הרגשתי אותך..

אשתדל לדבר איתך באישי

מאד יפה מצידך שכך את מקבלת אותו ביום שישי. כל הכבוד.

כנראה הוא עדיין לא תופס מה זה "נשוי" (לך יש יותר זמן לחשוב על זה..)

יש מישהו שיכול לדבר איתו? רב? אדם מבוגר שהוא מעריך?

מישהו שיוכל כאילו "באופן טבעי" לגלגל איתו שיחה, להביא לכך שיספר על שירותו - ואז יעשה לו "סדר חזק" בראש בנושא הזה.

שהרי האמת - עם מודעות חזקה, ויישום של שיחות כשאפשר, ס.מ.סים, והבעות הערכה, התענינות, אהבה - קל מאד לפתור את הענין.

ותגידי לי מה היו התוצאות:

לא להתקשר אליו במשך השבוע שהוא לא נמצא איתך.

ולא לסמס לו ולא כלום...

י

ואת תראי מייד איך שהוא ירדוף ויחפש אחריך !....

כמובן שאם הוא חוזר הבייתה תראי לו שהכל רגיל....

הוא כבר ידאג להתקשר ולהתעניין בשלומך, ואף לבקש את מחילתו על כך שהוא אינו איתך......

רק שאם היית גבר,

היית יודעת שיתכן והוא ינצל את ההזדמנות (במודע או שלא במודע) ולא יתקשר גם הוא אליה.

ואז באמת אוי ואבוי.

גבר (רובם ככולם) לא צריכים כל הזמן את היחס הזה. לא תתקשרי? לא תסמסי? זה לא יחסר לו. ולא בגלל שהוא לא אוהב אותך, אלא בגלל שהוא לא זקוק לזה.

אני, כגבר, למדתי על החשיבות של זה באופן מלאכותי, משיחות, ספרים, נסיון חיים וכו', אבל הצורך הזה לא בא לי טבעי.

אני לא יודע לתת פיתרון ספציפי למקרה המוצג, אבל אני הייתי הולך בכיוון של לגרום לו להבין מהם הצרכים של אשתו, כאשה.

במציאות לא משחקים משחקים...

צריך לדבר על בעיות ולהשקיע.

בכלל בחיי הזוג השיטה הזו לא טובה, זה לעסוק בניתוק בתקופה שהכי חשוב לעסוק בחיבור.

קשה לי לתת לך עצה, מלבד מה שהציע דן (קצת מעלי)

או כל משהו שובר שיגרה ולפתוח את הדברים האלו?

בגלל שהוא בצבא הוא עדיין לא התאפס על ההגדרה נשוי, צריך לפתוח יחד את הדברים האלו ולהסביר לו כמה זה חשוב, מה למשל לקפוץ אילו לבסיס מידי פעם רק כדי לראות אותו (להסביר לו עם חיוך שהוא לא מתקשר אז התגעגת?),וכל דבר אחר שיכול להיות בתיאום עם המפקד שלו? עם מציגים את הנושא נכון הצבא גם רגיש שצריך 

אתם נשואים, הוא בחר בך. איך הוא לא מתקשר? כך זה היה גם בתקופת החברות?

תסבירי לו חד משמעית שזה חלק מהציפיות הלגיטימיות שלך בחיי הנישואים, ואולי תעלי

אפשרות שיצא מהצבא. לא חיים ככה לדעתי..

צריך קודם להכיר את האנשים.

לפעמים זה יכול לשבור את השולחן..

ששניכם שותפים בה

א. לא כל כך מובן מה הצד שלו בעניין. קצת תמוה בעיני שהוא לא מתקשר "סתם בלי סיבה". ולגבייך- מה הציפיות שלך בנוגע לכך? בעל בקרבי לא תמיד נמצא פנוי להרים טלפון, וגם אם כן- לפעמים הזמן נורא דחוק.

האם המציאות הזו ידועה לך? האם שוחחתם על זה?

ב. מהודעתך מובן שפעם היית רגילה שחוג אנשים רב היה סביבך, וזה עשה לך טוב. אולי בעצם את זקוקה לחידוש המעגל הזה, רק במובנים אחרים כגון: חג, קורס, לימוד להעשרה?

ייתכן שהמצב הוא שהוא באמת, כפי שבעלך אומר לך:  הוא עושה זאת מבלי שהוא אשם, כך המציאות.

ואילו את- זקוקה למעגל רב יותר של אנשים סביבך

ועל כן- נראה שקשה לכם...

הבנה של הנקודות הללו, ומילוי החסר במקומות הנצרכים אולי יועילו לכם.

בהצלחה רבה!!

היה מתקשר יותר? הייתם מדברים או מתכתבים?

הוא בכלל בכלל לא מתקשר, או רק הרבה פחות ממה שהיית רוצה?

את בטוחה שהוא יכול להתקשר הרבה כמו שאת חושבת?

את יודעת, לעכל להיות נשוי לוקח הרבה זמן.. ובטח ובטח אם הוא בצבא.. אנחנו רק עכשיו מעכלים שאנחנו נשואים ויש לנו אחד את השני.. (ושיש לנו ילדה..)

בצבא, כשיש מלא דברים על הראש קצת שוכחים.. וזה קורה וזה טבעי.. אל תשכחי שהוא לא היה רגיל לזה..

ולכן- 

את צריכה להתקשר אליו, כל יום. תתקשרי בערב לפני שאת הולכת לישון.. תדברו על הכל..

עם ההתמדה לאט לאט הוא יתרגל לכך והוא יתקשר אליך..

ואל תתחרטי על הנישואים, זה קשה אבל זה הופך לאט לאט ליותר ויותר טוב ובסוף הזוגיות עצומה מאוד!

(ממני שנשואה לאיש קבע, שהיה בסדיר קודם- לוחם.)

הלכה טו

"מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו הרי זה כמי ששפך דמי הכל שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו והרי מפורש בקבלה ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא שנאמר: "כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך."        רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ז

זה קשה וזה כואב וזה מרתיח אבל צריך לדעת שההלכה הזו קיימת. לנו כנשים אולי קשה להבין ולקבל את זה, אבל כשחושבים על זה לעומק זה מאוד הגיוני. זו נקודת הפתיחה וממנה יש להתחיל לתקן. ויש לו הרבה מה לתקן. באופן כללי הוא בצבא, אבל לא בכל רגע נתון הוא "בקשרי המלחמה". אם יש לכם רב, וכדאי שיהיה, הוא הכתובת. הוא צריך ללמוד איתו את ההלכה הזאת, וגם איך להתייחס לאשתו, כלומר אליך, כשהוא לא "בקשרי המלחמה." זה דחוף. תפני לרב שלכם ו/או לרבנית, אשת הרב, או רב / רבנית אחרים שמקובלים על שניכם. מכון "בניין שלם" יכולים לעזור.

חיזוקים וחיבוקים אשה יקרה!

בהלכה מדובר על מלחמה. לא אימונים וכו׳. מלחמה

שדווקא לפי ההלכה הזו, אין לו הצדקה או היתר להתייחס אליה כך. כלומר לא להתייחס. ומישהו צריך לעשות לו סדר בראש. כלומר הרב שלו.

להיות נשוי למישהו בצבא. היא כותבת שהיא לפעמים מתחרטת על הנישואים. ובמקום לעודד ולהגיד לה נקודות זכות על בעלה אתם נותנים לה עוד נקודות למה הוא לא בסדר?

איך אתם יכולים להיות אחראיים על שלום בית של זוג צעיר?? 

אפשר להגיד לה לנסות להתייעץ עם הרב, אבל לא להגיד שהוא לא בסדר והוא טועה ושצריך לעשות לו סדר בראש!

חוצמיזה- שבצבא יש תמיד כוננות. (אנחנו חיים בישראל- זוכרים?) והוא קרבי, מה שאומר שהם תמיד תמיד בכוננות. אז כן- הוא נחשב עוסק בצרכי מלחמה.

אצל קרביים גם הטירונות, וגם ההכשרה- כולם עניינים ב"צורכי המלחמה"

ולכן זה רלוונטי מאד..

את צודקת! זה מאד קשה!

יש לי קצת עצות שמקווה שיעזרו..

דבר ראשון להשתדל להיות תמיד עסוקה, ככה את פחות חושבת על הלבד.

דבר שני לשלוח סמס על דברים שאת עושה במהלך היום. לפעמים יכול לעבור יום שלם שלא דיברנו ובסוף היום כבר אין כח לספר הכל..ככה הוא תמיד מעודכן ומרגישים קשורים למרות שלא מדברים.

בנוסף לשלוח גם הודעות פירגון ולומר שאת חושבת עליו, ואוהבת אותו ומתגעגעת (כמובן מה שאת מרגישה באמת) הוא גם צריך לשתף פעולה..כדאי לדבר על זה כי שזה הולך זה ממש מחזק ונותן כח!

עוד דבר שחשוב שתזכרי- אתם הקמתם את הבית שלכם על מסירות נפש לעמ"י! נכון, לא מבחירה וזאת המציאות שנכנסת אליה אבל זה דבר גדול! יש כאלה שאומרים שזה הורס את הזוגיות כי לא נמצאים ביחד וככה אי אפשר לבנות קשר. אבל אני חושבת שזה בעצם להקים בית ממקום קצת יותר גבוה מכל זוג רגיל...נכון זה לא פשוט וצריך המון עבודה ביחד, דיבור פתוח ושיתוף! אבל זה באמת זכות! ואת נחשבת כמוסרת נפש על עמ"י!!!

וסתם טיפ קטן..ברגעים שאת בוכה תכווני על הילדים שלך כי זה דמעות של מסירות נפש ומגיע לך ילדים צדיקים בזכות זה! =)

מקווה שעזרתי במשו... שנה טובה וחג שמח!!!

אני חושבת שאת מצידך צריכה להתקשר להתעניין לסמס לעזור לו להכין את התיק וכך "כמים הפנים לפנים"

וגם לדבר איתו על הרגשתך בנועם

ולא לשוחח על כך בטלפון כשהוא רחוק

ולא ביום הראשון שהוא בא לבית אלא שיקח פסק זמן חופשה תאכלו בפיצריה ותדברו

ובהריון ויהיה לך פחות קשה.חברה מכרה שלי הזמינה לביתה מידי פעם חברות שישנו איתה וכך היה לה פחות בודד כי למדה ודיברה איתן.אפשר להתנדב ולעזור להורים ולאחים

זה הרבה הרבה יותר קשה...

ולא משנה כמה עזרה תהיה לך זה קשה..

אבל בעז"ה מגיעים לגשר ושורדים אותו..

והחוסר של הכותבת הוא נפשי..

כי הפיזי- מוצאים מי שעוזר. (חברה/משפחה)

עידוד ותמיכה בתק' הקשה והרגישה הזאת, ושיתוף בכל רגע מרגש (בדיקות, חיוך ראשון וכד'..) זה לא אותו הדבר כשזה בטלפון..

את מספרת שהוא חוזר הביתה והבית מצוחצח וכו'. אז דבר ראשון - כל הכבוד!! הלוואי עלי.

דבר שני - אולי זה הופך אותך קצת ל'מובן מאליו'? הרי לפני החתונה הוא ניסה להשיג אותך, ועכשיו את אישתו, וגברים נכנסים אחרי החתונה לרוגע כזה... לא יודעת להסביר, אבל הוא צריך להרגיש שגם עכשיו - אחרי החתונה - צריך לחזר אחריך וכו' - כל מה שהיה לפני החתונה. (ואין מה להתעצבן על 'הגברים האלו'. זה טבע.. והרגשת הקביעות והמנוחה הזו חשובה לא פחות לקשר הזוגי). 

הכל טוב ויפה. השאלה היא איך?? באופן כללי אני לא יודעת, אבל ממה שכתבת בלטה התחושה שאת עושה, ואופה, ומכינה, ומפנקת. כתבה משהי לפני לא להתקשר וכו', וענו לה שגבר לא ישים לב לזה. אבל לדעתי כדאי לנסות להיות לא מובנת מאליה במישור הפיזי - מותר שהוא יגיע הביתה והבית לא יהיה 'טיפ טופ', מותר לבקש ממנו עזרה, במיוחד בסידורים טכניים, וכו'. והכל מתוך אווירה של כמה הוא מציל אותך כשהוא עוזר לך.

לדעתי זה יגרום לו רק להעריך אותך יותר, כי פתאום הוא ירגיש בחיסרון (ואין גבר שלא ירגיש כשהבית לא מצוחצח ואין מלא מאכלים טעימים כשהוא חוזר מהצבא). כמובן, רק מדי פעם.

מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי. היה לי קשה לנסח. אני לא בטוחה לגבי זה, ואשמח לתגובות. (במיוחד של דן...)

ועוד נקודה - כשהוא כן מתקשר, תפרגני. אם זה עושה לך את היום, תגידי לו את זה. וגם תשלחי לו על זה הודעה כשתסיימו לדבר.

את ההצעה הזאת, במחילה. אע"פ שברור הרצון הטוב.

[ואת בטוחה ש"אין גבר שלא ירגיש שהבית לא מצוחצח"?...  תשאלי את הגברים פה. ואם ירגיש והוא בחור טוב - לא יגיד כלום, וזהו..]

אכן, "לבקש עזרה" בדברים קטנים בבית, לא מתוך שהיא לא עושה "טיפ-טופ" אלא סתם שירגיש את נצרכותו כ"גבר", זה משהו אחר. פה קדיחה, שם מדף...  בלי להעיק. הנתינה והשותפות מקשרת.

הגבתי תוך-כדי קריאה, ואז ראיתי ש"חיכית לתגובתי".. נו, אז הנה..

ומה שכתבת בסוף - זה נכון מאד לדעתי. עידוד חיובי. שירגיש אותה. לעורר את הרצון.

[ואני חושב שיותר נכון מאשר "שיחזר", זו הנקודה של הוקרת מה שהאשה עושה כדי שירגיש טוב. אבל על זה אולי מישהו צריך להעיר את שימת ליבו.. לא היא]

הבעיה, שלפי מה שהיא מציינת, היא כבר הפנתה הרבה פעמים את שימת הלב למה שעשתה ולמאמציה - 

וזה כנראה לא הביא אוטומאטית להבעת הוקרה והערכה;

אז אולי צריך מישהו אחר שידבר איתו על הצורך בהכרת הטוב. אם היא תאמר לו שהיא "צריכה" שהוא יכיר לה טובה, אולי זה יצא פחות טוב. הכרת טובה, זה לא כאילו "עושים טובה", זה אמיתי לגמרי..  כנראה שעדיין אינו הכי מודע לצורך הטבעי הזה. ואולי גם היא לא כ"כ ידעה איך לומר..

אבל גם אני, בענ"ד, מסכים איתך שבאופן רגיל, בוודאי שטוב להפנות בעדינות את שימת הלב למאמץ שנעשה כדי להיטיב, למשהו חדש שמצפים להוקרתו וכד'.

רק שקודם, צריך להפעיל איכשהו את ה"מנגנון" שמגיב נכון ובלבביות ואמיתיות, להסבות תשומת לב כאלו.

את זה אולי יצטרך מישהו אחר לעשות.

הנושא זקוק להרחבה

אך בקצרה-כל עוד את תרדפי אחר בעלך הוא לא יוכל לתת לך את מבוקשך כי בעצם זה אומר שאת מעליו.

צר לי אך יש אגו גם בין בני זוג

ולכך הרפי ממנו ומלאי את חייך ואז ממילא יחפוץ בך כי תהי מושכת יותר ולא קורבנית כמו היום

בעייתית.

מה גם שהיא כותבת שבשבתות כשהוא נמצא העניינים בסדר והיא "נשואה ושמחה".

זה לא אומר שהיא "מעליו"..  והיא גם לא "קורבנית"..

לא נראה לי שבסיגנון כזה פותרים בעיות בין איש לאשתו הצעירה. 

ומה שעוד לא נראה לי, אני חייב לומר, שמגיע ניק חדש לגמרי לכאורה, ובעצם כותב בסיגנון של "יודע דבר" ובעל ניסיון ("הנושא זקוק להרחבה.. אך בקצרה") - ואין אנו יודעים כלל: האם הוא נשוי, באמת בעל ניסיון? האם זה מישהו מוכר שמשום-מה בחר לפתוח ניק אחר במקום לכתוב "אנונימי"?  בעניינים רגישים כאלה, דומני שיש לכך משמעות.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר