אפילו אני לא מצליחה להבין למה זה בא..
זה סתם שטות אז למה המצב רוח??
אולי זה הרבה דברים שמצטברים לגוש גדול.
אני מרגישה סתומה.. אפילו כאן אני לא מוסגלת להביע את עצמי ברור..
גם שניסיתי לדבר עם אמא שלי- יצאתי דבילית וילדותית שבוכה ממשו שממילא אי אפשר לשנות..
אבל אני יודעת שיש עוד דברים שמפריעים לי אבל אני לא מסוגלת להעביר אותם למילים..
אני יודעת שגם אם אני אנסה (כמו עכשיו) אני אצא דבילית ואז אתחרט שסיפרתי..
אווף למה החיים לא יכולים להיות יותר פשוטים?!
~סופריקה~


מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)