כי אם כן.

למה צריך להיות שדכן?

אפשר לעשות מדד דתיות (לא אומר דתומטר, אבל ) כולנו יודעים מי מחברנו "דוס" יותר

וכנ"ל מידות טובות

ויאללה לחבר בניהם.

מתכון בטוח ל...

השלימו לבד.

ויש כאלה שרוצים על זה כסף.

הבדל של 50 שנה בגיל - הוא לגיטימי בעיניכם?!

גאון עולמי עם אדם שהמוח שלו "סתום" ולא מבין דברים פשוטים - זה שידוך לגיטימי?!

שלא לדבר על מקרי נכות פיזית/נפשית...

כמעט תמיד, מי שאומר "רק זה וזה הם דברים חשובים וכל השאר מיותרים" - טועה בגדול.

אתה יכול לומר שהדברים האלו הם חשובים יותר, אבל לא להגיד שכל השאר הם אפס!

רק חיזקת לי למה אני לא הולך לשדכנים.🙏

היוהרה שלהם, עושה לי כזה איכסה בגוף, "יש לי פה הצהרה משדכים רק לפי..." עד כמה שידוע לי, היחיד שמזווג זיווגים ומשדך ויודע איך לעשות את זה הוא השם ברוך הוא, את רק צינור, שליחה ותו לא, ברגע שהוצאת את השם מהמשוואה "משדכים רק לפי" -כלומר "אני יודעת אני מבינה" וודאי שלא תצליחי.

"כמובן שיש ניסיון להתאים לבקשות ולרצונות של המשודך" - לא הבנתי למה זה לא בעדיפות עליונה אצלה, וזה בא כאיזה נספח בטופס. יעני, הבחור רוצה מישהי חרדית, רזה שנראית טוב, עדיפות לעדות המזרח..

"אשכנזיה דתלי"ת מלאונת תתאים לו בול" למה אתם שואלים? כי הגברת יודעת. (לא היה ניסיון לבצע גזענות כלפי אף עדה, הנ"ל הובא כדוגמא).

אני לא אומר שאין שדכנים עם יראת שמים שרואים בעצמם שליחים ותו לא, אבל על פי רוב וכו'

השדכנית מחברת בין 2 אנשים עם מכנים משותפים בינהם היא ציינה אילו מכנים משותפים היא מחברת ניתן להסתכל על זה בצורה שלילית ולומר היא מחברת רק את המכנים האלה אבל בעומק זה לא בהכרח המכנים המשותפים שהיא מנתה.  בסופו של דבר אנחנו מחפשים את הדומהל לנו ועל פי זה מציעים לנו העניין הוא שהיא מנסה לעשות את זה בצורה של מבט אובייקטיבי ללא מגע אישי של הצדדים בהכרח 

היא כתבה בלבד

משמע ששאר הדברים האחרים לא רלוונטים (לדעתה)

רק מידות טובות

ורק רמה תורנית

שניהם דברים חשובים. אין ספק

אבל הם ממש ממש לא הדברים היחידים שחשובים

הם נתונים שעוזרים להגדיר את קהל היעד ואת הרקע הכללי, אולי צריך לשוחח עם השדכנית על מה שהיא כתבה והיא תסביר את עצמה

(בהנחה ושניהם תורניים מאוד עם מידות מצויינות)

1. הבחורה גובה 1.9. הבחור גובה 1.5

הייתם משדך בניהם?

2. הבחור עילוי מישיבת פונוביץ'. הבחורה נערת גבעות מושבעת.

לדעתך יצליח?

3. הבחור מעשן כבד. 1-2 קופסאות ביום. הבחורה סולדת מעישון ברמה שמקיאה.

זיווג הגון?

להמשיך?

בסדר, יש גם עוד דברים חיצוניים פחות משמעותים שבהחלט יכולים להוריד הצעה,

אבל ברור ש -

מידות, אופי

רמה דתית, סגנון דתי

הם הדברים *העיקרים* שמשדכים על פיהם. לכן הגיוני שמי שמשדך מתייחס בעיקר אליהם.

גם אם יש עוד דברים יותר צדדים, סבבה, הכל טוב.. אף אחד לא בא לכפור בכך. זה לא נראה לי העיקר.

הגברת אמרה- רק לפי מידות ורמה תורנית.

בשניה אחת היא ביטלה את כל הבחור ואת כל הבחורה, לא מעניין שום דבר מעבר, היוהרה הזאת של להעיז בכלל לעשות דבר כזה, רק מעידה על למה לאנשים נמאס משדכנים, היוהרה של "אני מבינה מה אתה מחפש, אבל בוא תנסה לצאת איתה" - אז סליחה גברת, את לא מבינה מה אני מחפש, אלא הצורה הנכונה לנסח את המשפט היא כזאת "לא אכפת לי מה אתה מחפש, בוא תצא איתה" ולמה? כי היא יודעת.

ברגע שאין השם ח"ו, הכל הפוך.

איפה שיש גאווה("אני יודעת איך משדכים, רק לפי א' ו-ב') אז אין השם.

הטענה המרכזית: מידות ורמה תורנית זה העיקר, תמיד יש פערים.

ההסתייגות: צריך להתחשב ברצונות של המשודכים.

וכל מילה מיותרת. אבל אחי עזוב, היא אמרה שהיא יודעת.

1. לא רואה עם זה שום בעיה.

2. נכלל ברמה תורנית - אבל הייתי מדייקת להשקפה תורנית.

3. עישון זה יכול להיות משהו זמני. ואולי הבחור המדובר אחרי שיוצא מהמסגרת - נניח צבא - מתכנן להפסיק בכל במקרה.

יצא לי להיות בקשר עם שני שדכניות וואטסאפ,

וסה"כ מה שחשוב מבחינתי, שאני יודע מה אתה מקבל ומה אני משלם עבור כך (גם אם זה לא כסף, אם יש שדכנית ש"חופרת" אז אני לוקח את זה בחשבון, לפעמים זה שווה את המחיר).

אין לי יותר מדי דרמות סביב הנושא, לא לחיוב ולא לשלילה.

אני מסכים עם התוכן הנאמר ב"וידוי", אך הוא לא מאפיין בהכרח שדכניות אלא כל היכרות שהיא תהיה "לא טבעית". גם אתר היכרויות לצורך העניין. העבודה בתקופה הזאת של החיים היא הרבה מתעסקת סביב הדמיון. ולהבין ולהפנים מה חשוב ומה לא. וחשוב גם לבנות תמונה איך קשר קורה.. כי אם אין ציור כזה בראש אז קשה לגרום לזה לקרות.

ברור שהכוונה היא רמה תורנית ומידות טובות *כשמתאים*

ואני גם ממש מבינה את זה

כי היום כשאתה רוצה לגשת לשידוך אתה צריך להתמודד עם בחור שאוהב רק עיניים מלוכסנות ולקג'ל בהיר ובחורה שרוצה בחור שהגוון קול שלו עמוק וכשהוא מדבר על הישיבה יש לו מבט חולמני לצד שמאל למעלה ואם אפשר ריסים ארוכות.

זה הרי מובן מאליו שאף אחד לא יחשוב לשדך בחורה גבוהה לבחור נמוך, אבל הסטנדרטים היום מאוד משונים ואנשים מחפשים כל מני המצאות שהם המציאו לעצמם בראש..

איפה עובר הגבול בין סטנדרטיים הגיוניים לכאלה שלא?

או יותר פשוט

למה ברור שבחורה שמחפשת בחור שגבוה ממנה זה כן הגיוני

אבל בחורה שמחפשת בחור עם גוון קול עמוק זה לא הגיוני?

אני באמת שואל

היכרות "לא טבעית" תוכל בקלות לתת תחושה שפרטים כאלה או אחרים הם מאוד משמעותיים שלמעשה הם לא.

לעומת זאת, ב"הכירות טבעית" השיקולים השיכליים יכולים בקלות לתפוס פחות מדי מקום.

