אני בטוחה שהיא עושה גם את זה. מתייעצת עם בעלה, ועם חברים קרובים וכד'.. 
אבל היא רוצה לשמוע גם חוות דעת של אנשים נוספים, אפילו דווקא כאלה שמחוץ לתמונה לגמרי... אולי ניתן לה כיווני מחשבה חדשים, או תובנות מהניסיון שלנו... תמיד טוב לשמוע.. והיא כבר תחליט מה מתאים למצב שלה, מה היא מקבלת ומה לא..
גם אני עושה את זה הרבה פעמים

ולדעתי -
מהניסיון שלי למדתי שהורים זה דבר נפלא, אבל לא בריא להיות קרובים אליהם יותר מדי לאורך זמן..
אני מסכימה שיש יוצאים מן הכלל, אבל בד"כ זה המצב... ואני אומרת את זה מניסיון, ויש לנו הורים מקסימים.. זה פשוט לא קשור.
חוצמזה, היישוב נשמע מאוד מפתה מבחינה חברתית... ובגלל שאצלי זו נקודה דיי רגישה וזה קצת חסר לי - אני רואה בזה דבר חשוב, ופלוס גדול... כיף שיש חיי חברה כאלה, זוגות צעירים, וילדים קטנים שיהיו חברים של הילדים שלנו.....
במיוחד כשאת כבר מכירה שם טוב חלק מהאנשים, ויהיה לכם בע"ה עוד יותר קל להשתלב...

רק העבודה נשמעת משהו שחבל לעזוב.......... לא תהייה לך אפשרות להמשיך לעבוד שם? אפילו עם קצת יותר מאמץ? באמת חבל לעזוב מקום עבודה שטוב בו.. מצד שני, עבודה זה לא העיקר...... אבל גם לא דבר מבוטל... אז זו באמת דילמה...

בכל אופן, אני מאחלת לכם שתעשו החלטות טובות ושתהיו מאושרים בכל מקום שתהיו בו

מניסיון דומה  - בהחלט הייתי עושה שינוי כזה. הוא טוב מבחינת ההיפרדות מההורים (צריך את זה וזה מבגר ומלמד), מבחינה חברתית וכמובן לילדים.

מעבר לזה, תעסוקתית- אין לי ספק שתמצאי משהו. לפעמים כשאתה נמצא בחברה צעירה, כמוך, עם התאמה ושיוך- באמת שהשאר מסתדר לאט לאט. כפי שייעצו לך, מה שחשוב הוא מה בעלך חושב והאם אתם בראש אחד בנושא.

אבל פרט לזה, בהחלט! לא להסס. בהצלחה.

לאלה שחששו לרגע שלא התיייעצתי עם בעלי,אני מקווה שהם הבינו שטעו..בדיוק כמו שציינה אהבה של אמא (תודה..)

אני צריכה לשמוע חוות דעת מבחוץ, לשמוע שיקולים שלא העליתי, לשמוע אולי ממישהו שעשה את זה...

בכל אופו לא אני ולא בעלי חווינו צעד כזה עדיין...

הבעיה עם העבודה זה המרחק..המרחק בין 2 המקומות הוא מעל לשעה, כך שלא יהיה ניתן להישאר באותו מקום עבודה..

דידית,

עשיתם צעד כזה ממש?

ולעבור רק אחרי מציאת עבודה חלופית?

סה"כ, נשמע כמו צעד שאת מאוד רוצה לעשות.

אם המשכורת של הבחור מספיקה, או שיש לכם אפשרות לחסוך לתקופה למקרה שתיתקעי 

(ואם את עובדת מספיק זמן, יתכן שמגיע לך לחתום אבטלה ולקבל סכום כסף למספר חודשים)

לי אישית קשה להישאר במקום שבו אני לא נהנית מהעבודה ולא מרגישה מסופקת ממנה,

וכבר עזבתי עבודות על הרקע הזה (למרות שבעלי היה סטודנט)

וב"ה סמכתי על הקב"ה והוא דאג לי...

א. אני נהנית מאוד מעבודתי, לא יכלתי לבקש לעצמי עבודה טובה יותר..(עובדת משרת אם , עם משכורת טובה יחסית לכמות השעות שאני עובדת..)

ב. המרחק בין איפה שאנו כעת לאן שאנו רוצים לעבור הוא גדול, כלומר לאאאא אוכל להתחיל לעבוד בעבודה אחרת עד שאהיה לגמרי שם..וזה מה שמלחיץ אותי...

וכל הקטע עם האבטלה מאוד לא ברור לי...לכמה זמן מקבלים אותו??

אבל את בכ"ז רוצה לעבור.

בראיונות עבודה בד"כ שואלים אותך מתי תוכלי להתחיל (בהנחה שאת מתקבלת, כן?) ואז פשוט תגידי תקופת זמן ריאלית- נגיד שבועיים, חודש- משהו שתוכלי לעמוד בו.

ובעז"ה תקווי למצוא עבודה טובה שתהני בה גם במקום האחר.

ולגבי האבטלה- נדמה לי שזה 3 חודשים, אבל אולי זה משתנה לפי כמות הזמן שעבדת ברצף קודם. אפשר לבדוק באתר של ביטוח לאומי.

הי שוב,

עשינו צעד דומה- אמנם לא לישוב כפי שאת תיארת, אבל בהחלט- התרחקנו שעה מההורים ועברנו למקום שאנחנו מרגישים מאוד מחוברים אליו. זה דרש שבעלי יעזוב את העבודה (אני ממשיכה ליסוע חצי שעה לעבודה וזה לא סיפור).

הקשיים, שהם מאוד ראשוניים, בעיקר התמקדו ב:

1. שינוי גאוגרפי- על כל המשתמע- כל הפרוצדורות ושינוי הכתובת, להתחיל להבין איפה אתה נמצא (אצלכם זה פחות משמעותי כי יש שם חבר'ה שיכולים ממש להדריך אותך).

2. רגשית- ההורים כבר רחוקים, אי אפשר להיעזר בהם כ"כ הרבה.. מצד שני- אין לך מושג איזו תחושת חופש זאת. פתאום לא לבקש מהם הופך להיות משהו של "אנחנו יכולים גם לבד", ורק כשבאמת אין לי ברירה אני שואלת את ההורים אם אפשר עזרה (וגם זה כרוך בנסיעה של שעה.... כי אני משתדלת לא להטריח אותם לבוא לפה), וכך גם נתינת העזרה שלהם, כשהיא אחת לתקופה, היא באה ממקום אחר. 

3. חברתית, את עצמאית יותר, בוחרת לך את החברים, יש פתאום שיחות ואוזן קשבת עם נשים בגילך- הכל הופך להיות פחות לבד, ויותר ביחד. ארוחות שבת ביחד, כבר פחות יוצאים להורים שלו ולהורים שלי- ז"א גם הסביבה מבינה שמצאנו משהו שהוא שלנו. בחגים ואחת לחודש נניח, אנחנו כמובן מתראים.. וגם בימי הולדת שב"ה יש הרבה. אז את לא באמת מפספסת..

לגבי עבודה- אני מזכירה לעצמי תמיד, שעבודה, זאת רק עבודה. נכון- היא מקור הפרנסה שלנו וזה חשוב (הקב"ה מחליט איפה ומה יהיה המקור הזה), וכל עוד יש אפשרות לדמי אבטלה, יש לך גם זמן ביטחון למצוא עבודה.

אז נכון, זה מפחיד קצת ומורכב בהתחלה. אבל אם את מרגישה חיבור כבר מעכשיו, ומבחינת הילדים זה יכול להיות מתאים (חברה, חינוך, חברים שיהיו להם).. אני לגמרי בעד שתעברו.

המון הצלחה..

גם אני די במצב שלך (רק שבעלי העובד היחיד ואני סטודנטית) אני מצפה בקוצר רוח לסוף השנ,ה כשיסתיימו בעז"ה הלימודים ונוכל לעבור לגור לי הבסיס  של בעלי, באיזה חור בדרום הארץ ,  עם חבר'ה צעירים ועם משכנתא משלנו, שתהיה בעז"ה יותר נמוכה מהשכ"ד שאנחנו משלמים עכשיו.

יהיה מישהו שיוכל לעזור לך כשתצטרכי עזרה (לדוג'- להוציא את הילד מהמעון וכו'...)

את בקשר טוב עם גיגסותייך?

זה שתי שאלות שלדעתי ממש משמעותיות. גם בעלי בצבא, אנחנו גרים ליד הורים שלי וחשבנו לעבור דירה אבל בגלל שאני כל הזמן לבד ולא יהיה מי שיעזור לי באזור שלו החלטנו להישאר איפה שאנחנו (למרות שבאמת רצינו שינוי...)

בקשר לעבודה- תמיד אפשר למצוא עבודה גם אם לא הכי טובה... הפרנסה מה'... (לא אומרת לעצום עיניים אבל אולי דווקא השינוי יביא לך משהו אחר שמתאים לך יותר...)

המון בהצלחה בהחלטה!!!!! וגם בבית לבד...

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות