים ארץ ושמים" שהקב"ה שיתף מידת רחמים וברא את העולם. כי תחילה עלה
במחשבה לפניו לברוא את העולם במידת דין וראה שאינו יכול להתקיים (רש"י ברא אלוהים)
כלומר העולם שעמד בפני דור המבול הוא עולם משותף של מידת דין ורחמים
אם נעיין מעט במדרשים נראה כמה השפעה טובה השפיע עליהם הקב"ה (כדברי הספורנו לעיל)
המדרש רבה (פרשת נח יא) אומר :
א"ר אחא מי גרם להם שימרדו בי לא ע"י שהיו זורעין ולא קוצרין יולדין ולא קוברין מיכן ואילך זרע
וקציר יולדין וקוברין קור וחום חמה חכאבית קיץ וחורף מקייץ אני עליהם את העוף היך מה דאת אמר
(שם יח) וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף מעשה היה באחד מגדולי הדור שהיה חושש את
ראשו ואית דאמר ר´ שמואל בר נחמן היה אומר חמי מה עבד לן דרא דמבולא ....א"ר יצחק מי גרם להם
שימרדו בי לא על שהן זורעין ולא קוצרין דאמר ר´ יצחק אחת למ´ שנה היו זורעים ומהלכין מסוף העולם
ועד סופו לשעה קלה ומתלישין ארזי לבנון בהליכתן והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימה בבשרו
הא כיצד היה להם אויר יפה כמן הפסח ועד העצרת.
כלומר הקב"ה השפיע עליהם שפען טוב בצורה כמעט לא מוגבלת מידת הרחמים הייתה מאוד דומיננטית
לאחר ששיתף אותה והגבירה על מידת הדין עד לאחר ימי המבול.
כפי שאומר המדרש קהלת רבה : "דבר אחר, "לשחוק אמרתי מהולל", מה מעורבב השחוק ששחקה מדת
הדין על דור המבול, הדא הוא דכתיב: "בתיהם שלום מפחד וגו´ זרעם נכון לפניהם וגו´ שורו עבר ולא
יגעיל וגו´ ישלחו כצאן עויליהם ישאו כתף וכנור וגו´ יכלו בטוב ימיהם וגו´". מה כתיב תמן, "ויאמרו לאל
סור ממנו", וכיון שאמרו "מה שדי כי נעבדנו", אמר להם הקב"ה "ולשמחה מה זו עושה", חייכם שאמחה
אתכם מן העולם, הדא הוא דכתיב: "וימח את כל היקום"."
אם נדייק מדוייק הדבר שהם השתמשו בשם "שדי" כי כידוע דרשת חז"ל "´מה הוא שדי, שאמר לעולמו
די" (חגיגה י"ב בראשית רבה פרשה מ"ו(כלומר זהו שם שמציין השפעה של טובה ללא גבול (כפי שמוסבר גם בחסידות)
אם כן אנו רואים שבהשפעה של מידת הדין לבד לא ניתן לברוא עולם מצד שני השפעה של טובה ללא גבולות או בצורה לא מדודה גורמת מצד שני למרידה
לכן הקב"ה אחרי דור המבול תיקן את העולם שצריך גם עבודה הקב"ה מצד אחד לא נותן רק למידת הדין
לשלוט אך לא נותן גם טובות ללא גבול. אלא הגביר את מידת הדין לצורך האדם שיוכל לעבוד ולבנות את
העולם.
ככלל אסור להשפיע טובה יותר מידי ללא גבול "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" (שיר
השירים) כי לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים לכל דבר צריך להיות זמן ומידה מדודים ולא ללא גבולות
ויה"ר שנזכה לימים אשר בהם יחזור לימים לפני ימי המבול כדברי הספורונו " לֹא-יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד, עוּל
יָמִים וְזָקֵן, אֲשֶׁר לֹא-יְמַלֵּא, אֶת-יָמָיו: כִּי הַנַּעַר, בֶּן-מֵאָה שָׁנָה יָמוּת... " (ישעיה סה´ כ´), בב"א !
חודש טוב ,
שבת שלום ,
וחורף בריא !![]()
----
שני דברים שצריך לשים לב :
1. דיקדוק:
יש לשים לב לשינוי משמעות לקורא שמו"ת או קורא בתורה שיש לחבר בן המילים "ציפור כל כנף" (ז´,יד´) זה נועד לרבות חגבים (רש"י שם), וכן להצמיד המילים "יפת הגדול" (י´, כא´) (וע"ש
ברש"י)
2. הלכה:
עד עכשיו אמרנו "משיב הרוח" – ומי שלא הזכיר לא חוזר !
כעת מליל רביעי הבא (ליל ז´ במרחשוון) בעז"ה נתחיל לומר "ברך עלינו" (ספרדים ושאמים) או
"ותן טל ומטר" (אשכנזים ובלאדים) ויש לשים לב שעד שלא הורגלה לשונו (90 פעם) אפילו אם
הסתפק צריך לחזור. ויש לתת על כך את הדעת.
לע"נ
מו"א ירוחם ן´ סעדיה ז"ל
יצחק ן´ יקוט ז"ל שהשבת פקידת שנתו
להבדיל| לרפואת
מו"ז סלמה בת מרים הי"ו
רבקה בת ברוד הי"ו
שבת שלום !
וחודש טוב !



