המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
VBACאנונימי (פותח)

שלום לכל הנשים שקוראות בפורום,

רציתי לשתף אתכם במשהו ששמעתי היום לפני כשעה ואני לא מצליחה להירגע ממנו. פגשתי אישה שילדה, אמרתי לה מזל טוב וכהרגילי שאלתי "איך היה הלידה?" ואז היא סיפרה לי שהיא ילדה בלידה ואגינאלית רגילה אחרי שתי ניתוחים קיסריים ואיזה סיעתא דשמיא היה לה, האמת שהייתי ממש בהלם. לידה ואגינאלית אחרי ניתוח קיסרי אחד הוא מסוכן אך ברמה סבירה וניתן ללדת לידה כזאת בכל בית חולים בארץ כל עוד העובר הוא תחת ניטור רציף. במידה ויש חריגה הקטנה ביותר מהנורמה מבחינת קצב או ניטור אנחנו (עולם הבית חולים) לוקח את האישה לניתוח קיסרי וזאת במטרה אחת ואחת בלבד להציל את חייה של היולדת ושל הילוד. חזרה לסיפור - שאלתי אותה אם היה ניטור רציף והיא אמרה לי שלא, היא היתה במרכז טבעי ושם שמעו דופק לסירוגין, פעם בשעה, לדבריה ורק שהיא עברה לאפידורל היא היתה מחוברת לניטור רציף. אמרתי מזל טוב והמשכתי הלאה.

אני רואה את עצמי בין המיילדות הכי "טבעיות" שיש, מאמינה גדולה ביכולת של כל אישה ללדת, ולהתמודד עם אינטנסיביות הלידה אם כך היא בוחרת. נראה לי אם הסיפור נכון  שיש פה ממש סכנת נפשות ולא ברור לי למה. בשביל מה לסכן ככה את הילד את עצמך וע"י כך את כל המשפחה. תסלחו לי על הדרמטיות אבל אני ממש נחרדת מהאוזלת יד הזאת. הסיעתא דשמיא זה שה' נתן חכמה לבני אדם לנתח כשצריך, להשתמש בחכמה באומנות הרפואה אך חשוב עד מאוד "ונשמרתם לנפשותכם". כמו ששמים חגורת בטיחות כשנוסעים ולא אומרים "ה' יעזור" אלא לוקחים גם אחריות אישית גם כאן נראה לי ממש אבל ממש לא אחראי. האישה כמובן (אני מניחה) לא ידעה את גודל הסיכון, אבל איך רופא ודולות !!!!!! הסכימו להיות חלק ממהלך כזה. טוב אלך להירגע ומענין אותי לשמוע דעתכם נשים יקרות.

באהבה לורן המיילדת

אני לא מומחיתשירק
אני מעריכה מאד את דעתך לורן ותודה שאת תורמת פה מזמנך.
כמה ניתוחים אשה אחת יכולה לעבור?
מה אם יש נשים שרוצות משפחה עם מינימום 6-7 ילדים?

VBAC לאחר שני ניתוחיםאנונימי (פותח)
הוא באמת נדיר בנוף הישראלי, אבל באירופה זה יותר מקובל, כמובן תלוי מה היו הסיבות לניתוחים ואם היולדת ילדה לפני כן לידה רגילה וכמובן שקלול של דברים נוספים. בארץ ישנו בי"ח אחד (למיטב ידיעתי) שמאפשר מצב כזה- מעייני הישועה בב"ב. שוב, מדוברבשקלול כל הנתונים של אותה היולדת ובאישור פרופסור מביה"ח. (מעניין איפה ילדה אותה יולדת).
בכל מקרה הסטטיסיטיקה מדברת על אחוזי סיכון שאינם עולים על 10%, אין מולי את הנתונים כרגע (אנסה לברר) וכמובן כל מקרה לגופו או במקרה פה- לגופה של האישה, נשמתה, השקפתה ואורח חייה.
יש מי שתבחר לקחת סיכון של 10% ויש מי שתבחר לעבור ניתוח נוסף עם כל מה שכרוך בכך.
לגבי מס' הניתוחים- למיטב ידיעתי אין הגבלה מוחלטת היום, אני יודעת על אישה שעברה 6 ניתוחים, אבל הרופאים פחות אוהבים את זה ומוסיפים הסתייגויות ואזהרות כל ניתוח.
10% ?! סיכוןאנונימי (פותח)
האם מישהיא היתה מוכנה לקחת סיכון של 10% שהילד שלה ימות ומאפשרת לו להשתתף בפעילות שבה יש סיכוי של 10% שהוא ימות? בודאי אם יש אופציה אחרת?
בהצלחה לכל היולדות ואלו שבדרך
סיכוןאנונימי (פותח)
ברור שאת צודקת אך יש כאן אי הבנה ולכן לא התיחסתי למספר. אין סכנה של 10% למות עובר חס ושלום. לא ברור למה הכונה ב- 10% סיכון. בכל מקרה הסיכון היום לקרע ברחם לאחר ניתוח קיסרי ראשון הוא 0.7% ולאחר ניתוח קיסרי שני הוא בין 5-10% . כל קרע ברחם הוא מסוכן אך לפעמים נגמר טוב ולפעמים רע. בכל מקרה זה הנתונים שקיבלתי מהבית חולים שלי כרגע בטלפון ולכן אצלנו מאפשרים ניסיון ל- VBAC אחרי ניתוח קיסרי אחד ולא אחרי שתים. ושוב לציין שכל לידת VBAC מלווה בניטור רציף ומעקב רפואי ומיילדותי קפדני.
שנזכה ללידות בריאות ילדים בריאים ואמהות בריאות ושמחות.
לורן
שאלהאנונימי (פותח)
האם יש לך נתונים מה הסיכוי למוות (של האם/תינוק) במקרה של ניתוח ראשון או שני?
מה הסיכון למוות בלידה רגילה (של האם/תינוק)?
אני חושבת שאת נסערת שלא לצורך...בילי
בהמשך כמובן אלך לחפש מחקרים בנושא, כרגע אני קצרה בזמן.
זה נכון שהרופאים היום אוהבים לשלוח לקיסרי נוסף אוטומטית אחרי קיסרי אחד (ודאי לא כולם), אבל האם הם חשבו על הסיכון בניתוח קיסרי לאם ולתינוק.

לדוגמא הסיכוי שהצלקת מהניתוח הקיסרי הקודם תפתח תוך כדי הלידה הוא 0.05% לעומת זאת הסיכון למוות אימהי ח"ו הוא הרבה יותר גדול, לפי מה שאני זוכרת בע"פ פי 4 (אחפש נתון מדוייק בהמשך).

זה נכון שאחרי 2 ניתוחים קייסרים הסיכון מהצלקת קצת עולה אבל לא בהרבה.

טוב אני מדברת באויר, אחזור עם מספרים...
הנה...בילי
http://www.zoharbadka.co.il/Site/Templates/GENERAL.asp?f=1066&d=2309
היו לי שלושה קישורים להביא אבל אני לא מצליחה להכניס את שלושתם בהודעה אחת ולא בא לי לשגע... אז מי שרוצה עוד חומר מוזמנת לפנות אלי במסר.

הקישור הזה הוא לאתר של זהר כבר בדקה (אתר מומלץ מאוד), ובו היא מראיינת רופא ממעייני הישועה. אז אכן זה קצת יותר סיכון מלידה אחרי ניתוח אחד, אבל אני שוב מזכירה שחניתוח קיסרי יש את ההשלכות שלו. ולכן כל אחת עושה את השיקול שלה, וסיכונים יש לכאן ולכאן.
תגובה לאינפורמציה על VBACאנונימי (פותח)
אנסה שובאנונימי (פותח)
מענין לקרוא את הראיון אך ראיון הוא לא מקור אמין ולא מייצג הרבה מעבר לדעה של אותו רופא לגבי נושא ספיציפי זה. היום אנחנו בעידן של evidence based medicine וזה בזכות הכפר הגלובלי שמאפשר לנו לאמוד כמיות מכובדות של אינפורמציה רפואית בצורה מסודרת שנותנים לנו ראיה יותר כוללנית מאשר "לדעתי". תודה
טוב אז הנה מה שאני חושבת:יוקטנה
אני חושבת ש:
1. הסיכון לקרע ברחם עולה אחרי קיסרי אחד, ושוב אחרי קיסרי נוסף.
2. המלצת ארגון הבריאות הבינלאומי הוא שאחוז הניתוחים הקיסריים השניים בעקבות קיסרי ראשון יעמוד על 25% (כלומר, ששלוש מתוך ארבע נשים שעברו קיסרי, ילדו בלידה רגילה בפעם הבאה).
3. שאלה ללורן (או למי שיודעת): האם הניטור מסייע לזהות קרע ברחם? באיזה אופן? האם יש גיבוי מחקרי לכך?
4. ניטור רציף עלול להפריע ללידה פעילה, ובכך להגביר את הסיכון בצורך לסיים את הלידה שוב בניתוח קיסרי.
5. אני מאמינה שאישה שבוחרת שלא להיות מנוטרת באופן רציף, היא בדרך כלל אישה שקשובה יותר לגופה מהאישה שמסתמכת על ניטור. אני מאמינה שאישה שסומכת על ניטור, עלולה לפספס איתותים עדינים של הגוף אודות המתרחש, ושלמעשה, אישה שאיננה מנוטרת, תדע על מצב בעייתי לפני אישה שמנוטרת באופן רציף.

אני זוכרת סיפור של חבר של בעלי אודות הסתמכות על עזרים חיצוניים במקום על הקשבה: החבר ואשתו, הורים לתינוקת בת 4 התעוררו בבהלה לילה אחד וזינקו שניהם לעריסת בתם בת ה-4 חודשים. לחרדתם הם גילו שהיא איננה נושמת. הם הרימו אותה ועיסו אותה עד שהיא התעוררה וחזרה לנשום, ולמעשה הצילו את חייה. התינוקת, בריאה לחלוטין בדרך כלל, לא היתה מנוטרת ב"בייבי סנס" (שממילא לא נמצא יעיל במניעת מצבי מוות בעריסה, אגב...), וההורים לא יודעים להסביר איך קרה ששניהם התעוררו באישון לילה, לכאורה ללא סיבה! אין ספק שגם בשעה שהם נמו את שנתם, הרדארים ההוריים שלהם המשיכו לעבוד ולהשגיח על התינוקת, ושהרדארים עלו על סימן שמשהו הסתבש, וכך שניהם התעוררו.

באופן דומה אני מאמינה שאישה יולדת שקשובה לגופה וסומכת על אותם "רדארים", תדע לזהות כאשר משהו משתבש. כמובן, אין לי כל בסיס "מדעי", לאמונה הזו שלי
הסיפור שספרת הוא ממש השגחה מלמעלהריבק
אבל ישנם סיפורים של מוות בעריסה ,ובדרך כלל ההורים לא חשו בדבר.
אני מכירה אשה שילדה בסוף חודש תשיעי ילד מת.
לא היתה לה תחושה שמשהו לא בסדר, רק שהמוניטור הראה שאין דופק.
נראה לי שמסוכן להסתמך על תחושה בלבד. ולמה באמת לא לבצע ניטור כל הלידה? מדוע זה מפריע?
אני מאמינה שכשמקשיבים ומאמינים - שומעיםיוקטנה
העניין הוא שכיום רוב האנשים למדו להסתמך על עזרים חיצוניים (מוניטור, רופא, רשימת סימנים כתובה...), במקום על הקול הפנימי. וכשלא מקשיבים לקול הפנימי, או כשלא מאמינים בו, הוא מתנוון, או פשוט לא נשמע.
מוניטור רציף בלידה מפריע הרבה פעמים לתנועתיות. הוא לא חייב, אבל בפועל יוצא שמי שמחוברת למוניטור, רוב הסיכויים שהתנועתיות שלה תוגבל ותופרע, ולכן התקדמות הלידה מואטת ואפילו נעצרת. ואז - מתערבים שוב (זרוז, או וואקום, או קיסרי, וכן הלאה).
בנוסף, מחקר רטרוספקטיבי גדול (למעלה מ-20,000 לידות אם אני לא טועה) מצא ששימוש במוניטור רציף לא הוריד את מספר מקרי המוות בלידה, לא הוריד את מספר מקרי שיתוק המוחין, והעלה את מספר הלידות המכשירניות והקיסריות. כלומר - לא הועיל, וכן הזיק.
לא הייתי רוצה לעמוד במקומהאנונימי (פותח)
של אשה שילדה ולד מת או היה לה מוות בעריסה
אבל באיזשהו מקום יש לי תחושה שאנחנו (גם אני) שוכחים שמוות זה חלק מהחיים ולא כ-ל כ-ל מקרה אפשר למנוע וכמה שנתאמץ צריך גם להיות מוכנים לזה.
זה שיש מקרים שזה קרה לא אומר ש"מסוכן" להסתמך על הרגשה, פשוט לא כל דבר ניתן למניעה (וכשלא מסתמכים על ההרגשה אלא על מיכשור גם לוקחים סיכון כלשהו).

נדמה לי שניטור רציף כל הלידה יכול לגרום למפל גדול של התערבויות.
בסופו של דבר זה החלטה אישית ורק צריך לזכור שבכל החלטה יש סיכון לכאן או לכאן.
תגובות לכל הנשים המקסימותאנונימי (פותח)
אין לי הרבה זמן לצערי, אני יוצאת למשמרת בעוד ב-15 דקות אך רציתי להגיב לכמה שיותר נוסעים שעלו פה בפורום, וכמובן אני מגיבה ליוקטנה.
ניטור רציף בהחלט מפריע למהלך לידה פעילה, אין ספק, אנחנו גם יודעים שבמקרים של הריון בסיכון נמוך אין לו יכולת לשפר "תוצאות" של לידות מבחינת אם או ילוד, יחד עם זה כל לידה שהוא אחרי ניתוח הוא כבר לא ב"סיכון נמוך" ומחייב מעקב קפדני של העובר והיולדת. אחד הסימנים הראשונים לקרע ברחם הוא ברדיקארדיה או האטה משמעותית בדופק הילוד, הרבה פעמים לפני שהאישה מרגישה שיש בעיה, ואז יש לצוות דקות ספורות להריץ את האישה לחדר ניתוח. ולכן מבחינתי חובה ניטור רציף ב-VBAC .
אין ספק שחשוב שאישה תקשיב לקול הפנימי שלה בכל הקשור לכל דבר בחייה וזה משפט שאני חוזרת עליו אין ספור בהדרכת אישה בכלל ובקורס הכנה ללידה בפרט אבל זה לא מבטל את מקום הניטור החיצוני לנפשו של האישה. ויש לא מעט מקרים שהאישה לא מרגישה שיש בעיה ואל לנו לשכוח שמדובר בדיני נפשות פה. אני גם מרגישה שאני יותר "בהלם" מהנשים פה כי אני שומעת ועדה למקרים של קרע ברחם לאחר ניתוח קיסרי ולמהירות שאנחנו כצוות צריכים לפעול בכדי להציל את חייהם של האשה והילוד, ולא ברור לי איך אפשר לאפשר לאישה לסכן את עצמה והילוד שלה בלידה שכזאת ועוד בלי ניטור. אני גם מרגישה שהציבור שוכח ש"החלטה" של יולדת לאחר "מחקר" של יולדת הוא לא בר השוואה לבית ספר לרפואה ושש שנים של התמחות בתחום המיילדות וגם לא ללימודים של סיעוד והתמחות במיילדות. צריך לקחת שילוב של רצון וחזון של יולדת יחד עם הנסיון והידע המצטבר של צוות מיילדותי רפואי אנחנו פה לשרת את ציבור וכולנו רוצים את אותה תוצאה - יולדת וילוד בריאים ושלמים ואם אפשר גם להגשים חלום של אישה בהקשר לחדר לידה מה טוב ואיזה זכות עצומה להיות מלווה ללידה כזאת. שיהיו לי לידות בריאות הלילה- אמן
"החלטה" של יולדתאנונימי (פותח)
>"אני גם מרגישה שהציבור שוכח ש"החלטה" של יולדת לאחר "מחקר" של יולדת הוא לא בר השוואה לבית ספר לרפואה ושש שנים של התמחות בתחום המיילדות וגם לא ללימודים של סיעוד והתמחות במיילדות"

אני חושבת שאת שוכחת שגם בתחום הרפואה הקונבנציונאלית יש גישות שונות לכל מיני נושאים. כמו שאצלך לא מקובל לידה כמו שתיארת בהתחלה ובבית חולים אחר זה בהחלט מקובל בתנאים מסויימים (וגם שם יש רופאים ואחיות מוסמכים) ושלא לדבר על מחקרים/גישות מסויימות וכו' מחו"ל שעוד פשוט לא ממש נכנסו בארץ למשל.
ולכן "מחקר" של יולדת זה לא סתם אלא בזכות האינטרנט יש אפשרות להחשף ליותר דברים שיכולים להיות ממש מקובלים מעבר למשבצת שאת מכירה.
אני בטוחה שזאת שסיפרת עליה עשתה זאת בבי"ח מוכר ומוסדר ועם השגחה רפואית טובה לא פחות מבית החולים שלך.

ואני בטוחה שגם במקום האחראי כ"כ שאת עובדת בו יש מצבים מסוכנים שלא נגמרים בטוב ח"ו, כי תמיד יש סיכונים.
סיכונים בחדר לידהאנונימי (פותח)

לידה הוא בד"כ וברוב המקרים ארוע מרגש רוחני שנגמר בטוב מאוד. נכון הרוב המוחלט של הלידות הם כאלה. ולפעמים זה לא ככה והתפקיד של הצוות ובמיוחד המיילדותי הוא לעזור לתהליך לידה פיזיולוגי ככל שניתן ולקרוא לעזרה כשיש צורך.

הבית חולים "שלי" הוא אכן טוב, ואישה שמעונינת בלידה טבעית תקבל תמיכה מיילדותית ורפאוית בחדר לידה והרבה תמיכה גם בתינוקיה לביות מלא והדרכה לגבי הנקה וכו'.