הייתה פעם אחת ויחידה, שדיברתי עם שדכנית(לא הלכתי אליה מרצון, היא מישהי מהמשפחה שהתעניינה מה אני מחפש אז שיתפתי. בדיעבד לצערי), והיא שאלה לעומק איזה בחורה וכו וכו וגם על מראה היא לא פסחה. בקיצור יומיים אחרי באה לי עם הצעה שכל כך לא קשורה למה שאמרתי לה למעט פרט אחד "אבל יש לה עיניים בהירות" , אז אף אחד לא עושה ראש קטן, פשוט השדכנים עושים ראש יותר מדי גדול ומשדכים מכל הבא ליד העיקר שיתחתנו. וזה סתם מתסכל ומבזבז אנרגיה נחוצה לשני הצדדים.

אני חושב שהנק הכי מתסכלת היא שזה כסף, ובסוף כל הצעה באה עם אינטרס. ולכן זה רקוב מהשורש. לפחות בעיניי.

שוב אסייג שאני בטוח שיש שדכנים עם יראת שמים שבאמת רואים בעצמם שליחים ותו לא, פשוט לא יצא לי באופן אישי לשמוע או לראות.

לא רואה שום בעיה בלשדך מישהי גבוהה למישהו נמוך.

מידות זה מידה כללית, האם הכוונה למידות טובות/דומות/משלימות?

רמה תורנית דומה - הקפדות והקלות דומות, לא בהכרח שמשהו מעל משהו אחר. לדוגמא, מי שמקפיד על חלק ומישהי שמקפידה על 3 תפילות ביום שניהם דוסים, אבל לא בהכרח שזה הקפדות מתאימות (גם לא בהכרח לא).

אני חושב שיש עוד פרטים:

סוג אופי לדעתי זה קריטי, אם האופי מאוד שונה אצלי זה לא מצליח בכלל.

תוהה לגבי דברים אחרים, עד כמה הם משמעותיים.

ורמה דתית זה לאו דווקא הקפדות אלא שגם, ואולי בעיקר, תחומי עניין דתיים משותפים

האם זה שאנשים דברנים או שקטים היית מגדיר כמידות?

האם זה שאנשים רגשניים או יותר אדישים לאירועים זה מידות?

אהבתי את ההגדרה על תחומי עניין דתיים שונים.

מידות זה הקווים של האישיות.

עבודת המידות שונה מאחד לשני, אין ציפייה מכולם להיות באותו שטאנץ

כן ישנה ציפייה לקת את המידות לכיוון חיובי.

אדם שקט יעבוד על מידותיו בצורה אחת, אדם דומיננטי יעבוד על מידותיו בצורה אחרת. 

ברור שאלה לא הקריטריונים היחידים שלה, אבל כנראה הכי משמעותיים.

זאת אומרת אם נהיה אחרי כל הדרישות הטכניות (גובה, מגזר, גיל, יופי וכל אחד ודרישות הפתיחה שלו)- אז הקריטיונים היחידים הם רמה תורנית ומידות טובות.

תחומי עניין, מקצוע, לימודים, הם לא הסיפור בכלל. הם רק יכולים להיות נקודת פתיחה נוחה יותר לחיבור. לא יותר מזה. עיקר הקשר יבנה על ידי המאמץ של שני הצדדים.

בסוף המידות (שזה תכל'ס גם האישיות) והרמה התורנית הם קריטריונים שהם מקיפים את הכל 

לגיטימי?

באמת לא הבנתי מה הקשר לוידוי..

"נסגור ווארט: מיומנה של שדכנית"

אפשר לקרוא במלואו כאן בעמוד 37.

בכל מקרה ממליצה להיות יותר בעין טובה בתגובות.

הרבה פעמים מכתבה מבינים משהו אחד בפועל דברים יכולים להיות אחרת.

ובסוף תכלס היא צודקת שזה הדברים המשמעותיים.

ומן הסתם שכשאדם שרשום אצלה שולל סגנון מסוים היא לא מציע לו אותו, אבל משאר האנשים שכן רלוונטיים בשבילו מה שהיא כתבה זה הקריטריונים העיקריים.

ויצא לי להיות בקשר עם שדכנים ורובם הגדול היו נעימים ורוצים לעזור. זה באמת עבודת קודש. וחבל לשלול את הכיוון הזה. 

בגדול, 

פניתי לשדכנים ושדכניות שונים. על חלקם קיבלתי המלצות אישיות, על חלקם סתם בחרתי אקראית (נניח מהרשימה הנעוצה).

