"שנה שמלך המשיח בא... מלך פרס מתגרה במלך ערבי וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ונלך. ואומר להם הקב”ה כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם..ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח.”

(ילקוט שמעוני)

אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר.

אפילו כלי התקשורת לא כאלה היסטריים...

הם יהפכו למסתננים באנגליה?

סתם 

צודקות הדודות שלך- זה לא צחוק מה שהולך שם ומה שעלול לקרות פה..

אבל- "ישראל בטח בה'!"

ה' שומר עלינו מכל משמר- במיוחד על אלו ששומרים על ארצו האהובה 

בזמן עמוד ענן עפו לנו טילים מעל הראש ואחד אפילו פצע לי דוד קשה והרג אחות של חברה,

אבל עם כל זאת נשארנו ולא זזנו מעירנו- ק"ו מארצנו הקדושה והאהובה 

שום דבר לא מפתיע אותי

אם הקב"ה רוצה שנמות הוא יגרום לזה גם אם נברח..

ספרי להם את הסיפור על ההוא השתמט מהצבא באחת ממלחמות ישראל כי פחד למות, ואז בסוף ישב במרפסת והיא קרסה...

גם אני, ללא האמונה, הייתי חושב שבחוץ לארץ יותר בטוח (אוסטרליה?).

בכל אופן לא הבנתי, גם ההורים שלך רוצים לרדת?

ראשית היא אמרה "המשפחה שלי לענפיה", עכ"ל, והרי, אם זה היה ההורים שלה, לכאורה היא היתה מפרטת, שהרי זה הרבה יותר משמעותי מדודות. 

שנית, אמנם מהעצבים של האמא משמע שגם היא בין הנוסעים, 

אבל לכאורה י"ל שהאמא רק כעסה על הכוונה לטייל ולא על עצם רצונה להשאר בארץ.

שלישית, היא כתבה שעכשיו היא בלחץ, משמע שלפני הוויכוח עם האמא היא לא היתה בלחץ,

ואם ההורים היו בין העוזבים, אז לכאורה זה מלחיץ, להשאר בלי שום משפחה בארץ.

אמנם, למרות כל מה שהעלתי, אני מודה שיותר נראה מעיקר לשונה שגם ההורים שלה בין העוזבים,

אולם הדבר צריך עיון למעשה.

אם הייתי יודעת שככה אתם מתעמקים בכתביי הייתי מגישה אותם בכתב יד, אולי הייתי מקבלת פיענוח גרפולוגי!

לעזור לכם?

הדודות על מזוודות.

ההורים מתכננים.

הכעס של אמא הוא למראה שאננותי להשאר כאן בשעת סכנה.

הלחץ שלי נובע מהבנת המצב הביטחוני- דבר שברחתי ממנו עד עכשיו |בת יענה|

שלא חושבים ככה..

זו פשוט היסטריה שלא במקומה, לדעתי..

א"י זה המקום הכי בטוח ליהודים,

"ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה.."

ככה לעזוב הכל?

בית? משפחה? חברים? ארץ?

נשמע הזוי במקצת.

הם הורגים אחד את השני כבר שנתיים או משו... אבל זה לא היה מספיק כדי לגרום לעולם הנאור להתערב...

רק הסלמה לנשק כימי- גרמה לארהב לחשוב אם אולי הם יתערבו שם צבאית... (נזכרו באמת... סטייל לוב וכולי)

בא לי לצטט קטע מבאדולינה (ספר משעשע שיש לי הרבה הסתייגויות ממנו)

(על הברווז שמקפץ על מטרה... מי שמכיר...)

רק כשהם עברו להרג מסיבי איתו התחילו לדבר עליה (היה ככל הנראה לפני כן במספר מקרים שימוש קטן בנשק כימי),

כשהם הרגו עם נשק כימי בודדים לא הגיבו, אז הם ניסו לבדוק את הסף תגובה בצורה יותר רצינית.

וגויים אחרים רוצים להרוג את הערבים האלו

אחרי מלחמה.

(וכבר עברנו מלחמות, והנה אנחנו כאן.)

