צריך לשים לב לא לפגוע, אך צריך גם שם שנעים לכם איתו...בהצלחה

אנחנו ההורים, ולנו הזכות לתת שם שרוצים. איך  נכנסת כאן פגיעה. מה פוגע אם מעדיפה לתת שם אחר? זה אומר שלא אהבתי את סבא? זה אומר רק שאני מרגישה שלילד שלי מתאים כך וכך... ונזרקת בי נבואה על זה.... 

שם שאוהבים+שם על שם מישהו. 

זה מאוד מכבד את ההורים שקוראים על שם הוריהם. 

ובוודאי שבסופו של דבר זכות הבחירה היא שלכם. 

בו בכלל. איך זה בדיוק מכבד את ההורים ונותן להם נחת? זה לא מראה בדיוק- "היי, אנחנו לא אוהבים את השם, אבל בלית ברירה נותנים, אבל דעו כי לא מתכוונים להשתמש"....

זה לא קצת מגוחך?

בעיה נוספת- רצונו של בעלי.

הוא לא אוהב שנותנים שני שמות.

ומשתמשים רק באחד.

יוווו, ממש מסובך.....

ממשפחתי וב"ה כולנו מסתדרים מצויין.

שם שעושה טוב על הנשמה, לעומת שם שלא.

דוגמא? בבקשה.

לאחד מזקניי קוראים שם שהוא דווקא נחמד.

הבעיה מתחילה כשמחברים את השם לשם המשפחה שלנו, של בעלי.

השם הפרטי ושם המשפחה הזה ביחד הם שם של אדם שאני מאוד מאוד לא מסמפטת ומאוד לא מכבדת. איש לא טוב בלשון המעטה. נו, אז למה אני צריכה לתת לילד שלי שם כזה????

גם בשם שאני בוחרת לילד אפשר לחבר למורשת, לתנ"ך, להודיה לאלוקים, וזה מראה לילדים המון. כשהורה בוחר לילד שלו שם עם משמעות עמוקה זה מלווה את הילד לדעתי יותר משם סתמי שניתן עבורו רק כי כך קראו לסבא של אמא שלו.

אין משהו במה שאני אומרת?

והיום אני עדין לא אוהבת... אבל יש בי פחות אנטי

ואני ממש ממש אוהבת את הילדים שלי ואני חושבת שהם מדהימים

אבל לפעמים יש שיקולים שונים ואצל שניהם השיקולים בעד היו חשובים יותר בעיני

את לך דוגמא- אחד מהם ע"ש סבא של בעלי שהוא היה קשור אליו מאוד מאוד מאוד ובנה בו כ"כ הרבה ממה שהוא היום

אבל ע"ש הסבא והסבתות האחרות למשל אני לא רוצה לקרוא כי אני לא אוהבת את השמות ואני מרגישה שהחיבור הנפשי אליהן הוא אחר. אבל אם נעמוד בפני החלטה כזו... אולי אחשוב אחרת.

ורק שתדעי שהילדים שקרואים על שם מקבלים את התכונות של הסבא/סבתא על שמם הם קרוים בין בחיים ובין לאחר הפטירה ואם נגיד סבתא שלך עוד חיה ואת קוראת על שם סבא שלך שנפטר את מוסיפה לסבתא שלך אריכות חיים בהבטחה לעוד כמה שנים של נחת.

זה לא קל, וממש לא פשוט כאשר השמות לא קלילים ונחמדים, אבל זו זכות שמבטיחה לך לא תצטערי עליה.

מנסיון!!! (שלושה ילדים על שם, מקוה שסיימתי עם החובות והילד הבא יקרא מתוך בחירה אישית...)

מבחינתי סבא וסבתא שמתערבים בקריאת שם זה כמו סבא וסבתא שמתערבים בזוגיות, חינוך ילדים וכד'...

זה מקרה קלאסי שעליו נאמר : "כי יעזב איש את אביו ואמו.."

למה ניתנת רוח הקודש להורים אם לא בשביל להחליט על שם?

אז להתעלם מזה ולתת לו שם רק כי חייבים? איזה מן מסר זה לילד? ואיך אפשר כהורים להתחבר לשם שנתתם??

(מה שכן, אפשר לבחור שם ואז לחפש לו משמעות, נניח שם עם התחלה של 'אבי'/אות ראשונה/ר"ת וכו', מנסיון, כמעט לכל שם אפשר לחבר עוד משמעות לפי הצורך...)

לא נשמע לי נכון לחייב הורה לקרא על שם מישהו.

זה לדעתי, יפה שהנכדים קוראים לילדיהם  על שם מישהו, אבל מתוך תחושה שזה השם הנכון והמתאים, ולא "כי ככה צריך"

אישית, כן קראתי לילדיי על שם סביי, שנפטרו: הגדול כשם שני והקטן כשם יחיד.  אבל , וזה חשוב, הייתי הנכדה הראשונה (והיחידה) שנישאה ושהביאה נינים. לא היה עוד נין עם שם שינציח אותם. אני חושבת שאם היה עוד נין כזה, לא הייתי רוצה שלילדיי יהיו בני דודים עם אותו השם.

אני חושבת שאת ובעלך צריכים לשקול זאת בכובד ראש, ולהתייעץ עם רב שאתם סומכים עליו ושהוא אובייקטיבי.

הרבה בהצלחה ומזל"ט.

נ.ב את ממש לא צריכה להתנצל אם תחליטי שלא לקרא "על שם"- זה דבר ברור מאליו...  ואם תתני למשפחתך את ההרגשה שזה ברור מאליו, שאתם לבד קובעים את השמות, לא נראה לי שמישהו יעז להציק לכם

זה מרגיז לחיות אחר כך בתחושה שעשיתם משהו שאתם לא שלמים איתו.

שם שני - כפי שכתבו לפני - יכול להיות אופציה מוצלחת, בייחוד אם כבר יש בני משפחה שקרויים על שם אותו קרוב.

באופן אישי - שלושת ילדינו נושאים שם שני של סבא/סבתא שלנו, וזה ריגש את ההורים שלנו וגם את הדודים, אני מבינה את חשיבות העניין ואת ההמשכיות הסמלית בשושלת המשפחתית. יחד עם זאת לא הייתי נותנת את השמות הללו כשם ראשון.

הצעה - אם נתתם את השם של הסבא/סבתא כשם שני, בברית/בריתה/סעודת מצווה/קידוש להולדת הבת - כשכל בני המשפחה נאספים - בעלך או את תאמרו דבר תורה ובהמשך לו תסבירו את משמעות השם הראשון שבחרתם, למה אתם מרגישים שיש בשם הזה ברכה, ותציינו שבחרתם להוסיף שם שני, על שם סבא/סבתא, שאתם מקווים שלילד יהיו את התכונות הטובות שלהם. זה נותן את ההרגשה שאתם מכבדים את הדורות הקודמים.

שיהיה בשעה טובה!

כשנתנו שם לא על שם הסבתא שנפטרה ממש קודם ( והיה לה רק שם לועזי!! ) אז הסברנו את עצמנו.

אמרנו לאבא של בעלי שבחרנו שם שיזכיר לנו את הסבתא כי כך וכך וכך...

מה אני אגיד לך, מאוד לא אהבתי את המבט שהוא נתן בנו.

סוג של "תעשו טובה, לא נתתם את השם שלה, אל תבלבלו את המוח".

הוא אדם מאוד אדיב, ולעולם לא יאמר משהו כזה, אבל העיניים שלו, מה לעשות, דיברו....

וזה מאוד הכעיס אותי. "הלו, לאימא שלך היה שם שלא בא בחשבון, ואם היה לה או לך חשוב היא הייתה צריכה בחייה להוסיף שם יהודי עם משמעות". גם כשם שני לא מוכנה לקרוא לילדה שלי בשם לועזי חסר טעם.

למה הוא לא הבין את זה ולמה גרם לנו להרגיש רע?

הייתי מצפה שלראשון יקראו מנדי כמנהג חב"ד

(אלא אם כן, זה השם ראשון של הראשון).

אחיה השילוני הוא לימד חסידות את הבעל שם טוב

אבא שלי נפטר לפני שהתחתנתי, לי ברור שאקרא לבן שלי על שמו (בתוספת עוד שם כי הוא נפטר צעיר)

אבל גם לפני כן חשבתי לקרוא על שמו (אצלנו נוהגים לקרוא גם בחיים..)

לגבי סבים וכאלה,

אני יודעת שלסבא שלי מאד חשוב שיקראו על שמות ההורים שלו או של סבתא שלי

אז יש כאלה שקוראים ויש כאלה שקצת משנים

אבא שלי למשל, היה בוחר שם שהוא אוהב וכדי לשמח את סבא שלי הוא היה מוצא איך שהוא קשר לשם של אחד הסבים- בכל זאת, לרובם יש שמות ספרדים ישנים...

אפילו כשדוד שלי קרא לבת שלו בשם מסויים אז אבא שלי ז"ל ישר מצא לו הקשר לשם של אחת הסבתות..

ככה את קוראת בשם שאת רוצה ואח"כ חושבת על הקשר כלשהו

ואם לא מצאת, אז לא צריך.

לי נולדה בת, ואז משהי הציעה את השם "אביה" כדי שזה יהיה קשור לאבא שלי, אני לא אהבתי ולא התאים לי וקראתי בשם שרציתי בלי להתנצל.

בעז"ה כשיהיה בן אשתדל לקרוא על שמו..

אצלנו בעדה, לדוגמה, נהוג לתת לבן שנולד את השם של הסבא שלו (כלומר - האבא של אחד מבני הזוג), כשהסבא עוד בחיים. לסבא שלי זה היה מאוד חשוב שנקרא לבן שלנו על שם אבא שלי והוא גם אמר לי את זה, אבל היה לנו ברור שלא נעשה את זה. נכון, זו מסורת, אבל אנחנו לא ניתן שם שאנחנו לא אוהבים או מחוברים אליו. ובעלי גם לא הסכים לשם שני, כי לו יש שני שמות שהשתמשו בהם והוא ממש לא אוהב את זה.

ודוגמה נוספת - סבתא שלי נורא רוצה שכשתיוולד לנו בת נקרא לה על שם אמא שלה. היא אומרת שעל שם אבא שלה כבר יש לה נכד אבל על שם אמא שלה לא, והיא גם מזכירה לנו את זה לפעמים. אז בנתיים אין לנו בת, אבל ברור לי שאני גם לא אקרא ככה לבת שלי. למה? ככה. כי אני לא אוהבת את השם ולא מחוברת אליו, ולא הייתי רוצה שהילדה שלי תסתובב עם שם זקן כזה, רק בגלל שלסבתא רבא שלה קראו ככה.

אז לא קראתי את כל התגובות, ובחלק שכן קראתי ראיתי שכן ממליצים לך לקרוא על שם הסבא. היה לי חשוב להציג את הצד השני. את לא חייבת כלום! במיוחד אם כבר יש כמה נכדים על שמו. זה הילד שלך, זו ההחלטה שלך ושל בעלך, ואם אתם שלמים איתה - כל מה שיגידו זה לא משנה. מסבירים בנועם ובכבוד שזה לא התאים לכם, וזהו!

מקווה שלא הייתי חריפה מידי ושלא פגעתי במי שחושב אחרת. זו דעתי האישית.

איך מסבירים לה את זה ומשדרים שאין בכך חוסר כבוד או הערכה אלא רצון אישי חזק למשהו אחר...?

תודה מראש!

ואז להסביר שאתם מאד אוהבים אותם ואת הסבים אבל היום זה לא שייך (למשל, השם הלועזי) או שהרגשתם שזה לא מתאים לילד ורציתם בשם עם משמעות של...

זה מאד תלוי במשפחה, צריך לחשוב מה חשוב להם ומה יכול להיות משמעותי בשבילם..

שהרגשנו שזה לא מתחבר לנו ולא לילד, ושבחרנו שם אחר כי הרגשנו שהוא מתאים יותר.

וכשם שני - אם החלטתם שלא, אז פשוט להגיד שאתם לא מעוניינים בשני שמות.

חוץ מזה - אתם צריכים לעמוד על שלכם. זו זכותכם ומחובת המשפחה לכבד את רצונכם. אתם ההורים ולכן ההחלטה היא בידכם.

סבא שלי, לדוגמה, לא אמר מילה על זה שלא קראנו לבן שלנו על שם אבא שלי. הוא כיבד אותנו מאוד, ולמרות שהרבה לפני כן הוא הסביר לי על החשיבות של זה בעיניו - הוא קיבל את מה שהחלטנו בהרבה הבנה.

אצל ספרדים נהוג לקרוא על שם הסבא/סבתא כשהם עדיין בחיים- לשם כבוד.

אצל ספרדים יש בעיה גדולה לקרוא ע"ש מישהו שנפטר אלא אם הוא נפטר בסיבה טובה.

אצל אשכנזים נהוג לקרוא  ע"ש אחרי שמישהו נפטר. אם קוראים ע"ש מישהו  בחיים זה כאילו שמקווים שהוא ימות.

קיצוני לשני הצדדים. הבן שלנו הוא הנין הראשון שנולד אחרי שסבא שלי נפטר (בגיל מבוגר, אחרי מחלה)

וממש היה ציפייה שנקרא על שמו, והחלטנו שאנחנו לא קוראים לילד ע"ש אף אחד, לא בחיים ולא מישהו שנפטר.

ובכלל, כל שם בעל משמעות, אפשר למצוא קשר לכל דבר.

אנחנו בחרנו את השם עוד לפני שידענו שיש לנו בן (בהנחה שזה בן) וקישרנו את זה נפלא ליום בו הוא נולד.

אם לי יהיה חשוב להזכיר מישהו מהמשפחה אמצא שם שמתקשר. למשל מכירה ילד בשם "אביב" שזה ע"ש הסבא (אביב מזכיר אבא) וזה גם התקופה שהסבא נפטר וזה גם מסמל התחדשות- המשכיות.

תכל'ס קראו לו אביב כי אהבו את השם.

ומצאו אחלה קשר...

יש ענין גדול שההורים יתחברו לשם של בנם,

אצל אחי הקטן עוד כשאמא שלי היתה בהריון כבר ידענו על שם מסוים שהם מאוד אהבו (וגם אנחנו...) שהם יקראו לתינוק,

בסופו של דבר התינוק נולד ולאבא שלי השם לא כ"כ הסתדר וזה הזכיר לו פסוקים שהשם הזה בהקשר לא כ"כ טוב,

 הוא שאל את הרב שלו (רב גדול שמאוד מבין בשמות) והרב אמר שהשם הזה בעקרון הוא שם מצוין לילד אבל אם אתה מרגיש לא כ"כ טוב אל תקרא! זה הרוח הקודש שנזרקת בהורים! ובאמת ברגע האחרון קראו לו שם אחר.

קיצר, שמעתי שצריך להתיחס ולתת חשיבות למה שההורים חשים בנוגע לשם הילד,

ולענ"ד באמת אם צריך לקרא על שם הסבים/סבתות /הורים וכו' אז איפה הרוח הקודש?

מאחר וידוע שיקראו על שם מישהו אז אולי מראש מורידים לעולם נשמה שתתאים לשם.

בנוסף,לפעמים אנשים מעט משנים או מוסיפים שם וזה חלק מהנבואה..

ואי אפשר לחיות בבית קברות

או לחילופין להשתעבד לכבוד של מישהו

לא זכור לי שאברהם יצחק ויעקב ואבותינו 

קראו על שמות אבא או סבא

אצלנו אין ג'ורג ה-7 כמו אצל הבריטים

אנשים מחפשים סיבות כדי להצדיק את רדיפת הכבוד שלהם בצורת- מסורת, המשכיות וכדו'

בולשיט

ילד זה נשמה, פרי אהבה של ההורים

רק להם הזכות לתת לו שם שבא מעומק ליבם

לא לחינם אומרים ששם הוא נבואה

ולא רק זאת, בתנ"ך כמעט כל השמות ניתנו ע"י האם

וברור שהם משקפים את רגשותיה ואמונתה

כמובן, אם זה בא מהלב, בעקבות אהבת אמת לסב או לאב- הרי זה משובח

כל השאר- פוליטיקה בלבד

יש בתנך מישהו שקרא על שם (אולי למך? לא זוכרת) וכתוב עליו עוד פסוק חוץ מהפסוקים הרגילים.