עובדה היא שכמעט ואין מקומות שאפשר ללדת בהם לידה ואגינאלית אחרי שתי ניתוחים קיסרים, דיברתי עם חברה משערי צדק שאמרה שאפשר אצלהם אבל כמובן רק בניטור רציף ופה עובדה שהיולדת היתה צריכה לקחת רופא פרטי בכדי ללדת ככה וזה לא חלק כנראה מהנורמות של בית חולים זה אבל אבדוק את הענין. ויש בתי חולים ויש בתי חולים.

עכשיו חברה אחרת סיפרה על חברה שלה שליוותה יולדת בלידת בית אחרי שתי ניתוחים קיסריים ולידה אחת ואגינאלית והם החליטו ללדת בלי מיילדת אלא רק אשה בעל וחברה. הם החליטו ללדת ככה כי לא היתה מיילדת בית שהיתה מוכנה לטפל בהם במסגרת שכזאת.

אני לא מתכונת להשמע מתנשאת אני פשוט חושבת שכמו בכל תחום אנחנו נתיעץ עם המומחים שמכירים את הענין וזה לחם יומם גם בעניני לידה כך צריך להיות. אני חושבת שלידה רגילה היא החוויה המדהימה ביותר שקיים, מעצימה מגדירה מחדש את האשה רוחנית ולכן אני מיילדת אבל צריך לזכור שהמטרה פה הוא לא הלידה אלא להיות אם לילד בריא אם אפשר וכמו שלא היינו מסכנים את הילוד בהיותו מחוץ לרחם בשום פנים ואופן לא ברור לי למה לקחת סיכונים גדולים שהוא עדין בתוך הרחם.

שנזכה ללידות בריאות ואמהות ולילודים בריאים

לורן

אני שמעתי על אשהדבי חיה
שילדה טבעי אחרי 2 ניתוחים עוד 4 ילדים. האמת שהיא סיפרה לי שחיפשה בכל הארץ מקום ורופא פרטי שיסכים. בסוף היא מצאה רופא פרטי שלקח את התפקיד ובאמת ניטר אותה כל הלידה ובסוף היא ילדה בוואקום. זה היה בלידה השלישית, אחרי 2 ניתוחים. חוצמיזה שהיא יולדת נראה לי עם זירוז. בקיצור, לא פשוט. אבל זה מה שהיא בחרה וב"ה שהצליחה.
סרטון לנשים בלבדיוקטנה
תמונות של נשים מיד אחרי לידה רגילה (די חשופות עד חשופות מאוד).
המיוחד בנשים הללו שכולן ילדו לידה קיסרית בשל הערכת משקל גדולה, ואז החליטו לנסות לידה רגילה - והצליחו!
חלקן VBAC (לידה נרתיקית לאחר קיסרית),
חלקן VBA2C (לידה נרתיקית אחרי שני קיסריות)
חלקן HBAC (לידת בית אחרי קיסרית)
ואפילו HBA2C (לידת בית אחרי שני קיסריות)

והסיבה ששמתי את הסרטון כאן, הוא כדי שתראו את המבט שלהן בעיניים - התמונות צולמו מיד אחרי הלידה... פשוט לבכות מהתרגשות! גם ככה אחרי לידה אנחנו מרגישות ניצחון אדיר, אז תדמיינו איך הן מרגישות (וגם פשוט רואים את זה בעיניים שלהן), אחרי שהן חשבו שהן לא מסוגלות ללדת, והנה - הן הצליחו!

לידה קיסרית - ..נחמה
בס"ד,

שלום לכולן - יוקטנה...
קראתי את הכתיבה, על אף שלא הבנתי בדיוק את כל מונחי הרפואה שהופיעו בה.
אני אישה בת 51.5, גם אני עברתי 3 ניתוחים קיסיריים ולידה אחת רגילה.
הלידה הראשונה היתה קיסרית, כי התינוק היה הפוך, נורא הצטערתי, על אף הייתי אישה צעירה וחסרת ניסיון, חשבתי, שאם הקב"ה נתן לידות רגילות, נורא מצער אותי שאינני יכולה לעבור לידה רגילה, ואפילו שהיא כואבת מאד, כך יכולתי להרגיש אישה.
הלידה השניה היתה רגילה, נורא כואב, כמעט 24 שעות בתוך צירים, אבל כף, הרגשתי אישה, התינוקת יצאה בדרך הטבעית, שבורא עולם השקיעה תיכנון. הרגשתי אמא יהודיה שעברה תהליך טבעי.
לידה שלישית ורביעית גם הן היו קיסריות, לידה שלישת היתה קריסרית כי התינוק התהפך באמצע התשיעי, הרגשתי תנועות יתר, אבל לא חשבתי שזו הסיבה, לא ניסו להפוך אותו כמו שבדרך כלל בתקופה אחרונה עושים, אבל למרות הצער שלי, קיבלתי באהבה רבה, ואז , הלידה האחרונה היתה קיסרית לכתחילה, למרות שהתינוק היה במצב טוב, לא רצו להמר על התפרים, אבל "הבטיחו" לי שאם אלד פעם נוספת כבר אצטרך לקבוע תאריך ניתוח, כך שכאן גם לידת הילד לא יקבע ע"י בורא עולם, אלא ע"י יציר אנוש.
אבל זכור לי, שאחרי כל לידה חשבתי שלא אצה מזה, מהכאבים, מהתשישות, והעייפות, אבל הולד הקטן הרך והמתוק העסיק אותי, ויצאתי מבלי להרגיש אפילו בתהליך.
אבל תמיד הצטערתי שאינני עוברת עוד לידה טבעית, רציתי להיות הכי טבעית שאפשר, נכון כאבים, אבל טבעי, כל דבר כמעט כעת כואב לנו, אז מה קצת כאבים, כאבים שאני מודעת להם.
ולמרות הכל, תשאלו אותי, לידה טבעית, אין יותר גדולה ממנה.
שיהיה בהצלחה לכולן.
כיום באמת במצג עכוזיוקטנהאחרונה

הנשים נאלצות ללדת בלידה קיסרית, או בלידה פרטית (שעולה הרבה כסף). ההיפוכים, אגב, מצליחים רק ב-50% מהמקרים, כאשר גם מתוך אלה שהצליחו, סביר שחלקם היו מתהפכים ממילא לבד עד ללידה. 

אמא שלי ז"ל ילדה את אחותי הקטנה לפני 28 שנים בלידת עכוז ומשקל 4.5 ק"ג! אכן, זו לא היתה לידה קלה (אבל אני מהמרת שהיא גם לא היתה פעילה, מה שבטח לא עזר...). כיום אני חושבת שלא הרבה אנשי מקצוע היו הולכים על דבר כזה.

טוב שזכית ללידה רגילה (ועוד אחרי קיסרי! זה לא דבר של מה בכך ויש על מה להתגאות!), ושזכית להחלמות מהירות ושלמות, והכיחשוב, לילדים בריאים ושלמים! עברת הרבה בשביל להיות אמא לכל אחד מילדייך

לורן - נראה לי שיש סתירה בדברייךאנונימי (פותח)
אקדים שאת נשמעת לי מיילדת טובה ואחראית אבל

מצד אחד את כותבת שאת מאמינה גדולה ביכולת של כל אישה להתמודד עם הבחירה שלה וכו' ובאותו משפט את מגנה אותה על בחירתה שאולי היא עשתה לאחר לימוד ובירור.
לא רואה כאן שום אוזלת יד ואולי את צריכה להתעדכן קצת בנושא ובמחקרים על כך. זה שזה לא מקובל בבית החולים שלך לא אומר שזה חסר אחריות וכו'.
מה גם שזכותו של אדם לקחת סיכון לכאן או לכאן, וגם בעוד ניתוח (או ניטור רציף) יש סיכונים.

מקווה שלא יצאתי תוקפנית מדי...
אני חושבת שהיא התכוונה שאולי הבחירה לא היתה מיודעתאופה.
מחוסר ידע מתאים.
חוץ מזה, יש סיכונים שאם לוקחים אותם הם מעידים על חוסר אחריות. אני לא מדברת על המקרה הזה, אלא באופן כללי שאי אפשר לומר שכל בחירה היא בסדר.
נראה ליאנונימי (פותח)
שיש הרבה בחירות שנראות לאנשים לא בסדר פשוט מחוסר ידע וחוסר הכרות עם מקרים כאלה.
מה שרגילים אליו נראה אחראי מאד ומה שלא מכירים נראה מאד לא אחראי ובסתירה למה שהכרנו.
זה חוסר אחריות מצד הצוותיוקטנה
אבל לא מצדה של האישה (במידה ובאמת נעשתה כאן בחירה מודעת) - אולי זה ניסוח מוסכם למקרה הזה?
לידה בריאה אחרי לידה ניתוחיתפיגא
הנושא הזה הוא בנפשי, אני מודה, וכרגע כתבתי הרבה מ-א-ו-ד, ואצבעות קטנות, בלי להתכוון מחקו אותן...... אנסה לשחזר.

לידה נרתיקית היא בריאה יותר מלידה ניתוחית, אלא אם יש בעיה מיוחדת לאותה יולדת. מחקרים אמריקאיים (מלפני הרבה שנים אמנם) מראים שלידה בניתוח נכון בכ-4% (ארבעה אחוז) מהזמן. השאר הוא ניהול לא נכון של הלידה ו\או תוכניות הרופא (הוא קבע לצאת עם אשתו לארוחת ערב ואין לו זמן לשבת ולהמשיך לחכות למהלך תקין של הלידה ו\או כסת"ח, נשים יפנו לבית משפט אם הלידה הנרתיקית לא היתה מושלמת "מדוע הרופא לא ניתח מבעוד מועד?!?" אבל מבחינה משפטית, לידה ניתוחית נחשבת כבטוחה, גם אם היא אינה כזאת (לדוגמא, עוברים שנחתכו בעת הניתוח, שלא נידע מצרות).

הניתוח המבוצע שונה לחלוטין מהניתוח שנעשה לפני הרבה שנים, כשרופא אחד אמר "פעם ניתוח תמיד ניתוח". פעם חתכו בחלק העליון של הרחם. היום הניתוח הרבה יותר בטוח לאשה. אני מכירה אשה שילדה 7 פעמים בניתוח (3 תוך 4 שנים) והיא ב"ה סבתא להרבה מאוד נכדים. והיא לא יחידה.

באירופה, כבר לפני 20 שנה, התיחסו ללידה ניתוחית אחת כאל "עוד לידה" זאת אומרת, בלידה הבאה, היולדת לא קבלה יחס מיוחד \ ניטור מיוחד \ בדיקות מיוחדות. בארץ המצב היה (ועודנו?) שונה.

הסטוריות הלידות שלי הן - ראשונה נרתיקית, שניה ושלישית ניתוחיות, רביעית, חמישית, שישית ושביעית, נרתיקיות.

הניתוח הראשון קרה בגלל המילדת (וכתבתי מכתב חריף בנושא להנהלת בית החולים). ללידה הבאה, לקחתי מילדת פרטית, אלא שהקב"ה רצה אחרת. בגלל הניתוח הראשון, רצו לנטר באופן רציף, זאת אומרת, יולדת שוכבת. כידוע, זו התנוחה הגרועה ביותר ליולדת (אין עזרה של כוח הכבידה כדי שהתינוק יגלוש החוצה, והשכיבה, במיוחד אם היא על הגב, מצמצמת את זרימת החמצן לעובר). המוניטור הראה מצוקה, הרופאים נלחצו, ואני נלקחתי לניתוח. אחרי שהעובר נולד ורוד ומחייך, המילדת אמרה לי שבחמש עשרה שנותיה כמילדת, מעולם לא ראתה מוניטור גרוע כל כך. היא היתה בטוחה שהתינוק יצא בגוון שבין סגול לשחור... עוד דבר שמוכיח שהמוניטור אינו "אורים ותומים" הוא בסך הכל מכשיר אלקטרוני שיכול להודיע הודעה שגויה. אגב, המוניטור הומצא עבור לידות בסיכון גבוה ולא לכל לידה.

הלידה הרביעית היתה עם רופא פרטי. מרוב אושר על הלידה הבריאה, כמעט עזבתי באותו יום את בית החולים. עזבתי רק למחרת, אך, אפרופו מה שיוקטנה כתבה בנושא השמחה בלידה נרתיקית אחרי לידה ניתוחית, זה נכון מאוד! כמעט רקדתי במסדרונות. רק אני טיפלתי בקטנה שלי, לא הרשיתי לאחיות לטפל בה, ולא השארתי אותה בתינוקיה. זה ההבדל בין יולדת בריאה לבין אשה שעברה ניתוח בטן וגם ילדה תינוק.

הלידה החמישית היתה רק עם מילדת, כי הוא נולד כ- 15 דקות אחרי שהגעתי לבית החולים, והרופא לא הספיק להגיע...

הלידה השישית היתה מורכבת, כי הלידה בוששה להתחיל. הרופא הציע לי ניתוח נוסף. הוא הסביר לי שאינו יכול לתת לי זירוז, כי היו לי שני ניתוחים. (אולי האישה שלורן הזכירה קבלה זירוז מאוד חלש, וידוע שמילדות היא אומנות ולא מדע מדויק) בחרתי לחכות שהלידה תתחיל מעצמה, ולא להתנדב לניתוח בטן. יהיו כאלה שיחלקו עלי, ויאמרו שנהגתי בצורה לא אחראית. אומר שלמדתי את הנושא, ועל סמך הידיעות שצברתי, החלטתי. כאמור, לידה אינה מדע מדויק. בחסדי שמים, התינוק היום בריא ושלם וכמעט בן 9.

ההריון השביעי קרה כשאימי ז"ל היתה חולה ובקרתי איתה אצל הרבה רופאים, בנוסף, הרופא שלי פרש לגמלאות, ומרופאה אחרת שניסיתי, ברחתי כל עוד נפשי בי. כך קרה שהגעתי לבית חולים ללידה, בסוף התשיעי, בלי ניירת. לא להיבהל, פעלתי כפי שיוקטנה אמרה, אני הרגשתי טוב, העובר התנועע כמו אחיו הגדולים, והרגשתי בטוחה (גם לא יכולי להביא את עצמי ללכת לבדוק עוד רופא\ה, אחרי כל הטיולים עם אימי ז"ל).

הצוות לא היה מאושר מהעדר הניירת שלי, אך קיבל אותי במאור פנים וילדתי עם מילדת (ורופא מציץ מידי פעם), ילדה בריאה וחיננית.

בין הלידות שלי היו כשנתיים וחצי. חוץ מהלידה האחרונה, ילדתי ב"משגב לדך" בירושלים.

לסיכום, לידה נרתיקית, אחרי שתי לידות ניתוחיות, היא בטוחה, בריאה ושמחה הרבה יותר מלידה ניתוחית נוספת, אם אין מניעה ממשית ורצינית. כל הכבוד לנשים שעושות כך וכל הכבוד לצוות הרפואי הידען שסייע בידה!!!
ואוו!!! אשרייך!בילי
פיגא- ריגשת אותי עד דמעות.אנונימי (פותח)
אין מילים ............אנונימי (פותח)
אז איפה מקבלים נשים כאלה, איזה בית חולים ואיזה רופא .אני אחת מאלה שעברו 2 קייסרי ראשון ועכשיו אני רוצה רגיל .........
איזה סיפור מרגש ומדהים!יוקטנה
תודה ששיתפת אותנו! כמה אפשר ללמוד ממך, על הכח של אמונה (באלוהים, בטבע) ואמון (בגוף, בהקשבה לגוף)!
האם אני יכולה בעתיד לשים קישור להודעה הזו שלך, במקרה הצורך?
שלחתי לך מסר, אם לא הגיע תגידי ליבילי
בילי- את שלחת את המסר?אנונימי (פותח)
אם זאת את הוא הגיע רק הבוקר...
לא. אני שלחתי את המסר לחילזון!בילי
קצת מבלבל פה הפורמט הזה. אני צריכה כל פעם לזכור לכתוב למי אני פונה בתגובה.
.
יום טוב
תודה- גיליתי ממי המסר, זה בתחילת השרשור...אנונימי (פותח)
ניתוחים אפשרי גם הרבהאנונימי (פותח)
אני עברתי 6 ניתוחים ו4 לידות.
בין הניתוח הראשון לשני ילדתי בלידה רגילה.
ידוע לי שאפשר ללדת לאחר 2 ניתוחים כשסיבת הניתוח היתה התקדמות לידה,מנח עובר או מצוקה עוברית ולא בעיה אצל האם.
אפשרי ללדת ביותר מ6 ניתוחים תלוי מה מצב הרחם.
כמובן צריך הרבה אמונה וביטחון.
האני מאמין שלי אומר שיש לבטוח בקב"ה שהכל לטובה.אם יש הריון זה ממנו וגם אם התמהמה כנראה שעדין אין בשלות לרחם לשאת הריון נוסף.
(כל זה על נשים וולדניות)
אין ספק שחייב להיות מעקב צמוד בהריון ובלידה. להיות בקשר עם רופא שמלווה ומודע לכל שינויי.
שיהיה רק במזל טוב
מניסיוני...אנונימי (פותח)
שלום לכן!

זו הפעם הראשונה שאני מתוודעת לפורום הזה, והאמת היא שנכנסתי כי ראיתי את הכותרת, שלצערי כה קרובה לליבי, ואולי בעצם גם ב"ה...

אז ככה, אני אמא לשלושה ילדים שנולדו בקיסרי והיום בהיריון נוסף ב"ה.
ואמנם, נראה לי שקשה להעביר במילים את ההרגשה של לידה ניתוחית שיש בה כל כך הרבה השלכות על הרכב משפחתי, תפקוד מיד לאחר לידה ובכלל פספוס היכולת האנושית להתחבר עם הבורא בבריאה ממש...

על כל פנים, הלידה הראשונה שלי היתה קיסרית בשל מצוקה עוברית (ומיליון טעויות רפואיות שעלו לי כמעט בחיים...) ובאמת היה לנו (לי, לבעלי, להורים שלי...) קשה נפשית, בלשון המעטה. כל כך קיווינו לפדיון, וגם ידעתי שהמשמעות היא שבלידה הבאה ביתר קלות יילדו אותי בניתוח.

לכן לקחנו ללידה השניה (בדיוק שנה וחצי אחר הלידה הראשונה) רופא פרטי כדי שנעשה הכל ללידה טבעית. לצערי, הלידה לא התקדמה, ונראה לי שלעולם לא אשכח את הרופא מגיע עם בגדים ירוקים, את המבט שלי ושל בעלי אחד לעיניים של השני, כאות הבנה, ואת בקשתי מהרופא לתת לי כמה רגעים לבד עם בעלי לפני הניתוח והרגשות הקשים...

