בס"ד
כבר שנים שבית"ר ירושלים לא משחקת בשבת. ההבדל היחיד הוא שהשנה היא גם הכריזה על כך. ולמרות זאת, האוהדים הדתיים עדיין מורחקים ממשחקי הקבוצה. מודרים. תגובה למאור ***
קודם כל גילוי נאות - אני אוהד את בית"ר ירושלים. אוהד זו הגדרה חזקה מדי, שכן עם כל הרעש סביב הקבוצה בשנים האחרונות (לאו דוקא באשמתה) וסביב הכדורגל הישראלי בפרט, הרצון להתרחק מענף הכדורגל בארץ גובר מיום ליום.
נחזור לענייננו, ונתחיל בהבהרה חשובה: כבר שנים רבות שבית"ר ירושלים לא משחקת בשבתות. משיקולים כלכליים, הישרדותיים, זכויות שידור ועוד. השיקול היחיד שלא קיים הוא השיקול הדתי. וההסבר פשוט.
גם כשבית"ר שיחקה בשבת, זה היה בדרך כלל במוצאי שבת, מעט אחרי צאת השבת, בשעה שבוודאי לא מאפשרת לאוהד הדתי להתארגן ולהגיע לאצטדיון בזמן לפתיחת המשחק. במקרה הטוב, למחצית.
ולכן: הגיע הזמן להפריך את המיתוס של ההליכה למשחקי הקבוצה ברגל.
היחידים שיכולים לעשות זאת הם אלו שגרים בקטמון/מלחה, שכונות הקרובות לאצטדיון טדי. אוהדים שגרים בפסגת זאב (השכונה הגדולה בעיר) או בנווה יעקב (מהשכונות הגדולות בעיר) בוודאי לא יכולים לצעוד ברגל לטדי. זה שווה ערך להליכה מתל אביב לרעננה.
אבל לא רק הם. גם משכונות אחרות אי אפשר להגיע ברגל. השכונות רחוקות מדי מטדי, שמבודד בקצה שכונת מלחה, אין שביל מסודר להולכי רגל והאפשרות היחידה היא להקיף שני שליש מהעיר ברגל. עניין של שלוש שעות, לא ביג דיל.
תודה, אבל לא.
מאור ***, בטור שלו, טוען שהגעת הקהל הירושלמי לטדי תלויה במידת ההצלחה של הקבוצה (דבר שנכון לכל קבוצת ספורט בעולם) ולא ביום קיום המשחק. אבל הוא מנתח את העניין בצורה לא נכונה. שהרי השאלה היא לא כמה קהל הגיע למשחקי הקבוצה, אלא מתוך זה שהגיע, כמה ממנו שומר שבת. תשובה: לפחות 80%.
למי שלא מבין על מה כל הרעש, נסביר ששמירת השבת כוללת גם אי הגעה למשחק כדורגל, אפילו ברגל. מאור אומר כי "במצב הכלכלי של ימינו, הגעה למשחק תוך כדי ויתור על שעות עבודה הכוללת תשלום על חנייה ודלק, קניית כרטיסים, שתייה ואוכל לילדים, וחזרה מאוחרת הביתה, הופכת להוצאה כבדה מדי. רבים מעדיפים את הישיבה אל מול מסך הטלוויזיה, שהיא עסקה פשוטה בהרבה". הטענה הזו נכונה גם לגבי שבת. גם בשבת אתה משלם על חניה, דלק, כרטיסים, שתיה ואוכל לילדים. ההוצאה כבדה מדי. גם בשבת אתה חוזר מאוחר הביתה.
לגבי הפסד שעות העבודה, 99% מהמשחקים מתקיימים בשעות שבה רובה המכריע של האוכלסיה כבר סיים לעבוד. אין כאן הפסד.
עוד טוען מאור כי "גם ציבור החיילים והסטודנטים נפגע מכך. ישנם חיילים רבים שבאמצע השבוע נמצאים בבסיס או חוזרים אליו במוצאי השבת, וישנם סטודנטים רבים שלומדים במהלך השבוע מחוץ לירושלים וחוזרים לעיר הבירה רק לסוף השבוע". זה נכון. אך מספר שומרי השבת שמפסידים את משחקי הקבוצה גדול הרבה יותר ממספר החיילים והסטודנטים שלא יכולים להגיע למשחקים. מה זה אומר? שצריך לאפשר לחיילים ולסטודנטים להגיע למשחקים של בית"ר ירושלים, אבל גם שצריך להיות סדר עדיפויות, שלא מקפח את הרב על פני המיעוט היחסי (שוויון בנטל, מישהו?).
דתיים לא יגיעו בשבת גם אם הקבוצה תדהר לאליפות
בנוסף, רובו של הקהל (אצל כל קבוצה) מגיע למשחקים בתחבורה ציבורית. זה בוודאי הרבה פחות נח אחרי שבת, שברב הערים התחבורה הציבורית שובתת ובשביל להגיע למשחק שמתחיל בשמונה בערב, לפני צאת השבת, חייב לארגן רכב/מונית ספיישל, או שתפסיד את המשחק, מפני שאין אוטובוסים בנמצא.
ההחלטה הזאת היא הכל חוץ מפופוליסטית, שכן לא ניר ברקת - וגם לא קודמיו - לא הזיזו את המשחקים של בית"ר ירושלים לימי חול. במקרה הטוב רק למוצאי שבת וגם זה רק לכמה דקות מעטות אחרי צאת השבת, כך שמי שגר במרחק אפילו של כמה דקות נסיעה, מפסיד לפחות מחצית.
מידת ההצלחה של הקבוצה - של כל קבוצה - לא מהווה שיקול מבחינת האוהד שומר השבת. גם אם בית"ר תהפוך מחר למנצ'סטר יונייטד, שומרי השבת לא יגיעו, כל עוד הקבוצה משחקת בשבת או דקות מעטות אחריה. הגיע הזמן להעביר את משחקי הכדורגל הישראלי לימי חול. זה היה צריך לקרות כבר אתמול. ככה כולם מגיעים וכולם נהנים.
ההבדל היחיד לעומת עונות קודמות, הוא בכך שבית"ר הצהירה שלא תשחק בשבת. זה לא הפריע לאף אחד עד עכשיו, זה לא צריך להפריע לאף אחד מעכשיו. בואו ניתן לכולנו הזדמנות להינות מהדבר שכולנו כלך כך אוהבים. זה חשוב לבית"ר, זה חשוב לשבת וזה חשוב למשפחה.