בס"ד בר"ה

בואנ'ה דינה..אשכרה עכשיו יהיה לך בית ריק, שלך ורק שלך!!!

כן מלחמה, לא מלחמה...יש בית ריק למלא זמן!!!

יאללה עופי על עצמך..מסיבות עם חברות עד אור הבוקר, וכל מה שאפשר לעשות עם בית ריק

ועכשיו ברצינות....|פרצוף רציני|

גם אני טס לחו"ל...

לרבינו הקדוש!!!

הכי כיף בית ריק.

ובאמת שיהיה כיף!
אקשן ופיצוצים

אם לא, עצוב עצוב. אין תשובה. זו משפחה, וזו מסירות מסירות נפש. תחליטי.

כדי לוודא שהיא לא עובדת עלי.

עד שהבנתי שלא

אלא שבשונה מרובכם כאן, אני לא חושבת שזה עצוב.

אמא שלי לא תהיה רגועה כאן. זה יעלה לה בבריאות ובהסטיריה ובדאגה.

אז שתטוס! לבריאות לה. ושתחזור כשיירגע. "מסירות נפש" זה מושג מורכב. אני לא חושבת שיש טעם לדרוש ממנה למסור את "בריאות נפשה" כדי להשאר כאן תחת מתקפה כימית. לא תודה (בשמה).

דווקא אני תומכת בה בהחלטה.

נכון לעכשיו אני לא נוסעת.

אבל נראה מה יהיה.

בינתיים היא דורשת שאארוז

מצד אחד- משפחה, (שיחיו, כולם, ואמא שלךזו הכוונה)

מצד שני- מסירות נפש. 

זה שיקול שלך, אני לא רואה את זה בתור משהו כלל ישראלי, או כמו שכתבו כאן שהקונוטציה מזכירה את אלימלך ונעמי.

(שוב, בלי להתייחס למקרה הספציפי).

אמנם, כמובן שההשפעה קטנה מאוד, מכיוון שהאנשים אינם "אלימלך ונעמי" - שהיו מחשובי הארץ, אך ודאי זה מחליש את העם כשאנשים עוזבים את הארץ בעת צרה.. [למרות שכלל לא בטוח שבאמת תהיה פה מלחמה או אפילו מצבע צבאי קטן...]

אין לך מה להלחץ.

אין לך דילמה- בסדר גמור. הכרחתי אותך לכזו?

לגבי המסירות נפש- כן, אני למשל, אם הייתה לי הדילמה הזו, בהחלט הייתי שוקלת את העניין הזה.

זו בהחלט מסירות נפש בעייני (גם אין תרומה למאמץ המלחמתי, זו וודאי תרומה, וגם אם היא לא כזו) להשאר בארץ בזמן מלחמה ולא לברוח.

זה לא לדיון מבחינתי, זה עניין פרטי (שלך, או של כל אחד אחר ) לגמרי. 

אני פורשת, אין זמן לזה.

ממש לא פשוט. להישאר כאן לבד?

לנסוע? שתי האפשרויות לא נחמדות בכלל.

גם מחשבות על מלחמה זה לא נחמד.

נזכרתי במלחמת המפרץ השניה, שבסוף לא היתה באזורנו ב"ה... איך הגענו לבית-הספר עם ערכות מגן, ואיך אחד המורים שלנו היה מאוד לא חינוכי והגיע בלי (כששאלו אותו איפה היא הוא טען שיש לו ערכה מתקפלת בכיס או משהו..), ואיך שלחו אותנו לגני ילדים לעזור להגיע עם הילדים למקלט במקרה של אזעקה...

נזכרתי גם בתכנית "מלווה מלכה" ששמעתי פעם על מלחמת המפרץ הראשונה. סיפרו שם - ממש מפחיד - על ההיערכות בעורף של חברא קדישא להמוני הרוגים חלילה... ב"ה, ניסים... (את המלחמה אני לא זוכרת כי הייתי קטנה מדיי. נראה לי שיש פה הרבה שבכלל לא נולדו אז...)

נזכרתי גם בספר שקראתי על פצצת האטום בהירושימה. ספר מפחיד ונורא, שאחרי קריאתו היו לי סיוטים בלילה (לא חושבת שזה קרה משום ספר אחר אי פעם).

יש לי מספיק מכרים ומוקירים שיאמצו אותי בשמחה

ואני יודעת שלהם יותר רגוע רחוק. אז שיתרחקו.

לגבי זכרונות ממלחמות- אני ירוקה מדי, ולא זוכרת מלחמות.

נו, נקווה שהכל יתבטל והאיזור ירגע ונעבור את ראש השנה שמחים וטובי לבב... |מרכיב משקפת ורודה|

מלחמות זה דבר מתסכל! למה אנשים צריכים להילחם?

אני ממש שמחה לשמוע שלא מפריע לך להישאר לבד, וגם שיש לך איפה להיות. במקומך הייתי כנראה נורא מדוכדכת ממצב כזה. זה באמת נראה לך הולך לקרות? שההורים שלך יסעו? ומה ההורים שלך אומרים? מבחינתם מובן מאליו שאת מצטרפת אליהם?

אלא מבחינתכם. נקווה ונתפלל שהשקט יישמר, בכל אופן...

נכון לעכשיו אבא מסרב לנסוע,

ואמא נקרעת בין לברוח לבין להיות איתו ואיתי

כלום לא סגור עכשיו.

אבל אני בטוחה שאם יהיה משהו חלילה- היא לא תשאר כאן.

אני זוכרת דווקא את מלחמת המפרץ השניה לפני 10 שנים (היינו בכיתה ד', לא?) והסתובבנו ברחוב ולבי"ס עם ערכות מגן.. גם למסע פסח של התנועה יצאנו עם ערכות מגן.. "כובע על הראש, נעלי הליכה, ואל תשכח חמודי את המסכה..!!!" חלק מהמוראלים של אותו מסע.. חח..

היינו רגל אחת בחו"ל. בסוף לא הזדקקנו בסוף...

סכ"ה המצב לא באמת גרוע כמו שהם מתארים. בואי נגיד לפני עמוד ענן היה יותר לחץ.. אז בע"ה.. יעבור ראש השנה, הכל יהיה בסדר ותשארו פה..

ה' שומר ומשגיח על הארץ הזאת,יותר מכל מקום בעולם כביכול,

וממילא ארץ ישראל היא המקום הכי בטוחה בעולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מי שנשאר ומשקיע בסופו של דבר דרכו ממשיכה.

מי יודע, אם ירדו מהארץ מה ישאר מהם?

אני לא מדבר רק על התבוללות, אירופה בדרך לאסלאם, אפילו ארצות הברית נכנסה לאותו המדרון.

וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ונשי בניו...."

חלילה לי מלשפוט, רק ההודעה הזכירה לי את הפסוק הזה..

ושוב, אין זו ביקורת, כי ודאי שאין מעבירים ביקורת על אדם שלא מכירים..

"המשיח"

מההישארות שם קיבלנו את גלית, או ביתר רצינות את מות אלימלך, מחלון וכיליון.

אבל זה שגאולה באה לפעמים ע"י מצורעים לא תגרום לנו לרצות להיות כאלה ולשבת מחוץ למחנה,

וזה שבן דוד בא בדור שכולו חייב לא תגרום לנו להיות רעים, אלא להשתפר ולקוות לגאולה בדור שכולו זכאי.

כלומר - יש לקב"ה מהלך מסויים. אם נזכה - הוא ייעשה בגדלות על ידנו, ואם לא נזכה - הוא ייעשה ע"י עבירות שלנו.. אבל המעשים הרעים הם רעים הם רעים, גם אם בסוף יוצא מהם טוב, וודאי שייצא מהם טוב, שהרי הכל לטובה..

אבל האמת היא שדוד בא מרות לא בגלל אלימלך ומשפחתו, אלא בגלל דאגת השופט בעז לעם ישראל, וראייתו הכללית, בלוקחו את רות לאישה..

כשהייתי קטנה לאמא וסבתא שלי היו תרחישי אימה

תכלס........... מלחמה לא תגרום לעזוב

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

וגיבוי שלו (באמצעי חיצוני, כלומר קובץ טקסט) בעיניי זה די קריטי.

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל