שזו הגדלת ראש מסוג אחר

אבלללל.. 

אפשר לתת לאחרים לעשות, ולהקציב לך זמן מסויים שבו אם את רואה שהם לא עשו מה שצריך- רק אז לעשות בעצמך.. (פשוט לא מלכתחילה לעשות הכל לבד) 

ואם זה עניין קבוצתי- אפשר פעם אחת לא להשקיע, ואז האחרים יראו שהם לא יכולים להיות תלויים בך ובעז"ה יבינו שהם חייבים לעבוד גם.. 

וגם- את יכולה לחליט שבדברים מסויימים אין לך בעיה שאחרים יעשו (גם אם לא יצא 100%) ובדברים מסויימים את תעשי.. ככה יהיה קצת איזון

יכולים בהחלט לעשות את אותו דבר כמוך(ואולי יותר טוב לפעמים).

הרבה פעמים חוסר מוכנות או גמישות נוקשה כזו מגיע ממקום של 'אם אין אני לי אין אף אחד לי'

'אני יכוה לעשות את זה יותר טוב' 'אני יודעת איך...והם...'

'אם אני לא אהיה שםם הכל יבער בלהבות'

או מחשבות פחות קיצוניים אבל עדיין התחשוה היא ש'רק אני יכולה'.

תנסי לשנות ראש....בהתחלה לשתף יותר,לעשות איתם ביחד ולאט לאט בהדרגה לתת להם יותר ליזום ולקחת אחריות

אנשים לא לורקחים אחריות בעצמם אם לא נותנים להם הרגשה שמותר וצריך שיקחו אחריות,אחריות נבנית אם רוצים

אבל לאחרונה ששמתי לב כמה שזה הורג אותי התחלתי קצת להשתנות. לא יצאתי מזה עדיין אבל אולי מה שעזר לי בנתיים יוכל גם לעזור לך.

כמה נקודות:

א. התמונה הכללית של החיים הרבה יותר גדולה מאשר עד כמה מתוקתק ומושלם דברים יוצאים בסוף. ויש פרמטרים הרבה יותר חשובים מזה.

ב. אני לא חי פה לבד

ג. אני לא צריך לקחת אחראיות על מה שאחרים עושים

ד. בעבודה טובה ובריאה תמיד אפשר לשפר 

ה. הכי חשוב- לדעת להכיל דברים לא מושלמים

יש מישהו שעובד איתי לפעמים. תמיד הייתי עושה אחריו ומתקן (כמובן בכל דרך בלי לפגוע בו ח"ו. זה לא הדיון). אבל לאט לאט התחלתי לתת לו יותר מחמאות טובות על מה שהוא עושה ויחד עם זה מידי פעם להצביע לו על רמה יותר גבוהה אם הוא יכול להשתדל לעשות. והוא ממש התקדם! כשלעצמי החלטתי להכיל כמה שיותר את מה שהוא עושה וכמה שפחות לתקן אחריו. רק במקומות שממש היה צריך.. וככה גם אני נהייתי יותר רגוע. סוכ"ס אני לא העובד היחיד והאחראיות שלי היא קודם כל על מה שאני עושה. ואני צריך לתת למקום של העבודה של השני להתבטא. אני יכול לעזור לו אבל לא להשתלט על העבודה שלו. 

גם כלפי עצמי מול ה' למדתי. לדקדק ולהשתפר בבריאות. הוא לא ח"ו גרמני נאצי שכל פיפס חייב להיות מושלם ואם לא.. הוא רואה את העבודה וההשתדלות והרצון שלנו והוא יודע להכיל את המקום שלנו. הוא לא ח"ו "וותרן" ש"תכלס' לא כזה אכפת לו מהפרטים.." ועם צדיקים שזה הרמה שלהם הוא כן ידקדק על חוט השערה שמראה שהם לא השתדלו מספיק בו. אבל הוא לא בא בטרוניה עם בריותיו ויודע לשמוח מאוד בנקודות הטובות שבנו שאנו משתדלים לבטא גם אם לפעמים הם יוצאים בצורה "לא מושלמת" ואפי' מעוותת. ויחד עם זה יודע לעזור לנו באהבה ובדרך טובה להשתפר ולהתיישר ולתקן.

פשוט מקרה שהיה בסוכות..

מקווה שעזרתי. בהצלחה

בעלי כזה והוא לא מבין למה אני לא מתפקדת....

מה אפשר לעשות??

זה שהאחרים יעשו את זה כמו שהם מוצאים לנכון, ולא כמוך.

עלות/תועלת.

ואנשים בעלי חוש אחריות ויצירתיות ו"ראש גדול" מפותח.

הפחד הזה התמידי שאתה יודע בדיוק מה אתה רוצה ואיך אתה רוצה שזה יילך וברור לך שאף אחד אחר לא יוכל לעשות את זה כמו שאתה רוצה.

וזה נכון. באמת. אם את מעוניינת שזה יצא בדיוק כמו שאת רוצה, הדרך היחידה היא או לעשות הכל לבד לבד, או להיות מעורבת עד הפרטים הקטנים בכל חלק של הפרוייקט שמוטל על מישהו אחר, ו"לשבת לו על הווריד". ככה שלמעשה גם אז, זה לא יהיה באמת שכמה עשו את זה, אלא פשוט שהפעלת כמה רובוטים.

אני מכיר את זה פעמים רבות גם על עצמי.

השאלה היא האם את מוכנה לנסות ולהעיז ולתת צ'אנס ולהחליט שהפעם לא אכפת לך שזה יהיה בדיוק כמו שאת רוצה אלא רק שזה ייעשה, ושכל אחד יתרום הכי הרבה שהוא יכול לטובת הפרוייקט -- אם תצליחי להגיע בראש כזה, תוכלי לתת מקום רחב יותר לאנשים לפעול בלי לפחוד מה תהיה התוצאה בסוף.

אבל, ואני מתכוון למה שאני אומר - אני ממליץ לך לשמור תמיד בהישג יד את הראש הגדול הזה שפועל לבד ורוצה להכין ולעשות הכל בעצמו, כי זה דבר שבמידה הוא מעולה וממש טוב כל עוד האדם לא סוחט עצמו לדעת. אם את מצליחה להרים פרוייקט כולו מעשה ידייך, ההרגשה נפלאה בסוף וזה גם אמור לצאת הכי קרוב למה שדמיינת. בהרבה צמתים בחיים תזדקקי לזה כשאנשים אחרים יהיו אדישים או שיעלה לך סטארט אפ גאוני שאף אחד אחר לא מוכן לנסות אפילו לפעול למענו - ואז הראש הגדול שלך יראה לכולם מה זה, שאת יכולה להסתדר גם בלי אחרים.

כמובן, שוב - בלי לגמור את הכוחות שלך לגמרי, כי אז גם היעילות לא תהיה משהו.

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה