צריך לשים לב לא לפגוע, אך צריך גם שם שנעים לכם איתו...בהצלחה

אנחנו ההורים, ולנו הזכות לתת שם שרוצים. איך  נכנסת כאן פגיעה. מה פוגע אם מעדיפה לתת שם אחר? זה אומר שלא אהבתי את סבא? זה אומר רק שאני מרגישה שלילד שלי מתאים כך וכך... ונזרקת בי נבואה על זה.... 

שם שאוהבים+שם על שם מישהו. 

זה מאוד מכבד את ההורים שקוראים על שם הוריהם. 

ובוודאי שבסופו של דבר זכות הבחירה היא שלכם. 

בו בכלל. איך זה בדיוק מכבד את ההורים ונותן להם נחת? זה לא מראה בדיוק- "היי, אנחנו לא אוהבים את השם, אבל בלית ברירה נותנים, אבל דעו כי לא מתכוונים להשתמש"....

זה לא קצת מגוחך?

בעיה נוספת- רצונו של בעלי.

הוא לא אוהב שנותנים שני שמות.

ומשתמשים רק באחד.

יוווו, ממש מסובך.....

ממשפחתי וב"ה כולנו מסתדרים מצויין.

שם שעושה טוב על הנשמה, לעומת שם שלא.

דוגמא? בבקשה.

לאחד מזקניי קוראים שם שהוא דווקא נחמד.

הבעיה מתחילה כשמחברים את השם לשם המשפחה שלנו, של בעלי.

השם הפרטי ושם המשפחה הזה ביחד הם שם של אדם שאני מאוד מאוד לא מסמפטת ומאוד לא מכבדת. איש לא טוב בלשון המעטה. נו, אז למה אני צריכה לתת לילד שלי שם כזה????

גם בשם שאני בוחרת לילד אפשר לחבר למורשת, לתנ"ך, להודיה לאלוקים, וזה מראה לילדים המון. כשהורה בוחר לילד שלו שם עם משמעות עמוקה זה מלווה את הילד לדעתי יותר משם סתמי שניתן עבורו רק כי כך קראו לסבא של אמא שלו.

אין משהו במה שאני אומרת?

והיום אני עדין לא אוהבת... אבל יש בי פחות אנטי

ואני ממש ממש אוהבת את הילדים שלי ואני חושבת שהם מדהימים

אבל לפעמים יש שיקולים שונים ואצל שניהם השיקולים בעד היו חשובים יותר בעיני

את לך דוגמא- אחד מהם ע"ש סבא של בעלי שהוא היה קשור אליו מאוד מאוד מאוד ובנה בו כ"כ הרבה ממה שהוא היום

אבל ע"ש הסבא והסבתות האחרות למשל אני לא רוצה לקרוא כי אני לא אוהבת את השמות ואני מרגישה שהחיבור הנפשי אליהן הוא אחר. אבל אם נעמוד בפני החלטה כזו... אולי אחשוב אחרת.

ורק שתדעי שהילדים שקרואים על שם מקבלים את התכונות של הסבא/סבתא על שמם הם קרוים בין בחיים ובין לאחר הפטירה ואם נגיד סבתא שלך עוד חיה ואת קוראת על שם סבא שלך שנפטר את מוסיפה לסבתא שלך אריכות חיים בהבטחה לעוד כמה שנים של נחת.

זה לא קל, וממש לא פשוט כאשר השמות לא קלילים ונחמדים, אבל זו זכות שמבטיחה לך לא תצטערי עליה.

מנסיון!!! (שלושה ילדים על שם, מקוה שסיימתי עם החובות והילד הבא יקרא מתוך בחירה אישית...)

מבחינתי סבא וסבתא שמתערבים בקריאת שם זה כמו סבא וסבתא שמתערבים בזוגיות, חינוך ילדים וכד'...

זה מקרה קלאסי שעליו נאמר : "כי יעזב איש את אביו ואמו.."

למה ניתנת רוח הקודש להורים אם לא בשביל להחליט על שם?

אז להתעלם מזה ולתת לו שם רק כי חייבים? איזה מן מסר זה לילד? ואיך אפשר כהורים להתחבר לשם שנתתם??

(מה שכן, אפשר לבחור שם ואז לחפש לו משמעות, נניח שם עם התחלה של 'אבי'/אות ראשונה/ר"ת וכו', מנסיון, כמעט לכל שם אפשר לחבר עוד משמעות לפי הצורך...)

לא נשמע לי נכון לחייב הורה לקרא על שם מישהו.

זה לדעתי, יפה שהנכדים קוראים לילדיהם  על שם מישהו, אבל מתוך תחושה שזה השם הנכון והמתאים, ולא "כי ככה צריך"

אישית, כן קראתי לילדיי על שם סביי, שנפטרו: הגדול כשם שני והקטן כשם יחיד.  אבל , וזה חשוב, הייתי הנכדה הראשונה (והיחידה) שנישאה ושהביאה נינים. לא היה עוד נין עם שם שינציח אותם. אני חושבת שאם היה עוד נין כזה, לא הייתי רוצה שלילדיי יהיו בני דודים עם אותו השם.

אני חושבת שאת ובעלך צריכים לשקול זאת בכובד ראש, ולהתייעץ עם רב שאתם סומכים עליו ושהוא אובייקטיבי.

הרבה בהצלחה ומזל"ט.

נ.ב את ממש לא צריכה להתנצל אם תחליטי שלא לקרא "על שם"- זה דבר ברור מאליו...  ואם תתני למשפחתך את ההרגשה שזה ברור מאליו, שאתם לבד קובעים את השמות, לא נראה לי שמישהו יעז להציק לכם

זה מרגיז לחיות אחר כך בתחושה שעשיתם משהו שאתם לא שלמים איתו.

שם שני - כפי שכתבו לפני - יכול להיות אופציה מוצלחת, בייחוד אם כבר יש בני משפחה שקרויים על שם אותו קרוב.

באופן אישי - שלושת ילדינו נושאים שם שני של סבא/סבתא שלנו, וזה ריגש את ההורים שלנו וגם את הדודים, אני מבינה את חשיבות העניין ואת ההמשכיות הסמלית בשושלת המשפחתית. יחד עם זאת לא הייתי נותנת את השמות הללו כשם ראשון.

הצעה - אם נתתם את השם של הסבא/סבתא כשם שני, בברית/בריתה/סעודת מצווה/קידוש להולדת הבת - כשכל בני המשפחה נאספים - בעלך או את תאמרו דבר תורה ובהמשך לו תסבירו את משמעות השם הראשון שבחרתם, למה אתם מרגישים שיש בשם הזה ברכה, ותציינו שבחרתם להוסיף שם שני, על שם סבא/סבתא, שאתם מקווים שלילד יהיו את התכונות הטובות שלהם. זה נותן את ההרגשה שאתם מכבדים את הדורות הקודמים.

שיהיה בשעה טובה!

כשנתנו שם לא על שם הסבתא שנפטרה ממש קודם ( והיה לה רק שם לועזי!! ) אז הסברנו את עצמנו.

אמרנו לאבא של בעלי שבחרנו שם שיזכיר לנו את הסבתא כי כך וכך וכך...

מה אני אגיד לך, מאוד לא אהבתי את המבט שהוא נתן בנו.

סוג של "תעשו טובה, לא נתתם את השם שלה, אל תבלבלו את המוח".

הוא אדם מאוד אדיב, ולעולם לא יאמר משהו כזה, אבל העיניים שלו, מה לעשות, דיברו....

וזה מאוד הכעיס אותי. "הלו, לאימא שלך היה שם שלא בא בחשבון, ואם היה לה או לך חשוב היא הייתה צריכה בחייה להוסיף שם יהודי עם משמעות". גם כשם שני לא מוכנה לקרוא לילדה שלי בשם לועזי חסר טעם.

למה הוא לא הבין את זה ולמה גרם לנו להרגיש רע?

הייתי מצפה שלראשון יקראו מנדי כמנהג חב"ד

(אלא אם כן, זה השם ראשון של הראשון).

אחיה השילוני הוא לימד חסידות את הבעל שם טוב

אבא שלי נפטר לפני שהתחתנתי, לי ברור שאקרא לבן שלי על שמו (בתוספת עוד שם כי הוא נפטר צעיר)

אבל גם לפני כן חשבתי לקרוא על שמו (אצלנו נוהגים לקרוא גם בחיים..)

לגבי סבים וכאלה,

אני יודעת שלסבא שלי מאד חשוב שיקראו על שמות ההורים שלו או של סבתא שלי

אז יש כאלה שקוראים ויש כאלה שקצת משנים

אבא שלי למשל, היה בוחר שם שהוא אוהב וכדי לשמח את סבא שלי הוא היה מוצא איך שהוא קשר לשם של אחד הסבים- בכל זאת, לרובם יש שמות ספרדים ישנים...

אפילו כשדוד שלי קרא לבת שלו בשם מסויים אז אבא שלי ז"ל ישר מצא לו הקשר לשם של אחת הסבתות..

ככה את קוראת בשם שאת רוצה ואח"כ חושבת על הקשר כלשהו

ואם לא מצאת, אז לא צריך.

לי נולדה בת, ואז משהי הציעה את השם "אביה" כדי שזה יהיה קשור לאבא שלי, אני לא אהבתי ולא התאים לי וקראתי בשם שרציתי בלי להתנצל.

בעז"ה כשיהיה בן אשתדל לקרוא על שמו..

אצלנו בעדה, לדוגמה, נהוג לתת לבן שנולד את השם של הסבא שלו (כלומר - האבא של אחד מבני הזוג), כשהסבא עוד בחיים. לסבא שלי זה היה מאוד חשוב שנקרא לבן שלנו על שם אבא שלי והוא גם אמר לי את זה, אבל היה לנו ברור שלא נעשה את זה. נכון, זו מסורת, אבל אנחנו לא ניתן שם שאנחנו לא אוהבים או מחוברים אליו. ובעלי גם לא הסכים לשם שני, כי לו יש שני שמות שהשתמשו בהם והוא ממש לא אוהב את זה.

ודוגמה נוספת - סבתא שלי נורא רוצה שכשתיוולד לנו בת נקרא לה על שם אמא שלה. היא אומרת שעל שם אבא שלה כבר יש לה נכד אבל על שם אמא שלה לא, והיא גם מזכירה לנו את זה לפעמים. אז בנתיים אין לנו בת, אבל ברור לי שאני גם לא אקרא ככה לבת שלי. למה? ככה. כי אני לא אוהבת את השם ולא מחוברת אליו, ולא הייתי רוצה שהילדה שלי תסתובב עם שם זקן כזה, רק בגלל שלסבתא רבא שלה קראו ככה.

אז לא קראתי את כל התגובות, ובחלק שכן קראתי ראיתי שכן ממליצים לך לקרוא על שם הסבא. היה לי חשוב להציג את הצד השני. את לא חייבת כלום! במיוחד אם כבר יש כמה נכדים על שמו. זה הילד שלך, זו ההחלטה שלך ושל בעלך, ואם אתם שלמים איתה - כל מה שיגידו זה לא משנה. מסבירים בנועם ובכבוד שזה לא התאים לכם, וזהו!

מקווה שלא הייתי חריפה מידי ושלא פגעתי במי שחושב אחרת. זו דעתי האישית.

איך מסבירים לה את זה ומשדרים שאין בכך חוסר כבוד או הערכה אלא רצון אישי חזק למשהו אחר...?

תודה מראש!

ואז להסביר שאתם מאד אוהבים אותם ואת הסבים אבל היום זה לא שייך (למשל, השם הלועזי) או שהרגשתם שזה לא מתאים לילד ורציתם בשם עם משמעות של...

זה מאד תלוי במשפחה, צריך לחשוב מה חשוב להם ומה יכול להיות משמעותי בשבילם..

שהרגשנו שזה לא מתחבר לנו ולא לילד, ושבחרנו שם אחר כי הרגשנו שהוא מתאים יותר.

וכשם שני - אם החלטתם שלא, אז פשוט להגיד שאתם לא מעוניינים בשני שמות.

חוץ מזה - אתם צריכים לעמוד על שלכם. זו זכותכם ומחובת המשפחה לכבד את רצונכם. אתם ההורים ולכן ההחלטה היא בידכם.

סבא שלי, לדוגמה, לא אמר מילה על זה שלא קראנו לבן שלנו על שם אבא שלי. הוא כיבד אותנו מאוד, ולמרות שהרבה לפני כן הוא הסביר לי על החשיבות של זה בעיניו - הוא קיבל את מה שהחלטנו בהרבה הבנה.

אצל ספרדים נהוג לקרוא על שם הסבא/סבתא כשהם עדיין בחיים- לשם כבוד.

אצל ספרדים יש בעיה גדולה לקרוא ע"ש מישהו שנפטר אלא אם הוא נפטר בסיבה טובה.

אצל אשכנזים נהוג לקרוא  ע"ש אחרי שמישהו נפטר. אם קוראים ע"ש מישהו  בחיים זה כאילו שמקווים שהוא ימות.

קיצוני לשני הצדדים. הבן שלנו הוא הנין הראשון שנולד אחרי שסבא שלי נפטר (בגיל מבוגר, אחרי מחלה)

וממש היה ציפייה שנקרא על שמו, והחלטנו שאנחנו לא קוראים לילד ע"ש אף אחד, לא בחיים ולא מישהו שנפטר.

ובכלל, כל שם בעל משמעות, אפשר למצוא קשר לכל דבר.

אנחנו בחרנו את השם עוד לפני שידענו שיש לנו בן (בהנחה שזה בן) וקישרנו את זה נפלא ליום בו הוא נולד.

אם לי יהיה חשוב להזכיר מישהו מהמשפחה אמצא שם שמתקשר. למשל מכירה ילד בשם "אביב" שזה ע"ש הסבא (אביב מזכיר אבא) וזה גם התקופה שהסבא נפטר וזה גם מסמל התחדשות- המשכיות.

תכל'ס קראו לו אביב כי אהבו את השם.

ומצאו אחלה קשר...

יש ענין גדול שההורים יתחברו לשם של בנם,

אצל אחי הקטן עוד כשאמא שלי היתה בהריון כבר ידענו על שם מסוים שהם מאוד אהבו (וגם אנחנו...) שהם יקראו לתינוק,

בסופו של דבר התינוק נולד ולאבא שלי השם לא כ"כ הסתדר וזה הזכיר לו פסוקים שהשם הזה בהקשר לא כ"כ טוב,

 הוא שאל את הרב שלו (רב גדול שמאוד מבין בשמות) והרב אמר שהשם הזה בעקרון הוא שם מצוין לילד אבל אם אתה מרגיש לא כ"כ טוב אל תקרא! זה הרוח הקודש שנזרקת בהורים! ובאמת ברגע האחרון קראו לו שם אחר.

קיצר, שמעתי שצריך להתיחס ולתת חשיבות למה שההורים חשים בנוגע לשם הילד,

ולענ"ד באמת אם צריך לקרא על שם הסבים/סבתות /הורים וכו' אז איפה הרוח הקודש?

מאחר וידוע שיקראו על שם מישהו אז אולי מראש מורידים לעולם נשמה שתתאים לשם.

בנוסף,לפעמים אנשים מעט משנים או מוסיפים שם וזה חלק מהנבואה..

ואי אפשר לחיות בבית קברות

או לחילופין להשתעבד לכבוד של מישהו

לא זכור לי שאברהם יצחק ויעקב ואבותינו 

קראו על שמות אבא או סבא

אצלנו אין ג'ורג ה-7 כמו אצל הבריטים

אנשים מחפשים סיבות כדי להצדיק את רדיפת הכבוד שלהם בצורת- מסורת, המשכיות וכדו'

בולשיט

ילד זה נשמה, פרי אהבה של ההורים

רק להם הזכות לתת לו שם שבא מעומק ליבם

לא לחינם אומרים ששם הוא נבואה

ולא רק זאת, בתנ"ך כמעט כל השמות ניתנו ע"י האם

וברור שהם משקפים את רגשותיה ואמונתה

כמובן, אם זה בא מהלב, בעקבות אהבת אמת לסב או לאב- הרי זה משובח

כל השאר- פוליטיקה בלבד

יש בתנך מישהו שקרא על שם (אולי למך? לא זוכרת) וכתוב עליו עוד פסוק חוץ מהפסוקים הרגילים.

לדעתי צריך לתת לילד שם שאוהבים, אם לסבים היה שם שאני לא מתחברת אליו - אני לא חייבת לקרוא אותו ולא צריך להתנצל בפני אף אחד.

ואם כבר יש כמה צאצאים שקרויים על שמו - אז עוד יותר לא צריך להרגיש חובה\אף אחד לא יכול לחייב אותנו איזה שם לבחור.

כמובן שאם להורים זה מאאוווווד חשוב, צריך לחשוב על דרך נעימה ומכבדת להסביר להם.

שם שני זה לא מצחיק בעיני, אם זה עושה נחת רוח להורים

וכמו יהודים טובים - אחרי שהחלטתם על שם שאהבתם למצוא איזה וורט שמקשר אותו לסבא או לתכונה שלו. (נגיד אהבתם חרות? ונזכיר את הסבא שברח מהשואה ונלחם על חירותו וכו' וכו')

שם לועזי, אפשר לתרגם ברב המקרים. בדר"כ המקור לשמות הלועזיים הם עבריים.

אני חושבת שקריאה ע"ש צריכה להיות מתוך בחירה של ההורים.

אני חושבת שיש לזה חשיבות הבעיה שזה הופך למשחקי כבוד......

אני לבן הראשון והיחיד שלי קראתי על שם חמי (הוא עדיין בחיים והוא היה גם  הסנדק) 

אני ממש לא רציתי לקרוא על שמו!!!!!!!! ועד עכשיו אני מתחרטת..... מה העניין בזה??????????????????????????

אני חושבת שאם הייתי במצב הזה, הייתי קוראת בשם שאני ובעלי בוחרים ולא הולכת לפי מסורת משפחתית...

אני חושבת שזה מיותר ומיושן...

חובות משפחתיות מהסוג הזה לדעתי כבדות מידי ולפעמים עלולות לגרום לסכסוכים, עם כל הכבוד לסבא או הסבתא....

גם אני כשאהייה בעזה סבתא אני ישמח שהילדים שלי יבחרו שמות שהם אוהבים...ושמתחברים אליהם...

הגיע הזמן להרפות ממנהגים מהסוג הזה!

רק מעניין אותי לגעת, יש מקור הלכתי לנתינת שמות הסבים או סתם תרבות שהשתרשה?

במשפחה של בעלי זה די מתבקש, אני חושבת שההורים שלו נעלבים אם לא קוראים, אבל מה לעשות שזה שמות שאני לא אוהבת ובנוסף יש כבר מלא ילדים עם אותו שם ולא בא לי..

התייעצתי עם הרב בהריון (גם בעלי לא היה בקטע..) הייתי לחוצה בטירוף והוא ענה לי תשובה שממש הרגיעה אותי.

הוא אמר שהקב"ה נותן להורים את היכולת לדעת איזה שם בדיוק מתאים לילד ולכן אנו בוחרים והסבא וסבתא יואהבו את הנכד שלהם בכל שם שיהיה לו.

אז החלטתי לעשות הפרדה בין רצונות וציפיות של אחרים לבין מה שמתאים לי. זה הילד שלי בסופו של דבר.

אז פשוט תבחרו את השם שמתאים לכם ומבטיחה לך שההורים שלכם יתמודדו ויאהבו את הנכד החדש בכל שם שהו.

קוראת על שם אף אחד!!!

אני אקרה מה שנכון לי ולבעלי ביחד.

מה הפרמטיביות הזו??? למה צריך להפגע???

אצלנו מקובל לקרוא לילדים בשני שמות, שם אחד מקורי ושם שני על שם מישהו. בד"כ משתמשים רק בשם הראשון. 

אני יודעת שיש מקומות בהם זה לא מקובל, אבל אבי מורי שהוא תלמיד חכם דווקא אומר שעדיף כך - לכל אדם השם המיוחד שלו, ובנתינת שם שני (שהוא חשוב ומשלים את מהות האדם) מכבדים ומוקירים את הנפטרים. 

אבל השרשור הזה ממש צורם לי!!!
כן נשארתי בפרימיטביות, יש לי 2 ילדים שקוריים על שם אנשים מאוד יקרים לי שכבר לא

אותנו היום.

אומנם שניהם זה שם שני, באחד קוראים בשני השמות, ובשני מזכירים מידי פעם

לפי הקשר הפיזי והנפשי.

אבל לא מבינה מה זה המתקפה הזאת, על מי שבוחר לקרוא על שם, כל אחד זכותו לבחור איך לקרוא לילד שלו,

ולדעתי דווקא הפרימיטביות הזאת זה מה שמחזיק אותנו, כן תתפלאו.

אלה ההורים, הסבים הסבתות, כן ששרדו את השואה, הגלות, ייבשו ביצות עם הרבה אידיאלים ועוצמות, זה מכבד,

זה חשוב ולדעתי איך שמציגים לילד את השם והדמות שהוא נושא כך הוא יגדל.

(נכון גם לי יש סבא אחד עם שם זקן שבעלי לא הסכים אז לא קראנו.)

אז לא אומרת יש דעות לכאן ולכאן, אבל למה לזלזל...

זה שלילד שלי לדוג' קוראים שם זקן, ישן, ולא מודרני זה אומר שהילד שלי מסכן ויסבול???

זה אומר שהוא יגדל למשמעות, לתוכן לעומק.

והנבואה יכולה להיות גם על שם סבא, כן.

אני חושבת שיש חשיבות בלתת ע"ש מצד אחד מצד שני מפריע לי שאין שם שההורים חשבו עליו שחשבו על הילד ועל רשימת הנפטרים....

זה נראה לי שילוב אידיאלי.

במשפחה שלי הוא ממש נפוץ, במשפחה של בעלי כמעט ולא.

דר"א אני שונאת את הגישה של הכל או כלום או שאת קוראת ע"ש- שם ראשון או לא בכלל. דווקא ה"אמצע" הוא אידיאלי בעיני.

לכל שם מתרגלים 

אבל עדיף שלא תהיה עוגמת נפש להורים ו\או לילדים 

לא לבחור שם מוזר מידי או שלא מתחברים אליו בכלל 

מזל טוב !

תשובה ממו"ר מארי ערוסי שליט"א :

http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=155475

מחבר את הילד לשורשים שלו.

זה אם באמת אוהבים ומעריכים את הדור הקודם.

אם לא מחוברים לזה ולא עושים את זה מהלב, ויש פעמים שבאמת לא משתגעים על האופי של הסבא או הסבתא - אז לא לעשות את זה רק כדי למלא חובה משפחתית.

לק"י

יכול להיות שזה בגלל שהם רואים אתכם פחות, הם קשורים פחות. אבל לא צריך להבליט את זה בחוסר טקט שכזה🤦‍♀️

(מה גם שלהפגש פעם בכמה שבועות זה לא מעט)

יכול להיות, למרות שאנחנו לא היחידים שגרים רחוק. יש כאלה שמגיעים בתדירות הרבה יותר נמוכה מאיתנו וילדיהם מקבלים יחס+++

אצלנו זה נראה שספיציפית בגיל הקטן מאוד קשה להם להתחבר

וכשגדלים זה משתפר

אבל באמת נשמע שזה יותר מזה אצלכם בגלל שאר הדברים.

אולי אפשר לפתוח את זה בזמן רגוע עם אמא? אם

הקשר טוב ונוח אז אפשר לדעתי בעדינות להסב את תשומת ליבה

גם אם זה לא יפתור את הבעיה לגמרי

גם אצלינו זה תמיד ככה

יש את אלה שתמיד מתחשבים בהם ועוזרים להם והם תמיד הנתמכים

אצלינו זה נןבע מבעיות רפואיות ומשפחתיות של חלק מהאחים

לא שזה מצדיק, אבל עוזר להבין.

אולי גם אצלכם יש סיבות כאלה שאתם לא יודעים? סתם מנסה ללמד זכות

ותרימי לעצמך שאת עצמאית ומתמודדת.

הכאב יפחת עם הזמן... חיבוק

מלבד אח אחד, לאף אחד אין סיבה מיוחדת. אני יודעת את זה בוודאות, אין אצלנו סודות.

נספרים..

אבל אני במקומך הייתי מפחיתה עזרה וביקורים

וואלה לא כייף ולא נכון להרגיש ככה

ואין סיבה שתרגישי כך

אני לגמרי בדיעה שבן אדם צריך לבחור בעצמו..

אולי לא הייתי מצמצמת ביקורים, כי אני מבינה שזה גם ככה לא הרבה, אבל ממש לא היית עוזרת או לכל הפחות הייתי מצמצמת עזרה.

בטח ובטח שבעלי לא יכול להנות מהסעודה שאני עמלתי וטרחתי עליה.

כרעיה אין סיכוי שהייתי שותקת בשלב הזה והייתי דורשת שיחכו גם לו לקידוש (אבל אני מומחית בלבשל מריבות, אז לא בטוח שזה נכון)

אני חושבת שנכון לצמצם עזרה שידעו להעריך.

היתי אומרת שזה ממש ממש לא מתאים להתחיל סעודה בלי בעלך ומבקשת שיחכו לו

מוזר שהם בעצמם לא רואים כמה זה מוזר שיש אורח שלא משתתף בארוחה בגלל חוסר סבלנות של אח

איפה אמא שלך שתעמיד אותו במקום?

האמת

אם את רואה שלא סופרים אותך תלכי פחות עד שתדעי לעמוד על שלך

לא נשמע שכיף להתארח ככה

לגבי התינוק - הרבה פעמים לא מתחברים לתינוק קטן, כי הוא עוד לא מדבר ועוד לא מראה את יכולותיו וחכמתו, ומתחילים להתלהב רק בגיל שנה וחצי ככה שהם נהיים חכמולוגים.

לגבי כל השאר. מאמי, אני אגיד לך את זה ישר- את פשוט טובה מידי, ונח לרכב על מישהו טוב.

למשל, זה שהתחילו סעודה בלעדיי בעלך, היית צריכה להציב גבול, וגם לזרוק איזה הערה שאת בישלת חצי מהארוחה. אם משהו לא נעים או לא נח, להציג את זה, גם לך יש רגשות, תחושות, רצונות. אל תנסי להיות תמיד בעמדת ריצוי. יודעת שזה קשה, אבל מידי פעם תני גבול. חיבוק!!

והרבה.

והאמת שהוא גם תינוק סופר חכם ומתקשר בלי עין הרע, כל מי שרואה אותו בטוח שהוא הרבה יותר גדול

לגבי עזרה, אולי עדיף פחות לעזור שלא תרגישי שאת כל כך משקיעה ולא רואים את זה.

ויש דברים שאולי אפשר להציב גבול- כמו זה שמבחינתך אי אפשר להתחיל סעודה בלי בעלך.

ויש דברים שנשמע שלא בשליטתך, ובאמת מאוד קשה להשלים איתם. לא יודעת אין לי כל כך עצות...

אני רואה שהרבה כתבו שהייתי צריכה להעמיד גבול ובמבט לאחור אני ממש מסכימה איתכן!!!

לגבי העזרה, אתן 100% צודקות!! הבעיה שלי שאני מרחמת על אמא שלי שטורחת ועושה הכל לבד, רק שבסוף אני לא מרגישה שאני מקבלת את הערכה שמגיעה לי (זה נהיה סוג של ברור מאליו שכשאני באה אני עוזרת בהכנות לשבת)

בסוף את באמת מקלה על אמא שלך וזה ממש כיבוד הורים, גם אם אין הערכה.

(בלי קשר אם את חושבת שאין לך כוח להגיע ולבשל שם אז כנראה שעדיף באמת לא לבוא בכלל)

לא מפריע לי לעזור

פשוט צורם לי שדווקא אנחנו מקבלים את החוסר יחס

הזדמנות לפתוח את זה.

בשבת הבאה שתגיעי, תגיעי לשבת עצמה ולא מוקדם, תעזרי רגיל כזה ולא אקסטרה. אל תצאי מגדרך. וכנראה שאמא שלך תפתח את זה וזה יתן לך פתח להתחיל שיחה..

זה באמת מבאס ומעצבן.אבל האם בגלל זה לא לעזור? האם העזרה שלנו להורים תלויה בדבר? את בעצמך אומרת שאת מרחמת על אמא שעושה הכל לבד ורוצה לעזור לה..אז את עושה את זה בשביל לקבל הערכה ותשומת לב לילד או כי את רוצה לכבד את אמא? שני הדברים לא קשורים אחד לשני.עוזרים כי זה אנושי ונכון.ואת האפליות מבחינת היחס צריך לפתור בצורה אחרת.

אבל כואב לי היחס לילד

אם זה היחס למה את מתאמצת כ"כ?

תפסיקי לעבוד כ"כ קשה, לא מגיע לך.

במקביל הייתי פשוט פותחת את זה מול ההורים, ומסבירה את התחושות שלי.

לא עובדים קשה בשביל לקבל יח יחס.הלואי והמשוואה הזו היתה תמיד עובדת. לא עושים מצוות בשביל לקבל שכר.עובדים ועוזרים כי זה ערכי, מוסרי מכבד וכו....ובאמת חשוב ונכון לפתוח בעדינות מול ההורים.

כואב לי שלהם פחות אכפת מהילד שלי

זה שכתבת בזהירות על עניין הריצוי. ויכול להיות ששם הנקודה (אומרת בתור ילדה מרצה שלומדת לאט לאט להציב את הגבולות שלי🙈).

יש הבדל בין לעזור כי את רוצה לעזור, נותנת בשמחה ויודעת איפה להגיד סטופ כשזה יותר מדי בשבילך, לבין לעזור כדי לרצות, כי זה מה שמצופה, כי אני לא יכולה להגיד לא. תנסי למקם איפה את עומדת, מאיזה מקום העזרה מגיעה?

זה ממש בלט לי בסיפור של הסעודה- צרם לך שהתחילו בלי בעלך, אבל לא מחית. יכול להיות שזה שוב בגלל הריצוי? (לי באופן אישי תקופה ארוכה היה קשה להנכיח את עצמי כשזה אומר להגיד לא להורים או למשפחה שלי. ועדיין עובדת על זה).

מלבד העניין שלדעתי עזרה צריכה להגיע ממקום שרוצה לעזור ולא ממקום מרצה, לדעתי כשאנחנו מגיעות ממקום מרצה הסביבה מרגישה את זה והיחס בהתאם. אני מרגישה שכשאני מרצה, הרבה פחות ''סופרים אותי'', לעומת כשאני מביאה ומנכיחה את עצמי ואת הרצונות והצרכים שלי. זה גם הגיוני- כשאני מנכיחה את עצמי ואת הרצונות שלי במרחב, אנשים ישימו לב אלי ולרצונות שלי.

יכול להיות שזה ממש לא הסיפור אצלך🤭 אבל אם כן, קחי הנקודה למחשבה.

שלפעמים אנחנו בטוחים שאנשים יודעים ומכירים ובסוף לא.

למשל בהריון הראשון שלי (שהיה באמת לפני הרבה שנים) הייתי בטוחה שאמא שלי סיפרה לאחים שלי ולא הבנתי למה אף אחד לא מתקשר לאחל לי.

כשבדיעבד הסתבר שאמא שלי לא סיפרה לאף אחד כי לא הבינה ממני במפורש שניתן כבר לשתף.

יכול להיות שחמך וחמותך יודעים, אבל לא שיתפו את האחים של בעלך.

אולי שווה להתעניין בנושא.

ומשהו שקשה עד בלתי אפשרי להתעלם ממנו

אין לי תובנות

שולחת חיבוק

(אני בטעות עלולה הייתי לחשוב שצחוקים כרגיל זה אולי מה שאתם צריכים ושאין הרבה מה לעשות...)

נוח להם להתעלם. אופי כזה

בעלי טוען שחסר להם משהו בהרדיסק.

אני עברתי תקופה לא פשוטה והייתי מאושפזת עם ניתוחים ושיקום קשה עם בית מלא קטנים והיום אנשים שהייתי המומה שאפילו לא הרימו טלפון.

ואז בעלי אמר לי שיש אנשים שחסר להם משהו בתוכנה, זה לא משהו אישי נגדי, פשוט חסר להם משהו.

אני רוצה להיות בוטה ולומר שזה אופי ח@# .

ואני אסביר לך למה.

קראתי פעם שרב אמר שהיום אין דבר כזה מושג תינוק שנשבה על חילונים (מה שהיה רווח לומר פעם) ולמה?

כיוון שיהודי שגדל במדינת ישראל יש לו ממי ללמוד ועל מי להסתכל.

שיעורי תורה יש בחינם ובכל מקום,

שיעורים של רבנים קופצים ברשתות החברתיות וביוטיוב,

דוכני הנחת תפילין,

בתי חב"ד,

פוגשים דתיים ברחוב, בעבודה, בצבא.

התורה נגישה.

כל הרוצה ליטול יבוא ויטול.

ועדיין יש כאלו שמעדיפים שלא.

אותו דבר אני רוצה להגיד לך על האנשים האלו (שלצערי אני מכירה אותם גם).

אולי הם לא גדלו על נתינה,

אולי הם לא אנשים שכ"כ יוזמים ומתאגדים ואוספים.

א ב ל

הם חיים בעולם הזה.

הם פגשו אנשים בעולם הזה,

הם שמעו, דיברו, הכירו, צפו בטלוויזיה, ראו פרסומת או שתיים.

הם חוו ויודעים ש (לדוגמה):

אפשר לאסוף למתנה,

אפשר לבשל ליולדת,

אפשר לשלוח זר פרחים,

אפשר לשלוח מגש של סושי,

אפשר לשלוח פיצה,

אפשר לשלם על מנקה,

אפשר לשלם על בייביסיטר,

אפשר ואפשר ואפשר.

ולכן הכעס והאכזבה שלך סופר לגיטימיים ולצערי אני מכירה את זה גם ואני חושבת שכן יש מקום לפתוח, אפילו לכעוס ובטח שלפחות לשתף את ההורים.

מכאן,

ולמרות האופי ה...

את צריכה לחשוב מה יוצא לכם מזה מבלי להיות מעורבים רגשית יותר מדי בקשר.

האם זה טוב שיש לילדים שלך בני דודים? זה מצוין, ועדיף להיפגש לפעמים.

אל תגיעי עם קינוח ועם יין- כי לא מגיע להם ואת לא תתבאסי שהשקעת ולא קיבלת.

זו דוגמה אחת שעלתה לי.

זו דעתי, אני מאמינה שצדיקות ממני יאמרו שעדיף שלא לעשות חשבונות ופנקסנות, אני לא כ"כ צדיקה - מודה ומאוד מעדיפה לא להיפגע.

כי זה בדיוק מה שאני מרגישה

ואין מאושרת ממני שמבינים אותי

בא לי לבעוט בהם לנצח

ולא אני לא מזכירה להם כל מה שאני עשיתי בשבילם

ומחשש לאאוטינג רציני לא אפרט

אבל נתתי להם את נשמתי וכספי בכל הזדמנות

וזה מבאס לי את הצורה

ולא מקובל עליי שום תירוץ

לא יודעת לגבי המשפחה של הפותחת, ולא יודעת לגבי האנשים שאת מכירה.

אבל אצלי זה נובע מתוך קושי.

זה לא איך שחונכתי, לא חוסר מודעות, ולא שאני בנאדם רע.

אלא יש לי קושי להבין מה בדיוק מתאים בסיטואציה, קושי ליזום את העזרה, קושי בתקשורת עם הסביבה.

אז אולי יש מצבים שאני יכולה להתאמץ ולהתגבר על הקושי, אבל זה דורש השקעה פי כמה ממישהו אחר שעושה את אותו הדבר.

לא יצא לי להתמודד עם בני משפחה שצריכים עזרה.

אבל בסיטואציות כמו עזרה למשפחות מגויסות, עזרה ליולדת וכד', אני בדרך כלל לא אשתתף כי אני לא יודעת מאיפה להתחיל.

הרבה פעמים אני מתבאסת על עצמי שאני לא מצליחה לתת לאחרים.

מצד שני, אין לי כל כך קשרים חברתיים וגם אני פחות אקבל עזרה בסיטואציות דומות.

היה עוזר לי אם היו מבקשים ממני דברים ספציפיים, ישירות או דרך מישהו אחר, כדי שאני אבין מה מצפים ממני.

זה כמו שאדם רזה יגיד על אדם שמן, איך הוא יכול להישאר בעודף משקל כזה כשיש מודעות לבריאות, לתזונה וכד'.

הוא לא מבין בכלל את הקושי שאיתו השמן מתמודד.

גמני תמיד התקשיתי עם הדברים האלה

אני גרה רחוק מהמשפחה ואף פעם לא יכלתי נפשית לעזור לאחיות שלי כשהיו צריכות. לצערי. לא היתה לי פניות נפשית לזה

לא הרגשתי שאני מסוגלת לעזוב את הילדים ללילה/ יום שלם

אני מתעייפת רק מעצם הנסיעה לשם העזרה, אז במה אוכל לעזור. נוסיף לזה חרדת נהיגה( וחרדות בכללי ודכאון ושאר ירקות) שהייתה לי עד לא מזמן ובתחבצ הכל יותר מסובך ולוקח שעות

לא היה לי את זה. לא יכלתי לעזור. לא היה לי מאיפה לתת

אמיתי

תמיד התעניינתי והתקשרתי ואני תמיד זו שיותר מתקשרת אבל להיות שם ממש - היה לי קשה

היום אני במקום אחר ב"ה אבל בטוחה שזוכרים לי את זה. ומבינה גם.

ואת צודקת, אף אחד לא יודע מה הקושי של האדם בצד השני ועם מה הוא מתמודד ואיזה מאבקים פנימיים יש לו

♥️

בע"ה שיהיה לכם מלא בריאות מהר מהר!!!!!

דבר שני, זה ככ קשה בלי תמיכה,

וברור שלפגוש את המשפחה מציף את זה....

זה באמתצורך ככ בסיסי, אבל כנראה שצריך להשלים שלא יגיע מהמשפחה, ואולי כדאי להשקיע, ובטוח שזה קשה, בלמצןא עמותות שיכולות לעזור בליווי ותמיכה רגשית... להבין שישלך כאן צורך אמיתי ולדאוג למלא אותו...

וכמה שזה קשה לעשות את זה אבל זה חשוב!!!!

ואם לא עמותה, אז ליווי מקצועי של איש מקצוע שנותן כלים ועוזר למצוא דרך ...

ודבר שלישי, יכול להיות שלנתק את הקשר עם המשפחה,

או לבוא למפגשים המשפחתיים יכביד עליכם יותר...

בסוף להיות חלק מהמשפחה נותן הרבה לכם ולילדים

ונתק מכביד ילדכם ועליהם

ולכן עדיף אולי ממש לנסןת לחשוב חכם ולא לחשוב צודק ולהתעלם מההתעלמות...

אפשר לנסות, וזה ממש קשה.. להגיד לעצמךשבעצם אי אפשר לדעת אם עובר עליהם משהו, סוג של "אל תקיןאדם עד שתגיע למקומו" וברור שזה ממש ממש קשה אבל יכול אולי דווקא לעזור לך להתמודד עם ההתעלמות....

מקווה שהועלתי

וחיבוק ענק!!

וואו כמה שזה קשה!!!!

אבל יש אנשים פאסיבים שמחכים לקבל אור ירוק לפעולה

את יכןלה למראש לבקש עזרה או בקבוצה משפחתית או שאם למשל אתם עוברים בסביבתם ורותים לצאת ולהשאיר את הילדים אז לשאול בפרטי אם אפשר לבייביסיטר

בבית חולים, והמשפחה מצד אחד בקושי עזרה, והמשפחה מהצד השני התגייסה באקסטרים, ממשמרות בבית חולים, משפחה מורחבת שהגיעה עזרה והתעניינה. הניגוד היה כל כך בולט ולא היה אפשר לפספס את זה.

אצלנו זה בהחלט השאיר משקעים בקשר עם הצד הזה, וזה כבר היה לפני תשע שנים...

וזה מה שהוא

כשאמרתי כן אמרו שלא יכולים

והתחושה שאתם לבד בתוך מירוץ המכשולים הזה, שנראה שכבר נמשך הרבה מאוד זמן.

אני מצדיקה אותך. משפחה זה קודם כל תמיכה בעיניי. אני מצפה מעצמי להיות שם בשביל האחים שלי (וכמובן ההורים), מעצם זה שאנחנו משפחה.

זה הדבר הכי מצופה ומתבקש, וכשזה לא קורה- באמת השאלה מה התפקיד של משפחה בחיים שלי- עולה.

אני יכולה להגיד לך שאני מבינה אותך מאוד, וחושבת שהכאב שלך מוצדק.

אני הייתי מנכיחה את הכאב שלי ולא מצטרפת לצחוקים.

אם אף אחד לא מספיק רגיש כדי להתעניין ולהציע עזרה בסיסית- מבחינתי הקור הזה הוא הדדי. הדרך שלי להגן על הלב שלי, הוא לא לתת אותו למי שלא יודע להעריך או להתייחס בהתאם.

אם אנחנו מדברים על זה בכאב הם טוענים שאנחנו רגישים מדי ולכן מגיבים ככה וכמובן ממשיכים הלאה בחייהן

ברור לי שכל אחד עובר משהו,אני לא מצפה מהם להיות במאה אחוז עזרה ותמיכה עבורנו

אבל משפחה כל כך גדולה ואף אחד לא מתעניין ואף אחד לא עוזר בכלום? זה מאוד תמוה

במיוחד שתמיד נעזרו בנו ותמיד היינו שם בשבילם בכל הרגעים הטובים והפחות

זה ממש עצוב. זה להאשים את הקורבן.

בעיניי זו בדיוק המשמעות של קשר דם. של אכפתיות. אם אני רגישה מדיי שאני מצפה לאכפתיות, אז אני הלא בסדר?

תשמרי על הלב שלך שם, נראה שכל הסגנון שם הוא אחר ממה שאת מצפה, רוצה, ורואה כבסיס.

כואב שהם לא החזירו באותה מטבע, אולי זו מנטליות?

שבע"ה יהיו לכם רק בשורות טובות!!

את המצב?

לדעתי לא חייב ללכת, או שרק הוא ילך אם הוא רוצה

זה חלק מלהנכיח את הפגיעה

נשמע ממש כואב. חיבוק♥️

אבל פוחדת לפגוע בחמותי

אם היא תיפגע?

מקסימום תגידי לה שהיא רגישה מידי

סתם, אני לא בעד לפגוע

אבל את עצמך נפגעת מהם

ולהגיע למפגש יעצים את הפגיעה

אז מותר לך לדאוג לעצמך

תעשי מה שמתאים לך ונכון לך, לא חושבת שזה המקרה להתחשב בכל הסובבים חוץ מעצמך.

אני חושבת - לא ללכת זה לפגוע בך כי זה מכניס אותך למנגנון של ריצוי שמוביל לכעס פנימי ותחושת ניצול

אני אומרת שעם כל הכבוד תתחשבי קודם בעצמך

זו לא מערכת יחסים קרירה מ2 הצדדים. את אומרת שנתת השקעת ועשית. הגיוני שתצפי. את מוכוונת לציפייה ללפחות דאגה מינימלית כי זה אנושי ומתבקש

אם לא היית מצפה לא היה על מה לכעוס הרי לא?

תעשי מה שאת חושבת לדעתי בלי לקחת אחריות על תחושות של אחרים. ולא מתוך רוע. מתוך הקשבה לעצמך. נסיעה למפגש זה השקעה של זמן ואנרגיות. אם אין לך כאלה לתת להם - זה לגמרי לגיטימי אפילו בלי הסיפור מעבר

לא הציעו עזרה בתקופות של אשפוזים

והיו הרבה כאלה

רק באשפוז האחרון מישהי הציעה עזרה כנראה בגלל שהיא קבלה עזרה כספית מאיתנו

אנשים עסוקים עם החיים שלהם

ולא בהכרח מציעים עזרה

גם כשממש צריך

זה לא סותר שזה מבאס ושאפשר פשוט להבריז ממפגש כזה

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

אם אין חוזה מיוחד ברב קו אז כן

מעבירים במכשיר ומוסיפים )יש סימון של +( על עוד נוסע

באפליקציה של מוביט יותר נוח לשלם על 2 גם לא צריך להעביר במכשיר בכלל

אפשר לחנות לאורך הרכבת בכיכר דניה ןעד הר הרצל ששם יש חניון ייעודי לנוסעי הרכבת

וגם אפשר לחנות בתוך שכונות שקרובות לרכבת כמו קרית יובל

תחנת רכבת קלה הכי קרובה יש בכיכר ספרא - כ 20 דקות הליכה מחניון ממילא.

קרובה לממילא מרחק 4 דקות הליכה

לא 20

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

מקווה שנמצא בקלות ושיהיה תת קרקעי.

ומשתפת שזו פעם ראשונה מזה 5 שנים שאנחנו נוסעים לבלות לבד.

אני כבר בוכה ברכב מגעגוע לילדים🥲😶‍🌫️

הילדים בסדר אל תדאגי חחח

כמה בזבזתי🤣 שנים לא עשיתי את זה.

לא התאפשר.

חנינו באגריפס יצא יקר אבל היה נוח ביותר

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

רציתי להמליץ על זה גם

ואם מגיעים מדרום אז בהר הרצל גם יש חניון חנה וסע גדול

ראיתי שכתבת שאין לך רב קו

אפשר לשלם עם מלא אפליקציות(רק תורידי מראש ותראי שעובד לך כי ברכבת אין זמן להתחיל להוריד וכו לפני שמגיע פקח)

מוביט/פנגו/סלופארק/אג/יש עוד אבל נראה לי שזה מספיק

לא יודעת אם זה שכיח או לא. אבל זה היה מבאס כי בנינו עליו...

שבכללי עדיף גבעת המבתר אם רוצים להגיע לאזור ממילא

כי מהר הרצל זה המון זמן ברכבת ומגבעת המבתר פחות

בכל אופן אם מגיעים מכיוון נחל צופים(צפון מזרח העיר) זה חניון ענק ומושלם, אנחנו מאוד אוהבים לחנות בו.

לכן כדאי למצוא חניה קרובה על הציר הרכבת בתוך שכונות

שם תמיד היה מקום פנוי כשאני הגעתי (לא המון, אבל כן יצא לי כמה פעמים בשעות שונות). וכך שמעתי גם מאחרים.

תמיד כשחנינו שם היו מקומות פנויים. חינם לנוסעי הרכבת הקלה.

יש בו מלא קומות אז קשה שלא תהיה חנייה

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

מי שמשתמש ברכבת יכול לחנות בחניון בהר הרצל

משם הגעה ברכבת.

מתקנת חניה חינם מותנת בשימוש בקרב קו .

יש המון מקומות חניה בהר הרצל.

עצמה

ומאוד תכופים

ואפשר לחנות גם בחניון של הר הרצל עצמו, זה צמוד לתחנת יפה נוף.

לבנקים הגדולים - אני מכירה מכירה מניסיון אישי את הייעוץ של לאומי, פועלים, הבנק הבינלאומי, יש מחלקות ייעוץ פנסיוני.

מתאמים כמובן מראש, הם מבקשים הרשאה להוציא את המסלקה הפנסיונית שלך, וגם של בעלך אם תרצו ייעוץ לשניכם, כדי לקבל ייעוץ בראייה של כלל התא המשפחתי.

נפגשים ועוברים ביחד על כל החסכונות וההפרשות שלכם, פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות…

עוברים על מסלולי החסכון וההשקעה.

היועץ מביא את ההמלצות שלו - ומקבלים החלטות.

האם להמשיך בקיים, האם לשנות אפיקי השקעות וסיכונים, האם לנייד לבתי השקעות אחרים.

לכם הייעוץ בחינם.

הבנק מרוויח מזה מאותו רגע ומידי חודש, כל עוד הייעוץ רשום שממשיך עם אותו בנק / יועץ פנסיוני ולא עוברים לייעוץ אחר.

הרווח של היועץ הפנסיוני הוא 0.25% לחודש. מועבר אליהם ישירות מבית ההשקעות. (לא פוגע ולא משפיע על הרווחים שלכם. זה נגזר מתוך דמי הניהול שאתם במילא משלמים לגוף ההשקעות שמנהל לכם את הכספים).

כל פעם שתעברו לקבל ייעוץ מגורם אחר, הוא יעביר את רישומי הייעוץ אליו, מול הגופים הפיננסיים. והמייעץ הקודם יפסיק להינות מההכנסות מאותם חשבונות שעברו ליועץ אחר.

אולי שווה לך לשקול פעם אחת... לא ניסיתי בעצמי. אבל חברה ניסתה ואמרה שממש ישבו על כל הפרטים של המשכורת שלה והראו לה איפה אפשר למקסם וזה היה שווה הרבה כסף.

אני ממליצה מאוד על הספר כסף טוב של שאול אמסטרדסקי

יש מלא פודקאסטים על כסף: ציפור פיננסי, השקעות לעצלנים ועוד.

לא יודעת להמליץ כי לי אין סבלנות לשמוע פודקאסט.

לי בבית יש איזה 5 ספרים על כסף והשקעות - אם מעניין אותך אז בבית אבדוק בדיוק את השמות הנוספים חוץ מכסף טוב.

חוץ מזה, יש הרבה אתרים עם חומרים מעניינים.

אבל הבעיה שזה לא מסביר מהבסיס

אני אפילו לא יודעת מה זו ריבית! איכשהו גם בהסברי הבסיס אני הולכת לאיבוד.

שם יש הסברים מהבסיס. או שתעזרי בבינה מלאכותית כדי להסביר את המושגים שאת לא מבינה.

ואתר, הכסף של המורים

שממש יושבים אתכם ועוזרים לעשות סדר בכל העניינים הכלכליים.

יכולה להשיג לך מספרים אם את מעוניינת.

לא כדאי לקחת ממקור שלישי לדעתי, וגם ממקור שני כדאי להצליב לפחות שתי המלצות.

אחרת עלולים לחשוב שהכסף בתוכניות כדאיות כשהוא ממש לא.. נמצא בתוכנית בסיסית ביותר ולא עונה לצרכי החוסך.

במיוחד כאלה בסיסיים

נמצאים בחיפוש בסיסי של ai בגוגל

הסברים+ קישורים למקורות

בפרטי

אדם בשם נחשון מהר חברון

שלא הצלחתי לתייג שנותן שיעורים מוכר איזו סדנה בנושא.

שווה לבדוק לדעתי.

אני התרשמתי מדברים שכתב בפורום.

אותי מישהי תתן אותי בשם.

אני בגישה קצת אחרת.

אני יוצאת מנקודת הנחה שהם יהיו הכי הכי, שילך הכי חלק וטוב.

אוקי, זה לא נכון, אני חרדתית בדיוק כמוך. אבל זאת השאיפה שלי.

אני מנסה לשדר את האמון ותחושת המסוגלות. אם יווצר קושי חריג - נטפל, ונדאג, העין תמיד פקוחה.

אבל השדר הפנימי, וגם החיצוני - כלפי הילדים, כלפי הצוות החינוכי - הוא שדר של כח ואמון ביכולות.

ואם יש צורך - מתערבים בזריזות, מביעים בקשה ספציפית (יש לי בן עם רגישות תחושתית ומשהו הפריע לו, ישר הרמתי טלפון, החמאתי על הטוב וביקשתי בקשה ספציפית) ומביעים אמון בשיתוף פעולה ובכוונות הטובות.

את אמא מדהימה, מקדימה רפואה למכה, דואגת ומטפלת ביקרים לך, אני מאמינה בך שתמצאי את הדרך הטובה ונכונה לכם (הפעם זה שדר אמיתי מהלב)

בדרך כלל יש מפגש עם מורה , הורים וילדים יום לפני.

ביום ראשון ללימודים יש בתי ספר שבו ילדי כיתה א מגיעים יותר מאוחר מכולם ואז יש טקס נחמד. יש בתי ספר שזה אחרת. יום ראשון ללימודים בדרך כלל יום קצר.

מורה מחליטה מי יושב עם מי. עד סוף יסודי בדרך כלל. לפעמים גם בחטיבה. פעם בכמה זמן מחליפים מקומות.

אחהצ, בסביבה מכילה

ושם בוחרים מקום והכל.

לגבי היום הראשון-

אל תגיעו מידי מוקדם אבל כן לנסות לכוון נגיד לסביבות רבע לשמונה ולא ממש לצלצול.

שימצאו מקום שנוח להם, יתמקמו בנחת. בדכ המחנכת שם לכוון בזה ולא חושבת שרוב ילדי א יודעים ליד מי הם הולכים לשבת.. דיי זורמים והגיוני שבשבועות הראשונים המורה תחליף מקומות גם ככה.

תגיעו איתם, תצטלמו בנחת בכניסה, במקום בכיתה.. וזהו לדעתי, תסמכי עליהם ותסמכי על המורה..

לגבי התאומות- לא חושבת שרלוונטי לערב יועצת. הייתי שולחת לכל אחת מהמחנכות הודעה קצרה לגבי זה (שלום איקס, אני וואי אמא של זד. אני לא יודעת אם כבר שמעת, אבל לזד יש תאום, קיו, בכיתה השניה. זו שנה ראשונה שלהם בנפרד אז אשמח אם תוכלי לראות שהוא מוצא את מקומו ללא התמיכה של אחיו.. מצפה להכיר עוד, וואי) ושולחת את זה כמובן לשתי המחנכות.

הם באותו נושא ולכן עדיף שיהיו יחד ולא יציפו את הפורום בשרשורים מקבילים

אשמח לדעת כמה דברים:

מה מכינים להם לבוקר? טיפים לייעול? איך מתארגנים סביב זה בבית? גם ככה כשהם היו בגן בקושי קמנו ושנינו פרפרנו כדי להתארגן איתם והגענו מאוחר

אז זו עליית שלב. נשמח להיערך לזה.

אתם באמת מדביקים להם או משאירים פתקים בסנדוויץ?

ומה עושים עם ילד שלא אוהב כלום חוץ משוקולד ופיתה? זה נורא לא בריא. איך חושפים אותו לעוד טעמים? עושה לי בעיות עם חביתה. לשמחתי אוכל סלט.

אני קונה לחם בריא והוא לא רוצה כזה. אולי לקנות לחם לבן או שחור פרוס רגיל? או לחמניות? אתם מביאים כל יום לחמניה או פיתנ לילד כזה? ומה אעשה איתו עם ממרחים?

תודה לעונות!

מי שפתוח וזורם עם סנדוויץ בריא, אז עושים יום יום.

מי שלא, ואני יודעת שלא יאכל - אוכל לחם עם שוקולד כל השנה ואנחנו משלימים אבות מזון בבית.

קניתי מדבקות שהם אוהבים, ולפעמים קלפים שהם אוספים, מי שמוכן לבוש, אכל, תיק על הגב - מקבל.

לא משהו גדול, קטן, יומיומי.

ארוחת בוקר - דגני בוקר עם חלב, בייגלה, מאפינס שאני מכינה בכמויות ומקפיאה אם יש לי סבלנות לפירורים

המטרה שלי - שהבטן לא תהיה ריקה.

במהלך השנה כשאני מרגישה שכבר בשלים אני מוסיפה להם מטלות, לעזור להכין סנדוויץ, לארגן בקבוק לעצמם.

אבל בתחילת השנה, ובעיקר כיתה א, יש הרבה התמודדויות חדשות, לכן אני מפחיתה כמה שאפשר.

אם מישהו ירצה שאלביש אותו - אני אלביש אותו. כן , אפילו שהוא יודע לבד

עוד כמה חודשים נעשה מבצע, ונעבוד על זה

סליחה שמתחילה מהסוף..

פיתות קלות יותר לתפעול ולכן אצלנו יש בדכ רק פיתות.

לפעמים יש טוסט/פיצה/פוקצ'ה זעתר שאני מכינה כמות ומקפיאה

בכללי אנחנו לא מהמשקיעים

כן משתדלים לארגן מהערב אם מצליחים.

בגן הייתה הזנה?

בשעה מוקדמת מספיק כדי לא להתנהל במרוץ עכברים

זה גם טוב להם שיש לנם זמן התארגנות והתאוששות. וגם לכם האמת.

לגבי פרוסות - אני מכינה מה שהם אוהבים לאכול. זמן ארוחת בוקר בבית ספר הוא לא זמן לאג'נדות בריאותיות שלא תואמות את הטעם של הילד כי התוצאה היא שהוא עלול להישאר רעב

בכיתות נמוכות אני מכינה כריך ושמה בקבוק מים.

אני מנסה להציע עוד דברים- טוסט קר, גבינה וזיתים, מה שיוצא. אם הילד לא זורם אז כן, פיתה ושוקולד

אם יש זמן אני מנסה לשים פרי או ירק לתוך ואז זה יותר מזין מבחינתי

תכלס הכי חשוב זה שילד יצא שבע. אחרי זה אפשר לנסות לגוון לו בדברים בריאים יותר

מבחינת הכנה אני מעדיפה לעשות מהלילה כל מה שאפשר- לבחור בגדים, לוודא שקופסאות אוכל נקיות, לכתוב פתקים וכו'

אני שמה בקופסת האוכל פתק, לא כל יום. מתאימה את רמת הפתק לרמת הקריאה של הילד - ציור עם שם, משפט קצר שחוזר על עצמו, משפט משתנה, פסקה או חידה בחרוזים.

יוצא לי לשים להם בערך פעם בשבוע

לגבי כריך - אני חושבת שיש מספיק התמודדויות בבית הספר, חבל שגם האוכל יהיה בתוכן. גם הרבה יותר קל לתפקד אם שבעים.

בפועל - הבסיס אצלינו זה כריך וירק. שוקולד מקבלים רק בראש חודש, אבל באופן כללי מקפידים על ממתקים רק בשבתות וימים מיוחדים. אם היו מקבלים בשוטף, אז לא הייתי מונעת דווקא בכריך.

קנינו מגוון ממרחים ואנחנו מתאימים למה שהולך לפי תקופה - תמרים, בוטנים, טחינה, גבינה לבנה, גבינת שמנת, טוסט, פיתה זעתר, טונה, דבש. כל ילד בוחר בערב מה הוא ירצה וכך אפשר להכין בבוקר בלי דיונים.

אם יש ילד שלא אוכל כריך אפשר להציע שאריות מהערב. למשל פסטה עם גבינה צהובה או גבינה משולשת ליד, פשטידה, מאפינס שמכינים פעם אחת וכל בוקר מוציאים שניים, ביצה קשה וכו'

ראתי שכתבת שהוא אוכל סלט. אפשר סלט עם טונה, ביצה קשה, אצבעות גבינה או כל חלבון אחר שהוא אוהב. רק שימי לב שהקופסה אטומה והוא יודע לסגור בקלות, שלא ישפך על כל התיק.

אולי באיזה נסיבות מיוחדות. לא כל הזמן ובטח לא בכיתה א'.

אם הוא אוכל שוקולד ופיתה מביאה שוקולד ופיתה.

תחילת הבי''ס זה לא הזמן להלחם על זה...

אפשר להוסיף ירק או פרי .

או לתת ירק או פרי בבוקר כשיוצאים, או אחצ כשחוזרים.

אפשר להציע דברים נוספים אולי משהו הוא כן יאהב?

לחם פשוט, פיתה בטוסטר סנדויצים

פרוסת גבינה צהובה, זיתים, ריבה, חמאת בוטנים

(לא הכל ביחד כמובן)

מעדיפה שיאכלו משהו ולא יהיו רעבים, ינשנשו שטויות או יקחו מחברים

לומדים לקום מוקדם יותר

זה יקח זמן להתרגל, זה תהליך לכולכם

חשוב לתת לזה מקום, בלי לחץ

אם בגן היית מכינה להם אוכל, אז זה אמור להיות אותו הדבר.

אם הם קיבלו הזנה, אז זה משהו חדש.

הילדים שלי לא אוכלים הרבה דברים.

בדרך כלל אני מכינה משהו קבוע. אצלי הם אוכלים טוסט/ לחם עם גבינה צהובה. לפעמים אני מוסיפה גם פרי/ ירק.

אני לא משאירה להם פתקים.

כדי לחסוך זמן בבוקר אפשר להכין את האוכל מהערב.

גם מבחינת התארגנות, לראות מה אפשר להכין מראש. להכין את הבגדים, לדאוג שהתיק מסודר, אפשר גם להשכיב אותם עם הבגדים של מחר. אם צריך חתימה/ אישור לדאוג שזה יהיה מוכן מראש ולא ברגע האחרון.

צריך לראות איפה הקושי בבקרים, ולפי זה לראות מה אפשר לייעל.

היינו על לחם מלא. עד שהם הפגינו נגד... עברנו לפיתות. שוקולד לא נכנס כל כך הביתה אבל חוץ מזה מה שהם רוצים, בעיקר טוסטים הולך. משתדלת ירק ליד. פתקים לא. למי יש זמן בבוקר. יש שמכינים בערב בעיני זה לא טעים האמת. מכניס. בקבוק מים. משתדלת מים קרים בקיץ. אוכלים ושותים משהו קטן בבוקר. לפעמים מאפה אם נשאר משבת, לפעמים דייסת קוואקר שזה די מוצלח בעיני אבל לא תמיד רוצים. לפעמים קורנפלקס, משתדלים לא באופן קבוע כי די זבל.

לק"י

וגם אם כריכים מהערב פחות נחמדים בעיניהם, אפשר מראש לחתוך ירקות, לטגן חביתות, להכין כריך לטוסט ובבוקר לשים בטוסטר וכו'.

בעיני אישית זה לא טעים. גם לא חביתה וירקות מיום קודם וגם לא טוסט.

והם רגילים אז קשה לי להאמין שיזרמו...

אני מניחה שהמורה תודיע לכם מה הלוז, מה צריך להביא וכו'.

בדרך כלל עושים מפגש עם ההורים לפני תחילת השנה.

כיתה א' זה חדש לכל הילדים, והמורה אמורה לתת לילדים מענה ולעזור להם בהסתגלות.

אפשר להכין ביחד איתם את התיק והקלמר.

להגדיר מקום לכל דבר, לעטוף ספרים, לכתוב שמות על הציוד.

הם מכירים חלק מהילדים שיהיו איתם בכיתה?

אפשר ליזום מפגשים עם ילדים אחרים בחופש.

לגבי לאחר לעבודה שלך, זה תלוי במקום העבודה.

בעיקרון 1/9 זה יום בחירה במשק.

אם את עובדת במערכת החינוך, זה תלוי מה התפקיד שלך ומה הצורך.

לדעתי לא כדאי לדבר מראש על הקשיים. תני לילד להתחיל, ויכול להיות שיהיה לו שונה ממה שהיה בגן. בהמשך השנה, אם עולים קשיים, כדאי להיות בקשר עם המחנכת ואם יש צורך לפנות גם ליועצת.

זוכרת שאת מורה מקצועית. פשוט להודיע שתגיעי אחרי הטקס ביום הראשון. גם אם זה אומר שזה ייהיה כל היום.

הילדים שלך מקום ראשון ומורה מקצועית פחות נורא ממחנכת. ששם זה יותר בעייתי..

אני כשמעלה לכיתה א תמיד מאחרת משמעותית וב"ה יש הבנה למצב.

לק"י

פחות דחוף שאת תגיעי.

לאחר או אפילו לא להגיע. לפעמים יש גם טקס שזה שעה שעתיים אחרי הכניסה בבוקר.

לא הייתי אומרת שום דבר האמת. מניחה שהצוות מודע שיש תאומים. תני להם צ'אנס להתחיל ותאמיני בהם. אני כן תיאמתי לבן שלי עם אמא של חבר שישבו יחד. כי רוב החברים שלו מהגן שובצו לכתה השניה. סתם כדי שיהיה לו עוגן כזה להתחלה. אח''כ בכל מקרה המורה מחליטה על מקומות. בהמשך את יכולה ליצור קשר, עם הרבה פרגון ולבוא בטוב, ואז לשאול איך הולך לו חברתית. בהתחלה גם המורות צריכות להכיר כל ילד להתאפס על הכתה ולהבין מה הולך לשים לב ולזכור על כולם. אין מה לפנות בשלב הזה.

הרבה פעמים הן עושות את זה לבד.. ואם לא, לגמרי אפשר לבקש.

התפקיד שלה זה אך ורק לראות אותך כשאת טובלת שכולך בתוך המים

כשאני נכנסת היא עם הגב וכשיוצאת היא מחזיקה את המגבת גבוה וככה היא מסתירה בעצם.

הכי לגיטימי בעולם לבקש. מה שיעשה לך נח וטוב.

אצלנו ספציפית יש וילונות שהבלנית פותחת רק כשאת אומרת לה שאת בתוך המים, וסוגרת כשאת מסיימת לטבול

מסכימה להגיד איפה?

ביקשתי במקווה שהרגיש לי שלא מקובל בו והסתובבה

ממש התעליתי על עצמי כדי לבקש ואמרתי לעצמי שבטח יש עוד כמוני

מאז יצא לי עוד פעם לבקש ואז מרוב פדיחה (הכרתי את הבלנית) שכחתי לברך בכלל

עורכת כי קוראת ששאלת על היציאה ולא על הכניסה. אז כן! המון פעמים!

משגע אותי שהן מחכות עם המגבת, לכיייייי נגמר תפקידךךךך

לחכות עם המגבת הוא כדי שהדבר הראשון שהטובלת תראה ביציאה מהמים הוא משהו טהור ולא בעל חי טמא, יש מנהג כזה שכתוב בכמה מקומות...

לי למשל לא מפריע בכלל, אבל אני חושבת שאם מפריע לך סופר לגיטימי לבקש

אבל מסלולים בסיכון גבוה, ומכפילים את הסכום

הגדלתי את הסכום למקסימום שניתן

זה חסכון צדדי נחמד מבחינתי לא מעבר האמת

בהחלט כדאי

אנחנו הכפלנו ושמנו בסיכון גבוה בבית השקעות ולא בבנק

לא זוכרת עכשו איזה

בגדול ברור שיש סיכון, כמו בכל השקעה יש הימור מסוים

אבל הכלל הבסיסי בהשקעות אומר ששוק המניות עולה בטווח הארוך ואם יש זמן לכסף אז זה סביר שיצליח

ו20 שנה זה בהחלט פרק זמן מכובד מהבחינה הזאת

יש מחשבונים שמראים כמה זה יוצא

במקביל פתחנו עוד חיסכון כי זה סכום נחמד אבל לא עכשו משהו מטורף שיסדר את הילד בהכל, וכמה שיותר מוקדם להתחיל לחסוך יותר טוב.

בבית השקעות, אולי אלטשולר שחם או מיטב דש, לא זוכרת כבר.

לא הכפלנו את הסכום, כי היינו צריכים את ה50 שקלים המסכנים האלה. (סטודנטית ואברך, בני 20..)

עד היום זה נשאר ככה, אבל זאת תזכורת טובה בשבילי להוסיף את הסכום באתר של הביטוח הלאומי.

גם ככה המדינה שמה סכום חודשי על כל ילד, אז לפחות תעשי שיהיה במסלול סיכון גבוה (למשל מחקה מדד s&p500)

זה בהחלט יכול לרדת, אבל לאורך שנים זה (היסטורית) עולה, ומשמעותית יותר מהמסלולים בסיכון נמוך.

אז בוודאי לקטנים שווה משהו "סיכון גבוה"

והאמת שגם לגדולים יותר. (כי למשל נער בן 16, עקרונית יכול להוציא בגיל 18, אבל אם מחכה עד גיל 21 לזכרוני, הוא מקבל מהמדינה עוד 500 ש"ח. אז בעצם יש לו 5 שנים לסיכון, ולא שנתיים. וסטטיסטית זה כדאי יותר. וכמובן הוא יכול למשוך קצת אחרי אם השוק נמוך ברמה חריגה)

וכדאי מסלול בבית השקעות כלשהו.למשל אלטשולר שחם.

ואם באפשרותכם להכפיל את הסכום כפי שהמדינה מציעה, אז כדאי

אבל גם אם לא - כדאי לשנות את המסלול שלהם!!! (כאמור יש שם כסף כי המדינה נותנת גם אם אתם לא מוסיפים)

ואת נשמעת מאוד רגועה יחסית למצב.

מה עם לבקש לבטל את ההזמנה? לפעמים זה יכול לעזור להם לגרום לזה להגיע... במיוחד מקרר. עם המיטות עוד אפשר להסתדר עם מזרון משכנים..

הם כמו מופתעים

מה לא קיבלתם שירות???

חח בעלי כבר ממש התעצבן עליהם…

הרים קצת צעקות

אמרו לו שעד היום לא היה לזה התקן שבת ולכן זה התעכב ומחר הם יקבלו זמני הפצה, שידאגו שנשובץ לשלישי

קרציות לא יכלתם להתקשר להגיד שמתעכב??

למה צריך לרדוף אחריכם שבוע כשידעתם כל הזמן את התשובה?

הייתי מחליטה על יום שעוברים בו לא משנה מה

ומסתדרים בינתיים

עם מזרונים ואיזה מקרר קטן או לשים חלב אצל השכנים כמה ימים

תחשבי כאילו יש לכם חוזה שנגמר מתישהו

האי וודאות יותר מעצבן מלחיות כמה ימים בלי מקרר

וכן הייתי כמובן משגעת את החנות שישלחו את זה

אולי גם דורשת החזר כספי מלא אם זה לא מגיע תוך מספר מסוים של ימים

בדרך כלל איומים כאלה עוזרים לזרז

אז אנחנו כאילו 'חבל' לנו לעבור מהר ובסוף הבית לא מאורגן ואין חלב ואין מצרכים לצהריים וכו וכו

(וגם תכננו להעביר את הקטנה מהמיטת תינוק למיטת חבר עם הגדולה ולא להעביר גם מיטת מעבר אז זה תוקע אותנו כי למזון לדעתי יותר קשה להתרגל, זה פחות תחום

אומרים להם תעשו לי ביטול עסקה יש לי ספק שמביא לי את זה מחר. עשיתי את זה פעם אחת ולפתע פתאום יכלו להגיע יום למחרת והסאגה הסתיימה

נקווה