יש כ"כ הרבה דברים שאני שונאת בעולם הזה. אבל אחד הדברים שאני הכי שונאת זה ההרגשה שאת מאכזבת אנשים.
גם לכם קורה שההורים כועסים את אתם חוזרות "מאוחר" (23:30) הביתה?
לא שזה היה ברגל או טרמפים או משהו..
כולה הייתי במד"א אחרי איזה משהו, ונשארתי לפיזור מתנדבים ב22:00.. לא אשמתי שקיבלנו נסיעה באמצע.
אבל אמא כעסה.. ועדיין כועסת. ומחר אנחנו אמורות להיות יחד כל היום (עם דודים שלי ואחים שלי) בפארק מים..
אז לא מספיק הרגשות אשמה, בדודה שלי ישנה אצלי בחדר והיא לא מפסיקה לנחור או לדבר מתוך שינה.
אני אצליח להירדם היום?! ספק. אוף. מה עושים עם אמא?
וחוצמזה,תעבירי כזה איזה שעה,תשכחי מזה ואחרי בערך שעה וחצי כזה תבואי אליה, תפתחי איתה שיחה-תאממייד עוזר
)