(מזדהה כ"כ)

אני מרגיש את חודש אלול על ניוטרל, פשוט כלום ושום דבר, גם בסליחות אני מרגיש שהכל זה מהפה ולחוץ, אין חיבור, ואני חושש שזה מה שיקרה לי בכיפור, זה אף פעם לא קרה לי, תמיד מאז שאני זוכר את עצמי היה מגיע חודש אלול הייתה מן התרגשות כזו באוויר, הסליחות היו מצמררות אותי, הייתי מרגיש ממש את הימים הנוראים, השנה- כלום..

ומה שסיפק אותך עד השנה, עכשיו מרגיש כחסר?

זה כמו שתמלא כוס עד לשפתה. מלאה? מלאה.

נכון לתק' מסויימת תרגיש טוב.

אבל כאשר תשפוך את הכוס לקנקן (כלי קיבול גדול יותר- כשיש לך יכולת להתקדם, להכיל יותר..), יהיה חסר עוד הרבה.

כלי הקיבול כבר לא מלא..

אותה כוס נשארה, אבל החלל שנשאר נותן את תחושת הריקניות.

אם זו באמת הנק', אולי המשימה שלך עכשיו היא למלא את הקנקן, מתוך מודעות לכך שהתקדמת.

זה לא שפעם היית במקום טוב יותר, אלא שפעם המקום שהיית בו סיפק אותך. היום כבר לא. אתה מחפש משהו יותר גבוה..

אם זו לא הנק' בכלל, לא נורא.

הובנתי?

ו.. זה מצב מוכר גם אצלי.. מאוד!

את נותנת לי להרגיש בסדר עם עצמי  

אבל, (לדעתי לפחות)

עשיה כי כך צריך לעשות (ואמרת שאתה הולך לסליחות, לדוגמא) 

למרות שלא ממש מרגישים (ולא ב'אורות'), יש בזה בחינה של עשיה אמיתית.

היו כבר צדיקים שאמרו שחוששים שקיבלו את השכר על המצות בעולם הזה, בהנאה מהם.

לפי זה, כנראה כשעושים, ולא ממש עם שמחה וחיבור - נשאר שכר לעולם הבא 

(קצת <צ>, אבל הרעיון בכל הכנות)

בקושי מספיקים לקלוט שהוא נכנס וכבר הוא יוצא

מסכימה לגמרי,זה עצוב להרגיש את הריקנות הפנימית הזאת

בחודש כל כך גדול ומיוחד!

אצלי זה נובע מלימודים אינטנסיביים ושגרה עמוסה

כמעט ואין זמן לעצור,לחשוב,להתבונן פנימה

(כן,אני יודעת שזה תירוץ עלוב..)

ואצל כל אחד זה יכול לנבוע מסיבות אחרות..

נשארו עוד כמה ימים לראש השנה

זאת ההזדמנות של כולנו

לטפס,להתקדם,לעלות

שערי תשובה עדיין פתוחים!!

זה כבר פעם שנייה שחודש אלול נמחק לי. השנה כל המכינה הזאת כיסחה אותי ויש מצב אפילו למועד ב׳. יום שלישי אני מתכוון ללכת לכותל לסליחות ולפחות להציל משהו מחודש אלול.

ומרוב שאני מזדהה אין לי מה לומר.

ה' ישמור אותך ויעזור לכולנו..

ולכן ממליץ על החוברת החדשה של הרב יהושע שפירא...

(ועל פחות שעות בפורום אקטואליה...)

מדהים כל פעם מחדש ללמוד את זה סמוך לימים הנוראים

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!