הרגשתי אותך..

אשתדל לדבר איתך באישי

מאד יפה מצידך שכך את מקבלת אותו ביום שישי. כל הכבוד.

כנראה הוא עדיין לא תופס מה זה "נשוי" (לך יש יותר זמן לחשוב על זה..)

יש מישהו שיכול לדבר איתו? רב? אדם מבוגר שהוא מעריך?

מישהו שיוכל כאילו "באופן טבעי" לגלגל איתו שיחה, להביא לכך שיספר על שירותו - ואז יעשה לו "סדר חזק" בראש בנושא הזה.

שהרי האמת - עם מודעות חזקה, ויישום של שיחות כשאפשר, ס.מ.סים, והבעות הערכה, התענינות, אהבה - קל מאד לפתור את הענין.

ותגידי לי מה היו התוצאות:

לא להתקשר אליו במשך השבוע שהוא לא נמצא איתך.

ולא לסמס לו ולא כלום...

י

ואת תראי מייד איך שהוא ירדוף ויחפש אחריך !....

כמובן שאם הוא חוזר הבייתה תראי לו שהכל רגיל....

הוא כבר ידאג להתקשר ולהתעניין בשלומך, ואף לבקש את מחילתו על כך שהוא אינו איתך......

רק שאם היית גבר,

היית יודעת שיתכן והוא ינצל את ההזדמנות (במודע או שלא במודע) ולא יתקשר גם הוא אליה.

ואז באמת אוי ואבוי.

גבר (רובם ככולם) לא צריכים כל הזמן את היחס הזה. לא תתקשרי? לא תסמסי? זה לא יחסר לו. ולא בגלל שהוא לא אוהב אותך, אלא בגלל שהוא לא זקוק לזה.

אני, כגבר, למדתי על החשיבות של זה באופן מלאכותי, משיחות, ספרים, נסיון חיים וכו', אבל הצורך הזה לא בא לי טבעי.

אני לא יודע לתת פיתרון ספציפי למקרה המוצג, אבל אני הייתי הולך בכיוון של לגרום לו להבין מהם הצרכים של אשתו, כאשה.

במציאות לא משחקים משחקים...

צריך לדבר על בעיות ולהשקיע.

בכלל בחיי הזוג השיטה הזו לא טובה, זה לעסוק בניתוק בתקופה שהכי חשוב לעסוק בחיבור.

קשה לי לתת לך עצה, מלבד מה שהציע דן (קצת מעלי)

או כל משהו שובר שיגרה ולפתוח את הדברים האלו?

בגלל שהוא בצבא הוא עדיין לא התאפס על ההגדרה נשוי, צריך לפתוח יחד את הדברים האלו ולהסביר לו כמה זה חשוב, מה למשל לקפוץ אילו לבסיס מידי פעם רק כדי לראות אותו (להסביר לו עם חיוך שהוא לא מתקשר אז התגעגת?),וכל דבר אחר שיכול להיות בתיאום עם המפקד שלו? עם מציגים את הנושא נכון הצבא גם רגיש שצריך 

אתם נשואים, הוא בחר בך. איך הוא לא מתקשר? כך זה היה גם בתקופת החברות?

תסבירי לו חד משמעית שזה חלק מהציפיות הלגיטימיות שלך בחיי הנישואים, ואולי תעלי

אפשרות שיצא מהצבא. לא חיים ככה לדעתי..

צריך קודם להכיר את האנשים.

לפעמים זה יכול לשבור את השולחן..

ששניכם שותפים בה

א. לא כל כך מובן מה הצד שלו בעניין. קצת תמוה בעיני שהוא לא מתקשר "סתם בלי סיבה". ולגבייך- מה הציפיות שלך בנוגע לכך? בעל בקרבי לא תמיד נמצא פנוי להרים טלפון, וגם אם כן- לפעמים הזמן נורא דחוק.

האם המציאות הזו ידועה לך? האם שוחחתם על זה?

ב. מהודעתך מובן שפעם היית רגילה שחוג אנשים רב היה סביבך, וזה עשה לך טוב. אולי בעצם את זקוקה לחידוש המעגל הזה, רק במובנים אחרים כגון: חג, קורס, לימוד להעשרה?

