קיבלתי במייל. קטע יפה ומחזק בעיני, מוזמנים לקרוא..
נכתב ע"י מתי וכסלר,מכללת 'כוונה'.
שלום
אני שואל את עצמי:
רציתי לשאול אותך על רגשות מעורבים שיש לי בקשר לתפילת ראש השנה. מצד אחד יש בי חשק פנימי לתפילה עמוקה שתרגש אותי, זה קרה לי בעבר ואני כל כך רוצה לחזור למקום הזה שוב.
מצד שני יש בי פחד שכגודל הציפיה כך יהיה גודל האכזבה, ואולי עדיף לא לנסות להגיע לשום דבר ואם זה יקרה יקרה. אבל המחשבה הזו לא עושה לי חשק ללכת לבית הכנסת...
אני רוצה להרגיש כל שניה את גודל המעמד אבל האם זה בכלל אפשרי? ואיך אפשר לעבור בין מצבי הרוח האלה כל הזמן, בין תחושה עילאית ברגע אחד לסתמיות חצי שעה אחר כך, זה בעצמו מורט עצבים.
עצמי עונה לי:
נשמע שיש לך חשק עמוק לתפילה, אבל אתה לא יודע איך לנהל את מצבי הרוח שלך. נשמע שהרגעים המרוממים באים בהפתעה והולכים, ואתה לא יודע מה יקרה ומתי, אתה לא יודע להיכנס אליהם ביוזמתך, ואתה לא יודע מה לעשות כאשר הם נעלמים, הכל פשוט קורה לך.
ובכן דע, שהעולם הפנימי של הרצון שלך והרגשות הוא באמת פחות בשליטתך הישירה, הוא דומה יותר לים מאשר ליבשה אבל גם בים הזה יש נתיבי שייט וזרמים שאתה יכול להכיר כדי לצאת ולהיכנס במקומות הנכונים.
ראשית עליך להכיר באופי הגלי של עולם הנפש שלך ולקבל אותו, אחרי כל גל שבא ומגביה אותך ישנה ירידה במפלס, אם תדע לזרום עם הגל במקום לנסות להאחז בו, תדירות הגלים תגבר, ותתחיל להרגיש בטוח עם העליות והירידות. תוכל גם להרגיש שהירידה חשובה בכדי לקבל את הגל הבא בצורה טובה יותר.
הגל מתחיל כאשר מגיעה תחושה של פתיחת הלב, שמשהו נוגע בך, זה הזמן להתמסר לרגש הזה, להתמסר לרצון שעולה בך, זה הזמן לתת לדמיון להוביל, ולהגזים.
בא לך לבכות? תרשה לעצמך, בא לך לצעוק, תצעק, בא לך לשמוח? תתחיל לרקוד. תתן לרצון שעולה בך להתבטא להתפתח. תשתהה בו תתענג עליו, תאריך את הרגע הזה באמצעות הדמיון. אם לבך נפתח למשהו טוב שאתה רוצה לעשות השנה דמיין את עצמך עושה אותו, תרשה לעצמך להגזים!. אם פתאום לבך נפתח לאדם שיקר לך, דמיין שאתה עושה איתו את כל מה שגם לא נראה אפשרי כרגע. אל תהיה עסוק בבדיקות עצמיות תן דרור לחשק שלך להיות טוב, אחרי הכל הרצון להיות טוב שמתגלה אצלך כרגע הוא עיקר התפילה. [אחד הדברים שיכולים לעזור זה לראות את עצמך בדמיון מתפלל מכל הלב, אפשר גם לבחור מקום שיכול לפתוח לך את הלב, מקום שבו פעם התפללת בכוונה או בכותל, או בחצר בית המקדש שבדמיונך, תתפלל משם ותעמיק את הגל]
כעת הגל מתחיל לדעוך, זה בסדר, אל תתאמץ להחזיק בו, אל תכעס על עצמך, הנשמה שלך היא כמו להבה של נר היא רוקדת ונעה ולעולם איננה סטאטית. זה הזמן להיות בפשטות וצניעות, לראות שאתה עדיין כאן בשר ודם, עם גוף וצרכים שלעולם אינם נגמרים. לשים לב לתחושת הריחוק שמתפשטת ולהצטער בצער שאיננו מלווה באשמה. צער על פרידה ממישהו שחייב ללכת, ועתיד לחזור. להתגעגע למקום של משמעות, ובסתמיות המבצבצת או אולי מאיימת לפרגן לעצמך על החשק שלך ליותר. לחוש את הכאב של הסתמיות ככאב הנשמה המחפשת משמעות. ובמקום לכעוס על עצמך לחפש נחמה במעשה טוב, בהתייחסות למישהו שצריך את התייחסותך, בפשטות של מילות התפילה. או לעיין בספר שיכול לתת לך מנוחה נכונה, מנוחה שנותנת לך הרפייה מהמאמץ שהשקעת, אבל לא מסיטה אותך למחוזות רחוקים, אלא משאירה אותך בעניני ראש השנה.
ובכלל הייתי ממליץ לך לבחור לך עניין שאתה מתכוונן אליו במשך שני ימי החג הבאים עלינו לטובה. נושא שאתה רוצה לברר לעצמך, או להעמיק בעצמך. מומלץ לחשוב על שאלה פנימית, שאלה שיש בה אינסוף.
למשל, מה תפקידה של השנה הבאה בחיי? במה אני הולך לפתח את יחסי עם הקב"ה השנה? או כל שאלה שמחפשת תשובה חיובית.
הכן את עצמך למסע רוחני בן יומיים שבו יש תפילות ארוחות משפחה ושינה לימוד והקשבה לקול שופר.
שים לך את השאלה הזו כעוגן לתהליך ובכל התרחשות שתהיה תוכל לחזור לשאלה, ולמצוא לך עומקים נוספים בתשובה.
כך אף על פי שיעברו עליך מאורעות ורגשות שונים ומשונים אתה תמשיך במסע אחד של התבוננות, שיאפשר לך להגיע לעומקים בנשמתך, שאפשר להגיע אליהם רק ביומיים רצופים. מסע שיש בו עליות וירידות גלים שבאים והולכים, מסע אל לב ים נשמתך.
בהצלחה מעצמך האוהב.
)
