חברות? כי זו התגובה שלהם.

אני היחידה מיתוך 49 בנות שהסתדרתי בעבודה  קבועה ב"ה (ולא רק מילואי מקום) אבל זה עדיין לא סותר את הקושי.

אפשר, לדוגמה, להכין "דולרים"/"כרטיסים טובים" שאותם את מחלקת על התנהגות טובה כמו-

שישיבה במקום, דיבור בהצבעה, ביצוע מטלות.

בהילדים צוברים את הכרטיסים ולאחר כמה שבועות עושים בכיתה מכירת פרסים (זולים של שקל), שאותם את מתמחרת

והילדים קונים בכרטיסים שצברו??

 

בנוסף, הם גם קטנים, אז כדאי לשלב הפוגות קטנות בכיתה של צביעה, דפי משחק- כמו העברת קווים בין מספרים כך שיוצא ציור ועוד.

יש הרבה דפים כאלה באינטרנט. יש אתר שנקרא "איזמרגד" נראה לי ויש בו דפים מעולים להפוגה בכיתה.

 

בהצלחה ואל ייאוש!!

ובכלל השיעורים מאוד קלילים ועדיין זה המצב

למשל להביא לכל בת שקית.. שהיא תאסוף לתוכה צמחים/ חרקים מסוגים שונים..

אחכ תמיינו הכל בכיתה לפי סוגים.. ותנתחו... למשל בצמחים: פרחים: כמה עלי כותרת לכל פרח? , פירות, עלים: בצרור או יחידות,

ועוד כהנה וכהנה סיווגים לפי ראש של מורה לטובה.. את אמורה להכיר את זה..

השיעור יהיה להן מיוחד ומלהיב וחוויתי.. ואחכ בעזה הן תקשבנה לך יותר בשיעורים..

כל ההתחלות קשות.. בהצלחההה!

כתבת שהשיעור קליל, אולי זו הבעיה?
לפעמים שיעור קליל מרגיש להן קיטנה וההתנהגות בהתאם...

מה את מלמדת?
נסי לשאול אותן מה הן מצפות מהשיעור שלך ולתת להן גם מה הציפיות שלך ...
(אל תגידי הן קטנות כי הן יכולות לתת לך רעיונות שלא חשבת עליהם...)

זה בית ספר שנועד לקבל את כל הבנות שלא התקבלו ךשום בית ספר אחר, והסחורה בהתאם,

יש שיעורים יותר קלילים אבל יש בהחלט שיעורים רצינים, לא משנה מה ומי הם מתפרעות, לא כל הכיתה אבל 5 בנות שמוציאות אותי מדעתי ואני מרגישה שאני מאבדת שליטה עליהם.

נראה לי שאני פשוט לא מתאימה לגיל כי עם הכיתות הגבוהות אנ מסתדרת מצויין למרות שהם מופרעות לא פחות.

(להבנת המצב- 19 בנות בכיתה, 5 ריטלין, 1 משהו נפשי, התפרצויות זעם, 2 לקויות למידה איך אפשר ככה???)

את כל העצות הבנאליות- לתת לך או שאת יודעת?
נסי לתת לחמש האלו "תפקיד"
(השארתי צילומים ב... ושלחי 2 בנות יחד להביא
עוד אחת למחוק לוח וכאלה...
סומכת עלייך שיהיו לך רעיונות נוספים)

נסי לפתוח בסיפור בהמשכים / בדיחה חצי קשורה / חידה או אתגר כלשהו (איך הן מבחינה לימודית?)

לפי החומר הנלמד לשלוח אותם להכין הצגה מאחורי הדלת של הכיתה...

לראות במה הן חזקות ולהשתמש בזה.
אולי באמת להתחיל בזה! שכל אחת תספר מה הצד החזק שלה ומה היא אוהבת לעשות

(יש לנו תלמיד מאד לא קל... עשה לנו טרור בביהס. ברגע שגילינו שהוא מוכשר בציור, הוא פשוט מכין ציורים בהקשר לחומר הנלמד כל פעם. לכיתתו ולכיתות אחרות. מאז ההתפרעויות ירדו מאד!)
בהצלחה!
לא סתם נאמר שחינוך זה עבודת קודש...

דבר שני, אני עושה הכל, שולחת אותן למזכירות פעמיים בשיעור, נותנת להם למחוק את הלוח, הצגות סיפורים משחקים שירים, מה שאת לא רוצה העיקר שיכנס להם החומר למוח, בסיפורים הם דווקא שקטות, מה שמראה שהם מסוגלות כשהן רוצות, עיקר הבעיה זה כשילדה לא לוקחת רטאלין ואז היא אלימה ומופרעת וכו', אז אני צריכה לקרא למנהלת, ולא נעים לי! אני שנה ראשונה לא רוצה לעשות רושם של מורה שלא מסתדרת.

הבעיה העיקרית זה כשהם יוצאות מהכיתה ואין לי שום דר להחזיר אותם ואז זה גם הבנות הטובות ואני מוצאת את עצמי באמצע השיעור אם איזה חמש (החנונות) בכיתה.

איך את יודעת שהיא לא לקחה?
הן מקבלות בביהס או לוקחות בבית?
זה דבר שאפשר לפני השיעור לוודא עם המחנכת?
בכלל נסי לדבר עם מחנכת הכיתב... מנהסתם היא תוכל לעזור.

לגבי הפניה למנהלת- אני מחנכת נערים קשים מאד, ולקראת סוף השנה הראשונה הגיע תלמיד מאד מורכב. כשנשברתי באתי ואמרתי בפירוש שאני איתו לא מלמדת (זה לא היה ללמד כשהוא היה בכיתה) חששתי לעורי אבל ראיתי שאני לא מסוגלת
יצא מזה שהתלמיד קיבל חונך צמוד ולא היה בביהס (עד לאשפוז...) לפעמים אנחנו מפחדים שהמנהל יחשוב/יאמר וזה לא מכון!!!
מקרה אחר קרה לי השנה- אחרי חינוך שנתיים עם אותם תלמידים כמעט. יש תלמיד ש"סוחט" ממני את כל תשומת הלב והיחס וזה נורא קשה... (ילד לא בריא בנפשו...) אז אחרי שנתיים ששרדתי באתי באסיפה מול המנהל, העוס פסיכיאטר וכל הצוות והאמרתי שאם התלמיד הזה ממשיך אצלי כולם יצאו נפסדים (הוט סוחט כוחות אני במלחמה לא להתייחס ושאר הכיתה סובלת. בפועל זה היה מורכב... אם לא המילה של ראש הצוות הטיפולי שהבין, התל היה נשאר אצלי. כיום הוא בכיתה חדשה עם מורה חדש (אףחד לא רצה אותו...)
(הכיתות הן לפי רמות וגם לכיתה שלי שהיתה הכי נמוכה הוא לא התאים כך שזה לא משמעותי...)
את יודעת איך פחדתי כשדיברתי? אבל היום אני מודה לה' שאזרתי אומץ! כי הרבה הרבה יותר רגוע לי, אני נהנית ומלמדת בכיף!

אין לך ממה לחשוש לפנות למנהלת בנקרה הצורך!
לברר שנטלו ריטלין זה בסיסי ביותר וזכותך המלאה!

עם כף אשפה על הראש, פחדתי שמישהי תפתח את הראש בגללה, לא היתה ברירה קראתי למנהלת, אח"כ המנהלת אמרה שהילדה אמרה לה שהיא לא לקחה רטאלין, (הם לוקחות בית) המנהלת אמרה שאם זה קורא עוד פעם לשלוח אותה למזכירות שיתקשרו להורים.

עם הבנות האלה זה פחות בעיה כי המנהלת יודעת שהם בעיתיות, השאלה מה עושים עם השאר שנסחפות באווירה של הבלאגן?

)שבנות נסחפות)

נבי לדבר עם מורות שלהן שיתנו לך טיפים, ולפני השיעור לגשש איך הייתה אותה אחת.
זה בסדר לפני השיעור לבקש לוודא אם היא לקחה ואם לא אז לשלוח אותה (לענ"ד)

אז אין בדיוק עם מי להתיעץ, יש יועצת אבל אני סובלת את השיטה התקיפה שלה, לא על כל דבר צריך להעניש.

המחנכת של שנה עברה לימדה רק חצי מתוך הכיתה, זה למעשה שלוש בתי ספר שהתחברו ככה שאת רוב הבנות היא לא מכירה, המחנכת של השנה למדה חינוך מיוחד והיא מסתדרת איתם טוב, אני מתיעצת איתה לפעמים אבל היא אחות של המנהל! שוב אותה פדיחה.

הן עוד ממש קטנות, ולכן אם תצליחי להפוך את שיעור טבע לקורץ יותר מאשר החצר- הן ירוצו מרצונן החופשי לכיתה!

קודם כל תוכן השיעור והמערך: תתאימי אותו למצב של כיתה היפראקטיבית. הסברים בעל פה היו קשים ומשעממים. תרבי להשתמש בהמחשות, בחומרים אמיתיים מהבית/ הסביבה (לא יודעת באיזה נושא את מלמדת בדיוק, אבל במדעים יש תמיד איך להפוך כל שיעור לקיטנה מהנה!) 

 

בנוסף, הן בגיל שאפשר בקלות "לשחד" אותן. פתק טוב על כל התנהגות טובה (אבל אל תהיי נואשת לחלק אותם על כל פיפס. תתייחסי אל הפתקים כאל קודש קודשים) ואפשר להבטיח אחרי מספר מסוים צ'ופר. (אפילו משהו פשוט יותר -"דנה, אני רואה שאת מוכנה ליד המקום ראשונה, רוצה לכתוב את נושא השיעור על הלוח בשבילי?") תשומת לב חיובית, עמידה בקפדנות על הכללים (אין פשרות! מה זה שילדה מרביצה לילדה אחרת עם כף אשפה? את גדולה מהן, תרחיקי אותה בכח!)

 

ומצד שלישי, למרות שהן קטנות, כדאי לנסות לדבר אליהן מהלב. "אני מרגישה שאתן מאוד נהנות לשחק בחוץ, אבל הייתי רוצה שנלמד על ____, מה נוכל לעשות?" תני להן לנסות להעלות פתרונות.. פיתרון כמו "אם נלמד כולם יפה במשך חצי שעה, אשחרר אתכן להפסקה מוקדם!" יכול להוות תמריץ חיובי והן מצידן יעשו הכל כדי לעמוד בתנאי, וישתיקו את החברות.

 

העצות שנתתי לך הן על סמך הנסיון העשיר שלי עם ילדים היפראקטיבים שלרוב זקוקים להמון תשומת לב, וצ'יפור מיידי על מטלה מוגדרת.

ככל שתגדירי בדיוק מה את מצפה מהן "עכשיו כולן יושבות בשקט כי השיעור מתחיל", יהיה להן פשוט יותר לבצע.

 

לפעמים טועים לחשוב שילד היפראקטיבי הוא סתם פרא..אבל תנסי לדמיין לך איך זה בשבילו, כמה כל זה קשה לו! את גם היית ממהרת לחבוט במישהו..

 

 

(הכל מתוך כבוד עצום אלייך, כמורה בישראל. ואת מוזמנת לקחת כל עצה שלי בעירבון מוגבל.מוזמנת לכתוב לי במסר מה הולך..הצלחה רבה.)

רוני.

בתור מורה לחינוך מיוחד (אני עובדת בבית ספר שבו התלמידים סובלים ומפיגור בינוני השאר סובלים מאוטיזם שנוסף לו פיגור)

צופרים עוזרים מאוד מנסיון ,אפשר לתלות בכיתה לוח נקודות ולהגדיר מי שמקבלת 10 נקודות מקבלת פרס (פרסים בשקל -שניים) דך מדבקות, עיפרון מיוחד, סיכות קוקיות)

אפשר לשלב בהוראה גם סרטים מברינפופ וניסוים.

תשתפי את המחנכת של הכיתה ,בתוכנית שלך לצפר את הבנות שתזכיר להן לפני השיעור שלך שמי שתתנהג לפי הכללים ותעבוד בשיעור תקבל מדבקה. נקודה טובה ואחרי 10 נקודות טובות פרס.

בכיתה ב' ילדה מתלהבת ממדבקה על החולצה שבה כתוב ,עניתי תשובה יפה,אני מצטיינת וכו.'

ילדים ובפרט ילדים שסובלים מהפרעות קשב משימות לימודיות קטנות שמוסף להן קצת תנועה ,עוזר להן להתרכז.

למשל לקום ולהביא משהוא מהמזכירה,לעזור לבצע ניסוי.

סוכריות קטנות (כמו אלה של עוגה)

הייתי מצפרת תלמידים בביסקויט או אפילו חופן סוכריות שוקולד לעוגה.(כל מה שהצעתי עובד ניסתי את זה)

עשיתי להם מבצע כזה שבתחילת השיעור אני מוציאה פתק עם שם של ילדה ולא מגלה להם מי יצאה  כל השיעור אני בודקת את הילדה (כשנהיה בלגן אני מזכירה להם שעכשיו אני בודקת מה הילדה שיצאה לי בפתק עושה) בסוף השיעור אם הילדה התנהגה יפה אני מגלה מי זו והיא באה לבחור פרס, זה עבד יפה מאוד כל עוד כולם היו עם ראטלין, במקרה שאחת לא לקחה היא סחפה את כל הכיתה והיה בלגן נורא (וזה קרה כבר פעמים מתחילת השנה).

הפרס של לכתוב על הלוח מצויין אני ינסה בע"ה.

לדבר על ליבם- מעולה רק בתנאי שהם מוכנות להקשיב, ולשחרר להפסקה לפני אסור מטעם ההנהלה, הייתי נותנת להם לשחק בכיתה אם הייתי בטוחה שהם יעמדו בזה אבל ברור לי שהם יצאו החוצה ברגע שאני יתן לשחק.

אני לא מלמדת רק טבע שזה עוד איך שהוא מעניין, מה עושים עם לשון? שיש בנות שמאוד קשה להם לקלוט את החומר אז הם מתחילות להשתולל.

בקשר למכות עם הכף אשפה, היא התנהגה כאילו נכנס בתוכה שד לא היה שייך להשתלט עליה, אפילו המנהל לא הצליחה.

 

יש לך מפתח לכיתה?

אם כן לכי על הרעיון של לתת להם לשחק 5-10 דקות אחרונות בכיתה.

אצלי זה עובד מצוין(כיתה חנ"מ  מקדמת רגשית- 6 תלמידים)

 

אם הן מסוגלות לשבת בשקט, כפי שתיארת אולי צריך ליצור מצב שיגרום להן לא לרצות להשתולל?

ליחד מקום בכיתה (בצד ובנפרד, לא במרכז תשומת הלב ולא קרוב לשאר) שבת שמפריעה עוברת לשבת שם למשך השיעור.

כך הן ישפיעו פחות על שאר הבנות וירגישו שיש "מחיר" על התנהגות שכזו.

לבנות שיושבות שם קצת פחות מתייחסים (או אולי משהו אחר?).

בכל אופן, הרעיון הוא ליצור בידוד קל ביניהן לשאר הבנות כדי למנוע השפעה וליצור התניה/הבנה שיש מחיר להתנהגות כזו.

ילדים, כמו מבוגרים לא ירסנו את עצמם ללא מניע.

זה לעשות  עניין גדול ממעשה טוב ולהתעלם כמה שאפשר מהתנהגות גרועה.

הבנות מאוד חצופות, אני יכולה לומר לה לעשות משהו ואם לא בא לה היא לא תעשה ואני מרגישה שזה הורס לשאר הבנות שהם רואות שלא חייבים לעשות את מה שהמורה אומרת.

לא למדתי חינוך מיוחד אני לא יודעת איך להגיב במצבים כאלה.

הוא מדמה את הכיתה לסירה, יש את המרכז, שהם התלמידים הטובים, משתפי הפעולה. ויש את השוליים, שנמצאים בשולי הסירה. המורה הוא מרכז הכובד. אם הוא מתייחס ומכוון לשוליים, הסירה מתהפכת, כי מרכז הכובד נמצא בשוליים.

 

התייחסות לשוליים לא חייבת להיות בצעקות או התעסקות בלתי פוסקת ב"תשבי יפה", או אפילו תשבחות מוגזמות. התייחסות היא מה שאת מרגישה בלב. כשאת נכנסת לכיתה, מה עובר לך בראש? מאיזה בנות את חוששת? את מי את מצפה ושמחה לראות? כשתשומת הלב הרגשית שלך, בפנים, היא לבנות האלה, זה מעצים את ההפרעה שלהן. כשעיקר תשומת הלב וההשקעה שלך לפני השיעור ותוך כדי שיעור היא לבנות שבמרכז של הכיתה, זה יורגש, והבנות, שבסופו של דבר רוצות את הקשר איתנו, יצטרפו אל הבנות שבמרכז, כדי להתחבר אלייך. 

כשאת נותנת תשומת לב חיובית או שלילית לבנות שבשוליים, איזה אינטרס יש להן לשנות את ההתנהגות שלהן? הרי כשבת תשב יפה ותשתף פעולה כמה שיעורים רצוף היא תאבד את תשומת הלב שהיא קיבלה ממך פעם. הפיתרון היחיד לזה הוא להתרכז בבנות הטובות.

אני זוכרת שפעם התייעצתי עם מורה מאוד ותיקה לגבי בעיה דומה, של בת שהיתה מרעישה נורא בכיתה ולא היתה יוצאת למרות שאמרתי לה. היא אמרה לי- כמו שאת ממשיכה ללמד כשיש רעש של טרקטור מבחוץ, ככה תמשיכי ללמד כשהיא מפריעה. לא מתוך מאבק וכעס של "אני אראה לך שלא תצליחי לחרב לי את השיעור" אלא בנקיון רגשי, ממש כמו שהיית מגיבה לטרקטור מבחוץ.

בהצלחה רבה בעבודת הקודש...

על חינוך או משהו כזה? אהבתי את הרעיון.

על חינוך או משהו כזה? אהבתי את הרעיון.

ונקודה שלא עלתה פה אבל חשובה-את רואה אותן בתור 'בנות קשות'.מהנק' מבט שלהן,הן בנות מצוקה.

בין אם הבית מפורק,או קושי לימודי חמור.

תנסי לחשוב גם כל הסבל בנשמה,ביחוד בגיל כה צעיר...

יחס גורר יחס,לטוב ולרע.

לא אומר שאין קושי,ואין תסכול וכעס ועוגמת נפש מוצדקות.

אבל 'שימי לב אל הנשמה'

זה נוח כי יש לך חשבוניות מרוכזות ואתה לא מאבד אותן.