אני חייבת להבהיר שכל הקושי הוא לצד ההודאה העצומה לבורא עולם שבכלל נתן לבוראיו את הדעת להציל אותי ואת ילדיי, ובכלל לאפשר לי ללדת בעידן זה... ובכל זאת...

לקראת הלידה השלישית הגענו לשלושה מומחים להתייעצויות פרטיות על מנת לברר האם ניתן ללדת לידה טבעית אחר שני קיסריים, כי נפגשנו עם נשים שעשו זאת...

מכל הבירורים, הידע, הכתבות והיועצים (בהם גם מנהל המחלה משערי צדק, שהם יחסית הכי ליבראליים בתחום אך עם אחריות רבה- אין לי מושג מה קורה במעייני המישועה), הסתבר שיש כמה תנאים לכך שתתאפשר לידה נרתיקית אחר 2 קיסריות: האחת והמשמעותית היא שבעברה של היולדת כבר היתה לידה נרתיקית אחת, השניה סיבת הניתוחים מההעבר (מצוקה, תנוחה וכו' להבדיל ממבנה אגני של האשה), ואני לא זוכרת אם יש עוד משהו...

על כל פנים, התנאים הללו מקובלים היום על הקהיליה הבינלאומית, אף על פי שיש הדברות שוטפת בנושא ויש נטיה לליבראליות יחסית בתחום, בין היתר מתוך ההשנה להשלכות הקיסרי והסכנות הכרוכות גם בו... כמובן שגם ניסיון כזה שיתאפשר על פי הכללים, כך הבנו יעשה תוך זהירות מירבית, אף על פי שאני לא יודעת לגבי ניטור רציף...

צריך גם לזכור שכל העניין לא מוצה מחקרית מכיוון שבאופן טבעי אין הרבה נשים שיולדות כה הרבה ילדים ממילא וקל וחומר אחר ניתוח, שהרי בעבר ובחלק מהמקומות גם היום ההמלצה היתה ל-2 ומקסימום ארבע ותו לא!

בסופו של דבר כפי שהבנתן, גם השלישית שלי נולדה בקיסרית, ובע"ה גם הלידה הבאה תהיה כזו, ובע"ה גם הלאה, כמה שה' יתן, ונוכל...

אני חייבת לעודד את הנשים שנמצאות במצבי שחרף הקושי הרב מאוד מאוד בלתפקד אחרי ניתוח, אין מה להשוות בין חוויה אחת לאחרת, ואצלי על כל פנים שני הניתוחים הבאים היו קלים לאין ערוך בריפויים מאשר הראשון.

בכל מקרה וכדי לעשות את כל ההשתדלות מצידי, אני לוקחת כל פעם מנתח פרטי, ואין לי ספק שזה מסייע... אותו מנתח גם יכול לומר בסוף כל לידה אם ניתן ללדת שוב, לפי מצב הרחם...

זהו, זה הסיפור שלנו... היום אני הרבה יותר שלמה איתו ב"ה...

אז שיהיה המון הצלחה לכולן, ואין ספק שמוטלת עלינו מלאכה חשובה מאין כמותה, אך חייבים לעשות אותה במשנה זהירות. זה לא פחות חשוב...
מאחלת הרבה לידות והחלמות מהירות ושמחות!יוקטנה
ואיך לא תהיי שלמה, אחרי שבדקת, וחקרת, ושאלת שוב ושוב, נשים ורופאים, וגם את עצמך, כל כך הרבה! לקחת אחריות על הלידות, ולא השארת את ההחלטות והאחריות בידיים של הצוות בלבד. ההחלטה היא שלך ממש כמו (ואולי יותר מאשר) שלהם.
מאחלת הרבה לידות והחלמות מהירות, קלות ושמחות!
שיהיה רק בריאותאנונימי (פותח)
אשריך על 3 ילדים בריאים, ואני מאחלת לך כמה שרק תוכלי ותרצי ללדת.
כמו שאת יודעת ואני רוצה לחזק צריך אחרי כל לידה שכזאת לשאול את המנתח מה המצב מבחינת המשך ילודה ולפי זה לקחת אחריות...
אני גם מרגישה שצריך להודות לבורא עולם על החכמה שנתן "חננו מאיתך חוכמה בינה ודעת" לדעת איך ומתי לנתח בצורה שהיא הבטוחה ביותר (מבחינת ניתוח) ליולדת ולילוד.
שולחת חיבוק גדול וגידול נעים
לורן
ניתוח קיסרי וניתוח קיסריפיגא
הניתוח של היום הוא לא כמו הניתוח של העבר, וגם בימינו יש שני סוגים שכיחים (לא כולל ניתוחי חירום של הרגע האחרון).

בשניהם, החתך החיצוני הוא אופקי ונמוך (שנוכל להסתובב עם "ביקיני" גם אחרי שנתאושש....). ההבדל הוא בנעשה בפנים. המקובל היה לחתוך את שרירי הבטן האורכיים בחיתוך רוחבי (גם נמוך) כדי להגיע לרחם. כבר כעשרים שנה שישנם בתי חולים שבהם המנתח חותך את הרקמה שבין שני שרירי האורך כדי להגיע לרחם.

מה ההבדל?
ההבדל הוא שגורם עיקרי לכאב של ההחלמה הוא האיחוי מחדש של שני שרירי אורך אלה. אם הם לא נחתכו, אין הם צריכים להתאחות, וממילא מפלס הכאב מופחת.

היה לי ניתוח אחד כזה וניתוח אחד כזה, אין מה להשוות!

והעיקר שהיולדת והתינוק\ת יהיו בריאים ושמחים תמיד! .
איך מרדימים בניתוח מתוכנן?אורה*
ואיך בודקים אם הבעיה זה מבנה האגן??
הרדמה בניתוח מתוכנןאנונימי (פותח)
ההרדמה היא אפידורלית או ספינלית שזה די דומה, ההבדל העיקרי הוא שזה מיקום אחר של ההרדמה, אם יולדת מועברת מחדר לידה עם אפידורל- בד"כ יעלו את המינון ויכניסו לניתוח, אם היא באה לניתוח מתוכנן יתנו לה ספינלית שזה חדירה קצת יותר עמוקה מהאפידורלית שמאלחשת יותר חזק אבל לזמן קצוב (בערך שעתיים) לא ניתן להוסיף חומר כמו באפידורל ולניתוח זה אמור להספיק. יש בתי חולים שמשתמשים בזה גם ללידות, תלוי במרדים.
לגבי האגן- אם יש חשד (מבוסס-לא רק הרגשה של היולדת...) או אישה שעברה כבר ניתוח אחד ורוצה לדעת האם מדובר במבנה אגן או בעיה אחרת ניתן לבקש מהרופא בדיקה שכוללת צילום האגן והערכה של מומחה. (יכול להיות שצריך לשלם על זה ולא מכוסה דרך קופ"ח- לא יודעת)
אולי יהיה לכן פיתרון בשבילי כי אני מיואשתסיפור_של_הלב

ב"ה 3 חודשים אחרי לידה

הנקה מלאה

טבלתי 5 שבועות אחרי הלידה, דווקא הלך בקלות הייתי יכולה אפילו לפני לטבול.

אבל כשבוע אחרי התחילו כתמים ודימומים קטנים. חשבתי שזה מחזור אבל זה לא התפתח לשם, לצערי נאסרנו (בטעות).

אחרי כמה ימים עשיתי הפסק וביום של הטבילה (😪) אני קמה בבוקר ושוב כתמים ודימום, שמנענו ממני לטבול ורק אחרי כמה ימים הצלחתי לעשות שוב הפסק ולטבול.

היום, אחרי שבוע וקצת מהטבילה, אני שוב רואה כתמים, דימום קטן. למה?? אני לא מונעת. מה קורה? למה כל הזמן יש לי דימומים וכתמים?

אני לא יודעת אולי הפעם כן יתפתח למחזור אבל אני לא יכולה כבר לדמיין את עצמי שוב פעם אסורה. אולי יש לכן עצה בשבילי איך לעזור לגוף שלי לא להתחרפן הורמונלית ולהפסיק את הדימום הזה?

בלידה אמרו שהוציאו את כל השליה...

כדאי לבדוק אם אין שאריות שילייההשם שלי

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

כן נבדקתי הרופא לא אמר כלום..סיפור_של_הלב
איזה לידה זה?חנוקה

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

לידה שלישית, פעם ראשונה ככה..סיפור_של_הלב
וכשהייתי אצל הרופא 6 שבועות אחרי לידה אמר שדןוקא הרירית עבה יחסית לנשים מניקות
ממש כדאי ללכת לרופאת נשיםיראת גאולה

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

אני אלך אם זה יתחזקסיפור_של_הלב
בינתים כשזה כתמים ואני עדין מותרת אני לא רוצה ללכת לרופאה כי זה בטח יגרום לי להיות אסורה הבדיקה..
לא מחייב שיאסור.לפניו ברננה!
תבקשי הדרכה הלכתית כדי לדעת איך להיבדק באופן שלא יאסור.
אגב בלילות הבייבי פותח לי מרווחים בהנקה יחסית גדולסיפור_של_הלב
הוא יכול לישון 5-6 שעות רצוף, ייתכן וזה גורם לדימומים ההנקה הלא רציפה?
זה קורה לפעמים בהנקה, אבל קודם כל צריך לבדוק שאיןאמהלה

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

הגיוני שהרופא לא ראה כלום בבדיקה של אחרי לידהסיפור_של_הלב
ובכל זאת יש?
כן. לפעמים רואים רק לאחר זמן.אמהלהאחרונה
יכול להיות מפצע בצוואר הרחםתוהה לעצמי
ממליצה להתייעץ עם בודקת טהרה מומחית
מצטרפת לנמלצה ללכת לבודקת טהרהממתקית

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

הייתי אצל בודקת כשהיו עףכתמים ביום הטבילהסיפור_של_הלב
לצערי זה מהרחם
מתנה לגננות לחנוכה - לצוות רעיונות?אובדת חצות

יש צוות של הבוקר וצוות צהרון בצהריים

סה"כ 7 נשים

מה אפשר לקנות כדי להראות הערכה אישית

כי הילדים ב"ה נהנים ומרוצים אבל שלא יקרע את הכיס?

סליחה על התגובהרק טוב!

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

מסכימה. לא בריא לייצר עוד מוסכמות וציפיותאנונימיות
תודה על התגובה שלך!חנוקה

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

אפשר להביא חפיסת שוקולד/ נר ריחני עם פתק תודהשיפור
אפשר גם להביא מחר או מחרתיים צלחת עוגיות או חפיסה של פינוקים (נגיד סגנון רבע לשבע או אחרי חצות) לכל הצוות.


גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.


אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

הודעת ווטסאפ מכל הלב ממש משמעותיתמתיכון ועד מעון

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

עונה בתור מורה- תביאי חפיסת שוקולד עם פתק מושקעאמהלה

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

מגש ספינגיםמצפה להריון.אחרונה
טעים ומחמם את הלב
ילדה שאוכלת שרוולים בגיל 3.5חנוקה

הבת שלי לאחרונה התחילה לאכול את השרוולים של הבגדים )אולי לכבוד השרוול הארוך(.

אני באמת חושבת שזה רגיש כי היא עוברת תקופה קצת מורכבת אבל אנחנו מטפלים בזה.

הענים הוא שזה גם קצת מגעיל אותי...

וגם באמת עכשיו חורף וקר! וזה לא מוצא חן בעיני.

י ש לכן רעיון למשהו?

שאלתי אותה מה יעזור לה לא לעשות את הז כי היא הורסת את הגדים החדשים והיפים שלה ואכפת לה מאד מזה...והיא אמרה שהיא רוצה מוצץ במקום...

אשמח לכל חוות דעת.

לא מבינה בזהממצולות

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

מוסיפהחנוקה
היה לה מוצץ עד גיל שנתיים וחצי, נגמלה ממנו ביצמה כשנאבד
זה עניין תחושתימתואמת

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

נורא מעניין מה שאת אומרתחנוקה

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

התופעות יכולות להגיע ביום בהיר אחדמתואמת

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

רק גבי כפית חד"פ- לקחת את הסוג הגמיש שלא נשבר בפהיעל מהדרום
נכון.מתואמתאחרונה
יש נשכנים לילדיםיעל מהדרום
לק"י


יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

נכון! חפשי באתר די-סטוררוני 1234
ושמעתי שגם מומלץ לתת לאכול מלפפון חמוץ כדי "להעסיק" את הפה
נשמע טובחנוקה

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

שאלה על בחילות בהיריוןהגברת מהירח
מעניין אותי לדעת: יש נשים שיש להן בהיריון בחילות בוקר, ואז זה עובר להן ומרגישות טוב במשך היום? כי לי הבחילות הן בערך 24/7.... עד כמה אני חריגה בנוף?
אצלי היה כל כל הזמןהבוקר יעלה
תינוק בן יום שלא מפסיק לינוק, מה עושים?אנונימית בהו"ל

הוא יונק יעיל, ממלא טיטולים יותר ממה שצריך ביממה השניה לחיים, אפילו עלה במשקל מאז הלידה במקום לרדת!

אבל הוא באמת כל היום על השד, וכשלא אז הוא בוכה... ואני עוד לא השלמתי שעות שינה מהלילה של הלידה, והשד שלי רגיש בטירוף (ברוך ה' לא פצוע אבל בקצב הזה זה יגיע גם)

לא רוצה לתת לו תמ"ל (גם אין צורך), מוצץ אומרים רק אחרי שההנקה מבוססת, החלטתי שזה נקרא כבר הנקה מבוססת מספיק אבל הוא פשוט לא מעוניין.


מילא עכשיו בבית חולים, אבל מה אני אעשה מחר כשרני חוזרת לשאר הילדים, הוא ילמד לפתוח פערים בין הנקות מתישהו בקרוב?


(וגם ההנקות כואבות נורא מהתכווצויות של הרחם אז מוסיף לסיוט)

כתבת כבר מזמן... אולי עברמתיכון ועד מעון

אבל זה ממש תקין שתינוק רוצה כמה שיותר ידיים והנקה בימים הראשונים (וגם אח"כ)

מתארחים בע"ה בשבת.ממתקית

ואני לא יודעת ולא מצליחה לקרוא נכון אם לא באמת רוצים לארח אותנו (משפחה גדולה עם פעוטות ובני 18 +-) וכביכול הזמינו אותנו כי לא התראנו כמעט שנה, ובכל זאת...סבא וסבתא והקטנים מתגעגעים.
או שבאמת שמחים בבואנו, ומצפים לבואנו, ומתגעגעים ומכינים בשבילנו את תבשילי השבת בשמחה.
לצערי אפשרות ראשונה נראית יותר, מקווה והלוואי שאני טועה, לא כיף ככה.

(מביאה גם תבשילים, חלות, קינוח) אבל הכל נראה שנו טוב בואו אין ברירה. פעם בשנה נראה אתכם.

מה אני יכולה לעשות שיהיה כיף לארח אותנו? כלומר שיהיה שווה לטרוח בשבילנו? שלא יסתכלו על הקטנים, והבלאגן, אלא על החוויה המשותפת, הכיף, האווירה איתנו.
(מידי פעם אומרת לילדים, תביאו לסבתא חיבוק, תציעו עזרה,(הגדולים תמיד עוזרים, מנקים, יוצאים עם הקטנים אבל עכשיו יהיה גשום, אין לאן לצאת) תקשיבו, תנו לסבתא את הספייס שלה וכו, אבל לא רוצה לומר שוב ושוב כי זה משדר שצריך להתאמץ כדי שיהיה כיף איתנו וירצו לארח אותנו אחת ל...)
השאלה איך עושים את זה טבעי? שסבא וסבתא יהנו בנוכחותנו, ובמוצ"ש יחשבו לעצמם באסה שהם הולכים (חחחח זה לא יקרה לעולם, הלוואי!!)
 

וואו חיבוקחנוקה

ממש קשה לבוא בכזו חוויה.

י שאפשרות להמזין אתם כדי שתתראו בכל זאת?

אני מסתכלת על חמותי בבריאות ע ד 120 נשה

מאד אוהבת לארח

וגם אסור להביא כלום

התעייפה בשנה האחרונה ובלתי נמנע ששינוי יקרה בקרוב

)מחכה שייפול לה האסימון האמת כי עד כה הצעותיי נענו בשלילה(

הלוואי והיו באים אלינו, טרחה בשבילם.ממתקית

אני גם כזאת כשמארחת, אסור להביא כלום ואני אוהבת לפנק את המתארחים.
הייתי גם רוצה להרגיש ככה פעם. 
אולי רק בית מלון ...חחח

אז באמת אולי להגיע קצרחנוקה

אני בשלב אחר בחיים אבל עוד זוכרת שבקשו לבוא לסבתא שלי בלי להודיע הרבה מראש.

כי אחרת היא היתה מתכוננת ומתישה את עצמה.

זה מאמץ גדול לנסוע משפחתית לארוח קצר אבל אולי לפחות תצאו בטעם של עוד? כמו התקווה שלך בסוף...

וואו לא ראיתם את ההורים שלכם כמעט שנה?רוני 1234

זה באמת המון זמן…

כואב לקרוא אותך, מצד שני זה באמת קשה לארח משפחה גדולה. למה לא להפגש לאורך השנה לכמה שעות במקום שבת שלמה? למשל הדלקת נרות משותפת, ארוחה בסוכה, פיקניק בטבע בחול המועד פסח. גם אם גרים רחוק אפשר לנצל חופשים או להפגש באמצע הדרך.


אפשרות נוספת- להזמין אליכם לשבת.

לא יבואו אלינו, זה לא רלוונטי מבחינתם.ממתקית

אם אזמין במקום שבת את עצמנו להדלקת נרות, זה לא יעזור עדיין יש ילדים ובלאגן וצריך לבשל.
ואלינו לא יבואו.
רק בקיץ אם כבר, (אצל אף אח לא מתארחים, אנחנו לא חריגים בזה)

וואו מבאססטודנטית אלופה

להזמין אותם אליכם זה לא אופציה?

גם סבא וסבתא שלי כבר מבוגרים מכדי לארח את הילדים הנשואים ופחות בקטע להתארח מלבד אצל הבת שגרה לידם ויכולים להגיע לסעודה ולחזור לבית.

מבאס בשביל האחים הצעירים של אמא שלי שפחות הרוויחו שנות אירוח🥲

אבל בתכלס זה מה יש והם קופצים אחת לכמה זמן לביקור אמצ"ש או שקופצים אליהם..

בסוף זה עצוב שלא מתראים כל כך הרבה זמן.

ממש מקווה בשבילכם שהם כן מארחים בשמחה, פשוט מעדיפים תדירות רחוקה 

איזה באסהכורסא ירוקה

תחושה ממש לא נעימה להתארח ככה..


אני חושבת שהכי משמעותי זה שני דברים - עזרה ושקט.

את אומרת שהגדולים כבר עוזרים, וזה המון. הייתי עושה להם שיחה קצרה ומשקפת להם שסבא וסבתא מבוגרים, ואת יודעת שהם תמיד עוזרים אז גם חשוב לך להודות ולהגיד שאת רואה ומעריכה, וגם לחזק אותם להתמיד כי באמת זה לא קל לארח.

אני לא חושבת שזה חייב להיות מבאס עבורם, תלוי באיזה טון הדברים נאמרים.

לגבי הקטנים בעיקר לדאוג שלא יעשו הרבה מדי רעש, שמשחקים יאספו וכו. אפשר גם למנות נגיד "משמרות" של שני מבוגרים כל פעם מביניכם ההורים והילדים הגדולים שידאגו למנן את הרעש, לפתור ריבים, לדאוג לבלגן וכו.


דבר שני יכול להיות שבאמת קשה להם לארח והכל, וזה לא אומר שהם לא אוהבים לארח אתכם. זה פשוט גם קשה, אבל לא בהכרח שזה הטעם היחיד שנשאר להם.


ודבר אחרון אם את מרגישה שזה ארוך להם מדי ובסוף השבת הם מחכים שתלכו - לדאוג לעשות ביקורים קצרים, לא שבתות. בחנוכה לדאוג לשריין יום להגיע אליהם, מדי פעם לקבוע ארוחת ערב מיוחדת או ביום שישי ארוך לנסוע במיוחד לבלות בוקר וללכת. וגם אפשר לבוא מדי פעם בהרכב חלקי, זה מקל משמעותית. אנחנו גם משפחה גדולה, לפעמים היינו מתחלקים נגיד - ילד גדול עם ילד קטן נוסעים לבקר, ואחרי כמה ימים עוד ילד גדול עם קטן. לפעמים ההורים עם הקטנים ובזמן אחר הגדולים באים עצמאית, או פעם אחת הורה אחד רק עם הבנים/רק עם הבנות. בגיל מסויים של סבא וסבתא ובגדלי משפחה מסוימים זה כבר באמת נהיה קשה, וביקורים קצרים מאד מקלים גם על האירוח עצמו, גם על ההכנות, וגם לא הופכים למועקה באמצע הענין.

אם חשוב לכם לבוא בהרכב מלא לשבת, אפשר גם למצוא דירה באזור לישון בה ולבוא רק לארוחות, ככה שיש להם גם מרחב פרטי בין לבין


עדיף להזמין אותם אליכם, זו אופציה?ואז את תראי
אאוצ'...באתי מפעם

סבא וסבתא זה הכי קרוב שיש אחרי הורים ואחים. אין שום סיבה להפגש רק פעם בשנה.

תרגישי בנוח, אתם לא איזה אורחים שהגיעו מהרחוב, זה סבא וסבתא ונכדים. ועוד הבאת איתך חצי מהשבת.

אם עושים לך פרצופים שאין כח בלאגן, זה עניין שלה עם עצמה. זה הנכדים שלה, זה הילד/ה שלה, זה מי שהיא הביאה לעולם. אל תנסי לרצות יותר מידי, זה מעייף ומביא לתסכול וכעס עליה. תביני שזה הסבתא וזה הנכדים ובחירה שלה בלבד אם להנות מהם או לסבול מהם ואם היא בחרה בסבל זה עניין שלה ובעיה שלה. 

יש לך הורים מבוגרים?מתיכון ועד מעון
כי זה מאוד שונה שההורים מבוגרים ועייפים 
אנחנו כמה שנים לא היינו אצל חמותי שבתעדינה אבל בשטח
והיא כל הזמן אומרת, כשאני ארגיש טוב אני אזמין אתכם , יש לך יותר לצאת ידי חובה מזה? האמת? ממש לא חסר לי , כי אני יודעת שאני אצטרך להכין את הרוב, וגם היא כל כך תטרח על המעט שהיא תכין, שלא נעים בכלל. אבל מתישהוא זה יגיע, וכולנו , אני והיא, נצטרך לעשות כאילו ממש כיף לנו ואנחנו מתרגשות,  מבינה שהיא עברה את הגיל, הכל טוב. יש לנו בית ב"ה, תבואי אלינו, ולא צריך להרגיש לא נעים משום סיבה..
אני חושבת שבסופו של דבר זה שילוב בין השנייםמתואמת

הם גם שמחים מאוד לארח אתכם ולפגוש אתכם, וזה גם קשה להם. וזה לא סותר.

נגיד - לארגן בר מצווה לילד שלך זה כיף או קשה? ברור שזה קשה ומטריח, אבל זה גם משמח ומספק כי יש פה אירוע מרגש שאנחנו רוצים לחגוג אותו בצורה הראויה.

אז גם אירוח יכול להיות כך.

יכולה לומר לך על חמותי שכבר מזמן לא אירחה אותנו בשבת כי זה באמת כבר יותר מדי (היא קרובה לגיל 80), אבל היא כן מארחת אותנו לפעמים באמצע שבוע וטורחת המון לפני והרבה אחרי (והיא לא מרשה לנו לעשות כלום, בקושי שנאמר תודה היא מוכנה), וברור לנו שזה מתיש אותה מאוד (ולכן לא נעשה את זה הרבה, אלא נזמין אותם אלינו לזמנים קצרים), אבל היא גם נהנית מזה מאוד ומוכנה "להקריב" בשביל השמחה שלה לראות אותנו.

גם ההורים שלי - בשנים האחרונות כמעט לא הגענו אליהם בהרכב מלא לשבת (אף שהם צעירים יותר), ובכל זאת בשבת הקודמת הם אירחו את כל הילדים שלנו כדי שנוכל לצאת לנופש.

זה היה להם קל? לא כל כך... (הם הודו בזה במנות קצובות🤭) אבל בנוסף לזה שאחותי הקטנה והבת הבכורה שלנו התגייסו לגמרי לעזרה - הם פשוט החליטו לעשות את המאמץ כדי לעזור לנו וכדי ליהנות מהנכדים כמה שאפשר.


אני מתפללת שגם אנחנו נהיה מסוגלים לנהוג כמו ההורים שלנו, אף שאני יודעת שזה יהיה קשה.

כי באמת, עם כל הקושי, חשוב לנו לשמור על המשפחה שלנו וליהנות בחברתה...


אז לא כתבתי לך עצות פרקטיות, אבל אולי רק קצת שינוי בחשיבה...❤️

האמת? זה לא שלך... זה שלהםמקרמה

ההחלטה אם להזמין או לא היא שלהם

ואם הזמינו- אז אתם רצויים


וכן. את יכולה להקל ככל יכולתך

אבל אם הם לא נהנים מנכחותכם- זה לא בשליטתך


אני כן יכולה להגידהשמגיעהגיל שהכל קשה

קשה לארח

קשה להתארח

ובאופן כללי קשה להנות


זה גיל שמספיק לבוא אחהצ לשעה

לתת חיבוק, נשיקה

וללכת


(קודם לזה השלב של לבוא עם מגש פיצה לא. ערב ולהשאיר מסודר כשיוצאים... אבל כאמור- מגיעהשלב שגם זה לא)


ולכל הנל לא יעזור אם מדובר באופי "פולני"


מסכימה ומוסיפהאפונה

שמותר שיהיה להם קשה

זה באמת קשה לארח,

קשה זה לא רע.

עדיף לעבוד קשה ולהרוויח מפגש וקשר

מאשר לנוח ולא להפגש.

כל עוד הם מציעים - זה טוב

גם בשבילם!

תשאירי להם את האחריות למנן את זה בשביל עצמם.

לא חייביםoo

להתארח שבת שלמה

וגם אם מתארחים זה לא צריך להיות מושלם


אנחנו כבר הרבה שנים לא מתארחים שבתות

באים לביקור קצר בחופשות ומתראים באירועים

פגישות קצרות ולעניין

וגם הן לא הנאה צרופה 

חיבוקאוזן הפיל

זה באמת מאכזב. אין לי טיפים מעשיים. אני כן חושבת שכדאי לשים על השולחן את החלום - שיהיה כיף לארח אתכם, שיתגעגעו וירצו שתבואו כל הזמן.

וליד לשים את המציאות - ב"ה משפחה גדולה ומלאת שמחת חיים. שקשה לארח אותה.

ולהתאבל קצת על החלום ושברו, ולקבל את המציאות בהכרה והבנה שזה מה שהשם נתן לנו וזה הכי טוב לנו.

ארבעה דברים שעולים לי...תודה לה''

1. להביא מעילים וביגוד חם ולצאת לטיול משפחתי בשבת בצהריים אחרי הארוחה או לפניה... יתן להם ולכם ספייס ואפשרות להתאוורר


2. תיאום ציפיות לפני הילדים

כמה שיותר תדברי איתי מראש ייקל עלייך בזמן הביקור..


3. לשחרר קצת..

בסוף יש מה שביכולתך להשפיע ויש מה שלא

ובכל מקרה אי אפשר להיות מלאכים,

אז תעשי מה שביכולתך והשאר קצת לשחרר

אם תהיי בסבל ועל קוצים כל השבת זה גם מאודדדד מתיש נפשית, מאוד, וגם יוצר תוצאה הפוכה- יקשה עלייך לנהל את זה ולהעביר את השבת במקסימום רוגע וטוב...


4. תביאי לך פינוקים

זה סיטואציה מורכבת ותביאי לך מתדלקים שונים לזמנים שונים


אגב אפשר להביא גם מתדלקים לילדים ומתחלקים לסבא וסבתא/דודים..

אם זה פעם בשנה אז זה הוצאה חדפ והייתי משחררת ומוציאה סכום משמעותי העיקר לעשות מה שביכולתך כדי שיעבור בטוב...


ודבר אחרון- חיבוק גדול ובהצלחה!!!!

האם לשלוח 2-3 ילדים עצמאיים מידי פעם שייך?כתבתנו

ככה יש את החוויה של שבת אצל סבא וסבתא

אבל הרבה יותר קל ועם צומי יותר ממוקד.

וגם אם יש לכם הזדמנות של שבת יותר מצומצמת, ש2-3 מהגדולים לא איתכם בשבת, אולי זה גם פחות כבד.

וגם, מצטרפת שמפגשים באמצע השבוע יכולים להיות מאוד משמעותיים.

חיבוק 🤍

זוכרת ששאלת על זה באה"ה

וואו יפה שאת זוכרת.ממתקית
אני חושבת שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורהאמאשוני

וצריך להעריך את המאמץ שהם מארחים בשביל הקשד, ולא לנסות שזה יבוא "טבעי"

יש גיל שכל מה שעושים בו זה לקטר..

זוכרת את סבתא שלי יושבת עם השכנות המבוגרות מתחת לבניין

וכל השיחה שלהם זה רק קיטורים על כל העולם..

אני חושבת שבמוצש הם מתבאסים שאתם הולכים מבחינת הקשר, ושמחים שטכנית יוקל להם, החיים מורכבים וזה בסדר.

וואי איזה תחושה קשהתהילה 3>

להיות איתה❤️

האם זו תחושה שמוכרת לך בחיים? שלא באמת רוצים אותך אלא כדי לצאת ידי חובה/שהנוכחות שלך מעיקה או לא רצויה?

הרבה פעמים זה יושב על מקום כזה, ויש בזה גם נבואה שמגשימה את עצמה.


תחבקי את עצמך על ההרגשה הכואבת הזו.

ותתפללי שתרגישו את וילדייך אהובים רצויים ומקובלים❤️

קראתי כל אחת ואחת!!! בעיון רב.ממתקית

תודה לכן, סליחה שלא הגבתי לכל אחת אישית
כתבתן דברים מעניינים ומעלים מחשבה
רק אומר שהסבא והסבתא לא כאלה זקנים...אחרת היינו יותר מבינים כנראה
ואין אפשרות אמצע שבוע וכדומה שהרבה מהממות פה הציעו, לא אפרט.
לקחתי לתשומת ליבי מה שמישהי כתבה שעם הגיל פחות מתלהבים, פחות מתרגשים. כנראה זו גם הנקודה, פחות מתרגשים ומתגעגעים בבואנו...
ואני מרגישה רצויה במקומות אחרים... שאלו פה.
תודה לכולן.
אנחנו נהנה בשבת מאוד, מה האחרים? לא יודעת.

סליחה שמגיבה רק עכשיומתיכון ועד מעון

גם לנו יש ילדים גדולים וקטנים, ואותנו כמעט לא מארחים למרות שאת האחרים כן, בעיקר בגלל שיש להם הרבה פחות ילדים בגילאים צעירים בפער מהילדים הגדולים שלי (באופן מצחיק יש לי את הילדים הכי גדולים וגם הכי קטנים במשפחה).

הרבה פעמים ממש הייתי בצער ששמעתי שהזמינו את אחד הילדים האחרים ואותי שוב לא הזמינו, או שנאמר לי בפירוש שמזמינים רק את ילד מסויים ואותי לא...

בהתחלה נעלבתי ובכיתי ממש, אבל אז הבנתי את ההורים שלי, קשה לארח אותנו, אנחנו מהממים אבל גם מרעישים מאוד וצורכים המון מזון והתארגנות לפני ואחרי (למרות שהילדים שלי מגיעים לפני לנקות את הבית, אני מביאה את האוכל, מדיחה כלים ומגישה ומסדרת אחרי). עבור ההורים שלי זה תיק גדול מאוד לארח אותנו וגם אנחנו באמת נתפסים כהכי בוגרים ושהכי אפשר לסמוך עליהם שהם יסתדרו בלי שום עזרה.

מקווה שזה מעודד

תודה רבה, כן מעודד!!ממתקית

רק שאצלי הנקודה שמפריעה זה לא שקשה לארח אותנו, אלא כי יאלינו לא מתגעגעים, אנחנו לא חסרים להורים.
שנה חולפת ולמי אכפת? מנסים לארח או לבוא אליהם ליום אחד, זה לא קורה.
זה לא הבעיה הטכנית איך לארח, איפה  וכמה. זה שלא מתגעגעים לילדיי ומתוך זה גם לא מנסים למצוא פתרונות למפגשים קצרים איפהשהו.

אבל תודה שאיזנת אותי בתגובתך.

את חושבת שזה שלא מתגעגעיםמתיכון ועד מעון

או שזו הפכה לעובדה שקשה לארח אתכם?

ההרגשה שלי היא שזה יותר הקושי שמשפיע.

אני אגב מדברת כמעט כל בוקר עם אמא שלי בדרך לעבודה, זה יוצר קשר, היא יודעת מה קורה, שומעת על הילדים וכו'

אני גם משתדלת לארח אצלי מפגשים משפחתיים סוכות, חנוכה, פסח. משתדלת להשקיע כמה שאפשר במה שביכולת שלי

איך הייתה שבת? רק אם בא לך לשתף♥️תוהה לעצמי
היה נחמד סה"כממתקית

שמחתי שילדיי פגשו בסבא וסבתא ונזכרו בהם, אמא שלי ממש השקיעה בארוחות וקינוחים.
השתדלנו לעשות אווירה טובה ונעימה, לנקות ולארגן.
הכי מבאס שרק לפני צאת השבת הקטנים התחילו להיפתח ולדבר ולספר, הביאו ציורים מהגנים...

תודה על ההתעניינות 
 

איזה יופי♥️תוהה לעצמיאחרונה
לילדים קטנים באמת יכול לקחת זמן אחרי שלא נפגשים תקופה.. מבאס אבל מובנה במערכת
איך היה בסוף??תודה לה''
חשבתי עלייך..
יואו אתן כאלה מתוקות.ממתקית

ממש מחמם את הלב
עניתי ל"תוהה לעצמי" ששאלה גם מעלייך...
 

מה עושים בטיפול רגשי?אנונימית בהו"ל

איך זה יכול לעזור לי?

בנושא דיכאון/ דכדוך שלא עובר כמה חודשים אחרי לידה.

ואיך אני אמורה למצוא מטפלת כזאת? מאיפה משלמים?

 

אוף.

אלופה שאת מחפשת טיפול, זה הצעד הראשוןהתייעצות הריון
לצאת מהדיכאון! לשאלתך, כדאי להתחיל אצל רופאת משפחה, שיכולה להפנות אותך לעובדת הסוציאלית של הקופה, ואז זו עלות נמוכה מאוד לטיפול, אם בכלל..
משתפת מנסיוני האישיחנוקהאחרונה

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.


ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ילדה יחסית גדולה מוצצת אצבע ורוצה להפסיקממתקית

מאוד מפריע לה שהיא מוצצת (בת 9 וחצי) אבל לא מצליחה להיגמל.
היא כל הזמן אומרת לי בכעס "אמא למה לא קשרת לי את הידיים כשנולדת.." מצחיקה (יש לי גיסה שקשרה לבת שלה את היד בגיל ינקות והיא באמת הפסיקה למצוץ, אני לא העזתי לעשות את זה לבת שלי, אבל עכשיו היא ממש סובלת מזה)

אבל יש לכן טיפים איך לעזור לה להפסיק? ניסינו מרה, לא עזר.
יש לה כבר פצע באגודל מהמציצה וכואב לה.
אציין שהיא לא מוצצת בחוץ, בבית היד שלה דבוקה לפה.

זה עובר לבד בסוף? 

לפעמים עובר לפעמים לאאיכה
אני הפסקתי לבד בגיל 15


אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

אני מכירה שיש אפשרות לשים בפה איזה התקןכתבתנואחרונה

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.


חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אולי יעניין אותך