רובם המוחלט לא ביקשו תשלום על עצם הרישום (אבל חלק כן). חלק הצהירו מראש כמה הם מצפים לקבל מכל צד במקרה ושידוך מצליח.

חלקם ביקשו שאשלח כרטיס. ותמונה. חלקם ביקשו גם שיחת טלפון\זום\פגישה.

ניסיתי לתזכר את השדכנים שפניתי אליהם פעם בחודש.

לצערי, חלק ממי שפניתי אליהם בכלל לא טרח להגיב. 

מאלו שביקשו רק כרטיס, לא זכור לי שקיבלתי הצעה בכלל.

מאלו שנפגשתי\שוחחתי איתם, רובם הצהירו מראש שהם לא עובדים בגישה של - "כיפה לחצאית", והם מעדיפים לא להעביר הצעה אלא אם כן חושבים שהיא באמת רעיון טוב, ולכן מבקשים ממהי לשקול ברצינות את ההצעות שמגיעות אליי מצד אחד, ומצד שני לא להתבאס שאין הצעות - כי אין הצעות עדיף על הצעות לא טובות.

בפועל, כמות ההצעות שקיבלתי מהם שואפת לאפס. זה לא אפיק שעבד בשבילי יותר מידי. (ואת מספר ההצעות הגדול ביותר - קיבלתי דווקא מזו ששילמתי לה).

יוצאי דופן בעניין, זה שדכניות שמכירות אותי באופן אישי מהחיים. לא "נרשמתי" אצלן, ואולי זה באמת שונה כשהן יודעות להציג אותי מעבר לכרטיס או לשיחה של חצי שעה. מהן קיבלתי הצעות שגם יציאתי איתם לדייטים.

האם תמיד התחשבו ברמת התורניות שלי? לא.

באיזה סולם מודדים את המידות שלי ושל המיועד? אין לי מושג.

האם תמיד התחשבו בבקשות וברצונות שלי? לא.

לפי הסקר שהבאתי לאחרונה בתגובה אחרת: אני עדיין לא יורדת לעומק דעתך - לקראת נישואין וזוגיות

8% מהזוגות במגזר הכירו דרך שדכנים. בעיני זה מעט, אבל זה גם מעט יותר מאתרים - שבהם באופן ישיר אפשר להתחשב במה שכל אחד רוצה.

הנקודות שאני רוצה לעורר כאן:

למה חברים\הכרות ספונטנית עובד הרבה יותר טוב משדכנים ואתרים? (מחשבות על הציבור החרדי, ששם אני מאמינה שהססטיסטיקה היא אחרת)

האם אנחנו כחברים - מנסים להכיר לחברים שלנו?

האם  אנחנו מאפשרים לעצמינו להכיר בהיכרות ספונטנית?

במילים אחרות: אני לא מאמינה שלשדכנים יש ידע\כוחות\כלים שיותר מוצלחים מכל אחד מאיתנו. לענ"ד, רובם מסתסמכים על פרטים בסיסיים, וככל שאתה אדם תבניתי ומסגרתי יותר, יהיה יותר קל למצוא התאמה. (רוב השדכנים שקראתי על ההצלחות שלהם - יש להם עשרות נמוכות של שידוכים. יחידי סגולה - מאות).

[הערה: גם ה-AI שיש - אלגו - לא הצליח לפצח את השיטה, אבל כן הוציא לדייטים קרוב ל-30K איש וחיתן מעל 400 - 211 זוגות).

ואז השאלה נשאלת: מה *אני* יכולה לעשות עבורי ועבור הסובבים אותי?

האם הידע שיש לי - ההכרות האישית - עוזרת לשידוכים לקרות?

האם הכוח שיש לי - להסתובב במקומות שבהם היכרות ספונטנית יכולה לקרות - זה משהו שכדאי לי להשקיע בו?

ברוב הקשרים (לא משנה מי הציע) לא היה ליווי צמוד של הגורם המציע, או בכלל.

זכורים לי כמה מקרים ספציפים שבהם כן היה ליווי -

וזה קרה גם מצד שדכנית וגם מצד חברה - שממש ליוו את הקשר - ומשני הצדדים.

מכיוון השדכנית זה היה יותר לנסות להבין למה הרעיון המוצלח שלה לא כל כך פעל בשטח, כולל פידבק מטעם הבחור. מכיוון החברה, זה היה יותר ניסיון לתווך פערים, לנסות להאיר דברים שאולי התפספסו בדייט. (מדובר על קשרים קצרים).

אבל 

כשאני הרגשתי שאני זקוקה לסיוע (קשרים משמעותיים), פניתי לאנשי מקצוע, ולא למציע ההצעה.

זה לא משהו חדש.

להרבה מוסדות יש (כבר שנים) שדכן רשמי, או אולי פחות רשמי.

אולי אני לא מבינה למה אתה מתכוון, אבל למה שזה יהיה שלילי?

שלי הוא יותר צורך מידע מחו"ל.

על כל פנים, זה נראה כמו רצון לקשרים אמתיים, אולי באמת המגמה זה הכסף.

יש מי שייגש.

יש מי שלא ייגש.

יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.

יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.

בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..

ייגש?

איך הוא ייגש?

למען ה'

בחור דתי אחד

אני לא הייתי מעז

ובעצם...

1. החלפת מבטים הדדית לא תורמת אם אין התקדמות להיכרות.

2. יש הרבה ביישנות, צריך מתווכים בתוך האירועים האלה שיסייעו.

3. לא להציק למי שלא בעניין שלך בהנחה וכבר פנית. אמרה לא.. הסבה מבט לצד השני ... תבין שהיא לא מעוניינת בך. נקודה.

4. עדיף שלא להגיע בחבורות כי אז נדבקים אל המוכר ופחות משתלבים..

זהו בנתיים

יש מי שמצליח להתגבר על זה?

איך?

ונשמע שזה באמת לא פלטפורמה שמתאימה לכולם.

או לגשת או לא

זה מביא לי עצבים 

מבחינתי זה לא רלוונטי

למה שאני אצא עם מישהו שאפילו לפנות אלי לא מסוגל? 

אם הוא מתבייש שישלח צד ג זה גם בסדר

אבל אם כלום אין עניין סתם לבהות 

זה סתם מתסכל

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

לק"י

(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

ממה זה אמור להרתיע?

מאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית כלשהי?

היה ברור לי שמסופר על מישהי שבקצה של הסקאלה של התמודדות נפשית. לא חשבתי לרגע על הכללה ביחס לכל המתמודדים. אני גם לא רואה שכתבתי ביחס מכליל כלשהו.

לק"י

ונראה לי שפספסתי את מה שכתבת או שלא קראתי לעומק.

הוא נאחז בקשר בצורה טוטאלית וזה מזכיר לי את העוצמות של קשר זוגי ועד כמה הוא חזק ומשמעותי.

זה פותח לי את הראש ביחס לזה...

בתור רווק לפעמים יוצא לחשוב על קשר כעניין פונקציונלי, כאמצעי למשהו אחר.

עצם הרעיון שקשר הוא עניין תכליתי שעומד בפני עצמו הוא לא עניין מובן מאליו בשביל רווק.

ואפשר להוציא מזה עוד דברים ביחס לפלא הזה שנקרא קשר זוגי.

נשמע הגיוני מה שאתה אומר.

הבאתי את זה בפורום לנ"ו כי הדגש שלי לא היה ביחס אליה, אלא ביחס אליו.

הוא מתאר האחזות בקשר בצורה טוטאלי וזה הזכיר תחושות שקיימים בי ואני מזהה בזולת, במינונים שונים לגמרי כמובן.

מפליא אותי עד כמה קשר זוגי יכול להיות חזק ועד כמה בנאדם אוחז בו. זה לא נתפס.

בנוגע לפירוק המשפחה, נראה שלפני שהיא "פירקה" את המשפחה היא "התפרקה" בעצמה

למה צריך לציין את זה? זה לא ברור שנכות מאה אחוז ונכות 10 אחוז זה לא בר השוואה?

כלפי הרב בני וורצמן עצמו אין לי טענה בכלל, הוא נחשף והוא מגלה אחריות על הפצת המודעות לכך.

