הנושא הזה הוא בנפשי, אני מודה, וכרגע כתבתי הרבה מ-א-ו-ד, ואצבעות קטנות, בלי להתכוון מחקו אותן...... אנסה לשחזר.
לידה נרתיקית היא בריאה יותר מלידה ניתוחית, אלא אם יש בעיה מיוחדת לאותה יולדת. מחקרים אמריקאיים (מלפני הרבה שנים אמנם) מראים שלידה בניתוח נכון בכ-4% (ארבעה אחוז) מהזמן. השאר הוא ניהול לא נכון של הלידה ו\או תוכניות הרופא (הוא קבע לצאת עם אשתו לארוחת ערב ואין לו זמן לשבת ולהמשיך לחכות למהלך תקין של הלידה ו\או כסת"ח, נשים יפנו לבית משפט אם הלידה הנרתיקית לא היתה מושלמת "מדוע הרופא לא ניתח מבעוד מועד?!?" אבל מבחינה משפטית, לידה ניתוחית נחשבת כבטוחה, גם אם היא אינה כזאת (לדוגמא, עוברים שנחתכו בעת הניתוח, שלא נידע מצרות).
הניתוח המבוצע שונה לחלוטין מהניתוח שנעשה לפני הרבה שנים, כשרופא אחד אמר "פעם ניתוח תמיד ניתוח". פעם חתכו בחלק העליון של הרחם. היום הניתוח הרבה יותר בטוח לאשה. אני מכירה אשה שילדה 7 פעמים בניתוח (3 תוך 4 שנים) והיא ב"ה סבתא להרבה מאוד נכדים. והיא לא יחידה.
באירופה, כבר לפני 20 שנה, התיחסו ללידה ניתוחית אחת כאל "עוד לידה" זאת אומרת, בלידה הבאה, היולדת לא קבלה יחס מיוחד \ ניטור מיוחד \ בדיקות מיוחדות. בארץ המצב היה (ועודנו?) שונה.
הסטוריות הלידות שלי הן - ראשונה נרתיקית, שניה ושלישית ניתוחיות, רביעית, חמישית, שישית ושביעית, נרתיקיות.
הניתוח הראשון קרה בגלל המילדת (וכתבתי מכתב חריף בנושא להנהלת בית החולים). ללידה הבאה, לקחתי מילדת פרטית, אלא שהקב"ה רצה אחרת. בגלל הניתוח הראשון, רצו לנטר באופן רציף, זאת אומרת, יולדת שוכבת. כידוע, זו התנוחה הגרועה ביותר ליולדת (אין עזרה של כוח הכבידה כדי שהתינוק יגלוש החוצה, והשכיבה, במיוחד אם היא על הגב, מצמצמת את זרימת החמצן לעובר). המוניטור הראה מצוקה, הרופאים נלחצו, ואני נלקחתי לניתוח. אחרי שהעובר נולד ורוד ומחייך, המילדת אמרה לי שבחמש עשרה שנותיה כמילדת, מעולם לא ראתה מוניטור גרוע כל כך. היא היתה בטוחה שהתינוק יצא בגוון שבין סגול לשחור... עוד דבר שמוכיח שהמוניטור אינו "אורים ותומים" הוא בסך הכל מכשיר אלקטרוני שיכול להודיע הודעה שגויה. אגב, המוניטור הומצא עבור לידות בסיכון גבוה ולא לכל לידה.
הלידה הרביעית היתה עם רופא פרטי. מרוב אושר על הלידה הבריאה, כמעט עזבתי באותו יום את בית החולים. עזבתי רק למחרת, אך, אפרופו מה שיוקטנה כתבה בנושא השמחה בלידה נרתיקית אחרי לידה ניתוחית, זה נכון מאוד! כמעט רקדתי במסדרונות. רק אני טיפלתי בקטנה שלי, לא הרשיתי לאחיות לטפל בה, ולא השארתי אותה בתינוקיה. זה ההבדל בין יולדת בריאה לבין אשה שעברה ניתוח בטן וגם ילדה תינוק.
הלידה החמישית היתה רק עם מילדת, כי הוא נולד כ- 15 דקות אחרי שהגעתי לבית החולים, והרופא לא הספיק להגיע...
הלידה השישית היתה מורכבת, כי הלידה בוששה להתחיל. הרופא הציע לי ניתוח נוסף. הוא הסביר לי שאינו יכול לתת לי זירוז, כי היו לי שני ניתוחים. (אולי האישה שלורן הזכירה קבלה זירוז מאוד חלש, וידוע שמילדות היא אומנות ולא מדע מדויק) בחרתי לחכות שהלידה תתחיל מעצמה, ולא להתנדב לניתוח בטן. יהיו כאלה שיחלקו עלי, ויאמרו שנהגתי בצורה לא אחראית. אומר שלמדתי את הנושא, ועל סמך הידיעות שצברתי, החלטתי. כאמור, לידה אינה מדע מדויק. בחסדי שמים, התינוק היום בריא ושלם וכמעט בן 9.
ההריון השביעי קרה כשאימי ז"ל היתה חולה ובקרתי איתה אצל הרבה רופאים, בנוסף, הרופא שלי פרש לגמלאות, ומרופאה אחרת שניסיתי, ברחתי כל עוד נפשי בי. כך קרה שהגעתי לבית חולים ללידה, בסוף התשיעי, בלי ניירת. לא להיבהל, פעלתי כפי שיוקטנה אמרה, אני הרגשתי טוב, העובר התנועע כמו אחיו הגדולים, והרגשתי בטוחה (גם לא יכולי להביא את עצמי ללכת לבדוק עוד רופא\ה, אחרי כל הטיולים עם אימי ז"ל).
הצוות לא היה מאושר מהעדר הניירת שלי, אך קיבל אותי במאור פנים וילדתי עם מילדת (ורופא מציץ מידי פעם), ילדה בריאה וחיננית.
בין הלידות שלי היו כשנתיים וחצי. חוץ מהלידה האחרונה, ילדתי ב"משגב לדך" בירושלים.
לסיכום, לידה נרתיקית, אחרי שתי לידות ניתוחיות, היא בטוחה, בריאה ושמחה הרבה יותר מלידה ניתוחית נוספת, אם אין מניעה ממשית ורצינית. כל הכבוד לנשים שעושות כך וכל הכבוד לצוות הרפואי הידען שסייע בידה!!!