לדעתי צריך לתת לילד שם שאוהבים, אם לסבים היה שם שאני לא מתחברת אליו - אני לא חייבת לקרוא אותו ולא צריך להתנצל בפני אף אחד.

ואם כבר יש כמה צאצאים שקרויים על שמו - אז עוד יותר לא צריך להרגיש חובה\אף אחד לא יכול לחייב אותנו איזה שם לבחור.

כמובן שאם להורים זה מאאוווווד חשוב, צריך לחשוב על דרך נעימה ומכבדת להסביר להם.

שם שני זה לא מצחיק בעיני, אם זה עושה נחת רוח להורים

וכמו יהודים טובים - אחרי שהחלטתם על שם שאהבתם למצוא איזה וורט שמקשר אותו לסבא או לתכונה שלו. (נגיד אהבתם חרות? ונזכיר את הסבא שברח מהשואה ונלחם על חירותו וכו' וכו')

שם לועזי, אפשר לתרגם ברב המקרים. בדר"כ המקור לשמות הלועזיים הם עבריים.

אני חושבת שקריאה ע"ש צריכה להיות מתוך בחירה של ההורים.

אני חושבת שיש לזה חשיבות הבעיה שזה הופך למשחקי כבוד......

אני לבן הראשון והיחיד שלי קראתי על שם חמי (הוא עדיין בחיים והוא היה גם  הסנדק) 

אני ממש לא רציתי לקרוא על שמו!!!!!!!! ועד עכשיו אני מתחרטת..... מה העניין בזה??????????????????????????

אני חושבת שאם הייתי במצב הזה, הייתי קוראת בשם שאני ובעלי בוחרים ולא הולכת לפי מסורת משפחתית...

אני חושבת שזה מיותר ומיושן...

חובות משפחתיות מהסוג הזה לדעתי כבדות מידי ולפעמים עלולות לגרום לסכסוכים, עם כל הכבוד לסבא או הסבתא....

גם אני כשאהייה בעזה סבתא אני ישמח שהילדים שלי יבחרו שמות שהם אוהבים...ושמתחברים אליהם...

הגיע הזמן להרפות ממנהגים מהסוג הזה!

רק מעניין אותי לגעת, יש מקור הלכתי לנתינת שמות הסבים או סתם תרבות שהשתרשה?

במשפחה של בעלי זה די מתבקש, אני חושבת שההורים שלו נעלבים אם לא קוראים, אבל מה לעשות שזה שמות שאני לא אוהבת ובנוסף יש כבר מלא ילדים עם אותו שם ולא בא לי..

התייעצתי עם הרב בהריון (גם בעלי לא היה בקטע..) הייתי לחוצה בטירוף והוא ענה לי תשובה שממש הרגיעה אותי.

הוא אמר שהקב"ה נותן להורים את היכולת לדעת איזה שם בדיוק מתאים לילד ולכן אנו בוחרים והסבא וסבתא יואהבו את הנכד שלהם בכל שם שיהיה לו.

אז החלטתי לעשות הפרדה בין רצונות וציפיות של אחרים לבין מה שמתאים לי. זה הילד שלי בסופו של דבר.

אז פשוט תבחרו את השם שמתאים לכם ומבטיחה לך שההורים שלכם יתמודדו ויאהבו את הנכד החדש בכל שם שהו.

קוראת על שם אף אחד!!!

אני אקרה מה שנכון לי ולבעלי ביחד.

מה הפרמטיביות הזו??? למה צריך להפגע???

אצלנו מקובל לקרוא לילדים בשני שמות, שם אחד מקורי ושם שני על שם מישהו. בד"כ משתמשים רק בשם הראשון. 

אני יודעת שיש מקומות בהם זה לא מקובל, אבל אבי מורי שהוא תלמיד חכם דווקא אומר שעדיף כך - לכל אדם השם המיוחד שלו, ובנתינת שם שני (שהוא חשוב ומשלים את מהות האדם) מכבדים ומוקירים את הנפטרים. 

אבל השרשור הזה ממש צורם לי!!!
כן נשארתי בפרימיטביות, יש לי 2 ילדים שקוריים על שם אנשים מאוד יקרים לי שכבר לא

אותנו היום.

אומנם שניהם זה שם שני, באחד קוראים בשני השמות, ובשני מזכירים מידי פעם

לפי הקשר הפיזי והנפשי.

אבל לא מבינה מה זה המתקפה הזאת, על מי שבוחר לקרוא על שם, כל אחד זכותו לבחור איך לקרוא לילד שלו,

ולדעתי דווקא הפרימיטביות הזאת זה מה שמחזיק אותנו, כן תתפלאו.

אלה ההורים, הסבים הסבתות, כן ששרדו את השואה, הגלות, ייבשו ביצות עם הרבה אידיאלים ועוצמות, זה מכבד,

זה חשוב ולדעתי איך שמציגים לילד את השם והדמות שהוא נושא כך הוא יגדל.

(נכון גם לי יש סבא אחד עם שם זקן שבעלי לא הסכים אז לא קראנו.)

אז לא אומרת יש דעות לכאן ולכאן, אבל למה לזלזל...

זה שלילד שלי לדוג' קוראים שם זקן, ישן, ולא מודרני זה אומר שהילד שלי מסכן ויסבול???

זה אומר שהוא יגדל למשמעות, לתוכן לעומק.

והנבואה יכולה להיות גם על שם סבא, כן.

אני חושבת שיש חשיבות בלתת ע"ש מצד אחד מצד שני מפריע לי שאין שם שההורים חשבו עליו שחשבו על הילד ועל רשימת הנפטרים....

זה נראה לי שילוב אידיאלי.

במשפחה שלי הוא ממש נפוץ, במשפחה של בעלי כמעט ולא.

דר"א אני שונאת את הגישה של הכל או כלום או שאת קוראת ע"ש- שם ראשון או לא בכלל. דווקא ה"אמצע" הוא אידיאלי בעיני.

לכל שם מתרגלים 

אבל עדיף שלא תהיה עוגמת נפש להורים ו\או לילדים 

לא לבחור שם מוזר מידי או שלא מתחברים אליו בכלל 

מזל טוב !

תשובה ממו"ר מארי ערוסי שליט"א :

http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=155475

מחבר את הילד לשורשים שלו.

זה אם באמת אוהבים ומעריכים את הדור הקודם.

אם לא מחוברים לזה ולא עושים את זה מהלב, ויש פעמים שבאמת לא משתגעים על האופי של הסבא או הסבתא - אז לא לעשות את זה רק כדי למלא חובה משפחתית.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

גם כי אני לא מבינה בזה ובעלי עשה

וגם כי הוא יוכל להדריך אותך הכי טוב.

בכל אופן יש אצלנו בקרה כפולה-

1. משתמש במייקרוסופט עם הגבלת זמן

2. משתמש כרום עם פמילי לינק ורק אתרים שאנחנו מאפשרים פתוחים.

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

אין הגבלת זמן על מסך

גם לבן ה6

אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר

ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך

בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי

בעיניי זה מאד הגיוני

חופש ארוך נטול מטרה

עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי

אצלנו התעסוקות שלו הן:

ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

מזל טוב!!

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

בעקרון יש חתיכת עוד שמחברת במרכז בין השפה העליונה ללסת.

אצלנו החיבור היה ממש רציני והפריע לה ליצור ואקום, מה שגרם להמון ניתוקים, התעייפות מהירה, אי עליה במשקל..

זה נדיר ולכן לקח לנו הרבה זמן לעלות על זה, וכבר לא טיפלנו. כן עבדנו איתה בגיל גדול יותר על יצירת ואקום. 

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס