מוהרא"ש נ"י אמר, שחג הסוכות הוא זמן שמחתנו, ולכן ראוי לאדם לשמח עצמו מאוד מאוד בחג הקדוש הזה, ובפרטיות עם המצוות הקדושות שאנו זוכים לקים בימים ההם, שהן: מצות סוכה וארבעה מינים וכו', וראוי לאדם לישב בתוך הסוכה בשמחה עצומה מאוד, ולהחיות עצמו בתמימות ובפשיטות במה שזוכה עכשיו לישב תחת צילא דמהימנותא (צל האמונה הקדושה), ולהסתיר עצמו בצל כנפי השכינה הקדושה.

וכן בשעה שנוטל את ארבעת המינים בידיו, ראוי לו להחיות ולשמח עצמו מאוד מאוד, שזוכה לקיים מצוה נוראה ונפלאה כזאת, שמייחד ומקשר את כל העולמות הקדושים ביחד, ומייחד כל האותיות של שמו של הקדוש-ברוך-הוא ביחודא שלים.

וכמו שאומרים ב"יהי רצון" לפני נטילת לולב, "בפרי עץ הדר וכפות תמרים" וכו' "אותיות שמך המיוחד תקרב אחד אל אחד, והיו לאחדים בידי" וכו', כי אז האדם תופס בידיו כביכול את השם יתברך, וממשיך על עצמו קדושה עליונה מאוד, וכל זה צריך להכניס באדם שמחה עצומה מאוד. כי העיקר הוא שמחת המצוות, שישמח עמהן כמו על כל הון דעלמא, בבחינת (תהלים קיט, קסב): "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב", וכמו שגילה האריז"ל לאיש סודו, שלא זכה לכל מדרגותיו הגבוהות, אלא על-ידי שמחת המצוות, שהיה שמח בהן יותר מכל הון דעלמא, ובפרט בחג הקדוש הזה שהוא זמן שמחתנו, שהקדוש-ברוך-הוא מבקש מעמנו להיות בשמחה, בוודאי ראוי לנו לשמוח מאוד כל החג, הן עם הסוכה הקדושה, והן עם ארבעת המינים הקדושים, ולשמוח עמהם כל היום וכל הלילה.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שאנשי שלומנו רגילים לומר, שמצות השמחה בחג הסוכות, היא יותר חמורה מאיסור 'משהו' חמץ בפסח הוא רק איסור מדרבנן, כי מדאורייתא אין עוברים אלא בכזית, אבל משהו עצבות בחג – אסורה מדאורייתא, כי כתיב (דברים טז): "והיית אך שמח", שצריכין להיות רק בשמחה, ותכף-ומיד כשהאדם מראה בחג עצבות כלשהי, חס ושלום, הוא כבר עובר על מצוה זו. והנה זה אנחנו רואים, שכל ישראל מדקדקים מאוד על כל 'משהו' של חמץ בפסח, אם-כן כך ראוי לאדם לדקדק במצות שמחה בחג, ולהיות נזהר בכל 'משהו' של עצבות, ולהראות רק כל מיני שמחה, ובפרט בשעת עשית המצוות הקדושות הנ"ל, שהן עקר שמחתנו וחיותנו, צריכין לשמוח בהן מאוד מאוד.

והזכיר מוהרא"ש נ"י את דברי רבנו ז"ל, שאמר פעם, שקשה מאוד להטעות את נשמות ישראל, ואם הן מפזרים ממון הרבה בשביל מצות ארבעה מינים יותר משאר המצוות, בוודאי לא לחינם הוא, אלא שנשמתם יודעת שמצווה זו יקרה מאוד מאוד, אשר אין לשער כלל, ואן היו יודעים באמת גודל מעלת מצוה זו, מי יודע מה היו עושים בשבילה (עיין שיחות הר"ן, סימן קכה).

ופעם בליל ראשון דסוכות ירד גשם חזק בשעת תפילת ערבית, ואנשים רבים חששו שלא יוכלו לקיים מצות סוכה כראוי מפני הגשם, אבל אצל מוהרא"ש נ"י לא ראו שום שינוי כלל, אדרבה היה בשמחה עצומה, וחזק את כל אנשי שלומנו, שיהיו רק בשמחה, ואחר התפילה הלכו לרקוד בשמחה מיוחדת, ועורר מוהרא"ש נ"י את כולם, שיתפללו שיזכו לקיים מצות סוכה כראוי.

וכעבור חצי שעה פסק הגשם, ונעשו השמים זכים ובהירים מאוד, וכשנכנס מוהרא"ש נ"י אחר-כך לסוכה, היה בשמחה ובהתלהבות עצומה, כרשפי אש ממש, וזימר את זמירות שבת-קודש (כי היה אז גם ליל-שבת-קודש), ועשה קידוש בדבקות גדולה ועצומה מאוד. ובאמצע הסעודה דיבר מהעבודה הקדושה של אברהם אבינו, ואיך מסר נפשו לגלות ולפרסם אלוקותו יתברך בכל העולם כולו.

ואמר מוהרא"ש נ"י שכן צריך האדם למסור נפשו על מידת השמחה, ולשמוח תמיד עם אלוקותו יתברך ועם המצוות הקדושות שנתן לנו הקדוש-ברוך-הוא, ואף פעם אסור לו ליפול בדעתו כלל, ואפילו אם רואה שלעת עתה אי אפשר לו לקיים איזו מצוה – כגול סוכה, מחמת הגשם או איזו מניעה המצווה אחרת, אף-על-פי-כן אסור לו ליפול בדעתו כלל, ולהסיח דעתו מן השמחה, כי עליו לדעת, שגם בדבר זה גנוז רצונו יתברך, והוא לבדו יתברך מנהיג את כל העולם, ומפתח הגשמים הלא הוא בידו יתברך לבד, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (תענית ב.), ולכן מה שייך להתעצב על זה, או ליפול לאיזו עצבות, חס ושלום, כי זוהי עצת הבעל-דבר – להפיל את האדם לעצבות ולמרה שחורה, ועל-ידי-זה למנוע אותו מעבודת השם יתברך לגמרי, אבל כשאדם מחזיק מעמד, ומשמח את עצמו בכל מה שרק עובר עליו, אזי לבסוף בוודאי הקדוש-ברוך-הוא עוזר לו להוציא מהכוח אל הפועל כל מה שהיה ברצונו לעשות, וזוכה להגיע אל דברים יפים מאוד בעבודת השם יתברך;

אשרי מי שזוכה להיות בשמחה תמיד, ובפרט בחג הסוכות הקדוש, שהוא זמן שמחתנו.

(שיחות מוהרא"ש, חלק ח')