ייתכן שהמצב הוא שהוא באמת, כפי שבעלך אומר לך:  הוא עושה זאת מבלי שהוא אשם, כך המציאות.

ואילו את- זקוקה למעגל רב יותר של אנשים סביבך

ועל כן- נראה שקשה לכם...

הבנה של הנקודות הללו, ומילוי החסר במקומות הנצרכים אולי יועילו לכם.

בהצלחה רבה!!

היה מתקשר יותר? הייתם מדברים או מתכתבים?

הוא בכלל בכלל לא מתקשר, או רק הרבה פחות ממה שהיית רוצה?

את בטוחה שהוא יכול להתקשר הרבה כמו שאת חושבת?

את יודעת, לעכל להיות נשוי לוקח הרבה זמן.. ובטח ובטח אם הוא בצבא.. אנחנו רק עכשיו מעכלים שאנחנו נשואים ויש לנו אחד את השני.. (ושיש לנו ילדה..)

בצבא, כשיש מלא דברים על הראש קצת שוכחים.. וזה קורה וזה טבעי.. אל תשכחי שהוא לא היה רגיל לזה..

ולכן- 

את צריכה להתקשר אליו, כל יום. תתקשרי בערב לפני שאת הולכת לישון.. תדברו על הכל..

עם ההתמדה לאט לאט הוא יתרגל לכך והוא יתקשר אליך..

ואל תתחרטי על הנישואים, זה קשה אבל זה הופך לאט לאט ליותר ויותר טוב ובסוף הזוגיות עצומה מאוד!

(ממני שנשואה לאיש קבע, שהיה בסדיר קודם- לוחם.)

הלכה טו

"מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו הרי זה כמי ששפך דמי הכל שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו והרי מפורש בקבלה ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא שנאמר: "כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך."        רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ז

זה קשה וזה כואב וזה מרתיח אבל צריך לדעת שההלכה הזו קיימת. לנו כנשים אולי קשה להבין ולקבל את זה, אבל כשחושבים על זה לעומק זה מאוד הגיוני. זו נקודת הפתיחה וממנה יש להתחיל לתקן. ויש לו הרבה מה לתקן. באופן כללי הוא בצבא, אבל לא בכל רגע נתון הוא "בקשרי המלחמה". אם יש לכם רב, וכדאי שיהיה, הוא הכתובת. הוא צריך ללמוד איתו את ההלכה הזאת, וגם איך להתייחס לאשתו, כלומר אליך, כשהוא לא "בקשרי המלחמה." זה דחוף. תפני לרב שלכם ו/או לרבנית, אשת הרב, או רב / רבנית אחרים שמקובלים על שניכם. מכון "בניין שלם" יכולים לעזור.

חיזוקים וחיבוקים אשה יקרה!

בהלכה מדובר על מלחמה. לא אימונים וכו׳. מלחמה

שדווקא לפי ההלכה הזו, אין לו הצדקה או היתר להתייחס אליה כך. כלומר לא להתייחס. ומישהו צריך לעשות לו סדר בראש. כלומר הרב שלו.

להיות נשוי למישהו בצבא. היא כותבת שהיא לפעמים מתחרטת על הנישואים. ובמקום לעודד ולהגיד לה נקודות זכות על בעלה אתם נותנים לה עוד נקודות למה הוא לא בסדר?

איך אתם יכולים להיות אחראיים על שלום בית של זוג צעיר?? 

אפשר להגיד לה לנסות להתייעץ עם הרב, אבל לא להגיד שהוא לא בסדר והוא טועה ושצריך לעשות לו סדר בראש!

חוצמיזה- שבצבא יש תמיד כוננות. (אנחנו חיים בישראל- זוכרים?) והוא קרבי, מה שאומר שהם תמיד תמיד בכוננות. אז כן- הוא נחשב עוסק בצרכי מלחמה.

אצל קרביים גם הטירונות, וגם ההכשרה- כולם עניינים ב"צורכי המלחמה"

ולכן זה רלוונטי מאד..

את צודקת! זה מאד קשה!

יש לי קצת עצות שמקווה שיעזרו..

דבר ראשון להשתדל להיות תמיד עסוקה, ככה את פחות חושבת על הלבד.

דבר שני לשלוח סמס על דברים שאת עושה במהלך היום. לפעמים יכול לעבור יום שלם שלא דיברנו ובסוף היום כבר אין כח לספר הכל..ככה הוא תמיד מעודכן ומרגישים קשורים למרות שלא מדברים.

בנוסף לשלוח גם הודעות פירגון ולומר שאת חושבת עליו, ואוהבת אותו ומתגעגעת (כמובן מה שאת מרגישה באמת) הוא גם צריך לשתף פעולה..כדאי לדבר על זה כי שזה הולך זה ממש מחזק ונותן כח!

עוד דבר שחשוב שתזכרי- אתם הקמתם את הבית שלכם על מסירות נפש לעמ"י! נכון, לא מבחירה וזאת המציאות שנכנסת אליה אבל זה דבר גדול! יש כאלה שאומרים שזה הורס את הזוגיות כי לא נמצאים ביחד וככה אי אפשר לבנות קשר. אבל אני חושבת שזה בעצם להקים בית ממקום קצת יותר גבוה מכל זוג רגיל...נכון זה לא פשוט וצריך המון עבודה ביחד, דיבור פתוח ושיתוף! אבל זה באמת זכות! ואת נחשבת כמוסרת נפש על עמ"י!!!

וסתם טיפ קטן..ברגעים שאת בוכה תכווני על הילדים שלך כי זה דמעות של מסירות נפש ומגיע לך ילדים צדיקים בזכות זה! =)

מקווה שעזרתי במשו... שנה טובה וחג שמח!!!

אני חושבת שאת מצידך צריכה להתקשר להתעניין לסמס לעזור לו להכין את התיק וכך "כמים הפנים לפנים"

וגם לדבר איתו על הרגשתך בנועם

ולא לשוחח על כך בטלפון כשהוא רחוק

ולא ביום הראשון שהוא בא לבית אלא שיקח פסק זמן חופשה תאכלו בפיצריה ותדברו

ובהריון ויהיה לך פחות קשה.חברה מכרה שלי הזמינה לביתה מידי פעם חברות שישנו איתה וכך היה לה פחות בודד כי למדה ודיברה איתן.אפשר להתנדב ולעזור להורים ולאחים

זה הרבה הרבה יותר קשה...

ולא משנה כמה עזרה תהיה לך זה קשה..

אבל בעז"ה מגיעים לגשר ושורדים אותו..

והחוסר של הכותבת הוא נפשי..

כי הפיזי- מוצאים מי שעוזר. (חברה/משפחה)

עידוד ותמיכה בתק' הקשה והרגישה הזאת, ושיתוף בכל רגע מרגש (בדיקות, חיוך ראשון וכד'..) זה לא אותו הדבר כשזה בטלפון..

את מספרת שהוא חוזר הביתה והבית מצוחצח וכו'. אז דבר ראשון - כל הכבוד!! הלוואי עלי.

דבר שני - אולי זה הופך אותך קצת ל'מובן מאליו'? הרי לפני החתונה הוא ניסה להשיג אותך, ועכשיו את אישתו, וגברים נכנסים אחרי החתונה לרוגע כזה... לא יודעת להסביר, אבל הוא צריך להרגיש שגם עכשיו - אחרי החתונה - צריך לחזר אחריך וכו' - כל מה שהיה לפני החתונה. (ואין מה להתעצבן על 'הגברים האלו'. זה טבע.. והרגשת הקביעות והמנוחה הזו חשובה לא פחות לקשר הזוגי). 

הכל טוב ויפה. השאלה היא איך?? באופן כללי אני לא יודעת, אבל ממה שכתבת בלטה התחושה שאת עושה, ואופה, ומכינה, ומפנקת. כתבה משהי לפני לא להתקשר וכו', וענו לה שגבר לא ישים לב לזה. אבל לדעתי כדאי לנסות להיות לא מובנת מאליה במישור הפיזי - מותר שהוא יגיע הביתה והבית לא יהיה 'טיפ טופ', מותר לבקש ממנו עזרה, במיוחד בסידורים טכניים, וכו'. והכל מתוך אווירה של כמה הוא מציל אותך כשהוא עוזר לך.

לדעתי זה יגרום לו רק להעריך אותך יותר, כי פתאום הוא ירגיש בחיסרון (ואין גבר שלא ירגיש כשהבית לא מצוחצח ואין מלא מאכלים טעימים כשהוא חוזר מהצבא). כמובן, רק מדי פעם.

מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי. היה לי קשה לנסח. אני לא בטוחה לגבי זה, ואשמח לתגובות. (במיוחד של דן...)

ועוד נקודה - כשהוא כן מתקשר, תפרגני. אם זה עושה לך את היום, תגידי לו את זה. וגם תשלחי לו על זה הודעה כשתסיימו לדבר.

את ההצעה הזאת, במחילה. אע"פ שברור הרצון הטוב.

[ואת בטוחה ש"אין גבר שלא ירגיש שהבית לא מצוחצח"?...  תשאלי את הגברים פה. ואם ירגיש והוא בחור טוב - לא יגיד כלום, וזהו..]

אכן, "לבקש עזרה" בדברים קטנים בבית, לא מתוך שהיא לא עושה "טיפ-טופ" אלא סתם שירגיש את נצרכותו כ"גבר", זה משהו אחר. פה קדיחה, שם מדף...  בלי להעיק. הנתינה והשותפות מקשרת.

הגבתי תוך-כדי קריאה, ואז ראיתי ש"חיכית לתגובתי".. נו, אז הנה..

ומה שכתבת בסוף - זה נכון מאד לדעתי. עידוד חיובי. שירגיש אותה. לעורר את הרצון.

[ואני חושב שיותר נכון מאשר "שיחזר", זו הנקודה של הוקרת מה שהאשה עושה כדי שירגיש טוב. אבל על זה אולי מישהו צריך להעיר את שימת ליבו.. לא היא]

הבעיה, שלפי מה שהיא מציינת, היא כבר הפנתה הרבה פעמים את שימת הלב למה שעשתה ולמאמציה - 

וזה כנראה לא הביא אוטומאטית להבעת הוקרה והערכה;

אז אולי צריך מישהו אחר שידבר איתו על הצורך בהכרת הטוב. אם היא תאמר לו שהיא "צריכה" שהוא יכיר לה טובה, אולי זה יצא פחות טוב. הכרת טובה, זה לא כאילו "עושים טובה", זה אמיתי לגמרי..  כנראה שעדיין אינו הכי מודע לצורך הטבעי הזה. ואולי גם היא לא כ"כ ידעה איך לומר..

אבל גם אני, בענ"ד, מסכים איתך שבאופן רגיל, בוודאי שטוב להפנות בעדינות את שימת הלב למאמץ שנעשה כדי להיטיב, למשהו חדש שמצפים להוקרתו וכד'.

רק שקודם, צריך להפעיל איכשהו את ה"מנגנון" שמגיב נכון ובלבביות ואמיתיות, להסבות תשומת לב כאלו.

את זה אולי יצטרך מישהו אחר לעשות.

הנושא זקוק להרחבה

אך בקצרה-כל עוד את תרדפי אחר בעלך הוא לא יוכל לתת לך את מבוקשך כי בעצם זה אומר שאת מעליו.

צר לי אך יש אגו גם בין בני זוג

ולכך הרפי ממנו ומלאי את חייך ואז ממילא יחפוץ בך כי תהי מושכת יותר ולא קורבנית כמו היום

בעייתית.

מה גם שהיא כותבת שבשבתות כשהוא נמצא העניינים בסדר והיא "נשואה ושמחה".

זה לא אומר שהיא "מעליו"..  והיא גם לא "קורבנית"..

לא נראה לי שבסיגנון כזה פותרים בעיות בין איש לאשתו הצעירה. 

ומה שעוד לא נראה לי, אני חייב לומר, שמגיע ניק חדש לגמרי לכאורה, ובעצם כותב בסיגנון של "יודע דבר" ובעל ניסיון ("הנושא זקוק להרחבה.. אך בקצרה") - ואין אנו יודעים כלל: האם הוא נשוי, באמת בעל ניסיון? האם זה מישהו מוכר שמשום-מה בחר לפתוח ניק אחר במקום לכתוב "אנונימי"?  בעניינים רגישים כאלה, דומני שיש לכך משמעות.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?