הילד שלי בן 3 וכ-ל ה-י-ו-ם עם המוצץ!!!
חוץ מאשר בגן, ב"ה.
אני רוצה שיפסיק עם הדבר המגעיל הזה, שגורם לנזילה של רוק, לעיקום השיניים, לדיבור לא ברור, למראה טיפשי כזה.
מה עושים?
ניסינו ללמד אותו לשים את המוצץ ב"בית" שלו ששם הוא ישן - לא עזר.
ניסינו לשכנע אותו שיקח רק בלילה - לא עזר.
ניסינו להבטיח ולשכנע - כלום!
הבת שלי היתה עד גיל 4.5 עם הדבר הזה בפה, אני לא רוצה לחכות גם איתו כ"כ הרבה זמן.
עצות ממומחים?
נסו להבין מדוע,
וכך תוכלו ליישם את אותה הסיבה גם בבית.
בהצלחה!
מראים לו שהוא כבר גדול ורק לתינוקות יש מוצץ. ומסבירים לו שהגיע הזמן שהוא
יכול להתגבר ולזרוק ולא צריך אותו. אפשר לתגבר את ההחלטה בהבטחת מתנה שתשמח אותו.
הבת הקטנה שלי רצתה מאוד בובה עם מוצץ אז אחרי שהיא זרקה את המוצץ לקחתי אותה לחנות לבחור בובה.(שזה דבר שאני בד"כ לא עושה- להכניס ילד לחנות צעצועים...)
והיא הרגישה גדולה על שהיא ויתרה על המוצץ ועכשיו יש לה "תינוקת" עם מוצץ.
ברור שבימים הראשונים זה מאוד קשה וקשה להרדם אבל מחזקים את הילד בזה שהוא גדול ויכול להתגבר ובסוף זה עובר.
בהצלחה
הילד נגמל "לבד" סיכנו איתו שהוא זורק את המוצץ כאשר הוא יקרע וזה מה שהוא עשה. היום כמעט בן 4 ומכניס כל דבר לפה. החולצות שלו במצב נוראי הוא פשוט מוצץ תוך כדי משחק את הצוארון.
שולחים אותו לגן ללא המוצץ וכשהוא מגיע הביתה אומרים, אם הוא שואל: כמו בגן, גם בבית אנחנו לא לוקחים מוצץ.
כמו ילדים גדולים..
וזה הכל.
תלוי החלטה שלכם בלבד.
אם הוא מסתדר מבלעדיו בגן, כנראה שהוא מסוגל גם בבית אלא שאתם צריכים להיות החלטיים.
ובוודאי זה יועיל לו גם לטווח הרחוק. בהצלחה!
יתכן שזה ההיפך מ"יועיל לטווח הרחוק"..
אנסה ליישם.
אני כבר כל כך רוצה שהוא יפסיק איתו..
החבאנו את המוצץ כשהוא לא שם לב ואמרנו לו "אין, הלך לאיבוד" אמנם לקח כמה ימים שהתרגל להרדם בלי המוצץ שלו אבל כש"מצאנו" את המוצץ הוא כבר מעצמו לא רצה! ואז עשינו "טקס" בו הוא הילד הגדול שכבר לא צריך את המוצץ ומיוזמתו(!) פשוט ניגש וזרק לפח תוך הכרזה ש"אני גדול מדי בשביל מוצץ. מוצץ זה רק לתינוק"...
1. יש ספר כזה על גמילה ממוצץ, חפשי בספריה הסמוכה או אפילו תקני אם את רוצה להשקיע..
2. נסי לגמול אותו בהדרגה, תגידי לו שהוא גדול ואין מוצץ יותר, רק כשהוא הולך לישון בתור התחלה
(או בזמנים מיוחדים - כשהוא מקבל מכה/עצוב) אבל דבר ראשון שהברירת מחדל היא לא שהוא עם אלא שהוא בלי, ותתני אותו רק בזמנים קשים.
אחרי שבוע שבועיים כאלה שאת נמנעת ממנו כמה שיותר, גם לו יהיה קל יותר להפסיק לגמרי..
בהצלחה!
ובקשר להדרגה- גם את זה ניסינו ולא הלך.
ניסינו להגיד לו שרק בלילה יקח מוצץ, והחמוד הזה מסתכל בחלון ואומר "עכשיו לילה!!!"
תראו מה זה, בשביל מוצץ הוא מוכן להגיד שיום זה לילה 
מוצץ לפחות אשר להעלים, לזרוק, לאבד וכד'
אבל מה עושים עם אצבע??????
אני מצצתי עד כיתה י'!!!!!!!!
ממש, כל היום אם אגודל בתוך הפה, אני ימנית ומצצתי את אצבע שמאל אז יכלתי לעשות הכל עם אצבע בפה 
היום אני לא מבינה את זה, זה כ"כ מגעיל.
אז תשמחי שאם זה לא יצא עכשיו אז שנה הוא שנתיים הוא לא ישאר עם המוצץ לנצח.
היום את לא מבינה - כי היום את לא צריכה.
מזל שהיו לך הורים (וחברות כנראה..) סבלנים..
[ולא "זורקים" לילד מוצץ. וגם לא למבוגר את האוטו.. אם צריך - יש מו"מ..]
נורמה 
זה תקין? זה נורמלי?
הכרתי פעם ילדה בכיתה ז' שמצצה מוצץ, וזה נראה לי מוזר (אני יכולה להתחיל להיכנס להסבר למה, אבל לא מתאים לי עכשיו. אולי בזמן אחר).
מוצץ בכיתה ז', מוזר לגמרי.
צריך לבדוק ממה זה בא.
ילדות "גדולות" שמוצצות אצבע - כבר ראינו.
ככלל, לגבי מגוון גילאים - יש לענ"ד להבחין בין צורך ועזרה שיש בדבר, לבין סתם "אינרציה" של משהו שתקוע בפה.. לעיתים ניתן להבחין.
סליחה, התכוונתי לומר "שמצצה אצבע" (העייפות...).
אשמח אם תוכל לפרט לגבי ההבחנה בין שתי הסיבות למציצת אצבע שנתת, ודעתך עליהן, כדי שאוכל להבין טוב יותר למה התכוונת. תודה.
צריך אצבע,
זה אומר צורך בחום, בהירגעות וכד'. זה לא דבר שאפשר סתם לבטל.
לפעמים, זה סתם אינרציה של ההרגל שמשהו תקוע בפה. רואים שאין לזה כבר משמעות. ואז יותר קל ושייך לגמור עם זה.
כך לענ"ד.
בפה, אז את לא מצליחה להתרכז שהאצבע לא בפה, אז ממילא זה נשאר ככה.
אני כנראה יכולתי להישאר עם האצבע עד עכשיו (21) אלא שלהורים שלי נמאס אז שמו לי ברזלים בפה ופשוט לא נשאר מקום לאצבע
טפשי כזה" - זה לא נימוק. למה הוא צריך לסבול כי כך את מסתכלת?....
ה"רוק" - גם לא אסון.
"שיניים" - נקוה שלא יקרה אסון. כבר ציטטתי פעם את רופא השיניים ד"ר וייסברג שאמר: מוטב שיניים עקומות מנפש עקומה..
לענ"ד - בסבלנות ובנחת. אז ימצוץ עוד כמה זמן.
זה לא כ"כ "מגעיל"...
שכהורה- היא מודעת יותר טוב מאתנו למה טוב לילדה ומה פחות
והיא לא עושה זאת, כי זה מצטייר לה יותר יפה- כמציאות..
ומותר לה להחליט ש-די כי היא ההורה.
לכן החלטה הורית, שבוודאי מעוגנת במחשבה ובידיעה ברורה מה טוב לילד, אין היא תגרום לנפש עקומה..
"מראה טיפשי כזה".. זה לא קשור למה שהורה יודע יותר מה טוב לילד שלו, אלא במפורש כי מצטייר כ"מראה טיפשי".
זה היה אחד הנימוקים (אם כי נכון שלעיתים באים לבטא ב"מראה טיפשי", את זה שרואים שזה כבר לא שייך אליו).
"מותר לה להחליט ש-די" - ומותר כאשר היא מעלה את הנושא בפורום להביע דעה אחרת..
את צודקת שלעיתים זה אכן כי מכירים ספציפית את הילד - אבל לא תמיד. לא צריך לעשות "אידיאליזציה" כאילו כל "החלטה הורית" זה מ"ידיעה ברורה מה טוב לילד".. לפעמים כן, לפעמים לא. עלו כאן לא-פעם שאלות כאלה, שהיה ברור שהן באות דווקא כי לא באמת ברור מה לעשות. וגם הורה יכול לטעות..
כמעט כל מי שהיה לו ילד שמצץ, יודע שבשלב מסוים יש שאלה מה לעשות עם זה - כי באמת לא בדיוק יודעים..
מדובר בילד בוגר מאוד מאוד לגילו וגם מפותח יותר מאחרים (בדיוק אתמול הגננת שאלה את בעלי בן כמה הוא בדיוק, כי הוא יודע לצבוע בתוך הקו והתפלאה מאוד לשמוע שהוא רק נהיה עכשיו בן 3).
שום דבר לא אסון, אבל כשילד חכם ומפותח מסתובב עם מוצץ שמפריע לו לדבר כמו שצריך זה פשוט לא מתאים.
זה הרגל, לא חיפוש חום. את החום הוא מקבל ממני בשפע רב.
עד עכשיו ניסיתי לשכנע אותו שיקח מוצץ רק בלילה, ואם הוא בוכה הבנתי את הצורך בכמה מציצות.
אבל כשהוא לוקח כל היום זה סוג של "התמכרות".
אקח לתשומת ליבי מה שכתבת למקרה שלא אצליח לגמול אותו.
על ה"תואר" (בהנחה שאני קרוב יותר לגיל של אביך מאשר לשלך - אז זה ממש נחמד..).
ב. התגובה היתה על הנתונים שציינת, די במדויק.. אז אם הם "זוטות" או לא - זה שיקול של הכותבת, כמובן.
ג. אכן, ציינתי, בשירשור על האצבע, שגם לדעתי צריך להבחין האם זה סתם "אינרציה" ממה שהתרגל, או צורך. זו בדיוק הנקודה. למען האמת, חייבים לציין שלא היזכרת בשאלה שלך את הענין הזה (אולי הנחת שמבינים שזה המצב).
ד. חשוב להעיר לדעתי, שלא תמיד ילד "מפותח וחכם", כולל כזה שמקבל חום מהאמא, זה כבר אומר שהמציצה אינה צורך אצלו. לפעמים גם אצל ילדים חכמים זה יכול להיות סוג של "התכנסות" והירגעות פנימית. יש גם "חום" מבפנים. העובדה היא שאצל תינוקות, שמקבלים הרבה חום "מבחוץ", זה קיים..
הקיצור, באמת כדאי לראות - האם זה סתם הרגל חיצוני, או צורך (ובאמת נכון, שגם ילד שצריך מוצץ, לא צריך את זה בד"כ סתם כ"פקק" כשהוא מסתובב, ואפשר לגרום לו להניח אותו כשהוא עוסק בדברים אחרים, מתוך ההתענינות בהם. גם במה שאני כתבתי, לא היתה הכוונה לכך שה"צורך" הוא נון-סטופ..)
ו..עצה: תנסו אולי להתחיל מזה שכאשר הוא מדבר, תגידו לו בנחת: כשמדברים, לא עם מוצץ, קשה להבין. אפשר אפילו לומר את זה כשמתחיל לדבר כך, תוך כדי שמוציאים בעדינות מהפה, וכשגומר לדבר, מחזירים לו. זו התחלה של שבירת ה"הרגל", אם הוא סתם מאינרציה.
אנחנו זרקנו את המוצצים. הגדולה, בת כמעט 5 התרגלה די מהר והכל בסדר.
השניה, עכשיו בת 3.5, פשוט מצאה את האצבע, ומאז היא מוצצת במרץ. גם בגן.
כנראה שזה היה מוקדם מידי לקחת לה את המוצץ, עובדה שיש לה עדיין צורך. ולכן עכשיו אני לגמרי לא נלחמת איתה.
זו שיטה ששמעתי ממישהי שעשתה את זה עם הבת שלה וזה הצליח
כל פעם לגזור ממש קצת מהמוצץ שהוא לא ישים לב שגזרת
עד שהוא נהיה קטן וגם הילד לא רוצה
בתור אמא די מנוסה
מוצץ הוא חפץ מעבר.
שלי מי שהשתמש במוצץ נגמלו בגיל 5 ו6.5 אז מה ,לגבי מציצת אצבע צריך להפסיק עם זה מוקדם .
אחרת אפשר למצוץ אצבעות עד 120
.כדאי לכם להתייעץ עם קלינאית תקשורת בנושא. אנחנו השתמשנו במרה שמרחנו על האצבעות,זה היה מזמן אז תשאלו. אם זה הפתרון היום.
לגבי מוצץ יש ספר מקסים "הצצי האחרון" שכתבה:גי'ל מרפי בהוצאת מטר הספר שלנו יצא בתשנ"ו .
צריך לפמפם לילד שהוא בוגר והיות מוכנה לדעת שילד צריך זמן להיות בוגר מספיק להפטר מהמוצץ.
אפשר לפמפם על זה לעשות מסיבת פרידה מהמוצץ כשהילד מוכן להיפרד ממנו.
בדך כלל ילדים נגמלים ממוצץ/אצבע/שמיכי וכו'.....
כשהם בשלים לכך אף אחד לא נכנס לבית הספר או התגיייס עם חפץ מעבר.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