יש לי בעיה כשמעלים את הנושא בפורום הזה, לא היה ברור לי למה, וזה עלול לפגוע באנשים דיכואניים כאן או מאני דיפרסיים או סכיזו אפקטים ומה שהוא מתאר זה דבר שמלכתחילה היית נכנסת לקשר נישואין איתו ברמת התפקוד הזו?

עזבי שזה התפרץ אצלה אחרי הנישואין, כשאת שומעת את התיאור של התפקוד הזה, היית מתחתנת עם מישהו שאומר לך שיש לו דיכאון? אולי זו מלנכוליה בלי אחוזי נכות בכלל? סתם לוקח ציפרלקס פעם ביום לא מעבר, לא ילחיץ אותך לצאת איתו אחרי התיאור.

וזה לא שכולם מבינים שהתמודדות נפש משתנה מאדם לאדם, רוב האנשים לא בעולם הזה בכלל ואני חושב שלהעלות תיאור כזה לפורום לנ"ו  זה לא בסדר, זה הופך הרבה מאוד אנשים כאן לפסולי חיתון.

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ו 0:56

אני מבין שנושא רגיש אז לדבר אותו בצורה מותאמת ורגישה.

אבל מה ההגיון לא לדבר בכלל?

אדרבה, כאשר מדברים בצורה מותאמת ורגישה אנשים זה מנרמל את התופעה. כאשר נמנעים לדבר על משהו הוא נשאר טאבו.

ממש אין הכוונה להכליל את כל סוגי התמודדויות השונים.

ממש גם אין הכוונה להזהיר אנשים להכנס לזוגיות בגלל ההתמודדות או רמת תפקוד מסויימת.

בכלל, לא היתה שום אמירה פרקטית ביחס לכניסה למערכת יחסים עם מישהו שמאובחן בהבחנה כזו או אחרת.

עצם ההתמודדות של הרב בני היתה נשמעת לי מרתקת, גם בלי השלכה או אמירה כלשהי.

למה זה בפורום לנ"ו?

כי זה מדבר על קשר זוגי. מכאן שכל אחד יפתח תראש שלו לאיזה מסר לצאת עם זה.

ההנחת היסוד הכל כך ברורה אצלי, היתה ועודנה, שכל אחד יכול ללמוד משהו מהסיפור הזה כי זה סיפור מעורר השראה.

אוסיף שלדעתי היתרון הגדול בפורום הוא היכולת לדון באופן אנונימי ובתקווה מכבד אודות דברים שהיינו חוששים לשאול באופן ידוע.

לא אהבתי את הקישור לעניין בפורום לנ"ו כי בעיניי זה גורם נזק והתיאורים בקישור יהפכו אנשים עם דיכאונות לפסולי חיתון.

אתה אומר קכל אחד יפתח את הראש שחו וכו' אבח רוב האנשים אינם בעולם הזה של מחלות הנפש ולהביא תיאור של אשה לא מתפקדת ושחוסר התפקוד שלה פירק את בעלה ומשפחתה ואחרי הרבה שנים גם התגרשו בסוף זה לא סיפור הצלחה ומה שאני הייתי מסיק מהסיפור לו הייתי רווק צעיר מהסרטון הזה זה שאוי ואבוי לי אם אשא אשה עם דיכאונות.

זאת החוויה סובייקטיבית שלך ביחס לראיון ואני מקבל את זה לגמרי.

בודאי שהחוויה שלי לא עולה על החוויה שלך, אבל גם החוויה שלך לא שווה יותר מהחוויה שלי ביחס לראיון.

לא חושב שנכון להכליל את החוויה שלי או את החוויה שלך על כלל האנשים או משתמשי הפורום.

לגופם של דברים - מסתבר לי שמי שיש לו דעות קדומות על התמודדויות נפשיות יהיה לו את החששות שהזכרת עם הראיון הזה או בלעדיו.

אבל קראתי איתו ראיון במקור ראשון, ולפני כן ראיתי כתבה איתו ב"כאן מקשיבים" - ואני חושב שאי אפשר ללמוד מזה כלום. למה?

ב"מקשיבים" זה היה מאוד בולט שהוא נשאר נשוי רק בגלל שככה זה צריך להיות. כשהוא נשאל למה לא להתגרש, אז הוא פשוט ענה שמישהו צריך לטפל בה (או משהו בניסוח דומה). כלומר, ההחלטות שלו היו החלטות שמגיעות מתוך תפיסת עולם ישנה יותר. עצוב לומר את זה אבל הוא לא נאחז בקשר, אלא היה כלוא בו.

בנוסף, המצב של אישתו לשעבר היה חריג מאוד וקיצוני במיוחד.

וגם, ההפרעה התפתחה *אחרי* שנולדו כבר כמה ילדים, וזה שונה מאוד ממצב שבו יודעים על זה לפני החתונה.

סיפור עצוב מאוד. ומקרה קצה.

חלק ממה שאני אוהב מהראיון הזה זה המראיין, עודד הרוש.

בראיונות איתו הוא מזהה תהליכים חינוכיים ומנגיש אותם בפני הצופים.

העקרונות והתהליכים המוצגים פה רלוונטי לכולם. יש בו הרבה אמונה במראיין, וזה מה שהוא מנסה להשיג בשאלות שלו.

חוץ מזה, קל תמיד להגיד "לא למדתי מזה שום דבר"

כדי ללמוד משהו, צריך להתאמץ או להיות יצירתי. כדי לא ללמוד - אתה פשוט אומר אין מה ללמוד, אח"כ אתה גם יכול למצוא סימוכין לזה ש"אתה כבר ידעת" את מה שיש שם או "שהוא לא רלוונטי אלי". לטעון את זה, זה הכי פשוט בעולם.

האם הוא "נאחז" בקשר או היה "כלוא", זה ממש לא משנה באיזו מטאפורה נשתמש. וגם החשיבה שמדובר בסיבה אחת פשוטה בכך שהוא נשאר בתוך ההקשר - זה ממש שיטחי ולא נכון, כפי שהוא מתאר בראיון.

מה למדתי מהראיון הנ"ל?

נאמנות בין בני זוג

משמעות של קשר בין הורים וילדים הוא אמר שלמרות כל הדברים שעברו לחלק מהילדים היה קשה אחרי הגירושין (למרות שהם בעצם לחצו עליו להתגרש) ובנישואים השניים שלו

להסתיר התמודדות לעומת שיתוף שלה (וואו, כמה זה קורה להרבה מאיתנו בסיטואציות שונות)

לא ראיתי את הכתבות שציינת ולכן אין לי יכול להשוות, זה מה שלמדתי מהראיון הנ"ל.

כן הדברים הנ"ל הם לא דברים שמקודם "לא ידעתי". כי זאת לא ידיעה אינטלקטואלית.. אבל אחרי שאני רואה דווקא מקרה שהוא קצה שהוא ממחיש את זה במחוץ, אז אומר "וואו, נאמנות בין איש לאישה זה וואו". הטענה המקטינה את הנאמנות בין הרב בני לאשתו למשהו קטן, כך הוא תפס את זה בצורה מיושנת, היא לא נכונה וככה זה לא מוצג בראיון. בעיני זאת גם הסתכלות מאוד צינית.

באמת, באתי ללמוד כאן ערכים כללים וממש לא התיימרתי לדון פה בפגישות בין דייטים וגם לא רמזתי לזה כלל @יעל מהדרום 

בעיניים של רווק - אני לא יודע מה זה קשר זוגי. אני לא יודע. לכן כל דבר חדש שאני יותר מודע אליו, זה מרגש אותי.

אני ממש לא עסוק בלדבר רק על מה לעשות בדייטים או עם מי לצאת או לא לצאת בהקשר של זוגיות.

לא באתי להקטין ולא הייתי ציני. אלה דברים שהוא אמר בעצמו, מה אני יכול לעשות...

כמו כן, "נאחז" לעומת "כלוא" זה לא הבדל מטאפורי, זה הבדל מהותי. בחירה לעומת חוסר ברירה. אני מופתע מהדילוג שעשית כאן.
 

האם הוא אומר כאן דברים אחרים ממה שאמר במקו"ר ובמקשיבים? אולי. מה זה אומר? אין לי מושג. אולי האמירות שלו תלויות גם במצב הרגשי שלו, וכעת הוא לחלוטין במקום אחר ביחס לעבר (במקשיבים הוא היה נשוי עדיין, במקו"ר הוא כבר היה אלמן, ועכשיו הוא כבר הרבה אחרי האבל).

בפועל, אני שמתי את הראיון הזה פה, כי בצורה סובייקטיבית הוא היה משמעותי עבורי ומרגיש שלמדתי ממנו והיה באלי לשתף.

לכן, כל הטענות שאין מה ללמוד ממנו בצורה "אובייקטיבית" - פשוט פחות קשורים לעניין. 

כמו כן, המקרה עצמו של הרב בני הוא לא המוקד פה, אלא החוויה מהראיון וממה שעולה בו. 

לצורך העניין, אפילו אם המקרה של הרב בני לא היה ולא נברא אלא משל היה - זה לא משנה כל כך..

אתה רוצה לשייך לו בחירה או חוסר בחירה זה גם פחות קשור.. כי המימד פה שהרשים אותי הוא החוויה של עוצמת הקשר בינו לבין אשתו, לא עניין הבחירה בקשר. 

לכן אמרתי שהתגובה שלך היא צינית, פחות רואה שייך לעסוק במוטיבציה שלך (ובודאי שראוי לדון לכף זכות), אלא בגלל שבפועל אתה מקטין את מה שבאתי לומר.

אתה ציפית בראיון או שמכיר את הסיפור ומרגיש שלא למדת ממנו כמעט והוא לא רלוונטי לחיים שלך? מדהים. אין לי שום דבר נגד זה.

אני הרגשתי חוויות מסויימות במהלך השמיעה של הראיון ובזכות התחושות עלו לי תובנות שהתחדשו או התחדדו לי. הזכרתי אותם בתגובה הקודמת שלי אליך. 

נ.ב - אדרבה - זה שהוא כלוא בקשר זאת תחושה שאני מרגיש שהיא מאוד יכולה להיות רלוונטית עבורי (במינון ובקונטקסט אחר). לכן דווקא אולי זה שהוא היה "כלוא" בקשר זה מלמד אותי יותר.

נ.ב 2 - בעיני, עודד הרוש הוא מראיין בחסד וחווית הצפייה היא שונה ביחס לצפייה בראיונות של מראיינים אחרים. אני יכול ממש להרגיש את זה בפער בין הראיון שלו עם יוסף חיים אוחנה לבין הראיון של עמית של סגל עם יוסף חיים אוחנה. הרוש מאוד מגמתי בראיונות שלו - הוא מחפש אמון, תקווה ומשמעות. הרבה מראיינים, גם בכאן מקשיבים, לא תמיד מחפשים את זה.. לכן ציפייה בראיונות שלא מהסוג הזה פחות מעוררים תובנות משמעותיות.

ואני מכיר לא מעט מאמנות כאלה.

כמובן, יהיו כאלה שלא ירצו שום עזרה חוץ מפסיכולוג או עוס קליני וזו גם זכותם

לצאת

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

ואתם לא יכולים להיפגש או לדבר, מה התחושה שעולה בך?

עצב/געגוע/תחושת רווחה/שמחה?

זה יתן לך אינדיקציה מסוימת

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

שימי לב לא להרגיש שהוא עומד עלייך עם סטופר.

אם את מרגישה שהוא לוחץ עלייך, גם אם לא ישירות- זו נורת אזהרה. מותר לו לרצות ולחכות, ואף רצוי.

אבל לא אם את מרגישה הרגשה לא נעימה או מועקה.

אומרת מניסיון מר…

ובכללי, אל תתעלמי מהאינטואיציה שלך. 

גם כדי להוריד לבן אדם מהראש את החשש

שמא הוא הפסיד היכרות (במהלך האירוע)

וככה הוא יהיה מרוכז בריקודים ובשמחה

כידוע ששום שידוך פוטנציאלי לא נאבד

לא שהלכתי עד היום וחיפשתי שידוך

בחתונות ולא שאני חושב שככה הרבה עושים..