הרגשתי אותך..

אשתדל לדבר איתך באישי

מאד יפה מצידך שכך את מקבלת אותו ביום שישי. כל הכבוד.

כנראה הוא עדיין לא תופס מה זה "נשוי" (לך יש יותר זמן לחשוב על זה..)

יש מישהו שיכול לדבר איתו? רב? אדם מבוגר שהוא מעריך?

מישהו שיוכל כאילו "באופן טבעי" לגלגל איתו שיחה, להביא לכך שיספר על שירותו - ואז יעשה לו "סדר חזק" בראש בנושא הזה.

שהרי האמת - עם מודעות חזקה, ויישום של שיחות כשאפשר, ס.מ.סים, והבעות הערכה, התענינות, אהבה - קל מאד לפתור את הענין.

ותגידי לי מה היו התוצאות:

לא להתקשר אליו במשך השבוע שהוא לא נמצא איתך.

ולא לסמס לו ולא כלום...

י

ואת תראי מייד איך שהוא ירדוף ויחפש אחריך !....

כמובן שאם הוא חוזר הבייתה תראי לו שהכל רגיל....

הוא כבר ידאג להתקשר ולהתעניין בשלומך, ואף לבקש את מחילתו על כך שהוא אינו איתך......

רק שאם היית גבר,

היית יודעת שיתכן והוא ינצל את ההזדמנות (במודע או שלא במודע) ולא יתקשר גם הוא אליה.

ואז באמת אוי ואבוי.

גבר (רובם ככולם) לא צריכים כל הזמן את היחס הזה. לא תתקשרי? לא תסמסי? זה לא יחסר לו. ולא בגלל שהוא לא אוהב אותך, אלא בגלל שהוא לא זקוק לזה.

אני, כגבר, למדתי על החשיבות של זה באופן מלאכותי, משיחות, ספרים, נסיון חיים וכו', אבל הצורך הזה לא בא לי טבעי.

אני לא יודע לתת פיתרון ספציפי למקרה המוצג, אבל אני הייתי הולך בכיוון של לגרום לו להבין מהם הצרכים של אשתו, כאשה.

במציאות לא משחקים משחקים...

צריך לדבר על בעיות ולהשקיע.

בכלל בחיי הזוג השיטה הזו לא טובה, זה לעסוק בניתוק בתקופה שהכי חשוב לעסוק בחיבור.

קשה לי לתת לך עצה, מלבד מה שהציע דן (קצת מעלי)

או כל משהו שובר שיגרה ולפתוח את הדברים האלו?

בגלל שהוא בצבא הוא עדיין לא התאפס על ההגדרה נשוי, צריך לפתוח יחד את הדברים האלו ולהסביר לו כמה זה חשוב, מה למשל לקפוץ אילו לבסיס מידי פעם רק כדי לראות אותו (להסביר לו עם חיוך שהוא לא מתקשר אז התגעגת?),וכל דבר אחר שיכול להיות בתיאום עם המפקד שלו? עם מציגים את הנושא נכון הצבא גם רגיש שצריך 

אתם נשואים, הוא בחר בך. איך הוא לא מתקשר? כך זה היה גם בתקופת החברות?

תסבירי לו חד משמעית שזה חלק מהציפיות הלגיטימיות שלך בחיי הנישואים, ואולי תעלי

אפשרות שיצא מהצבא. לא חיים ככה לדעתי..

צריך קודם להכיר את האנשים.

לפעמים זה יכול לשבור את השולחן..

ששניכם שותפים בה

א. לא כל כך מובן מה הצד שלו בעניין. קצת תמוה בעיני שהוא לא מתקשר "סתם בלי סיבה". ולגבייך- מה הציפיות שלך בנוגע לכך? בעל בקרבי לא תמיד נמצא פנוי להרים טלפון, וגם אם כן- לפעמים הזמן נורא דחוק.

האם המציאות הזו ידועה לך? האם שוחחתם על זה?

ב. מהודעתך מובן שפעם היית רגילה שחוג אנשים רב היה סביבך, וזה עשה לך טוב. אולי בעצם את זקוקה לחידוש המעגל הזה, רק במובנים אחרים כגון: חג, קורס, לימוד להעשרה?

ייתכן שהמצב הוא שהוא באמת, כפי שבעלך אומר לך:  הוא עושה זאת מבלי שהוא אשם, כך המציאות.

ואילו את- זקוקה למעגל רב יותר של אנשים סביבך

ועל כן- נראה שקשה לכם...

הבנה של הנקודות הללו, ומילוי החסר במקומות הנצרכים אולי יועילו לכם.

בהצלחה רבה!!

היה מתקשר יותר? הייתם מדברים או מתכתבים?

הוא בכלל בכלל לא מתקשר, או רק הרבה פחות ממה שהיית רוצה?

את בטוחה שהוא יכול להתקשר הרבה כמו שאת חושבת?

את יודעת, לעכל להיות נשוי לוקח הרבה זמן.. ובטח ובטח אם הוא בצבא.. אנחנו רק עכשיו מעכלים שאנחנו נשואים ויש לנו אחד את השני.. (ושיש לנו ילדה..)

בצבא, כשיש מלא דברים על הראש קצת שוכחים.. וזה קורה וזה טבעי.. אל תשכחי שהוא לא היה רגיל לזה..

ולכן- 

את צריכה להתקשר אליו, כל יום. תתקשרי בערב לפני שאת הולכת לישון.. תדברו על הכל..

עם ההתמדה לאט לאט הוא יתרגל לכך והוא יתקשר אליך..

ואל תתחרטי על הנישואים, זה קשה אבל זה הופך לאט לאט ליותר ויותר טוב ובסוף הזוגיות עצומה מאוד!

(ממני שנשואה לאיש קבע, שהיה בסדיר קודם- לוחם.)

הלכה טו

"מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו הרי זה כמי ששפך דמי הכל שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו והרי מפורש בקבלה ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא שנאמר: "כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך."        רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ז

זה קשה וזה כואב וזה מרתיח אבל צריך לדעת שההלכה הזו קיימת. לנו כנשים אולי קשה להבין ולקבל את זה, אבל כשחושבים על זה לעומק זה מאוד הגיוני. זו נקודת הפתיחה וממנה יש להתחיל לתקן. ויש לו הרבה מה לתקן. באופן כללי הוא בצבא, אבל לא בכל רגע נתון הוא "בקשרי המלחמה". אם יש לכם רב, וכדאי שיהיה, הוא הכתובת. הוא צריך ללמוד איתו את ההלכה הזאת, וגם איך להתייחס לאשתו, כלומר אליך, כשהוא לא "בקשרי המלחמה." זה דחוף. תפני לרב שלכם ו/או לרבנית, אשת הרב, או רב / רבנית אחרים שמקובלים על שניכם. מכון "בניין שלם" יכולים לעזור.

חיזוקים וחיבוקים אשה יקרה!

בהלכה מדובר על מלחמה. לא אימונים וכו׳. מלחמה

שדווקא לפי ההלכה הזו, אין לו הצדקה או היתר להתייחס אליה כך. כלומר לא להתייחס. ומישהו צריך לעשות לו סדר בראש. כלומר הרב שלו.

להיות נשוי למישהו בצבא. היא כותבת שהיא לפעמים מתחרטת על הנישואים. ובמקום לעודד ולהגיד לה נקודות זכות על בעלה אתם נותנים לה עוד נקודות למה הוא לא בסדר?

איך אתם יכולים להיות אחראיים על שלום בית של זוג צעיר?? 

אפשר להגיד לה לנסות להתייעץ עם הרב, אבל לא להגיד שהוא לא בסדר והוא טועה ושצריך לעשות לו סדר בראש!

חוצמיזה- שבצבא יש תמיד כוננות. (אנחנו חיים בישראל- זוכרים?) והוא קרבי, מה שאומר שהם תמיד תמיד בכוננות. אז כן- הוא נחשב עוסק בצרכי מלחמה.

אצל קרביים גם הטירונות, וגם ההכשרה- כולם עניינים ב"צורכי המלחמה"

ולכן זה רלוונטי מאד..

את צודקת! זה מאד קשה!

יש לי קצת עצות שמקווה שיעזרו..

דבר ראשון להשתדל להיות תמיד עסוקה, ככה את פחות חושבת על הלבד.

דבר שני לשלוח סמס על דברים שאת עושה במהלך היום. לפעמים יכול לעבור יום שלם שלא דיברנו ובסוף היום כבר אין כח לספר הכל..ככה הוא תמיד מעודכן ומרגישים קשורים למרות שלא מדברים.

בנוסף לשלוח גם הודעות פירגון ולומר שאת חושבת עליו, ואוהבת אותו ומתגעגעת (כמובן מה שאת מרגישה באמת) הוא גם צריך לשתף פעולה..כדאי לדבר על זה כי שזה הולך זה ממש מחזק ונותן כח!

עוד דבר שחשוב שתזכרי- אתם הקמתם את הבית שלכם על מסירות נפש לעמ"י! נכון, לא מבחירה וזאת המציאות שנכנסת אליה אבל זה דבר גדול! יש כאלה שאומרים שזה הורס את הזוגיות כי לא נמצאים ביחד וככה אי אפשר לבנות קשר. אבל אני חושבת שזה בעצם להקים בית ממקום קצת יותר גבוה מכל זוג רגיל...נכון זה לא פשוט וצריך המון עבודה ביחד, דיבור פתוח ושיתוף! אבל זה באמת זכות! ואת נחשבת כמוסרת נפש על עמ"י!!!

וסתם טיפ קטן..ברגעים שאת בוכה תכווני על הילדים שלך כי זה דמעות של מסירות נפש ומגיע לך ילדים צדיקים בזכות זה! =)

מקווה שעזרתי במשו... שנה טובה וחג שמח!!!

אני חושבת שאת מצידך צריכה להתקשר להתעניין לסמס לעזור לו להכין את התיק וכך "כמים הפנים לפנים"

וגם לדבר איתו על הרגשתך בנועם

ולא לשוחח על כך בטלפון כשהוא רחוק

ולא ביום הראשון שהוא בא לבית אלא שיקח פסק זמן חופשה תאכלו בפיצריה ותדברו

ובהריון ויהיה לך פחות קשה.חברה מכרה שלי הזמינה לביתה מידי פעם חברות שישנו איתה וכך היה לה פחות בודד כי למדה ודיברה איתן.אפשר להתנדב ולעזור להורים ולאחים

זה הרבה הרבה יותר קשה...

ולא משנה כמה עזרה תהיה לך זה קשה..

אבל בעז"ה מגיעים לגשר ושורדים אותו..

והחוסר של הכותבת הוא נפשי..

כי הפיזי- מוצאים מי שעוזר. (חברה/משפחה)

עידוד ותמיכה בתק' הקשה והרגישה הזאת, ושיתוף בכל רגע מרגש (בדיקות, חיוך ראשון וכד'..) זה לא אותו הדבר כשזה בטלפון..

את מספרת שהוא חוזר הביתה והבית מצוחצח וכו'. אז דבר ראשון - כל הכבוד!! הלוואי עלי.

דבר שני - אולי זה הופך אותך קצת ל'מובן מאליו'? הרי לפני החתונה הוא ניסה להשיג אותך, ועכשיו את אישתו, וגברים נכנסים אחרי החתונה לרוגע כזה... לא יודעת להסביר, אבל הוא צריך להרגיש שגם עכשיו - אחרי החתונה - צריך לחזר אחריך וכו' - כל מה שהיה לפני החתונה. (ואין מה להתעצבן על 'הגברים האלו'. זה טבע.. והרגשת הקביעות והמנוחה הזו חשובה לא פחות לקשר הזוגי). 

הכל טוב ויפה. השאלה היא איך?? באופן כללי אני לא יודעת, אבל ממה שכתבת בלטה התחושה שאת עושה, ואופה, ומכינה, ומפנקת. כתבה משהי לפני לא להתקשר וכו', וענו לה שגבר לא ישים לב לזה. אבל לדעתי כדאי לנסות להיות לא מובנת מאליה במישור הפיזי - מותר שהוא יגיע הביתה והבית לא יהיה 'טיפ טופ', מותר לבקש ממנו עזרה, במיוחד בסידורים טכניים, וכו'. והכל מתוך אווירה של כמה הוא מציל אותך כשהוא עוזר לך.

לדעתי זה יגרום לו רק להעריך אותך יותר, כי פתאום הוא ירגיש בחיסרון (ואין גבר שלא ירגיש כשהבית לא מצוחצח ואין מלא מאכלים טעימים כשהוא חוזר מהצבא). כמובן, רק מדי פעם.

מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי. היה לי קשה לנסח. אני לא בטוחה לגבי זה, ואשמח לתגובות. (במיוחד של דן...)

ועוד נקודה - כשהוא כן מתקשר, תפרגני. אם זה עושה לך את היום, תגידי לו את זה. וגם תשלחי לו על זה הודעה כשתסיימו לדבר.

את ההצעה הזאת, במחילה. אע"פ שברור הרצון הטוב.

[ואת בטוחה ש"אין גבר שלא ירגיש שהבית לא מצוחצח"?...  תשאלי את הגברים פה. ואם ירגיש והוא בחור טוב - לא יגיד כלום, וזהו..]

אכן, "לבקש עזרה" בדברים קטנים בבית, לא מתוך שהיא לא עושה "טיפ-טופ" אלא סתם שירגיש את נצרכותו כ"גבר", זה משהו אחר. פה קדיחה, שם מדף...  בלי להעיק. הנתינה והשותפות מקשרת.

הגבתי תוך-כדי קריאה, ואז ראיתי ש"חיכית לתגובתי".. נו, אז הנה..

ומה שכתבת בסוף - זה נכון מאד לדעתי. עידוד חיובי. שירגיש אותה. לעורר את הרצון.

[ואני חושב שיותר נכון מאשר "שיחזר", זו הנקודה של הוקרת מה שהאשה עושה כדי שירגיש טוב. אבל על זה אולי מישהו צריך להעיר את שימת ליבו.. לא היא]

הבעיה, שלפי מה שהיא מציינת, היא כבר הפנתה הרבה פעמים את שימת הלב למה שעשתה ולמאמציה - 

וזה כנראה לא הביא אוטומאטית להבעת הוקרה והערכה;

אז אולי צריך מישהו אחר שידבר איתו על הצורך בהכרת הטוב. אם היא תאמר לו שהיא "צריכה" שהוא יכיר לה טובה, אולי זה יצא פחות טוב. הכרת טובה, זה לא כאילו "עושים טובה", זה אמיתי לגמרי..  כנראה שעדיין אינו הכי מודע לצורך הטבעי הזה. ואולי גם היא לא כ"כ ידעה איך לומר..

אבל גם אני, בענ"ד, מסכים איתך שבאופן רגיל, בוודאי שטוב להפנות בעדינות את שימת הלב למאמץ שנעשה כדי להיטיב, למשהו חדש שמצפים להוקרתו וכד'.

רק שקודם, צריך להפעיל איכשהו את ה"מנגנון" שמגיב נכון ובלבביות ואמיתיות, להסבות תשומת לב כאלו.

את זה אולי יצטרך מישהו אחר לעשות.

הנושא זקוק להרחבה

אך בקצרה-כל עוד את תרדפי אחר בעלך הוא לא יוכל לתת לך את מבוקשך כי בעצם זה אומר שאת מעליו.

צר לי אך יש אגו גם בין בני זוג

ולכך הרפי ממנו ומלאי את חייך ואז ממילא יחפוץ בך כי תהי מושכת יותר ולא קורבנית כמו היום

בעייתית.

מה גם שהיא כותבת שבשבתות כשהוא נמצא העניינים בסדר והיא "נשואה ושמחה".

זה לא אומר שהיא "מעליו"..  והיא גם לא "קורבנית"..

לא נראה לי שבסיגנון כזה פותרים בעיות בין איש לאשתו הצעירה. 

ומה שעוד לא נראה לי, אני חייב לומר, שמגיע ניק חדש לגמרי לכאורה, ובעצם כותב בסיגנון של "יודע דבר" ובעל ניסיון ("הנושא זקוק להרחבה.. אך בקצרה") - ואין אנו יודעים כלל: האם הוא נשוי, באמת בעל ניסיון? האם זה מישהו מוכר שמשום-מה בחר לפתוח ניק אחר במקום לכתוב "אנונימי"?  בעניינים רגישים כאלה, דומני שיש לכך משמעות.

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

כרגע מחפשים צימר באזור באר שבע או דימונה בלי בריכה, במחיר של עד 1,200 לשני לילות.

(גילינו שאפשר להזמין ברכה פרטית בנפרד מהצימר באזור. זה חוסך המון כסף)

אשמח להמלצות בכיוון.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.